קודם כל והכי חשוב, נחת. לדעת שאתה בצבא וזה מה שיש שם, לא צריך להירתע מהסיטואציה.

דבר ראשון, תיצור לעצמך סביבה יהודית, תשים על הקירות תמונות שקשורות לדת, על השולחן ספרי קודש, תשים רדיו עם מוזיקה חסידית, הדברים האלה פשוט משנים המון ויוצרים במשרד\בסביבה שלך המון קדושה.

דבר שני. תאתר כמה חבר'ה שכן בראש שלך, חבר'ה מסורתייים, חוזרים בתשובה או כאלה שמתענינים, זה עוזר המון.

דבר שלישי, תיהיה חזק, ותתפלל על זה.

בן אדם שעד היום ישב למד תורה דיבר עם חברים על עניינים שבקדושה וחי חיי תורה בכל מובן אפשרי..

פתאום לשבת במשרד עם חיילים וחיילות שמנבלים את הפה כל שניה ברמות.. בין אם תרצה ובין אם לא תרצה הנשמה שלך נפגעת!!

יש כזה קטע שאנשים לומדים עם הזמן שלידך/איתך אי אפשר לדבר על דברים מסוימים.

בעז"ה שתשכיל לתת להם את ההבנה הזאת.

אני כבר עשיתי את זה.

.

לא הייתי ג'ובניקית אז אין לי עיצות

רק לא לצפות שתהיה באותה רמה רוחנית בצבא- כמו הרמה שלך בישיבה

וזה לא אומר שנפלת- אלא שאתה צריך יותר כוחות משל עצמך ויש לך פחות סביבה "מעיפה"

תבנה לעצמך מסגרת

לימוד עצמי, ושיחה קבועה עם חבר טוב- במילי דשמיא ומילי דעלמא

תקרין אופי מסויים כלפי הסביבה שלך (כן נאי דוס חשוך סגור ופנאט- וסבבה לי עם זה, אני לא נושך- אפשר לדבר איתי בכיף...) -ויכבדו אותך

תשתדל לעשות את העבודה הצבאית שלך- משמעותית. כן גם הניירות וה"קישקושים" חשובים לתיפעול של הצבא

היו מלא גלים  בכיפה.

זה היה או לזרוק או לפרום...

(התגובה של צדיקה)

בוודאי ובוודאי ושוב בוודאי תצפה להיות ברמה רוחנית בצבא כמו בישיבה לפחות.

כמובן שזה זמן שמתקדם אז גם להתעלות יותר ולא לעמוד במקום.

בהצלחה

בוודאי שגם בצבא- צריך להתעלות ולהתקדם ולא לדרוך במקום מבחינה רוחנית

אבל- צריך להבין שיש הבדל איכותי בין עבודת השם בישיבה\מדרשה לבין עבודת השם בצבא\בעבודה\בחיים-

ישיבה זה חממת גידול תומכת, כולם עסוקים בהתעלות, יש הרבה רבנים שרואים כל היום, כל הזמן עסוקים בלימוד- ולא בדברים של ימי המעשה...

זה דבר נהדר!! ב"ה!!

אבל זה לא מה שיש ב"חיים בחוץ"- ולכן סוג ההתעלות וסוג העבודה- יהיו שונים. עבודה יותר מסוג -אני עובד לבד ומה שאני לא אצור לי- אין לי.... אין קבוצה לזרום איתם

בס"ד

זה יותר קשה, אין ספק (אגב לא בטוח שבכל המובנים) ונכון שזה גם שונה.

הציפייה  צריכה להיות להתקדמות והתעלות ולא להשתנות לוויתורים מראש.

אפשר לקבל ממציאות כזו, ובמיוחד בצבא, גם קומות נוספות מצטרפות כמו שכתבת.

בברכה.

תאפיין את הסביבה שלך.

האם הבעיה הרוחנית היא במשרד שאתה משרת בו ?

ביחידה באופן כללי?

הייתי מנסה להתמודד עם המשרד - לבקש מהחבר'ה שיכבדו אותך ושידברו על מה שהם רוצים במקום אחר.

יש לך סמארטפון? אם לא, הגיע הזמן להתקדם. מכשיר כזה יכול לשמש כאפיק בריחה משיחות מגעילות ושאר מרעין בישין (הרדיו המגעיל של הנהג).

תקרא/תקשיב לשיעור מהאינטרנט, תכתוב בפורומים, מוסיקה, לא משנה מה.

