כי לא בשלים על ההחלטה, ולא בשלים עם האשיות העצמית בכללי

לא חושבים מספיק רחוק וברצינות מהם חיי נישואין

החתונה נעשת בד"כ מתוך דחף רגעי ולא מתוך החלטה שקולה ונבונה

עוד סיבה נראת לעין,

כשאנשים בוגרים מתחתנים, הם בד"כ גם יותר מיושבים בדעתם על החתונה

הם יודעים מהם חיי הרווקות, ומתוך בחירה הם מחליטים לעזוב אותם

לא כל מי שמתחתן בגיל צעיר, ובטוח שהמפלט של גירושין נוח וטוב

עניין של בשלות, מחשבה ונסיון.

הבעיה היסודית היא בחוסר גיבוש זהות עצמית.
תהליך גיבוש זהות אישית הוא ממאפייני גיל ההתבגרות.
אולם כיום, לפי מחקרים , גיל ההתבגרות התאחר עד מאוד..

כלומר, לפני שאנשים מחפשים מי הם בעצמם, הם מחפשים את ההיא/ההוא שישלים אותם.

מלבד ההיבט הפסיכולוגי, ישנו הפן ההלכתי בעניין, ואי ההליכה לפי תורתינו הקדושה.
״הפרעת דה פרסונליזציה״ מוכרת --- 
http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t460630#5382059

כשאדם מתחתן לפני שהוא מחובר ל"אני העצמי" שלו, זו בעיה...

למה לא, למשל, את זה שמה שמשפיע יותר מכל על מיעוט הגירושין הוא הדת היהודית, כנאמר שם במפורש?

או את זה שחיים שלא-בצניעות לפני נישואין הם סיכוי סטאטיסטי גבוה יחסית לגירושין?

וכעת: גם את הנתון שהזכרת, צריך לנתח נכון.

הנתון שם הוא של גירושין אחד מתוך שש בממוצע. מוזכר מפורש שאצל דתיים זה פחות.

כעת, חמישה אחוז פחות מתוך מי שכבר מתגרשים, זה אחוז קטן למדי..

כמו כן, לדוגמה - לא נכלל שם הנתון של כמה מהרווקות מתקשות יותר למצוא בן-זוג כי הן יותר מבוגרות..

על כן, לא צריך "להסיק" מזה יותר מידי..

הדבר העיקרי אולי הוא - להתחתן מתוך יראת שמיים ולשם שמיים, מתוך ישוב הדעת ורצינות; ולבחון כל אחד לגופו שהגיע זמנו/ה ומצא/ה את המתאים/ה לו/ה.

אני בחרתי גורם שעניין אותי, וצירפתי את הניתוח למי שרוצה לבחון עוד דברים.

ואני מקווה מאד שהנושא של לגור ביחד לפני החתונה כן או לא לא מעסיק את רוב החבר'ה פה..

נכון שבחברה הדתית יש פחות גירושין, אבל לצערנו זה לפעמים כי יש אוירה שעדיף "שלום בית" ולחיות ביחד זה-לצד-זה ולא להתגרש. ויש לצערנו לא מעט זוגות כאלו.

ולא, זה שבחברה החילונית רצים להתגרש בלי לנסות אפילו לגשר- לא נותן לזה לגיטימציה.. 

וגם בחברה הדתית- יש אחוז גבוהה יותר של גירושין מקרב אלו שמתחתנים צעירים.

והנתון של רווקים מבוגרים הוא דמגוגי ואינו סיבה להתחתן מוקדם.

תפסיקו להפחיד שאם לא יתחתנו בגיל 16 אז יישארו רווקים עד 30.. 

(ואת האמת, אני הייתי מעדיפה להשאר רווקה עד גיל 30, מאשר להיות בזוגיות כושלת ולא טובה, אבל זו דעתי.)

ואני מסכימה לחלוטין עם המשפט האחרון שלך.

