אולי לא הבנת אותי נכון..

אם זה הראש שאת באה איתו, ממש ממש פיספסת את המטרה של קומונה.
וכשתלכי לסניף שכן יש בו בחורים "איכותיים", זה מה שיעסיק אותך?
כי אם כן, וכנראה שכן, תחסכי את זה מהסניף שלך.
כבר הייתה לי קומונרית כזו. היא אפילו יצאה עם מישהו מהסניף.
בואי נגיד, שראו על המצב של הסניף שהראש שלה לא ממש שם...

אבל אם את הולכת לקמונה בשביל זה,

כנראה שפיספסת את המטרה

אם יש לך דילמה, האם לעזוב הסניף שלך, משהו שיעצב לך את החיים, לא פחות מהאולפנא.

בגלל ששמעת שאין שם בוגרים "איכותיים"

כנראה פיספסת את המטרה

אם את לא רואה את ערך הסניף הזה, 

את התפתחותו, את מכלולו,

כנראה שפיספסת את המטרה

אני מציע בכנות, לא בשביל להוריד ח"ו מוטיבציה,

אלא להפך, מתוך הכרות קרובה עם כמה קומונריות,

לשבת עם עצמך ולהבין למה את הולכת לשם.

כי כרגע, העניין בכלל לא מסודר לך בראש!

ובעניין הזיווג, באמת שאין לך מה לדאוג.

גם בוגר "לא משהו" יכול להציע לך את החבר שלו.

הרבה בהצלחה

יותר מידי "איך זה יקרה" שתכירי את בעלך.

לדעתי, תעשי את השירות לאומי שלך לשם שמיים (בלי שאני מתייחס לשאלה איזה ואיפה), גם בחריצות וגם בצניעות;

ולכל היותר - אם  עד סוף הש"ל לא תהיה לך עדיין הצעה ממשית, תפני אז למכרות נשואות, למשיהי שעוסקת בשידוכים, וכד' - תסבירי מה את מחפשת, ובעז"ה תקבלי הצעות. אולי עד אז גם תדעי יותר מה את רוצה ותהיי עוד טיפה בשלה לענין.

אין מה לדאוג יותר מידי, לדעתי. את עוד די צעירה.

למרות שהרבה זמן אני לא מגיבה פה..

בפשטות, את הסיבוכים למציאת החתן שלך תשאירי לה'.

זאת לא אמורה להיות המטרה שלך בשנת שרות ולא כדי לך בכלל להתחיל בגישה הזאת את השנה!

מסכן הסניף שהקומונרית שלו באה בראש הזה 'לקמן' אותו...

תרשמי לך (בראש או בדף) את כל הסיבות בגללן הלכת לכיוון הזה, בגללן את חושבת שקומונה זה כ"כ 'שליחות עצומה'. כשהרשימה מול ענייך תגידי לעצמך-בגלל זה אני הולכת לשם! בשביל לקדם------ולהוציא כוחות-------ולממש את יכולותי----- וכו וכו.. 

תשקיעי את כל הכוחות שלך באותן מטרות שאת מציבה לעצמך כבר עכשיו.

החתן כבר יבוא לך בזמן המתאים (ויש לך זמן...18 לחופה זו המלצה בלבד) בשידוך או ספונטני ('ספונטני' זה בספונטניות.לא מתוכנן..)

בהצלחה.

אני באה נטו לטובת הסניף,יש מה לקדם בסניף מבחינה תורנית ואידאלית,וכן להגדיל את הסניף בכמות ועדיין להשאיר את האיכות..

אבל כל הזמן צצים חששות וקשיים וכל דבר גורם לי לחשוב שאולי לא..למרות הכל..

אז קחו את זה בפרופורציה..

מבכה את זילות המושג דחוף, כנראה שבסלנג העכשווי זו מלה נרדפת ל"אני מוטרדת"...

מאמין שבין כה וכה היו עונים לך.

להיות קצת יותר נחמדים..

כנראה זה לא המקום לקבל תמיכה ועידוד...כולם טועים..קורה..

ולזה שהגיב בקשר ל"דחוף"..מה שלאחרים נראה דחוף/חשוב שונה ממה שנראה לך..

לתרום בצורה שתתרום גם לך, לכי על זה.

אבל אולי החשיבה הזאת לא כ''כ נכונה.. מי מבטיח לך שבמקום אחר יהיו אופציות טובות יותר?

בכל מקרה, זה לא סוף העולם.. יש הרבה דרכים להכיר.. זה יבוא לך בצורה שלא תכננת..

בהצלחה!

באמת, כשאני בא להגיב, אני מבין איפה כולם נופלים.

קודם כל, תנסי להבין שלמרות מה שאת אומרת, מורגשת פה סתירה, שמצד אחד את לא באה לסניף בשביל זה, ומצד שני- לעזוב סניף בגלל סיבה כזאת?

אני ממש לא חושב שזה מראה על רדידות, אבל באמת שקצת קשה להבין את המקום שלך.

אבל אני חושב ככה-

הרבה אנשים מודאגים מאיך הם יתחתנו, מי יותר ומי פחות, אז אל תדאגי.

רק תדעי לעשות מה שאת חושבת שצריך לעשות, ולא לתת לדברים כאלו להשפיע עלייך יותר מידי. אם את חושבת שהמטרה שלך זה קומונה בסניף הזה, חבל שתתני לדאגה כזאת להזיז אותך למקום אחר, אחרי שכבר מצאת מקום מתאים לך. זה קודם כל.

חוצמיזה, אל תדאגי, אחרי הכל זה לא שרוב הקומונריות מתחתנות עם בוגרי הסניף, אלא זה רק מין חלום כזה, שהחיים יהיו פשוטים ומגניבים. משהו כזה (ע"פ הבנתי הרבה בקומונריות )

כשיגיע זמנך ותרגישי שאת רוצה להתחתן, יהיה בסדר. יש אצל הדתיים הצעות, המצב לא כזה נורא...

בהצלחה!

אחרי הכל, זאת החלטה שלך.

מישהו אחר לא יכול להחליט בשבילך, ואולי בגלל זה יש לך רתיעה מהתשובות שהחבר'ה ענו פה, כי את מרגישה שזה לא קשור אלייך, כי זה מבטל חלק ממך- זה אומר לך לזרוק את הדאגות כי הם לא אמיתיות.

למרות שאת דואגת

בגדול מצטרף לצעיר שמעלי,אבל גם חושב שבאמת כדאי שתתמקדי בשירות לשמו כי זה יותר אמיתי.

אם את רוצה להכיר ולהתחתן בתקופה הקרובה הייתי ממליץ לך לעשות את זה בדרך יותר רשמית,למרות שפחות כיף להכיר מלאכותית.

אני חצי קומונר ואני שמח לראות שאני לא יחיד שזה עולה לו לראש.זה בא הרבה כשאני עובד עם בנות שירות/קומונריות מסוימות ואני ממש שמח לראות שזה טבעי,חשבתי שאני חריג.

מהסיבה הנ"ל אני גם מזדהה איתך ולא פוסל הכירות כזאת,על בסיס עבודת קודש משותפת,אבל אני חושב שכדאי להפריד בין המטרות-העבודה והקשר הזוגי;כדי שהעבודה תבוא ממקום יותר קדוש ועם פחות נגיעות אישיות.אולי גם בגלל שטוב להגדיר מטרות ולהשלים איתם,בלי לברוח ע"י שילובם במהלך דברים אחרים בחיים.אבל אנלא סגור על הסיבה האחרונה.

אל תקחי קשה את התגובות כאן.אנחנו לא מכירים אותך ולהרבה אנשים זה נשמע רע,כאילו כל  הסיבה שאת רוצה קומונה זה להכיר.

בהצלחה בשירות!תתחתני מהר(ובלי לחץ;))

פחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

|מוחה דמעת צחוק|

חוץ מזה, שלפעמים דווקא כשאומרים "אני לא אכיר כאן!" "אני לא באה בשביל זה!" "אין לי שום כוונה כזאת" וכדומה - 

דווקא אז זה בא...

אין לך טיפת מושג מה זה "קומונה" אם את מדברת ככה.

שלא תעיזי לשלוח את הילדים שלך לתנועת נוער אם זה זאת הגישה.

אין תפקיד יותר בודד מזה בשירות לאומי, לאף אחד אין טיפת מושג מה עובר עלייך (אולי רק החברות הקומונריות)

ואת פשוט אחת מול כולם.

זה דבר הרבה יותר עמוק מאשר למצוא פעולת ער"ש או לדאוג להגברה במוצ"ש ארגון.

לכי תעשי קצת עבודת שטח מזה קומונה ואז נדבר.

(התגובה שלי היא ל"בת שמש" ולא ללינוי.)

תאמיני לי שאני יודעת טוב טוב מה פירוש התפקיד. כפי שכתבת, היחידות שיודעות מה עובר עלייך הן החברות.

ולי לא חסרות חברות קומונריות.

לא חברות שמשרתות ותורמות בתפקידים אחרים.

וכן, זה משנה.

