חברים/ות!
בעז"ה מחר יוצאים לדרך.
יישר כח לכל המשתתפים!
אנא מכולכם! תהפכו את השרשור לשרשור פעיל ע"י הלכות, סיפורים, מאמרים וכו' וכו'
חיזקו ואימצו!
פורום לקראת נישואין וזוגיות
מכתב פתיחה
שרשור שמירת הלשון-2משה4
הנחיות:משה4
בתחילת כל שבוע יש לומר את הנוסח הרשום להלן: "תפילה על שמירת הלשון". אם אפשר, יש לאומרה כל יום, בתחילת כל משמרת.
בשעה של המשמרת יש להימנע מדיבור, משמיעה, מקריאה ומכתיבה אסורים: לשון הרע ורכילות, מחלוקת, הלבנת פנים, שקרים, לשון הרע על עצמו, כל מיני דיבורים שיוצאים מהפה ללא רצוננו. וכן להימנע משמיעה, קריאה וכתיבה של כל אלו.
על כן יקבל על עצמו כל אחד ואחת בלי נדר ובע"ה לשמור פיו ולשונו כך שבכל שעות היממה יש מישהו שנזהר בזה, וידועה תועלת 40 יום לקניית ההרגל, לפחות במידה מסוימת. ועוד שזה נעשה בקבוצה וכולם בשביל אותה מטרה. הזהירות בזמן המועט אמורה להביא למודעות כללית בשאר הזמן, כך שההחלטה הטובה לא תתפזר ותיעלם. אנא השתדלו שתהיה הקבלה חזקה, ברצינות ובאחריות ואם לא מסתדר אז אפשר להודיע ונתארגן עם מישהו אחר.
יהי רצון שמשמרת זו תקרין מאורה על כל יומנו, סביבתנו ועמנו.
להלן מספר המלצות לעמידה בקבלה שלא לדבר לה"ר:
רצוי לכוון שעון או תזכורת בפלאפון לשעה היעודה, או לתלות פתק במקום שבו אמורים לשהות באותה השעה.
יש לזכור להישמר במיוחד בשבתות וערבי שבתות שאז הסדרים של כולם משתנים, אך הקבלה צריכה להישמר בכל תוקף.
רצוי להימנע משמיעת רדיו וקריאת עיתונים...
רצוי לעשות משהו חיובי בשעת המשמרת, ולפחות בתחילתה, כיוון שהקבלה לשמירת הלשון טיבעה להישכח. למשל: תהילים, תפילה, שיעור, לימוד שמירת הלשון וכיו"ב.
רצוי לקרוא כל יום ולו גם הלכה אחת מספר החפץ חיים "השיעור היומי לשמירת הלשון".
רצוי מאוד וחשוב להימנע אף מהגעה לכעס, שאף הוא מכישלונות הלשון.
אם קרה שנכשלת בלשון הרע בחלק מהשעה של המשמרת, יש לך בן/בת זוג שאף הוא/היא שומר/ת על אותן השעות במקביל. שיתוף הפעולה במשמרת מוסיף אף הוא צד של זכות- אחדות לשם גמילות חסדים. ניתן אף לשים מטבע לצדקה, ולשמור שעה אחרת באותו יום, לתיקון.
מניסיון, ללא כל אלו קשה מאוד לעמוד בהחלטה, למרות הרצון הטוב. שהרי כולנו רוצים להימנע מדיבורים לא טובים. בכל מקרה יותר חשוב שיהיה בנחת, בלי לחץ, כל אחד איך שנראה לו ואיך שמסתדר לו עם החיים שלו.
ששה כללי זהב לשמירת הלשון:
•אסור לדבר בגנות הזולת אף אם הדברים אמת.
•עצם אמירת דברים בעלי משמעות שלילית או אף בעלי נימה שלילית אודות אדם פלוני- אסורה, אף אם לא היתה כל כונה לגנות.
•לחץ חברתי איננו מתיר לספר גנות.
•כאשר מושמעים דברי גנות או לעג על הזולת אסור לשמוע את הדברים.
•בודאי אסור לקבלם או להאמין לתוכנם.
•יש להשתדל מאוד להתרחק מחבורת המדברים.
•מצווה רבה היא עד מאוד לדון כל אדם לכף זכות, והנהגה זו מסייעת להינצל מניסיונות רבים של דיבור או קבלת לשון הרע.
•דיבור לתועלת איננו לשון הרע. אך ישנם לכך תנאים מוגדרים ב"חפץ חיים".
תפילה על שמירת הלשון
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ, אַל רַחוּם וְחַנוּן, שֶׁתְּזַכֵּנִי הַיוֹם וּבְכָל יוֹם לִשְמֹר פִּי וּלְשוֹנִי מִלָּשוֹן-הָרָע וּרְכִילוּת וּמִקַּבָּלָתָם. וְאֶזָהֵר מִלְּדַבֵּר אֲפִילוּ עַל אִיש יְחִידִי, וְכָל שֶׁכֵּן מִלְּדַבֵּר עַל כְּלַל יִשְׂרָאֵל אוֹ על חלק מהם, וכל שכן מִלְהִתְרָעֵם על מִדּוֹתָיו של הקדוש ברוך הוא, ואזהר מִלְּדַבֵּר דברי שקר, חנופה, לֵצַנוּת, מַחֲלֹקֶת, כעס, גאוה, אוֹנָאַת דברים, הלבנת פנים, , וכל דברים אסורים.
וזכני שלא לדבר כי אם דבר הצריך לְעִנְיְנֵי גופי או נפשי, ושיהיו כל מעשי ודבורי לשם שמיים.
)נוסח תפילה שסידר רבנו החפץ חיים זצ"ל)
נוסח זה יש לומר בתחילת כל שבוע, ואם מתאפשר, בתחילת כל משמרת:
הריני מקבל/ת על עצמי, בלי נדר, שמירת הלשון בדיבור, בשמיעה, בקריאה ובכתיבה שעה ביום למשך ארבעים יום לישועת:
בשעה של המשמרת יש להימנע מדיבור, משמיעה, מקריאה ומכתיבה אסורים: לשון הרע ורכילות, מחלוקת, הלבנת פנים, שקרים, לשון הרע על עצמו, כל מיני דיבורים שיוצאים מהפה ללא רצוננו. וכן להימנע משמיעה, קריאה וכתיבה של כל אלו.
על כן יקבל על עצמו כל אחד ואחת בלי נדר ובע"ה לשמור פיו ולשונו כך שבכל שעות היממה יש מישהו שנזהר בזה, וידועה תועלת 40 יום לקניית ההרגל, לפחות במידה מסוימת. ועוד שזה נעשה בקבוצה וכולם בשביל אותה מטרה. הזהירות בזמן המועט אמורה להביא למודעות כללית בשאר הזמן, כך שההחלטה הטובה לא תתפזר ותיעלם. אנא השתדלו שתהיה הקבלה חזקה, ברצינות ובאחריות ואם לא מסתדר אז אפשר להודיע ונתארגן עם מישהו אחר.
יהי רצון שמשמרת זו תקרין מאורה על כל יומנו, סביבתנו ועמנו.
להלן מספר המלצות לעמידה בקבלה שלא לדבר לה"ר:
רצוי לכוון שעון או תזכורת בפלאפון לשעה היעודה, או לתלות פתק במקום שבו אמורים לשהות באותה השעה.
יש לזכור להישמר במיוחד בשבתות וערבי שבתות שאז הסדרים של כולם משתנים, אך הקבלה צריכה להישמר בכל תוקף.
רצוי להימנע משמיעת רדיו וקריאת עיתונים...
רצוי לעשות משהו חיובי בשעת המשמרת, ולפחות בתחילתה, כיוון שהקבלה לשמירת הלשון טיבעה להישכח. למשל: תהילים, תפילה, שיעור, לימוד שמירת הלשון וכיו"ב.
רצוי לקרוא כל יום ולו גם הלכה אחת מספר החפץ חיים "השיעור היומי לשמירת הלשון".
רצוי מאוד וחשוב להימנע אף מהגעה לכעס, שאף הוא מכישלונות הלשון.
אם קרה שנכשלת בלשון הרע בחלק מהשעה של המשמרת, יש לך בן/בת זוג שאף הוא/היא שומר/ת על אותן השעות במקביל. שיתוף הפעולה במשמרת מוסיף אף הוא צד של זכות- אחדות לשם גמילות חסדים. ניתן אף לשים מטבע לצדקה, ולשמור שעה אחרת באותו יום, לתיקון.
מניסיון, ללא כל אלו קשה מאוד לעמוד בהחלטה, למרות הרצון הטוב. שהרי כולנו רוצים להימנע מדיבורים לא טובים. בכל מקרה יותר חשוב שיהיה בנחת, בלי לחץ, כל אחד איך שנראה לו ואיך שמסתדר לו עם החיים שלו.
ששה כללי זהב לשמירת הלשון:
•אסור לדבר בגנות הזולת אף אם הדברים אמת.
•עצם אמירת דברים בעלי משמעות שלילית או אף בעלי נימה שלילית אודות אדם פלוני- אסורה, אף אם לא היתה כל כונה לגנות.
•לחץ חברתי איננו מתיר לספר גנות.
•כאשר מושמעים דברי גנות או לעג על הזולת אסור לשמוע את הדברים.
•בודאי אסור לקבלם או להאמין לתוכנם.
•יש להשתדל מאוד להתרחק מחבורת המדברים.
•מצווה רבה היא עד מאוד לדון כל אדם לכף זכות, והנהגה זו מסייעת להינצל מניסיונות רבים של דיבור או קבלת לשון הרע.
•דיבור לתועלת איננו לשון הרע. אך ישנם לכך תנאים מוגדרים ב"חפץ חיים".
תפילה על שמירת הלשון
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ, אַל רַחוּם וְחַנוּן, שֶׁתְּזַכֵּנִי הַיוֹם וּבְכָל יוֹם לִשְמֹר פִּי וּלְשוֹנִי מִלָּשוֹן-הָרָע וּרְכִילוּת וּמִקַּבָּלָתָם. וְאֶזָהֵר מִלְּדַבֵּר אֲפִילוּ עַל אִיש יְחִידִי, וְכָל שֶׁכֵּן מִלְּדַבֵּר עַל כְּלַל יִשְׂרָאֵל אוֹ על חלק מהם, וכל שכן מִלְהִתְרָעֵם על מִדּוֹתָיו של הקדוש ברוך הוא, ואזהר מִלְּדַבֵּר דברי שקר, חנופה, לֵצַנוּת, מַחֲלֹקֶת, כעס, גאוה, אוֹנָאַת דברים, הלבנת פנים, , וכל דברים אסורים.
וזכני שלא לדבר כי אם דבר הצריך לְעִנְיְנֵי גופי או נפשי, ושיהיו כל מעשי ודבורי לשם שמיים.
)נוסח תפילה שסידר רבנו החפץ חיים זצ"ל)
נוסח זה יש לומר בתחילת כל שבוע, ואם מתאפשר, בתחילת כל משמרת:
הריני מקבל/ת על עצמי, בלי נדר, שמירת הלשון בדיבור, בשמיעה, בקריאה ובכתיבה שעה ביום למשך ארבעים יום לישועת:
הלכות שמירת הלשון - חפץ חייםט'
ותודה לדרדוסית על הקישור 
http://www.netsor.org/
כדאי להיכנס כל יום וללמוד כמה הלכות.
יישר כח לכל המשתתפים!!!
http://www.netsor.org/
כדאי להיכנס כל יום וללמוד כמה הלכות.
יישר כח לכל המשתתפים!!!
ברשות דרדוסית, אני מעתיק את זה לכאן.משה4
הלכות לשון הרע, כלל ז', סעיף ט' [הלכה יומית אחת]
אם מי שסיפר לו הלשון הרע היה מסיח לפי תומו, הדין כך. אם יש בענין לדון אותו לכף זכות, או שהמספר לא ראה בעצמו רק שמע מאחרים, בוודאי אסור לקבל ממנו ולהחליט לגנאי. וקל וחומר שלא לילך ולספר לאחרים, או להפסידו בממון או להכותו בגלל מה ששמע.
פרק ב' חתימת הספר "מעלת שמירת הלשון למי שלומד תורה" (1)
ובפרט אם יש לו זמן קבוע ללמוד, על ידי שנשמר מלשון הרע לא מתבטל. וניצל מהעונש של "כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה מאכילים אותו גחלי רתמים" (עבודה זרה ג. וזה מידה כנגד מידה. שאם היה לומד תורה, היה מתקיים בו אור התורה שהיא מזון נצחי לנפש כמו לחם. ומזה שפוסק באמצע הלימוד מראה שאינו חפץ במזון הזה, לכן מאכילים אותו את האור של גחלי רתמים.
ולמה נקרא גחלי רתמים? כי אותם גחלים העשויים מעצי רותם אינם נכבים עד שנים עשר חודש, להראות לנו שדנין אותו כרשע גמור שדינו בגיהנם שנים עשר חודש.
מתוך: http://www.netsor.org/
אם מי שסיפר לו הלשון הרע היה מסיח לפי תומו, הדין כך. אם יש בענין לדון אותו לכף זכות, או שהמספר לא ראה בעצמו רק שמע מאחרים, בוודאי אסור לקבל ממנו ולהחליט לגנאי. וקל וחומר שלא לילך ולספר לאחרים, או להפסידו בממון או להכותו בגלל מה ששמע.
פרק ב' חתימת הספר "מעלת שמירת הלשון למי שלומד תורה" (1)
ובפרט אם יש לו זמן קבוע ללמוד, על ידי שנשמר מלשון הרע לא מתבטל. וניצל מהעונש של "כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה מאכילים אותו גחלי רתמים" (עבודה זרה ג. וזה מידה כנגד מידה. שאם היה לומד תורה, היה מתקיים בו אור התורה שהיא מזון נצחי לנפש כמו לחם. ומזה שפוסק באמצע הלימוד מראה שאינו חפץ במזון הזה, לכן מאכילים אותו את האור של גחלי רתמים.
ולמה נקרא גחלי רתמים? כי אותם גחלים העשויים מעצי רותם אינם נכבים עד שנים עשר חודש, להראות לנו שדנין אותו כרשע גמור שדינו בגיהנם שנים עשר חודש.
מתוך: http://www.netsor.org/
יום שלישי יט' בתמוזדרדוסית
בסיעתא דשמיא!
2 הלכות מלשון הרע
הלכות לשון הרע, כלל ז', סעיף י'
הלכות לשון הרע, כלל ז', סעיף י"א י"ב
ודווקא אם דברים הניכרים ממש. שהם נוגעות לעצם הסיפור בעצמו, וגם ראה אותם בעצמו. אבל אם הם רחוקים מעצם הסיפור, רק קשורים מעט, או שלא ראה אותם בעצמו, אין לדברים הניכרים שום תועלת, ואסור להאמין.
ואפילו דברים הניכרים ממש אינו מועלי אלא רק לענין שיהיה מותר להאמין בעצמו את מה שמספרים. אבל לענין ללכת לספר לאנשים אחרים, אינו מועיל, ואסור. כיון שאפילו אם ראה גנות בעצמו על חבירו אסור ללכת ולספר. ובשום פנים ואופן אסור ע"י היתר של דברים הניכרים להפסיד את מי שסיפרו עליו - ממון, או להכותו.
קטע מספר שמירת הלשון
פרק ב' חתימת הספר "מעלת שמירת הלשון למי שלומד תורה" (2)
ובאמת עצה טובה למי שרוצה להישמר מדיבורים אסורים, ירגיל עצמו לא לדבר כלל בבית כנסת ובבית מדרש. כי מלבד שזה מצווה בגלל קדושת המקום, יש תועלת לענין כמה דברים.
א. שלא יפסיד אמן ואמן יהא שמיה רבא וברכו.
ב. שעל ידי זה ייצא לו שכל שנותיו יחד עשר שנים לא דיבר דיבורים אסורים. כי כל יהודי בבית כנסת ביום בערך ארבע שעות, ויש כאלה שגם לומדים שעתיים. וזכות גדולה היא בעולם הבא.
ג. שעל ידי זה יהיה לו רגיל לשמור לשונו כל היום, אחרי שהתרגל בבית כנסת לשמור כמה שעות.
יום רביעי כ' בתמוזדרדוסית
אופס- עשיתי אנטר, המשך!דרדוסית
בסיעתא דשמיא!
הלכות לשון הרע, כלל ז', סעיף י"ג
לפעמים ניתן לבית דין רשות מפני צורך שעה. כגון שאחד בא לצעוק לפניהם על דבר גניבה שנגנב ממנו, והוא משער בוודאי הניכרים שפלוני גנב את החפץ , וגם הבית דין רואים את הדברים הניכרים, או שעדים העידו לפניהם על דברים הניכרים, מותר לבית דין להכותו כדי שיודה. אבל ליחיד או אפילו לבית דין כל עוד שלא התברר להם הדברים הניכרים, לא ניתן רשות לזה
הלכות לשון הרע, כלל ז', סעיף י"ד
ומזה תראה כמה אנשים טועין בענינים אלו. שאם נגנב להם חפץ, ויש להם על אחד חשד, אומרים לטובי העיר שיש להם על אחד דברים הניכרים, והם מכרים ועונשים שלא מן הדין כדי שיודה. ולא כדין הוא, כיון שצריך דברים הניכרים ממש או עדים. אבל אי אפשר לסמוך על התובע ולהכות ישראל לחינם כיון שחושדים בו. ואפילו רק להאמין לתובע בלב שאיש זה גנב מאיתו, אסור מפני קבלת לשון הרע. ועל אחת כמה וכמה להכותו אסור, שעוברים על לאו של "לא יוסיף".
קטע מספר שמירת הלשון
פרק ג' חתימת הספר "צריך להשתדל במיוחד במצווה שאין לה דורשים" (1)
מובא בספר חרדים, על אף שחייב אדם להיזהר בכל המצוות, ראוי לו שיאחוז במצווה אחת בהתמדה שלא יעבור עליה כל חייו. כיון שהתרי"ג מצוות נחשבים כעץ חיים "עץ חיים היא למחזיקים בה". והאוחז ענף אחד מעץ כראוי, כאוחז בכל הענפים כי שאר הענפים נמשכים אחריו. אבל אם יאחוז בכל הענפים יחד, לא יוכל לאחוז כלום.
וכמו שמובא במסכת שבת (קי"ח שר' נחמן השתבח בזה שקיים שלושה סעודות בשבת כראוי, ור 'ששת בזה שלא היה הולך ד' אמות בלא תפילין. ורבה היה זהיר לא לפסוע ד' אמות בלי ציצית. ועבור זה ייטיבו ויאריכו ימי האדם בעולם שכולו טוב וארוך.
וכמו שמובא במסכת שבת (קי"ח
שר' נחמן השתבח בזה שקיים שלושה סעודות בשבת כראוי, ור 'ששת בזה שלא היה הולך ד' אמות בלא תפילין. ורבה היה זהיר לא לפסוע ד' אמות בלי ציצית. ועבור זה ייטיבו ויאריכו ימי האדם בעולם שכולו טוב וארוך.ישר כח לדרדוסית על ההתמדה!אור77
סדר התשובה למי שעבר ושמע או קיבל לשוה"ר:
אם אדם עבר ושמע לשוה"ר על חברו, אפילו אם לא קיבל---> צריך לחפש זכות עליו בפני המספר.
ואם הוא מכיר את רוע טיבעו של המספר- שע"י זה שאם הוא יחפש זכות על חברו- המספר יגנה אותו יותר---> בוודאי צריך לשתוק, ואח"כ כשהמספר ילך- מצווה להסביר לשאר השומעים את על העיניין לזכות ולהוציא את הגנות מליבו.
(הלכות לשון הרע- סימן ג': דיני השומע לשוה"ר, סעיף ט')
שנזכה שכל דיבורינו יהיו לשם שמיים!
יום חמישי כא' בתמוזדרדוסית
בסיעתא דשמיא!
הלכות לשון הרע, כלל ח', הלכה א'
אין חילוק באיסור לשון הרע בין אם המספר איש או אשה, קרוב או רחוק. אפילו שלפעמים האדם שמסופר עליו את הלשון הרע אינו מקפיד על המספר, מכיון שהם קרובים, ומי שמספר על קרובו לשון הרע אינו מספר לגנאי אלא רק רק כדי שיתקן את דרכיו, בכל זאת אם מיהר לדון את קרובו לכף חוב ולפי אמת לא עשה רע קרובו, לשון הרע גמור הוא.
הלכות לשון הרע, כלל ח', הלכה ב'
ועתה נתחיל לבאר על מי אסרה התורה לספר לשון הרע. איסור לשון הרע הוא בין על איש בין על אשה, ואין חילוק בין אשתו לאשה אחרת. ורבים נכשלים בזה בעוונותינו הרבים שהותר בעיניהם לספר גנות על אשתו ובית חותנו לפני אחיו ובית אביו. ואין שום היתר לספר עליהם לשון הרע, כמו שאר אנשים.
קטע מספר שמירת הלשון
פרק ג' חתימת הספר "צריך להשתדל במיוחד במצווה שאין לה דורשים" (2)
ואם כן בזמנינו, שהופקר אצל חלק מהאנשים ענין שמירת הלשון לגמרי, וודאי שמי שיתחזק בענין, יזכה לשכר רב. כיון שמצוה שאין לה דורשין הרי היא כמת מצוה. ומצוה שאין לה רודפין, רדוף אחריה לעשותה כדי שהמצווה שלא תקטרג שמתעלמים ממנה. וידוע גודל הענין של מת מצוה שאפי' כהן גדול ונזיר, והולך לשחוט פסחו, ולמול את בנו, אינו מטמא לקרובים אבל מטמא למת מצוה כדי שלא יהיה מונח בבזיון.
רואים שאפי' מת מצוה שהוא רק חומריות בלי נשמה ורוח חיים הקפידה התורה על בזיונו, קל וחומר לתורה הקדושה שיקרה היא מפנינים. שאם מצוה אחת ממנה מוטלת בבזיון, אנו חייבים להתחזק בה.
רואים שאפי' מת מצוה שהוא רק חומריות בלי נשמה ורוח חיים הקפידה התורה על בזיונו, קל וחומר לתורה הקדושה שיקרה היא מפנינים. שאם מצוה אחת ממנה מוטלת בבזיון, אנו חייבים להתחזק בה.
אהבתי את הקטע מהספר "שמירת לשון"אור77
"שאם מצוה אחת ממנה מוטלת בבזיון, אנו חייבים להתחזק בה"...
בעזה"י שנזכה לקיים את כל המצוות שאנו חייבים בהם כראוי.
דרדוסית, חיזקת אותי! ישר כח!
בעזה"י שנזכה לקיים את כל המצוות שאנו חייבים בהם כראוי.
דרדוסית, חיזקת אותי! ישר כח!
בשמחה!דרדוסית
היום: כ"ב בתמוז ה'תשס"חדרדוסית
בס"ד
הלכות לשון הרע, כלל ח', סעיף ג'
לפעמים שייך לשון הרע אפילו על קטן, כגון לספר גנותו של יתום שמגדלים אותו אנשים בתוך ביתם. כי על ידי זה יוכל להיסבב שיגרשו אותו מאיתם. וכמו כן בכל מקרה שיכול להיסבב נזק לקטן או להצר לו על ידי הסיפור.
ואם מכוון בסיפורו לסלק את הנזקין שבאין על ידי הקטן ולהדריך אותו בדרך ישרה - מותר. אך צרךי שיידע מתחילה בבירור שהסיפור הוא אמת, ולא למהר לסמוך על זה ששמע מפי אחרים.
ואם מכוון בסיפורו לסלק את הנזקין שבאין על ידי הקטן ולהדריך אותו בדרך ישרה - מותר. אך צרךי שיידע מתחילה בבירור שהסיפור הוא אמת, ולא למהר לסמוך על זה ששמע מפי אחרים.
הלכות לשון הרע, כלל ח', סעיף ד'
ודע שאיסור לשון הרע הוא אפילו על עם הארץ, כי גם הוא בכלל עם ה' וצבאותיו שהוציאם ממצרים, וכל שכן אם הוא תלמיד חכם, בוודאי המספר לשון הרע עליו עונשו גדול בהרבה. ואמרו חזל "כל המספר לשון הרע אחרי מיטתו של תלמיד חכם - נופל בגיהנם". ולפעמים נכנס בגדר מבזה תלמיד חכם. וידוע גודל עונשו של המבזה תלמיד חכם. והיצר הרע מסית לאדם שהאיסור הוא רק על תלמידי חכם של זמן הגמרא, אבל תלמידי חכמים של היום מותר לבזותם. והוא טעות גמורה. כי כל תלמיד חכם הוא לפי הדור. ואפילו בזמנינו, אם הוא יגע בתורה וראוי להורות וללמד - בגדר תלמיד חכם נקרא. והמבזה אותו אפילו רק בדברים, ואפילו שלא בפניו, עוון הוא, וחייבים עליו נידוי. וכל שכן אם התלמיד חכם הוא מורה הוראה בעיר, בוודאי האיסור חמור הרבה יותר. כי בעקבות סיפורו אנשים לא ייכלו לשאול אותו הלכות, אלא יפסקו לעצמם, ויבואו לידי קלקול.
קטע מספר שמירת הלשון.
פרק ג' חתימת הספר "צריך להשתדל במיוחד במצווה שאין לה דורשים" (3)
וגדול ההפקר ששורר בענין למי שרגיל בלשון הרע. כי אם ישאלו אותו למה דיבר לשון הרע, יתרץ מאה היתרים שאין זה לשון הרע. וכאשר יוכיחו לו שזה כן לשון הרע, יאמר שעל אדם כזה מותר לומר לשון הרע. וכמה שישכנעו אותו יותר, יותר יגדיל בלשון הרע ויאמר שהלה אינו בכלל "עמיתך".
ורק בלשון הרע שייך כזה ענין, אדם שיוכיחו אותו באכילת בשר לא כשר, לא ימשיך לאכול בפני המוכיח. אם כן, זה מגדיל את הענין של מת מצוה, כי רק במצווה זה שייך כשמוכיחים שהמוכח ממשיך בסורו גם לאחר שהוכיחו לו
ורק בלשון הרע שייך כזה ענין, אדם שיוכיחו אותו באכילת בשר לא כשר, לא ימשיך לאכול בפני המוכיח. אם כן, זה מגדיל את הענין של מת מצוה, כי רק במצווה זה שייך כשמוכיחים שהמוכח ממשיך בסורו גם לאחר שהוכיחו לו
היום כד' בתמוזדרדוסית
2 הלכות חפץ חיים
הלכות לשון הרע, כלל ח', סעיף ח'
ההיתר שיש לספר לשון הרע על בעלי מחלוקת, הוא דווקא אם הוא רואה שעל ידי שיספר לאנשים את גודל התרמית במחלוקת, יראו האנשים שהבעלי מחלוקת לא צודקים, ולא יצטרפו למחלוקת, ומתוך זה תתבטל המריבה. אבל צריך שימלאו הפרטים הבאים:
א. שהדברים שעליהם התבסס שהם בעלי מחלוקת, שיידע בעצמו ולא יסמוך על שמיעה מאחרים.
ב. צריך שיכווין לתועלת, ולא מצד שנאה.
ג. אם באפשרותו להשקיט את המריבה באופן אחר בלי לדבר לשון הרע, כגון על ידי הוכחה, אסור לו לספר לשון הרע עליהם. אלא כן הוא ירא להוכיחם, כיון שאז יראו בעלי המחלוקת שהוא לא איתם, ויפרו את עצתו להשבית את המריבה. אבל צריך שיקול דעת גדול, ולא יחליט מהר איזה צד צודק במחלוקת, ויתבונן היטב על פי התורה מי צודק. ואם הוא בספק – שב ואל תעשה עדיף ולא יספר לשון הרע אף להשבית את המחלוקת.
א. שהדברים שעליהם התבסס שהם בעלי מחלוקת, שיידע בעצמו ולא יסמוך על שמיעה מאחרים.
ב. צריך שיכווין לתועלת, ולא מצד שנאה.
ג. אם באפשרותו להשקיט את המריבה באופן אחר בלי לדבר לשון הרע, כגון על ידי הוכחה, אסור לו לספר לשון הרע עליהם. אלא כן הוא ירא להוכיחם, כיון שאז יראו בעלי המחלוקת שהוא לא איתם, ויפרו את עצתו להשבית את המריבה. אבל צריך שיקול דעת גדול, ולא יחליט מהר איזה צד צודק במחלוקת, ויתבונן היטב על פי התורה מי צודק. ואם הוא בספק – שב ואל תעשה עדיף ולא יספר לשון הרע אף להשבית את המחלוקת.
