אולי לא הבנת אותי נכון..

אם זה הראש שאת באה איתו, ממש ממש פיספסת את המטרה של קומונה.
וכשתלכי לסניף שכן יש בו בחורים "איכותיים", זה מה שיעסיק אותך?
כי אם כן, וכנראה שכן, תחסכי את זה מהסניף שלך.
כבר הייתה לי קומונרית כזו. היא אפילו יצאה עם מישהו מהסניף.
בואי נגיד, שראו על המצב של הסניף שהראש שלה לא ממש שם...

אבל אם את הולכת לקמונה בשביל זה,

כנראה שפיספסת את המטרה

אם יש לך דילמה, האם לעזוב הסניף שלך, משהו שיעצב לך את החיים, לא פחות מהאולפנא.

בגלל ששמעת שאין שם בוגרים "איכותיים"

כנראה פיספסת את המטרה

אם את לא רואה את ערך הסניף הזה, 

את התפתחותו, את מכלולו,

כנראה שפיספסת את המטרה

אני מציע בכנות, לא בשביל להוריד ח"ו מוטיבציה,

אלא להפך, מתוך הכרות קרובה עם כמה קומונריות,

לשבת עם עצמך ולהבין למה את הולכת לשם.

כי כרגע, העניין בכלל לא מסודר לך בראש!

ובעניין הזיווג, באמת שאין לך מה לדאוג.

גם בוגר "לא משהו" יכול להציע לך את החבר שלו.

הרבה בהצלחה

יותר מידי "איך זה יקרה" שתכירי את בעלך.

לדעתי, תעשי את השירות לאומי שלך לשם שמיים (בלי שאני מתייחס לשאלה איזה ואיפה), גם בחריצות וגם בצניעות;

ולכל היותר - אם  עד סוף הש"ל לא תהיה לך עדיין הצעה ממשית, תפני אז למכרות נשואות, למשיהי שעוסקת בשידוכים, וכד' - תסבירי מה את מחפשת, ובעז"ה תקבלי הצעות. אולי עד אז גם תדעי יותר מה את רוצה ותהיי עוד טיפה בשלה לענין.

אין מה לדאוג יותר מידי, לדעתי. את עוד די צעירה.

למרות שהרבה זמן אני לא מגיבה פה..

בפשטות, את הסיבוכים למציאת החתן שלך תשאירי לה'.

זאת לא אמורה להיות המטרה שלך בשנת שרות ולא כדי לך בכלל להתחיל בגישה הזאת את השנה!

מסכן הסניף שהקומונרית שלו באה בראש הזה 'לקמן' אותו...

תרשמי לך (בראש או בדף) את כל הסיבות בגללן הלכת לכיוון הזה, בגללן את חושבת שקומונה זה כ"כ 'שליחות עצומה'. כשהרשימה מול ענייך תגידי לעצמך-בגלל זה אני הולכת לשם! בשביל לקדם------ולהוציא כוחות-------ולממש את יכולותי----- וכו וכו.. 

תשקיעי את כל הכוחות שלך באותן מטרות שאת מציבה לעצמך כבר עכשיו.

החתן כבר יבוא לך בזמן המתאים (ויש לך זמן...18 לחופה זו המלצה בלבד) בשידוך או ספונטני ('ספונטני' זה בספונטניות.לא מתוכנן..)

בהצלחה.

אני באה נטו לטובת הסניף,יש מה לקדם בסניף מבחינה תורנית ואידאלית,וכן להגדיל את הסניף בכמות ועדיין להשאיר את האיכות..

אבל כל הזמן צצים חששות וקשיים וכל דבר גורם לי לחשוב שאולי לא..למרות הכל..

אז קחו את זה בפרופורציה..

מבכה את זילות המושג דחוף, כנראה שבסלנג העכשווי זו מלה נרדפת ל"אני מוטרדת"...

מאמין שבין כה וכה היו עונים לך.

להיות קצת יותר נחמדים..

כנראה זה לא המקום לקבל תמיכה ועידוד...כולם טועים..קורה..

ולזה שהגיב בקשר ל"דחוף"..מה שלאחרים נראה דחוף/חשוב שונה ממה שנראה לך..

לתרום בצורה שתתרום גם לך, לכי על זה.

אבל אולי החשיבה הזאת לא כ''כ נכונה.. מי מבטיח לך שבמקום אחר יהיו אופציות טובות יותר?

בכל מקרה, זה לא סוף העולם.. יש הרבה דרכים להכיר.. זה יבוא לך בצורה שלא תכננת..

בהצלחה!

באמת, כשאני בא להגיב, אני מבין איפה כולם נופלים.

קודם כל, תנסי להבין שלמרות מה שאת אומרת, מורגשת פה סתירה, שמצד אחד את לא באה לסניף בשביל זה, ומצד שני- לעזוב סניף בגלל סיבה כזאת?

אני ממש לא חושב שזה מראה על רדידות, אבל באמת שקצת קשה להבין את המקום שלך.

אבל אני חושב ככה-

הרבה אנשים מודאגים מאיך הם יתחתנו, מי יותר ומי פחות, אז אל תדאגי.

רק תדעי לעשות מה שאת חושבת שצריך לעשות, ולא לתת לדברים כאלו להשפיע עלייך יותר מידי. אם את חושבת שהמטרה שלך זה קומונה בסניף הזה, חבל שתתני לדאגה כזאת להזיז אותך למקום אחר, אחרי שכבר מצאת מקום מתאים לך. זה קודם כל.

חוצמיזה, אל תדאגי, אחרי הכל זה לא שרוב הקומונריות מתחתנות עם בוגרי הסניף, אלא זה רק מין חלום כזה, שהחיים יהיו פשוטים ומגניבים. משהו כזה (ע"פ הבנתי הרבה בקומונריות )

כשיגיע זמנך ותרגישי שאת רוצה להתחתן, יהיה בסדר. יש אצל הדתיים הצעות, המצב לא כזה נורא...

בהצלחה!

אחרי הכל, זאת החלטה שלך.

מישהו אחר לא יכול להחליט בשבילך, ואולי בגלל זה יש לך רתיעה מהתשובות שהחבר'ה ענו פה, כי את מרגישה שזה לא קשור אלייך, כי זה מבטל חלק ממך- זה אומר לך לזרוק את הדאגות כי הם לא אמיתיות.

למרות שאת דואגת

בגדול מצטרף לצעיר שמעלי,אבל גם חושב שבאמת כדאי שתתמקדי בשירות לשמו כי זה יותר אמיתי.

אם את רוצה להכיר ולהתחתן בתקופה הקרובה הייתי ממליץ לך לעשות את זה בדרך יותר רשמית,למרות שפחות כיף להכיר מלאכותית.

אני חצי קומונר ואני שמח לראות שאני לא יחיד שזה עולה לו לראש.זה בא הרבה כשאני עובד עם בנות שירות/קומונריות מסוימות ואני ממש שמח לראות שזה טבעי,חשבתי שאני חריג.

מהסיבה הנ"ל אני גם מזדהה איתך ולא פוסל הכירות כזאת,על בסיס עבודת קודש משותפת,אבל אני חושב שכדאי להפריד בין המטרות-העבודה והקשר הזוגי;כדי שהעבודה תבוא ממקום יותר קדוש ועם פחות נגיעות אישיות.אולי גם בגלל שטוב להגדיר מטרות ולהשלים איתם,בלי לברוח ע"י שילובם במהלך דברים אחרים בחיים.אבל אנלא סגור על הסיבה האחרונה.

אל תקחי קשה את התגובות כאן.אנחנו לא מכירים אותך ולהרבה אנשים זה נשמע רע,כאילו כל  הסיבה שאת רוצה קומונה זה להכיר.

בהצלחה בשירות!תתחתני מהר(ובלי לחץ;))

פחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

|מוחה דמעת צחוק|

אין לך טיפת מושג מה זה "קומונה" אם את מדברת ככה.

שלא תעיזי לשלוח את הילדים שלך לתנועת נוער אם זה זאת הגישה.

אין תפקיד יותר בודד מזה בשירות לאומי, לאף אחד אין טיפת מושג מה עובר עלייך (אולי רק החברות הקומונריות)

ואת פשוט אחת מול כולם.

זה דבר הרבה יותר עמוק מאשר למצוא פעולת ער"ש או לדאוג להגברה במוצ"ש ארגון.

לכי תעשי קצת עבודת שטח מזה קומונה ואז נדבר.

(התגובה שלי היא ל"בת שמש" ולא ללינוי.)

תאמיני לי שאני יודעת טוב טוב מה פירוש התפקיד. כפי שכתבת, היחידות שיודעות מה עובר עלייך הן החברות.

ולי לא חסרות חברות קומונריות.

לא חברות שמשרתות ותורמות בתפקידים אחרים.

וכן, זה משנה.

מניסיון.

בעזהי"ת

קומונה זה תפקיד ענק, נכון.

אבל לא בהכרח 'הכי קשה בש"ל', ותלוי מאוד בבנאדם.

ישלי חברה שעשתה שנה ראשונה קומונה ושנה שניה איפה שאני, והיא אמרה שיותר קשה.

גם פה אפחד לא יבין..

[פה=די דומה למה שבת שמש עושה.]

לכולן יש את זה בראש בגיל הזה..

