לא נורא...

מחר נקנה עוד אבוקדו

|מנחם|

האדם היושב אתה לא לבד..

אני סטודנטית ממורמרת לחשבונאות שהלכה לה שנה מהתואר וצריכה להשלים 2 קורסים 

הוא לא בטוח שהנושא שאותו הוא מלמד הוא הכי חשוב (למרות שזה אחד התחומים הכי חשובים לעניות דעתי...)

ויש בחנים ומבחנים, שלא משנה כמה תלמד - אם המרצה לא ירצה, אתה לא תעבור. (כבר היה לי בוחן בקורס אחר שבו קיבלתי את הציון המרשים, 23... וזה היה יותר גבוה מהממוצע הכיתתי...)

הוא פשוט רצה להבהיר נקודה, רק שהוא הבהיר אותה גם לאנשים הלא נכונים... אני מקווה שהוא לא ינסה להבהיר אותה שוב, כי היא עלולה פשוט להעלם... 

תודה

ציון זה מאוד חשוב - וזה מה שגם סטודנט מבין. אם לא יהיו דרישות, הרמה של הקורס תהיה בהתאם, וכולם ייצאו מהקורס בלי טיפת ידע. 

אני מחויב לציונים גבוהים אם אני מתכנן למצוא עבודה או להמשיך לתואר שני. 

בלי ציונים מספיק גבוהים, לא יזמנו אותי לאף ראיון ואין לי סיכוי להתקבל לתואר שני. 

ההבנה של החומר היא דבר אחד - אבל זה לא קורס של שנן ושפוך. זה קורס שבו (וכל הקורסים הם כאלה) אם המרצה רוצה, הוא ייתן שאלות שאף אחד, כולל המתרגלים שלו, לא יהיו מסוגלים לפתור. 

אני רק מקווה שהוא באמת יבין שהבוחן שהוא נתן היה קצת מוגזם... אינ די בטוח שהוא יבין כשהוא יראה את הממוצע הכיתתי (ואני עוד יצאתי מהבוחן הזה בהרגשה טובה יחסית... לפחות ידעתי איך להתחיל את אחת השאלות... )

כמה שזה מרגיז!!!!

מכירה מקרוב את העצבים והתסכול...

אפשר לפתוח כאן קבוצת תמיכה לסטודנטים מעוצבנים..!!

בהצלחה במועד הבא !! ובהצלחה גם עם המרצה המהולל..!!

והוא באמת מרצה טוב. הוא אחד המרצים שאני יותר אוהב ומעריך. 

קורה. 

האמת היא ש-לא נכון

ציונים במבחנים זה דבר שבאמת מתאים לפתח מאוד קטן באוכלוסיית התלמידים- למיטב זכרוני אלו שבגילאי ד-ז

(ואני לא זוכרת בדיוק כרגע- אז תסלחו לי...)

ילדים קטנים יותר- לא מבינים בכלל מה זה מספרים. הם צריכים הערכה. מה גם שרוב מה שהם אמורים לעשות וללמוד- לא יכול לקבל ציון מדוד (כמה יפה אתה כותב במחברת? 8? 22? )

ילדים גדולים יותר- מפתחים חשיבה ערכית- לא מענייין אותם באמת מה הציון שמודבק למשו- אלא כמו הוא חשוב או מעניין לחיים

לכן שוב- צריך ללמוד איתם דברים משמעותיים- ולמדוד אותם לפי הפנמה הבנה ויישום

טודה להשם שהכיר לי קצת את מונטסורי

ויה"ר שאני אזכה להשתלם מספיק בשיטה- כדי לוודא שהילדים שלי לא יעברו ב"מפעלי תעשיות ציונים"

ולמה אני מכל העולם לקחתי את הכובע של "הדוסית שלומדת חינוך"???? למה???

"כל הלומד עמ"נ ללמד- מספיקים בידו ללמוד (הלוואי!) וללמד..." |נחמה פורתא|

בין כל התובנות המופלאות שלו,  הוא מתאר ניסוי שהוא ערך בכיתת הסטודנטים שלו.

אין ציונים.

לומדים כי זה מסקרן.

נניח, אדם רגיל, שאין לו  רצון גדול לשבת וללמוד.

הוא הולך לעבוד במוסך. אחרי תקופה, שבה הוא מבין מה זה רכב מכל כיוון אפשרי, הוא חושב שהוא היה יכול להמציא רכב טוב יותר.

אבל בשביל זה - הוא צריך ידע.

ולכן, מתוך העניין הגדול שלו - הוא הולך לאוניברסיטה. הוא לא צריך ציונים.

תוך כדי הלימודים, הוא מגלה תחומים נוספים שהוא רוצה להעמיק בהם, וכך הוא ממשיך ללמוד ולהשכיל...

זאת בדיוק הסיבה, שבגללה בית הספר הוא מקום שנוא על ילדים.

כל ילד, אם לא הספיקו לטמטם אותו בטלוויזיה, אוהב ללמוד.

