אני מתוסכלת עד אימה או ... בעיה חברתיתbattt

(קראתי את השרשור הקודם - זה הצד השני)

התחתנתי לפני מספר שנים, ב"ה די מהר הגיעו הילדים.

אינני עובדת מחוץ לבית, אך בבית אני מועסקת במספר "משרות":

מטפלת (לשלושה), עוזרת בית, שף, ו...בהריון.

כי לאמא שלי הייתה עוזרת פעמיים בשבוע כשהיו לה ילדים קטנים - ופעם אחת כשהילדים, כלומר אנחנו, גדלנו.

אמא שלי הייתה קונה חלק מהאוכל כבר די מוכן לאכילה (שניצלים מוכנים, ירק קפוא, בורקסים ועוד), ואני יכולה להרשות לעצמי בשרי - בשבת - וגם זה הכי זול שאפשר,

אמא שלי שלחה ילדים למטפלת החל מגיל שנה - אני מחכה לגן עירוני....

ובעלי - במקום להודות לי על המאמצים שאני משקיעה, ושאני לא דורשת רמת חיים כמו זו שהייתה בבית הורי (עולה עימו ואינה יורדת... זוכרים משהו כזה?)- נכנס הביתה ומיד מחמיץ פנים על הצעצועים שעדיין מפוזרים על הרצפה - ועל קערת ערבוב העוגה שעדיין בכיור.

כמובן הוא ניגש לכיור ושוטף כלים, ואח"כ הוא מנקה ומסדר ותולה כביסה - ומקפל - ושם בארון... אבל כל תנועותיו אומרות "ציפיתי ממך ליותר..."

במצב הזה אני פשוט נעלמת מהשטח (בד"כ למיטה), מה שאני לא אגיד או אעשה - יוביל לעוד מריבה...

פגשתי עוד נשים צעירות במצב דומה, רבות מהן נשואות לאברכים ששוכחים את זה שהם התחייבו לפרנס (בכתובה) ושזה לא מובן מאליו שאין עוזרת, שרמת החיים נמוכה, ושהיא אפילו לא רומזת לך לצאת לעבוד סוף-סוף כמו שהתחייבת...

כן זו בעיה חברתית בציבור שלנו - וכדאי לתת עליה את הדעת....

טוב עד שכתבתי זה כבר לא השרשור הקודם,battt
ואו.סמדוש
צריך להאמין שאפשר להשתנואם הבנים12
אני נמצאת במצב די דומה, לאט לאט ראיתי שאני חייבת לעבוד על הסדר בבית, ללמוד ממש מהתחלה איך בונים תכנית שבועית וסדר יום שמאפשר להגיע לבית מסודר ונקי. (הדבר היה במיוחד קשה כי גדלתי בבית עם הרבה ילדים ואמי תמיד אמרה שאם יש בלאגן סימן שחיים פה אנשים)
ואכן הכוחות לצערנו מוגבלים ויש תקופות יותר עמוסות או עייפות.
מה שעזר לי לפעמים לראות את הצורך הגדול של בעלי בסדר, השקעתי ממש למענו למרות הסחיטה הפיזית ב"ה אני משתפרת.
בענין האברכים - זה דבר שמסכימים עליו בד"כ עוד לפני החתונה, אם רוצים להתחתן עם בחור ישיבה שימשיך וילמד תורה אז ברור שהאשה תצטרך לפרנס.

בכל אופן האמיני בעצמך שאפשר תמיד להתקדם, שתפי את בעלך בקשיים, בשיחה נינוחה ופתוחה ובעז"ה תצמחו ותגדלו מהנסיון.

בשורות טובות ובשפע!
אני חושבת...עמית-טליה
שבאמת צריך לדבר בנחת ובנועם עם הבעל.
להסביר לו את הקושי,את העיסוקים שלך
הם לא מבינים את הצד שלנו.
הם לא בבית,הם לא רואים מה אנחנו עושים או לא עושים.
הם לא בהיריון,הם לא יודעים כמה קשה לנו להתכופף ולהרים,כמה לפעמים מרגישים לא טוב,כמה לפעמים אין חשק לכלום.

הם רואים את המצב שלנו מהמיצר שלהם.
ולכן חשוב לדבר.להסביר,לפרט.
כדי שיוכלו להבין למה אנחנו לא עושות.
שזה לא מעצלנות,שזה לא מפינוקים אלא מסדרי עדיפויות אחרים.

ועוד הערה קטנה
אז ב"ה בבית של ההורים היה לכם יכולות טובות יותר,
אבל צריך להתמודד עם מה שיש,לצאת קצת מהפינוקים של אמא
יש הרבה בתים בלי עוזרת,יש הרבה בתים שלא קונים הכל מוכן.
ובאמת צריך לדעת לעשות סוויץ כזה של "אני נשואה ואם אני לא אעשה אף אחד לא יעשה".(כמעט כמו הסוויץ של שירות לאומי...)

וכל אחד מצידו צריך לתת הרבה כדי לרצות אחד את השני.
ולדבר על זה בלי להגיע למריבה.

בקשר לאברכים-לא ידעתן למה אתן נכנסות?
נכון שבדר"כ הפרנסה היא על הבעל אבל יש בעלים שמהותם בלימוד,והאישה לפני החתונה צריכה לדעת אם מתאים לה לקחת עול שכזה או שלא.
איפה תולים כביסה מלוכלכת?אינקו
אני רוצה לבקש מכם משהו קטן.
אתם זוכרים את השבוע שלפני החתונה שלא נפגשתם? ואת הכמה שעות/ימים שלא דיברתם לפני החתונה, וכל הזמן חשבתם "וואי הייתי רוצה לספר לו/לה ש- ככה ככה וככה" וגם "אני לא יכול/ה להסתדר בלי לדבר איתו/איתה" ?
אז תנסו לחזור לאותה ההרגשה התמימה, מבלי להפסיק להתראות או לדבר (שזה מה שכנראה קורה בינתיים), ותספרו אחד לשני את כל מה ש"ככה ככה וככה", ותחזרו לאינטימיות היפה שהייתה לכם, כמו שהייתם אחרי החתונה.

חוץ מזה, אם אחד מכם יפנה אלי במסר אישי, אני אוכל לתת לכם מס' טלפון של רב שממש מעולה במקרים כאלה
לבתיהודית פוגל
תמונת מצב מוכרת מאוד אצל הרבה זוגות צעירים. טוב היה לשמוע ולהבין את מה שיש לו לאמר, אבל אני יכולה לתת לך כאן טיפ: אימרי לו תודה על מה שהוא עושה. החמיאי לו! אז נכון שזה גם הבית שלו וגם הילדים שלו, אבל הגבר זקוק להרבה תודה והערכה על מה שהוא עושה. זה לא מובן מאליו. אל תנסי להיות הגיונית פשוט הודי לו בחמימות ותראי שינוי. חיזקו ואימצו והזיקו מעמד!
טוב, לא כל כך פייר מה שעשיתי...battt
בעצם תיארתי מצב מלפני כ10 שנים.
אבל היום אני רואה נשים צעירות סביבי עוברות מצבים ותחושות דומים.
וחוץ מזה קראתי בפורום שירשור על בעל שקשה לו עם הבאלגאן, ושאישתו בהריון וכו...
אז כתבתי את הצד השני...
לגבי אברכים:
1-הרבה כלות לא מבינות את המשמעות הטכנית של לרדת ברמת החיים, ללדת ולפרנס ביחד, הן לא יודעות מה זה אומר ביום יום...
2-לפני החתונה מסכמים שהוא ילמד והיא תפרנס, לא מסכמים עד מתי? (כמה שנים? או עמה ילדים?)
3-הכלה עוד לא יודעת איך היא מרגישה כשהיא בהריון או אחרי לידה (שלושה חודשים אחרי לידה זה לא תורה משמים... ההלכה מתייחסת למינקת – שנתיים לאחר הלידה)

כשקשה לאישה והיא רוצה לשנות – לא תמיד נעים לה להגיד את זה, או חמור מכך – היא מרגישה אשמה שהיא תמנע ממנו ללמוד!

בתור גבר..אלעד
אשה יכולה לעמול יום שלם בלנקות ולסדר והבעל יגיע הביתה בערב וישאל (אפילו בתמימות) "למען ה'! מה עשית כל היום? הביית מבולגן כאילו.." אני לא יוסיף. השאר תלוי באוצר המילים שלו..
גברים רואים דברים ממבט כללי יותר. לעומת אישה שאם תראה ארון ספרים מסודר למופת אך וספר אחד הפוך ותקבע ש"זה לא מסודר" כי יש פרט קטן שמאפיל על הכל, הגבר סוקר מגבוה ולא מבחין בפרטים, כך שמבחינתו הבית יכול להיות מסודר גם אם הכל נמצא בערמה אחת גדולה מתחת הספה (מתחת השטיח כבר קשה להכניס הכל ), והפינות מלאות קורי עכביש.
לכן המלצתי לכן הנשים, אם אתן באמת עובדות קשה ולא זוכות להערכה, ברגע האחרון לפני הדפיקה בדלת פשוט תסדרו במחי יד את הצעצועים מהשטיח ואת כל הבגדים שעל המיטה שימו בארון, ואז גם אם הרצפה לא מטואטת והמדפים מלאי אבק הוא ישרוק שריקת התפעלות והשלום ישרור בבית.