מניסיון.

בעזהי"ת

קומונה זה תפקיד ענק, נכון.

אבל לא בהכרח 'הכי קשה בש"ל', ותלוי מאוד בבנאדם.

ישלי חברה שעשתה שנה ראשונה קומונה ושנה שניה איפה שאני, והיא אמרה שיותר קשה.

גם פה אפחד לא יבין..

[פה=די דומה למה שבת שמש עושה.]

לכולן יש את זה בראש בגיל הזה..

אבל אני ממליצה לך בכל זאת לא להחליף סניף. אם את צריכה להכיר משם מישהו זה יקרה גם בסניף שלך. ואם לא,אז לא משנה באיזה סניף תהיי-זה לא יקרה.

לכי תעשי את השליחות שלך לעמ''י,בצורה הכי טובה שיש,ובלי מחשבות על בנים.. זה יבוא!!

שבת שלום!!

אבל אם בגלל שאין שם חבר'ה "איכותיים" היא שוקלת האם להחליף סניף,

זה באיזה מקום מעיד על אי חיבור אמיתי לסניף

וכידוע, להיות קומו' זה עבודה קשה!

כך שאם היא לא תהיה מחוברת אליו באמת,

היא יכולה להרים ידיים והתייאש מהעבודה הקשה

ולכן הצעתי, בהודעה שלי שתשב ותברר עם עצמה למה באמת היא הולכת לשם.

רק כך היא תוכל לדעת האם היא מוכנה לסחוב את הסניף על הכתפיים שלה,

אהבת סניף שלא תלויה בדבר!

שיהיה לך הרבה בהצלחה!

מתוקתי,אחד התקנים הכי קשים בש"ל הוא קומונה ואני מחזקת את ידיך שהלכת לזה, כי אני לא הייתי מסוגלת...

אבל אם את באה בגישה למצוא חתן באותו סניף ובגלל שאין שם "מציאות" את תחליפי סניף????

ממש לא,תמשיכי בסניף הזה מתוך מטרה נעלה וערכית ותחושת שליחות. והקב"ה יהיה בעזרך להצליח להוביל את הסניף למצוא את המיועד לך.....................................בהצלחה רבה!!

אם לא באת לקומונה בשביל להתחתן- אז למה לעבור סניף??

זה דבר ראשון.

דבר שני- את רוצה להתחתן עם חבר'ה קטנים ממך?

דבר שלישי- לא בוחרים סניף לפי מה שאת מחפשת בבחור...

כך נראה לי.

עבודה לחוד- זוגיות לחוד.

ואיך תקבלי הצעות?

פשוט לכי לשדכניות, ויש המון,

יש חברים- תיידעי אותם.

ואם אין חברים- זה הזמן להתחבר לחברים...

אגב לכל בחור בסניף יש גם חברים...

למה לדאוג לדברים שלא בשליטתנו כרגע? בשביל זה יש את הקב"ה! הוא יודע איך תכירי את בעלך

אז כנראה שזה יקרה איכשהו.

בהצלחה!

בתור קומונרית לשעבר  אני חושבת שצריך לבוא לשירות קודם כל במטרה לתת. לא לחפש חתן.

התפקיד הזה ג"כ קשה וכדאי ורצוי להשקיע בו את הכוחות- כי לזה נועדה השנה הזאת.

ועוד משהו, אם תתני את עצמך לגמרי, תשקיעי, תראי את הכוחות שלך (לא במטרה שיסתכלו אלא לשם שמיים)

יש סיכוי שיום אחד זה גם ישפיע הלאה. אבל הנק' גישה היא אני תורמת מה שאני יכולה ובעז"ה אם הקב"ה ירצה שתצאי משם עם חתן זה יגיע, אבל חבל להשקיע את האנרגיות בזה. את תפסידי, הסניף יפסיד וגם הבחור יפסיד (בכל זאת, קומונרית..)

אל תדאגי.. בעז"ה, הצעות מגיעות ויגיעו, אבל אחרי שאנשים גם מכירים אותך ולא את הרושם שאתה מנסה לעשות, הם גם יכולים להציע בהתאם...

וסתם אני מוסיפה פה משהו שהרב שלי אמר לנו לפני השירות,

שלא יוצאים (לדייטים) בזמן השירות. חלק יכולים לחלוק עליי פה אבל יש הרבה הגיון בזה.

בשירות, את  במצב קצת לא יציב, לא מצב רגיל נתינה אינסופית בלי קבלה, אין לך גבולות ברורים ,אף אחד לא יודע  מה את עושה (ההורים וכו') וקצת קשה וקצת לא טוב ופתאום מגיע האביר על הסוס הלבן והכל נראה איתו טוב ומושלם , והוא מקשיב לך ועושה מה שאת רוצה, לפעמים זה לא כ"כ מקום בריא לבוא איתו לקשר, בקשר צריך לדעת לבחון דברים לא מנק' מוצא רגשית של צורך רק אלא גם מקום של נתינה

אני בשירות לא יצאתי בכלל (הגיוני שיש פה אנשים שמכירים אותי).. והיה מישהו שרצה וכו' והודעתי לו חד משמעית שאני לא יוצאת בשירות. זה גם חסך לי עבודה עם הבנים, נטו עבודה ולא בדיקה אם הם מתאימים/חמודים/ חתיכים וצדיקים...

ב"ה, התחלתי לצאת חצי שנה אחרי השירות וב"ה... התארסתי. מתחתנת עוד חודש וחצי... בלי כל קשר לסניף...

זהו דעתי. ובע"זה שיהיה לך הצלחה רבה רבה בסניף. שתצליחי לחנך, לגלות את הכוחות שלך להעלות ולהתעלות. וכל העוסקים בצרכי ציבור באמונה הקב"ה ישלם שכרם!!

יד אחים לך שלוחה!! בב"ח לתו"ע וכו'

תקופה סוערת של עשיה גדולה יחד עם בילבול, בדידות, עומס נפשי, חוסר יציבות.

זה לא הזמן להפגש.

רוב בנות השירות נכנסות לקשרים לא ברורים, בלי שיש להן פנאי נפשי להחליט, לשים לב, לעצור קשר שאין בו טעם, או אפילו לבנות אותו כמו שצריך.

על אחת כמה וכמה קומונריות.

מעבר לפגיעה בעצמך,

זה גם לא מוסרי להגיע לסניף מתוך כוונה להפגש במהלך השנה,

משום שקומונרית עם חבר לא מתפקדת, ודופקת את הסניף.

יעידו מדריכים שכך היה אצלם, שכבר עדיף שהקומונרית תעזוב.

זאת רק שנה אחת של שירות...

זה עובר מהר וכדאי לחכות...

לכי לינויוש בדרכך, תהיי קומונרית ומצאי לך גם אהבה גדולה כמו שמגיע לכל בן אנוש.

אין סתירה בין הרצון להתנדב ולתרום לבין הרצון והצורך למצוא לעצמנו בן זוג נאה וראוי ולהקים אתו בית בישראל.

מותר לחשוב ולהרגיש ולפעול בכמה מישורים במקביל. זה טוב, זה נכון, זה אנושי וזה מועיל.

בהצלחה.

רק נתנו לך כיוונים למחשבה ונקודות על מה להסתכל.

את ההחלטה תעשי את לפי מה שאת מרגישה.

כן, הגיוני שבסוף תעברי סניף, כי מאוד היה חשוב לך- למרות מה שכולם אמרו!
 

יש לעיתים התאהבות עיוורת עם פערים שקשה לגשר עליהם אחר כך כשמתעוררים מחלום השרות לאומי.

אפשר גם להתחתן עם השליח =) 

ועכשיו ברצינות.. לא בוחרים ככה סניף. נקודה. 

אני קומונרית.. ורוב הקומונריות לא יוצאות עם מישהו מהסניף.. 

חוץ מזה, הגישה הכללית שלך גם צריכה להשתנות.. את יכולה למצוא בכל אדם זהב... 

הדרך לשידוך זה לא דרך של שחור לבן, יש כאלו שיהיו מוקפות בהצעות/בחורים רלוונטיים ויתחתנו בגיל 30, יש כאלה שלא יהיו להן הצעות/לא יהיו בסביבה של בחורים ויתחתנו עם מישהו שפגשו איכשהו.

אני יכולה להעיד על עצמי שיצאתי עם שלושה בחורים עד לחתונה- שלושתם לא מהשירות לאומי ושלושתם לא היו סביבי בעשייה יומיומית.

אחד פגשתי במקרה לדקה בדרכי לאנשהו- והוא השיג את המספר כי הוא הבין איפה אני גרה,

השני - ראיתי במשך שבוע שהתנדבתי - יצר קשר אחרי כמה חוד'.

השלישי (איתו התחתנתי ב"ה) בכלל הכרתי ברמה של "שלום-שלום" במשך כמה שנים, ויומחד נפל האסימון.

ולחילופין אני מכירה הרבה סיפורים הפוכים על המון המון השתדליות אינסופיות מגיל 18 ונישואים בגיל מאוחר - של בנות מדהימות ומקסימות ביותר.