יש לך רמקולים של המחשב הצבאי? נפלא. אפשר לחבר אותם גם לסמארטפון או לסתם נגן MP3.

אין לך רמקולים? תקנה. זה שווה את הכמה עשרות שקלים. מדהים כמה שמוסיקה מתאימה (לאו דווקא חסידית!) משנה את האווירה במשרד.

יש כלל ששמעתי מהרב יהושוע שפירא ומעוד אנשים חכמים.

הוא מבוסס על מאמר הגמרא, שמשהו שכרגע פולט לא בולע

ולענינינו, אני ממליץ לך לראות את עצמך החל מרגע זה כשליח, ("חב"דניק", בצבא.

שכל מטרתו זה להפיץ קדושה ותורה לסביבתו.

זה לא קשור בהכרח להתנהגות בפועל לזולת, אלא קודם כל איך אתה תופס את

עצמך. ברגע שאתה תופס את עצמך כך, אתה מעביר את המלחמה למגרש של האויב,

המטרה אינה איך לא להחלש רוחנית, אלא איך במקום בו ה' שם אותך אתה משפיע הכי הרבה (וכמובן חוץ מההשפעה הרוחנית, יש גם השפעה פיזית, כלומר ביצוע עבודתך על הצד היותר טוב..).

ניתן כך לפתח תחושה חזקה מאד, שמעבר לכך שתקל עליך מאד את ההתמודדויות,

היא גם תשמח אותך ותמלא אותך בתחושת ייעוד.

בהצלחה רבה.

קצין ג'ובניק לשעבר.

א. התמודדות לחייל הדתי ביחידה "ג'ובניקית " היא קשה וכמעט ולא מכינים את החייל בשיבות ובספרות הנוגעת לצבא והלכה לנושא,רובה עוסקת בחיילים קרביים.

ב. לא צריך להבהל ולהכנס ללחץ אם הגעת לשם כנראה אתה יכול לעמוד בניסיון .

ג. בשביל לעמוד בניסיון בנוסף לעצות שנתנו פה ביצירת אוירה טובה ודתית בדרכי נועם  במשרד וכו'. חשוב לקבוע מסגרות בנוגע לתפילה במניין ככל שניתן ,  3פעמים ביום .לא לוותר למרות שזה קשה .אם אתה יוצא כל יום בבית וזה אוצ\מר שצריך לקום ב(5:00  בבוק רלשחרית אז קמים לא מוותרים .ונכנ"ל לגבי מנחה שאפשר לארגן בבסיס בכל בסיס יש בית כנסת משגיח כשרות משק דת וכו' ,אזרחים עובדי צה"ל ,חיילם שומרי מסורת .וכו'

ד.תהיה עקבי בעצידה שלך על ההלכות ואל תזגז או תקל .גם אם זה חיצןני לך העמדה שנקטת תעזור לך לשמור על  מסגרת ותזכיר לך את מקומך עד שזה יהפוך להרגל אמיתי ,ככה יעריכו אותך ויכבדו אותך ויידעו שלידך לא מדברים בשפה מסויימת .

ה. ולגבי חיילות תוריד למינימום את החיכוך ועשה זאת לענייני עבודה בלבד.ייצר העריות קשה במקומות האלו . 

ו.לימוד קבוע עם חברותא מחוץ לצבא או בצבא תסייע ביותר .

ז. להרגיש גאווה ושלמות בדרך החיים שלך.

יצא ע"י ישיבת מודיעין.

שם יש מלא עצות לחיילים גו'ובניקים.

זו הסיבה שאני דוגלת ב ל א להתגייס לצבא!!!!  עד שלא יהיו תנאים נאותים לשומרי תורה ומצוות (שלא נראה שאי פעם יהיה)

דבר עם מי שאפשר קבל העברה או משרד לבד וכו שלא תצטרך לשמוע את הלכלוך.  עוד לפני שחזרתי בתשובה כל כך הפריע לי דיבור ירוד קללות וכו  כעת זה פשוט זוועה ולכן אני שמחה להיות בסביבת שומרי תורה ומצוות  בלבד כמעט תמיד

הצלחה ואל תוותר!  התנאים שנתנו לך לא מתאימים לירא שמיים  התפלל הרבה לאבינו שבשמיים ועשה השתדלות שישימו אותך במקום יותר מתאים.

שלטונות צה"ל דווקא עושים הרבה כדי להקל על החייל הדתי במצוות שלא מפריעות להם (ע"ע לא לעקור מאחזים).