הלכות לשון הרע, כלל ח', סעיף ט'
אסור לחרף ולגדף את המתים. וכתבו הפוסקים שיש תקנה וחרם קדמונים, לא להוציא לעז ושם רע על המתים. וכל זה אפילו אם המת עם הארץ. וכל שכן אם הוא תלמיד חכם, בוודאי המבזה אותו עוון חמור הוא. וחייב נדוי על זה. ואיסור ביזוי תלמיד חכם הוא אפילו אם מבזה את התלמיד חכם עצמו, וכל שכן שאסור לבזות את דברי תורתו.
כה תמוזדרדוסית
בס"ד
2 הלכות חפץ חיים
הלכות לשון הרע, כלל ח', סעיף ח'
ההיתר שיש לספר לשון הרע על בעלי מחלוקת, הוא דווקא אם הוא רואה שעל ידי שיספר לאנשים את גודל התרמית במחלוקת, יראו האנשים שהבעלי מחלוקת לא צודקים, ולא יצטרפו למחלוקת, ומתוך זה תתבטל המריבה. אבל צריך שימלאו הפרטים הבאים:
א. שהדברים שעליהם התבסס שהם בעלי מחלוקת, שיידע בעצמו ולא יסמוך על שמיעה מאחרים.
ב. צריך שיכווין לתועלת, ולא מצד שנאה.
ג. אם באפשרותו להשקיט את המריבה באופן אחר בלי לדבר לשון הרע, כגון על ידי הוכחה, אסור לו לספר לשון הרע עליהם. אלא כן הוא ירא להוכיחם, כיון שאז יראו בעלי המחלוקת שהוא לא איתם, ויפרו את עצתו להשבית את המריבה. אבל צריך שיקול דעת גדול, ולא יחליט מהר איזה צד צודק במחלוקת, ויתבונן היטב על פי התורה מי צודק. ואם הוא בספק – שב ואל תעשה עדיף ולא יספר לשון הרע אף להשבית את המחלוקת.
א. שהדברים שעליהם התבסס שהם בעלי מחלוקת, שיידע בעצמו ולא יסמוך על שמיעה מאחרים.
ב. צריך שיכווין לתועלת, ולא מצד שנאה.
ג. אם באפשרותו להשקיט את המריבה באופן אחר בלי לדבר לשון הרע, כגון על ידי הוכחה, אסור לו לספר לשון הרע עליהם. אלא כן הוא ירא להוכיחם, כיון שאז יראו בעלי המחלוקת שהוא לא איתם, ויפרו את עצתו להשבית את המריבה. אבל צריך שיקול דעת גדול, ולא יחליט מהר איזה צד צודק במחלוקת, ויתבונן היטב על פי התורה מי צודק. ואם הוא בספק – שב ואל תעשה עדיף ולא יספר לשון הרע אף להשבית את המחלוקת.
הלכות לשון הרע, כלל ח', סעיף ט'
אסור לחרף ולגדף את המתים. וכתבו הפוסקים שיש תקנה וחרם קדמונים, לא להוציא לעז ושם רע על המתים. וכל זה אפילו אם המת עם הארץ. וכל שכן אם הוא תלמיד חכם, בוודאי המבזה אותו עוון חמור הוא. וחייב נדוי על זה. ואיסור ביזוי תלמיד חכם הוא אפילו אם מבזה את התלמיד חכם עצמו, וכל שכן שאסור לבזות את דברי תורתו.
קטע מספר שמירת הלשון
פרק ד' חתימת הספר "רוב השכר המצוי בשמירת הלשון, וזכות מזכה הרבים" (1)
על כן האיש הנבון צריך מאוד להתחזק בענין זה, שמירת הלשון. ואז אשרי לו עכשיו ולהבא. כי אפי' בשאר מצוות אם יתחזק במצוה אחת לא לעבור עליה בכלל, שכרו גדול מאוד.
וכתוב בפסוק "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה'". וידוע שכל בן אדם היה רוצה לעצמו פרנסה קבועה, אפי' ברווח מועט. וכל שכן ברווח מרובה. אם כן כל שכן מצווה זו היא פרנסה תמידית ורווח מרובה. כי יכול לקיים אותה בין בביתו, בין בבית המדרש, ובין כשהולך בשוק ורואה אנשים דוברי רכיל יכול להתרחק מהם.
וכמו שאמרו חז"ל (קדושין ל"ט ישב אדם ולא עבר עבירה, נותנין לו שכר כעושה מצוה. כללו של דבר: מצוה זו אפשר להרויח ממנה מהבוקר עד הלילה, בלי הרבה טרחה. וגם השכר מרובה, כי על כל רגע ורגע ששומר פיו זוכה לאור הגנוז.ד הלילה, בלי הרבה טרחה. וגם השכר מרובה, כי על כל רגע ורגע ששומר פיו זוכה לאור הגנוז.
וכתוב בפסוק "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה'". וידוע שכל בן אדם היה רוצה לעצמו פרנסה קבועה, אפי' ברווח מועט. וכל שכן ברווח מרובה. אם כן כל שכן מצווה זו היא פרנסה תמידית ורווח מרובה. כי יכול לקיים אותה בין בביתו, בין בבית המדרש, ובין כשהולך בשוק ורואה אנשים דוברי רכיל יכול להתרחק מהם.
וכמו שאמרו חז"ל (קדושין ל"ט
ישב אדם ולא עבר עבירה, נותנין לו שכר כעושה מצוה. כללו של דבר: מצוה זו אפשר להרויח ממנה מהבוקר עד הלילה, בלי הרבה טרחה. וגם השכר מרובה, כי על כל רגע ורגע ששומר פיו זוכה לאור הגנוז.ד הלילה, בלי הרבה טרחה. וגם השכר מרובה, כי על כל רגע ורגע ששומר פיו זוכה לאור הגנוז.כו תמוזדרדוסית
בס"ד
הלכות לשון הרע, כלל ח', סעיף י"ב [הלכה יומית אחת]
דע עוד, שאיסור לשון הרע הוא אפילו אם מגנה אותו בפני ישראל, וכל שכן אם מגנהו בפני נכרים. שעוונו גדול בהרבה, כי מלבד שהוא מבזה כבוד ישראל ומחלל כבוד שמים על ידי זה, עוד הוא גורם בזה רעה גדולה לחבירו. כי אם יספר על חבירו בפני יהודי דבר גנות, לא יאמין מייד לדבריו. אבל אם יספר על ישראל בפני נכרי, הנכרי יאמין לו מייד ויפרסם לכולם, ויסובב לו היזק וצער מזה.
וכל שכן אם הוא הולך ומלשין על ישראל בפני נכרים, עוונו גדול מנשוא. כי הוא נכנס בכלל המלשינים, ודינו שווה לאיפקורס והכופרים בתורה ותחיית המתים, שגיהנם כלה והם אינם כלים. לכן צריך להיזהר מזה מאוד. ומי שהולך ומלשין על ישראל בפניהם, הרי כאילו חירף וגידף בתורת משה רבינו עליו השלום.
וכל שכן אם הוא הולך ומלשין על ישראל בפני נכרים, עוונו גדול מנשוא. כי הוא נכנס בכלל המלשינים, ודינו שווה לאיפקורס והכופרים בתורה ותחיית המתים, שגיהנם כלה והם אינם כלים. לכן צריך להיזהר מזה מאוד. ומי שהולך ומלשין על ישראל בפניהם, הרי כאילו חירף וגידף בתורת משה רבינו עליו השלום.
קטע מספר שמירת הלשון
פרק ד' חתימת הספר "רוב השכר המצוי בשמירת הלשון, וזכות מזכה הרבים" (3)
וזה לשון הזוהר פרשת לך לך:
ואמר ר' אבהו, בוא וראה כמה גדול שכרו של אדם הגורם לאדם אחר לחזור בתשובה. מנין לנו? ממה שכתוב : "ומלכי צדק מלך שלם".
תני רבי חיא רבה: בשעה שנשמת הצדיק המחזיק בתשובה אחרים יוצאת מן הגוף. מיכאל, השר הגדול שמקריב נפשות צדיקים לפני בוראו הוא יוצא ומקדים שלום לנשמתו של אותו צדיק. שנאמר "ומלכי צדק"- זה מיכאל ראש שומרי שערי צדק. "מלך שלם"-זו ירושלים של מעלה. "הוציא לחם ויין"- שהקדים ויצא לקראתו ואומר לו "שלום בואך". עד כאן הזוהר.
ובדף ס"ב ע"ב: "הכרוז מכריז בכל יום: אשריהם אלו שעוסקים בתורה, ואלו שמזכים לאחרים ללמוד תורה, ואלו שמעבירים על מידותיהם."
וגם יהיה בוודאי על ידי זה סיוע למהר ביאת הגואל במהרה בימינו. כמו שזה היה סיוע לגאולת מצרים, שלא היה בהם אז עוון לשון הרע. וכמו שמובא במדרש פרשת אמור "בשביל ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים: שלא שינו את שמם, שלא שינו את לשונם, ולא אמרו לשון הרע, ולא נמצע אחד מהם פרוץ בעריות.
ואמר ר' אבהו, בוא וראה כמה גדול שכרו של אדם הגורם לאדם אחר לחזור בתשובה. מנין לנו? ממה שכתוב : "ומלכי צדק מלך שלם".
תני רבי חיא רבה: בשעה שנשמת הצדיק המחזיק בתשובה אחרים יוצאת מן הגוף. מיכאל, השר הגדול שמקריב נפשות צדיקים לפני בוראו הוא יוצא ומקדים שלום לנשמתו של אותו צדיק. שנאמר "ומלכי צדק"- זה מיכאל ראש שומרי שערי צדק. "מלך שלם"-זו ירושלים של מעלה. "הוציא לחם ויין"- שהקדים ויצא לקראתו ואומר לו "שלום בואך". עד כאן הזוהר.
ובדף ס"ב ע"ב: "הכרוז מכריז בכל יום: אשריהם אלו שעוסקים בתורה, ואלו שמזכים לאחרים ללמוד תורה, ואלו שמעבירים על מידותיהם."
וגם יהיה בוודאי על ידי זה סיוע למהר ביאת הגואל במהרה בימינו. כמו שזה היה סיוע לגאולת מצרים, שלא היה בהם אז עוון לשון הרע. וכמו שמובא במדרש פרשת אמור "בשביל ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים: שלא שינו את שמם, שלא שינו את לשונם, ולא אמרו לשון הרע, ולא נמצע אחד מהם פרוץ בעריות.
כז' בתמוזדרדוסית
בסיעתא דשמיא!
2 הלכות חפץ חיים
הלכות לשון הרע, כלל ח', סעיף י"ג
ענין קבלת לשון הרע שהזהירה התורה, היינו לא להאמין בלב שהדבר אמת. כל איש מישראל מצווה לא לקבל לשון הרע על שום אדם מישראל, חוץ מעל אפיקורסים ומלשינים שיצאו מכלל "עמיתך".
הלכות לשון הרע, כלל ח', סעיף י"ד
אין חילוק בקבלת לשון הרע בין אם שומע מאנשים זרים, או מאביו ואמו ואנשי ביתו. ויותר מזה, מובא בתנא דבי אליהו פרק כ"א, שאם רואה לאביו ואמו שמדברים דברים יתירים, כגון לשון הרע - מלבד שמוזהר שלא לקבל את הלשון הרע, אלא צריך להוכיח אותם שימנעו מכך. ואם החריש להם, נענש הוא והם בעונש גדול.
וכתוב במסכת שבת (נ"ד כי מי שיש לו למחות באנשי ביתו ולא מוחה, נענש עליהם לעתיד לבוא. על כן יהיה אדם תמיד רגיל להוכיח את אנשי ביתו על ענינים כאלו, ורק בלשון רכה, ולהציע לפניהם את גודל העונש שיקבל עבור זה וגודל השכר למי שנזהר בזה. וביותר ייזהר בעצמו שלא ישמעו אנשי ביתו אותו אומר דברי גנאי על חבירו. כי אם בעצמו יעבור על איסור לשון הרע, מלבד האיסור עצמו, לא יהיה לו פתחון פה להוכיחם אחר כך. ובדרך כלל הנהגת אנשי הבית מושפעת מבעל הבית, לכן ייזהר בזה בעצמו מאוד.
וכתוב במסכת שבת (נ"ד
כי מי שיש לו למחות באנשי ביתו ולא מוחה, נענש עליהם לעתיד לבוא. על כן יהיה אדם תמיד רגיל להוכיח את אנשי ביתו על ענינים כאלו, ורק בלשון רכה, ולהציע לפניהם את גודל העונש שיקבל עבור זה וגודל השכר למי שנזהר בזה. וביותר ייזהר בעצמו שלא ישמעו אנשי ביתו אותו אומר דברי גנאי על חבירו. כי אם בעצמו יעבור על איסור לשון הרע, מלבד האיסור עצמו, לא יהיה לו פתחון פה להוכיחם אחר כך. ובדרך כלל הנהגת אנשי הבית מושפעת מבעל הבית, לכן ייזהר בזה בעצמו מאוד.קטע מספר שמירת הלשון
פרק ה' חתימת הספר "שנשית לבנו למסילה שהלכו בה אבותינו"
ונלך במסלה אשר דרכו בה אבותינו וכמו שכתוב "שתי לבך למסלה דרך הלכת". וזה לשון התנא דבי רבא אליהו פרק כ"ג : וכשהיו ישראל במצרים ובמדבר הן היו תמימי דרך בדבר וכו'.
וכשהיו ישראל במצרים נתקבצו כולם וישבו יחד, משום שהיוו כולם באגודה אחת וכרתו ברית יחד שיעשו גמילות חסדים זה עם זה זה, וישמרו בלבבם ברית אברהם יצחק ויעקב, ולעבוד את אביהם שבשמיים לבדו, ושלא יניחו לשון בית יעקב אביהם, ושלא ילמדו לשון מצרים מפני עבודת אלילים.
כיצד? כשהיו ישראל עובדים את אביהם שבשמיים לבדו במצרים ולא היו משנים את לשונם היו המצרים אומרים להם: למה לא תעבדו אל את אלוהי מצרים ויקל עבודתו מכם?
משיבים ישראל ואומרים להם: וכי שמא עזבו אבותינו אברהם יצחק ויעקב את אביהם שבשמיים שיעזבו בניהם אחריהם אותו? ואמרו להם המצרים לאו וכו'.
ומלין את בניהם במצרים. ואמרו להם המצרים במצרים "אולי אם לא תשמרו ולא תמולו יקל מכם העבודה הקשה? היו ישראל משיבים ואומרים: שמא שכחו אבותינו את ברית אלוקינו בשמים שישכחו בניהם אחריהם? ואמרו להם: לאו.
ואמרו להם ישראל: כשם שלא שכחו אבותינו, כך לא נשכח אנו לעולם.
דבר אחר: כשהיו ישראל מלים את בניהם במצרים היו המצרים אומרים להם: למה אתם מלים את בניכם, והלא לאחר שעה אנחנו משליכים אותם בנהר?
ואומרים להם ישראל: אנחנו נמול אותם ואחר כך עשו להם כרצונכם.
וכשהיו ישראל עושים שבעת ימי המשתה, היו המצרים אומרים להם: למה אתם עושים שבעת ימי המשתה, והלא לאחר מכן אנחנו מוציאים אתכם לעבודת פרך?
אמרו להם ישראל: אנחנו נעשה שבעת ימי המשתה, ואחר כך עשו לנו כרצונכם.
בכל אלו הדברים היו המצרים מחרפין את ישראל, ומכין אותם ופוגעים בהם, ומפחידים אותם ואין לישראל מנוס מפניהם שנאמר (תהילים מ"ד י"ד) "תשימנו לחרפה לשכינינו, לעג וקלס לסביבותינו וגו'. כל זאת באתנו ולא שכחנוך ולא שקרנו בבריתך" וגו'.
אם כן אף אנו נשים לבנו למסילה ההיא ונראה לגמול חסד זה עם זה, ונשמור את ברית אברהם יצחק ויעקב לעבוד את אלוקינו שבשמים לבדו. ולא נטה לבנו להסתת יצר וטענותיו כמו שלא הטו ישראל אוזנם לטענת המצרים, אף שהמצרים הציעו בזה להקל עולם מעליהם. ועבור זה יקויים בנו הכתוב (מיכה ז' ט"ו) "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות". במהרה בימינו אמן.
וכשהיו ישראל במצרים נתקבצו כולם וישבו יחד, משום שהיוו כולם באגודה אחת וכרתו ברית יחד שיעשו גמילות חסדים זה עם זה זה, וישמרו בלבבם ברית אברהם יצחק ויעקב, ולעבוד את אביהם שבשמיים לבדו, ושלא יניחו לשון בית יעקב אביהם, ושלא ילמדו לשון מצרים מפני עבודת אלילים.
כיצד? כשהיו ישראל עובדים את אביהם שבשמיים לבדו במצרים ולא היו משנים את לשונם היו המצרים אומרים להם: למה לא תעבדו אל את אלוהי מצרים ויקל עבודתו מכם?
משיבים ישראל ואומרים להם: וכי שמא עזבו אבותינו אברהם יצחק ויעקב את אביהם שבשמיים שיעזבו בניהם אחריהם אותו? ואמרו להם המצרים לאו וכו'.
ומלין את בניהם במצרים. ואמרו להם המצרים במצרים "אולי אם לא תשמרו ולא תמולו יקל מכם העבודה הקשה? היו ישראל משיבים ואומרים: שמא שכחו אבותינו את ברית אלוקינו בשמים שישכחו בניהם אחריהם? ואמרו להם: לאו.
ואמרו להם ישראל: כשם שלא שכחו אבותינו, כך לא נשכח אנו לעולם.
דבר אחר: כשהיו ישראל מלים את בניהם במצרים היו המצרים אומרים להם: למה אתם מלים את בניכם, והלא לאחר שעה אנחנו משליכים אותם בנהר?
ואומרים להם ישראל: אנחנו נמול אותם ואחר כך עשו להם כרצונכם.
וכשהיו ישראל עושים שבעת ימי המשתה, היו המצרים אומרים להם: למה אתם עושים שבעת ימי המשתה, והלא לאחר מכן אנחנו מוציאים אתכם לעבודת פרך?
אמרו להם ישראל: אנחנו נעשה שבעת ימי המשתה, ואחר כך עשו לנו כרצונכם.
בכל אלו הדברים היו המצרים מחרפין את ישראל, ומכין אותם ופוגעים בהם, ומפחידים אותם ואין לישראל מנוס מפניהם שנאמר (תהילים מ"ד י"ד) "תשימנו לחרפה לשכינינו, לעג וקלס לסביבותינו וגו'. כל זאת באתנו ולא שכחנוך ולא שקרנו בבריתך" וגו'.
אם כן אף אנו נשים לבנו למסילה ההיא ונראה לגמול חסד זה עם זה, ונשמור את ברית אברהם יצחק ויעקב לעבוד את אלוקינו שבשמים לבדו. ולא נטה לבנו להסתת יצר וטענותיו כמו שלא הטו ישראל אוזנם לטענת המצרים, אף שהמצרים הציעו בזה להקל עולם מעליהם. ועבור זה יקויים בנו הכתוב (מיכה ז' ט"ו) "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות". במהרה בימינו אמן.
כח' בתמוזדרדוסית
בס"ד
2 הלכות חפץ חיים
הלכות לשון הרע, כלל ט, סעיף א'
יש דברים שאסורים מטעם אבק לשון הרע. כגון שאומר "מי היה מאמין על פלוני שיהיה כמו שהוא עכשיו". או שאומר "אל תזכירו את פלוני. אני לא רוצה לומר מה קרה איתו...".
וכמו כן המספר בשבחו של חבירו בפני שונאיו, גם גם כן בכלל אבק לשון הרע, כי זה גורם להם לספר בגנותו. ואם מרבה לספר בשבחו, גם שלא בפני שונאיו אסור. כי על ידי זה רגיל בעצמו לגנותו בסוף "חוץ ממידה אחת רעה זו שיש בו..." או שהשומעים יאמרו "למה אתה מרבה בשבחו, הרי יש לו מידה רעה זו..".
וכמו כן המספר בשבחו של חבירו בפני שונאיו, גם גם כן בכלל אבק לשון הרע, כי זה גורם להם לספר בגנותו. ואם מרבה לספר בשבחו, גם שלא בפני שונאיו אסור. כי על ידי זה רגיל בעצמו לגנותו בסוף "חוץ ממידה אחת רעה זו שיש בו..." או שהשומעים יאמרו "למה אתה מרבה בשבחו, הרי יש לו מידה רעה זו..".
הלכות לשון הרע, כלל ט, סעיף ב'
וכל זה אם אינו משבחו ברבים. אבל לשבחו ברבים אסור בכל צורה. כי בכל מקום יש אנשים מקנאים, ויבואו לספר בגנותו.
ואם יחפוץ לשבח אדם אשר הוחזק ברבים ונודע לצדיק וכשר, גם על פני שונא ומקנא אפשר לשבחו כי לא יוכלו לגנותו.ואם יגנוהו, כולם יידעו שהם מדברים דברי שווא.
ואם יחפוץ לשבח אדם אשר הוחזק ברבים ונודע לצדיק וכשר, גם על פני שונא ומקנא אפשר לשבחו כי לא יוכלו לגנותו.ואם יגנוהו, כולם יידעו שהם מדברים דברי שווא.
קטע מספר שמירת הלשון
פרק ו' חתימת הספר "עצה נפלאה להנצל מלשון הרע ושאר עוונות שבין אדם לחברו" (1)
ועתה נסיים את הספר במה שפתחנו בו (תהילים ל"ד י"ג) "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב" וגו'. וקודם נבאר את הפסוק (תהילים ק"מ י"ב) "איש לשון בל יכון בארץ, איש חמס רע יצודנו למדחפות".
ונקדים לזה הקדמה כוללת לספר הזה. וכללו של דבר: מי שרוצה לשמור את פיו ולשונו באמת, יקנה לעצמו בכסף מלא את המידה להיות מלא סבלנות ולהעביר על מידותיו בכל דבר וענין. והיינו שיסכים לעצמו להוציא על המידה הזאת סכום הגון כל שנה. ובאדם עשיר כפי יכולתו. כמו שתיכף נסביר.
ונקדים לזה הקדמה כוללת לספר הזה. וכללו של דבר: מי שרוצה לשמור את פיו ולשונו באמת, יקנה לעצמו בכסף מלא את המידה להיות מלא סבלנות ולהעביר על מידותיו בכל דבר וענין. והיינו שיסכים לעצמו להוציא על המידה הזאת סכום הגון כל שנה. ובאדם עשיר כפי יכולתו. כמו שתיכף נסביר.
תודה רבה!!עוגת כרוב =]
כט' בתמוזדרדוסית
בס"ד
2 הלכות חפץ חיים
הלכות לשון הרע, כלל ט', סעיף ג'
יש לו לאדם להיזהר לשבח את חבירו בשבח הבא לידי הפסד כמו אורח שייצא לרחוב ויספר לכולם איך בעל הבית גמל עמו טובה ואירח אותו. שעל ידי זה יתלקטו לבעל הבית אנשים רעים וינצלו אותו ויכלו את ממונו. ועל ענין כזה נאמר (משלי כ"ז י"ד) "מברך רעהו בקול גדול בבוקר השכם – קללה תחשב לו". ומזה יש ללמוד שהוא הדין אם אחד השיג הלואה מאת חבירו, ומפרסם לכולם את גודל טובתו. כי על ידי זה יתקבצו אליו אנשים רעים, ולא יצליח להתחמק מהם.
וחייב האדם לשמור פיו ולשונו שלא ייחשד בדבריו וייראה כמספר לשון הרע. ואם הביא את עצמו לידי חשד, נחשב אבק לשון הרע.
הלכות לשון הרע, כלל ט', סעיף ד'
אסור לדור בשכונת בעלי לשון הרע. וכל שכן לשבת איתם ולשמוע את דבריהם. ואפילו אם אין בדעתו לקבל את הדבר, כיון שמטה אוזנו לשמוע אסור לשבת איתם.
ואם הוא יודע באחד מתלמידיו שהוא בעל לשון הרע, עליו להרחיקו ממנו.
ואם באיזה אונס נתפס בחבורה של בעלי לשון הרע, ושומע שהם מדברים לשון הרע. אם תוכחתו תועיל שיפסיקו – וודאי מחויב להוכיחם מדין תורה. ואפילו אם משער שתוכחתו לא תועיל, אך גם לא יקלקל על ידי זה, מחויב להוכיחם. לכן אסור לשבת עם בעלי לשון הרע, כי אף בשתיקתו נענש כששומע דבריהם ולא מוכיח.
קטע מספר שמירת הלשון
פרק ו' חתימת הספר "עצה נפלאה להנצל מלשון הרע ושאר עוונות שבין אדם לחברו" (2)
ונבאר את דברינו. כי על פי רוב בא אסור מחלוקת לשון הרע ורכילות, בגלל שנדמה לו שנעשה לו עוול ומעמיד את הדבר על מידת הדין. ולא מוותר כלל. וממילא באים לידי מחלוקת לה"ר הקפדה ומריבה.
אבל אם יחליט בדעתו תמיד שלמדה זו של להעביר על מדותיו צריך כל שנה להקציב סכום מסוים של כסף כמו על שאר המצוות, לא יקפיד כלל.
כשם שבמצות ציצית, אם היה בזמינו תכלת. או אתרוג אם לא היה אפשר להשיג רק ביוקר, וודאי שלא היה שובת מהמצווה בגלל זה. כמו כן בענין זה יתנהג במידת מעביר על מדותיו ויינצל מכמה עוונות עצומים.
(ואף שאינה מצוות עשה, רק הנהגה טובה. בכל זאת לפי קטנות שכלנו אי אפשר לדעת דין תורה מתי מותר להקפיד על חבירו ולריב איתו, ומתי לא. כי לפעמים רק נדמה לו בסברא ודמיון שפלוני גרם לו נזק, ובאמת אין הדבר כן. ולכן מי שלא מעביר על מדותיו עלול לעבור ממש על גזל מחלוקת ולשון הרע. ובוודאי אסורים אלו חמורים יותר מאשר ביטול מצות עשה).
ובזה ינצל מכמה רעות עצומות.
אבל אם יחליט בדעתו תמיד שלמדה זו של להעביר על מדותיו צריך כל שנה להקציב סכום מסוים של כסף כמו על שאר המצוות, לא יקפיד כלל.
כשם שבמצות ציצית, אם היה בזמינו תכלת. או אתרוג אם לא היה אפשר להשיג רק ביוקר, וודאי שלא היה שובת מהמצווה בגלל זה. כמו כן בענין זה יתנהג במידת מעביר על מדותיו ויינצל מכמה עוונות עצומים.
(ואף שאינה מצוות עשה, רק הנהגה טובה. בכל זאת לפי קטנות שכלנו אי אפשר לדעת דין תורה מתי מותר להקפיד על חבירו ולריב איתו, ומתי לא. כי לפעמים רק נדמה לו בסברא ודמיון שפלוני גרם לו נזק, ובאמת אין הדבר כן. ולכן מי שלא מעביר על מדותיו עלול לעבור ממש על גזל מחלוקת ולשון הרע. ובוודאי אסורים אלו חמורים יותר מאשר ביטול מצות עשה).
ובזה ינצל מכמה רעות עצומות.
ב' באבדרדוסית
2 הלכות חפץ חיים
הלכות לשון הרע, כלל י', סעיף א'
אם אחד ראה אדם שעשה עוולה לחבירו, כגון שגזלו או עשקו או הזיקו. בין אם הנגזל או הנעשק יודעים מזה, בין אם לא. או שביישו וציערו בדברים והונה אותו בדברים, ונודע לו בבירור שלא השיב לו את הגזילה, ולא שילם לו נזקו, ולא ביקש סליחה על שביישו, אפילו אם ראה ביחידות בלי עד נוסף איתו, יכול לספר לאנשים כדי לעזור לאדם שהוזק, ולגנות המעשים רעים בפני הבריות, אבל צריך שיושלמו שבעה פרטים אלו.
הלכות לשון הרע, כלל י', סעיף ב'
א. שיראה את הדבר בעצמו ולא על ידי שמיעה מאחרים, אלא אם כן התברר לו שזה אמת.
ב. שייזהר מאוד שלא יחליט מייד בדעתו לגלז ועושק. ויתבונן היטב אם זה בכלל גזל או עושק.
ג. שיוכיח מתחילה את החוטא בלשון רכה.
