אולי זה לא ממש קשור לכאן אבל זה מצמרררררסמדוש

 

 כדאי לקרוא עד הסוף!!


מרגש מאוד!!


עם סיום התפילה, פסע דן במהירות לקדמת בית
הכנסת הירושלמי, בירך ב"שבת
שלום" את הרב וכמה אנשים אחרים שהוא מכיר,
ומייד חזר לאחור. הגיע הזמן
לחזור הביתה, לקדש ולסעוד עם המשפחה.

בדרכו החוצה, גרם לו דחף פתאומי לפנות לאחור
ולהתבונן באנשים שיוצאים
מבית הכנסת. עיניו סרקו באיטיות את בית הכנסת.
אולי יש שם מישהו שזקוק
למקום לסעודת שבת? "מי זה שיושב שם ליד הקיר
הצדדי? אני מכיר כאן כמעט את
כל האנשים, ולא נראה לי שהוא היה כאן בעבר."

דן התקרב אל הבחור הצעיר, ובחן אותו בעין
מנוסה. בגדים פשוטים, תרמיל גב,
עור כהה, שער שחור ומתולתל - נראה ממוצא ספרדי,
אולי מרוקאי.

עוד רגע של מחשבה, והוא ניגש אל הנער כשידו
מושטת ללחיצה. "שבת שלום.
קוראים לי דן אייזנבלט. מעוניין להצטרף אלינו
לסעודת ליל שבת?"

חיוך רחב האיר את הבעתו המודאגת של הבחור. "כן,
תודה. קוראים לי מחי".
הוא הרים את התרמיל ויחד הם יצאו מבית הכנסת.


כמה דקות לאחר מכן עמדו כולם סביב שולחן השבת
של דן. כשהתחילו בני המשפחה
לשיר 'שלום עליכם', דן שם לב שהאורח לא שר אתם.
"אולי הוא מתבייש, או
שהוא לא יודע לשיר", הוא ניחש. האורח חייך שוב
את אחד מחיוכיו הרחבים
וניסה לשיר עם כולם - צולע, אבל משתדל ככל
יכולתו.

אפילו לאחר שהסעודה התחילה והאורח נרגע במידת
מה, הוא עדיין היה שקט
במיוחד, ונראה היה שהוא קצת מתוח. דן קלט את
המצב וניהל בעצמו את רוב
השיחה. הוא ריכז את דבריו בנושא פרשת השבוע
ושילב בהם כמה מאירועי היום.

אחרי מנת הדגים, הבחין דן שהאורח שלו מעלעל
בחוברת הזמירות, כאילו הוא
מחפש משהו. הוא שאל בחיוך: "יש איזה שיר שהיית
רוצה לשיר? אני יכול לעזור
לך אם אתה לא בטוח במנגינה".

פניו של האורח אורו; שינוי מדהים. "יש שיר
שהייתי רוצה לשיר, אבל אני לא
יכול למצוא אותו כאן. מאוד אהבתי את מה ששרנו
היום בבית הכנסת. איך קראו
לזה? משהו 'דודי' ".

דן כמעט הגיב אוטומטית: "בדרך כלל לא שרים את
זה ליד השולחן", אבל אז הוא
תפס את עצמו. "אם זה מה שהנער רוצה", הוא חשב, "אז
מה הבעיה?" ובקול רם
הוא אמר, "אתה מתכוון ל'לְכָה דוֹדִי'. רגע, תן
לי להביא לך סידור".

אחרי שהם שרו לכה דודי, חזר הבחור הצעיר
לישיבה השקטה שלו, עד שדן שאל
אותו, אחרי המרק: "ואיזה שיר עכשיו?"

האורח נראה נבוך, אבל לאחר מעט עידוד הוא אמר
בבירור, "אני באמת רוצה
לשיר שוב לכה דודי".

דן כבר לא היה כל כך מופתע כשאחרי העוף הוא שאל
את האורח שלו מה לשיר
עכשיו, והבחור ענה, "לכה דודי". הוא רצה לומר,
"בוא נשיר את זה הפעם יותר
בשקט, השכנים עלולים לחשוב שיצאתי מדעתי", אבל
שמר את זה לעצמו.

בסוף זה כבר היה יותר מדי בשביל דן. "לא היית
רוצה לשיר משהו אחר?" הוא
הציע בעדינות.

האורח שלו הסמיק והשפיל מבט. "אני פשוט מאוד
אוהב את השיר הזה", הוא
מילמל. "פשוט יש בו משהו- אני באמת אוהב את השיר
הזה". בסוף הם שרו את
"השיר" משהו כמו שמונה או תשע פעמים. דן כבר לא
היה בטוח - הוא איבד את
החשבון.



מאוחר יותר, כשהיה להם זמן לשבת בשקט ולשוחח,
דן אמר: "שמתי לב שבקושי
היה לנו זמן לשוחח. מאיפה אתה?"

הבעה של כאב עלתה על פני הנער. הוא נעץ עיניים
ברצפה ואמר בשקט, "רמאללה".

לבו של דן החסיר פעימה. הוא חשב ששמע את הנער
אומר "רמאללה", אבל התעשת
במהירות, וקלט שבטח הוא אמר "רַמלֶה". "אה, יש לי
שם בן דוד", אמר דן,
"מכיר את אפרים וורנר? הוא גר ברחוב הרצל".

