| עדכון שבועי - כ"ד סיון תשע"ב |
 |
 |
 |
| רביעי, 13 יוני 2012 16:23 | ||
|
לגרסת הדפסה על דף לבן רגיל, (לחץ כאן)
|
העניין הרי נראה תמוה. ראשי ישראל ("אותה שעה כשרים היו" – רש"י), שכבר עברו את כל ניסי יציאת מצרים וההליכה במדבר, האם באמת אינם מאמינים שאת מה שחולל בורא עולם לאימפריה המצרית, הוא מסוגל לחולל לאזובי הקיר שבכנען?
המאבק האמיתי |
קשה להתעלם מתחושת התסכול שאופפת רבים מאתנו לאחר נפילתו של חוק ההסדרה, שנועד למנוע את ההרס בשכונת האולפנה וביישובים נוספים העומדים בסכנת 
החרבה. הנה אנחנו נמצאים שוב באותו הסרט שבו חברי כנסת לאומיים ושרים של הליכוד פשוט לא מצליחים לראות שמעבר להתדיינות המשפטית, התירוצים והפחדים יש פה אמת אחת פשוטה: המאבק פה הוא על זכותנו על הארץ. נקודה. יש רק שאלה אחת רלוונטית בסוף – של מי הארץ הזו?
מעבר לעוול המוסרי הנורא של גירוש יהודים מבתיהם בא"י, ומעבר לנזקים העקיפים של גירוש כזה, הרס ח"ו של בתי האולפנה בסיטואציה שנוצרה, יקבע את העיקרון האנטישמי ש"אדמה ערבית קדושה" (אם היא בכלל שייכת לערבי...) חייבת להיות נקייה מיהודים וממבנים של יהודים,.ואסור שיהודים יגורו בה, גם אם הערבי לא יוכל לממש את זכותו בקרקע בשום דרך.
במהלך השבוע האחרון קיבלתי פניות רבות מפעילים ברחבי הארץ ששואלים מה עוד ניתן לעשות כדי להציל את שכונת האולפנה, מה אפשר לעשות על מנת למנוע גירוש של המשפחות היקרות שמתגוררות שם?
האמת היא, שלא ידעתי מה להגיד להם בהקשר של שכונת האולפנה. גם אינני מעוניין להיכנס לשאלות שנוגעות למאבק הספציפי הזה (מי מוביל אותו? לאן? וכו'....) כי נראה לי שמלכתחילה המפתחות להצלחת המאבק הזה אינם בידי מנהיגות יהודית.
השאלות שכן צריכות לעניין אותנו במאבק על א"י הן - מה אפשר לעשות כדי לעצור את הסחף ולמנוע "התנתקות מתגלגלת" מכל יו"ש, שעלולה להתרגש עלינו עכשיו? מה התשובה שלנו לדרך הזו של גירוש יהודים ע"י הטפלות משפטית מרושעת? וחשוב מכל – מה האופק שלנו ביחס לעתיד ההתיישבות היהודית ביו"ש?
בטווח המידי, במישור של "כיבוי שריפות", אנו פועלים מול השרים לקידום מספר רעיונות שיכולים לסייע במניעת מקרים דומים לשכונת האולפנה:
א. תחקור מעמיק של התנהלות הפרקליטות והסקת מסקנות – בהליך שכבר החל בוועדה לביקורת המדינה בכנסת, התבקש מבקר המדינה לבדוק ולחקור מה הביא לתשובה השערורייתית שנתנה הפרקליטות לבג"ץ בשם המדינה. אנו נדחף לבדיקת העניין והסקת מסקנות מעשיות מהבדיקה. אם הדיחו את שלום אייזנר, קצין מוערך וטוב מפני שמישהו סבר שהוא כשל, אז צריך לא צריכה להיות מניעה לנהוג כך כלפי פקידים בפרקליטות ש"כשלו" (או שחמור מכך, פעלו בזדון...) וגרמו למדינה נזק גדול פי כמה וכמה בכל מישור אפשרי.