נ.ב. אל תילחצו, הבגדים בארון יחכו לזמן יותר פנוי ורגוע..
קרעת אותי מצחוק אלעדי...אינקו
ויודע מה, אתה אפילו צודק.
אם אין בלאגן גדול מדי בסלון ופינת אוכל זה בד"כ מספיק
היה לי משהו חשודאינקו
כשאמרת (אני כבר לא זוכר אם בפורום הזה או באחר)
שב10 שנים הקרובות כבר כנראה תהיו סבא וסבתא,
בתאור שלך בתחילת השרשור היה נראה שאתם זוג יחסית צעיר (5+- שנות נשואים)
בתור רווק - ויש עוד כמה כאן (אני מאמין)עדי - בן
השירשורים האלו
יש בהם דברים טובים ולא טובים
מחד זה מכניס אותך לפרופוציות שהחיים זה לא הכל וורוד
צריך גם לעמול בנישואין

מאידך, זה גורם להרגשה של
מה זה נישואין ?! כל הדברים האלו
הקושי, הצער הבעסה
והרי יש שם עוד הרבה דברים טובים שלא מוזכרים

אז בקיצור יצאתי מבולבל
סתם כך אני חושב שצריך להתעסק יותר בנושאים
של "לקראת נישואיןן וזוגיות" - זהו שמו של הפורם לא?!

ומקווה שאפחד לא נפגע או משהו פשוט זו דעתי
יש בזה משהו...אור77
אבל אתה יכול ללמוד מזה.
למרות שלפי דעתי, כולם עוברים את הקשיים האלו, ואין חכם כבעל ניסיון!
אז כשתגיע לקושי כזה תיזכר בפתרונות שהציעו כאן ותוכל ליישמם ב"הצלחה רבה!
ובעזה"י שלא יביאנו לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון!
כשנגיע לגשר נקפוץ ממנועדי - בן
עד אז צריך קודם להגיע אליו
ועדיך לא לפחד - כי זה גורם לחששות ופחדים מפני
ה'הגעה לגשר'
אבל באיזשהו מקום...אור77
אתה טומן את ראשך בחול...
מתעלם מהקשיים.
לא ביקשו ממך להתמודד כרגע, רק לחוות את דעתך!
גם לי קשה לקרוא פה כמה דברים ובמיוחד כשאף פעם לא התנסתי בהם...
אני מבינה מאוד את הנק' שלך. וגם קצב השאלות פה- בנושאים של הנשואים, לא עלה כבר מידי... אז בינתיים מבחינתי זה ברמה הנורמלית...
אבל אם יבואו עוד כמה שכאלו... זה באמת יערר פה את ה"שלווה הפנימית" שאני חיה בה... ואז זה יהיה מוגזם...
ו.. דרך אגב, אומרים נעבור/נצלח אותואור77
נקפוץ.. זה נשמע התאבדות...
אני יודע זה היה מכווןעדי - בן
סתם ביטוי סלנגי משהו
אהה... מצחיק!!!אור77
חשבתי על זה גם היום...עמית-טליה
אבל לענ"ד יש הרבה יתרונות לזה שיש את כל הדברים האלה כאן.
ראשית כמו שאמרת לא הכל וורוד
ויש לא מעט בנות ובנים שחושבים יופי חתונה איזה כיף להיות עם הבעל
אבל שוכחים את עול הפרנסה,את המחויבות,את הביחד המחייב הזה.
והנה באים נשואים ומסבירים,ונותנים לנו 2 רגליים יציבות על הקרקע
ולא כדי לשכנע אותנו לא להתחתן (אני בטוחה שאם תשאל את כל אלה שמיואשים הם יגידו לך שזה עדיף מלהיות רווקים) אלא כדי לתת לנו ידע ומתוך זה גם לקבל את הכלים איך להתמודד איך להתכונן.

אם הבנות פה הבינו שסדר זה משהו שחשוב מאד לבעלים
אז הן גם קלטו שאין יותר להשאיר את הבית מוזנח כמו שמשאירים את החדר לפעמים,ושיש מחויבות אחרת.
ואם מתוך כך הבנות יבינו ויתכוננו לשינוי הזה וכך ימנע מבעליהן צער עקב כך (וראינו כאן שזה בהחלט גורם לגברים צער) אז מה יותר טוב מזה?!

ובכלל ההודעה האחרונה של אלעד נתנה לי להבין כמה הסתכלות שונה יש לגברים ולנשים,ואם לאישה קשה לנקות אז לפחות שתנקה חפיף כדי לרצות את בעלה.

אני יכולה לומר שהפורום (ועוד כמה גורמים) נתנו לי להבין הרבה מאד דברים ולנשואים שכאן יש חלק לא קטן בזה.
סליחהbattt
אם דברים שכתבתי גרמו למישהו לחשוש מנישואים.
ממש סליחה!
באמת - כפי שכתב פה מישהו - למרות שלפעמים קשה - ברור שעדיף להתחתן...
אולי טוב לדעת שהחיים מלאי התמודדות, וככה זה אצל כולם, וכשאתם תגיעו לזה - תדעו שאתם לא לבד (מה שלי לקח שנים! לגלות...)
batttמשה4
תרגישי בנוח.
כל אחד מעלה פה איזה נושא לדיון וזה לא תמיד חייב להיות הנושאים הכי כייפיים שיש.
ללא ספק, אלעד צודק בכל מילה!!!אנונימי (פותח)
אשריך שהשכלת לנסח את זה!!
דווקא יש כאלה שלא ממש אכפת להם מהבלגןמשה
ולעיתים הם עצמם יוצרים אותו


(מי שלא מאמין, מוזמן לביקור בבית ליד. הנקיונות שם הם רק כלפי חוץ וכלפי הרס"ר, מה שלא יודעים/רואים/שומעים לא כואב


ואם מישהו רוצה לראות שטיפת סכום בעזרת מטאטא, גם אז הוא מוזמן)
;)גב'אחרונה
הבנות מהעבודה חשבו שאני בן 16כְּקֶדֶם

עד שהוצאתי להם תז הם לא האמינו

לא יודע מה אני מרגיש לגבי זה

מצחיק כן אבל מעצבן ערררג/מוחמא

כנראה שזה מה שאתה משדר, כגיל רגשי, אינטלקטואלי 🤔פ.א.

גם אני נראיתי צעירה מגילייעל מהדרום

לק"י

בדרך כלל זה היה לי נחמד.

גם ליקל"ת

תמיד היו נותנים לי גילאי 15-16.

עד שב"ה התחתנתי ואז המטפחת חסכה לי את הבושות

אני בבעיה הפוכהאביעד מילואאחרונה

חושבים שאני בן 27 נשוי +3 או משהו כזה... ואני סך הכל בן 21 אוטוטו..

שלום לכן, ישן חדשaviv6456

אשמח להכיר מישהי כאן

אולי אם תפרט על עצמך, יצא מזה משהויעל מהדרום

לק"י

אבל לא הייתי בונה על זה. זה לא פורום היכרויות מלכתחילה.

אה, בטח. תודהaviv6456אחרונה

אשמח להכיר אישה דתיה מעל גיל 40.

אני בן 48 גרוש.

על השאר אפשר להתכתב

מעוניין בהיכרות ירושליםמשה 1949

שלום, שמי משה גר בירושלים, בן 77, מעוניין להכיר מישהי מסורתית או דתית בת 67 עד 75. אשמח לשמוע על הצעות איך לעשות זאת וגם הצעות מנשים.

ברוך הבא לפורום, אבל אין פה נשים בגילאים האלהיעל מהדרוםאחרונה
עבר עריכה על ידי יעל מהדרום בתאריך ט' בחשוון תשפ"ז 21:35

לק"י

אולי אולי יש בודדות.

מקום לדייטים - "בית בצוותא"לגיטימי?

נתקלתי בפרסום. לא הכרתי.

חשבתי שאולי יהיה רלוונטי, במיוחד בגשם וכו'.

"בית בצוותא - מרחבים ביתיים לפגישות. מיזם חברתי שמרכז אנשים טובים😍 מכל הארץ, שרוצים לעזור לזוגות בהיכרות לקראת חתונה! בשיתוף עם "הבאר" מקום חם, עם כניסה נפרדת לפרטיות, אבל עם דלת לבית כדי שלא יהיה חשש ייחוד, קלפי שיח, ופינת קפה💕 בתשלום סמלי בלבד."