אבל אני ממליצה לך בכל זאת לא להחליף סניף. אם את צריכה להכיר משם מישהו זה יקרה גם בסניף שלך. ואם לא,אז לא משנה באיזה סניף תהיי-זה לא יקרה.

לכי תעשי את השליחות שלך לעמ''י,בצורה הכי טובה שיש,ובלי מחשבות על בנים.. זה יבוא!!

שבת שלום!!

אבל אם בגלל שאין שם חבר'ה "איכותיים" היא שוקלת האם להחליף סניף,

זה באיזה מקום מעיד על אי חיבור אמיתי לסניף

וכידוע, להיות קומו' זה עבודה קשה!

כך שאם היא לא תהיה מחוברת אליו באמת,

היא יכולה להרים ידיים והתייאש מהעבודה הקשה

ולכן הצעתי, בהודעה שלי שתשב ותברר עם עצמה למה באמת היא הולכת לשם.

רק כך היא תוכל לדעת האם היא מוכנה לסחוב את הסניף על הכתפיים שלה,

אהבת סניף שלא תלויה בדבר!

שיהיה לך הרבה בהצלחה!

מתוקתי,אחד התקנים הכי קשים בש"ל הוא קומונה ואני מחזקת את ידיך שהלכת לזה, כי אני לא הייתי מסוגלת...

אבל אם את באה בגישה למצוא חתן באותו סניף ובגלל שאין שם "מציאות" את תחליפי סניף????

ממש לא,תמשיכי בסניף הזה מתוך מטרה נעלה וערכית ותחושת שליחות. והקב"ה יהיה בעזרך להצליח להוביל את הסניף למצוא את המיועד לך.....................................בהצלחה רבה!!

אם לא באת לקומונה בשביל להתחתן- אז למה לעבור סניף??

זה דבר ראשון.

דבר שני- את רוצה להתחתן עם חבר'ה קטנים ממך?

דבר שלישי- לא בוחרים סניף לפי מה שאת מחפשת בבחור...

כך נראה לי.

עבודה לחוד- זוגיות לחוד.

ואיך תקבלי הצעות?

פשוט לכי לשדכניות, ויש המון,

יש חברים- תיידעי אותם.

ואם אין חברים- זה הזמן להתחבר לחברים...

אגב לכל בחור בסניף יש גם חברים...

למה לדאוג לדברים שלא בשליטתנו כרגע? בשביל זה יש את הקב"ה! הוא יודע איך תכירי את בעלך

אז כנראה שזה יקרה איכשהו.

בהצלחה!

תקופה סוערת של עשיה גדולה יחד עם בילבול, בדידות, עומס נפשי, חוסר יציבות.

זה לא הזמן להפגש.

רוב בנות השירות נכנסות לקשרים לא ברורים, בלי שיש להן פנאי נפשי להחליט, לשים לב, לעצור קשר שאין בו טעם, או אפילו לבנות אותו כמו שצריך.

על אחת כמה וכמה קומונריות.

מעבר לפגיעה בעצמך,

זה גם לא מוסרי להגיע לסניף מתוך כוונה להפגש במהלך השנה,

משום שקומונרית עם חבר לא מתפקדת, ודופקת את הסניף.

יעידו מדריכים שכך היה אצלם, שכבר עדיף שהקומונרית תעזוב.

זאת רק שנה אחת של שירות...

זה עובר מהר וכדאי לחכות...

לכי לינויוש בדרכך, תהיי קומונרית ומצאי לך גם אהבה גדולה כמו שמגיע לכל בן אנוש.

אין סתירה בין הרצון להתנדב ולתרום לבין הרצון והצורך למצוא לעצמנו בן זוג נאה וראוי ולהקים אתו בית בישראל.

מותר לחשוב ולהרגיש ולפעול בכמה מישורים במקביל. זה טוב, זה נכון, זה אנושי וזה מועיל.

בהצלחה.

רק נתנו לך כיוונים למחשבה ונקודות על מה להסתכל.

את ההחלטה תעשי את לפי מה שאת מרגישה.

כן, הגיוני שבסוף תעברי סניף, כי מאוד היה חשוב לך- למרות מה שכולם אמרו!
 

יש לעיתים התאהבות עיוורת עם פערים שקשה לגשר עליהם אחר כך כשמתעוררים מחלום השרות לאומי.

אפשר גם להתחתן עם השליח =) 

ועכשיו ברצינות.. לא בוחרים ככה סניף. נקודה. 

אני קומונרית.. ורוב הקומונריות לא יוצאות עם מישהו מהסניף.. 

חוץ מזה, הגישה הכללית שלך גם צריכה להשתנות.. את יכולה למצוא בכל אדם זהב... 

הדרך לשידוך זה לא דרך של שחור לבן, יש כאלו שיהיו מוקפות בהצעות/בחורים רלוונטיים ויתחתנו בגיל 30, יש כאלה שלא יהיו להן הצעות/לא יהיו בסביבה של בחורים ויתחתנו עם מישהו שפגשו איכשהו.

אני יכולה להעיד על עצמי שיצאתי עם שלושה בחורים עד לחתונה- שלושתם לא מהשירות לאומי ושלושתם לא היו סביבי בעשייה יומיומית.

אחד פגשתי במקרה לדקה בדרכי לאנשהו- והוא השיג את המספר כי הוא הבין איפה אני גרה,

השני - ראיתי במשך שבוע שהתנדבתי - יצר קשר אחרי כמה חוד'.

השלישי (איתו התחתנתי ב"ה) בכלל הכרתי ברמה של "שלום-שלום" במשך כמה שנים, ויומחד נפל האסימון.

ולחילופין אני מכירה הרבה סיפורים הפוכים על המון המון השתדליות אינסופיות מגיל 18 ונישואים בגיל מאוחר - של בנות מדהימות ומקסימות ביותר.

לא הייתי אומרת לך ללכת ולגור באי בודד, אבל מעבר לזה - כל עוד את בחברת בני אדם, זה יכול לבוא מכל כיוון.

הכרויות זה לא מתמטיקה, זה יכול לבוא בכל מיני דרכים ובכל מיני אופנים ואם כן יש לי עצה מעשית בשבילך בכיוון הזה - זה שתפסיקי לחשוב על זה ולהתעסק בזה ובטח לא לקבוע ע"פ זה מקום ש"ל - אלא תחליטי עם עצמך שאת חיה ובונה את עצמך, ובע"ה כשזה יבוא, איך שזה יבוא - זה יהיה מצויין ומשמיים.

אם את באה בגישה לחוצה א. זה לא נכון עקרונית לבנייה אישית. ב. זה יכול מאד לתסכל. ג. זה לא עובד ככה ד. אני מאמינה מאד שהלחץ שלך עשוי לשדר לחץ לא מודע לסביבה ורק להרחיק פוטנציאלים שבאמת מתאימים.

מה בנוגע להשתדלות ? 

כמו שאמרתי - לחיות בחברת בנ"א. לא לדחות הצעות על הסף - וזה הכל.

מעבר לזה - תסמכי על הקב"ה, תתפללי ותבני את עצמך ואישיותך (לאו דווקא את חלילה, אלא כל אחת בגיל הזה.)

ועוד לא התחלתי לדון בסוגיה של נישואים בגיל צעיר - נכון/לא נכון/כדאי/לא כדאי, מה שבטוח שזה לא הדבר המומלץ והנכון לכל אחת. 

בהצלחה בש"ל.

בתור אחת שהיית קומונרית

אציין

שבמחנות

וסימנריוני הדרכה למינהם

ובשלל מסגרות בתנועה

תוכלי להכיר שפע בחורים ממלח הארץ.

אבל אחותי,

תעשי לעצמך טובה

ותוציאי את השטות הזאת מהראש

כי קומונה זו כזאת שנה אדירה

ובכלל לא משנה אם מוצאים בה חתן

ואפילו עדיף לדעתי

מראש לא לבוא במטרה להתחתן בשנתיים הקרובות

תקראי את הכותרת של עצמך

את בת 18 וחצי למען ה'!!

מה בוער לך???...

תסיימי שירות כמו בן אדם

ותעשי לך גם שנה של עבודה, או טיול, או מדרשה

תחליטי מה את רוצה ללמוד...

מי רודף אחרייך???

באמת, מניסיון,

גם עדיף בשנה של הקומונה

שהיא גם ככה קשה (!!)

להכניס גם מורכבות של קשר זוגי.

ותיזהרי ממני אם את מתחילה עם מישהו ביב'!!

כקומונרית לשעבר(לפני 3שנים) אני פשוט מזועזעת!! זה כ"כ עצוב לי לקרוא את המילים הללו. גם אם את כותבת שזה לא המטרה שלשמה הלכת לקומונה- בין השורות זה צועק. ועצם זה שזה מעסיק אותך עכשיו, עוד לפני שהתחלת את התפקיד זה עצוב. ושלא נדבר על זה שחשבת להחליף בגלל זה בסניף.