אבל ברגע שמכריחים אותו ללמוד משהו מסוים, בצורה משעממת להחריד, כדי לקבל ציון - אז זה כבר ממש לא כיף.

ואז נוצר דור של אנשים ששונאים לחשוב.

ההורים שלי הקפידו לסקרן את המוח שלנו גם אחרי בית הספר.

וככה למדנו, שלחשוב וללמוד זה כיף. הכי כיף.

ובית ספר זה רק כדי לעשות 'וי'...

(רואים את זה מעולה במתמטיקה - זה מדהים ללמוד אותה מחוץ לבית הספר!)

זה, לדעתי, סליחה על הביטוי, חרטא. 

קודם כל, ההנחה הראשית לא נכונה. אדם שאין לו רצון לשבת וללמוד, לא ימצא את עצמו לומד באוניברסיטה. 

אם מה שאני לומד לא היה מעניין אותי, לא הייתי לומד את מה שאני לומד. 

מעבר לזה, רוב האנשים בסופו של דבר, עובדים בשביל מישהו אחר, ואף אחד לא "בונה מכונית". את יודעת כמה כסף זה דורש להרים פרוייקט רציני? אין היום כמעט שום דבר בסדר הגודל הזה, ואפילו הרבה יותר קטן, שאדם יכול להרים בעצמו. הוא חייב אנשים שיעבדו תחתיו, והוא צריך מימון שלרוב האנשים אין. 

מעבר לזה, שבשביל לבנות מכונית הוא יצטרך ללמוד המון, וזה יהיה קשה מאוד. זה מאוד קל להגיד: "אני אבנה מכונית" - הרבה אנשים רוצים לדעת איך עובדת פצצת אטום - אבל כנראה שהם יישברו מהר מאוד בדרך, כשהם יגלו כמה קשה צריכים ללמוד. 

זה נהדר ללמוד בלי ציונים - אבל אנחנו חיים בעולם האמיתי. 

אדם שצריך לראיין אנשים לתפקיד מסוים, לא יזמן 500 אנשים לראיון - אלא הוא יברור קודם כל, 10-20 אנשים עפ"י הציונים שלהם, כי זה מדד לגבי כמה שהאדם יודע את מה שלמד. זו עובדה. 

ילדים שונאים את בית הספר, כי ילדים לא אוהבים לקום מוקדם בבוקר. לא אוהבים להיות סגורים בכיתה. אולי אפילו לא אוהבים את החברה ולא אוהבים שאומרים להם מה לעשות ולהיות במסגרת. 

אם לא היו ציונים, אף ילד לא היה מוצא סיבה להתאמץ. היינו מגדלים כאן דור הרבה יותר גרוע והרבה יותר בור. 

ואני לא יודע באיזו מדינה את חיה - אבל במדינה שאני גר בה, יש המון אנשים שאוהבים לחשוב. יש כאן מוחות מדהימים שעומדים בחזית המחקר של ההי-טק, הרפואה והמדע. 

אנשים כאן, ביחס להרבה מקומות אחרים - אוהבים מאוד לחשוב. 

כמובן שיש כאלה שלא - אבל בית הספר הוא רק תירוץ מבחינתם. 

את יודעת מה היה קורה אם בלימודים שלי לא היו מבחנים? הרמה היתה יורדת בצורה כזאת שהיו צריכים לסגור את הפקולטה. 

זה מדד לרמת הידע. אין מדד יותר טוב.  

אף בנאדם שפוי לא יישב כ"כ הרבה שעות ללמוד אם הוא היה יכול לשבת כל הזמן הזה בלי לעשות כלום ולצאת עם אותו תואר. 

את מתארת עולם של של דמיונות שאנשים אוהבים לפנטז שהם חיים בו. 

המציאות היא מאוד שונה. 

אם יצא לך פעם להכנס לגן ילדים... רגע לפני שהם נכנסים למכונת הציונים שנקראת "בית ספר" -

תתפלא לראות איך ילדים אוהבים לקום בבוקר, סקרנים מאוד ללמוד ולגלות, מחפשים אתגרים.

עבדתי פעם בגן עם גננת מדהימה, שלא נלחצה מההורים שדרשו ממנה להתחיל להפוך את הילדים שלהם לגאונים.

הם למדו לקרוא כי הם אהבו את זה, והם עשו תרגילי חשבון כי זה היה  כיף, ומי שלא התאים לו - היה בגן פינת מוזיקה ענקית ונפלאה. והמון המון חרוזים מיוחדים למי שרוצה לבטא את הכשרון האומנותי שלו...

בחיים לא ראיתי כל כך הרבה ילדים ששמחים ללכת לגן.

אדם מטבעו הוא יצור ששואף להתקדם ולהתפתח

(אם אדם לא מחפש אתגרים - הוא בדכאון, כפשוטו)

ולכן אם הוא באמת עושה את מה שהוא רוצה, הוא לא צריך ציונים.

אם הוא רוצה להיות חלק ממהנדסי מכונית חדשנית, הוא יתאמץ ללמוד טוב את החומר, כדי שהיא באמת תהיה ה-מכונית שהוא חולם עליה.

