א. זה בחודש שאסור להתאבל בו.

ב.קבעו אותו ביום מרד גטו וורשא.

ומעלים על נס את ההתנגדות שרבנים גאוני עולם שהיו בגטו התנגדו לה,הם טענו שזה יוביל ליותר הרוגים לחינם, ובצדק, הגטו הזה יכל להתקיים עוד הרבה כמו גטאות אחרות - ויכלו להציל ממנו עוד יהודים,בפועל המרד גרם לסגירת הגטו ולשליחת היהודים שגרו בו למחנות ההשמדה.

ואני מאמין בזה לר' שמחה עלבערג ז"ל מאשר לכל הציונים

ועדיין יש יהודים שהיו מעדיפים ללכת כצאן לטבח

זה מי שמסר את סיני ומי שמסר שטחים נרחבים מארץ ישראל וזה אותם אלו שנלחמו בגטו וורשא.

אני לא נגד המרד אבל היו מספיק דרכים אחרות להציל יהודים (כמו עסקת הטמפלרים למשל)

הבנתי את הרעיון שמאחורי זה, אבל חבר, פשוט אין יום כזה... באופן רשמי בספרי היסטוריה מסופר שהמרד פרץ ב-19 באפריל 1943, כלומר ליל הסדר ה'תש"ג. מכיוון שביום זה נכנסו הגרמנים לגטו על מנת לחסלו. עד כמה שזכור לי לא אירע ביום זה אירוע משמעותי שמייצג את המרד, ואני כמעט בטוח כי יום זה לא נבחר על בסיס אירוע ספציפי במרד.

אני ממליץ מאוד לקרוא את "דגלים מעל הגיטו" של משה ארנס, ספר ענייני שמציג את המרד בצורה אובייקטיבית למדי [ביחס לסקירות קודמות של המרד שמיזערו או פשוט העלימו את חלקו של האצ"י - ארגון צבאי יהודי - במרד].

אגב, בחודש ניסן לא מתאבלים, אך גם ביום הזכרון לשואה ולגבורה לא מתאבלים: זוכרים, מפנימים, מגיעים לתובנות אישיות-לאומיות, ומתחזקים. (או כך לפחות זה הרעיון במקום שממנו אני מגיע). ואם ההלכה זה מה שממש עלול להפריע לך לזכור את 50,000 יהודי סלוניקי שנשחטו או את המשפחות שעמדו מחובקות-עירומים על שפת בור והופלו ביריה (וברור לי שזה לא מפריע), תוכל להירגע ולסמוך על מנהגי האבלות של ספירת העומר, שנקבעו על אלפי תלמידיו של רבי עקיבא שמתו ומאוחר יותר היתווספו עליהם עשרות אלפי הקדושים, שחוטי הנוצרים באירופה.

או שאולי גם לזה יש בעיות, ואפשר להתיר פה ושם... בקטנה.

ספירת העומר על תלמידי רבי עקיבא וכ' סיון על מסע הצלב.

יש לי בעיה עם חגים שפורקי עול קבעו

וזאת בעיה שלך. כי הרי בסופו של דבר, היום הזה [ואני מתייחס ליום העצמאות, כיוון שלא הייתי מגדיר את יום הזכרון לשואה כ-"חג"...] מסמל את חידוש ריבונותו של עם ישראל בארץ ישראל, דבר מדהים לאין שיעור אם בוחנים את תולדות עם ישראל. כלומר, אם מתעלמים מבעיות המדינה וליקוייה (אין מה לעשות - השלטון הישראלי בא"י מאז ומעולם לא היה מושלם. ע"ע פילוג יהודה וישראל, מלכים שחטאו והחטיאו ונבואות זעם וחורבן בהתאם), ואם מתעלמים מהמנהגים החילוניים-מערביים שהולבשו על יום זה (ע"ע מופעות ראווה וזיקוקים...), הרי אני בטוח שרובו המוחלט של עם ישראל, המשייך עצמו לעם ישראל, ואני מניח שאתה ביניהם, יסכימו לפחות על סמליותו של יום זה, על הרעיון שהוא מייצג.

לכן ברור לי שמה שמפריע לך יותר זה האנשים שקבעו את יום זה, יותר מהיום עצמו...

תהייה - "אהוב יהודי והשי"ת יאהב אותך". השאלה מה המטרה שלך - שהקב"ה יאהב אותך או שתאהב יהודי? כלומר האם תאהב יהודי בשביל שהקב"ה יאהב אותך, או שתעשה זאת לשם אהבת היהודי (לשם מצוות "ואהבת לרעך כמוך"). 

אתה מוזמן לקשר את זה לדיון לגבי "חגים שפורקי עול קבעו". אבל סתם כך (במשמעות של 'תאהב יהודי בשביל שהקב"ה יאהב אותך') זה נשמע לי די נוצרי. ואני מתאר לעצמי שמי שאמר זאת לא היה נוצרי - השאלה איך אנחנו מבינים זאת.