לא הייתי אומרת לך ללכת ולגור באי בודד, אבל מעבר לזה - כל עוד את בחברת בני אדם, זה יכול לבוא מכל כיוון.

הכרויות זה לא מתמטיקה, זה יכול לבוא בכל מיני דרכים ובכל מיני אופנים ואם כן יש לי עצה מעשית בשבילך בכיוון הזה - זה שתפסיקי לחשוב על זה ולהתעסק בזה ובטח לא לקבוע ע"פ זה מקום ש"ל - אלא תחליטי עם עצמך שאת חיה ובונה את עצמך, ובע"ה כשזה יבוא, איך שזה יבוא - זה יהיה מצויין ומשמיים.

אם את באה בגישה לחוצה א. זה לא נכון עקרונית לבנייה אישית. ב. זה יכול מאד לתסכל. ג. זה לא עובד ככה ד. אני מאמינה מאד שהלחץ שלך עשוי לשדר לחץ לא מודע לסביבה ורק להרחיק פוטנציאלים שבאמת מתאימים.

מה בנוגע להשתדלות ? 

כמו שאמרתי - לחיות בחברת בנ"א. לא לדחות הצעות על הסף - וזה הכל.

מעבר לזה - תסמכי על הקב"ה, תתפללי ותבני את עצמך ואישיותך (לאו דווקא את חלילה, אלא כל אחת בגיל הזה.)

ועוד לא התחלתי לדון בסוגיה של נישואים בגיל צעיר - נכון/לא נכון/כדאי/לא כדאי, מה שבטוח שזה לא הדבר המומלץ והנכון לכל אחת. 

בהצלחה בש"ל.

בתור אחת שהיית קומונרית

אציין

שבמחנות

וסימנריוני הדרכה למינהם

ובשלל מסגרות בתנועה

תוכלי להכיר שפע בחורים ממלח הארץ.

אבל אחותי,

תעשי לעצמך טובה

ותוציאי את השטות הזאת מהראש

כי קומונה זו כזאת שנה אדירה

ובכלל לא משנה אם מוצאים בה חתן

ואפילו עדיף לדעתי

מראש לא לבוא במטרה להתחתן בשנתיים הקרובות

תקראי את הכותרת של עצמך

את בת 18 וחצי למען ה'!!

מה בוער לך???...

תסיימי שירות כמו בן אדם

ותעשי לך גם שנה של עבודה, או טיול, או מדרשה

תחליטי מה את רוצה ללמוד...

מי רודף אחרייך???

באמת, מניסיון,

גם עדיף בשנה של הקומונה

שהיא גם ככה קשה (!!)

להכניס גם מורכבות של קשר זוגי.

ותיזהרי ממני אם את מתחילה עם מישהו ביב'!!

כקומונרית לשעבר(לפני 3שנים) אני פשוט מזועזעת!! זה כ"כ עצוב לי לקרוא את המילים הללו. גם אם את כותבת שזה לא המטרה שלשמה הלכת לקומונה- בין השורות זה צועק. ועצם זה שזה מעסיק אותך עכשיו, עוד לפני שהתחלת את התפקיד זה עצוב. ושלא נדבר על זה שחשבת להחליף בגלל זה בסניף.

אז ככה- בתקופה הזאת שלפני תחילת הקומונה כל קומונרית תרודה במחשבות על תחילת השירות, השבת הראשונה,המטרות שלה בסניף, רעיונות למהלך השנה, חששות ופחדים-שלגיטימיים. אבל זה מה שמעסיק אותך ועוד עכשיו? אז איפה הראש שלך יהיה במהלך השנה בעבודה החינוכית בסניף, בשאיבת הכחות היומיומיים שבהם את צריכה להזכיר לעצמך מה את עושה בסניף? איפה? בחיפוש אחר החתן המיועד?? כדאי מאוד שתחשבי אם התפקיד הזה מתאים לך, הוא דורש ראייה כללית ורחווה. במהלך השנתיים שהייתי קומונרית הראש שלי לא היה במקום הזה. וכן, במשך השנתיים היו לי מספר הצעות חלקן -בוגרים מהסניף. אבל מבחינתי זה כ"כ לא  היה הזמן המתאים.(ואל דאגה, אחרי הקומונה יצאתי עם בוגר של הסניף.ולא זה לא הוביל לשום מקום, אז מזל שזה לא קרה בזמן הקומונה) הסניפים צריכים קומונריות שיתנו את עצמם ולא יבואו מאינטרסים אישיים- רק כך הן מועילות לסניף, ומקבלות פי כמה וכמה בחזרה!

ומעבר לתפקיד- בנות חמודות, צאו מהסרט הזה שאתן במרדף אחרי החתן המיוחל, שאתן צריכות לחיות בנהירה אחרי שידוך - במיוחד לא בזמן השירות הלאומי. סמכו על הקב"ה!הנהירה הזאת לא תוביל למקום בריא! תבנו את עצמכם כמו שצריך, תבנו ותוסיפו במקומות השירות שלכן, וככה תבנו את הבית שלכן בצורה בריאה ובזמן הנכון!! 

זה דווקא מעודד לראות בנות שלא רוצות להישאר רווקות לנצח...

את מתחילה שירות לאומי בתור קומונרית, בבני עקיבא? (זה ברור?)

ואת מקווה למצוא את האחד בסניף. ברור שאת מקווה שזה יבוא מאליו, שמישהו מהבוגרים, ועדיף אחד שיהיה תותח כזה, חברתית, אישית, גופנית, יישא עיניו אל הקומונרית המדהימה שהסניף כולו כל כך מעריך ואוהב, שעושה עבודת קודש, קומונרית שבאמת לא זכורה כמוה.

אז ערב אחד היא תישאר לסדר את חדר המדריכים, או לסגור את ההרשמות לנטיעות, והוא יגיח לסניף בתירוץ כזה, או אחר, (אני מעביר שיעור לחבריא א' בשבת... אנחנו עושים סעודה שלישית ואני צריך להגיד דבר תורה וכו') ואז תתפתח שיחה אל תוך הלילה, שיחה על הדברים שחשובים באמת, וכל אחד מהם ירגיש איך השני כל כך מבין אותו, ואיזה רעיונות מעניינים יש לו, ואיך היא רואה דברים מתוך אמונה... וכו' וכו' וכו'

צריך להמשיך? אז בואו נגיד שהם רוכבים ביחד אל השקיעה.

כל מה שכתבתי עד עכשיו הוא אמת לאמיתה, כי בדמיון שלנו זה מה שכולנו חולמים. שכל מי שנרצה ירצה אותנו, שהכל יסתדר, שהכל יהיה מדהים, שהכל יתחבר כמו נס, כמו כפפה, בצורה מדוייקת בלי אתגרים, בלי שאלות, בלי ספקות, בצורה זורמת ופשוטה ובלי קשיים.

אז לינוי היקרה,

את הולכת לעבוד קשה. הרבה מהזמן אף אחד לא יעריך את זה. אולי פה ושם איזו מדריכה של שבט הרא"ה תגיד מילה טובה. יקבלו אותך כמובן מאליו. לא בהכרח תהיי הדבר הכי מגניב בסניף, לפעמים ההיפך. תמצאי את עצמך במצבים שלא חלמת שתהיי בהם, ותתנהגי בצורה שלא חלמת שתתנהגי.

בסוף השנה הזו, את תהיי אחרת. אחרת זה אומר שזה משהו שאת אפילו לא יכולה להבין עכשיו, כי העיניים שלך ייפקחו ואת תראי יותר, את תראי דברים שלא ראית ושלא יכולת בכלל להכיל. כי הייסורים והקושי פותחים את הלב, והלב פותח את המבט.

אז תעשי לעצמך טובה, תמשיכי לחלום את החלומות היפים של האהבה, שכולנו אוהבים, אבל תהיי מוכנה לאתגרים שלא יאפשרו לך באמת זמן למצוא אהבה. אם תמצאי אהבה זה יהיה נס. את צעירה מאוד, וגם אם כולנו רוצים אהבה מגיל צעיר מאוד (לפחות 12-13) זה לא אומר שאנחנו מוכנים לקשר.

אז כל עוד את לא הולכת לממש קשר מחוץ לחתונה (מבחינה פיזית, ואני מניח שזה המצב בהיותך קומונרית) תעשי לעצמך טובה ותטעמי קצת ממרירות החיים לפני שאת צוללת לים הדבש (כביכול) של האהבה. כשתמצאי אהבה תגלי שמעט מאוד מהחלום נמצא במציאות. הוא קיים, למי שלא מוותר על לראות אותו, אבל בצורה אחרת לגמרי שאני אפילו לא אכביר במילים עליה כי זה ייראה נדוש אולי, משעמם, לא מושך. אבל העבודה הקשה, הבחירה והאמונה וההתחדשות בתוך השיגרה, הפרנסה, השטף של החיים שהוא הרבה יותר חזק מכל מה שמוכרים לכם בבני עקיבא, בסמינריוני הדרכה וגם בישיבות הסדר ובמדרשות, במקום הזה יש אופציה לבחור באמת, ליצור באמת, למצוא את אלוהים. זה מה שנקרא מבשרי אחזה אלוה, זו אהבה וזה החלום שלך.

