ב"ה
כמי שמבלה בחופשות בחופי הכנרת במסגרת "האוהל היהודי" , אני יכול להעיד על מספר עצום
של בני נוער שלנו שמגיעים אלינו, וכל אחד יודע מה קורה בחופים.
כבר כמה שנים שאני מבלה עם הנוער שב"ה זוכה לעשות דברים גדולים כל השנה, אבל גם נוהגים פעמים רבות בצורות התנהגות שאנחנו לא היינו רוצים שיהיו בקרבנו, מבחינת צניעות, מבחינת יחסים שבינו לבינה וכו'.
לפני הצורך לסייע לנוער הדתי לאומי בחופים ובפייסבוק, זכיתי לבלות הרבה שבתות עם מה שקוראים פה "נוער
הגבעות". שמי מוכר גם להם כך נראה לי.
בלי להיכנס לכל מיני השוואות חשוב מאוד לזכור את מסירות הנפש של החבר'ה שבונים את ארץ ישראל, מה שקוראים היום כאמור נוער הגבעות, שנאחזים בארץ וביישובים חדשים למרות התנגדות של רבים וטובים יותר וטובים פחות, כולל ובעיקר רבים וטובים מקרבנו.
ממקור ראשון אני יכול להעיד שמי שעוסק בבניית הארץ, בהגנה עליה, גם זוכה להגנה ברוב המקרים מהקב"ה ולא נופל להמון מקומות אחרים. מי שנאבק על מנת שבית לא ייהרס בארץ ישראל, אינו מסומם, ואינו אלכוהוליסט, ואינו פרובוקטור, כפי שהצהיר גורם ייצוגי בשכונת האולפנה. מדובר בחבר'ה שממשיכים את מה שרבים מאיתנו שכחו, הם בעלי הלהט שהיה פעם לאנשי גוש אמונים, הם לא מוכנים להסכמים ורואים בכל בית וכל גרגיר אדמה הדבר הכי קדוש שיש , ובצדק. איזו דרך טובה יותר, לי יש את דעתי, אבל היא לא חשובה כלל.
לא צריך לוותר על אף אחד, ולא צריך לנהוג בפטרונות כלפי אף אחד, לא מצד תושבים ולא מצד רבנים ורבניות , ולא מצד איש. מבלי "המשוגעים" הללו מצבנו לא יהיה טוב יותר, בלי המאבקים כמו שאתם יודעים אין גם הישגים.
לכן לא מוותרים על אף אחד. ואלימות אין בה שום הישגים, רק הפסדים.
צריך לשלב ידיים ולסייע היכן שאפשר , לא להרחיק ולבקר.
צביקה פז
