ברוך ה' ששמתי סוף לקשר עם חבר שלי שלשום.
בנות אני רוצה להגיד לכם מניסיון דבר ,
הייתי עד שלשום בקשר עם בחור. ניפרדתי ממנו לפני כארבעה חודשים אחרי שלוש פעמים שהתפרץ עלי באלימות פיזית
קשה מאוד ומילולית עוד יותר. סיפרתי להורים והם תמכו בי .אבל כמו ילד שאוהב להתקרב לאש- חזרתי אליו אחרי חודש למרות שהיה צו הרחקה נגדו . המשכנו לנהל קשר והוא "התנצל על הכל" ובכה לי בדמעות שאני האישה שלו וכו'. כולם מסביבי היו כאובים מאד מהמצב כי ידעו שאני ניכנסת לחיים שאני אסבול בהם (הוא הציע נישואים והכל) אבל אני האמנתי בו כי אהבתי אותו נורא. אין לכם מושג כמה.הוא שיקר עלי המון כדי שאקבל איתו למרות שהוא עשה דברים שכל בת היתה זורקת בשניה הראשונה. אבל אני עמצתי עינים וקיויתי לטוב ותמיד אמרתי לכולם שהוא ניפלא למרות שלא היה לי טוב. תסמונת האישה המוכה. הייתי מדברת איתו על הכל. הוא הבטיח להשתנות אבל הוא הוכיח לי פעם אחרי פעם שהוא פשוט לא מסוגל זה חזק ממנו. בנות יקרות, אני לא מאחלת לאף אחת לעבור מה שאני עברתי עם הנשמה המשומדת שלו והטועה. תשמנה לב ואם בפעם הראשונה אתן שמות לב לאלימות- תברחנה למרות כל הכאבי לב.
הכל טרי אצלי ואפילו ההורים שלי לא מאמינים שלי שעזבתי אותו . אני לא יודעת איך אני מטיפה לכן כאן כי אני בעצמי צריכה לעבור שיקום ארוך מכל המסכת הזו שהותירה בי צלקות רבות ואני רק בת 20. בנות תפתחנה עינים.קשה לי מאוד
הבטחון העצמי שלי ירד פלאים. והלב שלי מרוסק . זו הפרידה השניה שלי . כבר שני בחורים הציעו לי נישואין , את הראשון - ביטלתי אחרי שהתארסתי. וזה השני.
אני חסרת תקנה וחוששת לעתיד שלי. מה דפוק בי? למה זה ככה?
אני רוצה להתחזק , אני בירידה . וקשה לי כלכך.
זהו , פרקתי.
אני מקווה שדברים שיצאו מרסיסי ליבי יכנסו ללבבות שלכן.
תשמרו על עצמכם .אני לא
שמרתי ואני הרוסה . הרוסה
)