בית בצוותא - מרחבים ביתיים לפגישות זוגות בהיכרות

מדהיםזיויקאחרונה

פערים בהלכה מול כימיהחצלה

הכרתי מישהי דרך חברים, יצאנו כמה פעמים ויש יחסית אחלה כימיה, שיח נחמד, נשמע שיש לה מידות טובות ולב טוב, ומשפחה חמודה ממה ששמעתי.

אבל יש את עניין הצניעות שהוא התמודדות פה. אני נמצא במקום שברור לי שאשתי תתלבש לפי ההלכה הברורה (לא מחפשת הקלות מוגזמות של פוסקי זמננו – לא מזלזל חלילה, רק בתור גישה אני פחות מאמין בזה) ותשמור את ההלכה ותשמח בה למרות שיש לפעמים קשיים. הבחורה שאיתה אני יוצא מתמודדת בעניין הזה. כרגע היא לא הולכת לפי ההלכה היבשה (לא ברמה קיצונית, אבל עדיין), וזה מהווה בשבילי מכשול.

מצד אחד היא אומרת שיש לה שאיפה בחיים לשמור את כל ההלכה כמו שצריך, מצד שני אומרים שמתחתנים עם מצב נתון ולא על בסיס חלום או רצון לשינוי. אני יכול להכיל את המצב הנתון שלה רק אם תהיה לי ידיעה שבע"ה מבחינתה היא הולכת 'אול אין' על ההלכה והצניעות, וגם אם זה ייקח לה מספר חודשים או שנה – היא תגיע לשם, וגם במקרה כזה לא יודע אם אצליח להתחתן איתה כאשר היא עדיין לא לבושה בצניעות לגמרי.

אנחנו הולכים לדבר על הנושא הזה בעוד שבוע כשהיא תחזור מחו''ל כנראה.

השאלות שלי אליכם: 1. איך ניגשים לפגישה כזו? מה כדאי לשאול או לבדוק כדי להבין אם השאיפה שלה היא באמת פנימית ואמיתית, או שזה נאמר מהחשש לאבד את הקשר? 2. האם מישהו פה נכנס לנישואים כשהצד השני היה בעיצומו של תהליך התחזקות? האם החוסר ודאות הזה הוא סיכון ששווה לקחת כשיש כימיה טובה? מה בעצם מבטיח לי ביטחון הלכתי בקשר הזה שאני לא אפחד שאחרי כמה שנים היא תחזור למצב שהייתה, או תוריד לחצי כיסוי? 3. מה היחס לדעתכם בהתמודדות פה? כאילו אם כבר מתפשרים על משהו בזוגיות, זה לא על הלכה לדעתי, לא?

תודה

....אילת השחר

כשקראתי את הכותרת בהתחלה, לא הבנתי איך הלכה וכימיה קשורות, הסתכלתי על הפורום והבנתי...

התלבטתי אם לכתוב במסר או פה, בגלל שסבורה שיכולה לצאת תועלת לכלל מניחה כאן, קח רק מה שמרגיש נכון ושייך ומכוון אליך.

השאלות שלך טובות ואמיתיות.

בשורה התחתונה, אף אחד לא יכול לערוב לך או להבטיח לך כלום. אנחנו עוברים כל כל הרבה שינויים פנימיים בעקבות אלו החיצוניים, וגם בלעדיהם, שאף אחד לא יכול לצפות מראש אפילו את השינויים שהוא עצמו הולך לעבור בחיים.

ככלל, אנחנו לא מתחתנים על מנת להתאים את האדם שלצידנו לתבנית שהכנו מראש. בתקופה הזו שלפני הבחירה וההחלטה אם מחברים את החיים יחד או לא, המטרה היא לבחון האם מי שמולי מעריך את הדברים שאני מעריך, האם אנחנו מכוונים לאותו מקום והאם במציאות הנוכחית יש בחירות, צעדים ומעשים שהם ביטוי אותנטי שמראים לי שזה אכן הכיוון והוא משותף.

בגדול,

השאלה שעומדת במרכז פה היא האם הלב של שניכם מכוון לאותו שורש ועניין.

אם הלב מבקש את ה' בכל אורחותיו, נקודת המוצא היא שלא משנה אילו עליות וירידות יעבור, זה הציר המרכזי שסביבו מסתובבים כל החיים.

גם אם יש זמנים של התרחקות וקרבה.

נקודת ההתייחסות היא תמיד אותו ציר.

אותה נקודת שורש.

וזה לב העניין.

מה שאתה מחפש בעצם זה לשמוע איפה הלב שלה מונח.

אז תכוון לשם, להבין לשמוע ולהקשיב ללב שלה.

את זה אי אפשר לזייף.

ברמה המעשית -

איך ניגשים לשיחה הזו, בכנות.

אפשר לפתוח באמירה שהיא עצמה אמרה ולבקש רשות להרחיב בעניין, אם מתאים לה.

להזכיר שאמרה שיש לה שאיפה לחיות על פי ההלכה המלאה, ומה זה אומר מבחינתה במה זה יתבטא בחיים?

אפשר לשתף ברצון שלך בהיבטים האלו, ומה זה אומר מבחינתך. איך אתה רואה את הבית שלך מתנהל מהבחינה הזו.

ותדברו על זה. תניחו ביניכם בשיח את הרצונות את השאיפות, החלומות, ברבדים הרוחניים ובאלו המעשיים.

אתה יכול להתחיל במשהו מעולמך, שיפתח פתח להיכנס בדברים וירכך עבורה את הבירור הזה שיכול להיות טעון עבורה רגשית.

דברו את הפערים בין המצוי לרצוי, בין חלומות ושאיפות למציאות, את ההתמודדות, ההצלחות הקטנות בדרך ארוכה, וכשמגיעים למרחבים העדינים שקשורים בנראות ובמה שהוא עבורה לא רק עניין הלכתי חיצוני, אלא מסע פנימי רגשי, נפשי ורוחני, חשוב חשוב חשוב כל כך לגשת לזה ברגישות גדולה ... כי מדובר פה באחד התחומים המאוד עדינים ורגישים בעולם הנשי.

וגם שם תתמקד בלהקשיב לצד השני, הרבה יותר מלחוות דעה על המקום שלה, על ההתמודדות שלה ומה המחשבות שלך בעניין.

אם אתם בשלב בקשר שיש פתיחות לשיח כזה, אפשר לנסות לכוון בשאלות שיעזרו להבין יותר את עומק הרצון והרצינות לצד המורכבות האישית, הקושי, ההתמודדות... לברר בעדינות (כמובן רק אם מתאים ושייך לכם) מה יכול לתמוך בה בבחירה הרצויה, מה מונע התקדמות בפועל ומשאיר במקום, מה הפחדים שם שמשאירים אולי באזור הנוחות, מה יכול העוגן במרחב הזה שנתן/נותן/יתן כח לעמוד בניסיון הזה?

תן לה הרגשה שאתה בא לברר איתה, להקשיב לה ולמקום שלה. חשוב להגיע בנפש מעמדה סקרנית ללמוד ולהכיר ולא ממקום שיפוטי, אלא ממקום שמכבד ומעריך אותה. ובמיוחד את הזמן והאנרגיה שלה, וחשוב לך לברר את הדברים האלו כי הם משמעותיים ונמצאים בבסיס הבניין העתידי. ובמידה ואתם לא מכוונים לאותו מקום, כדאי שתדעו מוקדם כדי לשמור על הלב של שניכם.

הבירורים האלו הופכים קריטיים במיוחד כשיש כימיה טובה.

משה

כתבת יפה. מיותר שאני אכתוב תגובה אחרי מה שכתבת פה

ולכותב המקורי, יכול להיות שתגלה פתאום שיפתח לה הלב והיא תספר לך משהו לא צפוי. אם זה יקרה - תדע שזו הבעת אמון בך ובקשר שלכם.

גם אם היא תתעצבן, אגב, זה סוג של הבעת אמון. אל תברח. תישאר שם להחזיק את הקצוות. בקשר שלא בטוחים בו לא מעיזים לכעוס. מחזיקים את הכל ישר ישר ו"מושלם".

מהניסיון שליעוד מישהו אחר

אחרי התשובה הנפלאה של אילת השחר אין הרבה מה להוסיף. רק אביא מהניסיון שלי, שנראה קשור לנושא.

כשהכרתי את אשתי ז"ל, בשיחות לקראת העתיד, אם נתחתן, היא העלתה את העניין שהיא לא בטוחה לגבי כיסוי ראש אחרי החתונה. היא אמרה שהיא לא יודעת אם היא תרצה בכלל, ואם כן אז אולי כובע או אולי פאה.

קצת רקע - היא נולדה וגדלה בחו"ל, במקום לא ממש דתי והתחזקה. בכלל לא היתה בעניינים של תרבות המטפחות שיש בארץ, והיה לה קצת קשר לחב"ד ולכן חשבה אולי פאה.