עד אז - תתרכזי בעבודה שלך ותפסיקי לקשקש.

תעשו לי טובה ותפסיקו לבלבל את המוח.

ה' עוזר? כן, למי שמקשיב לו. למי שמקשיב לקול ה' שבקרבו.

לינוי מבטאת פה משהו מאוד עמוק, שמצריך המון אומץ. לינוי מבטאת רגש שלכם, כל הצדיקים כאן, אין אומץ לא רק לבטא אלא גם להרגיש. אז במקום להטיף מוסר, אולי תקשיבו לרגע, תקשיבו למישהי שחיה את החיים שלה כמו שהם, גם אם היא צעירה, חסרת ניסיון ופנטזיונרית.

את תהיי קומונרית טובה, כי את תקשיבי לאנשים.

את תביני מה זה רגש של בן אדם.

היכולת להקשיב לרגש שלך, לקול ה', היא חשובה.

אבל צריך גם לדעת לפרש את הקול הזה,

ובשביל זה ילדתי, את צריכה קצת ללכלך את הידיים,

לחפור באדמה הקשה ולאכול חול. 

אז תביני מה את מחפשת, מה זו אהבה. הפנטזיה שלך עכשיו היא רק מעטה זכוכית שיתנפץ עם החניך הראשון שיצרח לך במוח.

יהיה בסדר.

בס"ד

כמו שאנו גורסים כרמב"ם ולא כרש"י, שבית המקדש יבנה מלמטה ולא מלמעלה.

כך גם האהבה והזוגיות זה גם אבל וודאי לא רק להתפלל ולחכות להפגש בגיל מאוחר, אלא אפשר ליזום.

(מתוך עדינות וצניעות כמובן, אבל לא מתוך פחד.) 

ואת יכולה ליזום לא רק בסניף אלא בכל מקום !!!

יש תגובות שבאמת אנשין מדהימים שלקחתי לעצמי המון מהתגובות האלה..

ואני אגיד משהו בזהירות..אני דיי חושבת שרוב אלה שכביכול יצאו נגדי  בפנים יודעים שזה מחשבה שעוברת ל90 אחוז מהבנות ש"ל..

גם אם הם יודעות שזה לא יקרה...

וכאילו פתאום אני מרגישה שהרבה מתחסדים כשמדובר באינטרס אישי בשנת שירות..

ושוב..זו לא המטרה שלי..

אבל העומק של השאלה היא האם זה נכון להישאר בסביבה הזאת....

כולם מדברים על בני עקיבא יש כל כך הרבה סיפורים על פעילויות וטיולים שבתות חבריא בית חבריא א' ומדריכים ומדריכות חתיכים זה מאוהב במדריכה הזו והיא בו החניכים הפיקחים כמובן שמים לב לזה כל כך זה כזה שקוף אז באתי לסניף פעם פעמיים ולא רציתי לחזורר כן מדריכים יקרים אתם עושים עבודת קודש אני לא אשקר ואני מדברת על הסניפים המעורבים כמה לשון הרע כמה חוסר צניעות כמה חוסר שמירת נגיעה מסכנים החניכים וגם המדרכים יוצאים משם כל כך מבולבלים אז ככה חוץ מהקניית ערכים כגון אהבת ארץ ישראל עזרה לזולת שחכתם עוד הרבה דברים כמו התורה האמיתי שלנו אתם עושים אך לא מספיק אז לינוי היקרה אם את באה לסניף כדי להכיר את זיווגך לעתיד אז אני מבקשת פשוט אל תבואי! זה רק יהרוס את הסניף גם ככה כואב לי על הידידים והידידות שלי שיצאו מבולבלים איך אמרו חכמנו עשה רצנוך כרצונו כד שהוא יעשה את ררצונו כרצונך ויבטל רצון אחרים בשבילך רק תעשי את זה ותראי שה' יביא לך תזיווגך ממקום שלא חלמת עליו ואני רושמת את כל מתוך ניסיון ודברים שראיתי

בעיני זה בדיוק היופי של בני עקיבא, שאנשים כפי שהם יכולים להביע את עצמם. כמובן יש קשיחות דתית די רצינית, שאו שהיא טובה או שלא, אבל התנסויות שיש בבני עקיבא הן יקרות מפז בעיני, וכשאני מסתכל אחורה הרבה מהחוויות האלה היו חוויות מכוננות בחיים שלי. ואני לא מדבר על פעולת ערב שבת תותחית (למרות שגם שם למדתי לחשוב, להתבטא, לשכנע) אלא לחוויות עם בנות המין השני - שיחות, עשייה משותפת, יציאות. את כנראה לא מבינה כמה זה בריא, כמה זה קריטי. החברות הדתיות הקיצוניות הן חברות חולות, חולות במחלת הגלות, ואני מקווה שבקרוב הן יחלימו מהמחלה הנוראית הזו. 

לא רק המיניות מדוכאת, גם הרגש, גם הרבה מחשבות. זה מאוד קשה לחיות במקום כזה עבור אנשים עם נפש חופשית, שאין לגיטימציה להיות מי שאתה. התורה היא דבר נפלא (כמובן שיש דברים בה שצריך להיזהר מהם, ובייחוד מהבנות שטחיות כמו פוסקי ההלכה האורתודכסיים במקרים רבים, שלא מבינים הקשר, לא מנסים להבין מהות, אלא חותכים לפי מה שהראשונים אומרים. זה, אגב, לא נובע מחוסר הבנה אלא מפחד, חשש לגעת בכל הקונסטרוקציה ההלכתית שהתהוותה בגלות) בעזרת ה' שיברך אותנו שנצא מהסבך הזה בקרוב, ונזכה לקיום שנוגע בה', שחש אותו, שחי אותו באמת בכל החיים כולם ולא נסגור את עצמנו בתוך מסגרות קשוחות וכואבות.

נעם היקר,כשקיבלנו את התורה בהר סיני היה מחנה גברים ומחנה נשים.

-כבר אז הסתננו להם פוסקי הלכה אורתודכסים?!?

אל תהיה מהמקררים להם לישראל מקדושה וטהרה..

בס"ד

שבנות ישראל היו יוצאות לחולל בכרמים בט"ו באב וביום הכיפורים (!) זה היה נגד ההלכה ?! צריך רק לדעת איך לעשות את זה בקדושה ובטהרה ...

שיודעים לעבוד על עצמם ולשכנע את עצמם כל כך טוב באמת שלהם, שנובעת הרבה פעמים מגאווה ותאווה - שהם באים ביחד, שאף אחד לא יוכל לשכנע אותם שהם טועים.

מי שחושב שהוא יותר חכם מכל פוסקי ההלכה שהיו עד עכשיו ושהם לא מבינים וסתם פחדנים, אין מה לנסות להסביר לו אפילו.

אולי אחרי שהוא יקן את את הגאווה העיורת שלו ויעשה בירור פינימי האם מה שהוא חושב זה אמת או המצאות שהוא המציא כדי לתרץ את חוסר היכולת שלו להתמודד.

אולי אז הוא יוכל לשמוע. כרגע אין מה לעשות, פשוט עצוב לראות שיש אנשים שמדברים כך, אבל אין מה עשות רק הם יוכלו לעזור לעצמם. לאף אחד אחר הם כבר לא יקשיבו, הם הרי הכי חכמים בעולם.

בני עקיבא ?? ככה נראה לכם שבניו של בני עקיבא היו נראים ?במקומות מעורבים בנות ובנים ,פעיליות נפרדות לחניכים אבל ,בישיבות צוות וערבי גיבוש אתם מעורבים. קצת מטעה את החניכים מה ההבדל בינכם לבינהם ?לכם אין יצרים ?אבל תבואו ותגידו לי שזה בשביל מטרה מסויימת כי אנחנו יודעים שזה גולש ומעבר לזה מעניין תי לדעת מי הרב שהתיר בכלל דבר כזה ומה שמו .. רק אחריי שנתיים שהייתי מדריך וקומנר הבנתי שגם אני הייתי מבולבל ואחרי חיפושים רבים אחרי האמת מצאתי אותה ונועם אוחנה כל מה שהבנתי ממה שרשמת זה שיצאת כל כך מבולבל מסכן מאחל לך שתגיע לך הזכות לחזור בתשובה בדרך אמת ולהפיסק להתיר לעצמך דברים שאף רב לא התיר יום טוב!

מי אמר שמה שנגזר עליך בשמיים זה להכיר את בעלך דווקא בסניף?

אז מה אם יש הרבה שכן?

את תעשי את מה שמתאים לך,ד' כבר ישלח את החתן בע"ה
"וד' לא ימנע טוב להולכים בתמים"

אני לא מנסה לשכנע את עצמי בכלום, אולי אתם לא מנסים להתמודד, הרי אותם פוסקי הלכה (מסוימים לא כולם) גם נגד התיישבויות, צבא, אוניברסיטה, חסרים רבנים גדולים שהיו ותמכו בבני עקיבא ובעזרא ?