ד. שלא יגדיל את העוולה יותר ממה שהיא.
ה. שיכווין לתועלת, ולא כדי להנות מהפגם שנותן בחבירו, ולא מפני שנאה שיש לו עליו מפעם.
ו. אם הוא יכול לסבב את התועלת בעצה אחרת בלי לספר עליו לשון הרע, אסור לספר.
ז. שלא יסובב על המזיק יותר היזק ממה שהיה נגרם אילו הועד על המעשה שעשה בבית דין.
ב. שייזהר מאוד שלא יחליט מייד בדעתו לגלז ועושק. ויתבונן היטב אם זה בכלל גזל או עושק.
ג. שיוכיח מתחילה את החוטא בלשון רכה.
ד. שלא יגדיל את העוולה יותר ממה שהיא.
ה. שיכווין לתועלת, ולא כדי להנות מהפגם שנותן בחבירו, ולא מפני שנאה שיש לו עליו מפעם.
ו. אם הוא יכול לסבב את התועלת בעצה אחרת בלי לספר עליו לשון הרע, אסור לספר.
ז. שלא יסובב על המזיק יותר היזק ממה שהיה נגרם אילו הועד על המעשה שעשה בבית דין.
קטע מספר שמירת הלשון
פרק ו' חתימת הספר "עצה נפלאה להנצל מלשון הרע ושאר עוונות שבין אדם לחברו" (4)
ואסביר דבר זה במשל קצר: היה אחד קמצן גדול, ולא תרם לעניים, וקמץ כמה שנים בכל הוצאה בביתו. ועל ידי חסך סכום כסף גדול. וכל הזמן היה בודק מה יכול לחסוך עוד ועוד. לבסוף החליט שהוא יכול לקמץ מהאוכל שהוא אוכל, וכן עשה. כל יום הפחית מהמנה של האוכל שאוכל, והתווסף לו חסכון, ושמח שמחה גדולה על החסכון, ולא הרגיש את אשר גופו נחלש כיון שלא אוכל כראוי.
לבסוף חלה ונחלש והלך לרופא. הרופא אמר לו שהוא לוקה במחלת הרזון, והתרופה היחידה למחלתו היא סם שעולה סכום גדול. וכשמוע הקמצן זאת, ברח מבית הרופא. אבל המחלה התחזקה עליו, וראה שאין לו סיכוי בלי הסם. הלך לרופא והתחנן לסם, כיון הגיעה נפשו עד שערי מוות.
ענה הרופא ואמר שהוא צריך לבדוק קודם מה שורש מחלתו, ואיזה סם בדיוק להכין לו וכו'. התוודה החולה ואמר לרופא: אני סיבבתי את המחלה על עצמי כיון שחסכתי מעצמי אוכל. אמר לו הרופא: הוי הנך איש שותה ופתי. בשביל לחסוך מעט כסף, סכנת את עצמך, וכעת הנך חייב לקנות סם שעולה פי 50 מהרווח שלך.
כן הדבר בענינינו ממש. מי שמקפיד על כל פרוטה קטנה, בסופו בא לידי מאות עבירות לשון הרע רכילות ומחלוקת בשנה. ועלול שבגלל זה בשמיים ידונו אותו ליותר עוונות מזכויות בעולם הבא. ויהיה חייב מיתה בבין דין של מעלה. כמו שכתוב (ראש השנה טז
: נכתבין ונחתמים לאלתר למיתה, והקדוש ברוך הוא מחליף את עונש המיתה בסקילה.
הנה רואים שהרבה חטאים בשמירת הלשון נגרמים עקב מריבה על כמה פרוטות בשנה. ומה הרויח מזה שדיבר? סה"כ עוד מספר עבירות. לכן עדיף שיחליט לשמור פיו ולשונו, מאשר לחסוף מעט כסף. ובעשיר לפי עשירותו צריך לוותר על סכום גדול יותר ולהעביר על מדותיו.
לבסוף חלה ונחלש והלך לרופא. הרופא אמר לו שהוא לוקה במחלת הרזון, והתרופה היחידה למחלתו היא סם שעולה סכום גדול. וכשמוע הקמצן זאת, ברח מבית הרופא. אבל המחלה התחזקה עליו, וראה שאין לו סיכוי בלי הסם. הלך לרופא והתחנן לסם, כיון הגיעה נפשו עד שערי מוות.
ענה הרופא ואמר שהוא צריך לבדוק קודם מה שורש מחלתו, ואיזה סם בדיוק להכין לו וכו'. התוודה החולה ואמר לרופא: אני סיבבתי את המחלה על עצמי כיון שחסכתי מעצמי אוכל. אמר לו הרופא: הוי הנך איש שותה ופתי. בשביל לחסוך מעט כסף, סכנת את עצמך, וכעת הנך חייב לקנות סם שעולה פי 50 מהרווח שלך.
כן הדבר בענינינו ממש. מי שמקפיד על כל פרוטה קטנה, בסופו בא לידי מאות עבירות לשון הרע רכילות ומחלוקת בשנה. ועלול שבגלל זה בשמיים ידונו אותו ליותר עוונות מזכויות בעולם הבא. ויהיה חייב מיתה בבין דין של מעלה. כמו שכתוב (ראש השנה טז
: נכתבין ונחתמים לאלתר למיתה, והקדוש ברוך הוא מחליף את עונש המיתה בסקילה.הנה רואים שהרבה חטאים בשמירת הלשון נגרמים עקב מריבה על כמה פרוטות בשנה. ומה הרויח מזה שדיבר? סה"כ עוד מספר עבירות. לכן עדיף שיחליט לשמור פיו ולשונו, מאשר לחסוף מעט כסף. ובעשיר לפי עשירותו צריך לוותר על סכום גדול יותר ולהעביר על מדותיו.
השלמה של א' במנחם אבדרדוסית
בסיעתא דשמיא!
הלכות לשון הרע כלל ט' סעיף ה'
"ודע, דאפילו אם שמע לבנו ובתו הקטנים שהם מדברים לשון הרע, מצוה לגער בהם ולהפרישם מזה כדכתיב(משלי כב,ו) חנך לנער על פי דרכו וגו', וכמו שנתבאר בארח-חיים(בסימן שמג, סעיף א') לעניין כל אסורים שבתורה."
הלכות לשון הרע כלל ט' סעיף ו'
"האומר לחברו איזה דבר אסור לו לספר אחר כך לאחרים אלא אם כן נתן לו רשות על זה, ודוקא אם הוא דבר דלית בא לשנא בישא"
באר מיים חיים: איזה דבר וכו'. גמרא דיומא(דף ד' ע"ב) מנין לאומר לחבירו דבר וכו' ועיין לעיל בכלל ד' בבמ"ח סק"ז, ומ"ש ודוקא וכו' הוא פשוט.
מתוך ספר שמירת הלשון:
והנה, כשנבא (להאריך) {להעריך} גדלת עון חטא הלשון, מה שהאדם יכול לפגום בלשונו, אין בכחנו, כי מלא מזה בכל התורה ונביאים וכתובים ומאמרי חז"ל. ובדרך כלל ידע האדם, כי הוא מקלקל בזה למעלה בעולמות העליונים {כי הוא מגביר בזה הסטרא אחרא, ונותן לו כי להלשין על כל העולם}, ומקלקל למטה בכל הבריאה כלה, ומקלקל לעצמו,{שהוא ממשיך בזה רוח הטומאה על כל אברי נפשו, כדאיתא בזהר הקדוש פרשת מצורע}, ומקלקל לאחרים, כמו שאמרו חז"ל (ערכין טו") " לשנא תליתאי{זה לשון הרוכל, שהוא שלישית בין אדם לחברו לגלות לו סוד} קטל תליתאי: האומרו, והמקבלו, והנאמר עליו. ובדרך כלל אמרו (שם)ואמר ריש לקיש) כל המספר לשון הרע *) מגדיל עוונותיו עד לשמיים, שנאמר (תהלים עג,ט) שתו בשמיים פיהם ולשונם תהלך בארץ. עוד אמרו (שם)א"ר חיסדא אמר מר עוקבא) כל המספר לשה"ר אמר הקדוש ברוך הוא אין אני והוא יכולין לדור בעולם, שנאמר (שם קא, ה) " מלשני בסתר רעהו אותו אצמית וגו', אתו לא אוכל, אל תקרי אתו אלא איתו.
*) ופשוטו הוא מפני שעורר בזה את המקטרג הגדול על כלל ישראל, וגרם בזה מותא וחרבא וקטולא בעלמא, כדאיתא בזהר הקדוש, {והעתקנו לשונו לעיל בפרק ג', עין שם}. ועוד נוכל לומר בזה בפשיטות, דבר שאמרו: כל המספר לשון הרע, יאמר על מי שמורגל בזה ואינו מקבל על עצמו להשמר ממנו. ואיש כזה, מצוי בכל יום, שמוצא על מי לדבר. ואפילו אם לא נחשב הרבה תבות, כי אם ארבע וחמש תבות ביום, והוא בערך שלושים תבוא בשבוע, ובמשך שנה הוא חמש עשרה מאות תבות. ואם כן, אפלו אם לא נחשוב לשון הרע כי אם לאו אחד, יתקבצו בשנה אחת חמש עשרה מאות לאוין דאוריתא, כי בודאי כמו בדברי קדשה כל תבה מצות עשה בפני עצמה, כן בדבורים אסורים כל תבה הוא אסור בפני עצמו. ואם יתנהג באפן זה כל ימי חייו, יתקבצו בערך שמונים אלף ויותר. וידוע, שמכל עברה נברא מקטרג, כדאיתא באבות(אבות ד, יג): כל העובר ערבה אחת קונה לו קטיגור אחד {וכמה יסתער לב האדם בהתבוננו שיש עליו חיל גדול של מקטרגים כזה}. וזה חשבנו ארבע וחמש תבות ביום, וזה מצוי כמעט לכמה אנשים, ובפרט לבעלי לשון הרע גדולים, מצוי כמה פעמים מאתים תבות ביום אחד. וזהו שאמרו(ערכין טואמר ריש לקיש) כל המספר לשון הרע מגדיל עוונותיו עד לשמיים.
ג' במנחם אב (7 ימים לבניית המקדש!)דרדוסית
2 הלכות חפץ חיים
הלכות לשון הרע, כלל י', סעיף ג'
מותר לספר על אדם שגרם רעה לחבירו כדי שיתקן מעשיו, רק אם מעשי עצמו טובים יותר ממנו. אבל אם הוא חוטא כמותו, הרי זה אסור לפרסמו.כי איש כזה אינו מתכווין לפרסם לתועלת, אלא לשמוח לאיד ולבזותו בזה. וכבר נאמר בענין הזה (הושע א' ד') "ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא". שאף אל פי שעשה יזרעאל מצוה שהכרית את בית אחאב, כיוון שהצטווה על ידי נביא, ונתנה לו עבור זה מלוכה לארבעה דורות, בכל זאת נפקד עליו לבסוף דמי אחאב, כיון שגם יזרעאל עצמו היה רשע.
הלכות לשון הרע, כלל י', סעיף ד'
הפרט החמישי שכתבנו לעיל שיכווין לתועלת. לא משנה אם האנשים שהוא מספר לפניהם יכולים לעזור לנגזל ולנעשק בענינם – וודאי נכון הדבר לספר. ואפילו אם התועלת לא תוכל להגיע על ידי סיפורו, רק שהוא מתכווין שיתרחקו בני אדם מדרך רשע כשישמעו שהבריות מגנות פועלי אוון, ואולי הוא בעצמו ישמע וישוב ממעשיו הרעים כשישמע שהבריות מגנות אותו, ונחשב לתועלת הסיפור לשון הרע. כיון שאינו מתכווין להנות מהסיפור לשון הרע, רק לקנא לאמת ואולי תבוא על ידי זה תועלת על להבא.
אבל אם משער שלא תהיה שום תועלת מסיפורו, כגון אם האנשים שמספר להם עשו עוול כזה בעצמם ולא נחשב בעיניהם עוון כלל, אסור לספר להם. כי מלבד שלא יבוא שום תועלת , עוד יבוא קלקוך כשהם יספרו את הסיפור לגזלן ולעושק ויבואו לידי "לא תלך רכיל בעמך".
ואין חילוק בעניין אם ביקר ממנו הנגזל לספר ולעזור לו, או אם מספר מעצמו כדי לעזור לו. באופן המותר לספר מותר גם אם לא ביקש ממנו, ובאופן שאסור – אסור גם אם ביקש ממנו.
אבל אם משער שלא תהיה שום תועלת מסיפורו, כגון אם האנשים שמספר להם עשו עוול כזה בעצמם ולא נחשב בעיניהם עוון כלל, אסור לספר להם. כי מלבד שלא יבוא שום תועלת , עוד יבוא קלקוך כשהם יספרו את הסיפור לגזלן ולעושק ויבואו לידי "לא תלך רכיל בעמך".
ואין חילוק בעניין אם ביקר ממנו הנגזל לספר ולעזור לו, או אם מספר מעצמו כדי לעזור לו. באופן המותר לספר מותר גם אם לא ביקש ממנו, ובאופן שאסור – אסור גם אם ביקש ממנו.
קטע מספר שמירת הלשון
פרק ו' חתימת הספר "עצה נפלאה להנצל מלשון הרע ושאר עוונות שבין אדם לחברו" (5)
וזה מה שאמר הכתוב "איש לשון בל יכון בארץ". פרוש: לא יהיה לו בסיס, וכן להתייצב על מעמדו תמיד, רק שיהיה נדחף מדחי אל דחי. וכמו שמסיים הפסוק :יצודנו למדחפות".
על כן אל יתנהג האדם כן, כי אם יעביר על מדותיו בכל הענינים, ויזכה עבור זה להזכר לחיים בבוא יום הזכרון. וגם ישאר על מצבו ממקודם, וגם הקדוש ברוך יוסיף לו בראש השנה את מה שנחסר לו על ידי המדה של מעביר על מדותיו.
וזהו שאמר הכתוב "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב". פרוש: חפץ בשניהם, בחיים ובטוב, "נצור לשונך" וכו'.
כי אם לא כן, מוכרח שיחסר לו אחד אפילו בעולם הזה על ידי רוב העבירות, החיים או הטוב. אבל כשינצור לשונו, יזכר גם לחיים וגם לטוב. כמו שמובא במדרש משלי, כשדרך האדם לדבר טוב, גם עליו המלאכים מדברים טוב למעלה.
על כן אל יתנהג האדם כן, כי אם יעביר על מדותיו בכל הענינים, ויזכה עבור זה להזכר לחיים בבוא יום הזכרון. וגם ישאר על מצבו ממקודם, וגם הקדוש ברוך יוסיף לו בראש השנה את מה שנחסר לו על ידי המדה של מעביר על מדותיו.
וזהו שאמר הכתוב "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב". פרוש: חפץ בשניהם, בחיים ובטוב, "נצור לשונך" וכו'.
כי אם לא כן, מוכרח שיחסר לו אחד אפילו בעולם הזה על ידי רוב העבירות, החיים או הטוב. אבל כשינצור לשונו, יזכר גם לחיים וגם לטוב. כמו שמובא במדרש משלי, כשדרך האדם לדבר טוב, גם עליו המלאכים מדברים טוב למעלה.
דרדוסית! אולי מחר יבנה המקדש?משה4
וואי, אופס! אתה ממש צודק! אני כאילו מחכה לט' באב..דרדוסית
ד' במנחם אבדרדוסית
בס"ד
2 הלכות חפץ חיים
הלכות לשון הרע, כלל י', סעיף ה'
אם הוא רואה אחד שמספר לשון הרע על חבירו, גם זה נחשב עבירה שבין אדם לחבירו. ולכן אם יושלמו הפרטים, מותר לפרסם גודל גנות המספר לבני אדם. וכל זה מותר רק אם התגלה הלשון הרע לאדם שסופר עליו. אבל אם עדיין לא התגלה, אסור לספר הדבר אפילו לאחרים, כיון שלבסוף יתגלה למי שסופר עליו, ויעבור באיסור רכילות.
וכל שכן שאסור לספר לאדם עצמו שסופר עליו, כיון שהוא שזה רכילות גמורה. ואפילו אם מדובר באחד הפחותים שבישראל מלגלג על החשוב שבישראל והוא אביו או רבו.
וכל שכן שאסור לספר לאדם עצמו שסופר עליו, כיון שהוא שזה רכילות גמורה. ואפילו אם מדובר באחד הפחותים שבישראל מלגלג על החשוב שבישראל והוא אביו או רבו.
הלכות לשון הרע, כלל י', סעיף ו'
ולפעמים מותר לספר לאחרים אפילו אם לא נודע עדיין למי שסופר עליו. כגון אם הוא רואה שיבוא תועלת מזה שיספר. כגון שאם יספר קודם לאנשים שפלוני מספר בגנות פלוני לחינם, אחר כשיבוא פלוני לגנותו בפניהם, יידעו שהוא רק מדבר לשון לשון הרע, לא יקבלו את דבריו, ויוכיחוהו. וכך גם יציל את מי שמסופר עליו הלשון הרע מחרפה, וגם את נפש המספר והמקבל מדינה של גיהנם.וגם יקיימו מצות עשה של הוכח תוכיח.
קטע מספר שמירת הלשון
פרק ז' חתימת הספר "גדלות מידת החסד ומעלת אגודת גמילות חסדים" (2)
וגם אחד משלושה דברים שהעולם עומד עליהם. כמו שבמובא במסכת אבות (פרק א) על שלושה דברים העולם עומד. על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. והיא שקולה כקרבנות. כמו שמובא באבות דרבי נתן (פרק ד' משנה ד'') על גמילות חסדים, כיצד? הרי הוא אומר (הושע ו' ו') "כי חסד חפצתי, ולא זבח" העולם מתחילה לא נברא אלא בחסד. שנאמר "כי אמרתי עולם חסד ייבנה". פעם אחת היה ר' יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים והיה ר' יהושע הולך אחריו, וראה בית המקדש חרב, אמר ר' יהושע: אוי לנו מקום שמתכפרים בו עוונותינו שהוא חרב. אמר לו: בני אל יירע לבבך, יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה, ואיזה? זה גמילות חסדים. שנאמר "כי חסד חפצתי ולא זבח".
ה' במנחם אבדרדוסית
2 הלכות חפץ חיים
הלכות לשון הרע, כלל י', סעיף ז'
וכעת נבאר את הפרט השלישי, שצריך בשביל להתיר לספר אל אדם שעושה רעה לחבירו.
מה שכתבנו שצריך להוכיח אותו קודם,הוא רק בסתם. אבל אם מכיר אותו ויודע שלא יקבל תוכחתו - אין צורך להוכיחו. אבל צריך שבמקרה כזה יספר עליו בפני שלושה, כדי שלא ייראה שמפחד שדבריו יגיעו לאוזניו וייחשב כנהנה מלספר לשון הרע על חבירו.
ועוד טעם, שיחשדו בו שדבריו לא אמת, כי אם היה אמת, היה מספר לו בפניו ולא מסתר לאדם אחד בלבד. אבל כשמספר בפני שלושה, כאילו סיפר בפניו.
ולשומעים אסור להאמין ולהחליט מייד, כי אולי הפרטים אינם מדוייקים, אבל בכל מקרה עליהם לחקור אחר הדבר ולבדוק אם הדבר נכון שאיש ההוא שמספרים שעושה רעות לחבירו, אכן עושה אותם. ואם אמת הוא, יוכיחוהו, ואולי יקשיב לתוכחתם.
מה שכתבנו שצריך להוכיח אותו קודם,הוא רק בסתם. אבל אם מכיר אותו ויודע שלא יקבל תוכחתו - אין צורך להוכיחו. אבל צריך שבמקרה כזה יספר עליו בפני שלושה, כדי שלא ייראה שמפחד שדבריו יגיעו לאוזניו וייחשב כנהנה מלספר לשון הרע על חבירו.
ועוד טעם, שיחשדו בו שדבריו לא אמת, כי אם היה אמת, היה מספר לו בפניו ולא מסתר לאדם אחד בלבד. אבל כשמספר בפני שלושה, כאילו סיפר בפניו.
ולשומעים אסור להאמין ולהחליט מייד, כי אולי הפרטים אינם מדוייקים, אבל בכל מקרה עליהם לחקור אחר הדבר ולבדוק אם הדבר נכון שאיש ההוא שמספרים שעושה רעות לחבירו, אכן עושה אותם. ואם אמת הוא, יוכיחוהו, ואולי יקשיב לתוכחתם.
הלכות לשון הרע, כלל י', סעיף ח'
וכל זה כשאין בליבו אימה מהאדם ההוא שעושה רעה לחבירו, אבל אם יש בליבו אימה ממנו, אפשר שיש להקל על העוולה שהוא עושה לחבירו, גם שלא בפני שלושה.
קטע מספר שמירת הלשון
פרק ז' חתימת הספר "גדלות מידת החסד ומעלת אגודת גמילות חסדים" (3)
והיא גדולה יותר ממצוות הצדקה כמו שאמרו חז"ל (סוכה מ"ט אמר ר' אליעזר גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה, שנאמר (הושע י' י"ב) "זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד". אם אדם זורע, ספק אוכל ספק אינו אוכל, אדם קוצר ודאי אוכל.
תנו רבנן: בשלושה דברים גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה: צדקה בממונו, גמילות חסדים בין בגופו בין בממונו. צדקה לעניים, גמילות חסדים בין לעניים בין לעשירים וכו'. והיא אחד מהדברים שהאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא.
עוד אמרו חז"ל (בילקוט תהילים) החסד עומד לו לאדם עד סוף כל הדורות. שנאמר (תהילים ק"ג י"ז) "וחסד ה' ליראיו מעולם ועד עולם על יראיו" וכו'. ומדה זו היא אחת משלושה מידות טובות שהוטבעו בישראל: ביישנים, רחמנים , וגומלי חסדים.
אמר ר' אליעזר גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה, שנאמר (הושע י' י"ב) "זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד". אם אדם זורע, ספק אוכל ספק אינו אוכל, אדם קוצר ודאי אוכל.תנו רבנן: בשלושה דברים גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה: צדקה בממונו, גמילות חסדים בין בגופו בין בממונו. צדקה לעניים, גמילות חסדים בין לעניים בין לעשירים וכו'. והיא אחד מהדברים שהאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא.
עוד אמרו חז"ל (בילקוט תהילים) החסד עומד לו לאדם עד סוף כל הדורות. שנאמר (תהילים ק"ג י"ז) "וחסד ה' ליראיו מעולם ועד עולם על יראיו" וכו'. ומדה זו היא אחת משלושה מידות טובות שהוטבעו בישראל: ביישנים, רחמנים , וגומלי חסדים.
יישר כוח!!ruthi
אני הצטרפתי לרשימת התפוצה של האתר וככה כל יום מגיע אלי למייל ההלכות ומופץ הלאה!! |טופחת לעצמי על השכם|
את מוזמנת לתרום גם משלך לשרשורמשה4
ו' מנחם אבדרדוסית
2 הלכות חפץ חיים
הלכות לשון הרע, כלל י', סעיף ט'
אם אדם שמוחזק לרבים, שלא ישא פני איש, ומה שמספר לשון הרע על אנשים שלא בפניהם אין לו בעיה לספר להם בפניהם, והוחזק בישראל שלא מדבר אמת - מותר לספר לאנשים דבר עוולה שעושה אדם כזה לחבירו, אפילו שלא בפני שלושה. כיון שהשומעים לא יחשדוהו לחונף או לשקרן, ויידעו שהוא מתכווין לקנא לאמת ולעזור למי שנעשה לו עוול. אבל צריך שיושלמו שאר הפרטים מלבד הפרט של בפני שלושה.
הלכות לשון הרע, כלל י', סעיף י'
דע עוד, ששווה סיפור לשון הרע על דבר עוון שבין אדם לחבירו, לבין על עבירה שבין אדם למקום. אבל בעבירה שבין אדם למקום, גם אם יושלמו כל הפרטים שצויינו בסעיף ב', אסור לספר עליו אלא אם כן ראה עליו שאוחז בעבירה זאת ועשה אותה כמה פעמים במזיד, והוא דבר שמפורסם לכול שהוא איסור.
קטע מספר שמירת הלשון
פרק ז' חתימת הספר "גדלות מידת החסד ומעלת אגודת גמילות חסדים" (4)
ומי שמעלים עיניו ממצוה זו גדול עוונו. כמו שכתב הרבנו יונה בשערי תשובה מאמר ס"ז על הפסוק (דברים ט"ו ט') "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע וכו', ורעה עינך וכו'.
וזה לשונו הטהור: למדנו מזה כי הנמנע מלהלוות לעני עובר בשני לאוין, שהם: השמר ופן. ואם לעת אשר קרבה שנת השבע הזהרנו שלא נחדל מלהלוות מיראת דבר השמטה, אף כי בזמן שלא יפסיד חובו כי יגדל חטא הקופץ ידו מלהלוות. ועל גודל העון קרא הכתוב מחשבת צר העין מלהלוות דבר בליעל. עד כאן לשונו.
ומובא במדרש שיר השירים: ר' יהודה אומר כל הכופר בגמילות חסדים – כאילו כופר בעיקר. אבל דוד המלך מה היה עושה? היה גומל חסד לכול וגו'.
וזה לשונו הטהור: למדנו מזה כי הנמנע מלהלוות לעני עובר בשני לאוין, שהם: השמר ופן. ואם לעת אשר קרבה שנת השבע הזהרנו שלא נחדל מלהלוות מיראת דבר השמטה, אף כי בזמן שלא יפסיד חובו כי יגדל חטא הקופץ ידו מלהלוות. ועל גודל העון קרא הכתוב מחשבת צר העין מלהלוות דבר בליעל. עד כאן לשונו.
ומובא במדרש שיר השירים: ר' יהודה אומר כל הכופר בגמילות חסדים – כאילו כופר בעיקר. אבל דוד המלך מה היה עושה? היה גומל חסד לכול וגו'.
ז' במנחם אבדרדוסית
בסיעתא דשמיא! ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד!
2 הלכות חפץ חיים
הלכות לשון הרע, כלל י', סעיף י"א
מה מאוד יש להיזהר של להתיר לעצמו לספר לאחרים איך היה לו עסק עם פלוני וגזלו או עשקו, או שחרפו או ביישו וכיוצא בזה. ואפילו אם יודע בעצמו שהסיפור אמת, ויש את כל הפרטים להתיר, בכל זאת אסור. כיון שבשעת הסיפור כוונתו רק לגנות את חבירו ולא לתועלת. וככל שיראה שחבירו מתגנה יותר, כך ייהנה יותר.
הלכות לשון הרע, כלל י', סעיף י"ב
וקל וחומר אם לא הירע לו, רק לא היטיב איתו בטובות שלפי דעתו היה ראוי שייטיב לו. כמו הלוואה, צדקה והכנסת אורחים וכיוצא בזה, אם מגנה אותו בזה אחר כך, לשון הרע גמורה היא. ועובר בעוד כמה לאוין לפעמים.
ונכשלין בזה בעוונתינו הרבים אנשים רבים, שלא קיבלו אותם יפה בעיר מסויימת, ואחר כך מספרים בעיר אחרת בגנות אנשים החשובים בעיר שלא קיבלו אותם יפה. וכל שכן אם מספרים בגנות עיר שלימה, וודאי איסור לשון הרע. כיון שאיסור לשון הרע הוא גם על איש יחיד, וגם על עיר שלימה מישראל.
ונכשלין בזה בעוונתינו הרבים אנשים רבים, שלא קיבלו אותם יפה בעיר מסויימת, ואחר כך מספרים בעיר אחרת בגנות אנשים החשובים בעיר שלא קיבלו אותם יפה. וכל שכן אם מספרים בגנות עיר שלימה, וודאי איסור לשון הרע. כיון שאיסור לשון הרע הוא גם על איש יחיד, וגם על עיר שלימה מישראל.
קטע מספר שמירת הלשון
פרק ז' חתימת הספר "גדלות מידת החסד ומעלת אגודת גמילות חסדים" (5)
ועל כן מפני גדולת המצוה הזאת נהגו בכל תפוצות ישראל לעשות חברת גמילות חסדים. להלוות לאדם בעת צרכו. ובאמת מה יפה כוח חברה זו, שהיא יפה מסתם מצות גמילות חסדים שהאדם עושה לעצמו מחמת כמה טעמים.
