בס"ד,בעזרתו יתברך ובהשתדלותי!
כולנו מכירים את הסיפור.מהחלטת בג"ץ ועד לאיטום הבתים בשבוע שעבר.
כולנו מריגישים שנהגו בנו בחוסר צדק,ויותר מכך.
כולנו מעדיפים שלא לשחזר את הסיפור,לטאטא אותו מתחת לשטיח.
אבל היו כמה נקודות שראויות שישחזרו אותם,כדי שלהבא הן לא תקראנה יותר.
מי שמכיר אותי,יודע שאני פנאטית,שאני מוכנה להאבק ולהאבק עד הסוף.
אבל אפילו לי יש גבולות.
אני לא אגנה את המקרה שקרה עם רכבו של זמביש,אני מזדהה עם כאבם של אלה שעשו כך.
אני לא אגנה ולא אצדיק.
אני לא אגנה את אלה שנכנסו לדירה לאחר שהיא התרוקנה מיושביה,מאותה הסיבה.
אני לא אגנה את אלה שאינם בטוחים בצדקת הרב מלמד,כי אני בייניהם.
אבל אני כן אגנה דברים שנכתבו ונאמרו כנגד הרב מלמד.
הרב מלמד הוא לא הרב שלי,ואייני מסכימה עם כל שיטותיו.
אבל לכל דבר יש צורה,ויש דרך.
מותר להביע חילוקי דעות,מותר להביע חוסר אהדה,אבל יש צורה ויש דרך.
עמדה בפניי הרב דילמה,דילמה קשה מאד.והוא,כרב,כמנהיג וכמורה דרך לקח אחריות.
הוא החליט לפעול בצורה מסויימת,שרבים הם החולקים עליה.
הרב לא קיבל את ההחלטה בקלות,והוא שקל רבות לפני שפעל.
להגיד שהרב צדק או טעה,לא אוכל להגיד ולא יוכל אף אחד.
לחלוק ולצאת נגד ההסכם יכל כל אחד.
אבל להפוך את הרב לבוגד,להשמיץ ולקלל לא יוכל אף אחד.
זו אינה דרכה של התורה,וזו אינה דרכה של היהדות!
אך זה לא המקרה היחיד של דרך הנוגדת את דרכה של היהדות שנחשפנו אליה בתקופה האחרונה.
נחשפנו גם למקרה אחר ומכוער לא פחות,אולי אפילו יותר.
המקרה הזה לא נעשה ע"י קבוצת נערים,"עשבים שוטים" כהגדרת רבים.
המקרה הזה נעשה ע"י דור המבוגרים של ימינו.
קרה מה שקרה,ונוקבו צמיגיו של זמביש.
ומה הייתה התגובה לכך?השמצת הנוער,והפיכת הנוער למפלצת בלתי מרוסנת.
היה מקום לגינוי,אבל יש צורה,יש דרך.
חלפו מס' ימים,והוחלט למחות נגד ההסכם.התארגנה קבוצה שהלכה והפגינה נגד ההסכם.המחאה נמשכה רק דקות ספורות,כי מיד הגיעה קבוצה שפיזרה את המפגינים,ולא ביד רכה.
ומה הייתה התגובה לכך?שוב השמצת הנוער.
אולי היה מקום לגינוי,אך יש צורה,יש דרך.
הפינוי החל,משפחה פונתה מדירתה,ואלייה נכנסו מפגינים.מיד הגיעה קבוצה של תושבי המקום,שפינתה אותם באלימות, ולאישה אחת אף הורידו את כיסויי הראש.
כאן בהחלט יש מקום לגינויי,השאלה רק לאיזה צד.
אך ראו-הפלא ופלא! את מי גינו?את הנוער.
אולי יש מקום לגינויי,אולי.אבל יש צורה,ויש דרך.
אפשר להמשיך לפרט על ארועים שבהם גינו את הנוער והכפישו את שמם,ואפשר גם לפרט על ארועים בהם לא גינו את הצד האחר.
כשהגיעו למחות נגד ההסכם,הגיעה קבוצה שפיזרה את ההפגנה באלימות,החל בשבירת המצלמות וכלה במכות
(קבוצה,שדרך אגב,נשלחה כדי למנוע מלחמת אחים.)
וגינוי-
לא היה.אף אחד לא קם וגינה את האלימות שנהגו בה כלפיי המפגינים.
כשהוציאו באלימות את המפגינים שנכנסו לדירה,כשהכו אותם,כשהורידו לאישה את כיסויי הראש,
גינו.אבל לא את מי שנהג באלימות,לא את מי שהיה לא בסדר.
הקב"ה העמיד אותנו בפני ניסיון.
נכשלנו.נכשלנו כישלון עלוב,משתי הבחינות:הבתים פונו והעם מפולג.
אבל אפשר עדיין לתקן.
הבתים פונו,אך עוד לא פורקו. ניתן עדיין להתפלל כדי לשנות את הגזרה.
בדרך הטבע,נכשלנו.הפסדו במערכה.שלום עכשיו והערבים יכולים לסמן להם 'וי' ליד המטרה.
אבל לא רק הם,גם היצר הרע,השטן המשחית.
כי העם מפולג עכשיו.ולא רק ימניים-שמלאניים.
מחנה הרב מלמד מול המחנה שאינו מוכן לשום הסכם.
הציבור הרחב מול מועצת יש"ע.
המבוגרים מול הנוער.
התקשורת(גם הימנית!)מול המתנחלים.ועוד ועוד.
עכשיו זה ביידים שלנו.ביידים של כל אחד ואחת.
מה שנעשה אין להשיב,אבל אפשר לתקן.
במקום לגנות את הנוער ולהוקיע אותו,צריך לקרב אותו.לתת לו חיבוק חם ואוהב.
במקום לגנות את הרב בגלל שחתם על הסכם,צריך לנסות לדבר.
כי אבא מחכה לשינוי שאצלינו,כדי שהוא יוכל לשנות את הגזרה.
אז אם יש מישהוא שהזדהה עם תחושותיי או הצלחתי ואפילו במעט לחדור אליו,שיעשה את שלו כדי לתקן את המצב.
אני.
).