אבל אם הוא לומד רפואה כדי להיות 'שווה' משהו (ולהרוויח כסף, כבוד ויוקרה) - אז הוא כל הזמן מנסה לברוח מהלימודים.

זה כל כך מצומצם לחשוב ש'בורות' זה לא לדעת מתמטיקה ואנגלית, ושכל הילדים צריכים להיות מהנדסי חשמל.

"תלמד מתמטיקה שיצא ממך משהו"

הייתי ילד. הייתי גם בגן. בכל גן, רוב היום משחקים. אני התחלתי ללמוד לקרוא שנה מוקדם יותר בגן, כי רציתי. כי האחים הגדולים של ידעו לקרוא, ורציתי גם. 

אבל זה ילדים בגן. זה עולם פנטזיה. 

בעולם האמיתי, אוניברסיטה לא תקבל את כל מי שרוצה ללמוד - כי אין מקום לכולם. לכן הם יבחרו אנשים לפי מדדים. 

המדד לגבי היכולות של הבנאדם, היא הציונים שלו. אולי זה לא מדד מושלם, אבל זה הכי טוב שיש. 

בפקולטה שאני לומד בה, כל מי שמגיש מועמדות, עובר סינון על סמך ציונים, ולאחר מכן ראיון. אף אחד לא יישב לראיין 1000 מועמדים. חייבים לסנן - וככה מסננים. 

כנ"ל לגבי מקומות עבודה. 

אם לא היו ציונים - אנשים לא היו לומדים. 

למשל, ספרי מדע פופולרי, הם מאוד מעניינים לדעת הרבה אנשים - אבל ברגע שהם היו צריכים ממש להבין משוואות - ומה לעשות, שכדי להשתמש במדע הזה, חייבים את המשוואת הללו - הם היו אומרים: "עם כל הכבוד לענין, אני לא מתכוון ללמוד את זה..." 

ככה אנשים היו יודעים לדקלם את מה שהם קראו ואולי אפילו לא ממש הבינו, ולא היו יכולים גם לעשות עם זה שום דבר. זה היה מביא לבינוניות במקרה הטוב. 

אדם צריך ציונים. הקורסים שאותם אני יודע הכי טוב - הם הקורסים שבהם היו לי בחני אמצע, שחייבו אותו ללמוד את החומר. ככה שעל רוב החומר, חזרתי פעמיים. 

וכשיש לחץ, ואין הרבה זמן פנוי - אם לא היה בוחן, לא הייתי עושה את זה. אף אחד לא היה עושה את זה. 

אני לא חושב שאת מבינה את הכמות העצומה של חומר שאותו יש ללמוד ולהבין כדי להיות רופא או מהנדס. 

חייבים ליצור מסגרת לוחצת - כי אחרת, תכשירי רופא אחרי 30 שנה ומהנדס אחרי 25. 

אף אחד לא יקרע את עצמו כ"כ, אם לא יציבו לו גבולות בדמות ציונים. 

בעולם האמיתי, זה שהמבוגרים חיים בו, המצב הוא לא כמו בגן ילדים. יש תחרות. אם לא היתה תחרות, אז היינו היום מדינת עולם שלישי בלי מים זורמים וחשמל.. 

ואם יש תחרות, אז יש מדדים. אחד מהם, הוא ציונים. 

מבולבלת ולא טבעית.

זה הכל.

זה לא אומר שאני פורשת מהמירוץ,

אלא שאני מסרבת להכיר בו כמציאות היחידה האפשרית, כמציאות אידיאלית.

אבל בסופו של דבר, את חיה כאן. במציאות. בעולם האמיתי. אם תרצי או לא תרצי. 

את מסרבת? מי שאל אותך בכלל? את חיה במציאות, לא? עכשיו, תתמודדי. 

הדרך היחידה שלך לא לחיות במציאות, היא להתחיל לקחת סמים קשים, לקבל סכיזופרניה ולחיות במוסד כל החיים. 

כמו שכתבתי, היו עוד אנשים, בוא נראה להם "מנהיגי ברה"מ לשעבר" (סתם לצורך הענין, כי זה שם קליט), שדגלו בשיטה של "קבל מה שאתה צריך ותרום מה שאתה יכול" (בוא נקרא לשיטה הזאת "קומוניזם" - זה גם שם קליט ויפה). 

לא עובד!

אגב, היו אנשים דומים להם, שנקרא להם "קיבוצניקים", שגם הם דגלו באותה שיטה - והיום, כמעט כל הקיבוצים מופרטים או בדרך להפרטה. 

השיטה הזאת לא עובדת במציאות שאת כ"כ מסרבת להיות עבד שלה. 

אפילו הכלכלה הסינית הפכה קפיטליסטית. 

מה שאת מתארת, זה מה שהוביל למותם של מליוני בני אדם בסין, בריה"מ ובכל מדינה אחרת שניסתה את השיטה הזאת. 

המציאות אינה אידיאלית. חבל. אבל זה המצב. 