א. כי אינו דומה מרובים העושים את המצוה למועטים העושים את המצוה. כמו שאמרו חז"ל, ואף שמחמת שהם מרובים, לא בא מעותיו בסך כל הלוואה, כי עם מעט, אף על פי כן נראה פשוט שהקדוש ברוך הוא יחשוב לכל אחד כאילו הוא לבדו היה הגומל חסד. כיון שבלאו מעוט המעות שלולא היה העני יכול להשיג מבוקשו.
ב. וגם היא מצוה שהאדם מוציא עליה מעות, ולא באה בחינם, ושכרה הרבה יותר גדול מחמת זה. כמו שכתב הזוהר הקדוש בפרשת תרומה.
ג. וגם המצוה יכולה להתקיים אפילו כשהוא עוסק בעסקיו או שהוא ישן.
ד. ומלבד כל אלה ידוע מה שמובא במדרש קהלת, שאם אדם הומה ומהמה מחמת מצוות, ומצוה קבועה לדורות אין לו, מה הנאה יש לו? אבל מי שיש לו חלק במצוה דרבים, כמו גמ"ח, או מי שהניח כסף להחזיק ישיבות, אפילו אם יישב בגן עדן, יתווסף לו נועם ואור על נפשו על ידי הקיום של המצוות, שמתקיימות תמיד על ידי המעות שהניח מיוחד לזה.
א. כי אינו דומה מרובים העושים את המצוה למועטים העושים את המצוה. כמו שאמרו חז"ל, ואף שמחמת שהם מרובים, לא בא מעותיו בסך כל הלוואה, כי עם מעט, אף על פי כן נראה פשוט שהקדוש ברוך הוא יחשוב לכל אחד כאילו הוא לבדו היה הגומל חסד. כיון שבלאו מעוט המעות שלולא היה העני יכול להשיג מבוקשו.
ב. וגם היא מצוה שהאדם מוציא עליה מעות, ולא באה בחינם, ושכרה הרבה יותר גדול מחמת זה. כמו שכתב הזוהר הקדוש בפרשת תרומה.
ג. וגם המצוה יכולה להתקיים אפילו כשהוא עוסק בעסקיו או שהוא ישן.
ד. ומלבד כל אלה ידוע מה שמובא במדרש קהלת, שאם אדם הומה ומהמה מחמת מצוות, ומצוה קבועה לדורות אין לו, מה הנאה יש לו? אבל מי שיש לו חלק במצוה דרבים, כמו גמ"ח, או מי שהניח כסף להחזיק ישיבות, אפילו אם יישב בגן עדן, יתווסף לו נועם ואור על נפשו על ידי הקיום של המצוות, שמתקיימות תמיד על ידי המעות שהניח מיוחד לזה.
דרדוסית... יישר כוחך !!!~~~חסויה~~~
ט' במנחם אב, סליחה שאין ח'.. ותודה לכל העידודים!דרדוסית
2 הלכות חפץ חיים
הלכות לשון הרע, כלל י', סעיף ט"ו
וצריך שיקול דעת גדול לפני שמחליט לספר על חבירו שגורם לו עוולה או נזק. כי אם לא מילא בשלימות אפילו פרט אחד, מסתכן ב"מוות וחיים ביד הלשון". ואם לא יתכנן מראש איך לספר, בוודאי יכשל בחטא של לשון הרע. כי בשעת מעשה מתגבר כח הכעס על האדם ויבוא לספר יותר ממה שמותר לספר לפי הדין.
הלכות לשון הרע, כלל י', סעיף ט"ז
ומכל זה אנו למידים את גודל הטעות של אנשים שמספרים לשון הרע על חבריהם בתואנה שהחבר סיפר עליהם לשון הרע גם. וטעות גדולה היא מכמה טעמים.
א. כיון שאסור להאמין שפלוני סיפר עליו לשון הרע.
ב. גם אם נכון הדבר שסיפר עליו, אין לו שום היתר לספר עליו לשון הרע.
א. כיון שאסור להאמין שפלוני סיפר עליו לשון הרע.
ב. גם אם נכון הדבר שסיפר עליו, אין לו שום היתר לספר עליו לשון הרע.
קטע מספר שמירת הלשון
פרק ז' חתימת הספר "גדלות מידת החסד ומעלת אגודת גמילות חסדים" (7)
ומה טוב ונכון כמו שראיתי בכמה עיירות קדושות בישראל, שנתיסדה מקרוב חברה קדושה עבור גמילות חסדים, וקראוה בשם "סומך נופלים". שהם סומכים ומחזיקים ידי הנופלים שלא יתמוטטו לגמרי חלילה.
וכך היא הנהגתם: שמלוים להם לכמה זמן סכום כפי תקנתם, ויקלו עליהם את התשלומים לפרוע מעט מעט בכל שבוע. ויש להם איש מיוחד מהחבורה או בחנם או בשכר , שהולך כל שבוע לקבץ ולאסוף מהלווים את התשלומים. וכך אף פעם לא חסר כסף בקופת החברה.
ועתה ראה מעלות יש בהנהגה זו. שמלבד שמקיים בעת ההלואה המצות עשה של "והחזקת בו" והיא המעלה הראשונה שבמצות הצדקה, עוד הוא מתחסד בזה עם הלווה בענין הפרעון. וידוע מה שאמרו חז"ל בסוכה (דף מ"ט אמר ר' אלעזר אין צדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה.
המקום יחזק לבנו ללכת בדרכי חסדיו, וממילא לא ימוש ממנו גודל חסדיו. כמו שאמרו חז"ל (ויקרא רבא ל"ו): אם ראית זכות אבות וזכות אמהות שנתמוטטה, הדבק בגמילות חסדים. שנאמר (ישעיה נ"ד י'): "כי ההרים ימושו והגבעות תמוטנה, וחסדי מאיתך לא ימוש"- זה גמילות חסדים. "וברית שלומי לא תמוט" - זה המשים שלום בין איש לאשתו ובין אדם לחברו, שגם זה גמילות חסדים הוא, ויקויים עלינו מה שאמר הכתוב (ישעיה נ"ד י"ד) "בצדקה תכונני"" וגו'.
וכך היא הנהגתם: שמלוים להם לכמה זמן סכום כפי תקנתם, ויקלו עליהם את התשלומים לפרוע מעט מעט בכל שבוע. ויש להם איש מיוחד מהחבורה או בחנם או בשכר , שהולך כל שבוע לקבץ ולאסוף מהלווים את התשלומים. וכך אף פעם לא חסר כסף בקופת החברה.
ועתה ראה מעלות יש בהנהגה זו. שמלבד שמקיים בעת ההלואה המצות עשה של "והחזקת בו" והיא המעלה הראשונה שבמצות הצדקה, עוד הוא מתחסד בזה עם הלווה בענין הפרעון. וידוע מה שאמרו חז"ל בסוכה (דף מ"ט
אמר ר' אלעזר אין צדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה.המקום יחזק לבנו ללכת בדרכי חסדיו, וממילא לא ימוש ממנו גודל חסדיו. כמו שאמרו חז"ל (ויקרא רבא ל"ו): אם ראית זכות אבות וזכות אמהות שנתמוטטה, הדבק בגמילות חסדים. שנאמר (ישעיה נ"ד י'): "כי ההרים ימושו והגבעות תמוטנה, וחסדי מאיתך לא ימוש"- זה גמילות חסדים. "וברית שלומי לא תמוט" - זה המשים שלום בין איש לאשתו ובין אדם לחברו, שגם זה גמילות חסדים הוא, ויקויים עלינו מה שאמר הכתוב (ישעיה נ"ד י"ד) "בצדקה תכונני"" וגו'.
י' במנחם אבדרדוסית
בסיעתא דשמיא!
2 הלכות חפץ חיים
הלכות לשון הרע, כלל י', סעיף י"ז [הלכה יומית אחת]
אם נעשה נזק לראובן. ובא ראובן ושאל את שמעון "מי עשה את הנזק הזה?". אפילו אם הוא מבין שראובן חושד בו שהוא גם את הנזק, אסור לגלות לו מי עשה את זה. אלא יענה "אני לא עשיתי". וכל זה מפני שורת הדין. אבל לפנים משורת הדין ראוי לבעל נפש שיתחמק ויטיל על עצמו את האשמה. כמו שמובא בסנהדרין (י"א.) שכמה תנאים הטילו על עצמם האשמה במקום לומר שהם לא עשו את המעשה, כדי שלא יתוודע מי החוטא ויתבייש.
תם ונשלם חלק ראשון מספר חפץ. חיים.
תם ונשלם חלק ראשון מספר חפץ. חיים.
קטע מספר שמירת הלשון
חלק שני פרק א' "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (1)
כתוב במשלי (י"ג ז'): "יש מתעשר ואין כל" וגו'. וידוע שמשלי הוא תמיד משלים. והיינו כמו שבעניני הממון רגיל הוא לאדם שמתעשר בעסקיו ועולה מעלה מעלה. ומכל מקום כשעושה חשבון צדק, מגלה שאין לו מאומה. מפני שכמה שהיה לו רווח, היו הפסדים רבים. כך בעניני הנצח. יש לך אדם שעושה תמיד מצוות ומעשים טובים, אבל יש לו טבע רע שדרכו להטיל דופי בבריות.
איש שכזה כשיבוא לעולם הבא, יגלה שאין לו מאומה. שכל הנטיעות והגפנים שנטע בגן עדן במעשיו, נתכסו פניו בקוצים וברקנים ולא נכר כלל הגפנים שיש בו. כמאמר הכתוב (משלי כ"ד ל') "על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב". והיינו שיש שני מיני אנשים. אחד עצל להשיג לעצמו תורה ומעשים טובים, וזהו "שדה איש עצל". שלא למד או שכח על ידי עצלנותו. והשני "חסר לב". שיש בידו תורה ומעשים טובים, אבל לבו חסר דאגה עליהם שיתקיימו בידו. ומפרש על הראשון "והנה כולו עלה קמשונים"- שתחת נטיעות יפות מדברי תורה גדלו קוצים וברקנים מדברים בטלים. ועל השני "כוסו פניו חרולים" וגו'. ובאורו הוא לפי ענינינו, שכל דיבור של תורה וקדושה שדיבר והיה באפשרותן לעלות ולעשות פרי הלולים קודש לה', נכתסה ונמשכה עליו רוח הטומאה על ידי דיבוריו האסורים.
איש שכזה כשיבוא לעולם הבא, יגלה שאין לו מאומה. שכל הנטיעות והגפנים שנטע בגן עדן במעשיו, נתכסו פניו בקוצים וברקנים ולא נכר כלל הגפנים שיש בו. כמאמר הכתוב (משלי כ"ד ל') "על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב". והיינו שיש שני מיני אנשים. אחד עצל להשיג לעצמו תורה ומעשים טובים, וזהו "שדה איש עצל". שלא למד או שכח על ידי עצלנותו. והשני "חסר לב". שיש בידו תורה ומעשים טובים, אבל לבו חסר דאגה עליהם שיתקיימו בידו. ומפרש על הראשון "והנה כולו עלה קמשונים"- שתחת נטיעות יפות מדברי תורה גדלו קוצים וברקנים מדברים בטלים. ועל השני "כוסו פניו חרולים" וגו'. ובאורו הוא לפי ענינינו, שכל דיבור של תורה וקדושה שדיבר והיה באפשרותן לעלות ולעשות פרי הלולים קודש לה', נכתסה ונמשכה עליו רוח הטומאה על ידי דיבוריו האסורים.
יא' במנחם אבדרדוסית
בסיעתא דשמיא!
2 הלכות חפץ חיים
הלכות רכילות, כלל א' סעיף א' ב'
הלכות רכילות, כלל א', סעיף א'
המרגל בחבירו עובר בלא תעשה שנאמר "לא תך רכיל בעמך". ועוון גדול הוא. וגורם להרוג נפשות רבות מישראל. לכן נסמך לו "לא תעמוד על דם רעך". צא ולמד מה אירע מרכילותו של דואג האדומי, שנהרגה על ידי זה נוב עיר הכהנים. ולאו זה שכתבנו הוא מה שהתורה כתבה בפירוש על איסור רכילות. אבל גם בלי זה עובר לעיתים על הרבה לאוין ועשין אחרים. כמו שמבואר בפתיחת הספר.
ב.
איזהו רכיל? שטוען דברים מזה לזה והולך ואומר "כך אמר פלוני עליך". "כך עשה לך פלוני". "כך שמעתי עליו שעשה לך". "כך שמעתי עליו שרוצה לעשות לך". אפילו אם אין גנות בעצם הסיפור , ופלוני היה אומר את זה אף בפניו, ואילו היו שואלין לפלוני עצמו לא היה מכחיש, אפילו כך נקרא רכילות.
ג.
הלכות רכילות, כלל א', סעיף ג'
דע, שאיסור רכילות הוא אפילו אם אין מתכווין בליבו להכניס שנאה על פלוני. ואפילו אם גם לפי דעתו כדין עשה פלוני שדיבר עליו או עשה לו את המעשה הזה.
כגון ששמעון מוכיח את ראובן על מעשה שעשה לו. וראובן מצטדק שהצדק איתו, ואפילו יהודה מסכים איתו. אם הוא משער שתיכנס שנאה בלב שמעון על יהודה- אסור לומר לראובן שיהודה מסכים איתו. למרות שלדבריו יהודה לא עשה שום עוול כשמסכים איתו, בגלל שהוא עצמו חושב שהוא עצמו צודק.
כגון ששמעון מוכיח את ראובן על מעשה שעשה לו. וראובן מצטדק שהצדק איתו, ואפילו יהודה מסכים איתו. אם הוא משער שתיכנס שנאה בלב שמעון על יהודה- אסור לומר לראובן שיהודה מסכים איתו. למרות שלדבריו יהודה לא עשה שום עוול כשמסכים איתו, בגלל שהוא עצמו חושב שהוא עצמו צודק.
קטע מספר שמירת הלשון
חלק שני פרק א' "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (2)
וכמו שמובא בזוהר הקדוש פרשת פקודי (תרגום): "ומרוח הרע הזה תלויים כמה מעוררי דין אחרים. שהם ממונים לאחוז בדבר רע או בדבר טינוף שהאדם מוציא מפיו. ואחר כך מוציא מפיו דברים קדושים. אוי להם, אוי לחייהם, אלו בני אדם גורמים לאלו מעוררי הדין האחרים לשלוט ולפגום מקום הקדוש. אוי להם בעולם הזה, אוי להם בעולם הבא. כי אלו רוחות הטומאה לוקחים את דבר הטומאה שאמר פיו, וכשהאדם מוציא אחר מפיו דבר קדושה, מקדימים אלו רוחות הטומאה ולוקחים דבר הטומאה ההוא ומטמאים דבר הקדושה ההוא. והאדם אינו זוכה בה בדבר הקדושה, וכביכול נחלש כח הקדושה." עד כאן לשון הזוהר.
וכעין זה אמר שלמה המלך עליו השלום (משלי י"ג ג') "פשק שפתיו מחתה לו". וביאר הגר"א וזה לשונו: מי שמרחיב שפתיו, אף על פי שיש לו נפש טובה ועשה מצוות הרבה וכמה גדרים- פיו יהיה לו מחתה לכול. עד כאן לשונו.
וכעין זה אמר שלמה המלך עליו השלום (משלי י"ג ג') "פשק שפתיו מחתה לו". וביאר הגר"א וזה לשונו: מי שמרחיב שפתיו, אף על פי שיש לו נפש טובה ועשה מצוות הרבה וכמה גדרים- פיו יהיה לו מחתה לכול. עד כאן לשונו.
יב' במנחם אבדרדוסית
בסיעתא דשמיא!
2 הלכות חפץ חיים
הלכות רכילות, כלל א', סעיף ד'
איסור רכילות הוא על אמת גמורה. ואין צריך לומר שאם מרכל בין שני חברים וגורם ביניהם שנאה, נקרא רשע ומתועב מאוד בעיני ה' בעבור זה. אלא אפילו אם בלא רכילותו היו שונאים מאוד, והולך ומרכל ביניהם, גם עובר על איסור רכילות.
הלכות רכילות, כלל א', סעיף ה'
אין חילוק באיסור רכילות בין אם סיפר לו מעצמו ברצונו, ובין אם חבירו הבין קצת מעצמו בדבר ועמד עליו והפצירו שיספר לו מה שדיבר פלוני לפניו עליו. ואפילו אביו או רבו הפצירוהו שיספר להם מה שדיבר עליהם פלוני, ואפילו אם הוא רק אבק רכילות, בכל אופנים אלו אסור לו בכל זאת לספר מפני איסור רכילות.
קטע מספר שמירת הלשון
חלק שני פרק א' "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (3)
וסיים הכתוב (משלי כ"ד ל"א) "וגדר אבניו נהרסה". ובאורו - שבהמשך הזמן אף גדר של אבנים החזק נהרס. ונעשה הכרם למדרס רגליים לכל עובר ושב ואין שווה מאומה.
וכן הוא האדם, אשר לא יביט למוצא שפתיו, והם כהפקר אצלו: כל הגדרים החזקים שהיה לו עד עתה על הנהגתו - כולם יהיו נהרסים. ועל כן צריך האיש הנלבב, כשרוצה לתקן מעשיו, תחילת הכול לעשות גדר לכרמו. דהיינו לשמור פיו ולשונו בשמירה יתירה, שלא יוסיף לדאבה עוד.
ומה שהמשיל בשם הכרם, לבד שכל בית ישראל חשובים ככרם, כמו שכתוב בישעיה (ה' ז'): "כי כרם ה' צבאות בית ישראל". וכל איש ישראל יש לו חלק בכרם הזה. מלבד זה לכל אחד יש כרם מיוחד בגן עדן. כמו שכתוב (קהלת י"ב ה'): הולך האדם לבית עולמו. וצריך לשמור שמירה יתירה לנטוע בו נטעי נעמנים ולשמרו שלא יתקלקל.
וכן הוא האדם, אשר לא יביט למוצא שפתיו, והם כהפקר אצלו: כל הגדרים החזקים שהיה לו עד עתה על הנהגתו - כולם יהיו נהרסים. ועל כן צריך האיש הנלבב, כשרוצה לתקן מעשיו, תחילת הכול לעשות גדר לכרמו. דהיינו לשמור פיו ולשונו בשמירה יתירה, שלא יוסיף לדאבה עוד.
ומה שהמשיל בשם הכרם, לבד שכל בית ישראל חשובים ככרם, כמו שכתוב בישעיה (ה' ז'): "כי כרם ה' צבאות בית ישראל". וכל איש ישראל יש לו חלק בכרם הזה. מלבד זה לכל אחד יש כרם מיוחד בגן עדן. כמו שכתוב (קהלת י"ב ה'): הולך האדם לבית עולמו. וצריך לשמור שמירה יתירה לנטוע בו נטעי נעמנים ולשמרו שלא יתקלקל.
יג' במנחם אבדרדוסית
בסיעתא דשמיא
2 הלכות חפץ חיים
הלכות רכילות, כלל א', סעיף ו'
אפילו אם הוא רואה שעל ידי שלא יגלה יסובב לו הפסד גדול, כגון שהוא עובד תחת אחרים, וכשהם רוצים שהוא יגלה להם מה אמרו עליהם ולא אומר, יסלקו אותו מעבודתו ולא יהיה לו פרנסה למשפחתו. אפילו במקרה כזה אסור לספר, כמו שאר חייבי לאוין, שמחוייב לתת כל אשר לו, ולא לעבור עליהן.
אלא אם כן בגילוי יהיה תועלת לסלק את הנזקים, ולהשבית את הריב. אבל אין למהר לסמוך על היתר זה, כי צריך לזה פרטים רבים.
הלכות רכילות, כלל א', סעיף ז'
ובפרט אם על ידי מניעת הסיפור לא יהיה לו היזק ממון, רק דברי חרופין וגידופין בעלמא, בוודאי אסור ואין לו לחוש לזה כלל, ויידעו בעצמו שעבור זה לעתיד לבוא ייחשב לעתיד מאוהבי ה' ופני יאירו כאור השמש. כמו שאמרו חז"ל (יומא כ"ג הנעלבין ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים, עליהן הכתוב אומר (שופטים ה' ל"א) "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו". וכל שכן במקרה כזה שסופג בזיון עבור מצוות ה'.
קטע מספר שמירת הלשון
חלק שני פרק א' "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (4)
וגם צריך לעקור קוצים וברקנים מכרמו, דהיינו לאנשים שהפסידם בלשונו או שביזה אותם וצערם. צריך לפייסם בפיו, וגם להתוודות לפני ה' על שעבר על רצונו שכתוב בתורה. שכל עוונות שבין אדם לחברו הוא גם כן עבירה שבין אדם למקום, כידוע. ואפילו אם דיבר עליהם שלא בפניהם, ולא הועיל מעשיו - צריך בכל מקרה לשוב לפני ה'. ובזה יעברו הקוצים מכרמו, ותסולק רוח הטומאה שכסתה פניו. ועיין בחלק ראשון שער התורה, פרק א', שהרחבנו שם הדיבור בזה.
וסוף הכתוב (משלי י"ג ז'): "מתרושש והון רב". ובאורו הוא: לפי מה שידוע שמי שעושה תשובה מאהבה, כל עוונתיו שעשה מתחילה נעשין לו כזכויות. ונמצא שכל מה שעשה יותר עוונות מתחילה נעשה רש יותר, ימצא אחר כך על ידי זה הון רב. והטעם אפשר כפשוטו, שמי שהוא עושה תשובה מאהבה, בוודאי מתמרמר על כל עוןו בפני עצמו, ובוכה ומתאונן, איך מלאו ליבו לעבור על רצון הבורא המחיה כל המציאות בחסדו ובטובו. וממילא נעלם החטא מעיקרו. ומקיים בזה מצוות עשה של תשובה. ונמצא שבכל חטא שעשה יש בו עכשיו מצות עשה של תשובה.
2 הלכות חפץ חיים
הלכות רכילות, כלל א', סעיף ו'
אפילו אם הוא רואה שעל ידי שלא יגלה יסובב לו הפסד גדול, כגון שהוא עובד תחת אחרים, וכשהם רוצים שהוא יגלה להם מה אמרו עליהם ולא אומר, יסלקו אותו מעבודתו ולא יהיה לו פרנסה למשפחתו. אפילו במקרה כזה אסור לספר, כמו שאר חייבי לאוין, שמחוייב לתת כל אשר לו, ולא לעבור עליהן.
אלא אם כן בגילוי יהיה תועלת לסלק את הנזקים, ולהשבית את הריב. אבל אין למהר לסמוך על היתר זה, כי צריך לזה פרטים רבים.
הלכות רכילות, כלל א', סעיף ז'
ובפרט אם על ידי מניעת הסיפור לא יהיה לו היזק ממון, רק דברי חרופין וגידופין בעלמא, בוודאי אסור ואין לו לחוש לזה כלל, ויידעו בעצמו שעבור זה לעתיד לבוא ייחשב לעתיד מאוהבי ה' ופני יאירו כאור השמש. כמו שאמרו חז"ל (יומא כ"ג
הנעלבין ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים, עליהן הכתוב אומר (שופטים ה' ל"א) "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו". וכל שכן במקרה כזה שסופג בזיון עבור מצוות ה'.קטע מספר שמירת הלשון
חלק שני פרק א' "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (4)
וגם צריך לעקור קוצים וברקנים מכרמו, דהיינו לאנשים שהפסידם בלשונו או שביזה אותם וצערם. צריך לפייסם בפיו, וגם להתוודות לפני ה' על שעבר על רצונו שכתוב בתורה. שכל עוונות שבין אדם לחברו הוא גם כן עבירה שבין אדם למקום, כידוע. ואפילו אם דיבר עליהם שלא בפניהם, ולא הועיל מעשיו - צריך בכל מקרה לשוב לפני ה'. ובזה יעברו הקוצים מכרמו, ותסולק רוח הטומאה שכסתה פניו. ועיין בחלק ראשון שער התורה, פרק א', שהרחבנו שם הדיבור בזה.
וסוף הכתוב (משלי י"ג ז'): "מתרושש והון רב". ובאורו הוא: לפי מה שידוע שמי שעושה תשובה מאהבה, כל עוונתיו שעשה מתחילה נעשין לו כזכויות. ונמצא שכל מה שעשה יותר עוונות מתחילה נעשה רש יותר, ימצא אחר כך על ידי זה הון רב. והטעם אפשר כפשוטו, שמי שהוא עושה תשובה מאהבה, בוודאי מתמרמר על כל עוןו בפני עצמו, ובוכה ומתאונן, איך מלאו ליבו לעבור על רצון הבורא המחיה כל המציאות בחסדו ובטובו. וממילא נעלם החטא מעיקרו. ומקיים בזה מצוות עשה של תשובה. ונמצא שבכל חטא שעשה יש בו עכשיו מצות עשה של תשובה.
יד' במנחם אבדרדוסית
בסיעתא דשמיא
2 הלכות חפץ חיים
הלכות רכילות, כלל א', סעיף ח'
אם שואל אותו חבירו "מה דיבר פלוני עלי". תלוי בזה. אם יש לו עצה מה להשיבו באופן שלא יהיה שקר גמור, וגם לא יהיה רכילות - יענה לו באופן הזה, ואל יוציא שקר מפיו.
אבל אם הוא מבין שחבירו לא יקבל תשובה זו, מותר לומר שקר גמור מפני השלום, אבל לא יישבע חס ושלום לשקר.
אבל אם הוא מבין שחבירו לא יקבל תשובה זו, מותר לומר שקר גמור מפני השלום, אבל לא יישבע חס ושלום לשקר.
הלכות רכילות, כלל א', סעיף ט'
ודע, שאפילו אינו מספר לחבירו את שם האיש שסיפר עליו, רק מספר סתם ועל ידי סיפורו נודע לחבירו אחר כך מי סיפר עליו, או שחבירו ידע בעצמו מה עשו לו , רק לא ידע מי עשה לו, ועל ידי הרמז שלו נודע לחבירו מי זה - גם כן אסור מפני איסור רכילות.
קטע מספר שמירת הלשון
חלק שני פרק ב' עוד מענין "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (1)
והנה אמרו חז"ל ביומא (ל"ט.) על הפסוק (ויקרא י"א מ"ג): "ולא תטמאו בהם ונטמיתם בם". אדם מטמא את עצמו מעט - מטמאין אותו הרבה. מלמטה - מטמאין אותו מלמעלה. בעולם הזה- מטמאין אותו בעולם הבא. והנה רש"י פירש שם: מטמאין אותו הרבה- מניחין אותו להיטמא הרבה. אבל לשון מטמאין דחוק על זה.
אבל לפי מה שהעתקנו לעיל דברי הזוהר הקדוש, ניחא בפשטות. והוא שכתב שם שעל ידי דיבורים אסורים שדיבר, נמשכה רוח הטומאה עליהם, ואחר כך נוטלין החיצונים אלו הדיבורים האסורים הטמאים, ומטמאין בהם כל דברי הקדושה. ומאבד אותם בזה, שלא יוכלו לעלות למעלה לפני ה' יתברך , אחרי שרוח הטומאה מרחפת עליהם. וזהו שאמרו: מטמאין אותו הרבה. ומה שאמרו : מלמטה - מטמאין אותו למעלה, היינו שנמשכת טומאה מלמעלה גם על שורש נפשו.
ומה שאמרו: מטמאין אותו לעולם הבא - היינו בעת שימות, ונפשו תשוב לאלוקים, אשר נתנה ליתן שם דין וחשבון, ורצונו יהיה בוודאי שיכניסוהו לגן עדן- יפגועוהו המשחיתים וילבישוהו לבוש מאוס וטמא שנברא מעוונתיו, ומי יוכל לשער גודל הבזיון והכלימה, שיהיה לו על ידי לבוש זה. ומוכרח על ידי זה לרדת לגיהנם - מקום חושך וצלמוות להתכבס שם מחלאת עוונותיו.
אבל לפי מה שהעתקנו לעיל דברי הזוהר הקדוש, ניחא בפשטות. והוא שכתב שם שעל ידי דיבורים אסורים שדיבר, נמשכה רוח הטומאה עליהם, ואחר כך נוטלין החיצונים אלו הדיבורים האסורים הטמאים, ומטמאין בהם כל דברי הקדושה. ומאבד אותם בזה, שלא יוכלו לעלות למעלה לפני ה' יתברך , אחרי שרוח הטומאה מרחפת עליהם. וזהו שאמרו: מטמאין אותו הרבה. ומה שאמרו : מלמטה - מטמאין אותו למעלה, היינו שנמשכת טומאה מלמעלה גם על שורש נפשו.
