הרב שלום דב וולפא יו"ר ארץ ישראל שלנו
החתן והכלה הטריים הוזמנו לביקור ע"י החותנת שהגיעה מאירופה, ואשר שכרה חדר בבית מלון מקומי. היא הדריכה את בתה וחתנה איך להגיע לחדרה: "אתם לוחצים עם המרפק על הפעמון בכניסה למלון והשומר יפתח לכם את הדלת. אחר כך תלחצו עם המרפק על כפתור המעלית, וכשזו תגיע, תלחצו עם המרפק על כפתור הקומה השביעית. כשתצאו מהמעלית פנו שמאלה, ותנקשו קלות עם המרפק על הדלת בחדר מספר 770".
"הכול טוב ויפה" אמרו הבת והחתן, "אבל למה עם המרפק"? "האם אתם מרמזים לי בשאלתכם, שאתם מגיעים בידיים ריקות"?! תמהה החותנת...
להשביע את החותנתנפשו של נתניהו יוצאת לרגע המיוחל, שבו יכריזו המחבלים בהסכמת הממשלה, על הקמת מדינה פלשתינית שבירתה ירושלים. ואולי בכך יזכה גם לעמוד באוסלו ולקבל "פרס נובל לשלום" כמו רבין וערפאת ימ"ש. ולכן מוכרחים "להמשיך את השיחות".
אבל יש בעיה: לבוא בידיים ריקות, אי אפשר. אסור לבייש את רוצח ילדי מעלות. גם להסכים למתנה המבוקשת של "הקפאת הבנייה" אין ביבי יכול, כי יש צרות בקואליציה. והרי לא יעלה על הדעת לזלזל במחווה של מכחיש השואה, שמוכן בטובו הגדול לפגוש את נציגי ראש הממשלה. והוא עוד עלול לכעוס. אז מה עושים כדי להשביע את החותנת? איפה מוצאים איזו נוסחה ל"צעדים בוני אמון"?!
התייעץ ראש הממשלה עם שר הביטחון, ושיגרו יחד הודעה לראיס. ראה ותהנה יקירנו צמא הדם. הנה אנו משלחים את קלגסינו כל יום־יומיים בשלוש לפנות בוקר, להרוס התנחלויות של היאהוד על הגבעות שאנו מייעדים עבור המדינה שלך. תראה איזה יופי! לבושי השחורים זורקים באכזריות את התינוקות ממיטותיהם אל הכפור שבחוץ, הילדים מייללים בבכי והאמהות צורחות. האם זו לא מתנה יפה עבורך?
′יא חביבי′, איך זה נראה לך?
"לא" אומר אבו מאזן, אין שיחות. מצטער! ההתנחלויות מחסום לשלום!
"אתה יודע מה"? אומר לו ביבי. "במהלך ההרס, נשתדל גם להרביץ לנוער, והפועלים הערבים יגנבו את הרכוש של המגורשים, ולא זו בלבד אלא שנאסור את הצעירים ונאשים אותם בריגול. איך זה נראה לך יא חביבי"?
"לא" אומר אבו מאזן, אין שיחות. מצטער! הפסקת הבנייה מיד!
ביבי לא מתייאש ומאמץ את מוחו: "שמע יא חביבי, אין מצב שתפסיק לדבר אתנו על השלום. אתה יודע מה, יש לי עצה, שמעת על ′מגרון′? אמנם זהו יישוב שהמדינה הקימה, ובית המשפט המחוזי כבר קבע שהערבים לא ישבו שם מעולם, וכבר ברור ש′העליון′ טעה בגדול כשפסק שיש להרוס שם את הבתים, אבל רק בשבילך יא ווליד, אני בכל זאת אלחם בהם עם המרפקים ואחריב את היישוב. אז עכשיו אתה כבר מוכן להמשיך לדבר עם השליח שלי מר יצחק מולכו? ואולי, אולי, אולי תסכים לפגוש גם אותי"?
לא מפות, רק עקרונות
"לא" אומר אבו מאזן, אין שיחות. מצטער! מה עם הגבולות? איפה המפות?
ביבי כוסס את ציפורניו בעצבנות. "איך משכנעים את נשיא פלסטין להיפגש אתנו. מה אני נותן לו. הרי חבריי ′נאמני הליכוד′ יהרגו אותי אם אשרטט עכשיו את המפות של פלסטין"?
ופתאום אורו עיניו. "שמע אדון מולכו. בפגישה הבאה אתה לא ממש ′משרטט מפות′, אתה מציג רק ′עקרונות טריטוריאליים′, שכל מה שמעבר לגדר ההפרדה - הכול פלסטין. לא, לא, תבין, לא מפות, רק עקרונות".
ובלשכת ראש הממשלה בירושלים תוהו ובוהו, והשותפים החרדים עסוקים בתקציבים, וליברמן ב"שימוע", והליכודניקים בפריימריס, ו"הבית היהודי" מסוכסך. ואין אף אחד שילחש באזנו של ביבי: "ככל שאתה בונה אמון עם המחבל מרמאללה, כך אתה הורס אמון ובוגד בעם ישראל, בתורת ישראל, וכמובן בארץ ישראל".
החברה לפיתוח גבעות ארץ ישראל