מה את יותר אוהבת לעשות, לירות או לנווט? 

לחץ לחץ לחץ

זה כל מה שכל החרשניות האלו עושות לי! חצי שעה לפני מבחן- הן יושבות לקורא שוב ושוב את החומר!

בעעעעעעעע

הן לומדות כבר שבוע רצוף!!!!V

זה לא כמונו- שעברתי פעמיים על החומר- וכבר יוצא לי מכל החורים...

הן מסוגלות לעבור על זה 5 פעמים ולהגיד "אבל אני לא יודעת כלום!"

קיש- איך אתה ככה זמין למחשב ולאתר כל היום?

קישטה!

עכשיו לא הייתי זמין במשך שעה וחצי...

לפני כן לא הייתי זמין במשך עשר שעות...

רוב היממה אני לא זמין -

במיוחד בשעות השיא - אמצע הלילה

מניסיון..

אם לא הייתי חוזרת על החומר שוב

היו הולכות להן 25 נק' פארש...

אבל זה לא אומר שאני לא אצטרך אולי לעשות מועד ב' 

אם זאת חזרה ולא לימוד ראשון - אולי היית נזכרת במבחן...

אין מצב שהייתי זוכרת את ה4 תנאים שקבע בית המשפט בפס"ד צ'קפויינט אם לא הייתי חוזרת על זה שוב..

הגיל... והסניליות...

וסתם הרגשתי שהתמכרתי (וזה לא עשה לי טוב) אז החלטתי לחרבש סיסמא במשתמש הראשון...

אז פתחתי חדש  כדי לשאול שאלה בפורום סטודנטים...

והחוסר יכולת ריכוז למבחן בביקורת או בכינויה הנכון "חפיקורת"

גרם לי לבקר גם בפורום הנ"ל..

סתם, דווקא אצלי יש לי תשובה!

יש לי איזו יציאה מוזרה שכשאני מחכה למשהו, קשה לי כשהוא סופסוף מגיע.

בבחינת "כל עוד הנר דולק אפשר לתקן", מעדיפה את הדרך...מטרה היא יותר מדי סטטית...

(חוץ מדברים שכבר נמאס לי לחכות אליהם!!!!!!! |נשימה עמוקה|)

סתם מעניין להקביל את זה לסוגיית "תלמוד גדול או מעשה גדול" במסכת קידושין דף מ'.

רק הערתי

היא סוגיה שאפשר לדון בה שנים..

אם תלמוד גדול- זה אומר שאתה לא חייב במצוות ויכול רק ללמוד..

עכשיו השאלה למה אתה משווה את התלמוד- האם לדרך

או למטרה..

הוא בכך שהוא תכליתי, מביא לידי מעשה.

כלומר: תלמוד = הדרך, מעשה = המטרה.

תורה לשון הוראה, הכוונה.

לאן מכוונים? למעשה הנכון...

בשביל לקיים מצוות צריך לדעת את פרטי הההלכות.. ופה- התלמוד הוא הדרך..

"והגית בו יומם ולילה" - יש מצוה בפני עצמה שנקראת תלמוד תורה.. ופה היא מטרה בפני עצמה.

בכלל שיש שני ערכים ללימוד תורה.. שהוא גם דרך וגם אמצעי קבעו וענו כולם "תלמוד גדול שמביא לידי מעשה".!

אני מאוד אוהבת את הדרך, אבל אשמח מאוד אם היא תוביל אותי לאנשהוא..

נכון לעכשיו (תקופת מבחנים)

הדרך זה סיוט (תלוי לאיזה מבחן לומדים)

והמטרה.. או המטרה היא שהממוצע ישאר גבוה..

כרגע במקום ללמוד אני עסוקה בלכתוב שטויות בפורום

דירבון יתקבל בברכה!

אז למה אנחנו מחנכים למטרה??

למה לא נותנים לי ציון על הדרך- על הלמידה למבחן..

למה מישהו שלא לומד יקבל 100 ואני 60 אחרי שאני חורשת?

ברור לי שעדיף את המטרה.

אי אפשר להגיע למטרה..

אלא אם כן אתה גאון (אני מדברת על מבחנים)

ובאותו עניין..

