בעזהי"ת.
נכתב ע"י הניק "המום".
אני כותב את הדברים הללו, מתוך מקום נפשי קשה. אני לא יודע אם הדברים הללו יפלו על אוזניים קשובות, אבל אני מקווה. אני כותב את הדברים בשטף, מתוך הלב, ואני מבקש להתייחס לדברים ברצינות. מי שאין לו כח שיעבור הלאה. (נראה לי שהדבר הכי חשוב בעולם, הוא להקשיב. להקשיב למציאות, להקשיב לעצמך, להקשיב לאשתך, לחבר, והכי חשוב להקשיב לרבש"ע. ככל שהאדם מקשיב יותר הוא פנימי יותר, עמוק יותר והדברים שלו שקולים יותר)
עם ישראל לאחר 2000 שנות גלות חוזר ארצה. הרבה סבל סבלנו בגלות. כל מה שעברנו היה חלק מתהליך של התקדמות, זיכוך, שלנו, וחק מן התפקיד הגדול שעםפ ישראל נועד למלא בעולם.
החזרה ארצה היתה מלווה בקשיים גדולים. הרבה סבל, מריבות, וכו'.
נועדנו למלא תפקיד להיות אור לגויים. הקב"ה רצה אותנו בתור אומה שהיא מעבירה את דבר ה' לעולם. לא בגלל שאנו רצינו, אלא בגלל שככה הוא בחר שיהיה. הוא בחר שאנו נמלא את תפקידנו ע"י תורה שהוא נותן לעולם, שהיא מדריכה אותנו איך להתנהג, היא מלמדת אותנו מה לרצות, מהן השאיפות שצריכים להיות לנו. הקב"ה שהוא גבוה מעל גבוה, בחסדו הביא לנו תלמידי חכמים שהם יכולים להסביר וללמד אותנו את דבר ה' שמגיע לעולם. בתורה יש כללים, כאלה שהם חזקים יותר, וכאלה שפחות. ככל שעובר ומתקדמים, אנו עוברים מן הכללים לפרטים. תלמידי החכמים, הם המלמדים אותנו איזה ערך לתת לכל כלל מול כלל אחר. בשביל זה צריך הרבה מאוד שימוש תלמידי חכמים. במצב בו אנו נמצאים, מצב של חזרה לארץ ישראל, תהליך גאולה, שבה הכל מתאחד, המצב הרבה יותר מסובך. אם בגלות, יש לנו את השטיטעל שלנו, כאן יש חזרה של מלכות ישראל לארצה.עם ישראל מחלק להרבה סוגים, ויחד הצלחנו לבנות כאן מדינה. הקב"ה מופיע דך כל העם, דרך כל האידאלים. יש ערך של ארץ ישראל, של ממשלה, של ארץ ישראל, של אהבה, של מלחמה, מסירות נפש, של תלמוד תורה, של חסד, ועוד הרבה ערכים חשובים. איך אנחנו משקללים את כל הערכים הללו, זה צריך מחשדבה מחודשת כל פעם בסיטואציה הקיימת.
מכאן למקרה שלנו. המצב הוא כל כך מסובך. היחס לממשלה, לביבי, לשאר השרים, על המצב בעם שלנו, מה הוא עוד יכול להכיל צריך התבוננות רחבה ועמוקה. (ואת הדברים הבאים אני כותב, ואני לא בטוח שאני נקי שאני כוטתב מטהרת לב, אבל בכל אופן) אם כל קבוצה של 15 נערים, שהידע התורני שלהם מסתפק בכמה שורות או ציטוטים שהם למעו או למדו במהלך חייהם, אידאליסטים ככל שיהיו, חושבים שהם יכולים לגרור ולהנהיג אחריהם את כל המחנה, חבל עלינו. היו בריונים ששרפו את האוצרות, כי נהם רצו שלהוציא את כל העם להילחם. אנשים שחושבים שהם יכולים להשליט את הדעה בכח, באלימות על מי שלא חושב כמותם. לא יכולים להכיל את זה שיש אחרים שגם ואולי אף יותא פועלים לשם שמים. ואנחנו בתור קבוצה חייבים לדעת שיש פעצמים שצריך לשים לזה סוף. אין מה לעשות, אסור להיגרר אחרי כל קבוצה קטנה, ולקבל כל הכרעה של אנשים שפועלים מהבטן.
ואני מתיחס ככה לאנשים שמה בגלל הנתונים הבאים. הייתה הנהגה שהיא פועלת למען ארץ ישראל, למען קידוש שם שמים שהחליטה ללכת על מתווה מסויים, והגיעו קבוצה שלא יכלה לקבל את ופעלה בניגוד למה שהנהגה החליטה.לפרוץ לבית זוהי אלימות. לקרוא לתלמידי חכמים בוגדים, לאחל להם מוות, לרסס עליהם כתובות. האם אלו אנשים שפועלים מתוך מחשבה? הרב זלמן שחזר ממנחה, הם עמדו עם שלטים מולו, צעקו עליו סיסמאות בזמן הזה, בשעה שהוא הזמין אותם בצורה מכובדת לדבר, לאכול צהריים. לאנשים כאלה, כל מי שכבוד תורה אכפת לו, היה מזמן צריך להלקות, ואולי קצת יותר מזה. המזל שלהם שהרב זלמן לא כל כך מקפיד עליהם. אפילו לאנשים לנערים שפינצ'רו את הגלגלים של זמביש, היחס היה שונה מהיחס אליהם. אותם נערים אני יודע שהם לא חלק מ"נוער למען" שיש להם את הרב לוינגר, ואפילו לא מ"גרעין הערים העבריות". אותם נערים שהפגינו, אין להם שום רב, הם לא מסכימים לשמוע, לדבר. אני כותב את הדברים בוודאות. אחרי "תורת המלך" טענו שיש דברים שמלבנים בבית המדרש, האם זה מה שהיה כאן? אני ממש מרחם על אותם נערים, ואני מתפלל שיחזרו בתשובה, וילכו להתחנן ולבקש סליחה מהרב זלמן.
מותר לשאול, לא להסכים, אבל הכל צריך להיות בצורה מכובדת, ולהבין שכולנו פועלים לשם שמים(ואותם נערים, אני מתפלל שהם עשו זאת לשם שמים, כי כל שאר הערכים, וכבוד התורה, לא היו חשובים בעיניהם, אז מהו כבוד שמים שלהם? צריך לדעת גם מהו "כבוד שמים") המקרה הזה סחף אותנו למקום שאנו ממש לא צריכים להיות בו. במקום לפעול על החיובי, היכן להתקדם, להוסיף אור ושמחה, נאלצנו להיגרר.
ונקודה אחרונה. אנחנו קצת צריכים לסמוך על המנהיגים שלנו, שהם פועלים לשם שמים, ושהם מבינים את המציאות יותר טוב מאיתנו. אם נלמד מהם, גם אנחנו נוכל בעתיד ללמוד לקח מהם, ופעול בצורה טובה יותר שנהיה בוגרים. לילה טוב
