אתה לא אמור לרדת עליי, אתה אמור לכתוב פאדיחה משל עצמך!!

אני קוראת אותך לסדר!!!

אבל זה די מצוי

שלא מבינים בכלל באיזו שפה אני מדבר/כותב/מתייחס, או כשאני מנסה להביא דוגמא ממקום אחר ואלו שלידי לא מבינים אותה.

לאט לאט נגמלים...

ולכן היתה לי דלקת נוראית באוזן ולא שמעתי כלום במשך שבועיים

ולקלוט שהבנאדם מולי לא הבין מילה...

אבל אני עובדת על זה כבר כמה שנים ונראה לי שהשתפרתי...

כשאני שוטפת כלים, לסדר את הצלחות לפי צבעים וגדלים במייבש כלים

וגם כשאני תולה כביסה- לשים שני אטבים באותו צבע..

סטיה נפשית,אני אומרת לכם...

שניהם חייבים להיות באותו צבע! אחרת זה הורס..
 

מזל שהקב"ה (בתפילה) כן מבין אותי איכשהו... לפחות אני מקווה ש.

לבנים יש יותר נטיה לדבר מהר לגם אלו שךא עדייין יותר מבינים

השפה הסודית של הילדים בבית היא לדבר קצת מהר אמא שלי ישר לא מבינה כלום

אני מדברת בטילים. ההורים שלי מתחרפנים מזה (וגם עוד כמה).

וזה גם עם אחים שלי. אפשר לומר שזה משפחתי אצלנו  חוץ מדור ההורים 

אתה לא לבד

בס"ד בר"ה

שאני מתחיל לחייך (במקרים הפחות גרועים) או לצחוק (במקרים הקצת יותר גרועים) או להתפוצץ מצחוק (במקרים הממש גרועים) באמצע שמישהו מדבר איתי...

וזה יכול להיות באמצע שיחה רצינית ביותר, ראיון עבודה, שיחה עם רב או כל שיחה אחרת שבעולם....

אני אני נגמל מהפדיחה הזאת??

אנשים בטוחים שאני מסתלבט להם על החיים

לרוב האנשים זה קורה כשהם מובכים.. וקשה למנוע מזה לקרות.. אבל זה לא בכוונה..

בס"ד בר"ה

יאללה, מספיק! מאוחר!

לילה טוב 

לילה טוב!!

שחברה מסויימת מספרת לי משהו ואפילו שהוא הכי עצוב בעלום בא לי לצחוק וגם שאני מספרת לה בא לה לצחוק קיצר בא לנו לצחוק במקרים לא מתאימים...חח

לדוג' עכשיו..

אני יודעת שזה שאני לא ישנה עכשיו הולך לפגוע בי מחר ובכל זאת אני פה..

שאני מרעננת את הדף כל כמה דק' למרות שהוא מתרענן מעצמו, סתם כי הכתום עושה לי מעצבן בעניים...

כתום

זה צבע מזעזע!

גם כשמנסים לעצב איתו משהו נחמד.

א. אני כ"כ אוהב לעשות גרעפסים, במיוחד חזקים וארוכים, ובמיוחד תזמון מושלם...

ב . מצחיק אותי דברים רעים - אני רואה משו רע, אני חושב על הקטעים המוזרים שיש בו. (דוג' - מישו קיבל התקף בבי"כ כשהייתי באמצע הקריאה וגיחחתי להנאתי..., וחשבתי על הקוקו המוזר שיש לפרמדיק...)

לק"י

יש לי חבר שאשתו היא 'אמא שלי'. לא ממש ברור לי למה, אבל יש לי אליה רגשות שיש לילד בן ארבע לאמא שלו (חבל שאני בטח שוקל איזה ארבעים קילו יותר ממנה והיא לא יכולה להחזיק אותי על הידיים ). פעם עשיתי לה ציפורים מנייר, פעם הכנתי דרקון מנייר וחלמתי שנתתי לה אותו, פעם נתתי לה שוקולד וכתבתי לה ברכה מנוקדת (?!). אבל שיא השיאים היה כשאכלתי אצלם סעודת שבת והיא לבשה בגדים שהזכירו לי את האמא האמיתית שלי, וחצי סעודה ישבתי והתרכזתי במחשבה "לא לקרוא לה 'אמא', לא לקרוא לה 'אמא' "...

- יש לי שריטה לא מובנת שמגעיל אותי לדרוך על רצפה יחפה, אבל מכורה ללכת יחפה ברחוב (:

- אני אוהבת גלידה רק כשהיא קפואה, ברגע שהיא מתחילה להנמס אני לא מסוגלת לאכול את זה (מה שגורם לאכילה מהירה שניראת כאילו אני ממש אוהבת גלידה )

- לפני ששוטפת כלים מוציאה הכל מהכיור וממיינת לפי סוג, גודל וכו'

- אוהבת להסניף עארק ;)

- מסוגלת להשכב ליד חברה ולשאול "יפריע לך שאני אבכה קצת? / אצרח לידך/ אתפוצץ מצחוק" ולעשות את זה סתם כי בא לי.

ועוד המון.

נשמע כמו שריטות עמוקות...