הבחור נענע בראשו בעצבות ואמר, "אין יהודים
ברמאללה".

לבו של דן דהר. הוא באמת אמר "רמאללה"! מחשבותיו
התרוצצו: האם הוא בילה
סעודת שבת עם ערבי מרמאללה? רק רגע! תנשום עמוק
ותברר את העניינים. הוא
ניער את ראשו ואמר לנער, "מצטער, אני קצת
מבולבל. ועכשיו, כשאני חושב על
זה, אפילו לא שאלתי מה השם המלא שלך. איך בעצם
קוראים לך?"

הנער נראה מתלבט לרגע, אולי חושש, ואז זקף את
כתפיו ואמר בשקט, "מחמוד
אבן א-שאריף".

הוא תלה עיניים במארחו, ונראה עכשיו נפחד
באמת. בלי כל ספק הוא ידע בדיוק
מה עובר עכשיו בראש של דן. "רגע!" הוא הוסיף
במהירות, "אני יהודי. אני
פשוט מנסה לברר לאן אני שייך".

דן נאלם דום. מה הוא יכול להגיד?

מחמוד שבר את הדממה בהיסוס: "נולדתי וגדלתי
ברמאללה. לימדו אותי לשנוא את
המדכאים היהודים שלי, ולהאמין שזאת גבורה
להרוג אותם. אבל תמיד היו לי
ספיקות. כלומר, לימדו אותנו שעל פי הסונה -
המסורת, מאמין אמיתי צריך
לרצות עבור חברו את שהוא רוצה עבור עצמו.
הייתי יושב וחושב, האם היאהוד
הם לא בני אדם? האם אין להם זכות לחיות בדיוק
כמו שיש לנו? אם אנחנו
אמורים להיות טובים לכולם, איך זה שאף אחד לא
כולל בזה את היהודים?

"שאלתי את אבא שלי את השאלות האלה, והוא זרק
אותי מהבית. בדיוק ככה, בלי
כלום חוץ מהבגדים שעלי. אז החלטתי: אני הולך
לברוח ולחיות עם היאהוד, עד
שאני אגלה איך הם באמת".


מחמוד המשיך:

"התגנבתי הביתה באותו הלילה, כדי לקחת את
החפצים שלי, ואת התרמיל שלי.
אמא שלי תפסה אותי באמצע האריזה. היא נראתה
חיוורת ומוטרדת, אבל הייתה
שקטה ועדינה אתי, ולאחר כמה זמן היא דובבה
אותי. אמרתי לה שאני רוצה ללכת
לחיות עם היהודים לכמה זמן ולברר מה הם באמת,
ואולי אני אפילו ארצה
להתגייר.

היא החווירה יותר ויותר כשאמרתי את כל זה,
ואני חשבתי שהיא כועסת, אבל זה
לא היה זה. משהו אחר כאב לה, והיא לחשה, 'אתה לא
צריך להתגייר. אתה כבר
יהודי'.

הייתי המום. הראש שלי התחיל להסתחרר, ולרגע, לא
יכולתי לדבר. ואז מלמלתי,
'למה את מתכוונת?'

'על פי היהדות', היא אמרה לי, 'הדת נקבעת על פי
האם. אני יהודיה, זאת
אומרת שאתה יהודי.'

מעולם לא היה לי שום מושג שאמא שלי יהודיה. אני
משער שהיא לא רצתה שאף
אחד ידע. היא בטח לא הרגישה טוב עם החיים שלה,
בגלל שפתאום היא לחשה,
'אני עשיתי טעות שהתחתנתי עם גבר ערבי. בך,
הטעות שלי תתכפר'. אמא שלי
תמיד דברה ככה, קצת פואטית. היא הלכה ושלפה כמה
מסמכים ישנים ונתנה לי
אותם: דברים כמו תעודת הלידה שלי, ותעודת
הזהות הישראלית הישנה שלה, כדי
שאני אוכל להוכיח שאני יהודי. הם נמצאים אתי
כאן, אבל אני לא יודע מה
לעשות בהם.

אמא שלי היססה לגבי איזשהו נייר. ואז היא אמרה,
'אתה יכול לקחת גם את זה.
זו תמונה ישנה של הסבא והסבתא שלי, כשהם הלכו
לחפש קבר של אחד מאבותינו
החשובים. הם נסעו צפונה ומצאו את הקבר, ואז
צילמו את התמונה הזאת'".

דן הניח את ידו ברכות על כתפו של מחמוד. מחמוד
הרים את מבטו, מבוהל ומלא
תקווה בעת ובעונה אחת. דן שאל: "התמונה הזאת
כאן?"

עיניו של הנער אורו. "בטח! אני תמיד לוקח אותה
אתי". הוא הרים את התיק
והוציא ממנו מעטפה ישנה ובלויה.

דן הוציא בזהירות את התמונה מהמעטפה, הסיר את
משקפיו ועיין בה בקפידה.
הדבר הראשון שבו הבחין היה קבוצה משפחתית:
משפחה ספרדית של פעם, מראשית
המאה.