תחשבי שבאולימפיאדה לא היו מדליות או מקומות - אף אחד לא היה רץ שם. אף אחד לא היה מנסה לפרוץ את המחסומים ולשבור שיאים. 

אז בחיים האמיתיים - בכל תחום אחר, אף אחד לא היה מנסה להתבלט, להצליח, להתקדם ולקדם את העולם. 

זה מאוד נחמד להגיד שיונים זה לא חשוב. 

אבל תיכוניסט שרוצה להתקבל לפקולטה מסוימת באוניברסיטה, צריך ציונים - כי האוניברסיטה צריכה לסנן את המועמדים איכשהו. הציונים מעידים על רמת הידע. 

כנ"ל לגבי האוניברסיטה - אם רוצים למצוא עבודה, צריכים ציונים - כי בלי זה, אפילו לא מגיעים לראיון עבודה. 

"מפעלי תעשיות הציונים" היא אולי לא מושלמת, אבל היא הדרך הטובה ביותר שידועה לנו לעודד לימוד והתפתחות. 

ולהיות קצת פחות נחרץ

יכול להיות שלא הבנתי אותך נכון

אני מורה (אמנם רק שנה) אבל רואים בעיניים איך המערכת לא בנויה לתלמידים, בייחוד לא היום.

וציונים אמנם זה מדד הכרחי וחשוב, אבל מדד של "אין ברירה" וממש לא מלכתחילה.

ואם לא היו מבחנים? אחח שאלה טובה. אני רוצה לקוות שאנשים היו לומדים מתוך סקקרנות ועניין.

בתואר שלי היו אנשים שבאו ללמוד כדי להוציא תואר וזהו. ראבק! לא חבל לבזבז 3 שנים מהחיים שלכם? לפחות תגלו טיפה של סקרנות בנושא שבחרתם, לא חבל?

1. אני לא יודע מה המדד שלפי החליטו בכתבה, שמערכת החינוך הפינית היא הטובה ביותר. אני מסתכל על תוצאות - ומה שקורה עם אותם ילדים כשהם הופכים למבוגרים. 

אם ילד ילמד לקרוא חצי שנה קודם או מאוחר יותר, זה לא מדד בעיני. אם הוא פיתח אחרי זה תרופה לסרטן או זכה בפרס נובל - זה הרבה יותר משמעותי בעיני. 

ואני לא חושב שבמדד הזה, הפינים יותר טובים מאיתנו. 

2. רוב המערכות בעולם הן לא מושלמות. גם דמוקרטיה או קפטליזם הן לא שיטות מושלמות - אבל הן הכי טובות עד כמה שאנחנו יודעים. 

ככה זה גם עם ציונים, אם רוצים שילד ילמד - צריכים לבחון. 

3. לא כל מה שעובד בפינלנד, יעבוד גם במדינה שלנו. אם בבית הספר שלי מישהו היה שם את הנעליים שלו בכניסה, הוא היה חוזר הביתה יחף... 

במדינת הערסים, וסליחה שאני מוציא לעז על עם ישראל, אבל האוכלוסיה כאן היא לא בדיוק האוכלוסיה הפינית מבחינת התנהגות. 

אם אבא-ערס ואמא-ערסית ישלחו את בנם, ילד-ערס, לבית ספר פיני... התוצאות יהיו שונות. אני מבטיח לך. במיוחד אם כל הכיתה היא כזאת.  

תשאירי תלמידים ישראלים בכיתה עם מחשבים, לבד, בלי מורה... הם לא יישבו בשקט וילמדו. אני מבטיח לך. 

4. יש תארי חרטא שאנשים באים כדי להוציא תואר - והפקולטות באוניברסיטאות קיימות רק בשביל שלמרצים תהיה עבודה. זו באמת בעיה. 

אבל יש תארים שבאמת מלמדים משהו ומכינים לעבודה ומקנים ידע. הלימודים מאוד קשים, ומי שלא מתעניין במה שהוא לומד - לא ישרוד. 

הבעיה היא, שהתארים האלה קיימים והיום חייבם תואר - ומי שאין לו תואר, נמצא בבעיה. 

מבחינתי - אני לא צריך תואר. שישמרו את חתיכת הנייר באוניברסיטה כי את הידע שלי כבר רכשתי - אני רק צריך אישור שסיימתי את הלימודים, כדי לקבל ראיונות עבודה. 

5. והכי חשוב: יחס התלמידים למורים הוא 1 ל-15!!! זה כל הסיפור. בזה זה מסתכם. בגלל זה ההבדלים.  

זה עניין של תקציב. במדינת ישראל, שבה חלק גדול מהתקציב הולך לצרכי ביטחון, קשה להקים כיתות של 20 תלמידים. 

בכיתה שלי, היינו 40 עם מורה אחד. 

בכיתה כ"כ קטנה, הרבה יותר קל ללמוד. 

בקיצור, הכתבה הזאת היא דמגוגיה. במיוחד עם מנגינת הפנטזיה המלווה אותה. 

קצת חוש ביקורת על האוטופיה הפינית - וכל הכתבה הזאת נראית אחרת לחלוטין. 

