מה עדיף מטרה או דרך?
וכל אחד שעונה שינמק..
מה עדיף מטרה או דרך?
וכל אחד שעונה שינמק..
מה את יותר אוהבת לעשות, לירות או לנווט?
![]()
לחץ לחץ לחץ
זה כל מה שכל החרשניות האלו עושות לי! חצי שעה לפני מבחן- הן יושבות לקורא שוב ושוב את החומר!
בעעעעעעעע
הן לומדות כבר שבוע רצוף!!!!V
זה לא כמונו- שעברתי פעמיים על החומר- וכבר יוצא לי מכל החורים...
הן מסוגלות לעבור על זה 5 פעמים ולהגיד "אבל אני לא יודעת כלום!"
קיש- איך אתה ככה זמין למחשב ולאתר כל היום?
קישטה!
עכשיו לא הייתי זמין במשך שעה וחצי...
לפני כן לא הייתי זמין במשך עשר שעות...
רוב היממה אני לא זמין -
במיוחד בשעות השיא - אמצע הלילה 
מניסיון..
אם לא הייתי חוזרת על החומר שוב
היו הולכות להן 25 נק' פארש...
אבל זה לא אומר שאני לא אצטרך אולי לעשות מועד ב'
אם זאת חזרה ולא לימוד ראשון - אולי היית נזכרת במבחן...
אין מצב שהייתי זוכרת את ה4 תנאים שקבע בית המשפט בפס"ד צ'קפויינט אם לא הייתי חוזרת על זה שוב..
הגיל... והסניליות...
וסתם הרגשתי שהתמכרתי (וזה לא עשה לי טוב) אז החלטתי לחרבש סיסמא במשתמש הראשון...
אז פתחתי חדש
כדי לשאול שאלה בפורום סטודנטים...
והחוסר יכולת ריכוז למבחן בביקורת או בכינויה הנכון "חפיקורת"
גרם לי לבקר גם בפורום הנ"ל..
סתם, דווקא אצלי יש לי תשובה!
יש לי איזו יציאה מוזרה שכשאני מחכה למשהו, קשה לי כשהוא סופסוף מגיע.
בבחינת "כל עוד הנר דולק אפשר לתקן", מעדיפה את הדרך...מטרה היא יותר מדי סטטית...
(חוץ מדברים שכבר נמאס לי לחכות אליהם!!!!!!! |נשימה עמוקה|)
סתם מעניין להקביל את זה לסוגיית "תלמוד גדול או מעשה גדול" במסכת קידושין דף מ'.
רק הערתי 
היא סוגיה שאפשר לדון בה שנים..
אם תלמוד גדול- זה אומר שאתה לא חייב במצוות ויכול רק ללמוד..
עכשיו השאלה למה אתה משווה את התלמוד- האם לדרך
או למטרה..
הוא בכך שהוא תכליתי, מביא לידי מעשה.
כלומר: תלמוד = הדרך, מעשה = המטרה.
תורה לשון הוראה, הכוונה.
לאן מכוונים? למעשה הנכון...
בשביל לקיים מצוות צריך לדעת את פרטי הההלכות.. ופה- התלמוד הוא הדרך..
"והגית בו יומם ולילה" - יש מצוה בפני עצמה שנקראת תלמוד תורה.. ופה היא מטרה בפני עצמה.
בכלל שיש שני ערכים ללימוד תורה.. שהוא גם דרך וגם אמצעי קבעו וענו כולם "תלמוד גדול שמביא לידי מעשה".!
כתמר יפרחאני מאוד אוהבת את הדרך, אבל אשמח מאוד אם היא תוביל אותי לאנשהוא.. 
נכון לעכשיו (תקופת מבחנים)
הדרך זה סיוט (תלוי לאיזה מבחן לומדים)
והמטרה.. או המטרה היא שהממוצע ישאר גבוה..
כרגע במקום ללמוד אני עסוקה בלכתוב שטויות בפורום
![]()
דירבון יתקבל בברכה!
אז למה אנחנו מחנכים למטרה??
למה לא נותנים לי ציון על הדרך- על הלמידה למבחן..