ואז הוא מיקד את מבטו על הקבר שסביבו הם עמדו.
התמונה כמעט נשמטה מידו
כשקרא את הכתובת על המצבה. הוא שיפשף את עיניו
כדי להיות בטוח. אין ספק:
זה היה קבר בבית הקברות העתיק של צפת, והכיתוב
גילה שהקבר שייך למקובל
הגדול רבי שלמה אלקבץ - מחבר הפיוט "לכה דודי".

קולו של דן רעד מהתרגשות כשהסביר למחמוד את
ייחוסו. "הוא היה חבר של
האר"י ז"ל, אחד מחכמי התורה האדירים, צדיק,
מקובל. ו- מחמוד, האדם הזה,
אחד מאבות אבותיך - כתב את השיר הזה ששרנו כל
השבת: לכה דודי!"

הפעם היה זה תורו של מחמוד להיאלם דום. דן
התאושש ראשון, כשהוא עדיין
המום ממה שקרה. הוא הושיט יד רועדת ואמר: "ברוך
הבא מחמוד. ועכשיו, מה
דעתך לבחור לך שם חדש?"

הערת שוליים: מחמוד שינה את שמו ונרשם לישיבה
בירושלים, שם הוא למד
בחריצות כדי להשלים את החינוך היהודי שלו. הוא
התחתן עם נערה יהודיה והפך
למרצה פופולארי, שמגולל את סיפורו הדרמטי.
לאחר מכן הוא נאלץ להימלט
מישראל, עקב איומים על חייו שהגיעו מבני
משפחתו הערבית.

*הובא ברשות מתוך:
Monsey, Kiryat Sefer, and Beyond

מכירה. סיפור מדהים!!!אני12345
אמאל'ה... באמת מצמרר........אור77
סיפור מרגשנעמנמונת
מי ייתן ויהיה רק טוב לכולם ולא נצטרך לשמוע על נשים יהודיות שבחרו להתחתן עם ערבים ושיזכו להקים את ביתם עם גברים יהודיים הלוואי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
סיפור מרגש בהחלט..אנונימי (פותח)
בס"ד

הוא אמיתי?
כתוב שהוא מבוסס על סיפור אמיתיסמדוש
מי לא מכיר את חצרוני הוא יספר לך אלפים כאלה.לצערנו הרב.
ו"יד לאחים" זה הזמן להגיד עד כמה הם עושים עבודת קודש פדיון שבויים.
כן. הוא אמיתי.יוחאי.אחרונה
סיפור מדהים ועצוב ושמח ומצמרר...נחת רוח
המלצות לשדכניםמוריהה

שלום לכולם, בתור אמא לשני רווקים פוטנציאלים בגילאי ה20+ מהציבור הדתי תורני/חרד"לי שכרגע בלי הצעות וזה קצת מתסכל,

אשמח לשמוע מכם על שדכנים/אתרים מומלצים לציבור הזה ועל רעיונות איך כדאי לפעול כדי לקבל הצעות?

למצוא מי שיכול לייצג אותם בשגרירים בלבתמיד בבטחה

יצאו מזה הרבה שידוכים טובים (אם מוצאים שגריר טוב)

רשימת שדכנים מתעדכנתארץ השוקולד
רשימת שדכנים מתעדכנת - לקראת נישואין וזוגיות


לא מכיר את הרוב ברשימה אז לא יודע לחוות דעה, אבל ככלל, המטרה היא לא מקסימום הצעות אלא הצעות מתאימות ולכן שווה לחשוב איזה שדכן/שדכנית/כמה מהם מהרשימה יתאימו להם.

ובנוסף- רק כשהם מעוניינים. אם הם רוצים את העזרה שלמרגולאחרונה

שלך

(ובכלל אם מחפשים ברגע זה)

התארסתי אז באתיג'ון

לא הייתי פה כמה שנים, אבל חשוב לי להגיד לכולם ובפרט למי שיותר מבוגרים כאן.

יש תקווה ויש טוב ויש אור גדול.

אבא תודה. ויעבוד יעקב ברחל 14 שנה ויהיו בעיניו כימים אחדים.

מזל טוב!זיויק
שימחת
14 שנים - כי היה צריך להינשא לשתי נשים 🥲 מזל טוב!פ.א.
מזל טוב!אילת השחר
עבר עריכה על ידי אילת השחר בתאריך י"ט בשבט תשפ"ו 15:59

אני זוכרת את הניק שלך מלפני זמן רב...

בע"ה שתזכו שיהיה בניין זה בניין עדי עד מלא שמחה, ברכה ושפע ברכת ה' בכל מכל כל.

 

מזל טוב🥳🥳פתית שלג
אני זוכר אותך ניק יקר. מזל טוב!והוא ישמיענו
מזל טוב!!advfb
מזל טוב! שתזכו לשנים ארוכות וטובות יחד!!יעל מהדרוםאחרונה
באיזה מספר של דייט ואיךא"י שלנו לעד
הייתם מספרים לבחור/ה על מחלה כרונית לא קשה בכלל שיש לכם. ( לא מפריעה גנטית, לא תורשתית, לא קשורה לפוריות בה גם ויש גם אישור מרב שבגלל שהיא לא קשה לא צריך לספר עליה מראש בהצעה)
מאוד תלוי כמה היא משפיעה על החיים האישיים והזוגייםפתית שלג