כולל את הפורקי עול, אך לדרכם אני מתנגד.

וההבדל בפועל אפשר לראות מקיצוני מאה שערים שמציינים את היום הזה כיום שחור, נמניפים דגל שחור ומגנים כל יהודי שחוגג את זה.

ואתה בעצמך אומר שיש כו"כ דברים שצריך להתעלם ביום זה, זה אומר ש

א.היום הזה בעייתי.

ב.צריך לציין בהתאם את יום כיבוש ירושלים , סיום מלחמ המפרץ וכו' שהם גם ימי הצלה ליהודים 

"אני אוהב כל יהודי כולל את הפורקי עול, אך לדרכם אני מתנגד". מכבד אותך מאוד על משפט זה.

ובנוגע למסקנותיך מדברי:

א - גם בדברי הדגשתי כי אמנם יש בעייתיות ביום זה (ובנוגע למהות המדינה - אולי לא הבהרתי את דעתי כמו שצריך. אבל אני באופן עקרוני מקבל את מדינת ישראל - הטוב עם הרע, ועל אף כל הקשיים והכשלים), אך בעצם מהות היום אין כלל בעיה, ואני מאמין שסביב עצם סמליותו של היום אין חולק [מלבד קבוצות קיצון שמלכתחילה סולדים מהלאומיות הישראלית].

הבעיות שהצגתי (מעמד המדינה וחגיגות הראווה), לא מהווים סיבה מוצדקת לביטול השמחה מעצם סמליות היום, או עילה לביטול ציונה. [אגב, בשנים האחרונות החלה להתפתח תופעה של אירועים אלטרנטיבים למופעות ראווה.]

ב - כמדומני, טענתך כאן היא שאין לראות ביום העצמאות כתאריך בלעדי לציון חידוש ריבונותו של עם ישראל בארצו. ולכן צריך לציין בהתאם את יום כיבוש ירושלים ואירועים נוספים (ניצחון במלחמות/סיום מלחמות) הממחישים את ריבונות העם בארצו. [או שמא אתה רואה ביום העצמאות "יום הצלת יהודים" ואז ממש לא הבנתי אותך...תתקן אותי אם אני טעיתי.]

בכל אופן, במידה והבנתי את הטיעון כמו שצריך, התשובה שלי היא שעצם ההכרזה מסמלת את החלת הריבונות. נדמה לי שמבחינת ההלכה, מצוות ישיבת עם ישראל בארצו מתקיימת רק כאשר שטחי ארץ ישראל מצויים תחת ריבונות ישראלית. כלומר, אפילו אם רוב עם ישראל יושב בארץ אבל הגוף הריבוני איננו יהודי, הרי שלא מקיימים את המצווה. ובהכרזת המדינה, פעולה סמלית לחלוטין, החלה למעשה ריבונות ישראלית על חלקים מארץ ישראל. ואם תטען כי מבחינה הלכתית אין לדבר תוקף, כיוון שגם לא יהודים נוטלים חלק במדינה, אני אאלץ להסתפק בטיעון כי כיוון שבשלטון דמוקרטי העם הוא הריבון, הרי שרוב האזרחים הינם יהודים ולכן ניתן לומר שהריבונות היא יהודית (כמובן זה לא המצב האידיאלי, אבל זה עדיף מחיי גלות תחת שלטון נכרי).

ולגבי יום כיבוש ירושלים - יום זה ייחודי לכשעצמו, כיוון שהוא מסמל חזרה של ריבונות ישראלית על ירושלים לאחר אלפי שנות גלות, בהם יהודים ערגו לירושלים ובכו בחורבנה.

אגב, יש טקס ממלכתי ל-"יום ציון כיבוש אילת", ולא נראה לי שזה מעסיק יותר מדי אנשים...

לא הוזכר שם ה' במגילת העצמאות כלל ובכוונה תחילה.

כיום הצלה זה דבר נכון ויש חוגים מוסימים בציבור החרדי שמציינים את זה כך.

מה שצריך כרגע בעבקות אירועי השנים האחרונות לעשות אירועים אלטרנטיבים במקום איך שמציניים אותם כרגע (זיקוקים ריקודים ומנגל)

אני באופן אישי מעדיף לייחס ליום זה ייחודיות מהותית, מעבר היותו יום "הצלה" לעם ישראל, כפי שכבר הזכרתי תכופות לעיל. אגב, גם לפי החוגים המסויימים בציבור החרדי, יום זה מקבל מעמד סמלי של "הצלה לעם ישראל", כלומר על אף שביום זה לא אירע אירוע ספציפי-מקומי בו ניצלו יהודים מסכנה ממשית (ואפילו עיון בהיסטוריה יגלה שההכרזה אירעה למעשה באמצע "מלחמת העצמאות", לאחר חודשים של פיגועים ועם חדירת הלגיון הירדני לגוש עציון. כלומר ביום זה לא רק שלא ניצלו יהודים, עד כמה שידוע לנו, אלא המון יהודים נמצאו בסכנה קיומית), הרי יוצא שהם מייחסים לעצם הכרזת המדינה מעמד סמלי, ולפי ראות עיניהם, מדובר בסמל להצלת עם ישראל. [גם אני רואה בהקמת מדינת ישראל, דבר שהציל את העם היהודי, אך אני מעדיף להדגיש את עניין החלת הריבונות].