מהו חינוך?

לשיטתך, לשיטת התרבות העכשווית, לשיטת מפעלי הציונים -

חינוך - להוציא מהילד משהו. תוצאות.

שימציא תרופה לסרטן, שיהיה אסטרונאוט, שיעבוד בהיי טק ויהיה לו רכב ליסינג ודלקן.

איזה חיים אומללים...

ולשיטתי,

חינוך - לכוון את הילד להוציא לפועל את הטוב שטמון בו.

הקשר היחיד בין ההגדרה הזאת למשוואות דיפרנציאליות ואינטגרליות -

אם הכשרון הטוב של האדם הוא מתמטיקה, אז בוודאי הוא צריך לבטא אותו.

אבל החיים הם לא המקצוע שבו אתה עוסק,

אלא קודם כל - האישיות שלך, הנפש שלך, כוחותיך, אהבותיך,

ותפקיד המחנך הוא לעזור לך לגלות את תפקידך בעולם לאור תכונותיך וכשרונותיך.

לחנך אותך להיות אדם טוב.

ואח"כ לדאוג שלא תהיה משפטן רק כי מהכשרון שלך למחול 'לא יוצא כלום'!

חינוך לערכים ולימוד. אלו הם שני דברים שונים לגמרי. 

הקישור לכתבה שלפיה מערכת החינוך הפינית היא יותר טובה בגלל שיש שם מרכז פיתוח של נוקיה (גם בארץ יש אחד, למיטב ידיעתי) - והם מצליחים בבחינות המיצ"ב או הפיזה או מה שלא יהיה. 

ואני פשוט הצבעתי על הנקודה, שהטענות שמועלות שם, הן דמגוגיות במקרה הטוב, ושיקריות במקרה הפחות טוב. 

לפי הגישה שלך: "לכוון את הילד להוציא לפועל את הטוב הטמון בו" - אם הטוב הטמון בו לא כולל אהבה לימוד אותיות, אז שיהיה אנאלפבית. 

אני לא מסכים עם זה. 

ולדעתי, חיבור, חיסור ולוח הכפל, הם דברים בסיסיים כמו קריאה וכתיבה. 

האנשים המאושרים, הם אלה שחלק מרכזי מהחיים שלהם, הוא העיסוק שלהם ושהם אוהבים אותו. 

חוץ מזה, שנכון שהחיים זה האישיות, והנפש והכוחות והאהבות  - אבל אותו אדם בעל אישיות, נפש, כוחות ואהבות - גם צריך לאכול משהו.

אב חייב ללמד את בנו מקצוע - אם הוא לא עושה זאת, זה כאילו שהוא לימד אותו ליסטות. 

אבל זה לא מה שהיה בקישור ההוא. שם הוחלט שהחינוך הפיני יותר טוב מהחינוך בארץ. אני חושב אחרת. אני חושב שאנחנו לא נופלים מהם באף פרמטר למעט היחס האישי - אבל זו בעיה תקציבית. 

ואחרי שכל זה נאמר, אז אני גם חושב שזה יהיה נהדר אם מישהו ימצא תרופה לסרטן... 

(בהתחלה חשבתי שאת הבאת את הקישור לכתבה, ואז ראיתי שלא. בכל מקרה, הדברים עדיין תקפים). 

מיצ"ב ופיזה הם לא מדד לחינוך טוב לשיטתי.

הם מיטת סדום לאנשים נפלאים.

שיטת ה'חינוך' המערבית, היא שהמציאה את ה"חינוך לערכים" - תחום משני וצבוע למטרה העיקרית של בית הספר: שתוציא תעודת בגרות שתעשה שם טוב לבית הספר.

ואיך מלמדים ערכים בבית הספר? בא לי להקיא.

"חינוך מיני", "שיעור חברה". 

קומץ שיעורים משעממים, שמועברים ע"י מורה יאכנע, ובעצם נועדו להיות חורים במערכת שלתוכם אפשר להכניס עוד שיעור אנגלית כי המיצ"ב מגיע.

החינוך הזה לערכים כל כך מצליח.

תראה מה זה, הדור הקודם בקושי הלך לתיכון, והנה, עכשיו כשכולם הולכים וזוכים להתחנך -

הנוער כבר הרבה פחות חצוף, כולו רוח חיובית של עשיה ואידיאלים, 

שלא כמו פעם, הוא ממש לא יודע מה זה מועדונים, ק"ו שאין לו מושג מה זה אלכהול וסמים.

זוכר את הימים שבהם אבותינו הוציאו סכינים כי השכן ביקש מהם שקט?

איזה מזל שכיום יש לנו חינוך שדואג שהילדים שלנו יהיו מאושרים כי הם יודעים את מבנה התא.

אחרי שהייתי צינית - ולא ממש כתבתי לגוף דבריך, אני רוצה להסכים איתך.

האנשים המאושרים, הם אלה שחלק מרכזי מהחיים שלהם, הוא העיסוק שלהם ושהם אוהבים אותו. 

בדיוק. להוציא מהכח אל הפועל את הטוב שטמון בך.

