27.06.2012 
15:57

בשקט-בשקט, בלי ששמנו לב כמעט, תנועת ההתנחלות בשטחים סופגת תבוסה לא פשוטה: המאבק למנוע את פינוי המבנים הלא חוקיים מגבעת האולפנה נכשל כישלון חרוץ. "אל נא תעקור נטוע", שרים המתנחלים כבר 35 שנה, גם מתוך אמונה דתית בקדושת ההתיישבות היהודית בכל חלקי ארץ ישראל וגם מהחשש הנסתר, שכל הריסת קרוואן במאחז אלמוני עלולה להעיד שיש במפעל ההתנחלות משהו זמני, משהו הפיך.

פינוי גוש קטיף היה טראומטי מבחינת המתנחלים בראש ובראשונה משום שהוא אכן הוכיח, באותות ובמופתים ובהריסת בתים ויישובים שלמים, עד כמה ארעי יכול להיות מפעל ההתנחלות - עד כדי כך ארעי, שאפשר למחוק 40 שנות התיישבות במחי החלטת ממשלה אחת וארבעה ימים של מבצע צבאי לא-אלים.

לבד מהקרע האמוני שיצר הפינוי הוא גם עירער את הביטחון העצמי הפוליטי של
המתנחלים. לפני הפינוי הם האמינו למי שאמר להם, שבעזרת כוחם הפוליטי הם יכולים
לעצור כל מהלך. הפינוי לימד אותם, שבעת צרה הכוח הזה מוגבל. מוגבל מאוד אפילו.
אף שמדובר בהיקף קטן בהרבה מזה של גוש קטיף, גבעת האולפנה מלמדת את המתנחלים שיעור דומה. בסיטואציה הפוליטית הנוכחית היה נראה למתנחלים, שלא יתקשו לעצור את הפינוי: ראש ממשלה שאינו אוהב עימותים, שרי ליכוד הרואים את צלו של משה פייגלין מאחורי כל חבר מרכז, ציבור הנוטה יותר ויותר ימינה. ובכל זאת, גבעת האולפנה מפונה. וזה לא הסוף. ח"כ זבולון אורלב, יוזם "חוק ההסדרה" שכשל, מעריך, שעוד 9,000 מבנים בהתנחלויות מצבם דומה לזה של המבנים בגבעת האולפנה.

לראש הממשלה, בנימין נתניהו, יש אינטרס להסתיר את הכישלון הזה מאחורי 300 יחידות הדיור שהבטיחה הממשלה לבנות בבית אל. אבל כמה מהמפוכחים יותר ממנהי המתנחלים מבינים, שפרשת גבעת האולפנה שמה את האצבע על אחת הסתירות העמוקות של נוכחו המתנחלים בשטחים: אזרחים ישראלים, שלכאורה חל עליהם החוק הישראלי, החיים בשטח שמבחינה משפטית הוא שטח כבוש. שתי מערכות משפטיות נפרדות לשני עמים. בקיצור: אפרטהייד.

רוב המתנחלים אינם מקבלים את המינוח הזה, אבל לא מעטים מהם מבינים, שמדובר במצב אנומלי. אורי אליצור, אחד הבולטים שבמנהיגיהם, טוען כבר זמן רב, שהפתרון היחידי הוא החלת החוק הישראלי על השטחים, כולל מתן זכות הצבעה לכל הפלסטינים. עד באחרונה היה אליצור קול בודד. לא עוד. נפתלי בנט, מנכ"ל מועצת יש"ע לשעבר, מציע לפתור את "בעיית" גבעת האולפנה ובנותיה באמצעות סיפוח שטחי C, שבהם מתגוררים "רק" כמה עשרות אלפי פלסטינים. שמעון ריקלין, המבטא קו ימני עוד יותר, מאמץ את פתרון האזרחות המלאה לכל פלסטינים, כמו אליצור, אבל בשלבים.

בשמאל יש נטייה מובנת לשמוח לאידם של המתנחלים. הם הרוויחו את זה ביושר. אבל
נדמה, שהגיע הזמן להקשיב להם. שוויון זכויות מלא בין פלסטינים לישראלים הוא הבסיס
היחיד לכל הסדר, בין שילבש אופי של שתי מדינות, של קונפדרציה או של מדינה אחת.
העובדה שקולות מרכזיים בימין העמוק הישראלי מקבלים, גם אם בעל כורחם, את אקסיומת השוויון הזאת צריכה לשמח כל מי שזכויות אדם עומדות לנגד עיניו. גבעת האולפנה אולי תעזור להוריד את המתנחלים מההר.

http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1741977