מה את יותר אוהבת לעשות, לירות או לנווט? 

לחץ לחץ לחץ

זה כל מה שכל החרשניות האלו עושות לי! חצי שעה לפני מבחן- הן יושבות לקורא שוב ושוב את החומר!

בעעעעעעעע

הן לומדות כבר שבוע רצוף!!!!V

זה לא כמונו- שעברתי פעמיים על החומר- וכבר יוצא לי מכל החורים...

הן מסוגלות לעבור על זה 5 פעמים ולהגיד "אבל אני לא יודעת כלום!"

קיש- איך אתה ככה זמין למחשב ולאתר כל היום?

קישטה!

עכשיו לא הייתי זמין במשך שעה וחצי...

לפני כן לא הייתי זמין במשך עשר שעות...

רוב היממה אני לא זמין -

במיוחד בשעות השיא - אמצע הלילה

מניסיון..

אם לא הייתי חוזרת על החומר שוב

היו הולכות להן 25 נק' פארש...

אבל זה לא אומר שאני לא אצטרך אולי לעשות מועד ב' 

אם זאת חזרה ולא לימוד ראשון - אולי היית נזכרת במבחן...

אין מצב שהייתי זוכרת את ה4 תנאים שקבע בית המשפט בפס"ד צ'קפויינט אם לא הייתי חוזרת על זה שוב..

הגיל... והסניליות...

וסתם הרגשתי שהתמכרתי (וזה לא עשה לי טוב) אז החלטתי לחרבש סיסמא במשתמש הראשון...

אז פתחתי חדש  כדי לשאול שאלה בפורום סטודנטים...

והחוסר יכולת ריכוז למבחן בביקורת או בכינויה הנכון "חפיקורת"

גרם לי לבקר גם בפורום הנ"ל..

סתם, דווקא אצלי יש לי תשובה!

יש לי איזו יציאה מוזרה שכשאני מחכה למשהו, קשה לי כשהוא סופסוף מגיע.

בבחינת "כל עוד הנר דולק אפשר לתקן", מעדיפה את הדרך...מטרה היא יותר מדי סטטית...

(חוץ מדברים שכבר נמאס לי לחכות אליהם!!!!!!! |נשימה עמוקה|)

סתם מעניין להקביל את זה לסוגיית "תלמוד גדול או מעשה גדול" במסכת קידושין דף מ'.

רק הערתי

היא סוגיה שאפשר לדון בה שנים..

אם תלמוד גדול- זה אומר שאתה לא חייב במצוות ויכול רק ללמוד..

עכשיו השאלה למה אתה משווה את התלמוד- האם לדרך

או למטרה..

הוא בכך שהוא תכליתי, מביא לידי מעשה.

כלומר: תלמוד = הדרך, מעשה = המטרה.

תורה לשון הוראה, הכוונה.

לאן מכוונים? למעשה הנכון...

בשביל לקיים מצוות צריך לדעת את פרטי הההלכות.. ופה- התלמוד הוא הדרך..

"והגית בו יומם ולילה" - יש מצוה בפני עצמה שנקראת תלמוד תורה.. ופה היא מטרה בפני עצמה.

בכלל שיש שני ערכים ללימוד תורה.. שהוא גם דרך וגם אמצעי קבעו וענו כולם "תלמוד גדול שמביא לידי מעשה".!

אני מאוד אוהבת את הדרך, אבל אשמח מאוד אם היא תוביל אותי לאנשהוא..

נכון לעכשיו (תקופת מבחנים)

הדרך זה סיוט (תלוי לאיזה מבחן לומדים)

והמטרה.. או המטרה היא שהממוצע ישאר גבוה..

כרגע במקום ללמוד אני עסוקה בלכתוב שטויות בפורום

דירבון יתקבל בברכה!

אז למה אנחנו מחנכים למטרה??

למה לא נותנים לי ציון על הדרך- על הלמידה למבחן..