זו מהות החינוך.

ואני בכלל חושב שחינוך זה מהבית. זה התפקיד של ההורים - לא של המורים. גם המחנך, רואה את הילד שעתיים ביום - כמה באמת הוא יחנך אותו? 

אבל יש אנשים, שמה לעשות, הטוב הטמון בהם, לא יאפשר להם לקנות אוכל. 

אני לא רוצה לפתוח פה דיון בנושא המחאה החברתית - אבל כשאדם כותב למה הוא יצא למחות, ומתחת לכתבה כתוב שהכותב הוא סופר ומשורר - בעיני, זה מסביר את העניין. 

יש תחביבים ויש עבודה. יש הבדל ביניהם, למעט מקרים מיוחדים, שבהם, התחביב הוא העבודה - אבל זה די נדיר. 

כי, כמו שאמרת, אדם מאושר הוא אדם שעיסוקו המרכזי - מה שהוא אוהב.

הוא זה שזקוק לסמים כדי לשרוד - או מתאשפז במוסד.

אני פשוט לא רואה דרך אחרת. (לא כתבתי את זה כעקיצה או זלזול. באמת שלא. כתבתי את זה, בציניות, כי ככה אני רואה את זה - אני לא רואה איך אפשר לברוח אחרת מהמציאות). 

אבל רוב האנשים חיים את המציאות, ולא נעזרים בכל מיני חומרים כאלו ואחרים. אלה שלא בורחים מהמציאות, מתמודדים איתה כפי שהיא. 

אני לא יודע מה העבודה שלך ומה את עושה, אבל אני בטוח שלא כל מה שאת עושה, את אוהבת. יש דברים שיותר ויש דברים שפחות - ואת עושה אותם, כי זו העבודה שלך. 

ככה זה. 

כתוב "אדם לעמל יולד", לא כתוב: "אדם לכיף שלו יולד". 

"בזעת אפך תאכל לחם"  ולא "תכייף, יהיה בסדר..."

זה מזכיר לי את משל הנמלה והחרגול.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A6%D7%A8%D7%A6%D7%A8_%D7%95%D7%94%D7%A0%D7%9E%D7%9C%D7%94

שורה ראשונה בקישור: "הצרצר והנמלה, הידוע גם כ-הנמלה והחרגול..."

יש כמה טעויות נפוצות.

אבל ברור שזה צרצר - כי צרצר מצרצר!

אני הולך לפתור משוואות... 

זה באמת לא פשוט.

להפסיק להשתעבד לחיצוניות של המציאות, להתחיל לראות את העומק שלה, ולשאוף למציאות הרבה יותר גבוהה ממה שעכשיו.

"אדם לעמל יולד" - עצוב לי לראות איך באופן אוטומטי אתה מוכיח את הטענה שלי. מבחינתך, עמל = צער.

מי אמר???

בבית הספר מחנכים אותנו שעמל = לעשות דבר יעיל.

ואם אני לא אוהב לעשות אותו? אז תסבול.

(אח"כ אנחנו מתפלאים על האלימות. הרי ברור שהיא תופיע אצל אנשים שלא טוב להם!)

זה פשוט לא ככה.

אדם אוהב לעמול, אוהב ללמוד, אוהב אתגרים.

שמחה מופיעה רק כשאנחנו עמלים על דבר שאנחנו אוהבים (=טוב שגנוז בנו).

ולכן אנשים שמרגישים מחויבים לציונים, לעבודה שהם לא באמת אוהבים, ליוקרה, לכסף, ל"תעשה משהו עם כל השכל שיש לך. להיות צייר זה מעפן" - 

מחפשים כל הזמן דרך חיצונית לשמוח.

עוד ריגוש, עוד כיוף, עוד אקשן, עוד יין, עוד סמים...

"אבל הגבורה (בתרגום חופשי: המאמץ להתקדם למרות המניעות), והשמחה שהיא תולדתה, היא מוכרחת לעולם לבא רק על ידי תקון הנפש, תקון הדעת והמחשבה... לא יגעתי ומצאתי אל תאמין" (הרב קוק, "הפחד", אדר היקר)

נכון, המציאות עוד לא מתוקנת, ולכן אני עדיין חלק ממנה.

משיגה ציונים וסובלת. עובדת כדי שיהיה אוכל.

אבל עמדת הנפש שלי שונה. וזה משנה את הכל.

איזה בריאות יש באנשים שרוצים להיות חקלאיים, ובשביל זה הולכים ללמוד במכון ויצמן.

איזה ניוון זה לרצות להיות חקלאי (או להיות חסום לאופציה הזאת מראש, תודה לבית הספר ולחברה), ובסוף ללכת להיות ד"ר לביואינפורמטיקה,

כי "זה יותר מתאים למציאות"...

* "בזעת אפיך תאכל לחם" - מציאות של אחרי החטא, אחרי הגירוש מגן עדן... מציאות דיעבדית... ואכמ"ל.

אין קשר לחיצוניות ופנימיות. אין קשר לעומק. 