אני כמובן חשבתי שאשתי תהיה עם מטפחת כי זה מה שהכרתי מנשות הרבנים והחברים שהתחתנו (לא מהבית, סוג של חוזר בתשובה), כך שזה היה יכול להפוך לעניין.

ב"ה, בצורה שלא אופיינית לי בד"כ, כנראה ה' האיר את עיני לא להבהל מזה. הבנתי שהיא לא סגורה על עצמה, וכל העניין הזה חדש לה ולא ברור לה מה היא תרצה. וזה לא שיש לה התנגדות לעצם כיסויהראש, אלא היא פשוט לא יכולה להתחייב לזה, למשהו שממש ישנה את המראה שלה. וכמובן שיכולתי להבין, לאור הרקע שלה בחו"ל, בחברה שזה מאוד לא מקובל.

בכל אופן, הרגעתי אותה ואמרתי שזה שלה, ומה שהיא תחליט מקובל עלי ואין לחץ.

נריץ קדימה, היא הקפידה על כיסוי ראש מאז החתונה ובקושי היה מקום בבית לעוד מטפחות..

נכון שזה לא בדיוק כמו אצלך, כי אתה כותב, אם הבנתי נכון, על פערים בצניעות לבוש, שזה עניין כבר עכשיו ולא כיסוי ראש שזה משהו עתידי.

אבל בכל זאת, אם זה לא משהו שהוא ממש הפוך מצניעות, אלא רק לא מה שדמיינת או חלמת איך רשתך תראה - לדעתי אם אתה מרגיש שיש התאמה, ויש רצון ושאיפה לצניעות באופן כללי, אז זה העיקר.

בהצלחה

הערה צדדיתארץ השוקולד

הגדרת אותה כמכשול עבורך.

אם באמת אתה חש ככה, למה אתה ממשיך?

אם אתה לא חש ככה, אז איך גורם לכך שלא תתבטא ככה?

בכל מקרה, זה התבטאות בעייתית לדעתי על הסיטואציה.

לאחצלה

לא הגדרתי אותה מכשול, אלא את עניין הצניעות.

צריך לזכור שבזוגיות יש גם נפרדותלגיטימי?
  1. איך ניגשים לפגישה כזו? מה כדאי לשאול או לבדוק כדי להבין אם השאיפה שלה היא באמת פנימית ואמיתית, או שזה נאמר מהחשש לאבד את הקשר?

    מתוך מקום של הקשבה, של כנות, של ענווה. שואלים אותה - משתפים בחששות שלך, שאתה פוחד שהבירור העצמי אולי מושפע מהקשר. דבר איתה על זה.

  2. האם מישהו פה נכנס לנישואים כשהצד השני היה בעיצומו של תהליך התחזקות? האם החוסר ודאות הזה הוא סיכון ששווה לקחת כשיש כימיה טובה? מה בעצם מבטיח לי ביטחון הלכתי בקשר הזה שאני לא אפחד שאחרי כמה שנים היא תחזור למצב שהייתה, או תוריד לחצי כיסוי?

    כולנו כל הזמן בתהליכים. אני חושבת שאנחנו כולנו רוצים מישהו עם המצפן לכיוון שאליו אנחנו שואפים. אף אחד לא יכול לערוב לך שום דבר, לא לגבי המצב שלה, לא לגבי שלך. מי יודע אם פתאום יהיה איזה אירוע כמו מה שקרה לפני שלוש שנים, או אולי איזשהו אסון פרטי, ואיך זה ישפיע על כל אחד.

    בנוסף - בכל קשר יש חוסר ודאות. ככה זה, מובנה. צריך להיות מוכנים לקפוץ יחד אל הבלתי נודע. האם הסיכון שווה את הכימיה? זה לא משוואה שאנחנו נוכל לענות עליו במקומך - אבל אולי כדאי לך להתייעץ עם רב עם ניסיון חיים שמכיר אותך.

  3. מה היחס לדעתכם בהתמודדות פה? כאילו אם כבר מתפשרים על משהו בזוגיות, זה לא על הלכה לדעתי, לא?

    לא מתפשרים על שום דבר בזוגיות. כתבתי על זה בעבר, ואני מאמינה שבהקשר הזה אין מקום להתפשרות, אלא לשינוי ההעדפות. לא רוצה שמישהו יתחתן איתי בהרגשה שהוא מתפשר על משהו שחשוב לו. זה לא אומר שאנחנו בוחרים במישהו מושלם, כי אין כזה. זה אומר שאנחנו בוחרים מה לתעדף, להעניק יותר משקל וחשיבות לדברים מסוימים, ולא להרגיש שמוותרים על משהו שחשוב לנו.

לדעתי אתה צריך לשאול את עצמך כמה שאלות (וזה בולט לי מאיך שרשמת את השאלה):

מה בעצם מפריע לך בעניין?

האם היה מפריע לך אם (ואולי יש) לה התמודדות בנושא אחר, נניח, תפילה?

האם מפריע לך שאיך שהיא מתלבשת לא משקף את המקום שלך?

למה אכפת לך שאשתך תתלבש לפי ההלכה הברורה?

האם אשתך צריכה להתיישר לפי כל עמדה דתית, רוחנת, הלכתית שלך?

ומה יקרה אם הרמה הרוחנית שלך תשתנה?

האם אתה חושב שצורת הלבוש של אשתך מעידה משהו עליך?

(וכן, בצניעות הלבוש יש מנעד, ומסורת הלכתית קצרה)

לדעתי, לכל אחד מבני הזוג יש אחריות על העולם הרוחני שלו, בין אדם למקום ובין אדם לחברו.

אי אפשר ללמוד מבן זוג אחד שום דבר על בן הזוג השני. ההתנהגות שלו לא מעידה עליי כלום.

הרבה מהדברים האלה מתנהלים במרחב האישי, כל אחד עם עצמו.

אבל יש גם דברים שקשורים למרחב הזוגי, למרחב הציבורי (בבית וכלפי העולם) - ועליהם נראה לי שצריך לבוא עם הסכמה לגבי צורת ההתנהלות, כמו החלטה לפי איזה פוסק הולכים ואת מי שואלים.

אתן דוגמה למה אני מתכוונת:

לפי ההלכה, יש לנהל אורח חיים בריא. לפי פניני הלכה, זה כולל הקפדה על התזונה לפי הנחיות הרופאים כיום, פעילות גופנית ושינה טובה.

זה דוגמה למשהו שמקפידים בו מבחינה אישית. אפשר לקבל החלטה שהבית מתנהל בצורה בריאה - אבל גם אם זו החלטה משותפת, אין לי שום כוונה לעקוב אחרי מה בעלי אוכל. אולי הוא החליט שכשהוא מחוץ לבית (=מרחב ההסכמה) הוא אוכל לא בריא? זו עבודת ה' שלו, לא שלי.

עוד משהו שצריך לזכור,

זה שלא מדובר בשאלה תיאורטית. יש מישהי שכבר פגשת, ויש בה דברים שמוצאים חן בעיניך, ואף אחד לא מבטיח לך שתמצא את התמהיל הזה במישהי אחרת.

האם תהיה מסוגל להתמודד במצב שבו אתה נפרד עכשיו, מתחתן עם מישהי אחרת (כעבור כמה חודשים או אולי שנים) שיש לך פחות "כימיה" (לא יודעת איך זה נמדד) אבל יותר צנועה, וכעבור חמש, עשר, חמש עשרה שנות נישואין היא משנה את צורת הלבוש שלה. האם תתבאס על הכימיה שיש עכשיו, בקשר הזה?

הצגת את זה כמשוואה, אבל זה באמת משהו שרק אתה יכול לענות על זה. ואני באמת חושבת שכדאי להתייעץ עם דמות רוחנית בעלת ניסיון חיים שאתה מכיר בעולם האמיתי. בשיחה. מישהו שתוכל לפרט לו בדיוק מה העניין, ושיוכל לתת לך ייעוץ, ואולי נקודת מבט אחרת.

אני חושבת שיש כאן גם משהו עקרוני שטוב לדבר עליו -

וזה חינוך הילדים.

האם אתם מכוונים לאותו המקום? האם אתה מאמין שהיא יכולה להיות אם טובה לילדים?

אנחנו לא אנשים מושלמים.

לכולנו יש התמודדויות.

כולנו ניתקל במצבים שיעמתו אותנו עם האמיתות והערכים שאנחנו חיים לפיהם, והתגובות שלנו למצבים האלה מעצבים את מי שאנחנו.

איך אנחנו מקנים לילדים שלנו כלים ומיומנויות שיעזרו להם בשלבים האלה?

מה הכוונה "ההלכה הברורה"חושבת בקופסא

ו"הקלות מוגזמות"?