למה מישהו שלא לומד יקבל 100 ואני 60 אחרי שאני חורשת?

ברור לי שעדיף את המטרה.

אי אפשר להגיע למטרה..

אלא אם כן אתה גאון (אני מדברת על מבחנים)

ובאותו עניין..

מבחנים זה עבודה גדולה על אמונה וביטחון בקב"ה

הסמסטר ב"ה אני ממש מרגישה את זה..

אני עושה השתדלות ומשקיעה לאורך כל הדרך והוא בדרכו שלו עוזר לי להגיע למטרה..

ולמדתי לא להתמרמר על ציון שלא מספק אותי.. כנראה שזה מה שהיה מגיע לי!

מקסימום ניגשים למועד ב'..

אלא שלפעמים האדישות והזחיחות, גורמים למי שגאון - ליפול ולהיכשל.

לדעתי זה לא נכון לערוך השווה לאחרים..

כל אחד והיכולות שהקב"ה נתן לו..

ואני לא יודעת מי זה "אנחנו" מחנכים למטרה..

אני חושבת שבלי מטרה אין דרך ובלי דרך אי אפשר להגיע למטרה

ועם השנים על ספסל הלימודים למדתי להסתכל על הדברים אחרת..

בעין פחות ביקורתית על עצמי..

אחד המאמרים למבחן שהיה לי הבוקר- היה בדיוק על זה...

על שמבחנים וציון במספרים- לא מתאימים לבני אדם בד"כ (יש תחוחם וטווח גיל ספציפי שקצת כן... הרוב לא)

אלא מה? שצריך להראות לפוליטיקאים- שיש השגים

בחיים בעולם האמיתי-

הדרך יותר חשובה מהמטרה

דוגמא- יש שני אנשים שיש להם 3 מליון דולר

אחד- הרוויח אותם בעבודה של 30 שנה, בנה עסק מלמטה, יודע כמה שווה שקל

השני- זכה בכסף בן לילה, בהגרלה.  מה שבא בקלות- ילך בקלות ,

ואין לו כלים או הכשרה עמ"נ להכיל את המטרה שנחתה עליו!

רואים כל מיני אנשים- שכולם נתחתו באותו מקום בחיים, באותה "מטרה"

אבל הדרך שהם עשו... הו הדרך!

כל כך משנה את החיים שלהם, את מה שנמצא בידם.

הוא היה אומר, יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא  .

ויפה שעה אחת של קורת רוח  בעולם הבא, מכל חיי העולם הזה. (אבות ד')

אז מה יותר חשוב? הדרך או המטרה?

אנחנו בעולם "מקולקל אפשר לומר.. ואנחנו לא מסוגלים לראות את הדרך בתור מטרה בפני עצמה..

מה שאומר רש"י על פרשת בראשית על הפסוק עץ פרי עושה פרי.. ממשיל את זה לסוגיא שלנו:

שטעם העץ כטעם הפרי כלומר - שלדרך תהיה אותה מתיקות כמו המטרה שהגענו אליה.

הסבר - אנחנו בעולם הזה נהנים רק כשאר השגנו את המטרה.. היהדות באה לתקן את העולם ורוצה לחדש שגם לדרך יש מטרה בפני עצמה..

[תשובה לרות014 (אבל אם הדרך היא האמונה שלנו)]

מטרה בלי דרך היא סתם באוויר. דרך בלי מטרה כנ"ל. הכי חשוב שהדרך למטרה תהיה נכונה.

חוץ מיזה שיש כמה דרכים שונות שאפשר לפרש את המשפט שלך (אז מה המטרה?)

מטרה בלי דרך בחיים לא תוכלי להשיג

ודרך בלי מטרה יהיו לך עוד הרבה יותר ממה שתרצי

אז עדיף ללמוד להנות מהדרך לא?

