מזה זמן מתנהל בעיתון 'בשבע' קמפיין אגרסיבי ובוטה נגד מועצת יש"ע בכלל, ונגד היו"ר דני דיין בפרט.
מי שיסתכל בעיתון 'בשבע' האחרון יהיה המום לנוכח המתקפות החוזרות ונשנות על דיין - במאמר המערכת, במאמר דעה, בכתבות, לאורך כל העיתון.
מעורבבות שם כל מיני טענות מטענות שונות, ללא אמריה עקרונית אחת, אבל זו לא הנקודה.
הנקודה היא, שהרב מלמד בעצמו קיבל את מתווה זמביש - פעל לגמרי על פיו, ועדיין יש לאנשי בשבע את החוצפה להלין על מועצת יש"ע ודני דיין כאילו הם בדרכם או בהתנהלותם גרמו וגורמים נזק להתיישבות.
נכון שלהסכם המביש והמחפיר של שכונת האולפנא, שהביא את אנשי הישיבה לשיתוף פעולה עם ערבים בגירוש יהודים -
(http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=907478) - היו שותפים אנשי מועצת יש"ע ובראשם כמובן זמביש - אך באותה מידה היה שותף לו הרב מלמד ועסקני הישיבה על כל שלוחותיה.
איך ניתן לתקוף את מועצת יש"ע על תרגיליה ועל החלשת המאבק מצד אחד, ולשתף איתה פעולה באותם תעלולים מן הצד השני?
האם ההתקפה על מועצת יש"ע היא בעצם ניסיון להתנער בדרך מחוכמת מהביקורת על אנשי ישיבת בית אל/ערוץ שבע ?
הם טוענים שמועצת יש"ע משתיקה את המתנגדים לה באמצעות הצגתם כאלימים ולא לגיטימיים - והם עושים בדיוק את אותו הדבר לנוער שמתגד להסכמים המבישים שלהם - וגרוע מכך, פועלים נגדו באלימות פיזית ומילולית פרועה.
ההסכם המביש והמחפיר הזה, ייזכר לדיראון גם כזה שגרם לארץ ישראל להעלם לחלוטין מן התודעה הציבורית.
30 משפחות נאלצו לעזוב את בתיהם - איש במדינה לא התעניין בכך.
ארץ ישראל נהייתה למרמס, לכלי אין חפץ בו, שטח נדל"ני ותו לא.
אם בארזים נפלה שלהבת - מה יגידו אזובי הקיר?