למה מישהו שלא לומד יקבל 100 ואני 60 אחרי שאני חורשת?
ברור לי שעדיף את המטרה.
אי אפשר להגיע למטרה..
אלא אם כן אתה גאון (אני מדברת על מבחנים)
ובאותו עניין..
מבחנים זה עבודה גדולה על אמונה וביטחון בקב"ה
הסמסטר ב"ה אני ממש מרגישה את זה..
אני עושה השתדלות ומשקיעה לאורך כל הדרך והוא בדרכו שלו עוזר לי להגיע למטרה..
ולמדתי לא להתמרמר על ציון שלא מספק אותי.. כנראה שזה מה שהיה מגיע לי!
מקסימום ניגשים למועד ב'..
אלא שלפעמים האדישות והזחיחות, גורמים למי שגאון - ליפול ולהיכשל.
לדעתי זה לא נכון לערוך השווה לאחרים..
כל אחד והיכולות שהקב"ה נתן לו..
ואני לא יודעת מי זה "אנחנו" מחנכים למטרה..
אני חושבת שבלי מטרה אין דרך ובלי דרך אי אפשר להגיע למטרה
ועם השנים על ספסל הלימודים למדתי להסתכל על הדברים אחרת..
בעין פחות ביקורתית על עצמי..
אחד המאמרים למבחן שהיה לי הבוקר- היה בדיוק על זה...
על שמבחנים וציון במספרים- לא מתאימים לבני אדם בד"כ (יש תחוחם וטווח גיל ספציפי שקצת כן... הרוב לא)
אלא מה? שצריך להראות לפוליטיקאים- שיש השגים
בחיים בעולם האמיתי-
הדרך יותר חשובה מהמטרה
דוגמא- יש שני אנשים שיש להם 3 מליון דולר
אחד- הרוויח אותם בעבודה של 30 שנה, בנה עסק מלמטה, יודע כמה שווה שקל
השני- זכה בכסף בן לילה, בהגרלה. מה שבא בקלות- ילך בקלות ,
ואין לו כלים או הכשרה עמ"נ להכיל את המטרה שנחתה עליו!
רואים כל מיני אנשים- שכולם נתחתו באותו מקום בחיים, באותה "מטרה"
אבל הדרך שהם עשו... הו הדרך!
כל כך משנה את החיים שלהם, את מה שנמצא בידם.
הוא היה אומר, יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא .
ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא, מכל חיי העולם הזה. (אבות ד')
אז מה יותר חשוב? הדרך או המטרה?
אנחנו בעולם "מקולקל אפשר לומר.. ואנחנו לא מסוגלים לראות את הדרך בתור מטרה בפני עצמה..
מה שאומר רש"י על פרשת בראשית על הפסוק עץ פרי עושה פרי.. ממשיל את זה לסוגיא שלנו:
שטעם העץ כטעם הפרי כלומר - שלדרך תהיה אותה מתיקות כמו המטרה שהגענו אליה.
הסבר - אנחנו בעולם הזה נהנים רק כשאר השגנו את המטרה.. היהדות באה לתקן את העולם ורוצה לחדש שגם לדרך יש מטרה בפני עצמה..
[תשובה לרות014 (אבל אם הדרך היא האמונה שלנו)]
מטרה בלי דרך היא סתם באוויר. דרך בלי מטרה כנ"ל. הכי חשוב שהדרך למטרה תהיה נכונה.
חוץ מיזה שיש כמה דרכים שונות שאפשר לפרש את המשפט שלך (אז מה המטרה?
)
מטרה בלי דרך בחיים לא תוכלי להשיג
ודרך בלי מטרה יהיו לך עוד הרבה יותר ממה שתרצי
אז עדיף ללמוד להנות מהדרך לא?
(האופציה היחידה למשפט הראשון שלי הוא שתקדשי כאידאל את כל מה שקיים אצלך בחיים כרגע, ואז השגת את כל המטרות בלי שום דרך.
מצד שני זה אף פעם לא מחזיק מעמד לאורך זמן)
עדיף להיות אחד כזה שנהנה גם מהדרך..
אבל צריך להיזהר לא להפוך את הדרך לטרה..
