לפני כשבוע זכה הסרט 'זוהר הרקיע' במקום השני בפסטיבל קולנוע דרום. הסרט העלילתי, אותו יצרו יחדיו בוגר בית הספר לקולנוע של תורת החיים ומגורש מחומש, מגולל את סיפורו של פרח טיס הנקרע בין הכנפיים הנחשקות אותן יזכה לענוד רק אם ישתתף בגירוש, לבין הקשבה לקולו הפנימי שקורא לו לסרב פקודה.

"גרתי חמישה חודשים בגוש קטיף לפני שנחרב, ויצאתי משם מחוזק מהאמונה התמימה שהיתה בקרב תושבי הגוש, אנשים צדיקים, מאמינים וישרי דרך. במחשבה שניה, אולי יותר נכון לקרוא לזה נאיביות", אומר אליהו בנימין, (אין קשר לכותב השורות. א.ב) במאי הסרט "זוהר הרקיע", המביא לראשונה את סיפורו של חורבן גוש קטיף מנקודת מבטם של חיילי צה"ל. "הנאיביות הזו, היתה חלק משטיפת המח שתוכננה על ידי  מערך הפסיכולוגים שהובילו את תכנית הגירוש, והיתה טריגר משמעותי בעבודה על הסרט".

לפני כשבוע זכה 'זוהר הרקיע' במקום השני בקטגורית קולנוע עלילתי עצמאי, בפסטיבל קולנוע דרום של מכללת ספיר, אליו התקבלו מתוך עשרות סרטים שביקשו להתמודד. "הסרט נעשה מתוך תשוקה גדולה לספר את הסיפור, זהו סרט חברתי נוקב המעביר ביקורת גלויה על תכנית ההתנתקות מתוך חמלה ואהבת ישראל", כתבו השופטים בנימוקיהם.

שבע שנים עברו מאז. הבתים נהרסו, שלטי המחאה קופלו וצבעם הכתום דהה. רק דוק קטן של שגרה דוחקת מכסה על הפצע המדמם בליבם של עקורי גוש קטיף, שרבים מהם טרם שיקמו את בתיהם וחייהם.

סרטו של בנימין 'זוהר הרקיע', כשמו המבצעי של תכנית ההתנתקות, מציג את אדם, פרח טיס, הנקרע בין הכנפיים הנחשקות אותן יזכה לענוד רק אם ישתתף בגירוש, לבין הקשבה לקולו הפנימי שקורא לו לסרב פקודה. הסרט חושף את שיטות שטיפת המוח שעברו החיילים והשוטרים לקראת ביצוע הגרוש, שזכו לכינוי 'ההכנה המנטלית' ונחשפו בידי צוות מצומצם של חוקרים לאחר הגירוש.

רגע לפני קבלת הכנפיים נקלע אדם לסיטואציה שלא חלם שיגיע אליה, ונקרא עם חבריו לאימון ייחודי המכשיר את החיילים לבצע את ההתנתקות. הסרט עוסק בחוויה של אדם כחייל, במשבר שעובר עליו ובדילמה בין הרצון להיות טייס לבין הקרע הפנימי שהוא חווה – וכל זאת לצד המשבר האישי שעובר עליו ונוכחותו של הסב – מראשוני הטייסים בצה"ל, בוגר האצ"ל ויוצא אלטלנה.

בסרט משתתפים שחקנים ידועים יותר כמו רז זלצרמן בתפקיד 'אדם' – וגם ידועים פחות, אך בעלי נגיעה אישית מעניינת. בני ליס, כתב ההתיישבות הוותיק של ערוץ 1, מגלם בסרט את עצמו; השחקן חנן סוויסה, המגלם בסרט את תפקיד מפקד החיילים, היה קצין בצה"ל בזמן הגירוש, והשחקן  יוסק'ה נחמיאס, המגלם את דמותו של הסבא, משחק בסרט את עצמו – שכן הוא היה בעברו איש אצ"ל וחווה על בשרו את אירוע אלטלנה.

בעין הבלתי מקצועית של כותב השורות, איכותו של 'זוהר הרקיע' נמדדת בעיקר ביכולת לחבר בין טקסטים עמוקים, שלא מופיעים בדרך כלל על המסך הישראלי, לבין תסריט שמצליח להישאר סוחף ומרתק למשך הסרט. סצנת הרעש שאופף את אדם ברגעי השיא של האימון, היא החזקה ביותר לטעמי, אם כי חלק מרגעי הדרמה בסוף הסרט היו נגועים במעט קיטש הוליוודי.

קדימון של "זוהר הרקיע"

איך היית רוצה שהצופה היהודי הממוצע יצא אחרי הסרט?

"צריך לזכור שמסרט כל אחד יוצא אחרת", הוא מחייך. "הסרט שלנו בא לספר סיפור. של הפגיעה הנפשית של חיילים וחיילות, שחלקם עדיין לא מוכנים ולא מסוגלים בכלל לספר את החוויות שלהם. יש כאן סוגיה מאוד אנושית, שאלה מוסרית בסיסית. מה מותר לחייל צה"ל לעשות ומה אסור לו".