ומה שאמרו: מטמאין אותו לעולם הבא - היינו בעת שימות, ונפשו תשוב לאלוקים, אשר נתנה ליתן שם דין וחשבון, ורצונו יהיה בוודאי שיכניסוהו לגן עדן- יפגועוהו המשחיתים וילבישוהו לבוש מאוס וטמא שנברא מעוונתיו, ומי יוכל לשער גודל הבזיון והכלימה, שיהיה לו על ידי לבוש זה. ומוכרח על ידי זה לרדת לגיהנם - מקום חושך וצלמוות להתכבס שם מחלאת עוונותיו.
טו' במנחם אבדרדוסית
2 הלכות חפץ חיים
הלכות רכילות, כלל א', סעיף י'
אסור לספר רכילות דרך רמאות. כגון שיודע שפלוני גרם עוול לחבירו, והיה ביניהם מריבה על זה. והוא רוצה לעורר את המחלוקת הישנה, ורצונו שחבירו לא ישים לב שהוא מעורר שוב את המריבה. לכן הוא מזכיר את הגנות או הרעה שחבירו עשה לו, וכאילו מסיח לפי תומו ואינו יודע מי עשה לחבירו את העוול. ועל ידי זה נזכר חבירו שפלוני גרם לו את העוול - אסור מפני איסור רכילות.
הלכות רכילות, כלל א', סעיף י"א
דע עוד, שאין חילוק באיסור רכילות בין אם מספר לו מפורש מה שאחד עשה לו, או דיבר עליו, לבין אם מספר לו במכתב. ואין הבדל אם מספר לו שפלוני גינה אותו, לבין אם מספר לו שפלוני גינה את סחורתו. כיון שעל ידי זה מכניס שנאה בליבו עליו.
קטע מספר שמירת הלשון
חלק שני פרק ב' עוד מענין "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (2)
.ולמה הדבר דומה? לחתן שמוליכין אותו השושבינין להכניסו לחופה, ובתוך כך פגעוהו ריקים ופוחזים. וישליכו עליו רפש וטיט וכל דבר מאוס מכף רגלו ועד ראשו. וכאשר יצעקו עליהם: הי ריקים ופוחזים!למה תעשו ככה? ואיזה השגתם כל כך רפש וטיט? הם מראים לכול שהחתן הוא ממיודעיהם, והוא בעצמו הכין הרפש והטיט עד למרבה. כן הדבר הזה ממש. האדם בעצמו על ידי חלאת עוונתיו בורא על ידי זה לבוש מאוס וטמא. ובעל כרחו מתלבש בו. ולא יוכל לפטור עצמו מזה אחרי שהוא הכינו בעצמו.
והוא כמו שאמר הכתוב (ישעיה נ' י"א): "לכו באור אשכם ובזיקות בערתם, מידי היתה זאת לכם". וכעין זה אמרו חז"ל (עבודה זרה כ אל יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה. הורו לנו בזה, שאם לא הכניס בתחילה במחשבותיו ההרהור, לא היו יכולין להתדבק בו רוחות הטומאה ולטמאותו.
וכל זה רמז לנו הכתוב בענין יהושע בן יהוצדק הכהן גדול, דכתיב (זכריה ג' א') ויראני את יהושע הכהן הגדול עומד לפני מלאך ה' והשטן עומד על ימינו לשטנו וגו' ויען ויאמר וגו' "הסירו הבגדים הצואים מעליו" וגו'.והנה הבגדים הצואים מורים על טומאת העוונות. שמאוסה כמו צואה. ומדכתיב "הסירו מעליו" - מוכח, שמהתחלה היה לבוש בהם בעל כרחו. וזהו שכתבה לנו התורה בקצרה (ויקרא י"א מ"ג) "ולא תטמאו בהם ונטמיתם בם".
והוא כמו שאמר הכתוב (ישעיה נ' י"א): "לכו באור אשכם ובזיקות בערתם, מידי היתה זאת לכם". וכעין זה אמרו חז"ל (עבודה זרה כ
אל יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה. הורו לנו בזה, שאם לא הכניס בתחילה במחשבותיו ההרהור, לא היו יכולין להתדבק בו רוחות הטומאה ולטמאותו.וכל זה רמז לנו הכתוב בענין יהושע בן יהוצדק הכהן גדול, דכתיב (זכריה ג' א') ויראני את יהושע הכהן הגדול עומד לפני מלאך ה' והשטן עומד על ימינו לשטנו וגו' ויען ויאמר וגו' "הסירו הבגדים הצואים מעליו" וגו'.והנה הבגדים הצואים מורים על טומאת העוונות. שמאוסה כמו צואה. ומדכתיב "הסירו מעליו" - מוכח, שמהתחלה היה לבוש בהם בעל כרחו. וזהו שכתבה לנו התורה בקצרה (ויקרא י"א מ"ג) "ולא תטמאו בהם ונטמיתם בם".
טז' במנחם אב(שמתם לב שיש את של שבת?בדרך כלל אין..)דרדוסית
בסיעתא דשמיא
2 הלכות חפץ חיים
הלכות רכילות', כלל ב', סעיף א'
אסור לספר רכילות אפילו בפני יחיד, וכל שכן בלשון רבים.
הלכות רכילות, כלל ב', סעיף ב'
אפילו אבק רכילות, אסור לספר בשום אופן. ואפילו אם האבק רכילות משתמע לשני פנים, אחד לגנאי והשני אינו לגנאי, אפילו אם אומר באופן שמשתמע שהראשון לא התכווין לספר בלשון גנאי, בכל זאת אם יודע שהשומע יאשים שהמספר הראשון סיפר בלשון גנאי - אסור לספר לו. כיון שמחפש עלילה להאשים את חבירו.
קטע מספר שמירת הלשון
חלק שני פרק ב' עוד מענין "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (3)
הנה הכתוב אומר "והתקדשתם והייתם קדושים". ואמרו חז"ל (יומא ל"ט.) אדם מקדש עצמו מעט - מקדשין אותו הרבה. מלמטה - מקדשין אותו מלמעלה. והנה בזה כל המאמר כפשוטו. הקדוש ברוך הוא שהוא מקור הטוב והחסד, מכיון שאדם כופה יצרו וממשיך עצמו מעט לצד הקדושה מעט - הקדוש ברוך הוא משפיע עליו קדושה הרבה במלוא חפניים. וכמו שאמרו חז"ל שאמר הקדוש ברוך הוא (שיר רבה ה') : פתחו לי פתח כפתחו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם. מלטה - מקדשין אותו אותו מלמעלה - היינו שנמשכת קדושה מלמעלה על שורש נשמתו. בעולם הזה, מקדשין אותו לעולם הבא. היינו בעת שיעלה למעלה ויצטרך לעמוד לפני ה', מלבישין אותו בגדי הוד והדר של קדושה.
יז' במנחם אבדרדוסית
בסיעתא דשמא
2 הלכות חפץ חיים
הלכות רכילות, כלל ב', סעיף ג'
יש אומרים שאם אחד סיפר על חבירו גנות בפני שלושה, אין בו משום רכילות אם יספרו למי שסופר עליו הרכילות שסופר עליו רכילות. והטעם הוא - כיון שכל דבר שסופר בפני שלושה אנשים, סופו שיתגלה בסוף. אבל אין לסמוך על דעה זאת למעשה כיון שרבים מהראשונים חולקים על דעה זו וסוברים שבכל מקרה אסור לספר לאחר גם אם סופר בפני שלושה, וכל שכן למסופר בעצמו.
הלכות רכילות, כלל ב', סעיף ד'
ולפי זה אם שותף רצה להסתלק בנידון העסק שלו משותפו, כי חשב שאחרים ישתתפו איתו, ובסוף לא עלתה בידו, אסור לגלות דבר זה לשותפו הראשון. אפילו שהדבר כבר התפרסם בפי שלושה. כיון שבוודאי יכעס על שותפו שרצה לעזוב אותו.
קטע מספר שמירת הלשון
חלק שני פרק ב' עוד מענין "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (4)
וזהו שכתוב (במדבר ט"ו מ') "למען תזכרו ועשיתם כל מצוותי והייתם קדושים לאלוהיכם". והנה לכאורה מה שאמרה התורה מיותר, שהרי כתוב מקודם "וזכרתם את כל מצוותי ועשיתם אותם"? והיה לו לכתוב שם, "והייתם קדושים לאלוהיכם"? אלא הכתוב מרמז שיש כאן עוד ענין נחוץ מאוד. שאימתי מועילין המצוות כל כך, שעל ידם יהיה האדם קדוש לה', כשהוא זהיר מלתור אחרי מחשבת הלב וראית עיניו. והנה אמרו חז"ל (ברכות י"ב על הפסוק הזה "ואחרי לבבכם" - זו מינות. "ואחרי עיניכם" - זו זנות. וכתב החינוך שבכלל מינות הוא כל מחשבות, שהם הפך דעת תורה. ובכלל זנות הוא מי שרודף אחרי תאוות העולם. עין שם.
על הפסוק הזה "ואחרי לבבכם" - זו מינות. "ואחרי עיניכם" - זו זנות. וכתב החינוך שבכלל מינות הוא כל מחשבות, שהם הפך דעת תורה. ובכלל זנות הוא מי שרודף אחרי תאוות העולם. עין שם.יח' במנחם אבדרדוסית
בסיעתא דשמיא!
2 הלכות חפץ חיים
הלכות רכילות, כלל ג', סעיף א' [הלכה יומית אחת]
אסור לספר רכילות גם אם הוא אמת גמור, אפילו שלא בפניו, גם אם יודע שהיה מספר את הרכילות בפניו ממש. וכל שכן אם מעיז לו לומר לו בפניו "אתה דיברת עליו כך וכך" "אתה עשית לו כך וכך", שעל ידי זה נגרם שנאה יותר חזקה. כיון שמי שסופר עליו, בטוח יותר שזה אמת גמור, כי אילולא זה היה אמת, לא היה מעיז לומר לו בפניו שהוא עשה כך.
קטע מספר שמירת הלשון
חלק שני פרק ב' עוד מענין "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (5)
ובזה ביארתי הפסוק בתהילים(פ"א י') "לא יהיה בך אל זר ולא תשתחווה לאל נכר אנכי ה' אלוקיך המעלך מארץ מצרים הרחב פיך ואמלאהו". ולכאורה היה לו לכתוב מתחילה "אנכי ה' אלוקיך וגו'"
ואחר כך: "לא יהיה בך אל זר". כמו שכתוב בתורה ולמה הפך הסדר? אכן חז"ל אמרו לנו (שבת ק"ה): איזהו אל זר שיש בגופו של אדם זה היצר הרע (דהינו שמתחילה מסיתו לעבור עברות, שאינן חמורות כ"כ, אך לבסוף עברה גוררת עברה ומתירו אפילו להשתחוות לעבודה זרה, עין שם בגמרא)
ובאור הכתוב (שם י"א): "אנכי המעלך" וכו' הוא כן: הלא העליתיך מארץ מצרים כדי שתקבל את התורה, וכמו שכתוב (שמות ג' י"ב) "וזה לך האות וגו', בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה", שזהו תכלית היציאה, וכמו שפרש רש"י ועל כן (תהילים פ"א י"א): "הרחב פיך ואמלאהו". והוא כמו שאמר הרב לתלמידו: פתח פיך ויאירו דבריך" ומה שאמר: הרחב פיך ואמלאהו" כי הקב"ה רוצה לתן לכל אחד מישראל חלק גדול בתורה, אכן באמת תלויה כל לפי כוח המקבל ולזה אמר: "הרחב פיך", רצה לומר: הכן עצמך לקבל הרב, "ואמלאהו" לפי ההרחבה של, אכן הקדים הכתוב: דאימתי יתקיים בידך? כש"לא יהיה בך אל זר" זהו היצר הרע, לא יהיה לו אכסניה בגופך, ואז תוכל להתחזק ולהרחיב פיך לתורה, "ואמלאהו". כי בעבור העליתיך מארץ (וכמו שכתוב{שמות י"ג ט'} "והיה לך לאות על ידך וגו', למען ה' בפיך"). אבל אם יש בגופך אל זר, דהינו מלא הרהורים , חס ושלום, לא אוכל למלאות רצונך להרחיב פיך בתורה.
ואחר כך: "לא יהיה בך אל זר". כמו שכתוב בתורה ולמה הפך הסדר? אכן חז"ל אמרו לנו (שבת ק"ה): איזהו אל זר שיש בגופו של אדם זה היצר הרע (דהינו שמתחילה מסיתו לעבור עברות, שאינן חמורות כ"כ, אך לבסוף עברה גוררת עברה ומתירו אפילו להשתחוות לעבודה זרה, עין שם בגמרא)
ובאור הכתוב (שם י"א): "אנכי המעלך" וכו' הוא כן: הלא העליתיך מארץ מצרים כדי שתקבל את התורה, וכמו שכתוב (שמות ג' י"ב) "וזה לך האות וגו', בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה", שזהו תכלית היציאה, וכמו שפרש רש"י ועל כן (תהילים פ"א י"א): "הרחב פיך ואמלאהו". והוא כמו שאמר הרב לתלמידו: פתח פיך ויאירו דבריך" ומה שאמר: הרחב פיך ואמלאהו" כי הקב"ה רוצה לתן לכל אחד מישראל חלק גדול בתורה, אכן באמת תלויה כל לפי כוח המקבל ולזה אמר: "הרחב פיך", רצה לומר: הכן עצמך לקבל הרב, "ואמלאהו" לפי ההרחבה של, אכן הקדים הכתוב: דאימתי יתקיים בידך? כש"לא יהיה בך אל זר" זהו היצר הרע, לא יהיה לו אכסניה בגופך, ואז תוכל להתחזק ולהרחיב פיך לתורה, "ואמלאהו". כי בעבור העליתיך מארץ (וכמו שכתוב{שמות י"ג ט'} "והיה לך לאות על ידך וגו', למען ה' בפיך"). אבל אם יש בגופך אל זר, דהינו מלא הרהורים , חס ושלום, לא אוכל למלאות רצונך להרחיב פיך בתורה.
יט' במנחם אבדרדוסית
בסיעתא דשמיא!
2 הלכות חפץ חיים
הלכות רכילות, כלל ג', סעיף ב'
אם ראובן סיפור על שמעון בפני לוי. והלך לוי וסיפור את הדברים לשמעון. אסור לשמעון לומר אחר כך לראובן : איך דיברת עלי בפני לוי? כי על ידי זה עובר רכילות על לוי. ואפילו אם לא יזכיר לו מפורש שלוי סיפר לו. אם על ידי זה יבין ראובן מעצמו מי סיפר לשמעון, אסור לומר לו.
הלכות רכילות, כלל ג', סעיף ג' ד'
ודע עוד, שאיסור רכילות נקרא גם אם לא אומר בפני מי שנוגע לו הענין. כגון שאומר סתם לחברו , כך וכך שמעתי על ראובן, שסיפר על שמעון כך וכך. כי דרכם של כאלה סיפורים להתגלגל ולגרום מריבה בין פלוני לבין מי שסיפר עליו.
וכל שכן שאסור לספר לאדם מה שסיפרו על בניו וקרוביו, כיון שדרך האדם להתרגז מכאלה סיפורים.
ואם כוונתו כשמספר לחבירו על מנת שיוכיח את ראובן שסיפר לשון הרע על שמעון, עיין בחלק א' כלל י' סעיף ו.
וכל שכן שאסור לספר לאדם מה שסיפרו על בניו וקרוביו, כיון שדרך האדם להתרגז מכאלה סיפורים.
ואם כוונתו כשמספר לחבירו על מנת שיוכיח את ראובן שסיפר לשון הרע על שמעון, עיין בחלק א' כלל י' סעיף ו.
קטע מספר שמירת הלשון
חלק שני פרק ב' עוד מענין "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (6)
ובכל זאת אל יפול לב האדם עליו.שקשה עליו לטהר מחשבותיו ולהסיר לגמרי הרהורי עבירה מליבו. דאם כן גם מצוותיו ותורותיו לא יועילו לקדש נפשו - ואיך יגיע לתכליתו? אבל העיקר בזה מה שכתבו חז"ל (יומא ל"ח הבא להטהר מסייעין אותו. וכיון שבכל ליבו הוא חפץ להסיר מחשבה רעה מליבו, וודאי יעזרו לו מן השמים. וחלילה אין לו לבטל שום מצוה ותורה גם אם אין מחשבתו טהורה לגמרי. ובכגון זה אמרו (פסחים נ לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות אף על פי שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה. היינו שקדושת התורה והמצווה יסייעוהו.. שיהיה בידו לעשות וללמוד גם לשמה. וזה שנרמזבפסוק הנזכר לעיל גופא: שמתחילה כתוב (במדבר ט"ו ל"ט) "וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם". כתב מצוות ה', היינו לשם ה' רק לענין זכירה, אבל לא בעשיה. שלא הגיע עדיין לטהרת המחשבה במעשה המצוות. בכל זאת יביאו אותו מעשיו אלו להסיר מחשבות הלב ולהתחזק על תאוותיו. ואחר יבוא למדרגה "ועשיתם את כל מצוותי" - שגם העשיה תהיה אחר כך רק לשם ה'. ובזה יבוא למדרגת הקדושה "והייתם קדושים". אמנם כל זה במי שבא לטהר ומתחזק להסיר מחשבות רעות ולהמנע מתאוותיו אז "הבא לטהר מסייעין אותו".
הבא להטהר מסייעין אותו. וכיון שבכל ליבו הוא חפץ להסיר מחשבה רעה מליבו, וודאי יעזרו לו מן השמים. וחלילה אין לו לבטל שום מצוה ותורה גם אם אין מחשבתו טהורה לגמרי. ובכגון זה אמרו (פסחים נ לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות אף על פי שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה. היינו שקדושת התורה והמצווה יסייעוהו.. שיהיה בידו לעשות וללמוד גם לשמה. וזה שנרמזבפסוק הנזכר לעיל גופא: שמתחילה כתוב (במדבר ט"ו ל"ט) "וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם". כתב מצוות ה', היינו לשם ה' רק לענין זכירה, אבל לא בעשיה. שלא הגיע עדיין לטהרת המחשבה במעשה המצוות. בכל זאת יביאו אותו מעשיו אלו להסיר מחשבות הלב ולהתחזק על תאוותיו. ואחר יבוא למדרגה "ועשיתם את כל מצוותי" - שגם העשיה תהיה אחר כך רק לשם ה'. ובזה יבוא למדרגת הקדושה "והייתם קדושים". אמנם כל זה במי שבא לטהר ומתחזק להסיר מחשבות רעות ולהמנע מתאוותיו אז "הבא לטהר מסייעין אותו".כ' במנחם אבדרדוסית
בסיעתא דשמיא!
2 הלכות חפץ חיים
הלכות רכילות, כלל ד', סעיף א'
איסור הרכילות הוא גם אם אינו מספר לו דבר חדש, אלא מסב את תשומת ליבו למעשה שעשו לו כבר והוא ידע, ומעורר מחדש את הענין. כגון שאומר לראובן "מה קורה בדינך", והשיב ראובן "פסקו כך וכך". ואומר לו "לא יפה שפסקו לך כך". אסור, כיון שעל ידי דיבורו נולד ענין חדש שגורם שנאה בלב ראובן על הפלוני שהיה איתו בדין.
הלכות רכילות, כלל ד', סעיף ב' ג'
אם ראובן גינה את שמעון בפני שניים, ועבר אחד מהם על איסור רכילות וסיפר לשמעון. אפילו ככה על השני להיזהר לא לספר לשעון, וכל שכן אם רוצה להטעים את הסיפור יותר, ונקרא הולך רכיל אם מספר לו. ואפילו אם שמעון שואלו בסתם, לא בשביל לחזק את הסיפור, בכל זאת אסור לספר לו. כי כשמספר לו שוב מחזק יותר את השנאה לראובן, כיוון שמתקבל יותר כששומע משני אנשים ששמעו את זה. או שהמריבה תתעורר מחדש כיון שישמע את הסיפור שוב.
ואם עבר וסיפר רכילות על חבירו, אין לו תקנה עד שיפייס אותו ויבקש ממנו מחילה, וגם יעשה תשובה לה', כיון שעבר על "לא תלך רכיל בעמך". וכמו שמבואר בחלק א' כלל ד' סעיף י"ב.
ואם עבר וסיפר רכילות על חבירו, אין לו תקנה עד שיפייס אותו ויבקש ממנו מחילה, וגם יעשה תשובה לה', כיון שעבר על "לא תלך רכיל בעמך". וכמו שמבואר בחלק א' כלל ד' סעיף י"ב.
קטע מספר שמירת הלשון
חלק שני פרק ג' כמה פרשיות בתורה בענין "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (1)
ראשון לכול מעשה דנחש. שסיפר לשון הרע על הקדוש ברוך הוא. ובזה גרם מיתה לכל באי עולם. ובפרשת ויצא (בראשית כח כ) "אם יהיה אלוהים עמדי ושמרני וכו'". ואמרו חז"ל "ושמרני" מלשון הרע. ובפרשת וישב במעשה דיוסף שכתוב (בראשית לז ב) "ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם". שזו היתה הסיבה הראשונה לרדת בני ישראל למצרים.
ובפרשת שמות (שמות ב יד) "אכן נודע הדבר".
עוד שם שאמר משה רבינו עליו השלום (שמות ד א) "והן לא יאמינו לי". שהשיב לו השם יתברך "מה זה בידך וגו' והיה לנחש". עוד שם "והנה ידו מצורעת כשלג".
ובפשרת יתרו (שמות יז ב) "וירב העם עם משהו וגו' על ריב בני ישראל" וסמוך לו "ויבוא עמלק". ובפרשת משפטים "לא תשא שמע שוא" שהוא עומד על המספר ועל המקבל. וסמוך לו "לא תהיה אחרי רבים לרעות". ובפרשת תצוה ענין המעיל "שפה יהיה לפיו סביב" וכל הפרשה "ונשמע קולו בבואו אל הקודש". וכל פרשת תזריע ומצורע. נגעי בתים, נגעי בגדים, נדעי אדם. "בדד יישב" מרוחק אף ממחנה ישראל. וכפרתו - צפרין המפטפטין.
ובפרשת קדושים "לא תלך רכיל בעמך". "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא".
ובפרשת בהר "ולא תונו איש את עמיתו", ומדובר גם על אונאת דברים שהוא דיבור רע. ובפרשת נשוא (במדבר ה ב) "וישלחו מן המחנה כל צרוע". היינו אפילו אם הוא גדול בתורה כדואג. ובפרשת בהעלותך "ותדבר מרים ואהרן במשה" וגו. וכל פרשת שלח לך המדברת מענין המרגלים.
ובפרשת חוקת "וידבר העם באלוהים ובמשה". ובפרשת כי תצא "כי תצא מחנה על אויבך ונשמרת מכל דבר רע". ואמרו חזל דבר רע- דבור רע. עוד פסוק "זכור את אשר עשה ה' אלוהיך למרים". ובפרשת תבוא "ארור מכה רעהו בסתר". שהוא עומד על לשון הרע. וידוע שכל הארורים פתחו בברכה ואמרו "ברוך אשר לא יכה", הרי שהזהיר בזה תהיה לו ברכה.
ובפרשת שמות (שמות ב יד) "אכן נודע הדבר".
עוד שם שאמר משה רבינו עליו השלום (שמות ד א) "והן לא יאמינו לי". שהשיב לו השם יתברך "מה זה בידך וגו' והיה לנחש". עוד שם "והנה ידו מצורעת כשלג".
ובפשרת יתרו (שמות יז ב) "וירב העם עם משהו וגו' על ריב בני ישראל" וסמוך לו "ויבוא עמלק". ובפרשת משפטים "לא תשא שמע שוא" שהוא עומד על המספר ועל המקבל. וסמוך לו "לא תהיה אחרי רבים לרעות". ובפרשת תצוה ענין המעיל "שפה יהיה לפיו סביב" וכל הפרשה "ונשמע קולו בבואו אל הקודש". וכל פרשת תזריע ומצורע. נגעי בתים, נגעי בגדים, נדעי אדם. "בדד יישב" מרוחק אף ממחנה ישראל. וכפרתו - צפרין המפטפטין.
ובפרשת קדושים "לא תלך רכיל בעמך". "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא".
ובפרשת בהר "ולא תונו איש את עמיתו", ומדובר גם על אונאת דברים שהוא דיבור רע. ובפרשת נשוא (במדבר ה ב) "וישלחו מן המחנה כל צרוע". היינו אפילו אם הוא גדול בתורה כדואג. ובפרשת בהעלותך "ותדבר מרים ואהרן במשה" וגו. וכל פרשת שלח לך המדברת מענין המרגלים.
ובפרשת חוקת "וידבר העם באלוהים ובמשה". ובפרשת כי תצא "כי תצא מחנה על אויבך ונשמרת מכל דבר רע". ואמרו חזל דבר רע- דבור רע. עוד פסוק "זכור את אשר עשה ה' אלוהיך למרים". ובפרשת תבוא "ארור מכה רעהו בסתר". שהוא עומד על לשון הרע. וידוע שכל הארורים פתחו בברכה ואמרו "ברוך אשר לא יכה", הרי שהזהיר בזה תהיה לו ברכה.
כא' במנחם אבדרדוסית
2 הלכות חפץ חיים
חפץ חיים - הקדמה (1) [הלכה יומית אחת]
ברוך ה' אלוהי ישראל אשר הבדילנו מכל העמים ונתן לנו תורתו והכניסנו לארץ הקודש כדי שנזכה לקיים כל מצוותיו. וכל כוונתו הוא רק לטובתנו כדי שעל ידי זה נהיה קדושים אליו כמו שכתוב (במדבר ט"ו מ') "למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לאלהיכם". ויהיה ביכולתינו לקבל את השפעת טובו ורוב חסדו בעולם הזה ובעולם הבא כמו שכתוב (דברים י"ב י"ג) "מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם וגו', לשמור את מצוות ה' ואת חוקותיו אשר אני מצוך היום לטוב לך".
ולא די בזה שנתן לנו את כלי חמדתו, אף גם צוה אותנו שלא נעזבנה. כמו שכתוב (משלי ד' ב') "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו". ולא כמידת בשר ודם שאם יתן לחברו מתנה טובה, וחברו אינו מתנהג בה כראוי, מצפה מתי חברו יפקירנה ויחזור ויזכה בה שוב. אבל לא כן חלק אלוקינו. כי הקים לנו בכל דור ודור בימי בית ראשון נביאים להחזירנו למוטב, ואף בימי בית שני שירד מצב היהודי בעוונתינו הרבים מקדושתנו הראשונה חסרו להם חמשה דברים שהיו להם בבית ראשון. עם כל זאת כשהיינו בארץ ישראל והיה לנו את בית המקדש, היינו יכולים להשלים כל חלקי הנפש שנמצאים בנו. כי בנפש יש גם רמ"ח אברים ושס"ה גידים רוחניים.
אך לבסוף בימי בית שני גברה שנאת חינם ולשון הרע בינינו, ובעוון זה חרב בית המקדש וגלינו מארצנו. ומאז ועד היום אנו מתפללים בכל יום לקדוש ברוך הוא שיקרב אותנו כמו שהבטיח לנו בתורה הקדושה ועל ידי נביאיו, ואין תפילתינו מתקבלת לפניו. כמו שאמרו חז"ח בברכות (דף ל"ב : מיום שנחרב בית המקדש, חומה של ברזל מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים.
ובאמת לא עליו חס ושלום היא תלונתינו, כי אם על עצמנו. כי מצדו לא יבצר חס ושלום כמו שכתוב בישעיה (נ"ט א') "הן לא קצרה יד ה' מהושיע ולא כבדה אוזנו משמוע כי אם עוונתיכם" וגו'. ובימי ר' יהושע בן לוי נמצא בגמרא סנהדרין (בפרק חלק דף צ"ח.) שהשיבו לו שהיום אם בקולו תשמעון יבוא משיח. אף שלא נשלם אז זמן הגלות שנקצב על ישראל. שיהיו אלף שנים בגלות כמנין יומו של הקדוש ברוך הוא. כמו שמצינו בדברי חז"ל. עם כל זאת היה כח התשובה מבטל את הגזירה. וכל שכן בזמנינו שעבר כבר שמונה שנה מאז שעבר היום הנ"ל. ואין הסיבה כי אם מצידנו, שבעוונתינו הרבים אין אנו מניחים לו שישרה שכינתו בתוכנו.