לדעתי לרוב משהו בין פגישה שניה לחמישית

לא משפיעה בכלל ב"הא"י שלנו לעד
לדעתי בשלב הבירורים אם זה רציניזיויק
ואם לא אז די בהתחלה תלוי ברמת החומרה
בשלב של הבירורים הרב אמר שלאא"י שלנו לעד
זה מחלה עם שם מפוצץ שהיא כלום אצלי אבל אצל אנשים אחרים היא יכולה להיות משהו רציני 
מביןזיויק
וואי המון בריאות בעזרת ה'!
כשמתחילים בכללי לשתף דברים יותר אישייםפצל"פ
פגישה שלישיתבחור עצוב
אם היא לא משפיעה בכלל על חיי היומיוםמתואמת

אז רק כשהקשר כבר חזק למדי. (זה אינדיבידואלי באיזו פגישה זה קורה)

אם יש השפעה על חיי היומיום - אז כשהקשר כבר יחסית יציב אבל עוד אין קרבה חזקה (מניחה שזה בערך בפגישה שלישית-רביעית).

זה לא משפיע בכלל חוץ מבדיקה פעם בשנהא"י שלנו לעד
אבל מפחיד אותי לספר מאוחר זה כאילו אני משקרת כזה
אז לא עדיף לספר בהתחלה? פגישה ראשונה- שניה?יעל מהדרום
לק"י


לתת את כל המידע.

אבל אז כאילו למה שירצה להתמודד עם דבר כזה?א"י שלנו לעד
הבאסה שזה כלום אבל יש למחלה שם מפוצץ 
בשביל זה כדאי לפרט בכנות מה זה אומריעל מהדרום

לק"י


אולי להוציא מידע רפואי בנושא ולתת לו.

להציע לו להתייעץ עם בנאדם מקצועי בתחום.


ובהצלחה!

התמודדות לא קלה.

אז לדעתי אין צורך לספר מוקדם מדי.מתואמת
אם את רוצה לפנות אליי באישי, אוכל לפרט לך על ניסיון אישי שלי במשהו דומה.
אשמח כתבתי לךא"י שלנו לעד
תראי,לגיטימי?

בעיניי,

קשר זוגי מבוסס על כנות. קשר שיש בו הסתרה מכוונת של מידע - רק עצם ההסתרה היה מרחיק אותי מהקשר.

אם זה לא משהו שאת מתכננת לספר מראש -

הייתי מספרת אחרי שיחת "יחסינו לאן". 

תיאור שלבי הקשר:

א. הצעה. ב. בירורים. ג. שיחת טלפון. ד. דייט ראשון. ה. שיחת טלפון. ו. דייט שני. ז. שיחת טלפון. ח. דייט שלישי. וכו'

אחרי דייט שלישי (או אולי רביעי\חמישי), אם הקשר החזיק עד אז - בד"כ מנהלים שיחה שבו אנחנו מחליטים את אנחנו רוצים להמשיך בקשר או לא. כלומר, בתחילת הדרך, בפגישות הראשונות, רוב הקשרים לא ממשיכים - רוב הקשרים נגמרים תוך פחות מכמה פגישות.

לכן בשלב הזה, אחרי שכבר יש היכרות ראשונית, ואת מעוניינת להמשיך בקשר - הייתי משתפת - וכמובן בוחרת את המילים. אולי אפילו מביאה איזשהו סיכום רפואי שמפרט מה זה בדיוק אומר. כלומר, אחרי כמה דייטים ראשונים, כשאת מחליטה להמשיך בקשר, ואת שומעת מהצד השני שגם הוא מעוניין - אז כחלק מהשיחה הזאת, את אומרת לו שיש לך משהו שהיית רוצה לשתף, שאת לא רוצה להסתיר את המידע הזה אבל זה לא נראה לך משהו כזה עקרוני, ולפרט. (האם המצב שלך עלול להחמיר?)

[אם לא מפריע לך לשתף ואת בכל מקרה אנונימית כאן, את יכולה לכתוב במה מדובר, ואולי יש כאן עוד מישהו שמתמודד עם זה?]

ועוד הערה: כולנו בני אדם. סביא להניח שכולנו נושאים איתנו איזשהו עניין רפואי, בין שאנחנו יודעים מכך ובין אם לא, ברמות סיכון שונות. אם את יוצאת עם מישהו, שלא יודע להכיל את העניין הזה - אז אולי זה לא מי שאת רוצה להקים איתו בית..

גם אנשים עם בעיות\מחלות וכו' מתחתנים, וגם אנשים שדי בריאים לא תמיד מתחתנים מהר ומוקדם...

יש לי טרשת נפוצה במצב ממש טוב ב"ה!!א"י שלנו לעד
יצא לילגיטימי?

לצאת עם שניים שיש להם טרשת במשפחה.

ממה שאני זוכרת, אחד סיפר כבדרך אגב בדייט ראשון; לא היה דייט שני, אבל לא בגלל זה.

השני, מי שהציע את ההצעה היתה גיסתו, והיא סיפרה על זה (וגם על הבירורים שהיא עשתה לפני שהתחתנה). לא יודעת אם זה בר מיוזמתה או מיוזמתו וכו' - גם שם לא היה דייט שני, ולא בגלל זה.

יש לי גם חברה נשואה עם טרשת, אבל היא אמרה לי שהמצב שלה עלול להחמיר בצורה רצינית.