(האופציה היחידה למשפט הראשון שלי הוא שתקדשי כאידאל את כל מה שקיים אצלך בחיים כרגע, ואז השגת את כל המטרות בלי שום דרך.
מצד שני זה אף פעם לא מחזיק מעמד לאורך זמן)

עדיף להיות אחד כזה שנהנה גם מהדרך..

אבל צריך להיזהר לא להפוך את הדרך לטרה..

בקיצור,תלוי איפה ומתי..

שניהם לבד זה לא עובד.

דרך בלי מטרה-לאן מסתכלים? איך מתקדמים? לאן שואפים?  חייבים,חייבים מטרה.

מטרה בלי דרך-זה קשה מאוד ככה להגיע למטרה.חייבים לאט לאט.

חטא הארץ

ה' ציווה תוצא הארץ עץ פרי  (טעם בדרך)

והיא הוציאה עץ עושה פרי (טעם רק במטרה)

או במילים אחרות

הדרך היא המטרה.  וזוהי האמת !  וכך זה אצל הקב"ה .

אבל בעולמנו (לאחר חטא הארץ) יש הפרדה בין הדרך למטרה. 

ולכן אנחנו מחפשים רק מטרה .

החכמים מנסים להנות מהדרך ....

אני מקווה שאני לא מעוות.

הדרך היא העיקר.

אם הגעת למטרה - אתה מת.

האדם צריך להיות תמיד בעמדה של דרך, לאיפה? לשמים (שם*2= אינסוף=שמים)!

כלומר, הדרך, התהליך של ההשתלמות היא העיקר בחיים שלנו. ואם העניין היה המטרה אולי היינו כבר נבראים שם.

זה לא שצריך ללמוד להנות ממנה כי זה מה יש.

אלא צריך ללמוד לנצל אותה כי רק ככה נעשה עם עצמינו משו בחיים ונתקדם לאיפשו.

ריש תפארת ישראל - האדם כל כולו בקשה, התקדמות, השתלמות ועלייה.

אד"ם = מ"ה. כולו שאלה, בקשה, חיפוש. דינמיוּת.

בהמ"ה = ב"ה מ"ה. המה כבר ישנו בה.

הרב שרקי: מחלוקת המקובלים והפילוסופים -

פילוסופים: השלמות היותר מעולה - היא הסטטיות המוחלטת. בלי שינוי.

מקובלים: השלמות היותר מעולה - היא ההתקדמות המתמדת.

"הנפטר מאדם אל יאמר לו: לך בשלום, אלא: לך לשלום" (סוף ברכות, לא דייקתי).

הרב קוק בעין אי"ה:

לך בשלום = כי אתה מת, אז אתה הולך בשלמות שרכשת, למנוחת עולמים.

לך לשלום = לשלמות חדשה.

ולגבי חטא הארץ והעצים:

אמנם רוב העולם חוטא המטרה ללא דרך, ז"א טעם פרי ללא טעם עץ

אבל ה"רוחנים" או ה"שכליים" נוטים לחטוא בדרך ללא מטרה,

וזה רמוז בבראשית - שחוה נתנה גם לאדם לאכול, אבל בניגוד אליה שטעמה מהפרי, הוא אכל מהעץ!

אדם מסמל את השכל החוטא בדרך ללא מטרה

(ומשם מגיעים גם לצדיק ורע לו כי הוא צדיק אבל לא מעוניין בטוב לעצמו ואכמ"ל)

היו לו שני חלומות בנושא המוות,

לי היו הרבה יותר...

באמת לא הצלחתי להבין מה מיוחד

מתארים חווית מוות קליני, כפי שכתוב בחז"ל וכפי שאנשים

שעברו חוויה כזו מתארים.

מאוד מרגש לדעתי. קצת עוזר (לי לפחות) לזכור שיש

משהו מעבר לכל טרדות היום היום, העולם הזה שמרגיש

כל כך מוחשי ואמיתי....המתיקות הזו שהוא מדבר עליה...