בקיצור,תלוי איפה ומתי..
שניהם לבד זה לא עובד.
דרך בלי מטרה-לאן מסתכלים? איך מתקדמים? לאן שואפים? חייבים,חייבים מטרה.
מטרה בלי דרך-זה קשה מאוד ככה להגיע למטרה.חייבים לאט לאט.
חטא הארץ
ה' ציווה תוצא הארץ עץ פרי (טעם בדרך)
והיא הוציאה עץ עושה פרי (טעם רק במטרה)
או במילים אחרות
הדרך היא המטרה. וזוהי האמת ! וכך זה אצל הקב"ה .
אבל בעולמנו (לאחר חטא הארץ) יש הפרדה בין הדרך למטרה.
ולכן אנחנו מחפשים רק מטרה .
החכמים מנסים להנות מהדרך ....
יעלי_אאני מקווה שאני לא מעוות.
הדרך היא העיקר.
אם הגעת למטרה - אתה מת.
האדם צריך להיות תמיד בעמדה של דרך, לאיפה? לשמים (שם*2= אינסוף=שמים)!
כלומר, הדרך, התהליך של ההשתלמות היא העיקר בחיים שלנו. ואם העניין היה המטרה אולי היינו כבר נבראים שם.
זה לא שצריך ללמוד להנות ממנה כי זה מה יש.
אלא צריך ללמוד לנצל אותה כי רק ככה נעשה עם עצמינו משו בחיים ונתקדם לאיפשו.
רחלקהריש תפארת ישראל - האדם כל כולו בקשה, התקדמות, השתלמות ועלייה.
אד"ם = מ"ה. כולו שאלה, בקשה, חיפוש. דינמיוּת.
בהמ"ה = ב"ה מ"ה. המה כבר ישנו בה.
הרב שרקי: מחלוקת המקובלים והפילוסופים -
פילוסופים: השלמות היותר מעולה - היא הסטטיות המוחלטת. בלי שינוי.
מקובלים: השלמות היותר מעולה - היא ההתקדמות המתמדת.
"הנפטר מאדם אל יאמר לו: לך בשלום, אלא: לך לשלום" (סוף ברכות, לא דייקתי).
הרב קוק בעין אי"ה:
לך בשלום = כי אתה מת, אז אתה הולך בשלמות שרכשת, למנוחת עולמים.
לך לשלום = לשלמות חדשה.
ולגבי חטא הארץ והעצים:
אמנם רוב העולם חוטא המטרה ללא דרך, ז"א טעם פרי ללא טעם עץ
אבל ה"רוחנים" או ה"שכליים" נוטים לחטוא בדרך ללא מטרה,
וזה רמוז בבראשית - שחוה נתנה גם לאדם לאכול, אבל בניגוד אליה שטעמה מהפרי, הוא אכל מהעץ!
אדם מסמל את השכל החוטא בדרך ללא מטרה
(ומשם מגיעים גם לצדיק ורע לו כי הוא צדיק אבל לא מעוניין בטוב לעצמו ואכמ"ל)
תרגישו התחדשות? או שגרה משעממת?
מה עושה את ההבדל?
אה.. וחודש טוב! 😊
אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער
נעשה לו קוקיות, שיהיה בת
איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉
"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?"
"ראש עיר או ראשת עיר?"
כן ראשת זה חארטה..
יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי
)
שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!
חודש טוב!
לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.
כותבת בלשון נקבה, מיועד לכולם כמובן.
1. האם את מרגישה שהחברה החרדית מייצגת את היהדות כפי שאת מאמינה בה?
2. האם את מרגישה שיש סתירה בין היהדות לבין הדרך של החברה החרדית?
3. האם את לוקחת דעות של פוסקים חרדיים בחשבון? האם אותם הפוסקים לוקחים דעות של הרבנים שלך בחשבון?
ואגיד גם למה אני שואלת.
פתאום הגעתי למסקנה שמדייקת את הקושי שלי עם החברה החרדית.
זה שהם (כחברה) לא מתגייסים, נגד גיוס וכו- מובן בעיניי הקושי.