אתה מתכוון למשהו כמו שרוול טיפה מעל המרפק או ללבוש שהוא ממש קיצוני בחוסר הצניעות שלו?

כנראה שאם זה היה קיצוני לא היית יוצא איתה בכלל, נכון?

לא מובנת לי כל ההתבחשות הזאת. על כמה דייטים מדובר? אם לא עברו יותר 3-4 אין טעם להמשיך אם זה כל כך מפריע לך.

מצטערת לבשר, אבל לשים שרוול ארוך יותר זה לא תהליך נפשי עמוק של כמה חודשים או שנה. זה לוקח בדיוק דקה או פחות, והניפוח של זה מעבר לפרופורציה, משני הצדדים, לא מועיל לעסק. אתה יכול לחשוב אם זה לזה ביטוי בעוד רובדים בחיים שהם יותר משמעותיים מבגדים. מה שעולה לי בעיקר זה שצורת לבוש הרבה פעמים מאפיינת ציבור מסוים עם תפיסות מסוימות, וזה כנראה יותר משקף מאשר ספציפית בגד כזה או אחר. אולי זו הנקודה שבאמת מפריעה לך. עבודת ה' של בנות ותפקידן בעולם לא מסתכם בלבישת בגדים. זה חשוב- עושים את זה, וממשיכים הלאה.

בקיצור- זאת לא מהות הנשמה שלה, היא פשוט לא רוצה להתלבש לפי התפיסה ההלכתית שלך. עכשיו תחליט מה אתה עושה עם המידע הזה, או שאתה מקבל אותה ככה, או שאתה ממשיך הלאה.

דברים כדורבנותקל"ת

אל תבנה על כלוםנעמי28

זוגיות טובה מתחילה בנקודה שמתנתקים מהחלום על איך רצית ודמיינת ש בן/ בת הזוג יהיו

ומסתכלים בעיניים על מה שיש ובזה מוצאים את הטוב. בכל התחומים.

בוא נלך על התרחיש הכי מוצלח.

נניח והשיחה תהיה מעולה וכנה

והיא תגיד שהיא לגמרי רואה את עצמה בשנה הקרובה משנה את הלבוש.

גם במקרה הזה, אסור לצפות לכלום.

כולנו רוצים להיות טובים יותר בפוטנציה.

מה שיש כרגע זה מה שיש וגם זה לא מובטח.

תשאל את בעלי שהתחתן עם דוסית והיו לנו דיונים בדייטים על דקדוקי הלכה מסוימים וחלומות רוחניים לעתיד והיום איפה ההלכה ואיפה אני.

אבל זה שלי לא שלו.

הכל הכל הכל נשמע עניין ערכי שלךadvfb

בסוף שמירת הלכה של בן זוג זה דבר חשוב מכמה היבטים שונים שאפשר לחשוב עליהם.

תברר מול עצמך את העניין הזה

כשתהיה בטוח במה אתה מחפש - תדע את הגבולות האדומים שלך ותדע במה אתה מאפשר לעצמך מרחב גמיש.

אולי תשאל דמות חינוכית רבנית שאתה סומך עליה?

עונהקל"תאחרונה
  1. לא מתחתנים על סמך הבטחות- איך שהיא מתלבשת זה מה שהיא ואם אתה מעוניין בה אתה צריך לקבל אותה כמו שהיא במצבה הנוכחי. אם לא מתאים לך אז לעניות דעתי אין מה להמשיך וקל וחומר לא לפתוח את עניין הלבוש שלה בשיחה. גם ככה לבוש זה נושא רגיש אצל נשים.

  2. אנשים עשויים להשתנות. גם אם אתה יוצא עם בחורה שמתלבשת באופן שצנוע לך, אף אחד לא ערב לך לגבי העתיד. לכן לדעתי אם לא מדובר בפער קיצוני בלבוש אלא עניין של סנטימטרים לפה ולשם אז הייתי משנה גישה ושמה יותר דגש על כימיה, תקשורת, ערכים , התאמה ברמה תורנית באופן כללי

כוח המשיכה -מאמינים בזה?כְּקֶדֶם

"תפקידנו כבני אדם הוא להיאחז במחשבות על מה שאנחנו רוצים, להבהיר לעצמנו לגמרי מה אנחנו רוצים... אנחנו הופכים למה שאנחנו חושבים עליו יותר מכל, אבל אנחנו גם מושכים אלינו את מה שאנחנו חושבים עליו יותר מכל"

יכול לחתום על המילים האלה. גם בחיים המיוחדים שלי וגם בכל הקשרים שהיו לי, באמת כל הקשרים שלי היו עמוקים מאד ועוצמתיים אבל גם בכולם היה אלמנט של התמודדות קשה/טיפול. וזה קצת עצוב לי ומתסכל כי למה לעזעזל התת מודע שלי ככ נמשך דווקא לזה? ולעומת זאת כשיש בחורה טובה פשוטה ומעלות שרוצה אותי

דווקא זה מוריד לי???? אופ

קיצר שתפו מה דעתכם על התאוריה הזו ואם כן איך להיות באיזון מול זה ואיפה זה פוגש אתכם |טון מתנשא|

מושכים? כלומר מסיטיקה? מה מושכים? אנרגיה?סיר לחץ

בזה אני לא יכול להאמין... אולי זה מתכוון שמה שאנחנו חושבים עליו יותר מכל זה מב שאנחנו ננוע לכיוונו יותר מכל... שזה בעצם הפוך מלמשוך אלינו... זה למשוך אותנו

מאיפה זה?אני:)))))

הנה:פ.א.
בעיניי זה מיסטיקה שאני לא מאמין בהבינייש פתוח

זה הבט מסויםoo

על בחירות של אנשים

אנשים בוחרים להיות/ לעשות כפי הרצון שלהם (במודע או שלא)

וגם מתחברים לאנשים לפי הצורך שהם ממלאים להם (גם פה במודע או לא)

אם רוצים לעשות אחרת/ להתחבר לאנשים אחרים

צריך קודם כל לרצות אחרת

או בכלל להתחיל מהבנה מה רוצים באמת

זה נכון מאוד ולא בקטע מיסטינעמי28
עבר עריכה על ידי נעמי28 בתאריך ג' בחשוון תשפ"ז 9:27

אנחנו נמשכים לאנשים שיגרמו לנו לעבור תיקונים,

המוח שלנו הישרדותי, הוא לעולם יעדיף את המוכר, גם אם הוא רע , לכן כשהוא מזהה דפוס מוכר, הוא נמשך.

לכן כל הזוגות משחזרים דפוסים מוכרים כמו שהיה להם מול ההורים ומי שמתגרש ולא עובר תהליך, ימשוך לעצמו את אותו הדפוס בצורות שונות.

לכן רוב האנשים מביאים לחיים שלהם את הדבר שהם הכי פחדו ממנו.

למזלנו אפשר לעבוד על זה, להתנתק מדרגת חשיבה של דפוסים הישרדותיים ולעלות לדרגת חשיבה אחרת,

עושים את זה ע"י הכרה וזיהוי הדפוסים בשילוב שינוי חשיבה לחשיבה חיובית וראיית עולם אחרת.

יש פודקאסט שאני ממליצה שמדבר על זה של יהודית מילוא. באמת משנה חיים.

היא מדברת על מוח הישרדותי- הוא 70% מהזמן שלילי, הוא דפוסי ומושך דפוסים. את רובנו הוא מנהל רוב היום ורוב החיים.

היא מלמדת שיטה לצאת ממנו ולעבור למוח אחר שנקרא המוח ההגיוני.

מוח אופטימי שמח שמושך אליו דברים טובים.

זה נשמע אולי מיסטי אבל את הכל אפשר להסביר בצורה ביולוגית פשוטה.

המוח שלנו מסנן כמויות של מידע, המידע שתתרכז בו הוא המידע שתראה ותפגוש יותר,

כשתקנה מכונית מסוימת, תראה כמוה יותר בכביש, כשתלמד נהיגה, תראה יותר תמרורים וכן הלאה.

כשאתה עובר למוח החיובי יותר, אתה נפגש ושם לב לדברים ואנשים חיובים, והם אליך.

כשהטוב יהפוך באופן יזום לדבר המוכר והשולט של המוח שלך, הוא ימשך למוכר הטוב.

אנשים שלא מבינים הרבה קוראים לזה "זימון" אבל זאת תגובה פשוטה של המוח.

זה מהסוד? שונאת את הספר הזה, וסולדת מכל עולמות הזימונים שרצים ברשת.

כי הם מפספסים את העיקר.

הדבר הכי משמעותי בשינוי חשיבה זה להפסיק לצפות, הציפייה מרחיקה דברים, ציפייה אומרת שכרגע לא מספיק טוב, שכרגע יש חוסר גדול.

אם המוח שלך הוא מסננת ומגנט לבדיוק מה שאתה חושב, אם אתה חושב חוסר ונואשות תקבל חוסר ונואשות.