האם אינך רואה סתירה בין דיבור על אנושיות והומניות לבין הגדרת הסרט כקולנוע יהודי? מה יקרה אם חייל יידרש להוציא מהבית ילדים של ערבים?

אליהו לא רואה סתירה בין השניים. "הסרט הוא סרט יהודי, ומדבר על הקונפליקט בתוך היהודים. לצה"ל יש ייעוד אחד, להגן על העם היהודי, ולפעול מול האויב. במסגרת מלחמתית, אין שום בעיה לעשות זאת לאויב. במציאות של מלחמה עם האויב, זה בהחלט יכול להיות חלק ממה שריך לעשות".

הרגשת שהדיונים האלו הגיעו גם לזירת הצילומים, בין השחקנים?

"השחקנים וצוות ההפקה, מורכבים מכל גווני עם ישראל. היה הרבה שיתוף פעולה, וכל אחד נתן את הטוב ביותר", הוא חולק שבחים ביד רחבה. "אני כתסריטאי, הסתכלתי על זה מהנקודה היהודית. הרוב הסכימו עם תמצית הדברים בעיקר מהכיוון ההגיוני והמוסרי. להערכתי זה גם משקף את הרוב הדומם בעם ישראל, שמתנגד לערב את צה"ל במשימות נגד אחים".

קולנוע יהודי - מתוך צילומי הסרט

איך התייחסו לסרט בפסטיבל הקולנוע?  

"אנחנו מאוד מעריכים את הפסטיבל, שיצאו לו כל מיני סטיגמות לגבי כיוונים פוליטיים. זה לא נכון. יש שם במה איכותית שנותנת לכולם מקום. חסרים רק יוצרים נוספים מנקודת מבט יהודית. בקרנות המימון לקולנוע יש יותר בעיה להשיג תקציבים, אבל אני מקווה לראות שינוי גם שם".

בכלל, איך מתייחסים לז'אנר שמגדיר את עצמו מראש כקולנוע יהודי ועם אמירה פוליטית מאוד נחרצת?

"קולנוע יהודי הוא קולנוע עם ייעוד, וייעוד זו לא מילה גסה. כמו שיהודי פועל כדי לגלות את ה' בעולם, כך גם קולנוע יהודי – נועד כדי להפוך את העולם למקום יותר טוב. זה לא רק במישור הלאומי, אלא גם ברמה הכי פרטית. מה שנקרא, לתקן עולם במלכות ש-די".

עם כל המטען הזה שאתה מציג, לא התגנבה בך מחשבה, שהזכיה בפרס היתה מעין 'זריקת עצם'?

"זו לא היתה ההרגשה", עונה בנימין בנינוחות. "הסרט התקבל לפסטיבל מתוך עשרות סרטים שנעשו באופן מקצועי וטוב. השופטים לא מחייבים לפסטיבל, והשיפוט נעשה על פי פרמטרים מקצועיים של בימוי, משחק, תסריט וצילום. עם כל המטען הזה שדיברת עליו, זוהר הרקיע הוא סרט ערכי, לא עוד איזה סיפור אהבה נדוש ממחוזות תל אביב. זה היה לדעתי גם אחד מהשיקולים המרכזיים של השופטים להצביע עליו כזוכה".

 "עוצמתי, מעורר מחשבה ומעביר אהבת ישראל"

אחת מצוות השופטים, השחקנית רותם זיסמן-כהן, שחקנית ישראלית מוכרת ומוערכת בסדרות ובסרטים ישראלים, לא היססה לשבח את הסרט.

אליהו בנימין ובני גל לאחר הזכייה בפסטיבל

"מה שתפס אותי בזוהר הרקיע, זו איזושהי אמת. מעבר לקולנוע – משהו מרגש, מסר מאוד חזק. מסר שצריך להגיע לאנשים ולחשוב מהו התפקיד של הצבא. לראות ולהבין, מה קרה מאחורי הקלעים (של ביצוע תכנית ההתנתקות א.ב.). לאחר מעשה זה גורם לחשוב שחס ושלום לא יקרה לנו בעתיד עוד דברים כאלה".

"עובר משהו שהוא יותר גדול מהסרט. מעבר לסיפור של הטייס והמשפחה שלו. מעבר לפשט, זה גרם לי לחשוב באיזה מדינה אני רוצה להיות, ושיהיה לי ילד חייל אני אדע לאיפה אני שולחת אותו. חשוב גם מבחינה אינפורמטיבית שאנשים ידעו מה קרה שם. זה סרט עוצמתי, נוגע ללב, מעורר מחשבה, ומעביר הרבה אהבת ישראל שזה משהו שהוא לא כל כך נפוץ בימינו"

הסרט הטרי כבר הוזמן לפסטיבל קולנוע נוסף באירופה. בנימין וגל מקווים לקטוף עוד פרסים וזכיות, ולסרט כבר הושק אתר אינטרנט בו מתפרסמים קדימונים, תמונות וסרטונים אוטנטיים של אימוני ההכנה המנטאלית, וגם של מועדי ההקרנות הבאות שישולבו בדיון עם יוצרי הסרט על ייעודו של צה"ל, ומה בעצם קרה שם, לכולנו, בקיץ הכתום והבוער.

שתפו עם חבריכם!