ממה שאני מבינה, זה מחלה שיכולה להתבטא בהרבה דרכים, ולכן כדאי לדעתי לפרט מה בדיוק יש לך, ואיפה זה עומד וצפוי לעמוד. לתת מקום לצד השני לשאול שאלות, לא להקטין את החשש והספק - תוך שאת מבהירה כמה זה מינורי בעינייך.

ובעיניי, להסתיר את זה לאורך זמן - זה נותן לזה נפח הרבה יותר גדול. מבינה למה לא לשתף כל אחד שאת יוצאת איתו, אבל לדעתי, כמו שכתבתי בהודעה הקודמת, אחרי שיחת יחסינו לאן הראשונה - זה הזמן הכי מאוחר.

פגישה שלישיתוהוא ישמיענו
נגיד 4, מתי שהולך לכיון טוב ומרגישים בנוחאני:)))))
תמיד אמרו פגישה שלישיתנקדימון

או רביעית, אחרת אדם עם חולי כלשהו לעולם לא יצליח לצאת לדייטים.


פגישה ראשונה זה גישוש ראשוני.

פגישה שנייה זה אומר שפגישה ראשונה היתה בסדר.

פגישה שלישית זה כבר אומר שרוצים באמת לנסות.


לכן, בשלישית - או אולי ברביעית - זה אכן הזמן לספר. כדי לא להיכנס למערכת יחסים ואז להפיל משהו, שהצד השני עלול לפרש כתיק וכהסתרה, וכמובן אם נפרדים אז שלא יהיה מטען רגשי כבד מידי.


יש ספקטרום של אנשים בנוגע ליחס למחלות שונות, חלק יבהלו מכל דבר, חלק יכילו גם מצבים קשים, וחלק יהיו דינמיים וזה יכול להיות תלוי במזל או ברצון שלהם להמשיך עם הדייט - לכן כדי לאפשר הזדמנות לכולם, ממתינים טיפה ואז מספרים. זה הרציונל.

זה מאפשר לכולם הזדמנות אמיתית.


בהצלחה רבה!

פגישה ראשונהארץ השוקולדאחרונה
גג שניה
שידוכים בין ישיבות ומדרשות. מה דעתכם על התופעה?והוא ישמיענו
מה הבעיה?ברוקולי
מעניין אותי לשמוע דעות. לא בהכרח שיש בעיהוהוא ישמיענו
כמו כל מקום, תלוי אישיות של המשודכיםנפש חיה.
לא מבינה מה העניין.לגיטימי?

זה לא משהו חדש.

להרבה מוסדות יש (כבר שנים) שדכן רשמי, או אולי פחות רשמי.

אולי אני לא מבינה למה אתה מתכוון, אבל למה שזה יהיה שלילי?

לא בהכרח שלילי.והוא ישמיענו

אני לא מדבר על עצם זה שיש שדכן או שדכנית. ובוודאי שכוונתם לש"ש. מסקרן אותי לשמוע מה דעתכם על השיטה עצמה.

השאלה היאלגיטימי?

היכן בחור\בחורה דוסים ילכו לחפש שידוך?

הגיוני ליצור כתובת, שבו יש "אוכלוסיית יעד" רלוונטית.

הגיוני שעם אדם עם השקפת עולם דומה לשלך יותר קל ליצור שפה משותפת.

 

(יש לי סטטיסטיקה יפה בעניין, אבל דיברתי עליה לאחרונה הרבה בחיים האמיתיים, אם זה מעניין אפשר לפנות בפרטי).

 

בהכללה, ובמיוחד צעירים,

דוסים פחות יהיו באירועי פו"פ. פחות באפליקציות ובאתרים. פחות אצל שדכנים "רשמיים". מההתרשמות שלי, רובם מסתמכים על החברים והסביבה המוכרת, ורק בשלב שני פונים לאפיקים אחרים. כלומר - לא מתייחסים לשאלה איך הבחורה המיועדת בכלל תכיר אותם, אלא בונים על זה שהיא אחות\בת דודה\שכנה של החברותא. או הר"מ. ומי שפחות טוב בהתברגות החברתית שלו, יקבל פחות הצעות, ובטח אם הוא כבר לא במסגרת ישיבתית.

מה הכוונה מי שפחות טוב בהתברגות החברתית שלו?והוא ישמיענו
כמו בכל חברהלגיטימי?

יש אנשים ש"מקובלים" יותר או פחות. 

אני מאמינה שאנשים שיותר בולטים מבחינה חברתית, יקבלו יותר הצעות מהחברה סביבם.

אנשי השוליים, פחות.

ואיך זה קשור לשדכנים של ישיבות ומדרשות?והוא ישמיענו
כל יוזמת שידוכים שעושים אותה בטוב היא מבורכתadvfb

בעיני, זה ממש טוב אם זאת תהיה נורמה יותר חזקה, שאין מוסד תורני ללא מי שאחראי מטעמו שכל אחד יכול להרגיש נוח בכך לפנות אליו.

צריך לחזק את העניין הזה.

כמו בהרבה פעמים בחיים צריך  שיהיה את האיש המתאים במקום המתאים

אני לא מתכוון רק לשדכן ככתובת שניתן לפנות אליהוהוא ישמיענו

אלא לשיטה עצמה. על פי מה השדכנים משדכים. מסקרן אותי לשמוע מגוון מחשבות על כך

דהיינו שמדרשות מסויימות יתאימו לישיבות מסויימות?advfb

כאילו איזו שיטת שידוכים יש פה?