הלוואי על הרבה חדרי אוכל ואולמות את רמת ההקפדה בכשרות של מטבחים גדולים בבסיסי צה"ל ואת ההקפדה על ההלכות של חלק מכובד מעובדי המטבח בצבא (לא כולם).

תראי לי מקום שבו אדם שעשה עבירת כשרות נשפט ומרותק ל-14 על כך?

הנושא של חיילים בבסיסי עורף, לא שונה מהותית ממקומות עבודה רבים בעולם האזרחי שצריך לדעת להתמודד איתם. זה הכל.

קצין שאני מכירה אמר לי את זה פעם.

הוא אדם די אידיאליסט והוא אמר לי שהאתגר הוא בעצם לדעת איך להצליח להתקרב אל ה' גם בצבא, וגם דרך התפקיד שלך בצבא למצוא את המטרה שלשמה אתה עושה את זה.

וגם בצבא אפשר לעשות את זה, אפילו אם זה לא באותה הדרך כמו בישיבה.

הרבה בצבא תלוי גם בתפקיד שלך בסופו של דבר ועם מי אתה נמצא

בכל בסיס יש את החבר'ה הדתיים שאפשר להתחבר אליהם ויש יחידות מסויימות שבהם האוירה יותר "דתית".

יש גם ימי עיון שהרבנות מפרסמת וכל חייל זכאי להם.

תנסה לדבר עם אנשים שאתה מכיר דווקא בתור ג'ובניק יש לך את האפשרות להיות בקשר עם הישיבה שלך

או ישיבה בקרבת הבסיס שתחזק את הקשר שלך.

ובכל מקרה, ההתחלה תמיד קשה כל העניין של להתרגל למקום החדש ולאנשים חדשים

וגם זה שלב שעובר בסוף.

שיהיה בהצלחה!

פשוט (וזה לא כ" פשוט..) לא לשמוע ולא לראות.

גדרים שקבעו חכמים - הם קבעו גם במקומות שיש משהו "יפה" בלעדיהם, אבל ידעו לאיזה לא-יפה זה מוביל במצבו הנוכחי של האדם בעולם הזה.  וממילא - כל דבר שחורג אפילו במקצת מכך, יש בו מ"טעם" הסיבה שחכמים הרחיקו ממנו.

על כן, צריך להשתדל לגדור מראש: היכן שיש דיבורים מסוג זה, מראות מסוג זה - מתרחקים. יוצאים אם אפשר; אם לא - מתרכזים במשהו אחר.

כך אדם יכול לנסות לבנות לעצמו "עולם פנימי" בתוך מה שמסביבו.

כשמצליחים - יש מזה סיפוק מאד גדול, הרגשת עצמאות. וזה עצמו מוסיף כחות.

כמה שנמצאים יותר "בפנים" - כך מבחינים עם הזמן אינסטינקטיבית היכן הרדידות של מה ששייך רק ל"חוץ". זה עוזר להבדיל בין רע לטוב, גם בתחושה.

וכמו שכתבת - זמן לימוד. אפשר גם להחזיק ספר קטן ש"תופס אותך" כדי ש"בשעת חירום", תוכל לעיין בו ולעבור לעולם נקי יותר עד שוך הגלים...

וה' ישלם שכרך. כגודל הניסיון - גודל השכר. כולל השכר בעולם הזה, בצורת אישיות איתנה יותר וערכית יותר (ההכרח מכריח לעלות...)

תהנה, זה פורום ציבורי.

מה הכוונה להיות נשוי למלבנים דיגיטלים?

זה נורא ואיום

לא שורד ככה

[12 הצעדים... אחי, תהיה חזק אתה בכיוון]

כמובן הכל ברוח טובה

ומוגבים..

אני חושב שמה שגורם לאנשים הרבה לכתוב (אא"כ זה ברו"מ או אנשים מיוחדים) זה שאנשים מגיבים ועונים לך, ואז אתה לא מרגיש שאתה משתף לאוויר..

ההצעה שלי: לא לעבור אליו ישר בבלעדיות

אלא להחזיק גם וגם

לשימוש השוטף תשתמש במוגן (במיוחד אם אתה נוסע לאנשהו וכיו"ב) ואם אתה צריך משהו תשתמש בראשון

בסוף גם לא תצטרך את הראשון

ומניסיון הוא יצטרך לסמן שהוא לא רובוט ולסמן ריבועים עם רמזור.