ולא די בזה שנתן לנו את כלי חמדתו, אף גם צוה אותנו שלא נעזבנה. כמו שכתוב (משלי ד' ב') "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו". ולא כמידת בשר ודם שאם יתן לחברו מתנה טובה, וחברו אינו מתנהג בה כראוי, מצפה מתי חברו יפקירנה ויחזור ויזכה בה שוב. אבל לא כן חלק אלוקינו. כי הקים לנו בכל דור ודור בימי בית ראשון נביאים להחזירנו למוטב, ואף בימי בית שני שירד מצב היהודי בעוונתינו הרבים מקדושתנו הראשונה חסרו להם חמשה דברים שהיו להם בבית ראשון. עם כל זאת כשהיינו בארץ ישראל והיה לנו את בית המקדש, היינו יכולים להשלים כל חלקי הנפש שנמצאים בנו. כי בנפש יש גם רמ"ח אברים ושס"ה גידים רוחניים.
אך לבסוף בימי בית שני גברה שנאת חינם ולשון הרע בינינו, ובעוון זה חרב בית המקדש וגלינו מארצנו. ומאז ועד היום אנו מתפללים בכל יום לקדוש ברוך הוא שיקרב אותנו כמו שהבטיח לנו בתורה הקדושה ועל ידי נביאיו, ואין תפילתינו מתקבלת לפניו. כמו שאמרו חז"ח בברכות (דף ל"ב
: מיום שנחרב בית המקדש, חומה של ברזל מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים.ובאמת לא עליו חס ושלום היא תלונתינו, כי אם על עצמנו. כי מצדו לא יבצר חס ושלום כמו שכתוב בישעיה (נ"ט א') "הן לא קצרה יד ה' מהושיע ולא כבדה אוזנו משמוע כי אם עוונתיכם" וגו'. ובימי ר' יהושע בן לוי נמצא בגמרא סנהדרין (בפרק חלק דף צ"ח.) שהשיבו לו שהיום אם בקולו תשמעון יבוא משיח. אף שלא נשלם אז זמן הגלות שנקצב על ישראל. שיהיו אלף שנים בגלות כמנין יומו של הקדוש ברוך הוא. כמו שמצינו בדברי חז"ל. עם כל זאת היה כח התשובה מבטל את הגזירה. וכל שכן בזמנינו שעבר כבר שמונה שנה מאז שעבר היום הנ"ל. ואין הסיבה כי אם מצידנו, שבעוונתינו הרבים אין אנו מניחים לו שישרה שכינתו בתוכנו.
קטע מספר שמירת הלשון
חלק שני פרק ג' כמה פרשיות בתורה בענין "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (2)
הנה אמרו חז"ל (סנהדרין כ"ו שאמר הקדוש ברוך הוא לדואג הרשע, כשתגיע לפרשיות מספרי לשון הרע, מה אתה דורש בהם? ובאורו: כשאדם עובר עבירה , בדרך הטבע הוא מתבייש ומיצר בנפשו כשהוא קורא על הענין בתורה. ומפני זה כתב האליהו רבה בסוף סימן קל"ח: מי שהוא עוור או פסח, אין לקרוא לו בתורה בפרשה זו , שלא יתבייש. וכמו כן מי שנחשד על עריות, אין לקרוא לו לתורה בפרשת עריות.
ואם נראה לעניינו, הרי בררנו למעלה שחלק גדול בתורה מדבר על ענינים אלו של שמירת הלשון. ואדם שלא מקפיד בעניני שמירת הלשון, בוודאי בימי חייו יעבור בזה כמה עשרות פעמים. וכמה תצטער נפשו כשיראו לו לעתיד לבוא על כמה עשרות פרשיות בתורה עבר. וידוע מה שאמרו חז"ל (חגיגה ה על הפסוק (עמוס ד יג) "כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שחו". שאפילו שיחה קלה מגידין לו לאדם בשעת הדין. וכל שכן דיבורים אסורים החמורים האלו. בוודאי יוכיחוהו ויערכוהו לנגד עיניו. כמו שאמר הכתוב (תהילים נ' כ') "תשב באחיך תדבר, בבן אמך תתן דופי וגו' אוכיחך ואערכה לעיניך". וידוע מה שכתב הגר"א, שעל כל דיבור האסור צריך לירד לשאול למטה הרבה מאוד, ואי אפשר לשער גודל היסורין והצרות שסובל בשביל דיבור אחד.
והנה אפילו בסוף כשיתנקה מעוונתיו מרוב הייסורים שסובל, ויזכה לטול חלקו בגן עדן, כמה יתבייש שם לנצח כשיגיע לפרשיות אלו. ויתבייש לפתוח פיו בענינים אלו, וזהו לא לשנה ולא לשנתיים, כי אם לנצח נצחים. בכל פעם שילמד פרשיות אלו יצטער לעצמו על זה שחטא והפקיר פרשיות רבות מהתורה.
שאמר הקדוש ברוך הוא לדואג הרשע, כשתגיע לפרשיות מספרי לשון הרע, מה אתה דורש בהם? ובאורו: כשאדם עובר עבירה , בדרך הטבע הוא מתבייש ומיצר בנפשו כשהוא קורא על הענין בתורה. ומפני זה כתב האליהו רבה בסוף סימן קל"ח: מי שהוא עוור או פסח, אין לקרוא לו בתורה בפרשה זו , שלא יתבייש. וכמו כן מי שנחשד על עריות, אין לקרוא לו לתורה בפרשת עריות. ואם נראה לעניינו, הרי בררנו למעלה שחלק גדול בתורה מדבר על ענינים אלו של שמירת הלשון. ואדם שלא מקפיד בעניני שמירת הלשון, בוודאי בימי חייו יעבור בזה כמה עשרות פעמים. וכמה תצטער נפשו כשיראו לו לעתיד לבוא על כמה עשרות פרשיות בתורה עבר. וידוע מה שאמרו חז"ל (חגיגה ה
על הפסוק (עמוס ד יג) "כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שחו". שאפילו שיחה קלה מגידין לו לאדם בשעת הדין. וכל שכן דיבורים אסורים החמורים האלו. בוודאי יוכיחוהו ויערכוהו לנגד עיניו. כמו שאמר הכתוב (תהילים נ' כ') "תשב באחיך תדבר, בבן אמך תתן דופי וגו' אוכיחך ואערכה לעיניך". וידוע מה שכתב הגר"א, שעל כל דיבור האסור צריך לירד לשאול למטה הרבה מאוד, ואי אפשר לשער גודל היסורין והצרות שסובל בשביל דיבור אחד.והנה אפילו בסוף כשיתנקה מעוונתיו מרוב הייסורים שסובל, ויזכה לטול חלקו בגן עדן, כמה יתבייש שם לנצח כשיגיע לפרשיות אלו. ויתבייש לפתוח פיו בענינים אלו, וזהו לא לשנה ולא לשנתיים, כי אם לנצח נצחים. בכל פעם שילמד פרשיות אלו יצטער לעצמו על זה שחטא והפקיר פרשיות רבות מהתורה.
כב' במנחם אבדרדוסית
2 הלכות חפץ חיים
חפץ חיים - הקדמה (2) [הלכה יומית אחת]
וכאשר נחפשה דרכינו ונחקורה, איזה עוונות הם העיקריים לאריכות גלותינו נמצאם הרבה. אך חטא הלשון עולה על כולו בגלל כמה טעמים.
אחד, כי זה היה הסיבה העיקרית לסיבת גלותינו. אם כן כל זמן שלא נתקן את זה החטא, איך תוכל להיות גאולה. כשזה החטא שגרם לכך שנגלה מארצנו, על אחת כמה וכמה שאין מניח לנו לבוא לארצנו.
ועוד הלא ידוע שנגזר עלינו גלות מעת מעשה המרגלים, כמו שכתוב בתהילים, כמו שכתוב בתהילים (פרק ק"ו, כ"ו-כ"ז) "וישא ידו להם להפיל אותם וגו' בגויים ולזרותם בארצות". וכמו שפירש רש"י שם. וחטא המרגלים הלא היה לשון הרע, אם כן מוכרחים אנו לתקן עוון זה קודם הגאולה.
ועוד נמצא מפורש שעוון זה גורם שיהיו ישראל נרדים בפרך. ממה שכתוב בפרשת שמות (ב' י"ד) "אכן נודע הדבר". ועוד נמצא מפורש במדרש רבה (דברים רבה ו' י"ד): "אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה על ידי שהיה לשון הרע ביניכם - סילקתי שכינה מביניכם אבל לעתיד לבוא וכו'. ועוד מקרא מפורש בפרשת ברכה (דברים ל"ג ה') : ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל" ופרש רש"י שם, שאימתי מלך הוא בישורון? דווקא כשהם יחד שבטי ישראל ולא אגודות אגודות, וידוע שדבר זה רגיל לבוא על ידי לשון הרע.
ולבד זה, היאך יכולות לחול עלינו ברכותיו של הקדוש ברוך הוא, שאנו מקוים לזה, כיון שבעוונתינו הרבים אנו מורגלים בעוון זה. הלא יש על זה ארור מפורש בתורה (דברים כ"ז כ"ד) "ארור מכה רעהו בסתר". שהוא עולה על לשון הרע. ולבד שאר ארוין שיש שם.
ולבד זה ידוע הוא מגמרא בערכין (ט"ו שגודל עוןו זה הוא עד אין שיעור, עד שאמרו עליו שהוא ככופר בעיקר, חס ושלום. ואמרו בירושלמי בפאה (א' א') שנפרעים מן האדם עבור עוון זה בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא.
ועיין לקמן בפתיחת ובספרי שמירת הלשון שם העתקנו כל מאמרי הש"ס והמדרשים והזוהר הנזכרים בענין זה, ומי שיעיין ויתבונן היטב בהם, תסמר שערות ראשו מגודל העוון.
קטע מספר שמירת הלשון
חלק שני פרק ג' כמה פרשיות בתורה בענין "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (3)
והנה ידוע מה שכתב בספר חסידים , שמצוה שאין לה דורשים היא כמת מצוה ואותה מצוה מקטרגת ואומרת : כמה גרועה אני, שנעלמתי לגמרי ולא מקיימים אותי. והנה זה אפילו במצוה אחת, וכל שכן לפי מה שערכנו לפני הקורא שיש חלק גדול בתורה בעניני שמירת הלשון, אם כן חלק גדול מהתורה מוטל בבזיון. וכמה גדול שכר מי שנזהר לא להכשל בזה, והוא נותן כבוד למצוות האלה. ועליו אמר הכתוב (שמואל א' ב' ל') "כי מכבדי אכבד".
חפץ חיים - הקדמה (2) [הלכה יומית אחת]
וכאשר נחפשה דרכינו ונחקורה, איזה עוונות הם העיקריים לאריכות גלותינו נמצאם הרבה. אך חטא הלשון עולה על כולו בגלל כמה טעמים.
אחד, כי זה היה הסיבה העיקרית לסיבת גלותינו. אם כן כל זמן שלא נתקן את זה החטא, איך תוכל להיות גאולה. כשזה החטא שגרם לכך שנגלה מארצנו, על אחת כמה וכמה שאין מניח לנו לבוא לארצנו.
ועוד הלא ידוע שנגזר עלינו גלות מעת מעשה המרגלים, כמו שכתוב בתהילים, כמו שכתוב בתהילים (פרק ק"ו, כ"ו-כ"ז) "וישא ידו להם להפיל אותם וגו' בגויים ולזרותם בארצות". וכמו שפירש רש"י שם. וחטא המרגלים הלא היה לשון הרע, אם כן מוכרחים אנו לתקן עוון זה קודם הגאולה.
ועוד נמצא מפורש שעוון זה גורם שיהיו ישראל נרדים בפרך. ממה שכתוב בפרשת שמות (ב' י"ד) "אכן נודע הדבר". ועוד נמצא מפורש במדרש רבה (דברים רבה ו' י"ד): "אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה על ידי שהיה לשון הרע ביניכם - סילקתי שכינה מביניכם אבל לעתיד לבוא וכו'. ועוד מקרא מפורש בפרשת ברכה (דברים ל"ג ה') : ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל" ופרש רש"י שם, שאימתי מלך הוא בישורון? דווקא כשהם יחד שבטי ישראל ולא אגודות אגודות, וידוע שדבר זה רגיל לבוא על ידי לשון הרע.
ולבד זה, היאך יכולות לחול עלינו ברכותיו של הקדוש ברוך הוא, שאנו מקוים לזה, כיון שבעוונתינו הרבים אנו מורגלים בעוון זה. הלא יש על זה ארור מפורש בתורה (דברים כ"ז כ"ד) "ארור מכה רעהו בסתר". שהוא עולה על לשון הרע. ולבד שאר ארוין שיש שם.
ולבד זה ידוע הוא מגמרא בערכין (ט"ו
שגודל עוןו זה הוא עד אין שיעור, עד שאמרו עליו שהוא ככופר בעיקר, חס ושלום. ואמרו בירושלמי בפאה (א' א') שנפרעים מן האדם עבור עוון זה בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא.ועיין לקמן בפתיחת ובספרי שמירת הלשון שם העתקנו כל מאמרי הש"ס והמדרשים והזוהר הנזכרים בענין זה, ומי שיעיין ויתבונן היטב בהם, תסמר שערות ראשו מגודל העוון.
קטע מספר שמירת הלשון
חלק שני פרק ג' כמה פרשיות בתורה בענין "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (3)
והנה ידוע מה שכתב בספר חסידים , שמצוה שאין לה דורשים היא כמת מצוה ואותה מצוה מקטרגת ואומרת : כמה גרועה אני, שנעלמתי לגמרי ולא מקיימים אותי. והנה זה אפילו במצוה אחת, וכל שכן לפי מה שערכנו לפני הקורא שיש חלק גדול בתורה בעניני שמירת הלשון, אם כן חלק גדול מהתורה מוטל בבזיון. וכמה גדול שכר מי שנזהר לא להכשל בזה, והוא נותן כבוד למצוות האלה. ועליו אמר הכתוב (שמואל א' ב' ל') "כי מכבדי אכבד".
כג' במנחם אבדרדוסית
בסיעתא דשמיא!
2 הלכות חפץ חיים
חפץ חיים - הקדמה (3) [הלכה יומית אחת]
ונראה פשוט שהטעם שהחמירה תורה כל כך בזה העוון, משום שמעורר בזה את המקטרג הגדול על כלל ישראל, ועל ידי זה הורג כמה אנשים בכמה מדינות.
וזה לשון הזוהר פשרת פקודי (תרגום): יש רוח אחד שעומד על בעלי לשון הרע. כי כשבני אדם מתעוררים בלשון הרע, אז מתעורר הרוח הרע ההוא למעלה, וכאן נקרא סכסוכא, והוא שורה על התעוררות לשון הרע שאמרו אנשים. והוא נכנס למעלה. וגורם בהתעוררות ההיא של לשון הרע מוות והרס בעולם.
אוי לאלו שמעוררים את הצד הרע הזה, ואינם שומרים את פיהם ולשונם. שאינם יודעים שבהתעוררות למטה תלויה התעוררות של מעלה, בין לטוב בין לרע. וכולם דוברי רכיל על העולם לעורר על הנחש הגדול הזה לדבר רכילות על העולם. והכול בגלל התעוררות לשון הרע, כשנמצאת התעוררות שלו למטה.
ונוכל לומר שזו כוונת הגמרא בערכין: כל המספר לשון הרע מגדיל עוונות עד לשמים שנאמר "שתו בשמים פיהם, ולשונם תהלך בארץ". פרוש: אף שלשונו מהלך בארץ, אבל פיו שת בשמים. וכן מובא בתנא דבי אליהו שהלשון הרע שהוא מספר עולה עד כסא הכבוד. ומזה נוכל לידע את גודל החורבן שמחריבים בעלי לשון הרע את כלל ישראל.
ועוד פגם גדול יש בלשון הרע. שעל ידי זה מונע את הדיבורים של קודש שהוא מדבר מלעלות ללמעלה.
וזה לשון הזוהר הקדוש פרשת פקודי (תרגום): ומרוח הרע הזה תלויים כמה מעוררי דין אחרים. שהם ממונים לאחוז בדבר רע או בדבר טינוף שהאדם מוציא מפיו. ואחר כך מוציא מפיו דברים קדושים. אוי להם, אוי לחייהם, אלו בני אדם גורמים לאלו מעוררי הדין האחרים לשלוט ולפגום מקום הקדוש. אוי להם בעולם הזה, אוי להם בעולם הבא. כי אלו רוחות הטומאה לוקחים את דבר הטומאה שאמר פיו, וכשהאדם מוציא אחר מפיו דבר קדושה, מקדימים אלו רוחות הטומאה ולוקחים דבר הטומאה ההוא ומטמאים דבר הקדושה ההוא. והאדם אינו זוכה בה בדבר הקדושה, וכביכול נחלש כח הקדושה. עד כאן לשון הזוהר.
וכאשר נעמיק בזה הענין נמצא עוד יותר, שהוא מגדיל הקלקול בכל העולמות ומחשיך וממעט אורן. על ידי שרגילות לכמה אנשים שכופלים את הלאו הזה מאות ואלפי פעמים במשך חייהם. כי אפילו עוון קטן כשיכפיל אותו הרבה פעמים נהיה בסוף כעבות העגלה כמו שצוח ישעיה (ה' י"ח) "הוי מושכי העוון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה". והמשל מחוט המשי, כשיכפלנו מאות פעמים, וכל שכן בחטא הזה שהוא חמור מצד עצמו עד מאוד ורגילים לעבוד עליו מאות פעמים. שוודאי הקלקול הוא למעלה מאין שיעור.
וזה לשון הזוהר פשרת פקודי (תרגום): יש רוח אחד שעומד על בעלי לשון הרע. כי כשבני אדם מתעוררים בלשון הרע, אז מתעורר הרוח הרע ההוא למעלה, וכאן נקרא סכסוכא, והוא שורה על התעוררות לשון הרע שאמרו אנשים. והוא נכנס למעלה. וגורם בהתעוררות ההיא של לשון הרע מוות והרס בעולם.
אוי לאלו שמעוררים את הצד הרע הזה, ואינם שומרים את פיהם ולשונם. שאינם יודעים שבהתעוררות למטה תלויה התעוררות של מעלה, בין לטוב בין לרע. וכולם דוברי רכיל על העולם לעורר על הנחש הגדול הזה לדבר רכילות על העולם. והכול בגלל התעוררות לשון הרע, כשנמצאת התעוררות שלו למטה.
ונוכל לומר שזו כוונת הגמרא בערכין: כל המספר לשון הרע מגדיל עוונות עד לשמים שנאמר "שתו בשמים פיהם, ולשונם תהלך בארץ". פרוש: אף שלשונו מהלך בארץ, אבל פיו שת בשמים. וכן מובא בתנא דבי אליהו שהלשון הרע שהוא מספר עולה עד כסא הכבוד. ומזה נוכל לידע את גודל החורבן שמחריבים בעלי לשון הרע את כלל ישראל.
ועוד פגם גדול יש בלשון הרע. שעל ידי זה מונע את הדיבורים של קודש שהוא מדבר מלעלות ללמעלה.
וזה לשון הזוהר הקדוש פרשת פקודי (תרגום): ומרוח הרע הזה תלויים כמה מעוררי דין אחרים. שהם ממונים לאחוז בדבר רע או בדבר טינוף שהאדם מוציא מפיו. ואחר כך מוציא מפיו דברים קדושים. אוי להם, אוי לחייהם, אלו בני אדם גורמים לאלו מעוררי הדין האחרים לשלוט ולפגום מקום הקדוש. אוי להם בעולם הזה, אוי להם בעולם הבא. כי אלו רוחות הטומאה לוקחים את דבר הטומאה שאמר פיו, וכשהאדם מוציא אחר מפיו דבר קדושה, מקדימים אלו רוחות הטומאה ולוקחים דבר הטומאה ההוא ומטמאים דבר הקדושה ההוא. והאדם אינו זוכה בה בדבר הקדושה, וכביכול נחלש כח הקדושה. עד כאן לשון הזוהר.
וכאשר נעמיק בזה הענין נמצא עוד יותר, שהוא מגדיל הקלקול בכל העולמות ומחשיך וממעט אורן. על ידי שרגילות לכמה אנשים שכופלים את הלאו הזה מאות ואלפי פעמים במשך חייהם. כי אפילו עוון קטן כשיכפיל אותו הרבה פעמים נהיה בסוף כעבות העגלה כמו שצוח ישעיה (ה' י"ח) "הוי מושכי העוון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה". והמשל מחוט המשי, כשיכפלנו מאות פעמים, וכל שכן בחטא הזה שהוא חמור מצד עצמו עד מאוד ורגילים לעבוד עליו מאות פעמים. שוודאי הקלקול הוא למעלה מאין שיעור.
קטע מספר שמירת הלשון
חלק שני פרק ג' כמה פרשיות בתורה בענין "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (4)
והנה ידוע מה שאמרו חז"ל שהמקיים מצוה, אף על פי שה' ציוה אותנו לקיים אותה, מחשיב הקדוש ברוך כאילו המקיים חידש את המצוה. וזה אפילו במצוה אחת.
וכל שכן בענין זה של שמירת הלשון, ייחשב לו כאילו חדש בעצמו את כל הענינים הקדושים שכתובים בפרשיות אלו שעוסקים בעניני שמירת הלשון. כמה גדולה וכבוד יקבל לעתיד על ידי זה, וכמה ישמח ליבו. ויקויים בו הפסוק "ישמח לב מבקשי ה'".
וכל שכן בענין זה של שמירת הלשון, ייחשב לו כאילו חדש בעצמו את כל הענינים הקדושים שכתובים בפרשיות אלו שעוסקים בעניני שמירת הלשון. כמה גדולה וכבוד יקבל לעתיד על ידי זה, וכמה ישמח ליבו. ויקויים בו הפסוק "ישמח לב מבקשי ה'".
כד' במנחם אבדרדוסית
בסיעתא דשמיא!
2 הלכות חפץ חיים
חפץ חיים - הקדמה (4) [הלכה יומית אחת]
ואחשבה לדעת מדוע לאו זה נעשה הפקר לכל כך הרבה בני אדם.
והתבוננתי שזה בגלל כמה סיבות. להמון מצד אחד, וללומדים מצד שני.
ההמון אינם יודעים שאסור לשון הרע הוא גם על אמת. ולבעלי תורה, למרות שיודעים שלשון הרע הוא גם על אמת, יש מהם שהיצר הרע מטעה אותם. אחד, שמי שמספרים עליו את הלשון הרע נחשב לחונף שמותר לספר עליו לשון הרע, כי מצווה לפרסם החנפים והרשעים.
ופעמים אומר לו: הלא פלוני הוא בעל מחלוקת ומותר לספר לשון הרע עליו.
ולפעמים מפתהו בהיתר דאפי תלתא (לפני שלושה אנשים).
ופעמים בהיתר דאפי מרא (בפני המדובר). שמסכים בעצמו בעת הסיפור שהיה אומר לו בפניו. ומגלה לו היצר הרע את כל המאמרים השיייכים להיתרים האלה.
ופעמים הוא משכנע אותו שעצם מה שמספר לא נחשב לשון הרע, כגון שמספר שאינו חכם.
כללו של דבר: או שמפתהו שאין דבר כזה בכלל אסור לשון הרע, או שעל איש כזה התורה לא אסרה לספר לשון הרע.
ואם רואה היצר הרע שבכאלה ענינים לא ינצח, הוא מרמה אותו להיפך. שמראה לו שכל דבר נכנס בכלל לשון הרע, ואם כן אי אפשר לחיות בעולם הזה בלי לפרוש מעניני העולם. כעין דיבת הנחש הערום (בראשית ג' א') "אף כי אמר אלוהים לא תאכלו מכל עץ בגן".
ולבד זה חסרה להרבה אנשים ידיעה בענין אסור קבלת לשון הרע. שאסורו הוא אפילו להאמין בלב, רק מותר לחשוש. ואף אינם יודעים לתקן אם עברו על אסור לשון הרע ורכילות.
ומצד סיבות אלו נתמוטט הענין מכל וכל. כי ממילא הורגל האיש לדבר כל מה שמזדמן לו לצאת מפיו. ולא להתבונן בו אם הוא בכלל לשון הרע. והורגלנו כל כך באיסור זה, עד שבעיני אנשים רבים לא נחשב לעוון כלל. אפילו אם אדם ידבר לשון הרע, וישאלהו אחד : מדוע דיברת לשון הרע ורכילות? יחשוב בליבו שבא לעשותו צדיק וחסיד, ולא יקבל דברי המוכיח כיון שרואה שהדבר הפקר אצל כולם.
וכל אלו הסיבות הוא מפני שלא התקבץ במקום אחד יחד כל הלכות לשון הרע ורכילות. שיתבאר פרטיהם ודקדוקיהם. אבל הם מפוזרים בש"ס ופוסקים. ואפי' הרמב"ם פרק ז' מהלכות דעות ורבינו יונה בשערי תשובה שעשו לנו דרך סלולה בהלכה זו, קצרו מאוד כדרכן של ראשונים. וגם יש הרבה דינים שלא באו בדבריהם.
והתבוננתי שזה בגלל כמה סיבות. להמון מצד אחד, וללומדים מצד שני.
ההמון אינם יודעים שאסור לשון הרע הוא גם על אמת. ולבעלי תורה, למרות שיודעים שלשון הרע הוא גם על אמת, יש מהם שהיצר הרע מטעה אותם. אחד, שמי שמספרים עליו את הלשון הרע נחשב לחונף שמותר לספר עליו לשון הרע, כי מצווה לפרסם החנפים והרשעים.
ופעמים אומר לו: הלא פלוני הוא בעל מחלוקת ומותר לספר לשון הרע עליו.
ולפעמים מפתהו בהיתר דאפי תלתא (לפני שלושה אנשים).
ופעמים בהיתר דאפי מרא (בפני המדובר). שמסכים בעצמו בעת הסיפור שהיה אומר לו בפניו. ומגלה לו היצר הרע את כל המאמרים השיייכים להיתרים האלה.
ופעמים הוא משכנע אותו שעצם מה שמספר לא נחשב לשון הרע, כגון שמספר שאינו חכם.
כללו של דבר: או שמפתהו שאין דבר כזה בכלל אסור לשון הרע, או שעל איש כזה התורה לא אסרה לספר לשון הרע.
ואם רואה היצר הרע שבכאלה ענינים לא ינצח, הוא מרמה אותו להיפך. שמראה לו שכל דבר נכנס בכלל לשון הרע, ואם כן אי אפשר לחיות בעולם הזה בלי לפרוש מעניני העולם. כעין דיבת הנחש הערום (בראשית ג' א') "אף כי אמר אלוהים לא תאכלו מכל עץ בגן".
ולבד זה חסרה להרבה אנשים ידיעה בענין אסור קבלת לשון הרע. שאסורו הוא אפילו להאמין בלב, רק מותר לחשוש. ואף אינם יודעים לתקן אם עברו על אסור לשון הרע ורכילות.
ומצד סיבות אלו נתמוטט הענין מכל וכל. כי ממילא הורגל האיש לדבר כל מה שמזדמן לו לצאת מפיו. ולא להתבונן בו אם הוא בכלל לשון הרע. והורגלנו כל כך באיסור זה, עד שבעיני אנשים רבים לא נחשב לעוון כלל. אפילו אם אדם ידבר לשון הרע, וישאלהו אחד : מדוע דיברת לשון הרע ורכילות? יחשוב בליבו שבא לעשותו צדיק וחסיד, ולא יקבל דברי המוכיח כיון שרואה שהדבר הפקר אצל כולם.
וכל אלו הסיבות הוא מפני שלא התקבץ במקום אחד יחד כל הלכות לשון הרע ורכילות. שיתבאר פרטיהם ודקדוקיהם. אבל הם מפוזרים בש"ס ופוסקים. ואפי' הרמב"ם פרק ז' מהלכות דעות ורבינו יונה בשערי תשובה שעשו לנו דרך סלולה בהלכה זו, קצרו מאוד כדרכן של ראשונים. וגם יש הרבה דינים שלא באו בדבריהם.
קטע מספר שמירת הלשון
חלק שני פרק ד' "על ידי חטא הלשון מתפרסמין עוונותיו של אדם למעלה, ומקלקל לעצמו וכל העולם" (1)
כתוב בתורה (שמות ב' י"ד) "וירא משה ויאמר : אכן נודע הדבר". ופירש רש"י שהיה משה מתמה על מה ישראל שרויים בגלות יותר משאר עמין, וכשראה שדיברו לשון הרע התיישבה דעתו. וקשה, שלכאורה כתוב ביחזקאל שהיו להם עוונות חמורים כמו עבודה זרה. דווקא על עוון לשון נתיישבה דעתו שראויים ללקות בגלות?