שהכוונה שלי לא היתה שתפרסמי עניינים שלא שייכים כאן. אני גם נזהרתי בניסוח;

הכוונה היתה שבכולל, ממה שבחרת - יכולה לצאת הרתעה מלהתחתן צעירים (ולמה לכתוב "גיל 16"? הרי  הסטאטיסטיקה אינה מדברת על דבר זה, שאינו מצוי בארצנו) - ועל זה באתי לומר, שאם רואים את הנתונים שם, אז מבינים שיש עוד גורמים שמשפיעים על הנושא - והעיקר הוא להתמקד בהם. כמו כן, גם לקרוא נכון את הנתון הספציפי. באופן כזה - תישאר "נקודת האזהרה" רק מקלות דעת בנישואין - ולא כ"הרתעה" לבנות בגיל 20 פה, שגם ככה לא פעם "רועדות" מהנושא..

ואי אפשר לקחת מצד אחד "סטאטיסטיקה" ומצד שני לנתח לפי השערה למה בחברה הדתית מתגרשים פחות. למשל שם מובא - שההשפעה ה"דתית" היא לא רק על דתיים אלא על כל החברה בישראל, ברמות משתנות, בעיקר בגלל במקום הגבוהה שערך ה"משפחתיות" תופס, בהשפעת הדת היהודית. נו, אז זה לא רק "שלום בית" חיצוני, אלא מאמץ על המשפחה, תרבות אחרת ומושגים אחרים, על אף שיכולים להיות גם כדברייך.

וחבל להגיד "דמגוגי" - באופן שהוא עצמו דמגוגי...  וכי  מישהו דיבר על ברירה בין גיל 16 ל30?..  זו דמגוגיה.

אמרתי, שיש גם את הנתון של האחוז שלא נכנס בסטיסטיקה הזו, מהסיבה הפשוטה שמרוב "חשבונות וחששות" לא התחתנו, וממילא אינם בסטאטיסטיקה של גירושין...  יש צד שני למטבע.  אז כמובן, כמו שמובן ממה שכתבתי (כולל המשפט האחרון שהסכמת איתו - ואינו מנותק ממה שלפניו) - צריך אכן לשים לב לרצינות של הנישואין, אך גם לא להפריז בחששות ופחדים, שיכולים לגרום לתוצאה לא יותר טובה. הברירה אינה לחיות ב"זוגיות לא טובה" (שאף אחד לא דוגל בה) או להישאר  רווקה עד גיל מאוחר מאד.

ואחרי 20 הקב"ה אומר:תיפחנה עצמותיו,

כנראה שהוא לא קרא את הסקר.

ומה עם הירושלמים, חכמי ארץ ישראל שנישאו בגילאי 30 ומעלה?

אבל קודם - הקדמה: חכמי ארץ ישראל אימצו את ההשקפה ההלניסטית שהייתה רווחת אז, לפיה המיניות איננה הכרחית לאדם, והוא יכול להתקיים בלעדיה, זאת ע"י יישוב דעת ומשמעת עצמית וסופרוניסה (מתינות). לעומתם, חכמי בבל הושפעו מהתפיסה הבבלית לפיה פעילות מינית הכרחית לכל מתבגר. יתרה מזו – דברים אלו היו המניע העיקרי לנישואין. (ע"פ "הבשר שברוח", דניאל בויארין)

ועכשיו לתשובה: בן י"ח לחופה, אף שנכתב בא"י, אינו סותר את שטענתי. הכוונה היא לחוק הקובע גיל מינימלי לנישואין. אין זה אומר שזהו הגיל שנהגו להתחתן בו למעשה. ואכן בבבל: "אמר רב חסדא: האי דעדיפנא מחברי דנסיבנא בשיסתר..." כלומר, בגיל 16, היינו, לפני 18. ואילו בארץ ישראל ישנה המלצה לסדר חיים מומלץ, ובו אדם בונה בית, אח"כ דואג לפרנסה – ןלבסוף דואג לאישה. לא מסתבר שגיל הנישואין היה בשנות העשרים לפי זה. כמו כן ישנן עדויות שונות המוכיחות נישואין בגיל 30 – היינו אחרי 18. אם כך, "בן י"ח לחופה" מציין חוק הקובע גיל מינימלי, אך איננה מורה על גיל הנישואין למעשה כפי שאכן היה נהוג בא"י. כמו כן, המשנה מציגה גיל ממנו האדם מתחיל להיות כשיר לפעולות שונות, היא מעריכה כי מגיל 18 אדם כשיר לשאת אישה, אך ספק רב אם אכן הייתה ציפייה חברתית למימוש חוק זה. (ע"פ "זכר ונקבה בראם", עדיאל שרמר)