מבחנים זה עבודה גדולה על אמונה וביטחון בקב"ה

הסמסטר ב"ה אני ממש מרגישה את זה..

אני עושה השתדלות ומשקיעה לאורך כל הדרך והוא בדרכו שלו עוזר לי להגיע למטרה..

ולמדתי לא להתמרמר על ציון שלא מספק אותי.. כנראה שזה מה שהיה מגיע לי!

מקסימום ניגשים למועד ב'..

אלא שלפעמים האדישות והזחיחות, גורמים למי שגאון - ליפול ולהיכשל.

לדעתי זה לא נכון לערוך השווה לאחרים..

כל אחד והיכולות שהקב"ה נתן לו..

ואני לא יודעת מי זה "אנחנו" מחנכים למטרה..

אני חושבת שבלי מטרה אין דרך ובלי דרך אי אפשר להגיע למטרה

ועם השנים על ספסל הלימודים למדתי להסתכל על הדברים אחרת..

בעין פחות ביקורתית על עצמי..

אחד המאמרים למבחן שהיה לי הבוקר- היה בדיוק על זה...

על שמבחנים וציון במספרים- לא מתאימים לבני אדם בד"כ (יש תחוחם וטווח גיל ספציפי שקצת כן... הרוב לא)

אלא מה? שצריך להראות לפוליטיקאים- שיש השגים

בחיים בעולם האמיתי-

הדרך יותר חשובה מהמטרה

דוגמא- יש שני אנשים שיש להם 3 מליון דולר

אחד- הרוויח אותם בעבודה של 30 שנה, בנה עסק מלמטה, יודע כמה שווה שקל

השני- זכה בכסף בן לילה, בהגרלה.  מה שבא בקלות- ילך בקלות ,

ואין לו כלים או הכשרה עמ"נ להכיל את המטרה שנחתה עליו!

רואים כל מיני אנשים- שכולם נתחתו באותו מקום בחיים, באותה "מטרה"

אבל הדרך שהם עשו... הו הדרך!

כל כך משנה את החיים שלהם, את מה שנמצא בידם.

הוא היה אומר, יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא  .

ויפה שעה אחת של קורת רוח  בעולם הבא, מכל חיי העולם הזה. (אבות ד')

אז מה יותר חשוב? הדרך או המטרה?

אנחנו בעולם "מקולקל אפשר לומר.. ואנחנו לא מסוגלים לראות את הדרך בתור מטרה בפני עצמה..

מה שאומר רש"י על פרשת בראשית על הפסוק עץ פרי עושה פרי.. ממשיל את זה לסוגיא שלנו:

שטעם העץ כטעם הפרי כלומר - שלדרך תהיה אותה מתיקות כמו המטרה שהגענו אליה.

הסבר - אנחנו בעולם הזה נהנים רק כשאר השגנו את המטרה.. היהדות באה לתקן את העולם ורוצה לחדש שגם לדרך יש מטרה בפני עצמה..

[תשובה לרות014 (אבל אם הדרך היא האמונה שלנו)]

מטרה בלי דרך היא סתם באוויר. דרך בלי מטרה כנ"ל. הכי חשוב שהדרך למטרה תהיה נכונה.

חוץ מיזה שיש כמה דרכים שונות שאפשר לפרש את המשפט שלך (אז מה המטרה?)

מטרה בלי דרך בחיים לא תוכלי להשיג

ודרך בלי מטרה יהיו לך עוד הרבה יותר ממה שתרצי

אז עדיף ללמוד להנות מהדרך לא?

(האופציה היחידה למשפט הראשון שלי הוא שתקדשי כאידאל את כל מה שקיים אצלך בחיים כרגע, ואז השגת את כל המטרות בלי שום דרך.
מצד שני זה אף פעם לא מחזיק מעמד לאורך זמן)

עדיף להיות אחד כזה שנהנה גם מהדרך..

אבל צריך להיזהר לא להפוך את הדרך לטרה..

בקיצור,תלוי איפה ומתי..

שניהם לבד זה לא עובד.

דרך בלי מטרה-לאן מסתכלים? איך מתקדמים? לאן שואפים?  חייבים,חייבים מטרה.