אלא הבאור על פי הזוהר הקדוש. שעל ידי לשון הרע הוא מעורר את המקטרג הגדול על כלל ישראל. שמובא בזוהר שכשאדם מספר לשון הרע, מתעורר רוח טמאה למעלה בשם סכסוסא, והיא עולה למעלה וגורמת למוות חרב והרג בעולם.
בלא חטא הלשון אין כח למקטרג ההוא להודיע בשמים את חטאי האנשים ולתבוע דין עליהם. אבל ברגע שקיים לשון הרע, ניתן כח לשטן לקטרג. בהתחלה משה רבינו חשב שאין ביהודים במצרים חטא לשון הרע, והתפלא איך ניתן כח לשטן לקטרג. אבל ברגע שראה שיש ביניהם לשון הרע, הבין איך נודע למעלה והתפרסמו חטא בני ישראל בעבודה זרה.
אלא הבאור על פי הזוהר הקדוש. שעל ידי לשון הרע הוא מעורר את המקטרג הגדול על כלל ישראל. שמובא בזוהר שכשאדם מספר לשון הרע, מתעורר רוח טמאה למעלה בשם סכסוסא, והיא עולה למעלה וגורמת למוות חרב והרג בעולם.
בלא חטא הלשון אין כח למקטרג ההוא להודיע בשמים את חטאי האנשים ולתבוע דין עליהם. אבל ברגע שקיים לשון הרע, ניתן כח לשטן לקטרג. בהתחלה משה רבינו חשב שאין ביהודים במצרים חטא לשון הרע, והתפלא איך ניתן כח לשטן לקטרג. אבל ברגע שראה שיש ביניהם לשון הרע, הבין איך נודע למעלה והתפרסמו חטא בני ישראל בעבודה זרה.
-------------------------------------
תוספת מיוחדת שמצאתי ברשת:
מוטב לרדת באמצע הדרך ולא
OOלשמוע לשון הרע
פעם נסע החפץ חיים בעגלה עם סוחרי בהמות וסוסים.
בכל הדרך שוחחו הסוחרים על שוורים, פרות, סוסים וכדו'. ר' ישראל מאיר ישב שקוע במחשבותיו ולא שם לבו לשיחותיהם.
פתאום העלה אחר האנשים שיחה על סוחרים אחרים והתחיל ללעוג עליהם. ר' ישראל מאיר כאילו הקיץ משנתו,
והעיר להם בנחת: "אחים! עד כה עסקתם בשיחה נאה על הסוסים והשוורים הנוגעת לפרנסתכם, אבל למה עברתם לשוחח בעסקי הבריות? הרי יש בזה עבירות חמורות של לשון הרע ורכילות".
שכניו בעגלה, שהיו אנשים פשוטים, חשבו אותו להלך או ל"משולח" והגיבו בדברי לעג ובוז על אשר הוא מתערב בענייניהם ומטיף להם דברי תוכחה.
ר' ישראל מאיר לא השיב לגידופיהם והיה נראה כאילו הוא נהנה מכך כיוון שהם הפסיקו בינתיים את שיחותיהם בעניני לשון הרע.
לאחר שגמרו ללעוג לו, הם המשיכו לספר על חבריהם. החפץ חיים העיר להם שוב והתחנן לפניהם שידברו על סוסיהם ופרותיהם ולא על חבריהם. כשלא הועילו דבריו הוא ביקש
מהעגלון שיוריד אותו מהעגלה.
מוטב לו להשאר באמצע הדרך מלשבת בחבורת לצים ולהקשיבOO לדברי לשון הרע ורכילות.
(המאורות הגדולים)
כה' במנחם אבדרדוסית
2 הלכות חפץ חיים
חפץ חיים - הקדמה (5) [הלכה יומית אחת]
על כן אזרתי כגבר חלצי, בעזרת ה' החונן לאדם דעת, וקבצתי כל דיני לשון הרע ורכילות אל ספר. ולקטתי אותם מכל המקומות המפוזרים.
וחלקתי את הספר לשני חלקים. א. הלכות איסורי לשון הרע. ב. הלכות אסורי רכילות. ואחר כך חלקתי את ההלכות הנ"ל לכללים, וכל כלל לכמה סעיפים. כדי שירוץ הקורא בו, וכמעט בכל כלל ציירתי ציורים הקשורים בו, כדי שממנו יתבונן הקורא איך להיזהר בזה למעשה.
וקראתי את שם הספר בכללו "חפץ חיים" על שם הכתוב (תהילים ל"א י"ג) "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה". ומפני שלא יקוץ הקורא בקריאתו כל דין דין ומקורו מחמת האריכות שנמצא בו לפעמים, על כן חלקתיו לשנים. הפנים והוא ההלכה היוצאת אחר ברור כל הדברים נקרא "מקור החיים", כי הדבור שבאדם יוצא ממקור הנפש החיה אשר בו וכמו שכתוב (בראשית ב' ז') "ויהי האדם לנפש חיה". ותרגם אונקלוס: לרוח ממללא. ובאור סביב לו יקרא בשם "באר מים חיים" כי הוא הבאר שדליתי ממנו את באר החיים הפנימי.
וידע אחי הקורא שאפילו כל דבר פשוט שנמצא בפנים, הראיתי את מקורו בבאר מים חיים. למען יבורר לעיני כל, שספר זה לא חברתיו על פי מידת חסידות, רק על צד הדין.
וחלקתי את הספר לשני חלקים. א. הלכות איסורי לשון הרע. ב. הלכות אסורי רכילות. ואחר כך חלקתי את ההלכות הנ"ל לכללים, וכל כלל לכמה סעיפים. כדי שירוץ הקורא בו, וכמעט בכל כלל ציירתי ציורים הקשורים בו, כדי שממנו יתבונן הקורא איך להיזהר בזה למעשה.
וקראתי את שם הספר בכללו "חפץ חיים" על שם הכתוב (תהילים ל"א י"ג) "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה". ומפני שלא יקוץ הקורא בקריאתו כל דין דין ומקורו מחמת האריכות שנמצא בו לפעמים, על כן חלקתיו לשנים. הפנים והוא ההלכה היוצאת אחר ברור כל הדברים נקרא "מקור החיים", כי הדבור שבאדם יוצא ממקור הנפש החיה אשר בו וכמו שכתוב (בראשית ב' ז') "ויהי האדם לנפש חיה". ותרגם אונקלוס: לרוח ממללא. ובאור סביב לו יקרא בשם "באר מים חיים" כי הוא הבאר שדליתי ממנו את באר החיים הפנימי.
וידע אחי הקורא שאפילו כל דבר פשוט שנמצא בפנים, הראיתי את מקורו בבאר מים חיים. למען יבורר לעיני כל, שספר זה לא חברתיו על פי מידת חסידות, רק על צד הדין.
קטע מספר שמירת הלשון
חלק שני פרק ד' "על ידי חטא הלשון מתפרסמין עוונותיו של אדם למעלה, ומקלקל לעצמו וכל העולם" (2)
מכיון שכשאדם מדבר לשון הרע מעורר את המקטרג למעלה, על האדם להיות זהיר מאוד מחטא זה, כדי שלא יקלקל לעצמו ולכל העולם.
והנה כשאדם גוזל מחבירו, תקונו שישיב לו את הגזילה. אם ציער או בייש את חבירו, תיקונו שיפייסנו עד שימחל לו. אבל מי שחטא בלשון הרע ועורר את המקטרג הגדול, אי אפשר לדעת כמה אנשים ניזוקו וירדו מנכסיהם, או מתו, בגלל דיבור לשון הרע שדיבר. ועל כן השומר נפשו ירחק מזה מאוד.
והנה כשאדם גוזל מחבירו, תקונו שישיב לו את הגזילה. אם ציער או בייש את חבירו, תיקונו שיפייסנו עד שימחל לו. אבל מי שחטא בלשון הרע ועורר את המקטרג הגדול, אי אפשר לדעת כמה אנשים ניזוקו וירדו מנכסיהם, או מתו, בגלל דיבור לשון הרע שדיבר. ועל כן השומר נפשו ירחק מזה מאוד.
כו' במנחם אבדרדוסית
בסיעתא דשמיא!
2 הלכות חפץ חיים
חפץ חיים - הקדמה (6) [הלכה יומית אחת]
גם חיברתי על הספר הזה פתיחה ארוכה ורחבה, שם מבואר כמה לאוין ועשין רגיל לעבור מי שאינו נזהר מהאיסור המר של איסור לשון הרע ורכילות. אולי יתן ה' שעל ידי כך ינגף היצר בראותו את גודל המהומה והמכשלה שהוא עושה על ידי דיבורו.
גם מלבד זאת, ידוע מה שהובא במדרש רבה פרשת נשא (י"ד ד') וזה לשונו: אם יגעת הרבה בדבריהם, הקדוש ברוך הוא מסיר יצר הרע ממך. על כן אמרתי אל ליבי, אפשר שעל ידי שייעיינו בספר, שהוא מלוקט מכל מיני דברי הראשונים בענין זה ויתבוננו בו, לא ישלוט היצר הרע כל כך בענין הזה.
וממילא כשימשוך מתחילה את עצמו קצת מעוון זה, בהמשך הזמן ימשוך ממנו את ידו לגמרי. כי בעוון זה הרבה ההרגל עושה, והבא ליטהר מסייעין אותו (יומא ל"ח ובזכות זה ובא לציון גואל במהרה בימינו, אמן.
גם מלבד זאת, ידוע מה שהובא במדרש רבה פרשת נשא (י"ד ד') וזה לשונו: אם יגעת הרבה בדבריהם, הקדוש ברוך הוא מסיר יצר הרע ממך. על כן אמרתי אל ליבי, אפשר שעל ידי שייעיינו בספר, שהוא מלוקט מכל מיני דברי הראשונים בענין זה ויתבוננו בו, לא ישלוט היצר הרע כל כך בענין הזה.
וממילא כשימשוך מתחילה את עצמו קצת מעוון זה, בהמשך הזמן ימשוך ממנו את ידו לגמרי. כי בעוון זה הרבה ההרגל עושה, והבא ליטהר מסייעין אותו (יומא ל"ח
ובזכות זה ובא לציון גואל במהרה בימינו, אמן.קטע מספר שמירת הלשון
חלק שני פרק ה' "גודל הפגם שמגיע למעלה על ידי חטא הלשון" (1)
הנה מצינו בתורה כשאדם עובר עבירה שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת - מביא חטאת וזריקתו על מזבח החיצון. וכהן משוח כשעובר עבירה צריך שתהיה הזאתו על מזבח הפנימי מול פרוכת הקודש. והטעם הוא שכשם שיש ירושלים של מטה, כך יש ירושלים של מעלה. וכשאדם חוטא, הוא מטמא את ירושלים של מעלה. ככל שאדם נעלה יותר, הוא מטמא יותר לבפנים של ירושלים של מעלה. לכן על כהן משוח משוח, להזות יותר בפנים, מאדם רגיל שהזאתו על מזבח החיצון. כיון שכשחטא קלקל במקום יותר גבוה באוהל מועד של מעלה, לכן עליו להזות על מזבח הפנימי שיותר פנימי ממזבח החיצון.
ולפעמים גם אדם פשוט קלקולו מגיע עד המקום הקדוש ביותר, מול בית קדשי הקדשים. כמו מצורע שמזים 7 פעמים מול בית קדשי הקדשים. וידוע שצרעת באה על ידי לשון הרע, רואים עד לאן מגיע קלקולו של לשון הרע.
ולפעמים גם אדם פשוט קלקולו מגיע עד המקום הקדוש ביותר, מול בית קדשי הקדשים. כמו מצורע שמזים 7 פעמים מול בית קדשי הקדשים. וידוע שצרעת באה על ידי לשון הרע, רואים עד לאן מגיע קלקולו של לשון הרע.
כז' במנחם אבדרדוסית
בסיעתא דשמיא!
2 הלכות חפץ חיים
פתיחה להלכות אסור לשון הרע ורכילות (1) [הלכה יומית אחת]
באהבת השם יתברך את עמו ישראל וחפץ מאוד בטובתם עד שקראם בשם בנים, וחלק ה' ונחלה, וכמה שמות חביבים המראים על גודל חיבתו לישראל, כמו שכתוב (מלאכי א' ב') " אהבתי אתכם אמר ה'", לפיכך הרחיקם מכל המדות רעות ובפרט מלשון הרע ורכילות. כי הוא מביא את בני האדם לכלל ריב, וכמה פעמים יוכלו לבוא בזה לידי שפיכות דמים כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בהלכות דעות (פרק ז' הלכה א'): אף על פי שאין לוקין על לאו זה, עוון גדול הוא וגורם להרוג נפשות רבות מישראל. לכך נסמך לו (ויקרא י"ט ט"ז): "לא תעמוד על דם רעך". צא ולמד מה אירע לדואג האדומי ולנוב עיר הכהנים.
ועוד כמה רעות עצומות שנסבו על ידי המידה המגונה הזאת. כמו שידוע שחטא הנחש היה העיקר על ידי לשון הרע. שדיבר לשון הרע על הקדוש ברוך הוא שאמר : מן האילן הזה אכל וברא את העולם ועל ידי זה פיתה את חוה כמו שאמרו חז"ל (שבת קמ"ו.) בא נחש על חוה והטיל בה זוהמה. הרי שגרם גלוי עריות וגם מיתה לכל העולם. הרי שפיכות דמים. ועל ידי זה גרם לאדם הראשון וחוה לעבור על רצונו של הקדוש ברוך הוא. וממילא זה המדבר לשון הרע אוחז במדתו המשחתת לבריאת העולם.
וגם שעיקר סיבת ירידת ישראל למצרים היתה מלכתחילה על ידי זה. כמו שכתוב (בראשית ל"ז ב') "ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם". ועל ידי זה נגזר עליו מן השמים מדה כנגד מדה שימכר לעבד. וכמו שאמר עליהם שקוראים לאחיהם עבדים.
ועוד שכל סיבת גלותינו עתה הוא העיקר בגלל מעשה המרגלים. כמו שכתוב בתהילים (ק"ו כ"ו- כ"ז) "וישא ידו להם להפיל וגו' ולזרותם בארצות" וכמו שפירש רש"י שם. וכן כתב הרמב"ן בחומש פרשת המרגלים (במדבר י"ד א') ואמרו בערכין (דף ט"ו.) שעיקר חטא מרגלים היה לשון הרע. שהוציאו דבה על הארץ. ועל ידי שבכו אז בכייה של חינם, נגזר עליהם בכייה לדורות. ועוד כמה רעות עד אין מספר השיגונו על ידי חטא החמור הזה. כי גם כל חכמי ישראל שנהרגו בימי שמעון בן שטח, גיסו של ינאי המלך, על ידי ינאי, היה גם כל על ידי רכילות. והריגת התנא ר' אלעזר המודעי שהיה גם כן סיבה לחורבן ביתר, היה גם כל על ידי רכילות. שהרכילו עליו לפני בן כוזיבא. כדאיתא במדרש איכה (איכה רבה ב' ד').
ועוד כמה רעות עצומות שנסבו על ידי המידה המגונה הזאת. כמו שידוע שחטא הנחש היה העיקר על ידי לשון הרע. שדיבר לשון הרע על הקדוש ברוך הוא שאמר : מן האילן הזה אכל וברא את העולם ועל ידי זה פיתה את חוה כמו שאמרו חז"ל (שבת קמ"ו.) בא נחש על חוה והטיל בה זוהמה. הרי שגרם גלוי עריות וגם מיתה לכל העולם. הרי שפיכות דמים. ועל ידי זה גרם לאדם הראשון וחוה לעבור על רצונו של הקדוש ברוך הוא. וממילא זה המדבר לשון הרע אוחז במדתו המשחתת לבריאת העולם.
וגם שעיקר סיבת ירידת ישראל למצרים היתה מלכתחילה על ידי זה. כמו שכתוב (בראשית ל"ז ב') "ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם". ועל ידי זה נגזר עליו מן השמים מדה כנגד מדה שימכר לעבד. וכמו שאמר עליהם שקוראים לאחיהם עבדים.
ועוד שכל סיבת גלותינו עתה הוא העיקר בגלל מעשה המרגלים. כמו שכתוב בתהילים (ק"ו כ"ו- כ"ז) "וישא ידו להם להפיל וגו' ולזרותם בארצות" וכמו שפירש רש"י שם. וכן כתב הרמב"ן בחומש פרשת המרגלים (במדבר י"ד א') ואמרו בערכין (דף ט"ו.) שעיקר חטא מרגלים היה לשון הרע. שהוציאו דבה על הארץ. ועל ידי שבכו אז בכייה של חינם, נגזר עליהם בכייה לדורות. ועוד כמה רעות עד אין מספר השיגונו על ידי חטא החמור הזה. כי גם כל חכמי ישראל שנהרגו בימי שמעון בן שטח, גיסו של ינאי המלך, על ידי ינאי, היה גם כל על ידי רכילות. והריגת התנא ר' אלעזר המודעי שהיה גם כן סיבה לחורבן ביתר, היה גם כל על ידי רכילות. שהרכילו עליו לפני בן כוזיבא. כדאיתא במדרש איכה (איכה רבה ב' ד').
קטע מספר שמירת הלשון
חלק שני פרק ה' "גודל הפגם שמגיע למעלה על ידי חטא הלשון" (2)
על האדם להזדעזע כשיזכור שעוונתיו כשמספר לשון הרע הגיעו עד בית קודשי הקדשים. ובאמת כאין זה כתוב בתנא דבי אליהו. שהלשון הרע שמספר מגיע עד כסא הכבוד. שנאמר (תהילים ע"ג ט') "שתו בשמים פיהם, ולשונם תהלך בארץ".
ויש עוד דבר נפלא ונורא מאוד. שהכהן גדול כשנכנס לקודש הקדשים פעם בשנה ביום כיפור, המלאכה הראשונה שהוא עושה היא להקטיר קטורת. ומובא במסכת יומא (מ"ד.) שהקטורת היתה מכפרת על חטא הלשון. מזה נוכל לראות את גודל הקלקול בלשון הרע. שמגיעה עד כסא הכבוד, ושם צריך הכהן גדול שהוא האיש המקודש ביותר בכלל ישראל לכפר על זה לפני ה'.
ויש עוד דבר נפלא ונורא מאוד. שהכהן גדול כשנכנס לקודש הקדשים פעם בשנה ביום כיפור, המלאכה הראשונה שהוא עושה היא להקטיר קטורת. ומובא במסכת יומא (מ"ד.) שהקטורת היתה מכפרת על חטא הלשון. מזה נוכל לראות את גודל הקלקול בלשון הרע. שמגיעה עד כסא הכבוד, ושם צריך הכהן גדול שהוא האיש המקודש ביותר בכלל ישראל לכפר על זה לפני ה'.
כח' במנחם אבדרדוסית
בסיעתא דשמיא!
2 הלכות חפץ חיים
פתיחה להלכות אסור לשון הרע ורכילות (2) [הלכה יומית אחת]
ומפני גודל הרעות שנמצאו במדה המגונה הזאת, הזהירה התורה אותנו בפרטות על זה בלאו (ויקרא י"ט ט"ז) ד"לא תלך רכיל" וגו' וכמו שנבאר לקמן.
ועוד נראה טעם אחר, מה שהזהירה תורה בפרטות על זה. מפני שכשאשר נדייק בפרט הזה דהיינו לשון הרע ורכילות, נמצא שכמעט הם כוללים כל הלאוים והעשין שימצא בין אדם לחברו. והרבה בין אדם למקום. כאשר נבאר אם ירצה ה'. לכן הזהירה אותנו תורה בפירוש, כדי שלא נלכד במצודה הרעה הזאת. ועתיד אני לבאר זה בעזרת ה' יתברך,. ומזה ייצא דרך אגב תועלת רבה להלכות אחרות, וגם אולי על ידי זה ינגף היצר בראותו גודל המהומה והמכשלה שיעשה על ידי דיבורו. וזה החלי בעזרת החונן לאדם דעת.
ומתחילה צריך הכללים בהלכות אלו דלשון הרע ורכילות אסור אפילו על אמת. כמו שנבאר לקמן. גם אסור לשון הרע ורכילות הוא בין בפניו בין שלא בפניו, גם שאין חלוק בין מספר למקבל כמו שנבאר הכול לקמן. ומקבל מקרי במה שמאמין בלבו להסיפור שמספר לו חבירו אפי' אין מסייע לו בספור. רק שמאמין לו בליבו לסיפור לשון ורכילות ששמע, בזה מקרי שמע שוא. ועובר על ידי זה בלאו ד"לא תשא שמע שוא". כל אחד מאלו הכללים יש בו שרשים וענפים כמו בשאר חלקי התורה, ה' יזכנו לדעת אותם על בוריים.
ודע שמה שנכתוב דעובר בין בלאוין בין בעשין ובין בג' ארורין שנכתוב ונברר לקמן דיש עליו, כוונתנו בין בלשון הרע בין ברכילות ובין על שקר ובין על אמת. וזהו מה שנכתוב בכל מקום על באר מים חיים "ב-ד' אופנים ראשונים". ולא נשאר חוב עלינו רק לבאר בכל אחד מהלאוין או העשין אם קאי בפניו או שלא בפניו או על המספר או על המקבל.
והלאין או העשין שהם כוללים כל אופן אכתוב בקיצור מהבאר מים חיים ב"כל ח' האופנים". וכוונתנו בלשון הרע ורכילות ובפניו שלא בפניו ובין למספר ובין למקבל ובין על אמת בין על השקר. וזכור אלו הדברים.
ומתחלה נבאר כמה לאוין, ואחר כמה עשין, ואחר כך כמה ארורין, שמקבל על עצמו על ידי זה, ועוד כמה אסורין גדולין שנגרם על ידי זה.
ואחלק את הפתיחה הזאת לשניים. הפנים יקרא בשם "מקור החיים", ובאור סביב לו בשם "באר מים חיים". וטעם לשמות האלו כתבתי בהקדמה. ובבאר מים חיים יבואר על איזה אופן נאמר כל לאו או או עשה ועוד אי אלו הלכות אחרות. וזה החלי בעזרת החונן לאדם דעת.
ועוד נראה טעם אחר, מה שהזהירה תורה בפרטות על זה. מפני שכשאשר נדייק בפרט הזה דהיינו לשון הרע ורכילות, נמצא שכמעט הם כוללים כל הלאוים והעשין שימצא בין אדם לחברו. והרבה בין אדם למקום. כאשר נבאר אם ירצה ה'. לכן הזהירה אותנו תורה בפירוש, כדי שלא נלכד במצודה הרעה הזאת. ועתיד אני לבאר זה בעזרת ה' יתברך,. ומזה ייצא דרך אגב תועלת רבה להלכות אחרות, וגם אולי על ידי זה ינגף היצר בראותו גודל המהומה והמכשלה שיעשה על ידי דיבורו. וזה החלי בעזרת החונן לאדם דעת.
ומתחילה צריך הכללים בהלכות אלו דלשון הרע ורכילות אסור אפילו על אמת. כמו שנבאר לקמן. גם אסור לשון הרע ורכילות הוא בין בפניו בין שלא בפניו, גם שאין חלוק בין מספר למקבל כמו שנבאר הכול לקמן. ומקבל מקרי במה שמאמין בלבו להסיפור שמספר לו חבירו אפי' אין מסייע לו בספור. רק שמאמין לו בליבו לסיפור לשון ורכילות ששמע, בזה מקרי שמע שוא. ועובר על ידי זה בלאו ד"לא תשא שמע שוא". כל אחד מאלו הכללים יש בו שרשים וענפים כמו בשאר חלקי התורה, ה' יזכנו לדעת אותם על בוריים.
ודע שמה שנכתוב דעובר בין בלאוין בין בעשין ובין בג' ארורין שנכתוב ונברר לקמן דיש עליו, כוונתנו בין בלשון הרע בין ברכילות ובין על שקר ובין על אמת. וזהו מה שנכתוב בכל מקום על באר מים חיים "ב-ד' אופנים ראשונים". ולא נשאר חוב עלינו רק לבאר בכל אחד מהלאוין או העשין אם קאי בפניו או שלא בפניו או על המספר או על המקבל.
והלאין או העשין שהם כוללים כל אופן אכתוב בקיצור מהבאר מים חיים ב"כל ח' האופנים". וכוונתנו בלשון הרע ורכילות ובפניו שלא בפניו ובין למספר ובין למקבל ובין על אמת בין על השקר. וזכור אלו הדברים.
ומתחלה נבאר כמה לאוין, ואחר כמה עשין, ואחר כך כמה ארורין, שמקבל על עצמו על ידי זה, ועוד כמה אסורין גדולין שנגרם על ידי זה.
ואחלק את הפתיחה הזאת לשניים. הפנים יקרא בשם "מקור החיים", ובאור סביב לו בשם "באר מים חיים". וטעם לשמות האלו כתבתי בהקדמה. ובבאר מים חיים יבואר על איזה אופן נאמר כל לאו או או עשה ועוד אי אלו הלכות אחרות. וזה החלי בעזרת החונן לאדם דעת.
קטע מספר שמירת הלשון
חלק שני פרק ה' "גודל הפגם שמגיע למעלה על ידי חטא הלשון" (3)
ויש להתבונן בענין של ההזאה בקודש הקודשים. שרק פעם אחת בשנה הותר לכהן גדול להיכנס לשם, ולא הותר לו אלא בשביל ענן הקטורת כדי לכפר על עוון לשון הרע, ובלי זה חייב מיתה. ורק אחר כך הוא מזה את הדם. רואים שהכפרה על לשון הרע מעכב את כל הכפרה של עבודת פנים קודש הקודשים, כיון שעד שלא מקטירים קטורת , לא מזים על הפרוכת את הדם.
ועלינו ללמוד מזה, שכשאדם רוצה לתקן את עוונתיו לפני ה', שיתקן קודם את חטא הלשון, ואז תתקבל תשובתו. וכמו שהכהן הגדול קודם שמכפר על עוון טומאת מקדש וקודשיו, מכפר עם הקטורת על חטא הלשון
ועלינו ללמוד מזה, שכשאדם רוצה לתקן את עוונתיו לפני ה', שיתקן קודם את חטא הלשון, ואז תתקבל תשובתו. וכמו שהכהן הגדול קודם שמכפר על עוון טומאת מקדש וקודשיו, מכפר עם הקטורת על חטא הלשון
השלמה:כט במנחם אבדרדוסית
בסיעתא דשמיא!
שתי הלכות חפץ חיים
פתיחה להלכות אסור לשון הרע ורכילות (2) [הלכה יומית אחת]
ומפני גודל הרעות שנמצאו במדה המגונה הזאת, הזהירה התורה אותנו בפרטות על זה בלאו (ויקרא י"ט ט"ז) ד"לא תלך רכיל" וגו' וכמו שנבאר לקמן.
ועוד נראה טעם אחר, מה שהזהירה תורה בפרטות על זה. מפני שכשאשר נדייק בפרט הזה דהיינו לשון הרע ורכילות, נמצא שכמעט הם כוללים כל הלאוים והעשין שימצא בין אדם לחברו. והרבה בין אדם למקום. כאשר נבאר אם ירצה ה'. לכן הזהירה אותנו תורה בפירוש, כדי שלא נלכד במצודה הרעה הזאת. ועתיד אני לבאר זה בעזרת ה' יתברך,. ומזה ייצא דרך אגב תועלת רבה להלכות אחרות, וגם אולי על ידי זה ינגף היצר בראותו גודל המהומה והמכשלה שיעשה על ידי דיבורו. וזה החלי בעזרת החונן לאדם דעת.
ומתחילה צריך הכללים בהלכות אלו דלשון הרע ורכילות אסור אפילו על אמת. כמו שנבאר לקמן. גם אסור לשון הרע ורכילות הוא בין בפניו בין שלא בפניו, גם שאין חלוק בין מספר למקבל כמו שנבאר הכול לקמן. ומקבל מקרי במה שמאמין בלבו להסיפור שמספר לו חבירו אפי' אין מסייע לו בספור. רק שמאמין לו בליבו לסיפור לשון ורכילות ששמע, בזה מקרי שמע שוא. ועובר על ידי זה בלאו ד"לא תשא שמע שוא". כל אחד מאלו הכללים יש בו שרשים וענפים כמו בשאר חלקי התורה, ה' יזכנו לדעת אותם על בוריים.