בפודקאסט היא מלמדת להיות שלם בכאן ועכשיו וכל מה שיבוא הוא תוספת לטוב.

אפשר לרצות ולחלום, אבל לא בנואשות וציפייה, כלומר לא להשתנות ו"לזמן" על מנת ש..

זה לא עובד, צריך להשתנות לשם השינוי, בלי ציפייה ודברים יבוא מעצמם בצורה או לא בצורה שחלמת, והם לטובתך.

הגיוני. סביר.נחלת

ואולי גם נמשכים לאנשים שיש להם איזה קושי (תיקון?) דומה לשלנו. אנו כאילו רוצים לטפל

בנו דרכם. זה פחות מאיים.

גם אם מנטרלים גורמים אחריםנוגע, לא נוגע

נניח שהאדם משדר משהו ואנשים מציעים לו בהתאם- זה עדיין קורה, ולכן זה אמיתי לדעתי (בבסיס, זה לא אומר שכל דבר קשור לזה).

לדעתי הגיוני יותר ואמוני הרבה יותר לפרש את זה כדברים שה' שולח לאדם בשביל שהוא יתקן את עצמו ולא ככח משיכה.

אבל אני לא חושב שלמעשה יש נפקא מינה בין השניים חוץ מהסקרנות איך העולם עובד.

אתה צודק שזה מבאס, אבל מאידך זה אומר שאחרי שהאדם עובד עם עצמו על מה שצריך ומתנתק מדפוסים נרכשים שליליים עד כמה שניתן, מה שיגיע אליו זה משהו שבאמת מתאים לאני השורשי שלו.

לאאנימה

זה לא עובד לי.

אני מרגישה שמה שנמשך אלי זה רק בכורח המציאות הרדודה שנראת על פני השטח.

דעתיהמקורית

אנחנו מושכים אלינו אנשים שיגעו ויגרמו לנו לחטט במקומות הכי כואבים שלנו ויעודדו אותנו להתמודד איתם

וזה לא דבר רע בעיניי בהכרח. אבל להתמודד עם זה יכול להיות קשה

אם אני לוקחת את זה מחוץ לעולם הזוגיות המשפט הזה גם נכון. לטוב ולמוטב. כך אני לפחות חווה.

אני כאן רק כדי להגידפשוט אני..

שאנחנו לא תמיד נמשכים למי שאנחנו רוצים....

ללב ולמשיכה יש את הרצונות שלהם, והם לא תמיד שואלים אותנו מה אנחנו רוצים.

מאוד מזכיר לי את עצמיadvfb

החיים הם משעממים בלי קשיים.

אני אוהב את ההתמודדויות, ממש מחפש את זה.

פשוט זה שיטחי... לא?

גם אולייהוגי

גם אולי חשבתי כך בעבר..שאתה נפגש באמת.עם הפשטות.אתה מבין כמה עומק יש בזה (קח דוגמא קטנה של נגיד קימה בזמן- הפשוט קם כל יום באותה שעה ללא קושי המתמודד קם בשעה אחרת היום לא מסודר הוא גם חווה לחץ וגם צריך להיות יצירתי ולאלתר וכ"ו. שמעמיקים בפשוט רואים כמה כוחות יש שם של דיוק של אנרגיה כל בוקר להיות.מחובר לעשייה שפעמים לומדים ועובדים הרבה זמן כדי להגיע לזה) וגם בלי קשר התמודדות.תמיד תהיה למה להוסיף בכוונה? (אם משעמם קח אתגר רוחני ולך.על זה)

זה לא סותר כללadvfb

היחס בין מורכבות לפשטות היא כמו לחבר חלקים שונים של פאזל.

לפני שמרכיבים אותם אז זה נראה מורכב,

אבל אחרי שכל החלקים מתחברים אז כל הבנת המורכבות של היחס בין החלקים הופך את הראייה לפשוטה מאוד.

וכן! אני רוצה לאתגר את עצמי!

אם פעם הצלחתי לחבר פאזל של 9 חלקים ועליתי לפאזל של 30 חלקים ואח"כ 100 200 וכו' אני רוצה להמשיך לגדול!

תחשבי איזה עצוב זה שאדם נשאר רק על הפאזל של 9 חלקים, לא חבל??

השאלה אם מסוגלים לשמוח בחלקנונקדימון

אם אדם מסוגל לרוות נחת מפאזל של 9 חלקים ולא עוד, אז הוא יוכל לרוות נחת גם מפאזל גדול יותר - אבל אם זה לא כך אז שום פאזל לא יספק אותו כי הוא תמיד יפחד שמא יתקע, שמא יפסיק, שמא לא ימצא אחרי מה לרדוף, שמא ושמא וכולי האי ואולי. הוא יגדל ויגדל אבל יהיה אומלל.

נניח וזה המצב הכי טוב שתוכל להגיע אליו אי פעם, האם תוכל לשמוח בו? אם כן, מצאת אושר. וגם עושר.

תובנה בודהיסטית שלימדה אותי משנה באבות.

אפשרoo

גם לשמוח בחלקך

וגם לשאוף קדימה

אין סתירה

פחד הוא אכן אישו

הוא מונע גם לשמוח בחלקך וגם להתקדם קדימה

מדוייק. איזו משנה?advfbאחרונה

איזהו העשיר השמח בחלקו?

שאלה לביניישים רווקים לאורך הרבה זמןבינייש פתוח

האם אתם חווים ירידה ברמה הדתית לאורך השנים?

בזמן השהות בישיבה או אחריה?פתית שלג

בגדול כשלא נמצאים בסביבה שהעיקר שלה הוא לימוד התורה ממילא הרמה הדתית יורדת

אני מדבר על השנים שלאחר הישיבהבינייש פתוח

אגב, התגעגתי אליך... 😁

🫶פתית שלג

תמיד הייתי כאן

האמנם מדובר בירידה או בחזרה למצב הרגילנקדימון
עבר עריכה על ידי נקדימון בתאריך ב' בחשוון תשפ"ז 14:17

פעמים, כשאני מסתכל ממרום גילי, לא על עצמי אלא דווקא על הצעירים החדשים בישיבות, זה נראה שהאווירה והחברה והתפקיד של הישיבה בעיניהם (ובעינינו) גורמת לשינוי. פתאום אנשים מגדילים כיפות, מסתובבים עם ספרים ביד, חושבים שכל התפלספות היא פילפול וכו' - וכשיוצטים מהישיבה אז חלק מהמניירות האלה מתפוגגות. זה לאו דווקא שיש "התדרדרות" אלא שפשוט אנשים קצת חוזרים להיות שוב הם עצמם.

אולי אני קצת קיצוני ואולי זה קצת דל"פ אבל זה הגיג שחשבתי עליו

זה קורה גם בנישואיןנפשי תערוג

אומנם פחות דרמתית

אבל זה קורה.

ויש גם כאלה שקורה להם לצד ההפוך

לא,advfb

כן ולאלאחדשה

מבחינת הקפדה על קלה כבחמורה כן

אבל אני פי 1000 יותר מחוברת לעצמי ולאמונה, ולקב"ה.

לא מנרמלת ירידות- פשוט חושבת שלפעמים עושים כי צריך ולא כי רוצים.

בנות תענו גם אתן אבלבינייש פתוח

בעיניי השאלה רלוונטית לבנים לשנים שלאחר הישיבה, ולבנות השאלה רלוונטית לשנים שאחרי העזיבה את הבית.

כמובן שאפשר לשתף אם תובנה אחרת

לא ממש,טאבי

תמיד הייתי אני פחות או יותר.

עונהילדה של אבא

אני נשואה,

בעיניי מה שאני רואה מסביבי, זה לא דווקא ירידה אלא - שינוי .

כשעוזבים את הבית זה גורם לחיפוש עצמי, לדיוק הדרך שלי וגם לשינוי ברמה הרוחנית.

לחלק זה ייראה מבחוץ כירידה ולחלק כעליה, מבפנים כל אחד יעיד שהוא פשוט מוצא את הדרך שלו בעבודת ה' יחד עם החיים, בזמן שהוא לא נמצא במסגרת ישיבתית אלא צריך לעבוד, ללמוד, להתעסק בעה"ז..

בהמשל ל @נפשי תערוג , אכן גם בנישואין יש שינוי. יש המון שינויים בכל תחומי החיים, ויש צורך לדייק יותר.

מה שהיה מתאים פעם כבר לא מתאים היום..

בסך הכל אנחנו גדלים🙂

בוודאיultracrepidam

אבל לדעתי זה הדרגתי ולא דווקא תלוי בסטטוס זוגי.