מטרה בלי דרך-זה קשה מאוד ככה להגיע למטרה.חייבים לאט לאט.

חטא הארץ

ה' ציווה תוצא הארץ עץ פרי  (טעם בדרך)

והיא הוציאה עץ עושה פרי (טעם רק במטרה)

או במילים אחרות

הדרך היא המטרה.  וזוהי האמת !  וכך זה אצל הקב"ה .

אבל בעולמנו (לאחר חטא הארץ) יש הפרדה בין הדרך למטרה. 

ולכן אנחנו מחפשים רק מטרה .

החכמים מנסים להנות מהדרך ....

אני מקווה שאני לא מעוות.

הדרך היא העיקר.

אם הגעת למטרה - אתה מת.

האדם צריך להיות תמיד בעמדה של דרך, לאיפה? לשמים (שם*2= אינסוף=שמים)!

כלומר, הדרך, התהליך של ההשתלמות היא העיקר בחיים שלנו. ואם העניין היה המטרה אולי היינו כבר נבראים שם.

זה לא שצריך ללמוד להנות ממנה כי זה מה יש.

אלא צריך ללמוד לנצל אותה כי רק ככה נעשה עם עצמינו משו בחיים ונתקדם לאיפשו.

ריש תפארת ישראל - האדם כל כולו בקשה, התקדמות, השתלמות ועלייה.

אד"ם = מ"ה. כולו שאלה, בקשה, חיפוש. דינמיוּת.

בהמ"ה = ב"ה מ"ה. המה כבר ישנו בה.

הרב שרקי: מחלוקת המקובלים והפילוסופים -

פילוסופים: השלמות היותר מעולה - היא הסטטיות המוחלטת. בלי שינוי.

מקובלים: השלמות היותר מעולה - היא ההתקדמות המתמדת.

"הנפטר מאדם אל יאמר לו: לך בשלום, אלא: לך לשלום" (סוף ברכות, לא דייקתי).

הרב קוק בעין אי"ה:

לך בשלום = כי אתה מת, אז אתה הולך בשלמות שרכשת, למנוחת עולמים.

לך לשלום = לשלמות חדשה.

ולגבי חטא הארץ והעצים:

אמנם רוב העולם חוטא המטרה ללא דרך, ז"א טעם פרי ללא טעם עץ

אבל ה"רוחנים" או ה"שכליים" נוטים לחטוא בדרך ללא מטרה,

וזה רמוז בבראשית - שחוה נתנה גם לאדם לאכול, אבל בניגוד אליה שטעמה מהפרי, הוא אכל מהעץ!

אדם מסמל את השכל החוטא בדרך ללא מטרה

(ומשם מגיעים גם לצדיק ורע לו כי הוא צדיק אבל לא מעוניין בטוב לעצמו ואכמ"ל)

תהנה, זה פורום ציבורי.

מה הכוונה להיות נשוי למלבנים דיגיטלים?

זה נורא ואיום

לא שורד ככה

[12 הצעדים... אחי, תהיה חזק אתה בכיוון]

כמובן הכל ברוח טובה

ומוגבים..

אני חושב שמה שגורם לאנשים הרבה לכתוב (אא"כ זה ברו"מ או אנשים מיוחדים) זה שאנשים מגיבים ועונים לך, ואז אתה לא מרגיש שאתה משתף לאוויר..

ההצעה שלי: לא לעבור אליו ישר בבלעדיות

אלא להחזיק גם וגם

לשימוש השוטף תשתמש במוגן (במיוחד אם אתה נוסע לאנשהו וכיו"ב) ואם אתה צריך משהו תשתמש בראשון

בסוף גם לא תצטרך את הראשון

ומניסיון הוא יצטרך לסמן שהוא לא רובוט ולסמן ריבועים עם רמזור.

לא בטוחה שיהיה לו ככ קל להסכים לחתונה. 

אבל תמיד אפשר לנסות את הPC. את המחשב הגדול.

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

כה "רענן" כה כן כה אמיתי?

החילוניות שאני מכיר אינה נוגעת אלה בקצה השטחי ביותר של הדברים

וכל נגיעה שלה במשהו עמוק מכך נובעת מנטייה דתית, גם אם לא ממש מפורשת.