הקושי שלי הוא עם האמירה שהם "מחזיקים את עולם התורה", או שומרים על היהדות וכו. וגם שצריך לתת להם חופש דת…
כשהאמת עבורי היא, שהחברה החרדית לא מייצגת את היהדות כפי שאני ורבנים ורבניות שאני מעריכה תופסים אותה.
ואף לעתים נוגד.
ואפשר כמובן להגיד שהכל טוב כל עוד גם לי וגם לחרדים יש חופש דת. אבל החברה החרדית לעתים לא מאפשרת את חופש הדת שלי.
ובטח שלא נושאת את לפיד היהדות.
אז האמירה שאולי אנחנו כחברה צריכים "להחזיק" אותם כי הם תורמים לעולם הרוחני והיהודי במדינה, לא רלוונטית עבורי, כי הם מקדמים גישות נוגדות יהדות.
הם מייצגים את עצמם. ויש עוד אנשים שמזדהים איתם. אבל הם לא "היהדות", ולעתים אף להפך
אתה מבין בנצרות, באלילות, אבל ביהדות, כפי שמתבטאת למשל באורח החיים והתפישה החרדית, ולא רק, משהו מאוד מעוות, ידידי.....רחמנות. באמת.
חבל.
לא רוצה להתעסק עם זה יותר. זה הביא לכל כך הרבה דברים לא נכונים, ומכוערים (!), שחבל שהתחלנו עם זה.
חודש טוב לכולם!
בעבר הייתי עונה בוודאי
היום אני מסתכלת אחרת
קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם
וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים
זה מצד אחד
מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..
כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.
כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח
לא שמישהו שאל אותי קודם
אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר
אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.
זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.
הגדרה טובה
כשההתנגדות יורדת
גם הציפייה יותר מותאמת
קושי צפוי הוא יותר קל
איך את מגדירה את זה?
זה קושי שחוזר על עצמו
אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים
ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם
אם זה קושי חדש
זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר
אי אז בגיל 30 וקצת.
זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.
זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.
Stand a little taller
Doesn't mean I'm lonely when I'm alone
What doesn't kill you makes a fighter
Footsteps even lighter
Doesn't mean I'm over cause you're gone
יש כאלה שהייתי מוותרת
ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם
עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…
כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.
כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד.
לכתחילא כן
כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי
הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)
בדיעבד חלקם לא
כיון שזה חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי
והביא אותי למי שאני כיום
על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)
הייתי מוותרת
בבחינת "לא הם ולא שכרם"
אבל
בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה
ובזכותם אני מי שאני
אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.
ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-
בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].
בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.
אני? לכתחילה? הייתי מוותר.
אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!
אבל אני מניחה שזה כי עוד לא מיציתי את הטוב מהם. התועלת שהיתה בהם עוד לא נגלתה לי. מקווה שמתישהו בהמשך אבין שלא הייתי מוותרת עליהם.
אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים, מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח
(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)

עם כמויות הספאם שם באמת צריך ניהול
ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם,
וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן
ונהנה לריב עם עצמו בפינה שכוחת "אל" כדי לפרוק עצבים 😂😂😂
אבל בטח זה דוגמא קלאסית למה שנקרא להאכיל את הטרולים
משתעממים מספרים סיפורים
זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו
לאן נעלמו מגיבים שעד לא מכבר, היו?
הנני כאינני, והים נסוג.... הכל בסדר?
אולי הכוונה שלך לפורומים אחרים?
אין כאן בערוץ 7 כאלו ניקים.
- הנני כאינני
- הים נסוג
תשאל את משה
כי למשל @בין הבור למים פעיל בפורום מסויים מאוד ולא מוכר בכלל כאן.
מבולבלת מאדדדדהתכוונתי למגיבה שכתבה שירים מאוד יפים שאחד מהמגיבים (צדיק יסוד עולם (?) ניתח אותם).
נכון. נזכרתי שלא קוראים לה כך, השורה האחרונה שחזרה בתגובה שלה היתה: והים נסוג...
אני הנני כאינני - הכל בסדר איתו.
העיקר שהכל בסדר