באה מישהי שואלת משהו נורמלי ולגטימי, הפכתם אותה לאיזה קורבן,

והיא מדברת במציאות הרווחת כיום..אז לצד הגברי כאן מאיפה לכם שזה לא נכון??

ולאלה שיוצאים כביכול נגד עזרא ובני עקיבא..למה אתם לא הייתם בעזרא ובני עקיבא..??אם כ"כ מפריע לכם המעורב אז יש את אריאל..אז תפסיקו עם השטויוות האלה..

אני בטחה שזה לא הקריטריון הנדרש שלה לסניף,אבל יכול להיות שזה פשוט סתם תירוץ שהיא נאחזת בו כי משהו אחר לא מסתדר לה שם..

אז במקום להביא אמירות באוויר וציטוטים מפה ושם,תעזרו תכלס בבעיה שלה ולא במה בנוח לכם..

ממש צדיקיןם גדולים אתם...

בס"ד

אף אחד מכם לא יתרוצץ למצוא לה בעל בעולם הדייטים הבלתי אפשרי של הציבור שלנו, ולא ינסה לשדך לה אחרי שהיא תגיע לגיל.

זהו קונפליקט לגיטימי מאוד, שוודאי לא נבחן בשדה הראיות ההלכתי.

תן לי יותר מ5 שמות של רבנים גדולים וידועים שמקובלים על הציבור, שאומרים שמה שקורה היום בסניפים הוא בסדר.

בס"ד

הבאתי כמה תוכל לסנן את אלה שלא "גדולים ידועים ומקובלים על הציבור"

1.הרב יובל שרלו - ראש ישיבת פתח תקווה

2.הרב דוד סתיו - ראש ישיבת פתח תקווה ורב העיר שוהם

3.הרב חיים דרוקמן - ראש ישיבת אור עציון

4.הרב ישראל סמט - רב הגרעין התורני בלוד וראש הכולל

5.הרב רא"ם הכהן - ראש ישיבת עתניאל ורב הישוב

6.הרב שי פירון -ראש הישיבה התיכונית אמי"ת פ"ת 

7.הרב ד"ר בני לאו - בית מורשה

8.הרב צפניה דרורי - ראש ישיבת קריית שמונה

9.הרב ד"ר יואל בן נון - ר"מ בישיבת "הר עציון"

10.הרב יהושע וייצן-ר"מ בישיבת בית אל

11.הרב אברהם צוקרמן - ראש ישיבת כפר הרא"ה לשעבר

12.הרב ד"ר בני קלמנזון - ראש ישיבת עתניאל

13.הרב יעקב אריאל - רב העיר רמת גן

14.הרב חיים נבון -ר"מ במדרשת מגדל עוז

15.הרב ד"ר יהודה ברנדס - בית מורשה

16.הרב שמואל דוד-רב העיר עפולה

17.הרב יהושע וייצמן - ראש ישיבת מעלות

וכו' וכו'

כל אלה "קדושים אשר בארץ המה" שבעז"ה מאור תורתם ישפיע על רבבות התלמידים שיש להם בארץ ובעולם ושבעז"ה יתקיים בהם מקרא שכתוב "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" 

                                                             אמן !!! 

אני יכולה במעט להבין את המחשבות בנושא אבל (וזה העיקר) אני ממש לא מסכימה עם מה שאת אומרת

אני הייתי קומונרית ומה שהיה לי בראש זה הסניף ומה אני יכולה לעשות כדי לקדם אותו

לא חושבת שאת צריכה להזניח את עצמך ולחשוב רק על הסניף אבל זה זמן השירות הלאומי.. בדגש על הלאום ופחות על הצד האישי בעניין (שבא באופן טבעי כשמשקיעים בסניף)

שנית, מה הלחץ להכיר?

אני חושבת שיהיה לך מספיק זמן להכיר בחורים טובים בסביבתך ולאו דווקא בזמן הש"ל..

לא ניראה ששאלו אתכם אם היא ממהרת או לא..

תכלס תענו לעניין ותפסיקו להצטדק באני אני ואני...

בס"ד

התכוונתי שאין לזלזל בהזדמנויות ובדרכיו של הקב"ה להכיר לנו את הזיווג

וזה כלל לא משנה אם היא ממהרת או לא

אז מה יעשו עכשיו הטוענים שהתנועה מידרדרת?...

תעשי טובה לסניפך היקר באיזו תנועה שלא תהיי ואל תהיי קומונרית.

בהצלחה.

אני כמתמודד עם הפרעת מצבי רוח לא אהבתי את הראיון כי כביכול הוא מציג שנישואיו עם אשתו המתמודדת פירקה אותו ואת משפחתו.

זה לא המצב שלי וחשוב היה אולי לציין את זה בראיון שיש מתמודדים, גם עם הפרעות מצבי רוח שכן מקימים משפחות ומביאים ילדים וחיים לצד המחלה.

במיוחד שהבאת את זה דווקא בפורום לנ"ו, המודעות היא דבר מאוד חשוב כשלעצמו וחשוב לדבר על זה אבל חשוב גם שלא לגרום נזק ולהפוך את כלל אוכלוסיית המתמודדים בהפרעות מצבי רוח לפסולי חיתון.

לק"י

(לא ראיתי את הכתבה, אבל קראתי כתבה איתו. כואב מאוד, אבל לא ברור לי למה החלטת להביא את זה פה....

אני מקווה שכולם יודעים שלהנשא למישהו עם התמודדות רצינית זה עניין שמצריך בירור. אבל לקחת את זה ישר למחשבות של חיים קשים זה גם לא נכון. בטח כשמדובר על סיפור של לפני הרבה שנים, והיום יש יותר מודעות ויותר דרכים לטפל).

אני חושבת שדווקא הוא הביא את זה להתבוננות על היאחזות בקושי למרות הכל 

אבל בעיני זה מרתיע יותר ממועיל.

מצב מאוד מתסכל ומבלבל, אבל חשוב שתדעי שזה קורה להרבה מאוד אנשים.  אתם אחרי השלב הראשוני. התחושה הזו ש"ירד לך" יכולה להיות פשוט ירידה במתח הרגשי אחרי שיא ההתאהבות.

ציינת שאת מרגישה באויר שהוא כבר מתכונן להציע נישואין.

בקשר של חודשיים בסהכ, זה קצב מהיר מאוד. כשצד אחד "רץ" קדימה והצד השני עוד בתהליך בחינה, נוצר פער שיוצר לחץ פנימי.

את צריכה לשאול את עצמך - האם ה"רתיעה" היא ממנו, או מהמחויבות הכבדה שפתאום מונחת על הכתפיים שלך?

אולי הגוף מגיב בנסיגה כדי להגן עלייך מהמהירות בה הדברים מתגלגלים.

בחודש הראשון אנחנו מאוהבים ב"דמות" שבנינו לעצמנו. כשהערפל מתפזר, מתחילים לראות את האדם האמיתי.

האם יש משהו ספציפי (התנהגות, ריח, צורת דיבור, משהו באופי, בדמות, אולי במחשבות על העתיד המשותף, על האחריות והתמודדות עם החיים האמיתיים, פרנסה, בית) שמפריע לך?

מה אפשר לעשות עכשיו?

1) קחי מרחק של יומיים-שלושה: אל תיפגשו. תראי אם את מתגעגעת או מרגישה הקלה. הריחוק עוזר להבין מה חסר.

2) בדיקת ערכים: תשאלי את עצמך – מעבר ל"משיכה", האם הוא אדם שאת מעריכה? האם טוב לכם ביחד ביומיום?

3) אל תמהרי להחליט: את בת 22, אין שום סיבה לקבל החלטות גורליות (כמו חתונה) אחרי חודשיים כשאת בספק. מותר לך לקחת את הזמן.

זה מאוד תלוי אישיות ותרבות, אבל יש מקומות שחודשיים זה לגמרי הסטנדרט לפגישות. כמובן אם מרגישים שצריך עוד זמן אז סבבה, אבל בעיניי לא נכון להציג את זה כתקופה קצרצרה.

לפותחת- הייתי ממליצה לשתף אותו שאת לא ממש בקצב שלו. כמובן לא צריך לומר ש"ירד לך" ממנו, אבל כן שיבין שאתם לא באותו קצב.

וכן לעשות פגישה, אפילו ח"פ (יש מקרים שזה לגמרי מספיק) שתעזור לך לזקק את התחושות שלך.

תכתבי אזור בארץ, מאמינה שיהיו כאן המלצות 

בהצלחה!

לגבי הצעה אסביר לו שצריכה עוד קצת זמן

השאלה היא מה אני עושה עם עצמי בזמן הזה..

ותודה, אני מאזור הצפון 

האם הרתיעה היא ספציפית ממנו, מהקשר הזה,

או משהו כללי יותר.

זה בהחלט משהו שיכול לקרות.