ב. הסדרה מכאן ולהבא – כלומר קבלת החלטת ממשלה חדשה המצהירה על שינוי מדיניות ההרס ביו"ש. כלומר זריקת דו"ח טליה ששון לפח הזבל של ההיסטוריה.
ג. הקמת וועדת שרים להתיישבות – ביצוע התחייבויות הממשלה לשינוי מדיניותה ביחס לבנייה ביהודה ושמרון. כמו כן הפקעת סמכויותיו של שר הביטחון בנוגע להתיישבות ביהודה ושומרון ופיקוח על כל המנגנונים (פרקליטות, המנהל האזרחי, צבא ומשטרה) על מנת שיפנימו את שינוי המדיניות הממשלתית ביחס לבנייה ביו"ש.
ד. הקמת "תכנית להגנת מוכרים" – אחת הבעיות הגדולות שמונעות רכישת בתים ביו"ש ובמזרח ירושלים היא בעיית עונש המוות שמתחייב בו כל ערבי המוכר בית ליהודים, לפי ה"חוק" ברשות הפלשתינית. זו מציאות בלתי נסבלת ובלתי מוסרית, ועל המדינה מוטלת החובה לערוב לשלומם של מוכרים כאלה. בבית המכפלה, בשכונת האולפנה ובמקומות רבים אחרים ניתן היה להגיע לפתרונות צודקים יותר, מוסריים יותר (וזולים הרבה יותר...) אם המדינה הייתה מבינה שהיא חייבת להיות צד בעניין.
עם כל ההתעסקות הזו שאין לזלזל בחשיבותה, חשוב שלא נוריד לרגע את עיניים משורש הבעיה, מהפתרון האמתי והשלם לכל המציאות הזו ומהאופק שאליו יש ללכת.
רוב שרי הליכוד ובוודאי כל חברי הכנסת שהצביעו בעד ההסדרה, לא מעוניינים לראות בחורבנה של ההתיישבות והארץ, אלא בדיוק להיפך, הם היו שמחים לעמוד מאחורי הנהגה שמבינה שזו ארצנו ושיש לבנות את הארץ, לפתח אותה ולהרחיבה.
אם אכן כך, איך יוצא ששוב אנו נמצאים, תחת שלטון הליכוד, במהלך של הימור על גורלה של ההתיישבות בבנימין ובכל יהודה ושומרון?
נראה, שהמציאות (הקב"ה) מנסה להדהד לנו דרך מה שמתרחש שבלי העמדת אלטרנטיבה אמונית להנהגת המדינה – גם ארץ ישראל לא תהיה לנו. שוב מתבררת האמת הפשוטה שאם אנחנו רוצים להמשיך לבנות את הארץ ולהמשיך לחיות בה, לא ניתן לעשות זאת ע"י בהתגנבות , ע"י צווי תפיסה צבאיים, הברחת קרוואנים באישון ליל והתנצלות בפני העולם על כך שאנו בונים את ארצנו. אנחנו נמצאים בנקודה שתובעת מאתנו להכריע – או שזו ארצנו ואז אנחנו מחילים את ריבונותנו עליה, מכירים בה ובזהות שהיא נושאת עמה, בונים אותה ומחוננים את עפרה, או שזו אינה ארצנו ועלינו להסתלק ממנה ולהפסיק להיות "כובשים בארץ לא לנו".
את הנקודה הזו הסביר משה פייגלין באריכות במאמר שכתב בתחילת השבוע באתר nrg - כאן.
בשביל לבחור בנתיב של בניית הארץ אנחנו צריכים מנהיגות מאמינה. מנהיגות שיש לה אופק אחר, אופק של ייעוד יהודי למדינת ישראל. רק מנהיגות כזו מסוגלת לשנות את כיוון נסיעתה של רכבת אוסלו ולא להצטמצם בלעשות אותה קצת יותר נוחה... שינוי אסטרטגי כזה ניתן לעשות רק מתוך עמדה אחת – כס ראש הממשלה. בשבוע שעבר, פרסם משה פייגלין במקור ראשון מאמר שמרחיב בנקודה הזו, לקריאה לחץ כאן.
