קודם כל והכי חשוב, נחת. לדעת שאתה בצבא וזה מה שיש שם, לא צריך להירתע מהסיטואציה.

דבר ראשון, תיצור לעצמך סביבה יהודית, תשים על הקירות תמונות שקשורות לדת, על השולחן ספרי קודש, תשים רדיו עם מוזיקה חסידית, הדברים האלה פשוט משנים המון ויוצרים במשרד\בסביבה שלך המון קדושה.

דבר שני. תאתר כמה חבר'ה שכן בראש שלך, חבר'ה מסורתייים, חוזרים בתשובה או כאלה שמתענינים, זה עוזר המון.

דבר שלישי, תיהיה חזק, ותתפלל על זה.

בן אדם שעד היום ישב למד תורה דיבר עם חברים על עניינים שבקדושה וחי חיי תורה בכל מובן אפשרי..

פתאום לשבת במשרד עם חיילים וחיילות שמנבלים את הפה כל שניה ברמות.. בין אם תרצה ובין אם לא תרצה הנשמה שלך נפגעת!!

יש כזה קטע שאנשים לומדים עם הזמן שלידך/איתך אי אפשר לדבר על דברים מסוימים.

בעז"ה שתשכיל לתת להם את ההבנה הזאת.

אני כבר עשיתי את זה.

.

לא הייתי ג'ובניקית אז אין לי עיצות

רק לא לצפות שתהיה באותה רמה רוחנית בצבא- כמו הרמה שלך בישיבה

וזה לא אומר שנפלת- אלא שאתה צריך יותר כוחות משל עצמך ויש לך פחות סביבה "מעיפה"

תבנה לעצמך מסגרת

לימוד עצמי, ושיחה קבועה עם חבר טוב- במילי דשמיא ומילי דעלמא

תקרין אופי מסויים כלפי הסביבה שלך (כן נאי דוס חשוך סגור ופנאט- וסבבה לי עם זה, אני לא נושך- אפשר לדבר איתי בכיף...) -ויכבדו אותך

תשתדל לעשות את העבודה הצבאית שלך- משמעותית. כן גם הניירות וה"קישקושים" חשובים לתיפעול של הצבא

היו מלא גלים  בכיפה.

זה היה או לזרוק או לפרום...

(התגובה של צדיקה)

בוודאי ובוודאי ושוב בוודאי תצפה להיות ברמה רוחנית בצבא כמו בישיבה לפחות.

כמובן שזה זמן שמתקדם אז גם להתעלות יותר ולא לעמוד במקום.

בהצלחה

בוודאי שגם בצבא- צריך להתעלות ולהתקדם ולא לדרוך במקום מבחינה רוחנית

אבל- צריך להבין שיש הבדל איכותי בין עבודת השם בישיבה\מדרשה לבין עבודת השם בצבא\בעבודה\בחיים-

ישיבה זה חממת גידול תומכת, כולם עסוקים בהתעלות, יש הרבה רבנים שרואים כל היום, כל הזמן עסוקים בלימוד- ולא בדברים של ימי המעשה...

זה דבר נהדר!! ב"ה!!

אבל זה לא מה שיש ב"חיים בחוץ"- ולכן סוג ההתעלות וסוג העבודה- יהיו שונים. עבודה יותר מסוג -אני עובד לבד ומה שאני לא אצור לי- אין לי.... אין קבוצה לזרום איתם

בס"ד

זה יותר קשה, אין ספק (אגב לא בטוח שבכל המובנים) ונכון שזה גם שונה.

הציפייה  צריכה להיות להתקדמות והתעלות ולא להשתנות לוויתורים מראש.

אפשר לקבל ממציאות כזו, ובמיוחד בצבא, גם קומות נוספות מצטרפות כמו שכתבת.

בברכה.

תאפיין את הסביבה שלך.

האם הבעיה הרוחנית היא במשרד שאתה משרת בו ?

ביחידה באופן כללי?

הייתי מנסה להתמודד עם המשרד - לבקש מהחבר'ה שיכבדו אותך ושידברו על מה שהם רוצים במקום אחר.

יש לך סמארטפון? אם לא, הגיע הזמן להתקדם. מכשיר כזה יכול לשמש כאפיק בריחה משיחות מגעילות ושאר מרעין בישין (הרדיו המגעיל של הנהג).

תקרא/תקשיב לשיעור מהאינטרנט, תכתוב בפורומים, מוסיקה, לא משנה מה.

יש לך רמקולים של המחשב הצבאי? נפלא. אפשר לחבר אותם גם לסמארטפון או לסתם נגן MP3.

אין לך רמקולים? תקנה. זה שווה את הכמה עשרות שקלים. מדהים כמה שמוסיקה מתאימה (לאו דווקא חסידית!) משנה את האווירה במשרד.