אצלנו הכל מודרך ברחל בתך הקטנה.

כל אחד מחליט יפה מאוד מה לעשות לכל אדם ניתנה הבחירה במלוא מובן המילה.

אחריי אף־אחד לא רודף אני מחליט בדיוק איך להתייחש לכל סוגיה ועניין

צר לי אמנם שאיני מתחבר לאווירת המנגל ולהתעטף בדגלים

אבל זה לא מוריד מהאותנטיות של הלל בכוונה למי שאומרו בכוונה

או מהחיוך של הרב החרדי־ספרדי שלי בדברו על מעלת ארץ ישראל ביום העצמאות

או מהפסים הכחולים של הטלית שלי.

וגם לא יודע איזו קדושה מיוחדת יש בעמית לעבודה החילוני שבחר להכין פלאפל שני צבעים ביום העצמאות הזה. שכוייח, בטח טעים נורא. קדוש? אולי. לא מרגיש רגשות נחיתות ביחס לזה.

אני לא מתפלל כי אני חייב אני מתפלל כי אני רוצה.

לגבי תפילות החובה הרש"ר הירש כבר דן בשאלה הזאת בכמה מקומות והמסקנה הברורה היא שמטרת תפילות החובה אינה ביטוי רגשות אישיים (לשם כך צריך להתאסף במניין, לומר את אותה תפילה, בזמנים קבועים ביום?) אלא למקד אותנו סביב הרעיונות החשובים של החיים.

אותנטי זה לא רק מה שפרוע וחסר רסן.

ללבוש חולצה עם משבצות זה גם אותנטי.

מעולם לא הרגשתי איזו קדושה ביום העצמאות. אולי אתם מתכוונים לריגוש?

@כְּקֶדֶם 

https://www.inn.co.il/news/695303

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

תמיד האמת עדיפה

אז זהו אם שמת לב יש מילכוד בשאלה

א) כי הוא לא _אמר_ לאפחד שהו בן 25 הוא רמז על זה לא חשוב בדיוק איך 

ב) למה? אפשר להבין את זה לא? זה בולט בשטח ומעלה שאלות.. ואנשים לא אוהבים לבלוט בשטח

א. אז שיתקן את הטעות, קצת פדיחה, לא נורא

ב.לא צריך לפחד מלבלוט בשטח, אנשים בסוף מתרגלים להכל ,עדיף לא לתת לזה להשפיע על החלטות בחיים שלנו.

אני חושבת שזה לא בריא לנפש, בין היתר, להציג מצג שווא, הגיל שלו יכול להיות אפילו יתרון, חבל.

תהיה אותנטי אתה עם הנתונים שלך ומי שאתה

אני בן 25 לא ממני להיות האדם המגניב בעולם מבלי לשנות שום פרט לגבי עצמי

ניקח את ג'פטו ונבקש ממנו להציג טענות בעד ונציב מולו ג'פטו נוסף שיציג טענות שכנגד

כך הם יוכלו ללעוס את אותם טיעונים שחוזרים על עצמם כל הזמן

ובינתיים אנחנו נהיה פנויים ללכת ללמוד תורה

ואז היא תעשה את הדיונים האלה במקומנו

בלי חרדיות מבוהלות שחייבות לצופף שורות,

או לחילופין פשןו עם חרדיות לא מבוהלות, זה גם יהיה בסדר

ממש מרתק אותי לחקור את התופעה הזו..

לא שנאה. כעס. - צעירים מעל עשרים

כי כשאתה התחלת שם את הדיון אני הייתי יסודי והתייחסתי לעצם הטיעונים, ואף טרחתי להביא ציטוטים של ממש ונימוקים של תורה.
 

אגב, אם כבר מורשה לי להעיר, פוסט הפתיחה שלך בעצמו היה רעיל ולעגני: "מישהו יודע אם הנופלים עומדים בשעת הצפירה ומצדיעים.. האם הם צופים בזרי פרחים לרוב?".

ואתה לא מתבייש להגיד לי "קשוט עצמך"? יקח אדוני מראה גדולה כדי שיוכל ליטול קיסם מבין שיניו וקורה מבין עיניו.