אז ככה- בתקופה הזאת שלפני תחילת הקומונה כל קומונרית תרודה במחשבות על תחילת השירות, השבת הראשונה,המטרות שלה בסניף, רעיונות למהלך השנה, חששות ופחדים-שלגיטימיים. אבל זה מה שמעסיק אותך ועוד עכשיו? אז איפה הראש שלך יהיה במהלך השנה בעבודה החינוכית בסניף, בשאיבת הכחות היומיומיים שבהם את צריכה להזכיר לעצמך מה את עושה בסניף? איפה? בחיפוש אחר החתן המיועד?? כדאי מאוד שתחשבי אם התפקיד הזה מתאים לך, הוא דורש ראייה כללית ורחווה. במהלך השנתיים שהייתי קומונרית הראש שלי לא היה במקום הזה. וכן, במשך השנתיים היו לי מספר הצעות חלקן -בוגרים מהסניף. אבל מבחינתי זה כ"כ לא  היה הזמן המתאים.(ואל דאגה, אחרי הקומונה יצאתי עם בוגר של הסניף.ולא זה לא הוביל לשום מקום, אז מזל שזה לא קרה בזמן הקומונה) הסניפים צריכים קומונריות שיתנו את עצמם ולא יבואו מאינטרסים אישיים- רק כך הן מועילות לסניף, ומקבלות פי כמה וכמה בחזרה!

ומעבר לתפקיד- בנות חמודות, צאו מהסרט הזה שאתן במרדף אחרי החתן המיוחל, שאתן צריכות לחיות בנהירה אחרי שידוך - במיוחד לא בזמן השירות הלאומי. סמכו על הקב"ה!הנהירה הזאת לא תוביל למקום בריא! תבנו את עצמכם כמו שצריך, תבנו ותוסיפו במקומות השירות שלכן, וככה תבנו את הבית שלכן בצורה בריאה ובזמן הנכון!! 

זה דווקא מעודד לראות בנות שלא רוצות להישאר רווקות לנצח...

את מתחילה שירות לאומי בתור קומונרית, בבני עקיבא? (זה ברור?)

ואת מקווה למצוא את האחד בסניף. ברור שאת מקווה שזה יבוא מאליו, שמישהו מהבוגרים, ועדיף אחד שיהיה תותח כזה, חברתית, אישית, גופנית, יישא עיניו אל הקומונרית המדהימה שהסניף כולו כל כך מעריך ואוהב, שעושה עבודת קודש, קומונרית שבאמת לא זכורה כמוה.

אז ערב אחד היא תישאר לסדר את חדר המדריכים, או לסגור את ההרשמות לנטיעות, והוא יגיח לסניף בתירוץ כזה, או אחר, (אני מעביר שיעור לחבריא א' בשבת... אנחנו עושים סעודה שלישית ואני צריך להגיד דבר תורה וכו') ואז תתפתח שיחה אל תוך הלילה, שיחה על הדברים שחשובים באמת, וכל אחד מהם ירגיש איך השני כל כך מבין אותו, ואיזה רעיונות מעניינים יש לו, ואיך היא רואה דברים מתוך אמונה... וכו' וכו' וכו'

צריך להמשיך? אז בואו נגיד שהם רוכבים ביחד אל השקיעה.

כל מה שכתבתי עד עכשיו הוא אמת לאמיתה, כי בדמיון שלנו זה מה שכולנו חולמים. שכל מי שנרצה ירצה אותנו, שהכל יסתדר, שהכל יהיה מדהים, שהכל יתחבר כמו נס, כמו כפפה, בצורה מדוייקת בלי אתגרים, בלי שאלות, בלי ספקות, בצורה זורמת ופשוטה ובלי קשיים.

אז לינוי היקרה,

את הולכת לעבוד קשה. הרבה מהזמן אף אחד לא יעריך את זה. אולי פה ושם איזו מדריכה של שבט הרא"ה תגיד מילה טובה. יקבלו אותך כמובן מאליו. לא בהכרח תהיי הדבר הכי מגניב בסניף, לפעמים ההיפך. תמצאי את עצמך במצבים שלא חלמת שתהיי בהם, ותתנהגי בצורה שלא חלמת שתתנהגי.

בסוף השנה הזו, את תהיי אחרת. אחרת זה אומר שזה משהו שאת אפילו לא יכולה להבין עכשיו, כי העיניים שלך ייפקחו ואת תראי יותר, את תראי דברים שלא ראית ושלא יכולת בכלל להכיל. כי הייסורים והקושי פותחים את הלב, והלב פותח את המבט.

אז תעשי לעצמך טובה, תמשיכי לחלום את החלומות היפים של האהבה, שכולנו אוהבים, אבל תהיי מוכנה לאתגרים שלא יאפשרו לך באמת זמן למצוא אהבה. אם תמצאי אהבה זה יהיה נס. את צעירה מאוד, וגם אם כולנו רוצים אהבה מגיל צעיר מאוד (לפחות 12-13) זה לא אומר שאנחנו מוכנים לקשר.

אז כל עוד את לא הולכת לממש קשר מחוץ לחתונה (מבחינה פיזית, ואני מניח שזה המצב בהיותך קומונרית) תעשי לעצמך טובה ותטעמי קצת ממרירות החיים לפני שאת צוללת לים הדבש (כביכול) של האהבה. כשתמצאי אהבה תגלי שמעט מאוד מהחלום נמצא במציאות. הוא קיים, למי שלא מוותר על לראות אותו, אבל בצורה אחרת לגמרי שאני אפילו לא אכביר במילים עליה כי זה ייראה נדוש אולי, משעמם, לא מושך. אבל העבודה הקשה, הבחירה והאמונה וההתחדשות בתוך השיגרה, הפרנסה, השטף של החיים שהוא הרבה יותר חזק מכל מה שמוכרים לכם בבני עקיבא, בסמינריוני הדרכה וגם בישיבות הסדר ובמדרשות, במקום הזה יש אופציה לבחור באמת, ליצור באמת, למצוא את אלוהים. זה מה שנקרא מבשרי אחזה אלוה, זו אהבה וזה החלום שלך.

עד אז - תתרכזי בעבודה שלך ותפסיקי לקשקש.

תעשו לי טובה ותפסיקו לבלבל את המוח.

ה' עוזר? כן, למי שמקשיב לו. למי שמקשיב לקול ה' שבקרבו.

לינוי מבטאת פה משהו מאוד עמוק, שמצריך המון אומץ. לינוי מבטאת רגש שלכם, כל הצדיקים כאן, אין אומץ לא רק לבטא אלא גם להרגיש. אז במקום להטיף מוסר, אולי תקשיבו לרגע, תקשיבו למישהי שחיה את החיים שלה כמו שהם, גם אם היא צעירה, חסרת ניסיון ופנטזיונרית.

את תהיי קומונרית טובה, כי את תקשיבי לאנשים.

את תביני מה זה רגש של בן אדם.

היכולת להקשיב לרגש שלך, לקול ה', היא חשובה.

אבל צריך גם לדעת לפרש את הקול הזה,

ובשביל זה ילדתי, את צריכה קצת ללכלך את הידיים,

לחפור באדמה הקשה ולאכול חול. 

אז תביני מה את מחפשת, מה זו אהבה. הפנטזיה שלך עכשיו היא רק מעטה זכוכית שיתנפץ עם החניך הראשון שיצרח לך במוח.

יהיה בסדר.

בס"ד

כמו שאנו גורסים כרמב"ם ולא כרש"י, שבית המקדש יבנה מלמטה ולא מלמעלה.

כך גם האהבה והזוגיות זה גם אבל וודאי לא רק להתפלל ולחכות להפגש בגיל מאוחר, אלא אפשר ליזום.

(מתוך עדינות וצניעות כמובן, אבל לא מתוך פחד.) 

ואת יכולה ליזום לא רק בסניף אלא בכל מקום !!!

יש תגובות שבאמת אנשין מדהימים שלקחתי לעצמי המון מהתגובות האלה..

ואני אגיד משהו בזהירות..אני דיי חושבת שרוב אלה שכביכול יצאו נגדי  בפנים יודעים שזה מחשבה שעוברת ל90 אחוז מהבנות ש"ל..

גם אם הם יודעות שזה לא יקרה...

וכאילו פתאום אני מרגישה שהרבה מתחסדים כשמדובר באינטרס אישי בשנת שירות..

ושוב..זו לא המטרה שלי..

אבל העומק של השאלה היא האם זה נכון להישאר בסביבה הזאת....

כולם מדברים על בני עקיבא יש כל כך הרבה סיפורים על פעילויות וטיולים שבתות חבריא בית חבריא א' ומדריכים ומדריכות חתיכים זה מאוהב במדריכה הזו והיא בו החניכים הפיקחים כמובן שמים לב לזה כל כך זה כזה שקוף אז באתי לסניף פעם פעמיים ולא רציתי לחזורר כן מדריכים יקרים אתם עושים עבודת קודש אני לא אשקר ואני מדברת על הסניפים המעורבים כמה לשון הרע כמה חוסר צניעות כמה חוסר שמירת נגיעה מסכנים החניכים וגם המדרכים יוצאים משם כל כך מבולבלים אז ככה חוץ מהקניית ערכים כגון אהבת ארץ ישראל עזרה לזולת שחכתם עוד הרבה דברים כמו התורה האמיתי שלנו אתם עושים אך לא מספיק אז לינוי היקרה אם את באה לסניף כדי להכיר את זיווגך לעתיד אז אני מבקשת פשוט אל תבואי! זה רק יהרוס את הסניף גם ככה כואב לי על הידידים והידידות שלי שיצאו מבולבלים איך אמרו חכמנו עשה רצנוך כרצונו כד שהוא יעשה את ררצונו כרצונך ויבטל רצון אחרים בשבילך רק תעשי את זה ותראי שה' יביא לך תזיווגך ממקום שלא חלמת עליו ואני רושמת את כל מתוך ניסיון ודברים שראיתי

בעיני זה בדיוק היופי של בני עקיבא, שאנשים כפי שהם יכולים להביע את עצמם. כמובן יש קשיחות דתית די רצינית, שאו שהיא טובה או שלא, אבל התנסויות שיש בבני עקיבא הן יקרות מפז בעיני, וכשאני מסתכל אחורה הרבה מהחוויות האלה היו חוויות מכוננות בחיים שלי. ואני לא מדבר על פעולת ערב שבת תותחית (למרות שגם שם למדתי לחשוב, להתבטא, לשכנע) אלא לחוויות עם בנות המין השני - שיחות, עשייה משותפת, יציאות. את כנראה לא מבינה כמה זה בריא, כמה זה קריטי. החברות הדתיות הקיצוניות הן חברות חולות, חולות במחלת הגלות, ואני מקווה שבקרוב הן יחלימו מהמחלה הנוראית הזו. 