אני בכוונה משאיר את זה פתוח. מעוניין ללמוד מכםוהוא ישמיענו
חח אני פשוט לא מבין כל כךadvfb

אם הדיבור הוא ביחס לסטיגמות של ישיבות ומדרשות - אז אפשרי בהחלט להשתמש, כמו שאפשר להשתמש בכלל הכללה, תוך כדי כמובן לקחת אותה בערבון מוגבל ולא השתעבד אליה.

כן הייתי ממליץ לאנשים מסויימים לחפש תלמידים או בוגרים של מקומות מסויימים שהם יותר בז'אנר שלהם, אבל ברור שזה לא סותר שכדאי לבחון כל הצעה לגופה.

 

אני לא מכיר "שדכנים" ואני לא יודע פי מה אותם שדכנים שאני לא מכיר משדכים..

 

כן יכול לומר שיש שני סוגים של דרכים לשדך - 

להיות פסיכולוג - להבין לעומק מה בנאדם מחפש, מה מעסיק אותו, מה החוזקות והחולשות שלו ולפי זה להתאים בין אנשים שיכולים להתאים. שימלאו אחד לשני צורך נפשי.

להיות סוציולוג/אנתרופולוג - לזהות כל מיני סממנים תרבותיים וחברתיים שבדרך כלל אומרים משהו על הבנאדם, כגון איפה הוא למד השכלה תורנית ואיפה הוא רואה את עצמו ביחס למגזר ועל פי זה לזהות את המשותף בין אנשים. צריך מידה קטנטנה של ציניות ביחס לזה. מי שתמים לגמרי לא יכול להבין את השיטה. השיטה הזאת לא מושלמת בכלל בכלל, אך היתרון העיקרי שבה שהיא מאפשרת לשדך גם לא ע"י היכרות מעמיקה. ומה לעשות, לא כולם מקבלים הצעות מחברים.

אז הפסיכולוג מקביל לחבר והסוציולוג לשדכן?והוא ישמיענו
כן, אבל זה לא מוכרחadvfb

חבר יכול לשדך על פי סטיגמות (וזה יכול להיות מצויין לדעתי אם זה נעשה בטוב טעם)

שדכן יכול לערוך ראיון עומק עם מי שהוא משדך משני הצדדים ולשדך על פי זה, כן, בדרך כלל זה פחות נפוץ אבל לך תדע.

 

אתה צודק שבהכללה חבר זה יהיה לפי שיטת הפסיכולוג ושדכן יהיה לפי שיטת הסוציולוג.

..אני:)))))

א. זה לא תופעה.

ב. זה מעולה שמשדכים בין ריכוזי בנים לריכוזי בנות.

ג. טוב ששידוכים נעשים בצורה מסודרת.

 

א. למה לא מדובר בתופעה?והוא ישמיענו

ב. כיצד נעשים השידוכים? מה הם שיקולי הדעת? מדוע זה מעולה לדעתך?

ג. האם זה שונה מפניה רגילה לשדכנים? או שאין הבדל?

לכאורה עם פוטנציאל הכי גבוהנוגע, לא נוגע
תודה! מעניין. אשמח לשמוע מדוע לדעתך 🙏והוא ישמיענו
כי יש בסיס דומה. כמובן שזה נכון למקומות שיש להםנוגע, לא נוגע

קו מסויים וגם באים לשם בחורים בסגנון מסויים 

טוב מבין שהשרשור קצת עצבן.לא זו היתה המטרה. בהצלחהוהוא ישמיענואחרונה
נפגשתם פגישה ראשונהפתית שלג

ולא היה צריך הרבה זמן עד שהיה ברור לך כשמש שדייט שני לא יהיה.

איך זה משפיע על המשך הזמן שנותר לך מולה\ו?

לי יש ציפייהלגיטימי?

שבמקרה כזה, 

במיוחד למי שתוך דקות כבר קיבל החלטה שזה לא רלוונטי עבורו -

להמשיך את הדייט למשך זמן מקובל (נניח שעה וחצי-שעתיים). 

לשים בראש את המחשבה שלי זה לא מתאים ולא שייך בשום צורה, אבל אולי אם נכיר את האדם שמולינו יותר טוב נוכל לשדך בינו לבין אדם אחר.

לנהל שיחה קלילה עם אדם כהיכרות למשך עד שעתיים, תוך התעניינות - אמור להיות משהו אפשרי לחלוטין.

יצא לי להיות כמה פעמים בדייט עם מישהו, והיה ברור אחרי דקות שהוא ממש לא מעוניין, ומשכו את הדייט - אבל בצורה מאוד מזלזלת ופוגענית.

פעם שמעתיאשר ברא

שהרב סבתו אמר שבפגישות כאלה חייב להמשיך את הזמן מינימום המכבד.. כי בסוף נמצאת מולנו נשמה ואנחנו ח"ו לא רוצים לפגוע בצד השני.

לכן כן אפשר להמשיך נגיד עד שעה וחצי גג ולדבר כמו שיחת חולין ולסיים את זה בצורה מכבדת

כשזה קרה לי התייחסתי לזה כמו פגישה עם חברהנפש חיה.