בנוסף, בבבל יש אידאל של "נזיר נשוי" (אדם המתחתן בסוף שנות העשרה כדי שהיצר לא יטריד אותו בעת לימוד התורה, ואח"כ עוזב את ביתו לתקופות כדי ללמוד "בנחת"), ואילו בארץ ישראל ניכרת ביקורת על דרך חיים זו. השווה למשל את הסיפור על רבי חנניא בן חכינאי כפי שהוא כתוב בגרסה הארץ ישראלית וכפי שהוא כתוב בגרסה הבבלית.  (בויארין, שם)

אני רואה לנכון לקשר לקצת דברים אודותיו, כדי להבין יותר את הקשרם של הדברים.

(בלי הבעת עמדה - אינני מכירו מספיק)

מה זה תיפחנה עצמותיו? מה זה "בואי הרוח ופחי בעצמות האלה"??!

עד 20 שנה הקב"ה יושב ומצפה לאדם מתי ישא אשה?

מה זה בית דין כופים אותו? זה כתוב בשולחן ערוך.

נכון לא נהגו לכפות ע"י בית דין, אבל זוהי הגישה של היהדות והיא ברורה.

אולי תביאי מקור יהדותי אחד לטענה שלך?

על "הסדר המומלץ" שהבאת?

נושאים שממש לא נהוגים כיום? 

זו לא הלכה - אלא הדרכה במקרה הטוב. 

כשאנשים מתו בגיל 40 ממלריה, היה הגיוני ונורמלי שיתחתנו בגיל 18. 

היום, כשאנשים חיים עד גיל 70-80 בממוצע, זה כבר לא המצב. 

אני בספק אם הקב"ה אמר על אברהם אבינו או על יצחק אבינו שתיפח רוחם - והם חרגו "קצת" מגיל 20... 

בוא נביא את כל המקור, מה אתה אומר? בבקשה: 

"מצוה על כל אדם שישא אשה בן י"ח, והמקדים לישא בן י"ג, מצוה מן המובחר, אבל קודם י"ג לא ישא דהוי כזנות. ובשום ענין לא יעבור מעשרים שנה בלא אשה. ומי שעברו עליו כ' שנה ואינו רוצה לישא, ב"ד כופין אותו לישא כדי לקיים מצות פריה ורביה. מיהו אם עוסק בתורה וטרוד בה, ומתירא לישא אשה כדי שלא יטרח במזונו ויתבטל מן התורה, מותר להתאחר" -

האם אתה סבור שהיום זוהי מצווה מן המובחר לעלם בגיל 13 להתחתן??? 

רמב"ם הלכות דעות פרק ה' הלכה יא:

דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה, ואחר כך יקנה בית דירה, ואחר כך ישא אשה, שנאמר מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו, מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו, מי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה, אבל הטפשין מתחילין לישא אשה ואחר כך אם תמצא ידו יקנה בית ואחר כך בסוף ימיו יחזור לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה, וכן הוא אומר בקללות אשה תארש בית תבנה כרם תטע, כלומר יהיו מעשיך הפוכין כדי שלא תצליח את דרכיך, ובברכה הוא אומר ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו.

ולכן סמכו שלא לכוף לפני שיש לאדם פרנסה.

"דרך בעלי דעה... אבל הטפשין...".

פסק הלכה היכן? אתמהה

בכותרת. איפה שכתובה המילה "הלכה". 