ואגב

 אני לא בטוחה שנכון לא לשקף לו את זה. אם זה מה שאת מרגישה, את כנראה מבטאת את זה בצורה לא מודעת. לדעתי, קשר אמור להיות מקום של פתיחות, של כנות - שבו מרגישים בנוח להגיד - אני מרגישה שיש הרבה פוטנציאל בקשר שלנו, אבל פתאום אני מוצאת את עצמי בחששות, שאני לא יודעת בדיוק מה הם ואיך להתמודד איתם, ושזה שלב שאת צריכה לעבור לפני שאת מוכנה לעשות את הצעד הבא.

הוא לא חייב לתת לך פתרון, אבל עצם השיתוף יוצר איזשהו אינטימיות.

לגבי המלצות - את צריכה למצוא מישהי שמתאימה לך. 

קודם כל לשקף לו את זה

שאת שמחה בקשר שלכם ואת רוצה להמשיך טוב לך איתו

אבל את מרגישה שאת לא בקצב שלו ושאת לא יודעת למה

ואת צריכה עוד זמן לעבור תהליך/בירור עם עצמך

הרבה פעמים עצם זה שאת לא מפחדת מלומר לו את זה זה כבר פותח משהו בנפש ואת אולי תביני יותר מה קרה

ואם לא אז באמת שווה פגישה עם מישהו חכם בתחום או איש מקצוע

לנסות להבין אותך ומה חסום לך או חסר לך

המון בהצלחה

יש סיכוי שאני מפחדת לפתוח איתו את זה דווקא בגלל שזה יקרב ביננו.

צריכה כאן בירור רציני עם עצמי..

פשוט לומר שצריכה עוד זמן.

בהצלחה!

ובכל מקרה ומקרה זה הוביל למסקנה אחרת.

הרבה פעמים כשמגיעים לשלב ההחלטות אחד מבני הזוג (או שניהם) יוצר משבר בתת-מודע, והתוצאות של המשבר מובילות להכרעה לכאן או לכאן.

בפעם הראשונה, ארוסתי דאז יצרה משבר שלאחריו יצאנו להפסקה בקשר ונפרדנו.

בפעם השניה, התכוונתי להציע נישואין וכשהיא הבינה את זה היא יצרה משבר שהוביל כל אחד מאיתנו לכיוון ההפוך.

שלאחריו היא התחרטה על המשבר ומאד רצתה להתחתן ואני נכנסתי למומנטום שלילי ביחס לקשר שהוביל בסוף לפרידה.

בפעם השלישית (אשתי כיום), חשבתי שהיא יוצרת משבר ובדיעבד התברר שאני זה שיצרתי משבר מדומיין, אבל זה עזר לאשתי להוריד את החסמים האחרונים שהיו לה, ובסוף אותו היום הגענו להכרעה חיובית.

אז ההמלצה שלי היא לעצור ולחשוב עם עצמך מה גורם לך להרגיש כך, ואפשר גם להתייעץ עם אנשים שמכירים אותך טוב ושאת סומכת על דעתם.

הוא יכול לעזור לבנות עוד קומה בקשר.

דווקא שיוצאים מהפוצימוצי הכיפי של הקשר ואומרים דברים טיפה פחות נעימים אז זה באמת קשה, אבל לטווח טיפה יותר ארוך - זה בדיוק מה יכול לבנות את הקשר.

את יודעת להצביע על נקודת זמן בה התשוקה ירדה?

ייתכן שזה פחד מהעמקת הקשר כמו שכתבו פה, וייתכן שהיה מאורע ספיציפי שהשפיע. אולי התנהגות מסויימת מצידו? 'וידוי' שלו שהוריד לך וכו'. משהו ששיתפת והרגשת שהוא לא מבין אותך?

או שזה דווקא בגלל דריכה במקום וחוסר העמקה רגשית שאת מצפה לה והיא לא מגיעה, ואת מרגישה קשר תקוע מבחינתך למרות שמצידו זה לא מפריע להתקדם...

אני סתם זורק פה השערות.

תנסי לנתח בעצמך מה ומתי השתנה. כך או כך זה יקדם אותך. אפשר ללמוד מזה המון על עצמינו ועל הדינמיקה עם האחר. 

בהנחה שזה לא בפיקוח רפואי, לא כדאי להמשיך לענ"ד. גראס פוגע בהתפתחות המוח והתפקוד הקוגניטיבי אצל צעירים, פוגע בבריאות הנפש, במערכת החיוניות של הגוף, בפוריות וזה התמכרות.

כמובן שיש חשיבות לכמות שהוא מעשן, אבל במידה וזה לא בפיקוח הייתי יוצא מנקודת הנחה שהוא רק ידרדר.

ולאור כך שאמרת שאת תורנית, איבוד הדעת ע"י אלכוהול וסמים זה שיא השפלות האפשרית לפי חלק מהאחרונים

אם הוא לא מנסה להיגמל במסגרת מקצועית, אין סיבה שזה ימשיך לקרות אחת לשבוע בלבד, ואין ערובה שזה ישאר רק בגראס.. ואני לא חושב שאת רוצה לחיות בזוגיות עם בעל כזה.

השאלה היחידה היא על זה? כי אפשר להבין מהניסוח שלך שהוא גם פחות תורני ממך. שאולי זו גם סוגיה מבחינתך.

אם מבחינתך זה סבבה, אז זה סבבה.

אם מבחינתך זה משהו רע או שעלול להביא לדברים רעים, אז זה רע.

עם כמה שזה מבאס, זו שאלה שאת צריכה לענות לעצמך ובפורום את לא תקבלי תשובות שיותאמו אלייך באופן אישי.

השאלה שהייתי שואל, זה איך עישון גראס יכול להשפיע על זוגיות/משפחה/חינוך?

אבל לא נראה לי שבפורום הזה תוכלי לקבל את התשובה, אולי בפורומים אחרים..

לאחר שתקבלי תשובה על השפעות נפוצות, תוכלי להחליט אם זה באופן אישי מתאים לך או לא.

ולא רק גראס , כל עישון הוא סיבה לפסול .
אם המטומטמים שמעשנים היו יודעים שבזה הם מאבדים כל סיכוי לבת זוג ראויה , אולי הם היו מחשבים מסלול מחדש .

ולא להתחתן על סמך זה שהוא ישתנה ויפסיק מתישהו כי זה יכול גם לא לקרות ואז סתם ציפית והתאכזבת והתחלת את החיים בצורה כזאת מבאסת. גם ככה יש הרבה שוני בין גברים לנשים ויש הרבה על מה לעבוד בשנה הראשונה לנישואים כך שלא צריך להוסיף בעיות אם יודעים אותן מראש.

סמים זאת צרה צרורה ועדיף לא להכניס ראש למיטה חולה.

יש לי חברים שמעשנים והם סבבה לגמרי, אני לא אומר שזה בסדר רק אומר שהם נורמלים ואין להם איזושהי מחלת נפש..

יחד עם זאת, זה שנוא שנאה גדולה אצל השם יתברך-זה אני לא אומר בשמי זה בשם הרב שלום ארוש.

ודבר אחרון, אין אדם שיודע להגיד כן או לא על שידוך, אם תשימי לב, רבנים צדיקים אמיתיים עם יראת שמים אמיתית, אף פעם לא יגידו להוריד שידוך או ללכת על שידוך, הם תמיד ימליצו ואף פעם לא יכריעו כן או לא- מזווג זיווגים הוא רק השם וזהו. אין עוד. תתפללי אליו שיאיר לך מה לעשות.

אם את שואלת כאן שאלה רפואית, מה ההשפעות של העישון עליו ועל סביבתו - זה לא המקום הנכון.

אם את שואלת איך זה משפיע על הזוגיות - זה כבר תלוי בך.

כמו שכל דבר אצלו יכול להשפיע -

איך הוא נראה, מה הוא עשה\עושה בחייו, מה התוכניות שלו לעתיד וכו' וכו' -

יכול להיות שאלה דברים טובים ומקסימים בעינייך, אבל בעיני זה ממש לא מה שאני מחפשת.

[ורק רוצה להעיר לעניין האהבה: האם זה האדם הראשון שכלפיו את מרגישה כך? איך זה משפיע על קבלת ההחלטות שלך?]

אתה כנראה בוגר מספיק כדי להבין שאנשים לא תמיד נכנסים לתבניות, ותוכל להפעיל את שיקול הדעת שלך כדי להחליט האם החריגה מההגדרות שלך זה משהו שאתה מוכן לנסות או לא, לפי הנתונים הספציפיים. אם השדכן נדבק אך ורק להגדרות היבשות, מה אנחנו מרוויחים מזה שיש בן אדם שעומד מאחורי זה?

פשוט  אני מרגיש שהשדכנית שפניתי לה מחפשת משהו שאחד לאחד תואם את מה שאמרתי וזו שיטת עבודה שאני לא בהכרח חושב שבאמת היא הכי נכונה והיא גם לא מזמנת הצעות רבות

לא מכיר שיש בלעדיות אצל שדכנים...