לא בטוחה שיהיה לו ככ קל להסכים לחתונה. 

אבל תמיד אפשר לנסות את הPC. את המחשב הגדול.

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

כה "רענן" כה כן כה אמיתי?

החילוניות שאני מכיר אינה נוגעת אלה בקצה השטחי ביותר של הדברים

וכל נגיעה שלה במשהו עמוק מכך נובעת מנטייה דתית, גם אם לא ממש מפורשת.

אצלנו הכל מודרך ברחל בתך הקטנה.

כל אחד מחליט יפה מאוד מה לעשות לכל אדם ניתנה הבחירה במלוא מובן המילה.

אחריי אף־אחד לא רודף אני מחליט בדיוק איך להתייחש לכל סוגיה ועניין

צר לי אמנם שאיני מתחבר לאווירת המנגל ולהתעטף בדגלים

אבל זה לא מוריד מהאותנטיות של הלל בכוונה למי שאומרו בכוונה

או מהחיוך של הרב החרדי־ספרדי שלי בדברו על מעלת ארץ ישראל ביום העצמאות

או מהפסים הכחולים של הטלית שלי.

וגם לא יודע איזו קדושה מיוחדת יש בעמית לעבודה החילוני שבחר להכין פלאפל שני צבעים ביום העצמאות הזה. שכוייח, בטח טעים נורא. קדוש? אולי. לא מרגיש רגשות נחיתות ביחס לזה.

אני לא מתפלל כי אני חייב אני מתפלל כי אני רוצה.

לגבי תפילות החובה הרש"ר הירש כבר דן בשאלה הזאת בכמה מקומות והמסקנה הברורה היא שמטרת תפילות החובה אינה ביטוי רגשות אישיים (לשם כך צריך להתאסף במניין, לומר את אותה תפילה, בזמנים קבועים ביום?) אלא למקד אותנו סביב הרעיונות החשובים של החיים.

אותנטי זה לא רק מה שפרוע וחסר רסן.

ללבוש חולצה עם משבצות זה גם אותנטי.

מעולם לא הרגשתי איזו קדושה ביום העצמאות. אולי אתם מתכוונים לריגוש?

@כְּקֶדֶם 

https://www.inn.co.il/news/695303

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

תמיד האמת עדיפה

אז זהו אם שמת לב יש מילכוד בשאלה

א) כי הוא לא _אמר_ לאפחד שהו בן 25 הוא רמז על זה לא חשוב בדיוק איך 

ב) למה? אפשר להבין את זה לא? זה בולט בשטח ומעלה שאלות.. ואנשים לא אוהבים לבלוט בשטח

א. אז שיתקן את הטעות, קצת פדיחה, לא נורא

ב.לא צריך לפחד מלבלוט בשטח, אנשים בסוף מתרגלים להכל ,עדיף לא לתת לזה להשפיע על החלטות בחיים שלנו.

אני חושבת שזה לא בריא לנפש, בין היתר, להציג מצג שווא, הגיל שלו יכול להיות אפילו יתרון, חבל.

תהיה אותנטי אתה עם הנתונים שלך ומי שאתה

אני בן 25 לא ממני להיות האדם המגניב בעולם מבלי לשנות שום פרט לגבי עצמי

ניקח את ג'פטו ונבקש ממנו להציג טענות בעד ונציב מולו ג'פטו נוסף שיציג טענות שכנגד

כך הם יוכלו ללעוס את אותם טיעונים שחוזרים על עצמם כל הזמן

ובינתיים אנחנו נהיה פנויים ללכת ללמוד תורה

ואז היא תעשה את הדיונים האלה במקומנו

בלי חרדיות מבוהלות שחייבות לצופף שורות,

או לחילופין פשןו עם חרדיות לא מבוהלות, זה גם יהיה בסדר

ממש מרתק אותי לחקור את התופעה הזו..

לא שנאה. כעס. - צעירים מעל עשרים

כי כשאתה התחלת שם את הדיון אני הייתי יסודי והתייחסתי לעצם הטיעונים, ואף טרחתי להביא ציטוטים של ממש ונימוקים של תורה.
 

אגב, אם כבר מורשה לי להעיר, פוסט הפתיחה שלך בעצמו היה רעיל ולעגני: "מישהו יודע אם הנופלים עומדים בשעת הצפירה ומצדיעים.. האם הם צופים בזרי פרחים לרוב?".