לא רק המיניות מדוכאת, גם הרגש, גם הרבה מחשבות. זה מאוד קשה לחיות במקום כזה עבור אנשים עם נפש חופשית, שאין לגיטימציה להיות מי שאתה. התורה היא דבר נפלא (כמובן שיש דברים בה שצריך להיזהר מהם, ובייחוד מהבנות שטחיות כמו פוסקי ההלכה האורתודכסיים במקרים רבים, שלא מבינים הקשר, לא מנסים להבין מהות, אלא חותכים לפי מה שהראשונים אומרים. זה, אגב, לא נובע מחוסר הבנה אלא מפחד, חשש לגעת בכל הקונסטרוקציה ההלכתית שהתהוותה בגלות) בעזרת ה' שיברך אותנו שנצא מהסבך הזה בקרוב, ונזכה לקיום שנוגע בה', שחש אותו, שחי אותו באמת בכל החיים כולם ולא נסגור את עצמנו בתוך מסגרות קשוחות וכואבות.

נעם היקר,כשקיבלנו את התורה בהר סיני היה מחנה גברים ומחנה נשים.

-כבר אז הסתננו להם פוסקי הלכה אורתודכסים?!?

אל תהיה מהמקררים להם לישראל מקדושה וטהרה..

בס"ד

שבנות ישראל היו יוצאות לחולל בכרמים בט"ו באב וביום הכיפורים (!) זה היה נגד ההלכה ?! צריך רק לדעת איך לעשות את זה בקדושה ובטהרה ...

שיודעים לעבוד על עצמם ולשכנע את עצמם כל כך טוב באמת שלהם, שנובעת הרבה פעמים מגאווה ותאווה - שהם באים ביחד, שאף אחד לא יוכל לשכנע אותם שהם טועים.

מי שחושב שהוא יותר חכם מכל פוסקי ההלכה שהיו עד עכשיו ושהם לא מבינים וסתם פחדנים, אין מה לנסות להסביר לו אפילו.

אולי אחרי שהוא יקן את את הגאווה העיורת שלו ויעשה בירור פינימי האם מה שהוא חושב זה אמת או המצאות שהוא המציא כדי לתרץ את חוסר היכולת שלו להתמודד.

אולי אז הוא יוכל לשמוע. כרגע אין מה לעשות, פשוט עצוב לראות שיש אנשים שמדברים כך, אבל אין מה עשות רק הם יוכלו לעזור לעצמם. לאף אחד אחר הם כבר לא יקשיבו, הם הרי הכי חכמים בעולם.

בני עקיבא ?? ככה נראה לכם שבניו של בני עקיבא היו נראים ?במקומות מעורבים בנות ובנים ,פעיליות נפרדות לחניכים אבל ,בישיבות צוות וערבי גיבוש אתם מעורבים. קצת מטעה את החניכים מה ההבדל בינכם לבינהם ?לכם אין יצרים ?אבל תבואו ותגידו לי שזה בשביל מטרה מסויימת כי אנחנו יודעים שזה גולש ומעבר לזה מעניין תי לדעת מי הרב שהתיר בכלל דבר כזה ומה שמו .. רק אחריי שנתיים שהייתי מדריך וקומנר הבנתי שגם אני הייתי מבולבל ואחרי חיפושים רבים אחרי האמת מצאתי אותה ונועם אוחנה כל מה שהבנתי ממה שרשמת זה שיצאת כל כך מבולבל מסכן מאחל לך שתגיע לך הזכות לחזור בתשובה בדרך אמת ולהפיסק להתיר לעצמך דברים שאף רב לא התיר יום טוב!

מי אמר שמה שנגזר עליך בשמיים זה להכיר את בעלך דווקא בסניף?

אז מה אם יש הרבה שכן?

את תעשי את מה שמתאים לך,ד' כבר ישלח את החתן בע"ה
"וד' לא ימנע טוב להולכים בתמים"

אני לא מנסה לשכנע את עצמי בכלום, אולי אתם לא מנסים להתמודד, הרי אותם פוסקי הלכה (מסוימים לא כולם) גם נגד התיישבויות, צבא, אוניברסיטה, חסרים רבנים גדולים שהיו ותמכו בבני עקיבא ובעזרא ?

באה מישהי שואלת משהו נורמלי ולגטימי, הפכתם אותה לאיזה קורבן,

והיא מדברת במציאות הרווחת כיום..אז לצד הגברי כאן מאיפה לכם שזה לא נכון??

ולאלה שיוצאים כביכול נגד עזרא ובני עקיבא..למה אתם לא הייתם בעזרא ובני עקיבא..??אם כ"כ מפריע לכם המעורב אז יש את אריאל..אז תפסיקו עם השטויוות האלה..

אני בטחה שזה לא הקריטריון הנדרש שלה לסניף,אבל יכול להיות שזה פשוט סתם תירוץ שהיא נאחזת בו כי משהו אחר לא מסתדר לה שם..

אז במקום להביא אמירות באוויר וציטוטים מפה ושם,תעזרו תכלס בבעיה שלה ולא במה בנוח לכם..

ממש צדיקיןם גדולים אתם...

בס"ד

אף אחד מכם לא יתרוצץ למצוא לה בעל בעולם הדייטים הבלתי אפשרי של הציבור שלנו, ולא ינסה לשדך לה אחרי שהיא תגיע לגיל.

זהו קונפליקט לגיטימי מאוד, שוודאי לא נבחן בשדה הראיות ההלכתי.

תן לי יותר מ5 שמות של רבנים גדולים וידועים שמקובלים על הציבור, שאומרים שמה שקורה היום בסניפים הוא בסדר.

בס"ד

הבאתי כמה תוכל לסנן את אלה שלא "גדולים ידועים ומקובלים על הציבור"

1.הרב יובל שרלו - ראש ישיבת פתח תקווה

2.הרב דוד סתיו - ראש ישיבת פתח תקווה ורב העיר שוהם

3.הרב חיים דרוקמן - ראש ישיבת אור עציון

4.הרב ישראל סמט - רב הגרעין התורני בלוד וראש הכולל

5.הרב רא"ם הכהן - ראש ישיבת עתניאל ורב הישוב

6.הרב שי פירון -ראש הישיבה התיכונית אמי"ת פ"ת 

7.הרב ד"ר בני לאו - בית מורשה

8.הרב צפניה דרורי - ראש ישיבת קריית שמונה

9.הרב ד"ר יואל בן נון - ר"מ בישיבת "הר עציון"

10.הרב יהושע וייצן-ר"מ בישיבת בית אל

11.הרב אברהם צוקרמן - ראש ישיבת כפר הרא"ה לשעבר

12.הרב ד"ר בני קלמנזון - ראש ישיבת עתניאל

13.הרב יעקב אריאל - רב העיר רמת גן

14.הרב חיים נבון -ר"מ במדרשת מגדל עוז

15.הרב ד"ר יהודה ברנדס - בית מורשה

16.הרב שמואל דוד-רב העיר עפולה

17.הרב יהושע וייצמן - ראש ישיבת מעלות

וכו' וכו'

כל אלה "קדושים אשר בארץ המה" שבעז"ה מאור תורתם ישפיע על רבבות התלמידים שיש להם בארץ ובעולם ושבעז"ה יתקיים בהם מקרא שכתוב "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" 

                                                             אמן !!! 

אני יכולה במעט להבין את המחשבות בנושא אבל (וזה העיקר) אני ממש לא מסכימה עם מה שאת אומרת

אני הייתי קומונרית ומה שהיה לי בראש זה הסניף ומה אני יכולה לעשות כדי לקדם אותו

לא חושבת שאת צריכה להזניח את עצמך ולחשוב רק על הסניף אבל זה זמן השירות הלאומי.. בדגש על הלאום ופחות על הצד האישי בעניין (שבא באופן טבעי כשמשקיעים בסניף)

שנית, מה הלחץ להכיר?

אני חושבת שיהיה לך מספיק זמן להכיר בחורים טובים בסביבתך ולאו דווקא בזמן הש"ל..

לא ניראה ששאלו אתכם אם היא ממהרת או לא..

תכלס תענו לעניין ותפסיקו להצטדק באני אני ואני...

בס"ד

התכוונתי שאין לזלזל בהזדמנויות ובדרכיו של הקב"ה להכיר לנו את הזיווג

וזה כלל לא משנה אם היא ממהרת או לא

אז מה יעשו עכשיו הטוענים שהתנועה מידרדרת?...

