לחץ לחץ לחץ

זה כל מה שכל החרשניות האלו עושות לי! חצי שעה לפני מבחן- הן יושבות לקורא שוב ושוב את החומר!

בעעעעעעעע

הן לומדות כבר שבוע רצוף!!!!V

זה לא כמונו- שעברתי פעמיים על החומר- וכבר יוצא לי מכל החורים...

הן מסוגלות לעבור על זה 5 פעמים ולהגיד "אבל אני לא יודעת כלום!"

קיש- איך אתה ככה זמין למחשב ולאתר כל היום?

קישטה!

עכשיו לא הייתי זמין במשך שעה וחצי...

לפני כן לא הייתי זמין במשך עשר שעות...

רוב היממה אני לא זמין -

במיוחד בשעות השיא - אמצע הלילה

מניסיון..

אם לא הייתי חוזרת על החומר שוב

היו הולכות להן 25 נק' פארש...

אבל זה לא אומר שאני לא אצטרך אולי לעשות מועד ב' 

אם זאת חזרה ולא לימוד ראשון - אולי היית נזכרת במבחן...

אין מצב שהייתי זוכרת את ה4 תנאים שקבע בית המשפט בפס"ד צ'קפויינט אם לא הייתי חוזרת על זה שוב..

הגיל... והסניליות...

סתם, דווקא אצלי יש לי תשובה!

יש לי איזו יציאה מוזרה שכשאני מחכה למשהו, קשה לי כשהוא סופסוף מגיע.

בבחינת "כל עוד הנר דולק אפשר לתקן", מעדיפה את הדרך...מטרה היא יותר מדי סטטית...

(חוץ מדברים שכבר נמאס לי לחכות אליהם!!!!!!! |נשימה עמוקה|)

סתם מעניין להקביל את זה לסוגיית "תלמוד גדול או מעשה גדול" במסכת קידושין דף מ'.

רק הערתי

היא סוגיה שאפשר לדון בה שנים..

אם תלמוד גדול- זה אומר שאתה לא חייב במצוות ויכול רק ללמוד..

עכשיו השאלה למה אתה משווה את התלמוד- האם לדרך

או למטרה..

הוא בכך שהוא תכליתי, מביא לידי מעשה.

כלומר: תלמוד = הדרך, מעשה = המטרה.

תורה לשון הוראה, הכוונה.

לאן מכוונים? למעשה הנכון...

בשביל לקיים מצוות צריך לדעת את פרטי הההלכות.. ופה- התלמוד הוא הדרך..

"והגית בו יומם ולילה" - יש מצוה בפני עצמה שנקראת תלמוד תורה.. ופה היא מטרה בפני עצמה.

בכלל שיש שני ערכים ללימוד תורה.. שהוא גם דרך וגם אמצעי קבעו וענו כולם "תלמוד גדול שמביא לידי מעשה".!

אני מאוד אוהבת את הדרך, אבל אשמח מאוד אם היא תוביל אותי לאנשהוא..

אז למה אנחנו מחנכים למטרה??

למה לא נותנים לי ציון על הדרך- על הלמידה למבחן..

למה מישהו שלא לומד יקבל 100 ואני 60 אחרי שאני חורשת?

ברור לי שעדיף את המטרה.

אי אפשר להגיע למטרה..

אלא אם כן אתה גאון (אני מדברת על מבחנים)

ובאותו עניין..

מבחנים זה עבודה גדולה על אמונה וביטחון בקב"ה

הסמסטר ב"ה אני ממש מרגישה את זה..

אני עושה השתדלות ומשקיעה לאורך כל הדרך והוא בדרכו שלו עוזר לי להגיע למטרה..

ולמדתי לא להתמרמר על ציון שלא מספק אותי.. כנראה שזה מה שהיה מגיע לי!

מקסימום ניגשים למועד ב'..

אלא שלפעמים האדישות והזחיחות, גורמים למי שגאון - ליפול ולהיכשל.

לדעתי זה לא נכון לערוך השווה לאחרים..

כל אחד והיכולות שהקב"ה נתן לו..

ואני לא יודעת מי זה "אנחנו" מחנכים למטרה..

אני חושבת שבלי מטרה אין דרך ובלי דרך אי אפשר להגיע למטרה

ועם השנים על ספסל הלימודים למדתי להסתכל על הדברים אחרת..

בעין פחות ביקורתית על עצמי..

אחד המאמרים למבחן שהיה לי הבוקר- היה בדיוק על זה...

על שמבחנים וציון במספרים- לא מתאימים לבני אדם בד"כ (יש תחוחם וטווח גיל ספציפי שקצת כן... הרוב לא)

אלא מה? שצריך להראות לפוליטיקאים- שיש השגים

בחיים בעולם האמיתי-

הדרך יותר חשובה מהמטרה

דוגמא- יש שני אנשים שיש להם 3 מליון דולר

אחד- הרוויח אותם בעבודה של 30 שנה, בנה עסק מלמטה, יודע כמה שווה שקל

השני- זכה בכסף בן לילה, בהגרלה.  מה שבא בקלות- ילך בקלות ,

ואין לו כלים או הכשרה עמ"נ להכיל את המטרה שנחתה עליו!

