(קראתי את השרשור הקודם - זה הצד השני)
התחתנתי לפני מספר שנים, ב"ה די מהר הגיעו הילדים.
אינני עובדת מחוץ לבית, אך בבית אני מועסקת במספר "משרות":
מטפלת (לשלושה), עוזרת בית, שף, ו...בהריון.
כי לאמא שלי הייתה עוזרת פעמיים בשבוע כשהיו לה ילדים קטנים - ופעם אחת כשהילדים, כלומר אנחנו, גדלנו.
אמא שלי הייתה קונה חלק מהאוכל כבר די מוכן לאכילה (שניצלים מוכנים, ירק קפוא, בורקסים ועוד), ואני יכולה להרשות לעצמי בשרי - בשבת - וגם זה הכי זול שאפשר,
אמא שלי שלחה ילדים למטפלת החל מגיל שנה - אני מחכה לגן עירוני....
ובעלי - במקום להודות לי על המאמצים שאני משקיעה, ושאני לא דורשת רמת חיים כמו זו שהייתה בבית הורי (עולה עימו ואינה יורדת... זוכרים משהו כזה?)- נכנס הביתה ומיד מחמיץ פנים על הצעצועים שעדיין מפוזרים על הרצפה - ועל קערת ערבוב העוגה שעדיין בכיור.
כמובן הוא ניגש לכיור ושוטף כלים, ואח"כ הוא מנקה ומסדר ותולה כביסה - ומקפל - ושם בארון... אבל כל תנועותיו אומרות "ציפיתי ממך ליותר..."
במצב הזה אני פשוט נעלמת מהשטח (בד"כ למיטה), מה שאני לא אגיד או אעשה - יוביל לעוד מריבה...
פגשתי עוד נשים צעירות במצב דומה, רבות מהן נשואות לאברכים ששוכחים את זה שהם התחייבו לפרנס (בכתובה) ושזה לא מובן מאליו שאין עוזרת, שרמת החיים נמוכה, ושהיא אפילו לא רומזת לך לצאת לעבוד סוף-סוף כמו שהתחייבת...
כן זו בעיה חברתית בציבור שלנו - וכדאי לתת עליה את הדעת....
), והפינות מלאות קורי עכביש.