שקוראים את ההיסטוריה של הערק בארץ מבינים באמת מה הכוונה שהפרנסה מאת ה'!
ולטובת מי שאין לו כוח לחפש, אני מצטט כאן מתוך מאקו:
השנה היא 1956 וישראל מתקשה לעמוד במכסת העולים הגודשת אותה. תקופת הצנע לא פוסחת על איש – רומנים, עיראקים, מרוקאים, תימנים – כולם חיים על קצבה יומית שקבעה הממשלה, בלי להתחשב בצורך האנושי הבסיסי לכוסית משקה בסוף היום. אלכוהול כמעט ולא מיובא ארצה, והמשקאות הבודדים שחוצים את המכס מאוד לא ידידותיים לכיס. בלית ברירה שותים מה שיש. כך הופך אלוף הארק, עראק כחול-לבן שמיוצר במפעלה הצנוע של משפחת גולד בחיפה, לחברו הטוב ביותר של העולה קשה היום.
שנים אחר כך, כשהוויסקי האירי נמכר בכל פיצוצייה, ממשיכים קשישים עיראקים לשמור אמונים למותג האלמותי. עד היום אפשר לראות אותם משחקים שש-בש בנמל יפו, כשעל שולחנם מונח הבקבוק עם האיור של האיילות.
ובינתיים, בישראל 2009: לסטודנטים קצת נמאס מוודקה רד-בול ומחשבונות הבר המנופחים על הוויסקי. הם מחפשים תחליף זול ומגלים מחדש את העראק.