זה הזמן לגייס ולתעל את כל תחושות התסכול מהמאבק הנוכחי לכיוון של העצמת המהלך שלנו בתוך הליכוד לחיזוק האלטרנטיבה האמונית. אנחנו חייבים להמשיך במהלכים של התחברות לחברי הליכוד בכל רחבי הארץ ויצירת שיתופי פעולה והעברת המסרים שלנו שאפשר גם אחרת. אנחנו צריכים להמשיך ולהסביר שהמצב בו הליכוד הוא קבלן הביצוע של השמאל אינו גזרה משמיים, צריך לגרום לכולם להפנים שאנחנו – הליכודניקים –הרוב במדינה, ואנחנו רוצים לראות בבניין הארץ ולא בחורבנה.
את הפתרון של החלת הריבונות הישראלית ביהודה ושומרון כפתרון לבעיית שכונת האולפנה החל להוביל כבר לפני כשלושה חודשים "פורום מנהיגות יו"ש". ראה בהרחבה עדכון של הפורום כאן.
עדכון של התנועה להעצמת המחנה הלאומי |
בתקופה האחרונה פרסם אחד המטות של המתמודדים בבחירות המקדימות במפד"ל מודעות בעיתונים ובאינטרנט הקוראות לציבור האמוני לעזוב את הליכוד לאור המאורעות האחרונים ולהצטרף למפד"ל על מנת לסייע בבחירתו. האם זה מה שבאמת נכון לעשות? האם נכון לוותר על האחיזה וההשפעה שיש לציבור זה במפלגת השלטון של המחנה לאומי רק בשל הסיכוי שאולי מישהו יוכל להיבחר במקום כזה או אחר בתוך אחת משאריות המפלגות הסקטוריאליות של הציבור הדתי לאומי?
אמנם נכון שבעניין חוק ההסדרה - הציבור האמוני בליכוד לא הצליח במשימה הקשה של שכנוע כל השרים להתלכד כאיש אחד מול נתניהו. נכון שהפעם נתניהו הצליח להעביר אליו את נאמנותם של שניים משריו ובכך גרם לכישלון של האסטרטגיה הזו. אבל נכון עוד יותר שאם לא היה בליכוד מספר משמעותי של אנשים אמוניים, לא היינו יכולים לדמיין אפילו את האפשרות הזאת. גם אם היו יותר חברי כנסת בבית היהודי או באיחוד הלאומי, זה לא היה משמש מנוף לחץ כלשהו על נתניהו.
מכל מקום, בזכות אלפי היהודים האמוניים שהתפקדו לליכוד - חברי הכנסת והשרים חשים חופשיים להתבטא בצורה אמיצה וברורה לגבי ההתיישבות, החלת החוק הישראלי ביו"ש, המסתננים, בית המשפט והפרקליטות. זה אמנם בעיקר דיבורים כרגע, אבל זה בדיוק מה שצריך כדי לשנות את הלך הרוח ואת התודעה של העם. ללא הידיעה שיש להם גב תומך בקרב מתפקדיהם, היכולת של הנבחרים להתבטא ולפעול בצורה זאת היתה מוגבלת ביותר.
אם בכל זאת מישהו חושב לעשות מהלך כזה, המטה חוזר על הזהרותיו והבהרותיו משבוע שעבר לפיהן:
א. לא ניתן להיות חבר ביותר ממפלגה אחת בו-זמנית.
ב. מי שהיום חבר ליכוד ויבטל את חברותו על מנת להתפקד לבית היהודי, , לא יוכל לקבל את זכות ההצבעה באופן מיידי, במידה ויחליט לחזור לליכוד אחר כך, אלא יאלץ להמתין שוב את תקופת ההכשרה (16 חודשים). דבר שעלול למנוע ממנו לקחת חלק בפריימריז הבאים בליכוד.
