שוב, דמיינו מצב היפוטטי שבו אתם הולכים לישון בשש בבוקר אחרי סיור בירושלים.
אתם מתכננים לקום בשעה סבירה, נגיד 9:30, ובסוף אתם מתעוררים ברבע ל12.
לא התחלה סימפטית ליום. נו שוין.
אתם מתארגנים, אוכלים ארוחת בוצ"ר ורוצים להתחיל ללמוד.
אבל אין לכם חשק.
חבר/ה מזמינ/ה אתכם אליו/ה הביתה כדי ללמוד ביחד ו"תביא/י את המחשב איתך".
אתם אומרים לו/ה שאתם רק מטעינים את הפון ומגיעים-
אבל הפון לא רוצה להטען והפלא' כבר משמיע קולות מלחיצים.
טוב, אתם מחליטים לתפוס את האוטובוס בכ"ז, וקובעים בשעה מסויימת עם החבר/ה בתחנה.
תוך כדי הנסיעה הפלא' כבה לחלוטין.
אתם מגיעים לתחנה והחבר/ה לא שם. אררר..
אתם מתחילים לחשוב שמא ירדתם בתחנה לא נכונה. אחרי כמה זמן החבר/ה מגיח מאיפשהוא.
פיוו..
טוב, אתם מגיעים, מנסים להטעין את הפלא' שוב (אולי השקע בדירה שלי לא עובד?!), ולא. לא נטען.
טוב, אתם מנסים להתרכז בלימודים- אך לשווא. העייפות תוקפת בשניה..
אז אתם שומעים ביחד שירים מרגשים.
אתם נפרדים לשלום מהחבר/ה, עולים על האטובוס ובאחת התחנות פוגשים חבר/ה אחר/ת,
שממש מבקש/ת שתכנסו איתו/ה לקניון עזריאלי, כדי לקנות איזה מילקשייק.
פסדר.. נבוא..
אתם עוברים ליד דוכנים של חברות הסלולר ושואלים מי עדיין מוכר את הפלא' שלכם ויש לו מטען-
רק לסלקום היה את המטען. אתם עומדים לקנות אותו ומבקשים "רק" לבדוק שהוא באמת עובד ושהבעיה לא במכשיר, חלילה.
הפקיד מנסה להטעין ולא מצליח. הבעיה במכשיר..ארר!!
אתם הולכים עם החבר/ה לאותו מזנון מילקשייק ויושבים איתו/ה לשתות.
אח"כ אתם הולכים ביחד ל"H&M" ומחכים שהחבר/ה י/תסיים למדוד בגדים-
אך פתאום!!! אתם קולטים שאתם בלי המחשב..
אתם מלחיצים את החבר/ה לצאת מהר מתא המדידה ואתם מתחילים לחפש תוך כדי תפילות ובאיזה שהוא שלב גם בכי.
שואלים את כל מי שאתם רואים אם הוא מצא את המחשב היקר (שאבא ואמא השקיעו בו..).
אך לא.
פה נגמר הסיפור.
. אצלי לפחות זה היה "רק" הכונן שקרס וב"ה הצלחתי (הטכנאי) לשחזר את כולו.
ברור שבכך יש איסור חמור