יש משהו טוב לצפות לו. לא?  (כמובן שמעדיפה לא

לחשוב על בית הדין שם למעלה, כי זה די מצמרר,

אבל לפחות אחר כך....)

ואם גם לך היו או יש חלומות מסוג זה, נשמח לשמוע!

דכדוך וחרדה זה סיבה לעשות עבודה אבל זה לא מוריד את הערך שלך או משהו כזה.

כדאי למצוא מטפל

זה בהחלט מקל שיש את מי לשתף אבל לא פותר בכלל את הבעיה

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.

באמת, לרוב שולט עלי אדם ממין זכר שופע ביטחון עצמי ליצן חסר תקנה, אבל יודע להיות רציני, לפעמים בדיכאון (משתדל שלא יראו את זה), חבר טוב ואוהב מאוד. מחפש כל הזמן, ופילוסוף בלתי פשרן... הייתי קורא לאישיות שלו טיגריס, בודד פראי בלתי ניתן לאילוף, אבל כשמישהו נכנס לו ללב אז הוא בפנים. נקודה.

ולפעמים לוקחת עלי שליטה ילדה קטנה חסרת ביטחון, שבקושי מעזה לספר בדיחות כי אולי מישהו יצחק עליה... רוצה רק את הפינה שלה ושקט... אוהבת לקרוא, יכולה להתרכז ב3 דברים ביחד (ובגלל הפיצול קשב שלה גם לחשוב על שני דברים בו זמנית ממש...). לאישיות זו הייתי קורא תמנון. חכמה, ביישנית עושה הרבה...

אם כי היא גדלה לאורך השנים

תחושות/ חוויות/ פצעי ילדות

מופעים בעיקר בסיטואציות עם הילדים

ויש את התחושות של הילדה היותר גדולה שזה בעצם גרסה צעירה יותר של עצמי

איתם אני בעיקר בתהליך

לקחת את הכאבים/ טעויות/ הצלחות ללמידה ולא לתת להם לנהל אותי

תודה

יש בי צד חצי־ילדי, מצד זה שאני לא לוקח שום דבר ברצינות אמיתית.

לגבי הילד הפנימי האמיתי, קיים משהו עמום מתחת ליותר מדי שכבות.

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מה אמורים לקנות לבנות?

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל זה באמת לפי האדם...

חתול נייד

כיסוי חלות שבת

אבל קשה יותר להזיז אותו.

כוס תרמית טובה (כלומר גם מחזיקה חום כראוי וגם קלה לשטיפה), סטנדר, כרית לגב לכיסא של הישיבה, אוזניות אוטמות רעש, ספר שהוא רוצה כבר הרבה זמן, מחזיק טלפון שמתחבר לזרוע (בשביל ריצות.. אם הוא בייניש שעושה כושר), חבילה של ממתקים מיוחדים ולא שגרתיים (כל מיני יקרים כאלה), מכונת תספורת/גילוח (אם אין לו משלו), טוסטר או כלי מטבח כלשהו מיוחד (אם זה יועיל במקום שהוא גר), אולר.
 

אפשר גם פשוט להשתתף איתו, כלומר לתת לו ממש את הכסף, כדי שיקנה משהו ספציפי שהוא ממילא מתכנן לקנות (ואז הוא בעצם ישלם פחות.. כן? אין הכוונה שיקנה משהו בדיוק ב100 שח אלא שזה יקל עליו כשהוא קונה משהו ב200 נניח). אמנם קצת פחות מרגישים את המתנה שבדבר, אבל זה גם אפשרי. אנחנו עשינו את זה במשפחה כמה פעמים (בודדות אמנם) כש"נתקענו" בלי מתנה.

אפשר אולי גם לשבת בבית קפה, אם זה מתאים לכם וזורם. אפשר אולי פק"ל קטן, אם זה הסגנון שלו. אפשר לקנות עוגה בוטיקית אם חוגגים במשפחה בבית.