ואתה לא מתבייש להגיד לי "קשוט עצמך"? יקח אדוני מראה גדולה כדי שיוכל ליטול קיסם מבין שיניו וקורה מבין עיניו.

רבים כמו שתי תרנגולי הודו מרוטי נוצות

אני נהנה

תמשיכו

אמנם לא אני היא שהתחילה ראשונה את הויכוח כאן (אלא מישהו שרמז על חרדים אגואיסטים, באותו הקשר)

אבל אני קפצתי...וכל השאר, ידוע.

באמת נקדימון לא אשם כי אפשר לאמר שהתגרינו בו, בהשקפה שלו, ובבית שלו.  סליחה!

וצריכה באמת לבקש סליחה מהשם; כל יום אני מבקשת "אל תביאנו לידי מחלוקת", וכמתחילה כזו

אני מייד מוצאת את עצמי שם....

בטוחה שלקב"ה לא משנה, ואף אחד לא יתבע אם עמד או לא בצפירה, אם הניף או לא דגל, ואפילו אולי

אם אמר (או לא) הלל ביום העצמאות.

העיקר שכולם משתדלים לשמור מצוות, בין אדם למקום ובין אדם לחברו (שזה יותר קשה, לי , בכל אופן)..

אולי, חס וחלילה, אתבע על הונאת דברים, ליבון מחלוקת, לגלוג, חוצפה...

כל היתר ממש לא חשוב.

כל טוב.

אפשר לדון אם אותו הדבר

"והשיר יהיה לכם כליל התקדש חג"

כך שלא רואה איך כאן זה נתון לפרשנות אחרת

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

זהו.

מיליי מתלהב מיהודים ומיהדות, מי שטפסו טרמפ ראשונים, זכו בביקור.

באותה מידה יכולת להגיד שלכולן יש שיער בצבע מסוים או משקל מסוים או מידת נעליים מסוימת או עדה מסוימת או גננת גן חובה עם אותו השם.

כל דבר מקרי הוא מקרי, גם אם זה נראה וואו ממבט ראשון.

כמו לנסות להסביר למה אוכלים צ'ולנט בשבת, ואז לחפש איך צ'ולנט בגימטריא מזכיר משהו שקשור לשבת.

הזכות שעמדה להן היא לא של מקים האולפנה אלא של המאמץ האדיר שלהן, הזיכרון שלהן, החוכמה שלהן וכיוצ''ב.

וזה שכולן בנות כהן - מקרי לחלוטין.

קראתי על הרב בהר"ן עכשיו בויק', נשמע דמות מיוחדת

על רקע פרישה מטעמים אידיאולוגיים.

יודע מאמא שלי שלמדה באולפנת כפר פינס, בתקופת הרב בהר"ן שם.

פרש מראשות האולפנה על רקע חילוקי דעות אידאולוגים מול מרכז ישיבות בני עקיבא על אופי האולפנה.

(אולפנת כפר פינס היא אם האולפנות)  

ת'אמת אני רוצה להזכיר את צאלה ורביד חיים גז הי"ד.

זה נגע לי בלב כמו לכל יהודי. כשהודיעו שגם התינוק נפטר [אחרי כמה ימים, מי שזוכר] הרגשתי שאני חייב להיות בלוויה.

להפתעתי היו שם לא יותר מ50 איש סה"כ. הרגשתי שנותנים לי רגע אינטימי להתייחד עם התינוק הקדוש הזה.

היה מצמרר.

רק לראות חבילה לבנה קטנה, עטופה. סבתות, דודות, מחבקות. חיבוק אחרון. ובוכות...

התפרקתי.

זה היה למעלה מיכולת ההכלה שלי. ולא הייתי היחיד.

אבל היה רגע שבו כמעט לא נשמתי. כשפתחו את הקבר הטרי של צאלה, כשאילו קיבלה בזרועות פתוחות את בנה, ממנו נפרדה במותה לפני כמה ימים.

והנה שוב הם מחובקים ביחד. בשמים.

גם עכשיו אני בוכה.

איזה נשמות קדושות.

הנחמה היחידה היא שאנחנו לא מסוגלים להבין בכלל מה הסיפור של הנשמות הקדושות האלו.

סיפורו המרגש של דוד יהודה יצחק ז"ל - והמחברות שנמצאו בחדרו - ערוץ 14 | C14

אתר יזכור כותב עליו יותר טוב ממה שאני יכול לכתוב.

מרגיש אצל החרדים..