תגיד, בעיניך זו מצווה מן המובחר להתחתן בגיל 13? 

למקומות שהיא בעצמה לא ידעה שהיא כזו...

ההלכה היא "ולכן סמכו" וגו'.

הייתי אומר משהו אחר. (אגב, שתבין, אני מסכים איתך שגם כאן לא מדובר בפסיקה, אלא בהדרכה - אבל זו רק קונטרה לכל "פוסקי ההלכות" שהתרבו בפורום...). 

אבל לא ענית לי - האם לדעתך, כיום, זוהי מצווה מן המובחר להתחתן בגיל 13? 

השאר הוא הקדמה רעיונית...

באשר לפוסקי ההלכות - אני מסכים איתך.

כי אם נתפסים לקטע בשולחן ערוך וקובעים שזוהי אמת ואין בילתה - אז לא נכון לקחת רק חלקים מסוימים מהקטע ולהשמיט את החלקים האחרים. 

מי שסבור שזוהי חובה להתחתן עד גיל 20, גם חייב לסבור שמצווה מן המובחר להתחתן בגיל 13. 

זו היתה הנקודה שניסיתי לבטא. 

מפריע לי שאנשים פה סומכים על בורות של אחרים ועל זה שהם לא יטרחו לבדוק את הנושא בעצמם - ופשוט מוצאים קטע כלשהו, מצטטים אותו כאמת ואין בילתה וכהלכה פסוקה גם לימינו - אבל מקווים בסתר ליבם שאף אחד לא יטרח לחפש את המקור בשלמותו... 

(אם להאמין לויקיפדיה בערך על בויארין) כמובן שזה ביקורתיות שכלתנית ללא רבב.

(גן נעול - ההערה שלי לא כלפייך, אלא כלפי "היושב".)

לא הזכרתי אותו ואין לי שמץ של מושג מיהו. 

בעיני, אין דבר כזה "מדעי" בלימודי רוח או דת ואין בתחומים הללו חוקרים - רק מביעי דיעה. 

תהיתי מדוע הזכרת דבריו בצורה פסקנית לא פחות - לא צרמה באוזניך.

(אני מבין שלא עיינת בהודעה ההיא)

אם כך - הכל טוב ויפה.

לא כתבתי זאת על כך שחכמי בבל פסקו בגלל השפעה הלניסטית או משהו בסגנון...

כתבתי על המשפט הבא: "רק להבהיר: מובן שלא חשבתי שחכמינו "הושפעו" במובן זה שכתבת, אלא שהייתה מציאות מסוימת - ולפיה היה צריך להנהיג בחכמה את הציבור, ולכן פסקו מה שפסקו. אך כנראה טעיתי". 

במקרה הזה, זו לא טעות. 

וברגע שמי שכתבה מלכתחילה את הדברים כתבה ש"היא לא חשבה שחכמינו הושפעו במובן הזה" - אז לא ראיתי טעם לכתוב שום דבר בנושא. (והיא כן צרמה באזני)

ברור שדעתו של "חוקר" מסוג זה היא לא אמת או פסיקת הלכה. 

הבעיה בעיניי היתה בעיקר סבלנות לכאורה כלפי ציטוט בשם חוקרים ששאבו

ממקור שעל פניו הוא בעייתי.

אני לא חשוד בקווניקיות יתירה, אבל גם חש לא בנוח כאשר ידיהם של טיפוסים

מהז'אנר עסקניות במקומות לא להן.

שמח שהבהרת את דבריך.

אין לי טיפת סבלנות לדבריהם של "חוקרים" מתחום "מדעי הרוח" או דברי בסגנון. אני אפילו לא מוצא הצדקה להתייחס למה שהם כותבים כמקור בעל סמכות, כיוון שכל אדם יכול להיות "חוקר" בתחומים הללו ולהביע את דעתו. 