ניתן אף לומר כי לפי הסבר זה, מדינה ישראל נועדה לשם הצלת יהודים (כפי שמבוטא במגילת העצמאות, וכפי שכה רבים הציגוה מראשית הציונות המדינית. ע"ע "בעיית היהודים). כלומר גישה זו לא מייחסת כל ערך היסטורי משמעותי למדינת ישראל, ולמשמעויות של חזרת עם ישראל לארצו ולריבונותו בארצו לאחר אלפי שנות גלות, אלא כקהילה יהודית גדולה, כדוגמאת זו בארה"ב או בבריטניה, והללו מושכים למעשה לא"י את חיי הגלות, ומלבישים אותם בכוח על האדמה המבטאת את חירותו הלאומית של עם ישראל.

וניתן להמשיך ולתאר איך ההסתגרות החרדית, וההתעלמות מהארץ ומיושביה (גם מהערבים), מייצרת תופעות כדוגמאת חוסר אכפתיות לגבי נקיון הארץ (זבל ברחובות ובפארקים), וחוסר התעניינות לגבי גורל אדמותיה של א"י (ומובן שיש יוצאים דופן..)

לסיכום, ניתן לחגוג רק את עניין ההצלה ביום העצמאות. זה לגיטימי, וזה נכון. אך זה מפספס את העיקר. וגישה זו שורשה בעיוורון, המסרבת לראות בחזרת עם ישראל לארצו תחילת הגאולה, אלא פתרון נוחות לרדיפת היהודים. 

ב"ה

את חושבת ככה? את מאמינה ככה? זו נראית לך האמת?

אז תתמודדי עם מי שטוען אחרת.

לא מסוגלת להתמודד? תבררי לעצמך את העניין יותר לעומק, כנראה את לא מבוררת דיו.

לבקש 'רעיונות' לויכוח נראה לי רדוד לאין ערוך.

ובכלל, אולי יש צדק בדבריו? 

בציפיית הישועה.

בס"ד

אני יודעת מה דעתי אבל עדיין צריכה לבסס אותה ולכן טבעי שאבקש פה הוכחות.

אף פעם לא נתקלת במצב שהתוכחת עם מישהו ובשלב כלשהו לא היה לך מה לענות אז אמרת לו "אין לי מה לענות לך אבל עדיין לא שכנעת אותי"?

לי יצא המון.

ידעתי שאני עדיין מאמינה בדעתי אבל לא מצאתי את כל התשובות.

כמו להבדיל בויכוח על אלוקים-

טבעי שלא יהיה לי תשובות להכל...

כי אני צריכה לבסס את אמונתי (לכאורה) אבל גם אם הצד השני יתקיל אותי זה לא אומר שאפסיק להאמין.

אני פשוט צריכה עוד הוכחות...

או שאולי את כן תפסיקי להאמין?

אם כן אז אני לא חושבת שמשהו אצלינו פגום...

ב"ה

אלא לברר את האמת. 

לבקש 'רעיונות לויכוח' זה לא בירור האמת.

בציפיית הישועה.

מרד גטו ורשא היה מטורף. לא הייתם מצליחים לעשות משו יותר טוב. תפסיקו להעביר ביקורת על אנשים הרבה הרבה יותר גדולים ממכם!

ואז הוא יראה שאחרי שתשרפי את הדגל הקדוש לא יפגע בך ברק מהשמיים...

אף פעם לא חשבתי שיהודים לא נוסעים משם.

אשמח למידע

אחרי החתימה - גלנט בשיא החוצפה סירב לבצע את מה שנחתם, בטענות שאי אפשר לפגוע בשיקול הדעת של המפקד והושגה פשרה שאם הפינוי משיקולים בטחוניים - זה נשאר בסמכות אלוף הפיקוד. לכן בצו ההרס של בית ענות, הוא כתב את הטענה האבסורדית ש: "המקום פוגע בשלום תושבי האזור".

אם כל הטפשים בהתיישבות האידיאולוגית שמצביעים ליכוד, היו מצביעים לצה"ד, היתה ממשלת ימין בראשות נתניהו אותו דבר- אבל ההתישבות היתה באמת בידי סמוטריץ'.

לכתובת: chalaphagvaot@gmail.com

והעשבים גדלים. זה אחד הדברים היפים בחורף.

אפילו הטחב הירוק שגדל בין המדרכות אחרי הגשמים יפה בחורף.  (אגב רואים שהנבטים בתמונה העליונה הם דו פסיגיים)