המציאות היא כזאת: רוב האנשים הם עצלנים. הם יעדיפו לשבת כל היום מול האינטרנט והטלויזיה מאשר לעשות משהו מועיל!

זו המציאות. 

גם אם משהו מעניין אותם, הם עדיין יעדיפו להתבטל, אם זה רק אפשרי. הם יעדיפו לטייל בעולם כל החיים ולשחק משחקים. 

כמה שאני אוהב את מה שאני עושה, אם לא הייתי צריך בסופו של דבר לעבוד - הייתי ממשיך לקרוא ספרי מדע פופולרי ולא הרבה מעבר לכך. וגם אם הייתי מתקדם מעבר לכך, זה לא היה ולא באותו קצב. ואני אחד מהאנשים שבורכו שהדבר שהכי מעניין אותם, הוא התחום שבו הם בחרו. 

ציור זה נהדר, ציור זה נפלא - בשעות הפנאי. 

וכן, עמל זה לעשות משהו מועיל - רצוי לאהוב מה שעושים, אבל גם אם לא - זה לא מהווה פטור מלעשות משהו מועיל. אחרת, רוב תושבי הארץ יהיו בטלנים ולא יהיה לנו מה לאכול. 

ואל תקשרי את זה לאלימות. אין כאן שום קשר. אחד יקשר את זה לכך שהחרדים לוקחים את כל התקציב מהחינוך, את מקשרת את זה לתכנית הלימודים (אני לא חושב שבתימן, כשילדים למדו מהמורי שהיה לו מקל גדול... הם למדו רק מה שהם אהבו, ואני לא חושב שהם היו מאוד אלימים. כנ"ל לגבי האשכנזים, המלמד בחיידר והחגורה...). 

אחד יקשר את זה ל"כיבוש".

אני יכול להגיד: "ברור שיהיו אלימים - אומרים לילדים שילמדו רק מה שהם אוהבים, שיעשהו רק מה שבא להם ומספק אותם, לא שמים להם גבולות ונותנים להם תחושה שהם בפנטזיה שבה מותר להם הכל - אז אחרי זה הם הופכים לאלימים" - בדיוק להיפך ממה שאת טענת. 

קוראים לזה דמגוגיה ואני ממש ממש לא אוהב את זה!

הדעה שלי בנוגע לאלימות, היא שחינוך מתחיל מהבית. אין קשר לבית הספר - אבל זה לא הנושא. 

את הגדרת גבורה, כמאמץ להתקדם למרות המניעות - ואני מסכים איתך. אדם צריך להתקדם, גם אם לא ממש מתחשק לו. הוא צריך לתרום את חלקו בצורה מוחשית. 

בזמנו הפנוי שיתפנה לתחביביו, אבל הוא כן צריך לעמול. גם אם יש לו מניעות. 

את ממש מוכיחה את הנקודה שלי. 

להיות חקלאי, זו עבודה בדיוק כמו להיות רופא, מהנדס, עו"ד וכו' - אני לא מבין מה בכלל התכוונת לכתוב בנושא ולמה זה אמור לחזק את טענתך. 

אני לא דיברתי על מה שנחשב או לא נחשב בעיני החברה. זה הדבר האחרון שמעניין אותי. 

וחקלאות זה דבר הכרחי - זה הדבר הכי מציאותי שיש. יש לאדם הממוצע, צורך לאכול. בלי חקלאים, כנראה שתהיה תמותה מרעב באחוזים גבוהים. 

אני מדבר על ליצור משהו. לתרום את חלקך לעולם שנותן לך כ"כ הרבה. 

המציאות לא כזאת רעה. היא מעודדת את האדם לשאוף, להתקדם - ולא לדרוך במקום או לחזור אחורה. 

היא תהיה מושלמת אחרי ביאת גואל, אבל עד אז, המציאות היא המציאות, ואין לך ברירה - ועובדה שגם את "עבד של המציאות". בין אם את אוהבת את זה ובין אם לאו. 

שורה תחתונה - בואי נראה אם תצליחי לתכנן מערכת לימודים וחינוך ללא ציונים, מהיסודי ועד לאוניברסיטה - מבלי למוטט את כלכלתה של מדינת ישראל. 

שיהיה לך בהצלחה. 

אם מה שמעניין אותי הוא להרים מקלות מהרצפה - אז זה אומר שאני אוכל לעסוק בזה? שמישהו ישלם לי על זה? 

זה הכישרון שלי. לאסוף מקלות מהרצפה.... 

ואני לא גוזר כלום על אף אחד. אני לא הקב"ה ולא הסגן שלו. 

לאדם גם יכולים להיות תחביבים, גם אם המקצוע שלו הוא לא הדבר שהכי מעניין אותו.

מעטים האנשים שהתחביב שלהם הוא המקצוע שלהם. 

זו המציאות. את יכולה לסרב להכיר בה, אבל בנאדם גם צריך לאכול משהו. 

אבל קודם כל, צריכים לרכוש בסיס, לפני המתחילים לחשוב יצירתי. 