בשם איזה מישהו וכן שאר הדברים שהוא כותב כאן, הם ממש דברי הבל. וחבל עלייך שנתפסת, בתמימותך כנראה, לצורה שטותית זו של הבנת דברי חז"ל עד כדי כך שכתבת כ"קודם כל - הקדמה", את השטויות שלו, כאילו זה איזה משהו מובן מאליו ש"חכמי ארץ ישראל אימצו לעצמם גישה הלניסטית"... ורק צריך להודיע את ה"עובדה" הזו כ"הקדמה" למי שאינו יודע אותך.

תורה לא לומדים ממקורות כאלה - ולא בעקמומיות כזו שמציינת אותם תדיר:

קודם כל - חכמי ארץ ישראל לא אימצו גישה הלניסטית, וחכמי בבל לא "הושפעו מהתפיסה הבבלית".  מי שכותב דברים כאלו (דהיינו: אלה שהבאת אותם), "הושפעו" מה"גישה האפיקורסית" שכבר כמה דורות מנסה בתחבולות שונות פסאודו-מדעיות לצייר את חכמי ישראל כאילו דבריהם אינם מקוריים, אלא "השפעה" של הגויים. סוג של תסביך נחיתות כזה, שלא מסוגל לראות בחכמי ישראל את המקוריות, וחייב לחפש אצל הגויים-הנאורים את מה ש"השפיע" עליהם....

"המניע העיקרי לנישואין" אצל כל חכמי ישראל, היה ציווי התורה לישא אשה ולפרות ולרבות, שמתאים לטבע הבריא והנורמלי של האדם. ולא "התפיסה הבבלית על פעילות מינית" או תפיסה הלניסטית הפוכה...  זה פחות מבדיחה. מיש כותב כך - אינו מבין כלל מהי תושבע"פ ומאיזה עוצמה פנימית של עם ישראל וקישורו לה', היא שואבת.

וזה כן סותר לגמרי את ש"טענת", כי בגלל ה"חוכמות הכאילו-מדעיות" של אלו שציטטת, אמרת שזה גישת ה"בבלים".. אבל המשנה נאמרה בארץ ישראל ולא בבל. ואי אפשר "לעקם" שהכוונה היא בהכרח רק לגיל מינימלי שהוא "כשיר" בו..  רק בשביל לתרץ את התזה העקומה של הנ"ל על ה"השפעה ההלניסטית". זו דרכם - ממציאים "תזה" בגובה עיניהם הקטנות, ואח"כ "מסדרים" לפיה את המקורות...  גם בן 13 למצוות זה לא ממש 13?.. גם בן 5 למקרא זה גיל מינמלי שאפשר לחכות עד 30?..  וזה לא משנה אם אפשר בכל זאת להסביר כגיל מינימאלי, בוודאי שזה לא מוכרח, ובוודאי שזה לא תואם את התיאוריה האווילית שלהם על גישת חכמי ארץ ישראל לנישואין כמושפעת ממקורות זרים.

ואם היה מנהג לשאת מאוחר יותר - אין לכך כל שייכות לתפיסות יווניות.  וסתירה מפורשת בדברים: בהתחלה, "פעילות מינית הכרחית" (מגעילים - את הגמדות שלהם, מוציאים על מצוות ה'..), ואח"כ לפתע - המנהג בבבל לצאת לשנים רבות אחרי הנישואין ללמוד תורה.. הרי הם היו יוצאים מיד אחרי שהתחתנו - אז מה עם ה"פעילות"?....  

ואם ה"סדר המומלץ" לבנין בית, פרנסה ונישואין - שייך רק לארץ ישראל, למה הביאו רב אשי שערך את התלמוד הבבלי, בתלמודו (מסכת סוטה מד.)?...

והכינוי "נזיר נשוי" זו המצאה שלו, לא צריך ללכת שולל. אנשים שהיו הולכים לשנים רבות ללמוד תורה (הדוגמה הכי מפורסמת היא כמובן של רבי עקיבא, בארץ ישראל אגב). וכבר אמרתי, שזה בדיוק ההיפך מה"תזה" האוילית שלו שהוצגה קודם לכן, בדבר התפיסה הבבלית והארץ-ישראלית.