יש כלל ששמעתי מהרב יהושוע שפירא ומעוד אנשים חכמים.

הוא מבוסס על מאמר הגמרא, שמשהו שכרגע פולט לא בולע

ולענינינו, אני ממליץ לך לראות את עצמך החל מרגע זה כשליח, ("חב"דניק", בצבא.

שכל מטרתו זה להפיץ קדושה ותורה לסביבתו.

זה לא קשור בהכרח להתנהגות בפועל לזולת, אלא קודם כל איך אתה תופס את

עצמך. ברגע שאתה תופס את עצמך כך, אתה מעביר את המלחמה למגרש של האויב,

המטרה אינה איך לא להחלש רוחנית, אלא איך במקום בו ה' שם אותך אתה משפיע הכי הרבה (וכמובן חוץ מההשפעה הרוחנית, יש גם השפעה פיזית, כלומר ביצוע עבודתך על הצד היותר טוב..).

ניתן כך לפתח תחושה חזקה מאד, שמעבר לכך שתקל עליך מאד את ההתמודדויות,

היא גם תשמח אותך ותמלא אותך בתחושת ייעוד.

בהצלחה רבה.

קצין ג'ובניק לשעבר.

א. התמודדות לחייל הדתי ביחידה "ג'ובניקית " היא קשה וכמעט ולא מכינים את החייל בשיבות ובספרות הנוגעת לצבא והלכה לנושא,רובה עוסקת בחיילים קרביים.

ב. לא צריך להבהל ולהכנס ללחץ אם הגעת לשם כנראה אתה יכול לעמוד בניסיון .

ג. בשביל לעמוד בניסיון בנוסף לעצות שנתנו פה ביצירת אוירה טובה ודתית בדרכי נועם  במשרד וכו'. חשוב לקבוע מסגרות בנוגע לתפילה במניין ככל שניתן ,  3פעמים ביום .לא לוותר למרות שזה קשה .אם אתה יוצא כל יום בבית וזה אוצ\מר שצריך לקום ב(5:00  בבוק רלשחרית אז קמים לא מוותרים .ונכנ"ל לגבי מנחה שאפשר לארגן בבסיס בכל בסיס יש בית כנסת משגיח כשרות משק דת וכו' ,אזרחים עובדי צה"ל ,חיילם שומרי מסורת .וכו'

ד.תהיה עקבי בעצידה שלך על ההלכות ואל תזגז או תקל .גם אם זה חיצןני לך העמדה שנקטת תעזור לך לשמור על  מסגרת ותזכיר לך את מקומך עד שזה יהפוך להרגל אמיתי ,ככה יעריכו אותך ויכבדו אותך ויידעו שלידך לא מדברים בשפה מסויימת .

ה. ולגבי חיילות תוריד למינימום את החיכוך ועשה זאת לענייני עבודה בלבד.ייצר העריות קשה במקומות האלו . 

ו.לימוד קבוע עם חברותא מחוץ לצבא או בצבא תסייע ביותר .

ז. להרגיש גאווה ושלמות בדרך החיים שלך.

יצא ע"י ישיבת מודיעין.

שם יש מלא עצות לחיילים גו'ובניקים.

זו הסיבה שאני דוגלת ב ל א להתגייס לצבא!!!!  עד שלא יהיו תנאים נאותים לשומרי תורה ומצוות (שלא נראה שאי פעם יהיה)

דבר עם מי שאפשר קבל העברה או משרד לבד וכו שלא תצטרך לשמוע את הלכלוך.  עוד לפני שחזרתי בתשובה כל כך הפריע לי דיבור ירוד קללות וכו  כעת זה פשוט זוועה ולכן אני שמחה להיות בסביבת שומרי תורה ומצוות  בלבד כמעט תמיד

הצלחה ואל תוותר!  התנאים שנתנו לך לא מתאימים לירא שמיים  התפלל הרבה לאבינו שבשמיים ועשה השתדלות שישימו אותך במקום יותר מתאים.

שלטונות צה"ל דווקא עושים הרבה כדי להקל על החייל הדתי במצוות שלא מפריעות להם (ע"ע לא לעקור מאחזים).

הלוואי על הרבה חדרי אוכל ואולמות את רמת ההקפדה בכשרות של מטבחים גדולים בבסיסי צה"ל ואת ההקפדה על ההלכות של חלק מכובד מעובדי המטבח בצבא (לא כולם).

תראי לי מקום שבו אדם שעשה עבירת כשרות נשפט ומרותק ל-14 על כך?

הנושא של חיילים בבסיסי עורף, לא שונה מהותית ממקומות עבודה רבים בעולם האזרחי שצריך לדעת להתמודד איתם. זה הכל.