לא תמיד זה מעניין

אבל נהגתי בנימוס והקשבה לבחור שמדבר ומספר,  האוירה יותר קלילה כי פחות מחייבת להמשך.

אז לא למשוך את הזמן סתם

אבל כן לכבד את הזמן וההשקעה של הצד השני.


מתי להתקשר לומר את ההחלטה?

הכי מהר שאפשר מדין "ואהבת לרעך כמוך" 

..אני:)))))

אני אשתדל להמשיך ולהיות נחמדה ולהתעניין אבל במסגרת הזמן המקובל כדי לא להשלות.

וקרה לי שאחרי שדיברנו כמה דקות והכרתי יותר את הבן אדם השתנתה לי ההסתכלות ורציתי להמשיך.

הכי רגילה בעולםהפי

גם אם לא מתאים אני לא ייבש אותו

עדיין אני אשמח להבין מי עומד מולי .

מנגד אני לא אשלה אותו ולא אזרוק משפטים של קירבה שיכולים להתפרש כקרובים

הדבר הכי צבוע זה להשלות אדם.

אם אני לאנארצה אותו אני לא אגיד לדוגמא ואוו ממש היה לי כיף איתך מחכה לפעם הבאה.

 

גם אם היה לי הכי כיף לא אגיד את זה חחחadvfb
חבלהפי
מה שחשבתיאני:)))))
לא תמיד טוב להעלות ציפיות, גם אם רוצים להמשיךadvfbאחרונה

לפעמים זה יכול להלחיץ

כן, להפרד ממנה בצורה מפרגנת 

אבל "להגיד היה לי טוב" זאת אמירה עם משמעות שלא תמיד ארצה להשתמש בה.

אולי לא היה לה טוב וזה סתם מעמיד אותה במקום לא נוח ומשדר שאני מצפה שגם לה יהיה ככה.

אולי היה לה טוב אבל היא לא חושבת שמתאים?

אולי היא צריכה לעכל את המפגש?

אולי שתינו עפים אחד על השני אבל מעדיפים לנהל את הקשר בזהירות?

כן, לא תמיד אני יגיד את מה שיש לי בפנים, וזה נראה תלוי שלב ורמת אמון..

זה הרבה פעמים גם קורה טבעית, זה לא אני חושב "אה אני לא יגיד את זה למרות שאני חושב ככה"

להתנהג באנושיותadvfb

"מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך"

חושב לעצמי אילו אני הייתי בצד השני, איך הייתי רוצה שיתייחסו אלי במקרה כזה וכך משתדל להתייחס.

ובכללי, מפגש עם בנאדם הוא לא רק מפגש פונקציונלי.

הוא משמש את המטרה שלי אז אני משתמש בו ואם לא אז אני זורק.. מפגש עם בנאדם זה אירוע. במיוחד שיש לזה הקשר יחסית רגיש.

עדיין מותר להיות מתוסכל, אבל אם זה משפיע על תפקוד לא תקין זה אומר דרשני

וידוי של שדכניתלגיטימי?

בשם שלומית שראל:

הופיע בעלון השבת "הדור" בשבוע החולף.

 

מה דעתכם?

מה החוויות שלכם מול שדכנים - מה רמת ההיכרות שלכם עם השדכן? האם זה כלל שליחת כרטיס? שיחה? פגישה? ליווי? משוב?

ולפי מה הרגשתם שהם משדכים אתכם?

ממה שתיארתadvfb

רק ע"י היכרות מוקדמת עם השדכן (ולא כרטיס או ראיון) הרגשת תחושות הצלחה.

הגיוני מאוד שרגע שיש היכרות מוקדמת אז הסיכויים להצלחה ביחס לשידוך קופצים.

אני על עצמי חוויתי קשרים וקיבלתי הצעות יחסית מתאימות גם משדכנית וואטסאפ מסויימת וגם מעוד אנשים שזיהו אותי רק על ידי כרטיס.

תפסת אותי בשאלה שזרקת לחלל האוויר - 

"באיזה סולם מודדים את המידות שלי ושל המיועד? אין לי מושג"

בעיני, המשפט הזה יכול לבטא חוסר אמון בשיטת הכרטיסים.

צריך לשים על השולחן את כל החסרונות של שיטת הכרטיסים.

אך צריך לשים לב לאיך הכי נכון ויעיל להשתמש בה.

כרטיס טוב זה כרטיס שמעביר מסרים ייחודיים בצורה כמה שיותר פשוטה ומובנת.

כרטיס טוב רומז על דברים שיכולים לעניין את מי שאני רוצה למשוך אלי.

צריך לגעת בנק' או בדוגמא שהיא גם אומרת משהו משמעותי וגם מובנת, זה לא תמיד פשוט.

ולכן - כן, בכרטיס טוב אפשר להבין לפחות רמיזות למידות של אדם. אם הוא שקט או דומיננטי, רגוע או מלא בעשייה, עד כמה הדת מעניינת אותו ואיך וכו'

האם אני עכשיו יודע את המידות שלו? ממש לא. אך יש לי לפחות רמז לכך.

וכן, אני מאוד מאוד בעד לברר.

הבירור נותן למשהו יותר "אנושי" על האדם.