תעשי טובה לסניפך היקר באיזו תנועה שלא תהיי ואל תהיי קומונרית.

בהצלחה.

אפשר גם להגביר את קצב הפגישות אם זה מתאפשר. פעמיים בשבוע נגיד.

אבל שיחת טלפון זה באמת חשוב. להתחיל לא רק להיפגש, אלא לחיות יחד על אש קטנה, שזה יהיה קשר ולא רק פגישות מנותקות מהחיים. מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה לך במבחן (לא להמציא. היא סיפרה לך אתמול שיש מבחן). הרגשת מרוצה? אוי, התאכזבת? למה? קשוח. ממש השקעת לקראתו. ומה הלאה? את רוצה לגשת במועד ב' או שתסתדרי עם הציוןמהזה? הבנתי. את שואפת למצויינות ולא מתפשרת. את יודעת, היה לי היום כך וכך, וואלה זה הזכיר לי מה שדיברנו. חשבתי עליך פה/שם. (הכל לפי שלב הקשר). חשבתי שXYZ, מה את חושבת על זה? רגע, עכשיו כבר הגעת הביתה או שאת עוד בדרך? הא, סיימת היום מוקדם, איזה כיף. אז היה גם זמן עם החברות וגם לעבוד קצת על הסמינריונית, וגם עבודה קטנה להכניס כמה שקלים. יפה. יום עמוס, הספקת הרבה. איך את מרגישה עם העומס הזה? מרוצה מההספקים? איזה כיף. בשיחה כזו בבית את סוגרת את עצמך בחדר שהאחיות לא תשמענה? (אפשר להגיד גם 'ישמעו, עילג אבל לא מפלסטיק) יש לך עוד תכניות להיום או שאת הולכת לישון? ומה הלו"ז שלך מחר? זה יכול להיות 5 דקות, ואתה יכול גם לגלות אחרי שעה וחצי שכבר מאוחר ואתה חייב לסיים (רק תהיה רגיש לרמזים מצידה אם היא צריכה לסיים. כמו בפגישה).

לא לצטט את כל זה כמו תוכי. פשוט לדבר. להתחיל להיות בקשר ולא רק להיפגש.

אפשר גם להתקדם מתישהו לשיחת וידאו.

בהצלחה!

ואולי אפילו שיחה מדי כמה ימים.

ניתן לשאול אותה בשיח באחד הדייטים כיצד תרצו לנהל קשר בין לבין

כי אין פה קווים ברורים וזה משתנה בין בחורה לבחורה וגם בין קשר לקשר.

אני יכולה להגיד לך שהיו בחורים שיצאתי איתם שלא היו שולחים לי הודעות או מתקשרים איזה 3-4 אחרי שדיברנו וזה היה לי חסר. ולעומת זאת בחור אחר(שכיום הוא בעלי היה שולח לי הודעה כל יום אם לא יותר וזה היה לי כבר יותר מידי ופתחתי את זה מולו.

עד היום הוא זוכר לי את זה והוא אמר שאני הבחורה הראשונה שמבקשת להמעיט ובזמנו חשב שאני הזויה😅

קיצור יש ויש;)

איפשהו בין דייט שלישי לרביעי הבחור שלח לי הודעה שהוא נמצא ממש ברחוב ליד הבית שלי בניחום אבלים באזור, וכדאי שנתאם משהו למקרה שמישהו יראה אותנו.

לא הבנתי מה הוא רוצה. להיפגש מיד עכשיו? הוא עד כדי כך נלהב? אחר כך הוא הסביר שהוא התכוון שאם ניפגש במקרה, אז שנמציא משהו כדי שלא ידעו שאנחנו יוצאים. התפדח מאוד כשהבין איך זה היה יכול להישמע, וכמובן לא התכוון ללחוץ עליי, וכו' וכו'. מזל שלא לקחתי את זה יותר מידי קשה, כי היום הוא בעלי.

לפותח- הכי טוב לשאול אותה, אבל בעיקרון תקשורת של שיחות/ הודעות בין הדייטים עוזרת לשמור על הרצף ולא ליצור תחושה של "היעלמות". כמובן שככל שהקשר יותר מתקדמת התדירות הולכת ונהיית יותר אינטנסיבית...

והיא מגיבה אבל לפעמים אחרי הרבה שעות (יש לה עומס), ואף פעם היא לא יוזמת בעצמה (מעבר לשעה לפני הפגישה לוודא שאני מגיע, אז כן לומד שלפחות לפני הפגישה כדאי לבשל קצת...).

אפתח את זה מולה בפגישה הבאה באמת.

אחד הדברים שלמדתי בדרך היא שהצלחה בקשר אפשרית רק אם לוקחים סיכון שהתקדמנו צעד לא מתאים, צריך לנסות לקחת צעדים בזמן שנראה להבנתנו נכון לשני הצדדים ובתקווה יצליח.

בדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.

יותר הייתי מתייחס לאיך שהיא מגיבה. מה התוכן של ההודעה.

המטרה הכללית זה לא לכוון במדוייק מה היא רוצה, כי אתה לא קורא מחשבות. כמובן, צריך לחשוב איך על זה בקטע מתחשב, אבל תאפשר לעצמך גם להביא את עצמך לידי ביטוי כפי שאתה מרגיש טוב. וכמובן אתה רואה מתי היא זורמת ומתי היא לא, אבל זה גם ואולי בעיקר איך שמרגיש לך טוב. כאשר אחד מהצדדים של הקשר מביא את עצמו בצורה אותנטית אז השני לפעמים ממילא מצטרף אליו.

כמו שאמרו, אחרי פגישה 3-4 אפשר כבר לתאם ציפיות בצורה יותר גלויה. אולי גם לפני. מכיר חבר שעשה זאת וסיפר שהלך לו טוב.

וחשוב בין לבין לתקשר, בין אם זה הודעות בין זה וואטסאפ, כדי לשמור על רצף. חלק מבנייה של קשר הוא לא רק החוויות המשותפות בדייטים אלא גם הרצף.

ושתי טיפים -

א' - לזכור אירועים שנמצאים לה בלוז ולשאול ולהתעניין לגביהם. מראה לה שאתה חושב עליה בכך שאתה גם זוכר וגם מתעניין.

ב' - כשקובעים פגישה אפשר לקבוע אותה בנגלות. לדוגמא, בשיחת טלפון עצמה לכוון פלוס מינוס לאיזה זמן ואם רוצה מקום סגור או פתוח, בהודעות יום אחרי יום לקבוע מיקום ויום אחרי שעה מדוייקת. לפעמים ככה זה יוצר שיש אינטרקציה כלשהי שכיבכול תחת מעטה ענייני אך לא רק ;)

לאנשים שונים יש דעות שונות, ולחלקם יש רצון לחלוק את דעתם איתך, בין שתרצה בכך ובין אם לא.

מה עושים?

אפשר להתעלם.

זה לא עניינכם.

זהו ההחלטה שלי, וזהו.

לפעמים זה הדבר הנכון לעשות.

אבל

אפשר גם לנסות להבין את הצד השני.

למה הוא אומר לי את זה?

מה הוא חושב עליי?

האם ייתכן שיש צדק בדבריו?

האם הוא רואה משהו שאני לא רואה אותו?

ואם אתה שומע את אותו הדבר מכמה אנשים,

במיוחד אם זה אנשים שאתה מוקיר ומעריך,

אולי לא צריך להציב סימן קריאה על הדבר,

ואולי כדאי לחשוב על זה מחדש.

להיות מוכנים לאפשרות שלניסיון חיים של אנשים אחרים יש משהו שאני יכול ללמוד ממנו,

ואולי לדייק יותר את הדרך שלי.

בסופו של יום אלו החיים שלך,

אתה זה שאחראי לקבל את ההחלטות,

אבל הרבה פעמים דווקא מתוך דיבור ושיתוף עם אנשים שלא מסכימים איתנו,

אפשר לדייק את עצמינו עוד יותר, להבין מה חשוב יותר ומה פחות,

ותמיד להשאיר איזשהו פתח שדברים יגיעו מכיוון שלא חשבת עליו בכלל.

עם זאת, כל אחד רואה את החיים מתוך הפרספקטיבה הצרה שלו, וייתכן שמה שהיה טוב ונכון לאדם אחר זה לא הדבר הנכון והטוב עבורך.

(ומזכירה כאן את השרשור הזה: האם אנחנו באמת יודעים מה אנחנו מחפשים? - לקראת נישואין וזוגיות)

אבל מתוך ידיעה ברורה שאני מחפשת משו מסוים ושיש דברים שלא אתפשר עליהם

מהצד שלי אני יכולה לומר שכנראה שידרתי מבחוץ משו אחר ממה שאני מחפשת ואולי זה מה שגרם אבל בפנים זה לא ערער אותי וזו תובנה של בדיעבד

אחד בעניין הזה. אף אחד לא יקח אחריות על כל בחירה שתעשה

סמוך רק על עצמך ועל הלב שלך.

עצות של אחרים רק יהרסו לך

לא לקחת עצות מאנשים שלא הגיעו למקום שבו אתה רוצה להיות. זו גם עצה לכל דבר בחיים לא רק לבחירת אישה.

וזה שהם נשואים לא אומר שהם בהכרח איפה שאתה רוצה להיות, אלא אם כן אתה מוכן להתחתן בכל מחיר ואז כן, תקשיב להם.

