בס"ד
דבר תורה לפרשת ואתחנן
מבוסס על מאהלי תורה של הרב יעקב אריאל שליט"א
בפרשתנו אנחנו קוראים שוב את עשרת הדברות. ישנם כמה הבדלים עם עשרת הדברות כפי שנכתבים בפרשת יתרו, במיוחד בדברה על השבת. שם, כתוב ”זכור את יום השבת לקדשו” (שמות כ,ח) וכאן ”שמור את יום השבת לקדשו” (דברים ה,יב). שם, הטעם שניתם לשבת הוא "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ" וכאן "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים". שם, בפרשת הוזכרה הבהמה באופן סתמי: “וכל בהמתך” וכן בואתחנן באופן מפורט: “למען ינוח שורך וחמורך וכל בהמתך כמוך”. איך ניתן להסביר את ההבדלים האלה?
אפשר להסביר את ההבדלים בהתבוננות על הדור: בפרשת יתרו היה דור המדבר, דור של ענני כבוד, דור שלא צריך לעבוד את האדמה אלא אוכל מן המן, דור שאין לו כרמים ושדות. בדור הזה לא כ"כ הוצרכה השבת כיום מנוחה, אלא יותר כ"זכור". להזכיר את ערכה של השבת, שהעולם אינו מקרה אלא הוא נברא ע"י הקב"ה. להזכיר את השאיפה שלנו אל "היום שכולו שבת לחיי העולמים". לעומת זאת, לדור שייכנס ארצה, לדור שיצטרך לעבוד את האדמה, יש צורך להזכיר את צד של "שמור": האיסור לעבוד במשך השבת, ובכן זאת גם הסיבה שהוזכרה את יציאת מצרים ששם הייתה עבודה בכל עת בלי שום מנוחה.
כשנתבונן על בריאת העולם ויציאת מצריים, נשים לב שהראשון הוא יותר מופשט: אף אחד לא ראה את בריאת העולם, ומאמינים בה כי התורה מעידה על כך. לעומת זאת, יציאת מצריים היא יותר מוחשית: זאת עובדה היסטורית שחווה כל האומה ומעידים על כך מדור לדור. לדור המדבר שחיי רק חיים רוחניים, הנימוק הראשון של בריאת העולם יותר מתאים, אבל לדור נוחלי הארץ, יותר מתאים נימוק מוחשי. לנימוק זה יש ערך רב מאוד: מלך הכוזרי מתפלא שהחבר מציג את הקב"ה כמי שהוציא את עם ישראל ממצרים ולא כמי שברא את העולם: כל האומה ראתה את יציאת מצריים מה שהופך אותה לבלתי מעורערת והיא דווקא שמחייבת להאמין בהקב"ה. האומה אינה רק דבר שכלי שעליו צריכים להאמין אלא היא גם חווייתית: “ראתה שפחה כל הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי”.
כפי שחז"ל אמרו (שבועות כ
זכור ושמור בדבור אחד נאמרו. שמירה ללא זכירה זה כמו גוף ללא נשמה, וזכירה ללא שמירה – מחשבה בלי שום אחיזה במעשים זוהי מליצה נבונה שאין בה ממש. אבל שניהם בדיבור אחד נאמרו, אחד מחייב את השני.
השבת לא ללמד על עצמה יצאה, אלא כל כל התורה כולה יצאה. הכפילות של שמור וזכור מהווה יסוד באמונה. כפי שהסברנו קודם, הזכירה היא כנגד האמונה השכלית והשמירה כנגד האמונה המוחשית. האמונה מצריכה בסיס שכלית, עקרונות שבלתי אפשרי לערער עליהם. עם זאת האמונה אינה דבר יבש שנשארת בספרים, אלא היא צריכה להתבטא בכל המעשים שבחיים, כדם שזורים בכל האיברים ונותן להם חיים.
שבת שלום!