שאני שומע מישהי מספרת על חברה שלה מה היא חושבת עליה ונותנת דוגמאות ומביעה רגש אני קצת יותר בונה סיפור של הדמות. ואז אני שואל את עצמי - זה מדבר אלי?

להפגש עם מישהי בלי לשמוע בכלל ורק לקרוא פרטים נשמע לי קצת תלוש..

בגדול, לא נראה שכדאי להכליל ולכן להגיע למסקנה שיטחית שאומרת - שדכנים OUT חברים IN. להיפך, צריך להבחין בין שדכן לשדכן ובין סטיואציות בתוך האינטרקציה עם אותו שדכן.

אתן דוגמא, מיזם שגרירים בלב הוא מיזם יחסית אפקטיבי לדעתי והוא עובד בכרטיסים. עכשיו הכל שם מאוד תלוי ב"שגריר" של הבחור/ה ולכן בשביל בחור ספציפי המיזם יכול להיות מאוד אפקטיבי אבל בחור אחר שנמצא אצל "שגריר" אחד המיזם יכול להיות מאוד לא אפקטיבי. האם אפשר להכליל במקרה אחד או במקרה אחר הכללה על המיזם והפקטיביות שלו? חד משמעית לא.

ככה גם בכללי בשדכנים - 

צריך קודם כל לבחון את השדכן. אני מקבל ממנו רושם שאכפת לו? שהוא מחוייב לתפקיד שלו? אם כן - מעולה. אם לא - ביי.

אחרי זה - מה הוא דורש ממני? מה האינטרקציה מולו דורשת ממני? האם יש בינינו תיאום ציפיות מסויים? - אני מוכן לזה - מעולה. אם לא - אז לא.

גם האדם מול עצמו יוצר תיאום ציפיות בריא שמותאם למציאות (שלפעמים לא נעימה ולא הכי חיובית) ואז גם פחות חווה אכזבות ושחיקה ביחס לזה.

אף פעם לא נתקלתי בשדכן שקיבל כסף כי אף פעם לא עסקתי בתחום הזה לעומק אבל היום יש הרבה "סמי-שדכנים". בזה יותר יצא לי להפגש. בדרך כלל שדכני ישיבות ושדכניות וואטסאפ יהיו תחת ההגדרה הזאת.

אדרבה - כל יוזמה בתחום השידוכים שנעשת בטוב טעם - היא מבורכת מאוד מאוד.

אך לא כדאי לשלול בעיני יוזמה כזו או אחרת בגלל שיש לה חסרונות מסויימים אלא פשוט להיות מודע אליהם ולראות אם אפשר להתגבר עליהם.

מסקנה מהיוםאוי טאטע!

לדבר לתקשר לדבר לתקשר לדבר לתקשר

בסוף דברים גם ככה יצאו אז חבל להשאיר אותם בבטן

וברגע שהדברים יוצאים ומקבלים מקום הם נרגעים קצת ומתדייקים


*כמובן חשוב רגישות אהבה ותזמון

מסכימה. זה נראה לי הבסיס לזוגיות טובה.לגיטימי?
לגמרי, ככה כל החייםadvfbאחרונה
אני נתקל ברבה סרטונים, חלקם של AI שמנסיםחסדי הים

לעודד גברים להתחתן עם בחורות צעירות מהם באיזה 20-30 שנה.

לפי דעתי זאת תופעה מטרידה, כי רוב הזוגות האלה לא יצליחו.

אבל מה האג'נדה של סרטונים כאלו?

אם זה היה לשכנע בחורות צעירות, אז הייתי חושב שזה מין נסיון של גברים מבוגרים למשוך בנות שצעירות מהם, אבל הסרטונים שאני רואה פה ושם מופנים כלפי גברים.

מה אתם חושבים שהאג'נדה?

לא מכירה ולא נתקלתי בג'אנר, אולי זה כי אתה בארה"ב?נייקיי
ומדובר בסוג של "שוגר דדי", sugar daddy?
אני גר בארץ ישראל. אולי בגלל שהפלאפוןחסדי הים

שלי הוא יותר צורך מידע מחו"ל.

על כל פנים, זה נראה כמו רצון לקשרים אמתיים, אולי באמת המגמה זה הכסף.


לא נתקלתי בדבר כזהנקדימוןאחרונה

אבל כבר גלוי וידוע שיש כוחות חזקים מאוד שמריצים במערב תופעות שנועדו ליצור כאוס וסטייה חברתית.

 

ראיתי פעם הרצאה של סוכן ק.ג.ב שערק למערב והוא מסביר את הבחישה הקומוניסטית במערב. השמאל הקיצוני ממשיך בזה, כמו שניתן לראות מכל מיני גופים וארגונים. וכמובן שרוסיה, סין, איראן, קטאר וייתכן שעוד אחרים משקיעים באותו כיוון.

 

האג'נדה היא פירוק ערכים של חברה מלוכדת, כדי להביא לתסיסה חברתית, שתביא לפיקפוק קולקטיבי בערכי המוסר המקובל באותה חברה, וכך לאפשר כניסה של רעיונות זרים ומתוך כך לשקיעה.

 

אם אמצא את ההרצאה, אחזור לעדכן.

לאותו סוכן קראו "יורי בזמנוב". זה ביוטיוב.

אולי יעניין אותך