ודע שמה שנכתוב דעובר בין בלאוין בין בעשין ובין בג' ארורין שנכתוב ונברר לקמן דיש עליו, כוונתנו בין בלשון הרע בין ברכילות ובין על שקר ובין על אמת. וזהו מה שנכתוב בכל מקום על באר מים חיים "ב-ד' אופנים ראשונים". ולא נשאר חוב עלינו רק לבאר בכל אחד מהלאוין או העשין אם קאי בפניו או שלא בפניו או על המספר או על המקבל.
והלאין או העשין שהם כוללים כל אופן אכתוב בקיצור מהבאר מים חיים ב"כל ח' האופנים". וכוונתנו בלשון הרע ורכילות ובפניו שלא בפניו ובין למספר ובין למקבל ובין על אמת בין על השקר. וזכור אלו הדברים.
ומתחלה נבאר כמה לאוין, ואחר כמה עשין, ואחר כך כמה ארורין, שמקבל על עצמו על ידי זה, ועוד כמה אסורין גדולין שנגרם על ידי זה.
ואחלק את הפתיחה הזאת לשניים. הפנים יקרא בשם "מקור החיים", ובאור סביב לו בשם "באר מים חיים". וטעם לשמות האלו כתבתי בהקדמה. ובבאר מים חיים יבואר על איזה אופן נאמר כל לאו או או עשה ועוד אי אלו הל כות אחרות. וזה החלי בעזרת החונן לאדם דעת.
ועוד נראה טעם אחר, מה שהזהירה תורה בפרטות על זה. מפני שכשאשר נדייק בפרט הזה דהיינו לשון הרע ורכילות, נמצא שכמעט הם כוללים כל הלאוים והעשין שימצא בין אדם לחברו. והרבה בין אדם למקום. כאשר נבאר אם ירצה ה'. לכן הזהירה אותנו תורה בפירוש, כדי שלא נלכד במצודה הרעה הזאת. ועתיד אני לבאר זה בעזרת ה' יתברך,. ומזה ייצא דרך אגב תועלת רבה להלכות אחרות, וגם אולי על ידי זה ינגף היצר בראותו גודל המהומה והמכשלה שיעשה על ידי דיבורו. וזה החלי בעזרת החונן לאדם דעת.
ומתחילה צריך הכללים בהלכות אלו דלשון הרע ורכילות אסור אפילו על אמת. כמו שנבאר לקמן. גם אסור לשון הרע ורכילות הוא בין בפניו בין שלא בפניו, גם שאין חלוק בין מספר למקבל כמו שנבאר הכול לקמן. ומקבל מקרי במה שמאמין בלבו להסיפור שמספר לו חבירו אפי' אין מסייע לו בספור. רק שמאמין לו בליבו לסיפור לשון ורכילות ששמע, בזה מקרי שמע שוא. ועובר על ידי זה בלאו ד"לא תשא שמע שוא". כל אחד מאלו הכללים יש בו שרשים וענפים כמו בשאר חלקי התורה, ה' יזכנו לדעת אותם על בוריים.
ודע שמה שנכתוב דעובר בין בלאוין בין בעשין ובין בג' ארורין שנכתוב ונברר לקמן דיש עליו, כוונתנו בין בלשון הרע בין ברכילות ובין על שקר ובין על אמת. וזהו מה שנכתוב בכל מקום על באר מים חיים "ב-ד' אופנים ראשונים". ולא נשאר חוב עלינו רק לבאר בכל אחד מהלאוין או העשין אם קאי בפניו או שלא בפניו או על המספר או על המקבל.
והלאין או העשין שהם כוללים כל אופן אכתוב בקיצור מהבאר מים חיים ב"כל ח' האופנים". וכוונתנו בלשון הרע ורכילות ובפניו שלא בפניו ובין למספר ובין למקבל ובין על אמת בין על השקר. וזכור אלו הדברים.
ומתחלה נבאר כמה לאוין, ואחר כמה עשין, ואחר כך כמה ארורין, שמקבל על עצמו על ידי זה, ועוד כמה אסורין גדולין שנגרם על ידי זה.
ואחלק את הפתיחה הזאת לשניים. הפנים יקרא בשם "מקור החיים", ובאור סביב לו בשם "באר מים חיים". וטעם לשמות האלו כתבתי בהקדמה. ובבאר מים חיים יבואר על איזה אופן נאמר כל לאו או או עשה ועוד אי אלו הל כות אחרות. וזה החלי בעזרת החונן לאדם דעת.
חלק שני פרק ה' "גודל הפגם שמגיע למעלה על ידי חטא הלשון" (3)
ויש להתבונן בענין של ההזאה בקודש הקודשים. שרק פעם אחת בשנה הותר לכהן גדול להיכנס לשם, ולא הותר לו אלא בשביל ענן הקטורת כדי לכפר על עוון לשון הרע, ובלי זה חייב מיתה. ורק אחר כך הוא מזה את הדם. רואים שהכפרה על לשון הרע מעכב את כל הכפרה של עבודת פנים קודש הקודשים, כיון שעד שלא מקטירים קטורת , לא מזים על הפרוכת את הדם.ועלינו ללמוד מזה, שכשאדם רוצה לתקן את עוונתיו לפני ה', שיתקן קודם את חטא הלשון, ואז תתקבל תשובתו. וכמו שהכהן הגדול קודם שמכפר על עוון טומאת מקדש וקודשיו, מכפר עם הקטורת על חטא הלשון.
השלמה ל' במנחם אבדרדוסית
בסיעתא דשמיא!
2 הלכות חפץ חיים
הלכות לשון הרע, פתיחה - לאוין, ה
ועובר גם המספר בלאו (דברים ח' י"א) "השמר לך פן תשכח את ה' אלוהיך" שהוא אזהרה לגסי הרוח. כי כיון שהוא מלעיג על חבירו, מן הסתם הוא מחשיב את עצמו לחכם ולאיש באנשים. כי אילו היה מכיר את נגעי עצמו, לא היה מלעיג לחברו. וידוע מאמר חז"ל בסוטה (ד שעוון הגאווה קשה הוא עד מאוד, כמו שמובא שם שעבור זה אין עפרו ננער לתחיית המתים. והוא כעובד כוכבים ומזלות, ושכינה מיללת עליו, ונקרא תועבה.
ובפרט אם בסיפור הזה של לשון הרע הוא מכבד את עצמו, בוודאי עובר בלאו זה. מלבד מה שכרתוהו ז"ל מעולם הבא ואמרו (ירושלמי פרק ב' הלכה א'): "המתכבד בקלון חברו- אין לו חלק לעולם הבא".
שעוון הגאווה קשה הוא עד מאוד, כמו שמובא שם שעבור זה אין עפרו ננער לתחיית המתים. והוא כעובד כוכבים ומזלות, ושכינה מיללת עליו, ונקרא תועבה. ובפרט אם בסיפור הזה של לשון הרע הוא מכבד את עצמו, בוודאי עובר בלאו זה. מלבד מה שכרתוהו ז"ל מעולם הבא ואמרו (ירושלמי פרק ב' הלכה א'): "המתכבד בקלון חברו- אין לו חלק לעולם הבא".
הלכות לשון הרע, פתיחה - לאוין, ו
ועובר גם המספר והמקבל בלאו (ויקרא כ"ב ל"ב) "לא תחללו את שם קדשי". אחרי שאין בזה תאווה או הנאה גשמית, שעל ידי זה יתגבר יצרו עליו, על כן נחשב העוון הזה כמרד ופריקת עול מלכות שמים בעלמא. ומחלל שם שמים בזה. וכל זה אפי' בסתם איש ישראל. ובפרט אם הוא איש חשוב שהכול מסתכלים על מעשיו בוודאי מתחלל השם על ידי זה. ועל אחת כמה וכמה אם היה העברה הזאת ברבים, בוודאי שהחטא גדול עד מאוד שנקרא מחלל שם שמים ברבים.
קטע מספר שמירת הלשון
חלק שני פרק ו' "מי שאינו שומר כח הדיבור, יחסר לו חלק גדול בתורה לעתיד" (2)
כתוב בקהלת (ט' ט') "ראה חיים עם אשה אשר אהבת כל ימי הבלך וגו' כי הוא חלקך בחיים". "אשה אשר אהבת" הוא רמז על התורה, והזהיר לנו הכתוב שלא לחסר יום אחד מהתורה, כי הוא חלקנו בחיים. ואמר "הבלך", לרמוז כי רק מי שמכיר שבלי לעשות את שליחותו בעולם הרי הוא חי חיים של הבל, אדם כזה נוכל לקוות בו שינצל ימיו ולא יכלם לריק.
כלל הדברים: כמו שהעשירים הגדולים שיש להם שטרות על סכומים גדולים שומרים על שטרות אלו מכל משמר, כך על האדם לעמוד על המשמר לשמור ימיו ושעותיו. כל כל יום שהולך לטמיון, הוא כאבידה שאין להחזירה.
רווח נוסף יש לאדם ששומר את דיבורו. שבכל עת שרוצה לדבר, אבל שותק כיון שחושש שיש בדברים חשש איסור לשון הרע וכיו"ב, נחשב לו למעלה כאילו קיים מצוה של ממש. וכמו שאמרו חז"ל (מכות כ"ג.) "ישב אדם ולא עבר עבירה שבאה לידו, נותנין לו שכר כעושה מצווה", ויתווסף לו על ידי זה בשנה כמה אלפי מצוות.
כלל הדברים: כמו שהעשירים הגדולים שיש להם שטרות על סכומים גדולים שומרים על שטרות אלו מכל משמר, כך על האדם לעמוד על המשמר לשמור ימיו ושעותיו. כל כל יום שהולך לטמיון, הוא כאבידה שאין להחזירה.
רווח נוסף יש לאדם ששומר את דיבורו. שבכל עת שרוצה לדבר, אבל שותק כיון שחושש שיש בדברים חשש איסור לשון הרע וכיו"ב, נחשב לו למעלה כאילו קיים מצוה של ממש. וכמו שאמרו חז"ל (מכות כ"ג.) "ישב אדם ולא עבר עבירה שבאה לידו, נותנין לו שכר כעושה מצווה", ויתווסף לו על ידי זה בשנה כמה אלפי מצוות.
א' אלולדרדוסיתאחרונה
בסיעתא דשמיא!
2 הלכות חפץ חיים
הלכות לשון הרע, פתיחה - לאוין, ז
ולפעמים עובר גם המספר בלאו של (ויקרא י"ט י"ז) "לא תשנא את אחיך בלבבך". כגון אם בפניו שלום ידבר את רעהו, ושלא בפניו מבאיש את ריחו בפני אחרים. ועל אחת כמה וכמה אם בפרוש מצווה להם, שלא ילכו ויודיעוהו וודאי עובר על לאו זה.
הלכות לשון הרע, פתיחה - לאוין, ח ט
ולפעמים שהמספר עובר גם כן על לאו (ויקרא י"ט י"ח) של "לא תקום ולא תטור". כגון שיש לו שנאה עליו על דבר, שבקש ממנו לעשות לו טובה כגון הלוואה וכיוצא בזה, ולא היטיבו ועבור זה נוטר לו שנאה בליבו. וכשרואה אחר כך עליו דבר גנאי, מפרסמו בפנים אנשים.
והוא עובר מתחילה על הנטירה בלב, על לאו "לא תטור". ואחר כך כשנוקם ממנו וסיפר עליו עבור זה הדברי גנות שראה עליו, עובר גם על לאו של "לא תקום. אלא צריך שימחה הדבר מליבו.
והוא עובר מתחילה על הנטירה בלב, על לאו "לא תטור". ואחר כך כשנוקם ממנו וסיפר עליו עבור זה הדברי גנות שראה עליו, עובר גם על לאו של "לא תקום. אלא צריך שימחה הדבר מליבו.
קטע מספר שמירת הלשון
חלק שני פרק ז "הזהיר מחטא הלשון, מסייע לבנין הבית העתידי" (1)
אמרו חז"ל (יומא ט שהדור של בית שני היה בו תורה ומצוות, וחורבנו היה בגלל לשון הרע. וכתבו הראשונים, שמה כח בעוון להחריב את הבית הראשון, על אחת כמה וכמה שלא יניח לבנות מחדש. וזהו רמז למה שאמרו חז"ל: כל דור שלא נבנה בית המקדש מחדש, כאילו נחרב בימיו. ואם כן על כרחנו אנחנו צריכים להתחזק לתקן החטא הזה.
אבל אם נתבונן מי יכול לתקן את החטא הזה, איש שאינו יודע את ההלכות אינו יכול לשמור את הענין מכיון שאינו יודע מה ההלכות. אם כן עיקר התיקון תלוי במי שיודע את ההלכות ונוהג על פיהם ויודע להיזהר.
שהדור של בית שני היה בו תורה ומצוות, וחורבנו היה בגלל לשון הרע. וכתבו הראשונים, שמה כח בעוון להחריב את הבית הראשון, על אחת כמה וכמה שלא יניח לבנות מחדש. וזהו רמז למה שאמרו חז"ל: כל דור שלא נבנה בית המקדש מחדש, כאילו נחרב בימיו. ואם כן על כרחנו אנחנו צריכים להתחזק לתקן החטא הזה.אבל אם נתבונן מי יכול לתקן את החטא הזה, איש שאינו יודע את ההלכות אינו יכול לשמור את הענין מכיון שאינו יודע מה ההלכות. אם כן עיקר התיקון תלוי במי שיודע את ההלכות ונוהג על פיהם ויודע להיזהר.
אולי נעשה משמרות של שמירת הלשון?מילקי
יש כאלה ב"ה.משה4
חבר'ה!! כל הכבוד לכם על תקופת שמירת הלשון... רציתי~~~חסויה~~~
לשאול מתי מסתיימת התקופה של 40 יום לשמירת הלשון?
ותודה רבה לכל העוסקים במלאכה!
שיהיה לכם ולכולם רק טוב ובעזרת ה' תמצאו את זיווגכם בזמן !
ותודה רבה לכל העוסקים במלאכה!
שיהיה לכם ולכולם רק טוב ובעזרת ה' תמצאו את זיווגכם בזמן !
לשאלתך:משה4
ה-40 יום מסתיימים ביום חמישי כ"ז אב.
בהצלחה!
בהצלחה!
(כולל)משה4
וואי לאחי יש בר מצווה באותו יום... איזה ניסיון(=נחת רוח
באיזה מספר של דייט ואיךא"י שלנו לעד
הייתם מספרים לבחור/ה על מחלה כרונית לא קשה בכלל שיש לכם. ( לא מפריעה גנטית, לא תורשתית, לא קשורה לפוריות בה גם ויש גם אישור מרב שבגלל שהיא לא קשה לא צריך לספר עליה מראש בהצעה)
מאוד תלוי כמה היא משפיעה על החיים האישיים והזוגייםפתית שלג
לדעתי לרוב משהו בין פגישה שניה לחמישית
לא משפיעה בכלל ב"הא"י שלנו לעד
לדעתי בשלב הבירורים אם זה רציניזיויק
ואם לא אז די בהתחלה תלוי ברמת החומרה
בשלב של הבירורים הרב אמר שלאא"י שלנו לעד
זה מחלה עם שם מפוצץ שהיא כלום אצלי אבל אצל אנשים אחרים היא יכולה להיות משהו רציני
מביןזיויק
וואי המון בריאות בעזרת ה'!
כשמתחילים בכללי לשתף דברים יותר אישייםפצל"פ
פגישה שלישיתבחור עצוב
אם היא לא משפיעה בכלל על חיי היומיוםמתואמת
אז רק כשהקשר כבר חזק למדי. (זה אינדיבידואלי באיזו פגישה זה קורה)
אם יש השפעה על חיי היומיום - אז כשהקשר כבר יחסית יציב אבל עוד אין קרבה חזקה (מניחה שזה בערך בפגישה שלישית-רביעית).
זה לא משפיע בכלל חוץ מבדיקה פעם בשנהא"י שלנו לעד
אבל מפחיד אותי לספר מאוחר זה כאילו אני משקרת כזה
אז לא עדיף לספר בהתחלה? פגישה ראשונה- שניה?יעל מהדרום
לק"י
לתת את כל המידע.
לתת את כל המידע.
אבל אז כאילו למה שירצה להתמודד עם דבר כזה?א"י שלנו לעד
הבאסה שזה כלום אבל יש למחלה שם מפוצץ
בשביל זה כדאי לפרט בכנות מה זה אומריעל מהדרום
לק"י
אולי להוציא מידע רפואי בנושא ולתת לו.
להציע לו להתייעץ עם בנאדם מקצועי בתחום.
ובהצלחה!
התמודדות לא קלה.
אז לדעתי אין צורך לספר מוקדם מדי.מתואמת
אם את רוצה לפנות אליי באישי, אוכל לפרט לך על ניסיון אישי שלי במשהו דומה.
אשמח כתבתי לךא"י שלנו לעד
תראי,לגיטימי?
בעיניי,
קשר זוגי מבוסס על כנות. קשר שיש בו הסתרה מכוונת של מידע - רק עצם ההסתרה היה מרחיק אותי מהקשר.
אם זה לא משהו שאת מתכננת לספר מראש -
הייתי מספרת אחרי שיחת "יחסינו לאן".
תיאור שלבי הקשר:
א. הצעה. ב. בירורים. ג. שיחת טלפון. ד. דייט ראשון. ה. שיחת טלפון. ו. דייט שני. ז. שיחת טלפון. ח. דייט שלישי. וכו'
אחרי דייט שלישי (או אולי רביעי\חמישי), אם הקשר החזיק עד אז - בד"כ מנהלים שיחה שבו אנחנו מחליטים את אנחנו רוצים להמשיך בקשר או לא. כלומר, בתחילת הדרך, בפגישות הראשונות, רוב הקשרים לא ממשיכים - רוב הקשרים נגמרים תוך פחות מכמה פגישות.
לכן בשלב הזה, אחרי שכבר יש היכרות ראשונית, ואת מעוניינת להמשיך בקשר - הייתי משתפת - וכמובן בוחרת את המילים. אולי אפילו מביאה איזשהו סיכום רפואי שמפרט מה זה בדיוק אומר. כלומר, אחרי כמה דייטים ראשונים, כשאת מחליטה להמשיך בקשר, ואת שומעת מהצד השני שגם הוא מעוניין - אז כחלק מהשיחה הזאת, את אומרת לו שיש לך משהו שהיית רוצה לשתף, שאת לא רוצה להסתיר את המידע הזה אבל זה לא נראה לך משהו כזה עקרוני, ולפרט. (האם המצב שלך עלול להחמיר?)
[אם לא מפריע לך לשתף ואת בכל מקרה אנונימית כאן, את יכולה לכתוב במה מדובר, ואולי יש כאן עוד מישהו שמתמודד עם זה?]
ועוד הערה: כולנו בני אדם. סביא להניח שכולנו נושאים איתנו איזשהו עניין רפואי, בין שאנחנו יודעים מכך ובין אם לא, ברמות סיכון שונות. אם את יוצאת עם מישהו, שלא יודע להכיל את העניין הזה - אז אולי זה לא מי שאת רוצה להקים איתו בית..
גם אנשים עם בעיות\מחלות וכו' מתחתנים, וגם אנשים שדי בריאים לא תמיד מתחתנים מהר ומוקדם...
יש לי טרשת נפוצה במצב ממש טוב ב"ה!!א"י שלנו לעדאחרונה
פגישה שלישיתוהוא ישמיענו
נגיד 4, מתי שהולך לכיון טוב ומרגישים בנוחאני:)))))
התארסתי אז באתיג'ון
לא הייתי פה כמה שנים, אבל חשוב לי להגיד לכולם ובפרט למי שיותר מבוגרים כאן.
יש תקווה ויש טוב ויש אור גדול.
אבא תודה. ויעבוד יעקב ברחל 14 שנה ויהיו בעיניו כימים אחדים.
מזל טוב!זיויק
שימחת
14 שנים - כי היה צריך להינשא לשתי נשים 🥲 מזל טוב!פ.א.
מזל טוב!אילת השחר
אני זוכרת את הניק שלך מלפני זמן רב...
בע"ה שתזכו שיהיה בניין זה בניין עדי עד מלא שמחה, ברכה ושפע ברכת ה' בכל מכל כל.
ותודה על החיזוק.
מזל טוב🥳🥳פתית שלגאחרונה
שידוכים בין ישיבות ומדרשות. מה דעתכם על התופעה?והוא ישמיענו
מה הבעיה?ברוקולי
מעניין אותי לשמוע דעות. לא בהכרח שיש בעיהוהוא ישמיענו
כמו כל מקום, תלוי אישיות של המשודכיםנפש חיה.
לא מבינה מה העניין.לגיטימי?
זה לא משהו חדש.
להרבה מוסדות יש (כבר שנים) שדכן רשמי, או אולי פחות רשמי.
אולי אני לא מבינה למה אתה מתכוון, אבל למה שזה יהיה שלילי?
לא בהכרח שלילי.והוא ישמיענו
אני לא מדבר על עצם זה שיש שדכן או שדכנית. ובוודאי שכוונתם לש"ש. מסקרן אותי לשמוע מה דעתכם על השיטה עצמה.
השאלה היאלגיטימי?
היכן בחור\בחורה דוסים ילכו לחפש שידוך?
הגיוני ליצור כתובת, שבו יש "אוכלוסיית יעד" רלוונטית.
הגיוני שעם אדם עם השקפת עולם דומה לשלך יותר קל ליצור שפה משותפת.
(יש לי סטטיסטיקה יפה בעניין, אבל דיברתי עליה לאחרונה הרבה בחיים האמיתיים, אם זה מעניין אפשר לפנות בפרטי).
בהכללה, ובמיוחד צעירים,
דוסים פחות יהיו באירועי פו"פ. פחות באפליקציות ובאתרים. פחות אצל שדכנים "רשמיים". מההתרשמות שלי, רובם מסתמכים על החברים והסביבה המוכרת, ורק בשלב שני פונים לאפיקים אחרים. כלומר - לא מתייחסים לשאלה איך הבחורה המיועדת בכלל תכיר אותם, אלא בונים על זה שהיא אחות\בת דודה\שכנה של החברותא. או הר"מ. ומי שפחות טוב בהתברגות החברתית שלו, יקבל פחות הצעות, ובטח אם הוא כבר לא במסגרת ישיבתית.
מה הכוונה מי שפחות טוב בהתברגות החברתית שלו?והוא ישמיענו
כל יוזמת שידוכים שעושים אותה בטוב היא מבורכתadvfb
בעיני, זה ממש טוב אם זאת תהיה נורמה יותר חזקה, שאין מוסד תורני ללא מי שאחראי מטעמו שכל אחד יכול להרגיש נוח בכך לפנות אליו.
צריך לחזק את העניין הזה.
כמו בהרבה פעמים בחיים צריך שיהיה את האיש המתאים במקום המתאים
אני לא מתכוון רק לשדכן ככתובת שניתן לפנות אליהוהוא ישמיענו
אלא לשיטה עצמה. על פי מה השדכנים משדכים. מסקרן אותי לשמוע מגוון מחשבות על כך
דהיינו שמדרשות מסויימות יתאימו לישיבות מסויימות?advfb
כאילו איזו שיטת שידוכים יש פה?
אני בכוונה משאיר את זה פתוח. מעוניין ללמוד מכםוהוא ישמיענו
חח אני פשוט לא מבין כל כךadvfb
אם הדיבור הוא ביחס לסטיגמות של ישיבות ומדרשות - אז אפשרי בהחלט להשתמש, כמו שאפשר להשתמש בכלל הכללה, תוך כדי כמובן לקחת אותה בערבון מוגבל ולא השתעבד אליה.
כן הייתי ממליץ לאנשים מסויימים לחפש תלמידים או בוגרים של מקומות מסויימים שהם יותר בז'אנר שלהם, אבל ברור שזה לא סותר שכדאי לבחון כל הצעה לגופה.
אני לא מכיר "שדכנים" ואני לא יודע פי מה אותם שדכנים שאני לא מכיר משדכים..
כן יכול לומר שיש שני סוגים של דרכים לשדך -
להיות פסיכולוג - להבין לעומק מה בנאדם מחפש, מה מעסיק אותו, מה החוזקות והחולשות שלו ולפי זה להתאים בין אנשים שיכולים להתאים. שימלאו אחד לשני צורך נפשי.
להיות סוציולוג/אנתרופולוג - לזהות כל מיני סממנים תרבותיים וחברתיים שבדרך כלל אומרים משהו על הבנאדם, כגון איפה הוא למד השכלה תורנית ואיפה הוא רואה את עצמו ביחס למגזר ועל פי זה לזהות את המשותף בין אנשים. צריך מידה קטנטנה של ציניות ביחס לזה. מי שתמים לגמרי לא יכול להבין את השיטה. השיטה הזאת לא מושלמת בכלל בכלל, אך היתרון העיקרי שבה שהיא מאפשרת לשדך גם לא ע"י היכרות מעמיקה. ומה לעשות, לא כולם מקבלים הצעות מחברים.
אז הפסיכולוג מקביל לחבר והסוציולוג לשדכן?והוא ישמיענו
כן, אבל זה לא מוכרחadvfbאחרונה
חבר יכול לשדך על פי סטיגמות (וזה יכול להיות מצויין לדעתי אם זה נעשה בטוב טעם)
שדכן יכול לערוך ראיון עומק עם מי שהוא משדך משני הצדדים ולשדך על פי זה, כן, בדרך כלל זה פחות נפוץ אבל לך תדע.
אתה צודק שבהכללה חבר זה יהיה לפי שיטת הפסיכולוג ושדכן יהיה לפי שיטת הסוציולוג.
..אני:)))))
א. זה לא תופעה.
ב. זה מעולה שמשדכים בין ריכוזי בנים לריכוזי בנות.
ג. טוב ששידוכים נעשים בצורה מסודרת.
א. למה לא מדובר בתופעה?והוא ישמיענו
ב. כיצד נעשים השידוכים? מה הם שיקולי הדעת? מדוע זה מעולה לדעתך?
ג. האם זה שונה מפניה רגילה לשדכנים? או שאין הבדל?
לכאורה עם פוטנציאל הכי גבוהנוגע, לא נוגע
תודה! מעניין. אשמח לשמוע מדוע לדעתך 🙏והוא ישמיענו
כי יש בסיס דומה. כמובן שזה נכון למקומות שיש להםנוגע, לא נוגע
קו מסויים וגם באים לשם בחורים בסגנון מסויים
וידוי של שדכניתלגיטימי?
בשם שלומית שראל:
הופיע בעלון השבת "הדור" בשבוע החולף.
מה דעתכם?
מה החוויות שלכם מול שדכנים - מה רמת ההיכרות שלכם עם השדכן? האם זה כלל שליחת כרטיס? שיחה? פגישה? ליווי? משוב?
ולפי מה הרגשתם שהם משדכים אתכם?
בגדול נראה הגיוניshindov
זו דרך להגדיל את טווח האפשרויות. אם יצמצמו לרמת הנקודה, לא תהיינה הצעות. שדכן שיציע הצעות רחוקות יאבד קליינטים. אז צריך לשלב.
נפגשתם פגישה ראשונהפתית שלג
ולא היה צריך הרבה זמן עד שהיה ברור לך כשמש שדייט שני לא יהיה.
איך זה משפיע על המשך הזמן שנותר לך מולה\ו?
מסקנה מהיוםאוי טאטע!
לדבר לתקשר לדבר לתקשר לדבר לתקשר
בסוף דברים גם ככה יצאו אז חבל להשאיר אותם בבטן
וברגע שהדברים יוצאים ומקבלים מקום הם נרגעים קצת ומתדייקים
*כמובן חשוב רגישות אהבה ותזמון
אני נתקל ברבה סרטונים, חלקם של AI שמנסיםחסדי הים
לעודד גברים להתחתן עם בחורות צעירות מהם באיזה 20-30 שנה.
לפי דעתי זאת תופעה מטרידה, כי רוב הזוגות האלה לא יצליחו.
אבל מה האג'נדה של סרטונים כאלו?
אם זה היה לשכנע בחורות צעירות, אז הייתי חושב שזה מין נסיון של גברים מבוגרים למשוך בנות שצעירות מהם, אבל הסרטונים שאני רואה פה ושם מופנים כלפי גברים.
מה אתם חושבים שהאג'נדה?
לא מכירה ולא נתקלתי בג'אנר, אולי זה כי אתה בארה"ב?נייקיי
ומדובר בסוג של "שוגר דדי", sugar daddy?
אני גר בארץ ישראל. אולי בגלל שהפלאפוןחסדי היםאחרונה
שלי הוא יותר צורך מידע מחו"ל.
על כל פנים, זה נראה כמו רצון לקשרים אמתיים, אולי באמת המגמה זה הכסף.