את יכולה לחשוב על תיארויה פיסקלית מאוד יפה ויצרתית ומעניינת מתוך הסקרנות שלך - אבל אם אין לך את הבסיס, הוא תופרך עוד לפני שתסיימי בכלל לנסח אותה - כי אולי טעית במתמטיקה. 

קודם כל, חייבים לרכוש בסיס - כי בשביל להגיע לדברים מעניינים, חייבים קודם לשבור את השיניים. 

אין קיצורי דרך ואין פתרונות קסם. 

אגב, השאלה ממבחן פיז"ה, זאת עם הגדר, שמופיעה בכתבה, היא אידיוטית לחלוטין. אני רוצה לראות ילד פיני שבאמת צריך לתכנן גדר מסובכת בגודל אמיתי - פורש חבל באורך של עשר ק"מ כדי לחשב מה האורך הרצוי...

בסופו של דבר, אני לא חושב שבמבחן התוצאה, אנחנו מפגרים אחרי הפינים - וזה עוד אחרי שאצלנו יש שירות צבאי חובה בן שלוש שנים. 

האו"ם הגדיר את פינלנד כמדינה מספר אחת בהישגים טכנולוגיים... והוא מצטלם ליד שלט של נוקיה. וואו, מרשים... 

לעומת זאת, חברה קטנה בשם 'אפל', בחרה להקים את מרכז הפיתוח היחיד שלה שנמצא מחוץ לארה"ב, דווקא בישראל. 

שלא לדבר על חברות כמו מרוול, אינטל, נוקיה ועוד חברות רבות וטובות שהקימו דווקא בישראל מרכזי פיתוח. 

ובואי לא נשכח את התעשיות הישראליות - הביטחוניות: אלה שאיפשרו את פיתוח כיפת הברזל ומעיל רוח, והאזרחיות - כמו המצאת הדיסק-און-קי ושאר סטרט-אפים שנמכרו במאות מליונים. 

ואני לא חושב שחברה צריכה להיות שיוויונית. אינ לא חושב שרופא צריך לרוויח כמו חשמלאי. אני חושב שאדם שמציל חיים ולמד 11 שנים כדי להיות מומחה בתחום שלו, לא צריך להרוויח כמו מישהו שעשה קורס בן כמה חודשים או שנתיים שלוש שלא מציל חיים. 

ואדם, כמו מדען,  שמכניס כסף למדינה, צריך להיות מתוגמל בהתאם. 

פערי שכר זה לא דבר שלילי. זה היה שלילי ברוסיה הקומניסטית, וראינו בדיוק לאן זה הוביל אותה... לחכות בתור ללחם שהאמריקאים שלחו להם... 

בקיצור, לא התרשמתי. לא מפינלנד ולא מהכתבה הדמגוגית. 

המרצים האלה לא מתקדמים...

את העונשים האלה הם נשתנו עוד כשאמא שלי הייתה סטודנטית!

הוא בטח מחזיר לך על זה שהמרצה שלו עשה לו אותו דבר...

הוא אדם טוב ומרצה מעולה. 

כנראה שהוא פשוט רצה שנבין שכדאי שנתחיל להיכנס לעניינים ולא בשבוע של המבחן, כי אז זה כבר יהיה מאוחר מדי. 

הוא גם אמר שכנראה שהבוחן היה קשה מדי, ושיהיה מועד ב'. 

סתם ההרגשה שלמדתי כ"כ הרבה, ובסוף, אם אני אקבל 50, זה יהיה מפתיע. 

הבודדות שהגיעו לכיתה...

למזלי אף פעם לא הייתי שם כשזה קרה.

היום המרצה הגיע לכיתה ורק אני הייתי שם.
אז אחרי שחיכינו בערך חצי שעה ואף אחת לא הגיעה התחלתי לנסות להוציא אותן בסדר.
"הבן של **** חולה, ו-****** מאורסת ו-***** מגיעה מרחוק, ובכלל, הן מאחרות לכולם, לא רק לך!"

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אבל להערכתי בגלישה באינטרנט דרושה הרבה הרבה יותר שליטה עצמית, לא יודעת לפעמים דברים גשמייח יותר קל. וקל גם כשיש איסור חיצוני - למשל שבת, לחכות בין בשר לחלב

שבשליטה עצמית יש מרכיבים:

רצון

טריגרים

מודעות

יישום

התמדה

בגלישה יש

רצון-

1. כמה מעניינת הגלישה (חדשות/ רשתות חברתיות/ ווצאפ)

2. מה התעסוקות החילופיות (עבודה/ תחביבים/ אנשים)

טריגרים-

1. מיקום הטלפון במהלך היום (כיס/ מול העיניים/ מונח בצד/ בחדר)

2. כמות התראות וצלילים (אצלי הכל מכובה, אין התראות/ צלילים למעט צלצול של שיחה ולפעמים גם זה על שקט)

מודעות

יישום

התמדה

דומים בכל נושא של שליטה עצמית

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אני מכיר רק בפלאפון.

תחפשי איכות חיים או זמן מסך או ריכוז בהגדרות במחשב, אולי יש.