אם אני יודע מה אני רוצה ומחפש, כל מי שיגיד אחרת הוא לא נפק"מ... אני אשמע מה יש לו להגיד, אם אשתכנע-אשתכנע. אם לא... לא.

תראה משיכה זה דבר נורא אינדיבידואלי ואין בזה קלישאות שמתאימות לכולם.

יש אנשים שמתפתחת אצלם משיכה עם הזמן ויש כאלה שפשוט לא. יש כאלה שאצלם יש רכיב פסיכולוגי דומיננטי ויש כאלה שזה הרבה יותר "אובייקטיבי" ופשוט כן או לא. גם בנים וגם בנות.

כמו עוד הרבה דברים בזוגיות, אי־אפשר לדעת בוודאות עד שלב ה"אחרי"...

על עצמי אני יכול לומר שהכרתי בנות שאמנם חמודות והכל וגם היינו חברים טובים אבל לא נמשכתי אליהן כלל וזה לא השתנה ככל שעבר הזמן. יש כאלה שהרגשתי כלפיהן משיכה מיידית ופרפרים בלב, ויש כאלה שבהתחלה לא, אבל אחרי זמן רב (כמה שנים נניח) זה נפתח.

השאלה אפוא, כמה זה קריטי לך? אם נצא מנקודת הנחה שחוץ מחיבוקים ו־high five לא תהיה לך משיכה משמעותית מעבר לזה, אך כמו שאתה אומר, גם לא בהכרח דחייה, האם תוכל לחיות עם זה בשלום? יש כאלה שהקרבה האינטימית פחות קריטית להם בהשוואה לעניינים אחרים וזה גם בסדר גמור, זה לא כזה קל למצוא עסקת חבילה מושלמת, והחיפוש אחריה גם הוא כרוך במחיר, השאלה עם מה הכי נוח לך להסתדר.

אבל מה עם הבחורה? גם לה יש רצונות ורגשות.. היא צריכה להרגיש שעפים עליה, שרוצים אותה.. אז גם אם מבחינתי זה משהו שאני יכול לחיות איתו, מי אמר שהיא תהיה שלמה עם מצב כזה? אולי בשבילה זה קריטי? זה נושא שיכול לערער אותה ולפגוע בה מאוד..

נתן לי כיוון.

תראה, יש בזה משהו, לרצות להרגיש רצוי ומושך והכל, אבל זאת חרב עם שתי פיות או יותר... יש הרבה אנשים יפים שמתלוננים שנמשכים אליהם רק בגלל היופי, ולא בגלל מי שהם. והכרתי בנות שממש לא סבלו שהחמיאו להן על המראה החיצוני שלהן (והן באמת היו נאות מאוד), בדיוק מהסיבה הזאת. יש בזה משהו גם קצת יותר גדול, כי כמו ש@מוקי_2020 אמר, יש בנות שהן מושכות ברמה שממש מסובבת את הראש (לא מדבר רק על יופי חיצוני, אלא על כל המכלול - וייב, סגנון, צורת דיבור והתנהגות ואפילו קול), וזה יכול לעוות כל־מיני שיקולים, וגם אם לא, הקשר יכול להיבנות סביב הנושא הזה, שהוא מאוד מסנוור ובולט, ועניינים אחרים נדחקים לפינה. לא אמרו חז"ל "שקר החן והבל היופי" ו"אל תתנו עיניכם ביופי"? (סתם, כתוב תנו עיניכם ביופי. אבל, לפי גרסת הירושלמי, "הכאורות היו אומרות אל תתן עיניך בנוי והנאות היו אומרות תן עיניך במשפחה.").

לדוגמה, הכרתי מישהי שהייתה מושכת ברמה פסיכית. יש לה גם חתיכת אישיות (ומכאן גם רוב המשיכה) אבל בשלב מסוים המשיכה הזאת התחילה ממש לבלבל אותי ולהכניס אותי לתסביכים ודווקא נתנה תחושה שזה מעיב, לפחות לי, על התקשורת, כי זה רעש רקע שכל הזמן נמצא שם, וקשה לי יותר להרגיש משוחרר וטבעי.

ולעומת זאת הכרתי מישהי שמתחילה לא ממש נמשכתי אליה, כאילו, יפה והכל, אבל לא הרגשתי משיכה אקטיבית על־כל־פנים, והיה לי מאוד קל להתחבר אליה בתור חברה, ודווקא ה"דיסטנט" הזה ממש סייע בכך. ואז בוקר בהיר אחד התעוררתי ופתאום התחלתי להימשך אליה, אחרי שנים על־גבי שנים של היכרות.

ועכשיו אני אגיד משהו שאני לא יודע אם הוא נכון, אבל כך אני נוטה להאמין: אי־אפשר לאכול את כל העוגה. נכון לגבי כל הצדדים. זה ממש, ממש קשה למצוא מישהי שמצד אחד היא מושכת ברמות ומצד שני היא גם החברה הכי טובה ומצד שלישי גם האימא הכי טובה וגם הרמה הדתית המדויקת והכל מדויק ומושלם ובדיוק. ונראה לי שגם אני לא הייתי רוצה שכשמישהי תבחר אותי כמישהו שאמור למלא תפקיד של מושלם. כי אפילו נניח שאני הכי מושך בעולם, זה סטנדרט מאוד גבוה! מי יודע אם אהיה כזה גם מחר (או אצל נשים: אחרי שתי לידות?)

קראתי פעם ספר על מיניות שעלתה בו כמה וכמה פעמים הבעיה של זוגות שהתחילו מאוד מאוד חזק עם משיכה בעננים ואז אחרי השנים או אחרי לידה פתאום אין. או שירד לצד אחד החשק המיני (ואז מה עושים? הרי זה היה משהו כל־כך מרכזי עד כה?), או שפתאום העניינים פחות עובדים, או שפתאום נעשינו פחות יפים. ואז יש הרבה אכזבה ותסכול סביב הגעגוע לימים הטובים. לעומת זוגות שאכן יש לחלק הזה המקום שלו, אבל הוא לא כזה דומיננטי, ובינתיים הספיקו לבנות המון רבדים אחרים.

ברור כמובן, שאם זאת מישהי שאתה לא מסוגל לדמיין את עצמך נמשך אליה, אז זה עוול עצום גם לה וגם לך לנסות לבנות על זה משהו. אבל אחרת, יש כל־מיני דרכים למשיכה להתפתח (ולדעוך). יש משיכה שנובעת ממראה חיצוני מיידי, יש משיכה שנבנית עם הזמן, יש משיכה רספונסיבית (זה ממש מונח מסתבר! הכוונה למשיכה שלא נולדת מן האין, אלא מתעוררת כתוצאה ממגע וקרבה פיזית. אין טעם לפרט יותר מדי, אבל זה בהחלט קיים וראיתי את זה קורה בפעולה.)

שוב, אצל כל אדם זה אינדיבידואלי וכמו שאמרו תצטרך לברר את השאלות האלה עם עצמך, לפי איך שאתה מכיר את עצמך.

הם באמת יודעים (גם רווקים יכולים לשאול שם)

אני חןשב שלחלק מהשומרי נגיעה המשיכה יותר מורכבת ופנימית בראש ובראשונה משום שבחיים לא באמת היינו עם בחורה אז כביכול יש קושי מסוים במה לדמיין ואיך זה מרגיש אז זה כביכול לא כל כך מושך. חיבוק היה יותר קל לדמיין אז לכן זה היה יותר "ריאלי".

דבר שני שאני יכןל לומר לצערי מניביון זה שאם כבר בקשר יחסית מתקדם אתה עדיין עם לבטים וספקות כאלה אז עדיף לא להמשיך כי הבחורה נקשרת יותר ככל שעובר הזמן. ואתה מצידך כמעט כלום לא הישתנה במשיכה (למרות שקיוות שכן)

משיכה זה לווא דווקא לגוף זה יכול להיות מאד גם לסגנון בנאדם ולדברים שאתה מעריך בה ואתה רוצה לבלות יותר זמן איתה ולהיות קרוב. זה גם דגש חשוב

שומרי נגיעה יותר יכולים לדעת איזו משיכה נצרכת כדי להתחתן.

זה לא מסובך. אם יש לך חיבור רגשי אליה ויש לך רצון להרגיש את החיבור הזה דרך נשיקה מהסוג הזוגי - אז אתה מספיק נמשך.

ודוק כי קיצרתי

אחי את הרף אתה מציב, אף אחד לא יכול להגיד לך "שמע הרף מגיע ב- x" כי הם לא אתה ויכול להיות שלהם זה עבד אבל לך זה פחות יתאים. התשובות לשאלות האלה בעיניי נמצאות בתוכינו ולהכניס אנשים אחרים למקום הזה ששייך לך זו טעות.

אין לך שום דרך לדעת עד שאתה לא יודע.

אתה יכול להמשך למישהי מאוד אבל כשתדע אותה, תבין שזה לא זה

ואתה יכול לא להמשך למישהי בכלל (כמובן בלי דחייה), אבל כשתדע אותה, תמשך אליה פי אלף יותר.

דבר נוסף,

ממה שאני למדתי בחיים ואני חושב שזה משהו אובייקטיבי אבל לא יכול להבטיח

(כמו נניח שלאכול 3 עוגות ביום, זה די מוסכם על כולם שזה לא בריא)

משיכה חזקה מדי, זה גם דבר לא טוב.