אבל בהנחה שצריך לבחור אז

לרוב באמת עדיף השניה, כי שידוכים מוצלחים הם לא תמיד (או אפילו לרוב לא) זוג שמתאימים בול, אלא זוג שפשוט יש התאמה וטוב להם ביחד

אבל יש פעמים שאתה בלי יותר מידי כוח ללצאת לדייטים, ואתה מעדיף רק לקבל הצעות שהם ממש מתאימות ומדוייקות, כי אז יש כביכול יותר סיכוי שהקשר יצליח לחתונה וגם אם לא לפחות הוא יהיה טוב ופחות דורש...

לא יודע אבל אם הייתי אומר התאמה דווקא מבחינת רשימה או פרטים שכתבת, אלא יש פשוט שדכנים כאלה שיש להם חוש חזק והם מצליחים לקלוט טוב אנשים ולקלוע להצעות שממש מתאימות להם

שאתה שואל שאלה בפורום דתי לאומי?

אמנם יש פה טיפה ניקיות בעיקר נראלי מהמגזר החרדי

אבל הייתי ממליץ לך לנסות להגיע למקומות שיש בהם יותר חרדים, לא שאני מספיק מכיר...

שדכנים מיזמים חברים

לא להתייאש

להתפלל

שאל תוותר מיזמים בגלל שהם לא נראים

גם מיזמים שיש סיכוי קטן - מצטרף למכלול הסיכויים

אתה יכול לפרסם שם גם את עצמך.

https://chat.whatsapp.com/BZv5k2y7qYr3RZMmSKjAmd
 

טובים השניים- שידוכים למגזר דתי💜

אל תתייאש. אתה נשמע בחור טוב ואיכותית שהרבה בנות ירצו. רק צריך לחפש במקומות הנכונים. אתה לא צריך לרקע שלך להוריד לך. ההפך. זאת המעלה שלך שעל אף שלא למדת בישיבה אתה משקיע עצמך בלימוד והתמדה. תציג את עצמך באור הטוב והחיובי שלך, שהצד השני יוכל להתרשם מזה.

תן לחבר טוב/רב/שדכן שמבין אותך לומר את האמת ולפרגן עליך. אדם לא נמדד רק בנתונים הטכניים. בהצלחה!

שידוכים כהלכה

ושגרירים בלב

בשניהם יש בסיגנון הזה

ואם תשלח כרטיס אני יכולה להעביר לחברה שהיא שדכנית במגזר הדתי חזק 

יצאתי עם אנשים שדומים לתיאור שלך - 

אבל איתך כנראה לא הייתי יוצאת, בגלל העניין החרדי.

לא הרתיע אותי לצאת עם מישהו שלא למד בישיבה מסודרת (או בעל תשובה). אבל אני גם לא חרדית, ונראה לי ששם זה באמת יותר קשה.

לשאלה שלך איפה אפשר לנסות -

התשובה שלי זה לנסות בכל מקום.

יש רשימת שדכנים ומיזמים בשרשור הנעוץ בראש הפורום. (כולל נגיד מיזם דת"ל שמיועד למי שמחפש\ת אברך).

למה לא להתקשר לרבניות ממדרשות?

אין מה להתבייש. 

אולי כדאי לחשוב על מי שאתה מחפש, איפה היא תחפש? האם אתה נמצא שם?

הם החשובים.

תחומי העיסוק, מקצוע, הם באמת משהו שלא צריכים להוות משקל בשיקולים במציאת החיבור בין בני הזוג

מכירה המון זוגות סביבי ששניהם בתחומים תובעניים.  

אם זה ששניהם בהייטק, או שילוב שהוא הייטק והיא עו"ד וטוחנת שעות, או הפוך. או הייטק ורו"ח בחברה ציבורית וכל רבעון לחץ עצום בדוחות הכספיים.  

כולם מסתדרים בטוב.  

אם עובדים במשרות טובות ובזכות המשרות יש אמצעים וכסף, יש אפשרות להעסיק מטפלת פרטית ולהצליח גם לעשות קריירה  

גם תלוי באופי של בני הזוג.  כאשר תפעול הבית, ילדים, אוכל, כביסות, רופאים, טיפת חלב, קניות, להישאר עם ילד חולה (וכאן יש יתרון להימצאות מטפלת פרטית) מתחלק היטב בין בני הזוג, אין בעיה ששניהם גם מפתחים קריירה מקצועית טובה. 

דווקא למורות יש הרבה פחות גמישות לקחת חופשות ולהישאר בבית עם ילד חולה. 

שהייטקיסטים רוצים בהכרח הייטקיסטיות ומתאימים להן ומורים למורות..

זה לא מדוייק לגזור אופי מבחירת מקצוע. אני לדוג' מכיר הייטקיסטים שהם כמעט כמו מחשב מול מחשב והייטקיסטים שהם ממש חברותיים.

השרשור הזה יוכל לעזור:

https://www.inn.co.il/forum/t1362853#14778819

ולגבי מקצוע, כאחד שעובד בהייטק זה נראה לי יחסית מהמקצועות שהן פחות תובעניים מהממוצע (כמובן תלוי בחברה ובגבולות שמציבים לבוס).

ולענ"ד יש מספיק מכשולים בדרך לזוגיות, ולא כדאי להוסיף מכשולים שאינם הכרחיים עבורך.

ולכן כדאי לשלם באהבה את המחירים שיכולים להיות ביחס לעניינים של יציאה מאיזור הנוחות.

יש עיקר ויש טפל

מה שעיקר - כדאי להתעקש ולא לוותר

מה שטפל - כדאי להתגמש ולוותר.

אני מאמין שלכל אדם יש עיקר וטפל שונים (קצת או הרבה)

אני בטוח שהם מתכוונים לטוב, אבל עוד מיזם או פחות מיזם כבר לא משנים יותר מדי.

וזה בלי לדבר אם הם יהפכו בעתיד למסחטת כספים כמו חלק מהעסקים האלו. 

ב. אם ננקה את המרחב מאינטרסים כלכליים, על מה אנחנו נשענים?

עוד מאותו הדבר לא נותן כלום.

לגבי אינטרסים כלכליים - צריכים להיות משניים. אחרת את הופכת להיות מוצר. במקרים קיצוניים - יהיה עדיף לשדכן שתשארי רווקה ותשלמי כמה שיותר זמן. 

כסף הוא מניע. ותחרות בעיני יכולה להיטיב - וכן, אנחנו סוג של מוצר. בין שתרצה ובין אם לא.

אני מאמינה שהם הקימו מיזם כי הם מאמינים שיש להם משהו שונה, שהם לא עוד מאותו הדבר.

אוי ואבוי למי שמתייחס לבן אדם כמוצר. מה שבטוח - לא טובתך היא שעומדת לעיניו.

אביא לך דוגמא - שדכן שדורש שתירשם אצלו בתשלום כדי שיעביר את ההצעה שלך משודכת שלו.

הבן אדם פוגע באופן אקטיבי המשודכת שלו. היא משלמת לו כסף כדי שיביא לה הצעות והוא מונע ממנה כי הוא מנסה לסחוט את הצד השני.

וזה בלי לדבר על תופעה חדשה של שדכנים שלוקחים כרטיסים שמסתובבים, שמים את המספר שלהם ודורשים כסף ממי שפונה. 

ובסה"כ,

יש הרבה מיזמים\אתרים\אפליקציות וכו' בשוק.

חלקם עולות כסף.

ואני בוחרת למי מהם אני רוצה לשלם, וממי מהם אני נמנעת.

יש גם משהו נעים במחשבה שאני משלמת על שירות, מאשר מתחננת לחסדיו של מישהו.

אין בעיה לשלם לשדכן על הצלחה, יש בעיה לשלם לשדכן שמנסה לסחוט את הצד השני ובדרך לא מעביר לך הצעות!

הבן אדם פוגע בך אקטיבית ואת עוד משלמת לו! 

ואז גם השדכן, האינטרס שלו הוא להביא לידי זיווג מוצלח ולקצר את זמן החיפוש

ובכללי, חושבת שמי שלא עוסק בזה כמקצוע, מעוניין שימצאו את שאהבה נפשם…

חברה פעם העלתה לסטטוס בווצאפ (שיש בו רק חברות שלה) שהיא מעוניינת ומחפשת, ואם למישהי יש רעיון היא תשמח שתציע

היה לי ממש כיף לקרוא את זה וגם זה עורר בי מחשבה אקטיבית על הבנים בסביבתי שעשויים להיות רלוונטיים (כולל חברים של אחי וכו)

ב"ה כבר התארסה. אבל זה אדיר בעיניי לבוא ולהגיד את זה לסביבה הקרובה. 

מה הבעיה בעוד מיזם?

אם הרעיון שלו ייחודי וטוב - מדהים.

אפילו אם הוא בנאלי - גם מיזמים בנאלים משדכים זוגות בסוף.

אני לגמרי יכול להבין את היאוש. אבל הוא לא כלי עבודה.