רואים כל מיני אנשים- שכולם נתחתו באותו מקום בחיים, באותה "מטרה"

אבל הדרך שהם עשו... הו הדרך!

כל כך משנה את החיים שלהם, את מה שנמצא בידם.

הוא היה אומר, יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא  .

ויפה שעה אחת של קורת רוח  בעולם הבא, מכל חיי העולם הזה. (אבות ד')

אז מה יותר חשוב? הדרך או המטרה?

אנחנו בעולם "מקולקל אפשר לומר.. ואנחנו לא מסוגלים לראות את הדרך בתור מטרה בפני עצמה..

מה שאומר רש"י על פרשת בראשית על הפסוק עץ פרי עושה פרי.. ממשיל את זה לסוגיא שלנו:

שטעם העץ כטעם הפרי כלומר - שלדרך תהיה אותה מתיקות כמו המטרה שהגענו אליה.

הסבר - אנחנו בעולם הזה נהנים רק כשאר השגנו את המטרה.. היהדות באה לתקן את העולם ורוצה לחדש שגם לדרך יש מטרה בפני עצמה..

[תשובה לרות014 (אבל אם הדרך היא האמונה שלנו)]

מטרה בלי דרך היא סתם באוויר. דרך בלי מטרה כנ"ל. הכי חשוב שהדרך למטרה תהיה נכונה.

חוץ מיזה שיש כמה דרכים שונות שאפשר לפרש את המשפט שלך (אז מה המטרה?)

מטרה בלי דרך בחיים לא תוכלי להשיג

ודרך בלי מטרה יהיו לך עוד הרבה יותר ממה שתרצי

אז עדיף ללמוד להנות מהדרך לא?

(האופציה היחידה למשפט הראשון שלי הוא שתקדשי כאידאל את כל מה שקיים אצלך בחיים כרגע, ואז השגת את כל המטרות בלי שום דרך.
מצד שני זה אף פעם לא מחזיק מעמד לאורך זמן)

עדיף להיות אחד כזה שנהנה גם מהדרך..

אבל צריך להיזהר לא להפוך את הדרך לטרה..

בקיצור,תלוי איפה ומתי..

שניהם לבד זה לא עובד.

דרך בלי מטרה-לאן מסתכלים? איך מתקדמים? לאן שואפים?  חייבים,חייבים מטרה.

מטרה בלי דרך-זה קשה מאוד ככה להגיע למטרה.חייבים לאט לאט.

חטא הארץ

ה' ציווה תוצא הארץ עץ פרי  (טעם בדרך)

והיא הוציאה עץ עושה פרי (טעם רק במטרה)

או במילים אחרות

הדרך היא המטרה.  וזוהי האמת !  וכך זה אצל הקב"ה .

אבל בעולמנו (לאחר חטא הארץ) יש הפרדה בין הדרך למטרה. 

ולכן אנחנו מחפשים רק מטרה .

החכמים מנסים להנות מהדרך ....

אני מקווה שאני לא מעוות.

הדרך היא העיקר.

אם הגעת למטרה - אתה מת.

האדם צריך להיות תמיד בעמדה של דרך, לאיפה? לשמים (שם*2= אינסוף=שמים)!

כלומר, הדרך, התהליך של ההשתלמות היא העיקר בחיים שלנו. ואם העניין היה המטרה אולי היינו כבר נבראים שם.

זה לא שצריך ללמוד להנות ממנה כי זה מה יש.

אלא צריך ללמוד לנצל אותה כי רק ככה נעשה עם עצמינו משו בחיים ונתקדם לאיפשו.

ריש תפארת ישראל - האדם כל כולו בקשה, התקדמות, השתלמות ועלייה.

אד"ם = מ"ה. כולו שאלה, בקשה, חיפוש. דינמיוּת.

בהמ"ה = ב"ה מ"ה. המה כבר ישנו בה.

הרב שרקי: מחלוקת המקובלים והפילוסופים -

פילוסופים: השלמות היותר מעולה - היא הסטטיות המוחלטת. בלי שינוי.

מקובלים: השלמות היותר מעולה - היא ההתקדמות המתמדת.

"הנפטר מאדם אל יאמר לו: לך בשלום, אלא: לך לשלום" (סוף ברכות, לא דייקתי).

הרב קוק בעין אי"ה:

לך בשלום = כי אתה מת, אז אתה הולך בשלמות שרכשת, למנוחת עולמים.

לך לשלום = לשלמות חדשה.

ולגבי חטא הארץ והעצים:

אמנם רוב העולם חוטא המטרה ללא דרך, ז"א טעם פרי ללא טעם עץ

אבל ה"רוחנים" או ה"שכליים" נוטים לחטוא בדרך ללא מטרה,

וזה רמוז בבראשית - שחוה נתנה גם לאדם לאכול, אבל בניגוד אליה שטעמה מהפרי, הוא אכל מהעץ!

אדם מסמל את השכל החוטא בדרך ללא מטרה

(ומשם מגיעים גם לצדיק ורע לו כי הוא צדיק אבל לא מעוניין בטוב לעצמו ואכמ"ל)

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.