משיכה בינונית-חלשה זה הקלאסי. כי אז , בצורה שקשה לי להסביר, אתה "נאלץ" להכניס לתוך זה את הקרבה והתקשורת והיא מרימה הכל ומשדרגת את זה למשהו איכותי יותר

מאשר סתם משיכה חזקה מאוד שהיא מסנוורת ולא בריאה. זו דעתי לפחות, אבל אני לא יכול להתחייב שזה אצל כולם ככה, אבל אני חושב שאצל הרוב. נראה לי.

מקווה שרשמתי את זה בסגנון מכבד עבור הקוראים.

שמעתי גם מחבר (שהוריד את הכיפה בינתיים..)

איך זה הגיוני? יש לך הסבר לזה.. למה מה שמרגיש מושך לא מושך פתאום? אם יותר נוח, אפשר לפרט בפרטי..

ובכלל, אז איך אפשר להחליט ככה?

xxx

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

לא בהכרח בת במציאות.

חשוב למצוא דרך לגבולות, אולי להימנע מכניסה לפה או שיח שיכול להידרדר בשעות מאוחרות או כשעייפים

העיקר זה הביחד, ביחד זה הדדיות.

וכמובן, גם בחיזור יש מימד של הדדיות. הרי מה זאת הדדיות? ששני הצדדים מרגיש שהם נותנים את חלקם ורואים את השחלק של השני/ה.

בגדול אנחנו רואים שמימד החיזור הוא רוחבי.

כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות ולכן לכל קשר תהיה דינמיקה ייחודית עם דגשים שונים. מה שחשוב בקשר אחד לא יהיה חשוב במשנהו.

אממה, אם חיזור זה עניין רוחבי שחוצה קשרים, אפשר ללמוד ממנו קצת. כמובן שהלמידה צריכה להיות עקרונית ולא סתם חקיינות. אם זיהית שיש עניין שדרכו של האיש לחזר אחרי אישה (כפי שכותבת הגמרא בעמוד הראשון של מסכת קידושין) אז אולי גם לך, האדם האינדוודואל, יש מה ללמוד מזה. אבל תלמד בצורה שתואמת את כישוריכם ואת רצונותיכם ומאוויכם בתור בני זוג.

חשוב לי להעיר, לא אוהב את מימד הלעומתיות בהתנסחות שלך. מוזמן להגיד את דעתך גם ללא פרובוקציה

לעניין מקום ביחד עם שאר העניינים והאינסופיות שהיא נפש האדם.

לגבי פרובוקציה, אני מורד counter-culture קיצוני. ואיני רואה בזה פרובוקציה כלל, אלא צד שני והפוך של המטבע.

אין לי בעיה עם הדדיות יש לי בעיה עם המקום שאליו חלק מהגברים לקחו אותה.

פתאום הדדיות הפכה לחיוב ! שהבחורה תגיע אליו, שגם היא תשלם, תיזום ותארגן.

אם לא היא נצלנית וזה ממש לא נכון.

אני בהחלט מסכימה ובעד שאישה תציע מקומות, במיוחד כשהגבר מגיע לאזור שלה ולא מכיר אותו!! זה הדבר הנכון לעשות ודי להפיל עליו את זה .

אבל בואו לא נזלזל בכוח של הנתינה הגברית.

לא יקרה כלום אם בחור יציע להגיע לאזור של הבחורה אחרי שהשקיעה שעה וחצי בהתארגנות,

בחייאת רק לייבש את השיער זה חצי שעה.

או יארגן פיקניק בעצמו בלי לחלק לה משימות.

יש משהו משמעותי בגבר שיוזם ומשקיע מתוך רצון לשמח את האישה שמולו.

אני מאמינה שלאישה יש חתיכת לב, וכשהיא באמת תרצה את הגבר שמולה ותרגיש רצויה ומוערכת, היא תרצה להעניק, לפנק ולהשקיע בו בחזרה

והוא יבין שהוא ממש זכה בלוטו.

לא סתם איזה היא כמו לביאה לילדים שלה הנתינה של נשים היא לא נגמרת.

הדדיות אמיתית היא לא התחשבנות של חמישים חמישים, אלא רצון של שני הצדדים לתת, גם אם כל אחד מבטא את הנתינה אחרת.

וכן בחייאת אל תתחשבנו איתי ואל תדברו איתי להגיע לאזור שלו אחרי שעה ועשרים של התארגנות .

ולא אני לא מדברת על בחורות שמתארגנות חמש דקות ויוצאות נשגב מבינתי.

מסכימה שהדדיות לא צריכה להיות חלוקה מדוקדקת של 50-50, אבל עדיין לצפות מהגבר לתת גם התארגנות חיצונית, גם זמן נסיעות, כסף, מחשבה ותכנון, וגם רגש והקשבה, ומהאישה מצופה לתת רק את הרגש שלה והתארגנות חיצונית.

אין פה שום הדדיות, העול של הקשר נמצא רק בצד אחד.

גם אפשר להבין מדברייך שאם האישה מצפה מגבר לכל הנ"ל והתרומה שלה לקשר היא בהתארגנות חיצונית, אז כנראה לגבר יש לגיטימציה לדרוש נראות חיצונית מסוימת, כמו שהאישה דורשת את כל הנ"ל. זה נשמע מאוד לא בריא ודי מחפיץ.

ובחיי שלא לקח לי מעולם שעה וחצי להתארגן לדייט. נגיד את מתאפרת, כמה זה לוקח? 15- 20 דקות? ועוד 10 דקות לסדר את השיער? אם את ממש נמרחת עם הכל אולי 40 דקות, בואי נגזים לשעה. והגבר גם כן לוקח לו זמן להתארגן במיוחד אם הם ילדים טובים ומקשיבים להנחייה להתקלח, לשים דאודרנט ולהחליף בגדים לפני כל דייט.

ושוב, ממש לא אוהבת את הרעיון שהתרומה של האישה לקשר זה המראה החיצוני שלה.

ברור שלא

אולי את החלטית לי קשה לבחור מה לשים

אחרי 2 פגישות שבעלי הגיע אליי, נסעתי אליו. ועודף זמן לא היה לי. הייתי סטודנטית עובדת. אבל עדיין זה חלק מהעניין בעיניי שגם הבחורה תבוא וזה היה אוטובוס ורכבת ועדיין זה קרה ולא היה נראה כמו דרישה לא הגיונית האמת

אגב לא התארגנתי ברמה שונה מההתארגנות ליום יום האמת. גמככה אני מתאפרת, מחליק בשיער כנל, לא חייב בגד מאוד מיוחד.. מי ישמע לאן הולכים חח

לא יודעת אולי הסטנדרטים שלי לא משו אבל אם אין זמן לייבש שיער לא חייב לחפוף אותו בכל מחיר. אפשר להתארגן על השיער אפילו יום לפני בערב אאכ ושיא הקיץ חום אימים ואז למה לייבש אותו בכלל הוא ייהרס תוך רגע

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

.

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

האנרגיה הגברית נשית היא מאוד חשובה בקשר ונראה לי שנוגעת בנקודות אמתיות.

אנסה להגיד עוד נופח, תגיד לי מה אתה אומר על זה.

קבלה נשית היא סופר חשובה, והיא תלויה טיימינג ומסגרת.

כמו שהראת בדוגמא שהיה בעיניכם שהסתכלתם אחד על השניה ואז שלפת את החטיף.

אממה, תגיד הסיפור של הגבר יהיה מתי אני לוקח צעד אחד קדימה. וזה רחוק מלהיות מדע מדוייק.

וקבלה היא לא רק עניין טכני אלא עניין מהותי.

יכול להיות שמבחינה טכנית הבחורה תסרב לקבלה אבל מהותית הסירוב יהיה סוג של נתינה.

כאשר במהלך קשר הגבר נותן בצורה טכנית, אבל מבחינה מסויימת זה לא הכי מתאים לבחורה, אז הבחורה נותנת מתנה לגבר שהיא מסרבת. כי ככה נוצרת תקשורת יותר טובה ביניהם. אז בעצם הקבלה הכי טובה זה לסרב.

בנוגע למה שאמרת לגבר - בנות הרבה יותר תזוזתיות ולכן היציבות שהגבר נותן היא חשובה. ההובלה בעצם נותנת לגבר את האחריות על המפגש ועל השיח ומכך האישה מרגישה יותר בטוחה ומשוחררת. כמובן כל זה על דרך כלל.

"כאשר במהלך הקשר הגבר נותן בצורה טכנית" -זה העניין אסור שזה יהיה טכני. זה צריך להיות אמיתי. זה בדיוק כמו שיש בחורים שמשחקים אותה גברים אלפא אבל בתכלס הם רק משחקים אותה והביטחון שלהם בריצפה. בחורות קולטות ומרגישות את זה.

אני הצעתי רק שאנחנו נופיע יותר את הצד הגברי שבנו

אז צריך שיהיה תיאום טוב בין הבחור לבחורה.

בין כל זוג קיימת דינמיקה ייחודית שהם בוחרים לפתח ביחד.

בכל קשר יהיו דברים שלבחורה יהיה פחות מתאים לקבל ויהיו דברים שהיא תאהב לקבל.

לכן זה סוג של ריקוד שבו גם עדינות מסויימת.

