אז למה הסכם המאחזים כל כך נורא?
דרכים רבות יש לקידום ההתיישבות – בניה, קליטה, שיווק, ולעיתים גם שיחות עם קצינים ואישים ממשרדי הממשלה – אין ברירה. אך סכנה גדולה יש בדבר כפי שיוסבר להלן, ועל כן המינון הוא קריטי והשחיקה מצויה מאוד. החתירה של מועצת יש"ע להסכם ולסגירת עסקאות במסדרונות עוברת בהרבה את המינון הראוי וההגיוני. והסיבה היא פשוטה, אנשי מועצת יש"ע מייחסים משקל גדול מידי ליכולתם להעביר מהלכים במפקדת המנהל האזרחי, בכנסת ובמוקדי כח אחרים ואילו לכח הציבור בשטח, למעשים אמתיים הנובעים מן הציבור ואפילו ציבור רחב גדול נחוש וחזק – לזאת אין הם מייחסים חשיבות ומשקל אמיתי. הנטייה לברוח ולהימנע מהתמודדות, להקדים את הפינוי, לעשותו בעצמי בצורה מוסכמת על מנת להרוויח אישורים לפה ולשם – נטייה זו באה ממקום של חולשה, וחולשה כולם במזרח התיכון יודעים - לעולם תזמין לחצים נוספים שיביאו עסקאות נוספות, והפסדים נוספים.
עמידה איתנה היא היחידה שמסוגלת לקטוע את השרשרת הזו של תביעה מצד השלטון תמורת רווח, ותביעה חדשה לפינוים מסויימים, תמורת רווחים אחרים וחוזר חלילה. מי ששרוי כולו בין אנשי השלטון טחו עיניו מראות את היכולת של השטח להכתיב מהלכים לשנות מגמה או לדחות את התזמון, זוהי עובדה בלתי ניתנת לשינוי: פגישה עם עמרי, ישיבה עם המפכ"ל, טלפונים מחכי"ם, מפגש עם עיתונאים שונים – כל אלו יוצרים שחיקה נוראה ותוצאותיה לא מאחרות לבא. אט אט זויות הראיה משתנות, המציאות נשקפת מבעד למשקפיים אחרות: משקפי המסדרון, משקפי מערכת המשפט, והסתכלות עקומה של פוליטיקאים כוחניים. החולשה מתחילה לכרסם, ואז קטנה מאוד יכולת הראיה כיצד תנצח הנשמה את המנגנון, ההבחנה הפשוטה הולכת לאיבוד ונעלמת ההבנה כי המילים של אנשי המשרדים הן חלולות ביחס למעשה חזק של יהודים רבים, לפתע שוכחים כי זהו היחס האמיתי ולא להפך! נשמע תמים? כך מזיזים דברים, לציבור יש גם כח ולא רק שליחים למסדרונות. איננו מחסידי הציונות המדינית בלבד, חיים ויצמן וחבריו. השילוב היהודי העתיק של רוח גבורת סוחפת יחד עם רגליים נטועות בקרקע חזק הוא הנוסחה שלנו, הסגנון העסקני הוביל ויוביל אותנו לחורבן גדול. איננו ציבור כוחני ואלים כערביי ישראל אך כיונה תמימה אם נשב – לא יהיה לנו היכן לשבת בסוף. מה למעשה חסם את הנהגת סיבובי כפר מימון מלהבקיע בקלי קלות את הגדר? הקיבעון לחשוב מתוך זוית הראיה 'המפוקחת' של כלי התקשורת, הרמטכ"ל, המפכ"ל ושאר מרעים.
המביט נכוחה על המצב הפוליטי מדיני ובטחוני יודע כי איננו צריכים כלל לשום הסכם. כוחו של הציבור בהסברה ובמאבק נחוש רב מאוד כעת. גם אתרוגים למיניהם לא יוכלו כעת לערוך קרבות ענק נגד משפחות המאחזים, זה לא מה שחסר להם עכשיו, אם נעבוד נכון – זה לא יוכל לעבור! יש לנו כח? ה' נתן לנו הרבה כח! אין לכם כח? אל תפריעו לנו בבקשה. אל תחתמו על הזזות שונות ומשונות מאחורי גבינו. אינכם שליחי הציבור להכריע כי חלשים אנו להתמודדות, כי נכון יותר לברוח ממנה. טעות בידכם – אנו חזקים ברוך ה'.
אינכם שליחי הציבור להוריד את רף המחיר של בית יהודי בארץ ישראל. את מחיר בתי עמונה. את מחיר בתי אחינו על חוף ים קטיף. 'מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו ולא ימס את לבב אחיו כלבבו'. רבים רבים הצעירים והמבוגרים אשר נכונים בכל לב ובנפש חפצה להילחם על מאחזים אשר המדינה תבוא להורסם מרצון פנימי או בהוראת בית המשפט. אל תמנעו את המאבק, אל תיסגרו עסקאות מוקדמות, זהו הפסד גדול לציבור כולו גם אם מאשרים בתמורה רפת חקלאית או שכונה מסוימת. זהו ניצחון קטן וחלש הגורר אחריו הפסד גורף וכואב. למדנו משהו בשנים האחרונות. כח העמידה האיתן של הציבור חשוב פי מליון מהשגים התיישבותיים. מאחזי גוש קטיף הלא מאושרים שבורים רצוצים ושוממים בדיוק כמו וילות נווה דקלים החוקיות. ישובים בעלי מעמד חוקי גבוה נהרסו ביומיים בגין כח העמידה החלש של הציבור. אז במה כדאי להשקיע, בגבורת הציבור או באישרורים מקומיים?!
החברה לפיתוח גבעות ארץ ישראל