זה שיא הרציונליות. לנסות שוב ושוב אותו הדבר ולצפות לתוצאה שונה זו ההגדרה של אי שפיות. איינשטיין שם שם.

א. המיזם מציע עניין ייחודי, אתה לא חושב כך?

ב. מיזמים בנאלים ומשמעממים -מקימים בתים בישראל - זה לא נכון?אם זה נכון, מעולה שהקימו אותם ולמה שלא יקימו עוד

במחילה, לא הייתי מספיק בעולם הדייטים בשביל לגבש דעה ולהבין בעצמי.

לפעמים אני תוהה כמה הפער הוא בדיוק של תכונות האופי/רצונות של האדם. וכמה זה אולי מחשבות שהאדם בא איתן מראש, במקום בכללי שהוא נמצא בו כרגע, על מה שם דגש בדייט, ואז גם להצליב את כל זה עם הבן/בת זוג בדייט! אוהו זה מסובך…

הרי זה לא שהרווקים שמעוניינים בזוגיות זה אחוז קטן מהאוכלוסיה. וגם, אני לא חושבת שיש פה איזה תכונה שיטתית שאפשר לשים עליה את האצבע ולהסביר את רוב הסיבות לרווקות.

ואני רק תוהה, בכמה מהמקרים חסר הלדייק בהתאמה מראש, ובכמה מהמקרים זה יותר עניין של "מזל" ואולי אם היית פוגשת עכשיו את ההוא שיצאת איתו לפני שנה, אולי זה היה הולך מדהים ויאללה חתונה.

(הבעיה היא כמובן שזה לא מתמטי, אלא בעיקר עניין של הלב, ובשביל שיהיה סיכוי לדייט צריך להתמסר אליו באיזושהי רמה, מצד שני אם זה לא הולך, משהו בהתמסרות יכול להיות שוחק וכואב. וכמובן כמובן שכל אחד אינדיווידואלי

רק תוהה אם *זה* המיזם שחסר. כאילו, אם הוא יתן מענה, או אולי יכול חלילה לגרום למפח נפש מיותר)

^ברור לי שכל אחד ואחת שונים. ברור. שואלת ברמה הכללית. 

אם הייתי יודעת מה העניין, הכל היה נראה אחרת, לא?

אין נראה לי תשובה אחת נכונה לשאלה שלך.

אני חושבת שמיזם 252 פנה לכיוון הזה - לא שידוכים, אלא ליווי והדרכה בתהליך. הם טוענים שמאות זוגות התחתנו בזכותם - לא הכירו בזכותם, אלא התחתנו בגלל הליווי.

באופן אישי, רוב האנשים שיצאתי איתם (ויצאתי עם לא מעט) - הקשר נגמר מהר (פחות משלוש פגישות). ואני די מדויקת, ומבררת, ולא יוצאת עם כל אחד. 

מצד שני, יש אנשים שיצאתי איתם, ונגיד הפריע לי משהו מסוים. אם כעבור שנה-שנתיים-שלוש הייתי יודעת שזה השתנה - יכול מאוד להיות שניסיון נוסף יוביל לתוצאה שונה. (בעיקר עניינים של בגרות ובשלות). גם אני כמובן עברתי מסע עד לנקודה הזאת, ובהחלט ייתכן שמשהו שפעם לא התאים בכלל היום יהיה יותר מוצלח.

בהסתכלות אחורה, מהחוויה האישית שלי, אין מישהו שאני נפרדתי ממנו (הפוך יש) והיום אני מתבאסת על זה.

כלומר, האם יכול להיות שברמת הכלל, מה שחסר זה פחות העניין של הדיוק ויותר העניין של לצאת יותר.

(אם יצאת יותר יש יותר סיכוי שתמצאי איש שמתאים לך וטוב לך איתו, מצד שני, חבל לצאת עם גברים שזה בכלל לא רלוונטי).

מבינה?

ממש לא התכוונתי שתדעי להגיד מה הבעיה, כי כמו שכתבתי, אני לא חושבת שזה בהכרח עניין של תכונה בבן אדם. (לכולנו יש תכונות שהן פחות, אבל היופי זה שזה אצל כולנו, אז זו אולי התמודדות אבל לא בהכרח חסם)

את שואלת אם אני מעדיפה לצאת עם כמות או עם איכות?

לדעתי רוב האנשים פה לא נהנים במיוחד לצאת שוב ושוב לדייטים.

אם אסתכל על העולם בצורה כזו, יש אלפי אנשים בטווח הרלוונטי שלי מכל מיני בחינות, ואם אנסה לצאת עם נניח מאה כדי למצוא את ההתאמה הטובה ביותר - דווקא אז הסיכויים נמוכים מאוד בעיני, וזה זמן מבוזבז (צריך זמן כדי לצאת עם כ"כ הרבה). ובכלל, זה יגרום לזה שתמיד בראש יכולה להיות המחשבה - אולי אם הייתי בודקת עוד הייתי מוצאת מישהו יותר מתאים. מבחינתי, יש אדם אחד שקיים בעולם שרלוונטי לי כרגע - זה שאני יוצאת איתו, ואני צריכה להחליט אם כן או לא. כל שאר האנשים בעולם לא מעניינים אותי. לא אכפת לי אם יש מישהו עם סיכויים יותר גבוהים - האם הקשר הזה מתפתח טוב או לא?

ברור שנרצה להיפגש עם מישהו שרלוונטי לצרכים ולרצונות שלנו, לא?

בעיניי גם אין דבר כזה "האחד"  

כלומר, בוודאי שבסוף אני רוצה אחד, אבל זה לא שיש את ה-

הרעיון שלי זה לא לצאת עם כמה שיותר ולברור. הרעיון הוא שבסוף רוצים זוגיות שתמשיך לנישואים, לא?

ושהרבה מהרווקים רווקות שאני רואה סביבי זה לא עובד עוד בשלבים יחסית ראשוניים.

ואז צריך הצעה חדשה, נכון? כאילו אם לא עבד

ואז השאלה שלי היא כמה צריך עוד בשלב ההצעות לדייק. כי אני לא חושבת שזה בהכרח עניין של דיוק של התכונות שאני מחפשת, כמו שזה עניין של איזשהו חיבור שלא בהכרח אפשר להגדיר בפרמטרים.

שתהיה כימיה טובה, משיכה, הערכה, הנאה מהמפגשים המשותפים.

והרבה מהזוגות שאני רואה (כולל אותי עצמי), שהכירו בצורה שהיא לא הצעה/שידוך, לא היו יוצאים מראש עם מי שבסוף הם התחתנו איתו.

וזה ממש לא אומר לוותר ולהסתפק בבינוני. בכלל לא. כמו שזה אומר שחיבור וקשר טוב יכול להתקיים גם בלי התאמה של המון פרמטרים. מבינה?

ואז אני אומרת, מדובר פה על מיזם שידוכים, כן? אני מצפה שמי שפונה אליו הוא לא יוצא כרגע עם מישהו. ואז השאלה האם בשביל ההצעה הבאה צריך סופר לדייק? או אולי הדיוק מיותר, ומספיק הכמה דברים בסיסיים (נניח רמה דתית דומה)

כשיוצאים לדייט, זה מתוך משאלה ורצון שהאדם שאני פוגשת עכשיו, איתו זה יעבוד ובע"ה בהמשך נישואים.

אממה, לא קלים שידוכינו (עובדה שיש המון רווקים רווקות שמעוניינים בזוגיות וזה לא בא בקלות בכלל)

באופן אישי אני חושב שרוב החברים הרווקים שלי ואני יחסית בוגרים מאוד ביחס לחברים הנשואים. ההבדל המשמעותי הוא שלהם יש אחריות ובגרות מהסוג החשוב שלא ניתנה לנו עדיין האפשרות להתפתח אילו.

ובאופן כללי על המיזם: הרושם שלי הוא שבכל המיזמים האלה מדובר באותם אנשים ובגלל זה הם מיותרים. אפשר להסתכל על המיזמים בתור הקרחון שמעל פני המים, בעוד רוב האנשים הרלוונטיים לא נמצאים באף מיזם. ולכן כל המיזמים האלה נכשלים, כי זה אותו דבר מאותו דבר…

לא התכוונתי לכך שרוב הקשרים שלי נגמרו בגלל חוסר בגרות.

לא אמרתי שום דבר על מידת הבגרות של רווקים לעומת נשואים. לא אמרתי שצריך להגיע לרמת בגרות של 10\10 כדי להתחתן.

אמרתי שהיו לי קשרים - שנמשכו יותר מכמה פגישות בודדות - ומה שהפריע לי בהם זה תכונה שבעיני יכולה לעבור שינוי - בגרות - ולכן אם כעבור זמן הייתי פוגשת את אותו אדם, יש מצב שהקשר היה נגמר בצורה אחרת.

(אם ניקח לדוגמה משהו אחר: אם היה מפריע לי שהוא מאוד גבוה, גם כעבור זמן פער הגובה עדיין קיים).

אגב, יצא לי להכיר ממש בקטנה את הלל דחבש ז"ל, יהי זכרו ברוך