זה תלוי בשחיקה, התאמה לאתגרים מציאותיים, היכרות עם אפשרויות אחרות והתנסות בעולם

יש גם התפתחות וצמיחה, השאלה היא בעיקר אם הצמיחה מהירה יותר או השחיקה מהירה יותר

כשלא עולים יורדיםברוך הגב

שחיקה מבחינה דתית קימת אצל כולם. הדרך היחידה למנע אותה זה להיות בעליה כל אחד לפי מה שמתאים לו, אם לימוד תורה בשיעור או חברותא ואם אירועים רוחניים כמו תפילות מיוחדות (כמו הלל מוזיקאלי למי שזה עושה לו, וגם אומן וקרסטיר למי שזה מחמם לו את הלב)

אצל נשואים השחיקה פחות נראית לעין כי את המסגרת המשפחתית לא משנים כל כך מהר אבל בתוך הלב היא יכולה מאד להיות קימת. אצל רווקים יש יותר אפשרות לשנות באופן גלוי, ויש בזה סיכון בגלל שאתה מקבע את עצמך במקום אחר ממה שהיית ואז כבר יותר קשה לתקן.

גם עודף פנאי יכול להזיק לכן חשוב למלא את הזמן בעבודה, לימוד וחברה טובה.

ולהתפלל שה' יעזר לכולנו להתקדם בטוב ולא לרדת

עכשין אני עונה על עצמי, תגידו לי אם אתם מכיריםבינייש פתוחאחרונה

הישיבה גרמה לי לשינוי היחס לתורה ולגמרא, מה שלא נשחק עם השנים. כמה אני לומד תורה מאז, זה עולה ויורד ואין מגמה כשבוחנים לאורך זמן.

למרבה האירוניה, בישיבה למדתי בעיקר בבא קמא בבא בתרא סדר נשים ומדרשים, ודווקא בשנים האחרונות למדתי יותר דברים מעשיים שגרמו לי עם השנים יותר להקפיד על דברים כמו מים אחרונים, הימנעות ממוזיקה בספירת העומר וכדומה.

יש תחום אחד שנראה שיש בו ירידה לאורך השנים. אבל אני חווה את זה אחרת.

לפני הישיבה ובמהלכה, לא היה לי ידידות או הרבה אינטרקציה עם בנות (חוץ מהצבא), ועכשיו המצב הפוך. אבל זה מגיע ממקום בוגר, שיודע לקחת דברים בפרופורציה. אמנם יותר קשה לי ככה לשמור נגיעה, אבל אני עומד בזה.

לפי הגמרא מאוד חשוב להתחתן הכי מאוחר עד גיל 20 בשביל לא ליפול, ובעיניי אנשים רבים הנסיון הוא בעלייה מתמדת כל עוד נשארים רווקים, אבל זה לא נכון. בעיניי הסיבה להתחתן דווקא עד גיל 20 הוא כי לאחר מכן מגיעים השנים הקשות ביותר, כך שמי שעבר את שנות ה20 המוקדמות פספס כבר את הרכבת, ונאלץ להתמודד עם התקופה בדרך הקשה, וזה במקרה הטוב, אם הוא הצליח.

חזרתי אשר ברא

ברוך ה' שמחה מאוד על המקום שנמצאת בו, מרגישה שהצלחתי ליישם כל מיני דיבורי שהיו לי כאן בשרשורים קודמים..

וזה דווקא מאוד יפה בעיניי, להיות מונחת במקום הזה-

מרגיש טבעי.

וממשיכה להתקדם.

אז גם רציתי להגיד לכם תודה על זה!

והשאלה הנוכחית:

אולי טיפים מאנשים בשטח.

וודאי שכל אחד עבר סיפורים בחיים שלו, או עובר וכו'

מה אתם מרגישים שעוזר לכם להביא בכנות את הדברים שעברתם (עד כמה ששייך) מול החצי השני?

ואיך מתמודדים עם הפחד שישפטו?

זהoo

אמנם לא נעים ששופטים אותך

אבל זה מידע ברור על האדם מולך

אם כדאי להיות לידו או לא

ככל שחווים פידבק מכיל ולא שיפוטי משיתוף כנה ופתוח

וגם ככל שמתרחקים מאנשים שכן שופטים

הפחד יורד

זה אגב תקף לכל סוג קשר

ואם רוצים לעבוד על זה

כדאי להתחיל מקשרים רגילים ולאו דווקא בקשר זוגי

למה את מרגישה שאת בבית משפט?משה

את יוצאת לדייט. את באה לשם בכיף כמו שאת. אם מישהו שופט אותך אז הוא פשוט לא מתאים. את לא צריכה "שהוא ירצה אותך". את לא במבחן.

חריג:

אם כן את שופטת את עצמך והאנרגיה הזו רק עוברת החוצה, זה יכול לקרות וזה משהו אחר לגמרי. אם את שופטת את עצמך על מי היית פעם זה טבעי שהאנרגיה הזו תהיה שם בפגישה.

מדייקתאשר ברא

מדברת שנגיד וחוויתי חוויה כזאת, איך לחזק את עצמי אחכ.

גם אם הצד השני כבר לא חלק בסיפור?

חוויה של שפיטה?משה

להביןoo

שהפחד מוצדק

כי זו חוויה קשה

והיא בהחלט יכולה לחזור על עצמה

אני חושבת שמה שהכי עוזר להתרפא מזה

זה לחוות חוויה הפוכה

של הכלה וקבלה

לאו דווקא בקשר זוגי

ואולי לפני זה לבדוק כמה קבלה ואהבה עצמית יש

כי התחושות מגיעות מבפנים החוצה

לקבל את עצמך קודם כלהמקורית

ולהבין שבאמת כנראה שלא כולם יסתכלו עלייך כמו שאת רוצה. וזה בסדר. את לא צריכה שכולם לא ישפטו אותך וזה לא תלוי בך בכלל, את צריכה שהבנאדם היחיד שיהיה לך טוב איתו ותרצי איתו יהיה כזה

ואגב זה נכון גם לאחרי תקופת השידוכים. ביקורת יש גם בתוך זוגיות שהתחילה כמקבלת ומכילה. ויותר מצד מי שלא מקבל את עצמו כי זה נובע החוצה

ביקורת זו לא שיפוטיותoo

ביקורת יכולה להיות עניינית בונה ומאפשרת

שיפוטיות מטרתה להקטין ולגרום לשני לפעול בניגוד לרצונו

וקשרoo

שהוא באמת מכיל ונטול שיפוטיות

לא יכול להפוך את עורו

כי זה לא תלוי סיטואציה

זו התנהלות עם מודעות ויכולת יישום גבוהה שלא יכולה להעלם מחר בבוקר

לא מסכימה עם זההמקורית

בנאדם שלא טוב לו עם עצמו יכול להיות מאוד מריר כלפי חוץ וביקורתי גם אם בהתחלה הוא לא היה כזה כי עוברים עלינו דברים

ולא כולם מודעים לעצמם

הרבה נשים בעיקר

מי שלא מודע לעצמוoo

לא יכול להיות מכיל ומקבל בהתחלה

אפשרי בהחלט לדעתיהמקורית

אנשים עוברים דברים כאמור, לא תמיד יודעים לגעת ב-מה עובר עליהם אבל ייתכן שינוי כזה

מודעות לפעמים נבלעת בקשיי החיים

אז בעיניי ביקורת אף פעם איננה חיוביתהמקורית

ותמיד מגיעה עם שיפוטיות

אז מה עושיםoo

כשרוצים להגיד למישהו משהו שזקוק לתיקון?

לא מעבירים ביקורת, אומרים מה זה גורם ליהמקורית

להרגיש

כשהשיח עובר מאיתנו החוצה להתעסקות באדם השני, לרוב זה ביקורת. לרוב זה שיפוטי. לרוב זה : הבעיה שלך היא, את/ה עושה דברים שלא מקובלים עליי ותשנה/י, תמיד את/ה עושה כך וכך

מה זה אם לא שיפוטיות?

אמoo

לא תמיד מספיק להגיד מה זה גורם להרגיש

כי זה לא מספיק ברור מה הבעיה

זה שיש לאדם בעיה/ חיסרון

זה לא צריך להיות רע

כולנו בעלי חסרונות

זו עובדה

הבעיה בשיפוטיות היא לא הביקורת אלא הכוונה מאחוריה

(במקצועי אני צריכה לתת הרבה ביקורות

בעיקר מקצועיות

אבל חלקן גם עם השפעה אישית

זה לא גורם לי לשפוט אנשים/ לנסות לגרום להם לעשות משהו שהם לא רוצים

אני משתדלת להתנסח נקי

להבהיר את הבעיה

להציע עזרה/ פתרונות

ולתת מרחב לפעולה

זה רחוק מאד משיפוטיות

ואני גם נזהרת שזה לא יהיה קרוב

כי זה נושא חשוב אצלי)

זה שלכולם יש בעיותהמקורית

לא אומר שהתפקיד שלך להצביע עליהם, בחיים הכוונה כן? לא בעבודה בכובע של מנהלת כי זה קצת שונה בעיניי

אז אותו דבר בזוגיות. אין הבדל בעיניי

אני מאמינה שקודם כל בנאדם צריך לבדוק באיזו נקודה פנימית זה לוחץ לו כי הרבה פעמים זה בכלל לא קשור לאדם שמולנו אלא משו אצלנו שמטרגר אותנו והוא משקף

אחרי שאנחנו יודעים איפה זה לוחץ אפשר להגיד איך זה גורם לנו להרגיש מתוך אמון שבן הזוג שלנו רוצה בטובתנו ושלא תהיה לנו תחושה לא נעימה. אבל לא כל דהר ולא בכל מחיר כי לא כל דבר שמפריע לך הוא בעיה. אולי זו לא בעיה בעצם עבורו ולך זו בעיה כי זה מטרגר אותך אבל מותר לו להיות הוא, את מבינה?