מותר לא להיות מדוייק ואז לדייק בפעם הבאה. זה הכרחי וזה בלתי נמנע.

אם אני מהותית מתכוונן לתת לבחורה אז ברמות שונות אני צריך גם לדעת מה היא רוצה לקבל וגם לקבל סירוב או דיוק ממנה ביחס לזה, בלי ליפול מכך מהכיסא.

ישבנו על הריצפה(;

דבר שני, ברור שלכל כלל יש יוצא מן הכלל.

בתכלס בכללי המהות של הגבר זה לתת והמהות של האישה זה לקבל.

ברור שיהיו יוצאים מהכלל יכול להיות גבר נשי יותר ויכולה להיות אישה עם תכונות גבריות.

במצב תקין אם לצורך העניין הבחורה מזמינה את הגבר לגלידה ומשלמת עליו זה יוצר איזה שיפט בהרגשה וזה לא סתם

דהיינו, לא התכוונתי לומר אם היית בסדר או לא, או שפעלת לפי העקרון או לא.

רק ניסיתי להעמיק טיפה יותר בעניין.

אני לא מתכוון לומר שיש מקרים יוצאי דופן.

אני מתכוון לומר שהדינמיקה של הנתינה והקבלה היא דינמית והיא תלויה ב"ריקוד" מסויים בין השניים.

לצורך העניין, התפקיד של האישה זה לכוון את האיש היכן היא רוצה לקבל והתפקיד של האיש זה לזהות, איפה הוא רוצה לתת וגם איפה האישה רוצה לקבל.

הגיוני שנשים שונות ירצו לקבל במובנים שונים זו מזו.

אז פה נכנס התפקיד של הגבר לתת.

הנתינה היא גם תלוית שלב בקשר כמובן.

הצד השווה שבהם - נתינה שבאה מתוך ראיית הזולת והקשר איתו, וכמו כן, קבלה שבאה מתוך ראיית הנותן והעצמת הקשר.

אתה נתת דוגמא של "להתחיל עם בחורה", בעיני זה מקרה טיפה יוצא דופן שלא מאפיין חיזור בתוך זוגיות קיימת שהיא עיקרית יותר. באמת להתחיל עם בחורה יכול להיות מורכב. בכל זאת, נראה לי שהמחשת בצורה יפה מאוד את האנרגיה שקיימת בחיזור, וזה קיים בכל חיזור.

החיזור העיקרי כמובן הוא חיזור בתוך זוגיות יציבה ממוסדת.

החיזור של הדייטים זה דרך להתקשר ולבנות קשר מבסיסו, יכול להיות שיש הבדל בין שני החיזורים.

אני אישית תמיד נגעלתי מכל המשחקים האלה,

דווקא אלה שעשו את זה הצליחו די טוב.

(אולי יש בנות שנזקקות ליחס/תשומת לב...)

ואני לא יותר טוב ממך בשום דבר.

אבל שתדע שכל אדם מחוייב לתקן חטאות נעורים.

ומי שלא מתקן יורד עוד יותר,

ואחר כך הצער על החטאים הוא גדול מאוד והבושה קשה מהכאב.

אני מבין גם את הרצון שלך למצוא את הזיווג ולהיות אדם שלם לפי ה'.

אבל "בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת, וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת" הוא פסוק ממגילת משלי (פרק י"ט, פסוק י"ד).

לכן אין עיצה אמיתית חוץ מתפילה ולה' הישועה.

ויש אנשים שדילגו על הקטע הזה

חלק מתוך מנטליות

חלק מתוך פחד

לא ברור לי איך הם מתכוונים לגדול

רבי נחמן מסביר שאפילו הרהור או מחשבה זה פגם גדול מאוד בנשמה ובעולמות העליונים.

מהתגובה שלך אני רואה שאין לך מושג מהי דרך ה',

אבל ברור לי שלא עליך האשמה אלא האשם הוא האדם שחינך אותך (הורים מורים ורבנים).

ואני יכול להגיד לך בבירור שאתה וכל הפורום הזה (וכל המדינה) רחוקים מאוד מקדושת המחשבה והנשמה - ונשכחה תורה מישראל.

אבל בזכות הצדיק האמת יחזור העולם לתיקון בשלימות.

נ נח נחמ נחמן מאומן הפתק אמת ותורתו אמת.

לא בזכות צדיק אחד.

ובישביל להגיע לתיקון עוברים קודם בחרא ומתקדמים משם. ככה עובדים מנגנונים התשובה

רואים שלא למדת את כתבי הרב

נכון, שאחרי החטא, האמירה היא שכנראה היה פה עניין רוחני, אבל זה בוודאי לא משהו שאפשר לומר לפני החטא.

(הסתירה כאן היא השאלה של ידיעה ובחירה, שבצורתה הפשוטה מעולם לא הבנתי אותה, עד שנחשפתי לאמירות הנועזות והיפות של האיזביצ'א בנושא)...

אבל בפועל, כן. כל העולם הזה בנוי ממנגנונים של כשל ובנייה

אשמח אם תשתף מאמירותיו

ואין לי את זה תחת ידי כעת, אבל יכול להיות שהציטוט המרכזי היה מתלמידו ר' צדוק הכהן מלובלין, והנה הציטוט מצדקת הצדיק אות מ' ( באדיבות ג'מיני):

עיקר התשובה הוא עד שיאיר ה' עיניו שיהיו זדונות כזכויות – רוצה לומר: שיכיר ויבין שכל מה שחטא היה גם כן ברצון ה' יתברך, כמו שאמרו ז"ל (ברכות לא, ב): שלוש פסוקים כו' "ואתה הסבות את לבם ואשר הרעותי" כו';

וכטעם ידיעה ובחירה שביאר האריז"ל בסוף ספר "ארבע מאות שקל כסף", ששניהם אמת כל אחד במקום בפני עצמו: במקום הבחירה – שם אין מקום לידיעה, ובמקום הידיעה – שם באמת אין מקום לבחירה.

לגבי הבחירה והידיעה זה מעניין, אבל חבל שהוא לא מסביר למה או איך

זאת הפואנטה, שבעולם שלנו ולפני מעשה יש בחירה, אבל לאחר מעשה בעולם שמחוץ להשגתנו יש בחינה שונה...

כך לעניות דעתי.

יש הרבה טעויות גם בזרמים היהודיים הדתיים השונים והמגוונים על כל צבעי הקשת.

לכן ה' עשה איתנו חסד גדול הקדים רפואה למכה ושלח לנו את הצדיק הגדול.

הוא משה רבינו הוא רבי נחמן מברסלב שהאש שלו תוקד עד ביאת המשיח, כולם צריכים לקבל ממנו התורה הקדושה והדרך האמת.

ונתן לנו עצות נפלאות שכולם מקדשות את האדם בכל מיני קדושות - תיקון הכללי תפילות התבודדות תורות כאלה שכולם רפואות לצאת מהחושך הגדול בו אנו נמצאים.

תעסוק בהם ותראה חיים חדשים טובים ונפלאים.

אם אתה יודע מהי הדרך להגיע לתיקון העולם, אז הייתי שמח ללמוד ממך.

אבל אם הוא מבקש? מזה אומר?

שהייתי בשיעור היה הרבה אוכל בשולחן ולקחתי עוגיות והוא כל שניה בחור מצחיק שאל אותי אפשר עוגיה? והבאתי לו ואז הוא שאל אם אפשר עוד אחת? שיגע אותי. ולא לקח מהשולחן כי טען שלקחתי את כל הטעימות

אז אחרי 3 נגלות אמרתי לו אבל לא יהיה לי ,אז הוא הלך לקנות מהמכולת למטה טימטם ואז הוא אמר זה רק שלנו אנחנו לא חולקים ... הוא גם הכין לי שוקו ואז התעצבן עלי שאמרתי שהוא מגעיל שקל לבחון את החברות הזו מחדש.. אבל היה לי קשוח כי הרב מדבר חזק וזה מבהיל

שאדע ללכת גם

חלב יש פעם ב..

אבל בכל שיעור שאני נמצאת בו .

יש גם מישהי ממש קסומה שממש מביאה עוגות לפעמים סלטים אפילו ,באמת יש אנשים מתוקים.

כל מקום דתי יש מי שמארגן פעילויות תורניות תפנה לגרעין.

הייתי שמח גם להתכבד בחטיף אנרג'י, אתה שומר את זה רק לבנות המין היפה?

אני חווה הדרה על רקע מגדרי.

הבאתי את זה אחכ לאיזה בחור שהתלהב מדיי בקטע קריפי.וגם בכללי אני הרבה פעמים משאיר שם קוראוסונים כי כל האוכל שם במטבח בריא ופלצני מדיי.

אתמול נרדמתי איזה חצי שעה מהתחלת השיעור ואז הלכתי

חיפשת אותי מתוך סקרנות או בישביל החטיפים?

גם אני נרדמתי מעט...

אגב, אני חדש שם ועוד לא עמדתי על טיבו של המקום, נראה אם אצליח לשרוד

אתמול, איכשהו אני וידיד שפכנו בטעות תה על הרצפה, והייתה שם בחורה שחששנו שהגיע גם אליה, אמרה ש"אם זה עושה לנו טוב, לא אכפת לה שישפך גם ממש עליה", נראה שזאת האווירה, מעניין אם זה אמתי או משחק/בועה...

שמע מאנגידך ישם אנשים מיוחדים