קצין שאני מכירה אמר לי את זה פעם.

הוא אדם די אידיאליסט והוא אמר לי שהאתגר הוא בעצם לדעת איך להצליח להתקרב אל ה' גם בצבא, וגם דרך התפקיד שלך בצבא למצוא את המטרה שלשמה אתה עושה את זה.

וגם בצבא אפשר לעשות את זה, אפילו אם זה לא באותה הדרך כמו בישיבה.

הרבה בצבא תלוי גם בתפקיד שלך בסופו של דבר ועם מי אתה נמצא

בכל בסיס יש את החבר'ה הדתיים שאפשר להתחבר אליהם ויש יחידות מסויימות שבהם האוירה יותר "דתית".

יש גם ימי עיון שהרבנות מפרסמת וכל חייל זכאי להם.

תנסה לדבר עם אנשים שאתה מכיר דווקא בתור ג'ובניק יש לך את האפשרות להיות בקשר עם הישיבה שלך

או ישיבה בקרבת הבסיס שתחזק את הקשר שלך.

ובכל מקרה, ההתחלה תמיד קשה כל העניין של להתרגל למקום החדש ולאנשים חדשים

וגם זה שלב שעובר בסוף.

שיהיה בהצלחה!

פשוט (וזה לא כ" פשוט..) לא לשמוע ולא לראות.

גדרים שקבעו חכמים - הם קבעו גם במקומות שיש משהו "יפה" בלעדיהם, אבל ידעו לאיזה לא-יפה זה מוביל במצבו הנוכחי של האדם בעולם הזה.  וממילא - כל דבר שחורג אפילו במקצת מכך, יש בו מ"טעם" הסיבה שחכמים הרחיקו ממנו.

על כן, צריך להשתדל לגדור מראש: היכן שיש דיבורים מסוג זה, מראות מסוג זה - מתרחקים. יוצאים אם אפשר; אם לא - מתרכזים במשהו אחר.

כך אדם יכול לנסות לבנות לעצמו "עולם פנימי" בתוך מה שמסביבו.

כשמצליחים - יש מזה סיפוק מאד גדול, הרגשת עצמאות. וזה עצמו מוסיף כחות.

כמה שנמצאים יותר "בפנים" - כך מבחינים עם הזמן אינסטינקטיבית היכן הרדידות של מה ששייך רק ל"חוץ". זה עוזר להבדיל בין רע לטוב, גם בתחושה.

וכמו שכתבת - זמן לימוד. אפשר גם להחזיק ספר קטן ש"תופס אותך" כדי ש"בשעת חירום", תוכל לעיין בו ולעבור לעולם נקי יותר עד שוך הגלים...

וה' ישלם שכרך. כגודל הניסיון - גודל השכר. כולל השכר בעולם הזה, בצורת אישיות איתנה יותר וערכית יותר (ההכרח מכריח לעלות...)

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.

אני? לכתחילה? הייתי מוותר.

אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!

אבל אני מניחה שזה כי עוד לא מיציתי את הטוב מהם. התועלת שהיתה בהם עוד לא נגלתה לי. מקווה שמתישהו בהמשך אבין שלא הייתי מוותרת עליהם.

אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים,  מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח

(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)

עם כמויות הספאם שם באמת צריך ניהול 

ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם,

וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן

ונהנה לריב עם עצמו בפינה שכוחת "אל" כדי לפרוק עצבים 😂😂😂

אבל בטח זה דוגמא קלאסית למה שנקרא להאכיל את הטרולים

משתעממים מספרים סיפורים זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו

אולי הכוונה שלך לפורומים אחרים? 

אין כאן בערוץ 7 כאלו ניקים.

- הנני כאינני

- הים נסוג

תשאל את משה

כי למשל @בין הבור למים פעיל בפורום מסויים מאוד ולא מוכר בכלל כאן.  

כל פורום הוא עולם ומלואו ואין קשר בין רבים מהפורומים במרחב העצום של הפורומים בערוץ 7.  

ויש את @אני הנני כאינני, אולי הוא מדבר עליו

וזו היא, @נחלת, לא הוא, שהזכירה ניקים פופולריים

התכוונתי למגיבה שכתבה שירים מאוד יפים שאחד מהמגיבים (צדיק יסוד עולם (?) ניתח אותם).

נכון. נזכרתי שלא קוראים לה כך, השורה האחרונה שחזרה בתגובה שלה היתה: והים נסוג...

אני הנני כאינני  - הכל בסדר איתו.

העיקר שהכל בסדר

צדיק יסוד עלום אמר שיש כזה אחד.

היא התכוונה ל@בין הבור למים - צעירים מעל עשרים