דווקא פה אפשר לזהות כל מיני בעיות, אצלנו דווקא.

זה לא נכון לכל סיטואציה מן הסתם אבל רוב הבעיות הזוגיות לדעתי נמצאות שם. אנחנו תולים את הבעיה בבן הזוג ומבקרים אותו כדי שישתנה כשלמעשה אולי השינוי צריך לקרות אצלנו ובן הזוג הוא שולי לעניין ורק לוחץ לנו על נקודות רגישות, ולכן ביקורת לא מועילה.. כי היא הופכת לאישיו תקשורתי בפני עצמו (ולדעתי זו צורת תקשורת רעילה אם לא עושים עבודה פנימית קודם כי תמיד השני הוא אשם ואני בסדר. וביקורת לדעתי היא תמיד מה אני מרגישה מול הסיטואציה ומה זה הפעיל אצלי ולא מה הוא לא בסדר) ואז הדברים האמיתיים שצריכים לצוף זזים הצידה כי נוצר אנטי ויש פגיעה כי אף אחד לא אוהב ביקורת וזה נהיה לופ שלא יוצאים ממנו וזה דופק את התקשורת הבריאה שצריכה להיות בינינו לבין עצמנו וגם מול בן הזוג

לעשותoo

את העבודה הפנימית שלנו

זה שלב אחד בחיים

כדי לחיות בזוגיות (או בכל קשר קרוב אחר)

חייבים לתת ביקורת לפעמים

כדי להתאים את המרחב אחד לשני

לתקשר רצונות מול קשיים

לנסות למצוא דרך ביניים

אם כל אחד עושה רק את העבודה שלו בלי להיות חלק בעבודה אחד של השני

התקשורת והקשר יהיו חסרים

שלא לדבר על מצבים שרק אחד עושה עבודה

כדי להתאים מרחב לא צריך ביקורתהמקורית

אפשר להגיד מה מתאים לי ומה פחות ומה עושה לי הרגשה לא טובה יותר טובה

ביקורת לרוב היא האשמה. האשמה לא מקדמת יצירת שום מרחב היא יותר מכווצת וגורמת לרצות לברוח, ורוב האנשים לא עובדים על עצמם מספיק ומי שכן יודע שזו עבודת חיים, לא רק שלב אחד. זה לא נגמר אף פעם.

אפשר לא להסכים איתי כמובן אבל זו דעתי

חוויתיoo

מספיק סיטואציות של האשמה שהביאו דברים חיוביים

ומספיק סיטואציות של אנשים שלא אומרים ביקורת ומביאים על עצמם דברים שליליים

אגב בעיניי זה גם מדד לטיב הקשר

אם אפשר להאשים ולא רק להישאר בחיים

אלא להתפתח מזה

לא רק ביקורת מביאה דבריםהמקורית

שליליים ויש אנשים ש'מתקדמים' מהאשמה כי יש להם רגשי נחיתות והם מאוד מרצים (לא מדברת עלייך כן? ) או שהם מרגישים ששמו סכין על צווארם בדמות אולטימטום ולטווח הרחוק הבעיה לא באמת נפתרה ויש בקשר הזה פגם ככל הנראה

(אם זה סיטואציה שמגיעה מעולם התעסוקה אז שוב, דעתי היא שזה לא מהווה שיקוף לחיי זוגיות)

אפשר להאשים ולצאת מזה בחיים. השאלה היא מה הדרך שעוברים עד אז, כמה הקשר הזוגי נבנה מזה ומה מידת ההתבוננות הפנימית שלנו שם.

כמו שאמרתי מה שכתבתי לא נכון לכל סיטואציה אבל נכון להרבה סיטואציות זוגיות. אולי לרובן. לדעתי לפחות

אני יכולה לתת הרבה דוגמאות אבל מפאת קוצר הזמן אחסוך וזה גם חתיכת ניצלוש רציני לפותחת שבטח לא חשבה שהדברים יתגלגלו עד פה😅

ויש המון גישות לכל דבר. אני לא יודעת הכל מן סתם. אבל מה שכן נראה לי כתבתי בכל זאת

פה ושם נתקלתי גם בביקורות שנוסחו בצורה חיוביתמשה

ובעיקר כאלה שהיו עם בקשת רשות לפניהן.

הנוסח לא משנה מאודהמקורית

כל עוד המטרה בסוף היא להצביע על השני כאשם

לדעתי זה שיח לא מקדם ולא נכון (בגלל התגובה הארוכה שכתבתי למעלה)

גם אם הבנאדם בסיטואציה ההיא נתן רשות קשה לי להאמין שזה "בא לו טוב" ושיצא מזה משו בסוף

הדבר שהכי יקדם בעולם זוגיות בעיניי זה להגיד לצד השני תמיד מה טוב בו מצד אחד, ומצד שני - עם מה קשה לי ואיך אני מרגיש/ה כשקורה x y z וזה חייב לבוא ביחד עם עבודה פנימית תמידית

כי בסוף התכנסנו כדי לעשות טוב אחד לשני הרי לא? ביקורת לא עושה טוב ולדעתי לא ייצא ממנה שום טוב

מהלך מעולה שלך ויש לו המון יתרונות.משה.ב

קודם כל, זה מדהים שאת רוצה לשתף את הצד השני בסיפורים שעברת ולהביא את הכנות שלך, כי זה דורש אומץ. ולהתעמת עם פחדים.

בסיטואציה כזו תעשי 2 דברים:

1. קודם כל, תשאלי את עצמך מה מפחיד אותך בסיטואציה הזאת בזה שתגידי את הדברים האלה. מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות, ומה התגובה הכי גרועה שיכולה להיות? תנתחי אותה: מה את עושה בסיטואציה הזאת? האם זה משהו שנראה לך הגיוני, איך שהוא הגיב? במידה והצד השני היה מספר לך את הדבר הזה, שהוא עבר את זה, איך לדעתך היית מקבלת את זה? כמובן באופן יחסי, כי את אישה והוא גבר. תריצי אצלך בראש את הסיטואציות האלה, וזה יעזור לך כבר להרגיש יותר שלמה ובטוחה במה שאת הולכת להגיד. זה ייתן לך יותר שלוות נפש.

2. הדבר השני: אחרי שתעשי את התרגול הזה בראש, תגיעי להבנה ותביני עם עצמך שזה יתרון ענק לשתף את הצד השני ברגע שזה נכון. כמובן. זה מבחן טוב למערכת היחסים שלכם, כי כשמשתפים בדברים מאוד עמוקים קורים דברים מאוד טובים, גם אם לפעמים זה נראה שלילי בתור התחלה. קודם כל, את בוחנת את רמת ההכלה שלו כלפייך: כמה הוא נעים, מכיל, מקבל, עם גמישות מחשבתית, מוכן ליצור איתך שיח. והדבר השני, זה נותן אינדיקציה מאוד גדולה על פתרון בעיות בעתיד. כי אם נפתח בצורה כזאת לצד השני והגעתם למצב שזה התקבל והמשכתם הלאה, אז תחשבי איזה יתרון ענק יש לך פה: שאת יכולה להיות סופר שקופה ומאוד אותנטית איתו, ולהרגיש בלי פחד שיש לך פרטנר לחיים, בצורה אבסולוטית כזאת.

אם תצטרכי עזרה עם הדבר הזה, תדברי איתי בכיף.

האמת היאהפיאחרונה

שאת לא צריכה לפחד לאכזב דמות שמישהו בנה לעצמו בראש..

(בחיים שלי זה מסר שעובר לי הרבה בדייטים זה מדייק לי יפה ,מה לי טוב ולא מתעסקת מה הוא יגיד , זה מה שהייתי עושה פעם גדלתי מאז(; עם השריטות שלך תאהבי את עצמך)

הרבה פעמים אנשים לא מצליחים לשייך קושי / אתגר שאדם עובר עם איך שהוא נראה באמת.

זה שלהם , בסוף את עובדת על עצמך ואין יותר מדהים מזה ).

אולי יעניין אותך