בס"ד בר"ה

את האישה הכי נורמאלית שאני מכיר

אהבתי ביותר

אני לא מסוגלת לישון לא על הכרית שלי...!!!אני לוקחת אותה איתי כשיש לי הזדמנות לצאת מהבית ללילה

זה מה שקורה שמכורים לשיינה

• יש לי חולשה לכפות רגליים.

אני מסוגלת לזהות אנשים לפי הרגל שלהם.

• ללכת ברחוב ולשקוע במחשבות ופתאום לדבר את המחשבות שלי.

מראה מלחיץ למי שלא מכיר אותי.

לא יכולה לסבול את ה-3 צפצופים של המיקרוגל בסוף, לכן אני תמיד מכבה אותו 2 שניות לפני שהוא מסיים.

פעם הייתי הולכת על הבלטות בלי לגעת בקו שמחבר בינהם.

לדבר באיטיות. לא משהו רציני ממש, אבל יותר לאט, נותן הרגשה של "אישיות חכמה לפנייך"...

לדבר במילים ארוכות. פעם הייתי סתם אומרת בלי להבין את המשמעות של המילה, היום אני כבר מבינה...

לפתור שאלות של פסיכו' (כשעשיתי את הפסיכו' לא אהבתי, היום אני מתחזקת את השכל, שלא יתנוון)

ויש עוד...

אני תמיד מתעוררת חמש דק' לפני השעון המעורר. אין לי מושג למה..

אבל מה הקטע ההזוי? שאני לא אקום ואתחיל להתארגן כבר.. אני אשאר במיטה!!

(כאילו כדי שזה יתאים לתוכניות שלי..)

אם הוא ימלא את תפקידו נאמנה.

ומנסיון שערכתי- ביום שישי הוא לא עובד! פשוט לא מצלצל!  

• אם הלכתם פעם ליד מישהו ברחוב שמדברת ושרה לעצמה- כנראה זו אני...נפוץ ביותר...
• אני די מעצבנת בזה, אבל אם אני קוראת משהו שמצחיק אותי (גם אם קראתי את זה מיליון פעם, כמו ספר של קישון), אני שואלת את מי שלידי "רוצה לשמוע משהו?", וגם אם הוא עונה "לא", להקריא...
• כנ"ל לגבי ציטוטים מהגשש. מערכונים שלמים אני יכולה לצטט רק כי מישהו אמר משפט או ביטוי שהזכיר לי מערכון...
• משהו די חדש- מנסה לשים דווקא את האטבים הוורודים בכביסה של הבנים בבית, ולראות אם זה יפריע להם...
• אני פשוט מתחילה לצחוק לפעמים, בלי שום סיבה נראית לעין. רק מה שמי שמולי לא יודע- יכול מאוד להיות שרציתי לספר לו בדיחה שהוא הזכיר לי, ורק מלהיזכר אני נשפכת מצחוק...
• משהו שפעם הייתי עושה בעיקר- במילים שיש בהם את האות י' בתור עיצור, אני קוראת כמו J באנגלית. (כמו שאומרים "פרוג'קט" במקום "פרויקט"? אז למשל "ג'ופי" במקום "יופי"....)
• שריטה עמוקה, גם אם לא נדירה- אין לי ציפורניים כמעט מרוב כסיסה. ולא, באמת אין לי. (למשל: ציירתי פעם ציורים שרואים בהם ידיים, וכולם זיהו את החוסר-ציפורניים שלי, וגם בתמונות מהחתונה רואים שאין ציפורניים, פאדיחות...)
• שנים שהיו לי משקפיים, ועכשיו אני הרבה עם עדשות. אבל נשאר לי שריד מהתקופה של המשקפיים: הייתי מכווצת הרבה את האף כדי להרים את המשקפיים שהחליקו, ומסתבר (לטענת אלה שמולי, אני אפילו לא קולטת בד"כ) שאני עושה את זה גם עם עדשות מגע...

טוב, אני לא מוזרה. מבחינתי זה רגיל...

תודה שהקשבתם בזק.

(בטוח אני אזכר בעוד דברים, ואם לא- זה רק בגלל שאני יותר מדי רגילה לשריטות שלי...)

רגע, רגע,

אתה מנסה לרמוז שאין עם מי לדבר או שקראת עד הסוף בטעות?

לשלוח לך פיצויים?

הספרה 5 אחרי כל 3 מספרים

(לא אתה)

מאז שאני מתעורר עד שאני קם לוקח לי איזה רבע שעה- חצי שעה.....

כל כך מעט זמן?!?

היום נגיד לקח לי שעה..

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?

זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים. 

סטף

עין לימון

מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים

אם צריך עוד פרטים בשמחה

נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.

לק"י

אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.

(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).

קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.

אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.

עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.

שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.

טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.

אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.

אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.

האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).

אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.

הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.

יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.

אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים

כנראה אתה פשוט גולש על רשת לא חסומה.

לכן חשוב לשים חסימה על המכשיר עצמו, כי אחרת זה מאבד את התועלת.

מוזר מאוד, גם לי לא קרה מעולם.

לגבי יוטיוב- דוקא זכור לי שהם לא מאפשרים תכניים בוטים (כמובן מה שלשיטתם מוגדר ככה😏)