רבים כמו שתי תרנגולי הודו מרוטי נוצות

אני נהנה

תמשיכו

אמנם לא אני היא שהתחילה ראשונה את הויכוח כאן (אלא מישהו שרמז על חרדים אגואיסטים, באותו הקשר)

אבל אני קפצתי...וכל השאר, ידוע.

באמת נקדימון לא אשם כי אפשר לאמר שהתגרינו בו, בהשקפה שלו, ובבית שלו.  סליחה!

וצריכה באמת לבקש סליחה מהשם; כל יום אני מבקשת "אל תביאנו לידי מחלוקת", וכמתחילה כזו

אני מייד מוצאת את עצמי שם....

בטוחה שלקב"ה לא משנה, ואף אחד לא יתבע אם עמד או לא בצפירה, אם הניף או לא דגל, ואפילו אולי

אם אמר (או לא) הלל ביום העצמאות.

העיקר שכולם משתדלים לשמור מצוות, בין אדם למקום ובין אדם לחברו (שזה יותר קשה, לי , בכל אופן)..

אולי, חס וחלילה, אתבע על הונאת דברים, ליבון מחלוקת, לגלוג, חוצפה...

כל היתר ממש לא חשוב.

כל טוב.

אפשר לדון אם אותו הדבר

"והשיר יהיה לכם כליל התקדש חג"

כך שלא רואה איך כאן זה נתון לפרשנות אחרת

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

זהו.

מיליי מתלהב מיהודים ומיהדות, מי שטפסו טרמפ ראשונים, זכו בביקור.

באותה מידה יכולת להגיד שלכולן יש שיער בצבע מסוים או משקל מסוים או מידת נעליים מסוימת או עדה מסוימת או גננת גן חובה עם אותו השם.

כל דבר מקרי הוא מקרי, גם אם זה נראה וואו ממבט ראשון.

כמו לנסות להסביר למה אוכלים צ'ולנט בשבת, ואז לחפש איך צ'ולנט בגימטריא מזכיר משהו שקשור לשבת.

הזכות שעמדה להן היא לא של מקים האולפנה אלא של המאמץ האדיר שלהן, הזיכרון שלהן, החוכמה שלהן וכיוצ''ב.

וזה שכולן בנות כהן - מקרי לחלוטין.

קראתי על הרב בהר"ן עכשיו בויק', נשמע דמות מיוחדת

על רקע פרישה מטעמים אידיאולוגיים.

יודע מאמא שלי שלמדה באולפנת כפר פינס, בתקופת הרב בהר"ן שם.

פרש מראשות האולפנה על רקע חילוקי דעות אידאולוגים מול מרכז ישיבות בני עקיבא על אופי האולפנה.

(אולפנת כפר פינס היא אם האולפנות)  

ת'אמת אני רוצה להזכיר את צאלה ורביד חיים גז הי"ד.

זה נגע לי בלב כמו לכל יהודי. כשהודיעו שגם התינוק נפטר [אחרי כמה ימים, מי שזוכר] הרגשתי שאני חייב להיות בלוויה.

להפתעתי היו שם לא יותר מ50 איש סה"כ. הרגשתי שנותנים לי רגע אינטימי להתייחד עם התינוק הקדוש הזה.

היה מצמרר.

רק לראות חבילה לבנה קטנה, עטופה. סבתות, דודות, מחבקות. חיבוק אחרון. ובוכות...

התפרקתי.

זה היה למעלה מיכולת ההכלה שלי. ולא הייתי היחיד.

אבל היה רגע שבו כמעט לא נשמתי. כשפתחו את הקבר הטרי של צאלה, כשאילו קיבלה בזרועות פתוחות את בנה, ממנו נפרדה במותה לפני כמה ימים.

והנה שוב הם מחובקים ביחד. בשמים.

גם עכשיו אני בוכה.

איזה נשמות קדושות.

הנחמה היחידה היא שאנחנו לא מסוגלים להבין בכלל מה הסיפור של הנשמות הקדושות האלו.

סיפורו המרגש של דוד יהודה יצחק ז"ל - והמחברות שנמצאו בחדרו - ערוץ 14 | C14

אתר יזכור כותב עליו יותר טוב ממה שאני יכול לכתוב.

מרגיש אצל החרדים..