כללו של דבר - מוטב ללמוד את השקפת התורה מחכמי התורה, ההמשך הישיר דור אחרי דור לחכמים הנ"ל, ולא מאנשים שאינם מבינים כנראה כלל את הכלים שבהם לומדים תורה ומי הם חכמיה.

אתה גורם לי לחשוב שנית על המקום שבחרתי ללמוד (אף שבררתי לעצמי מרצים). אפילו הקורס הזה, שהועבר בידי אישה דתיה הנחשבת "דוסית" ומוכרת לי ולמשפחתי, אפילו אליו הגיעו דברי ההבל. והכי גרוע, שלא שמתי לב לכך. אוף.

תודה שהארת את עיניי ואת עיני הגולשים. עכשיו כשאתה מציג את זה ככה, זה נשמע פחות "תמים" ו"בסדר" ממה שחשבתי.

רק להבהיר: מובן שלא חשבתי שחכמינו "הושפעו" במובן זה שכתבת, אלא שהייתה מציאות מסוימת - ולפיה היה צריך להנהיג בחכמה את הציבור, ולכן פסקו מה שפסקו. אך כנראה טעיתי.

אבקש מן המנהלים למחוק את דברי ההבל שכתבתי.

נתת לי  חומר כבד ורב לחשבון הנפש שלי הערב. תודה. (בלי שמץ של ציניות)

ועוד אגב, מה שאת "לא התכוונת" לומר על המושפעוּת, של חכמי ישראל - אבל אלו שציטטת, התכוונו גם התכוונו. זו הדרך הקבועה של האסכולות הללו, בבורותם המתיימרת ב"מדענות" מזויפת, ללא חדירה לפנימיות הדברים.

זה בדיוק מה שהיה. היתה מציאות מסוימת ולפיה היה צורך להנהיג את הציבור בחכמה. 

הדבר היחיד שכתבת לא נכון היה שבגלל זה הם "פסקו מה שפסקו" - כי הם לא פסקו, הם הדריכו. 

די ברור שחז"ל הושפעו משמעותית מהתרבות ההלניסטית.

מספיק להסתכל בכמות המילים היווניות ובשמות התנאים במשנה ובגמרא.

בנוסף קיבלנו מהיוונים צורות חשיבה כמו הלוגיקה והמטאפורה,

שלא נמצאים במקורות לפני תקופת יוון. ('משל למה הדבר דומה')

חשוב להדגיש שחכמים בכל דור קיבלו את כלי החשיבה ודברים אחרים מתרבויות הגויים.

יש לכך הרבה דוגמאות. למשל: שמות החודשים בפרסית (מישהו אמר תאריך עברי?)

או אגדתות בגמרא שמקורם ככל הנראה לא יהודי אלא במיתולוגיה היוונית.

חכמים בזמנם לא דחו מכל וכל את חכמת הגויים, אלא בררו מתוכה את הדברים הראויים והתמודדו עניינית עם כל דבר.

והערכים התרבותיים.

אני זוכר שהרב גורן כתב משהו ב"תורת הפילוסופיה" בנושא, לא זוכר בדיוק מה.

אבל למיטב הבנתי, היא לא השפיעה על פסיקת הלכה. 

ל"תורת הפילוסופיה" (הרב גורן; עמ' 191) שכותב (לגבי האסכולה הפותאגורית):

"...אבל ישנם נתונים לפיהם יש יסוד להניח שהם הושפעו מהשקפת עולמה של

היהדות, וסיגלו לעצמם ערכים, דעות והשקפות וכן חיים מוסריים, דומים במקצת

לנו."

מעניין, יתכן שגם לכיוון ההפוך היתה הפריה...

למי שמעוניין אני מצרף מאמר שעוסק בנ"ל.

מעניין.

קיימת זרימה כלשהי של מידע ביניהם. השפעה הדדית. 

לא "הושפעו".

אלא כמו שכתבת יפה בסוף דבריך, ידעו לברור גם מ"חוכמה בגויים". כמו שנאמר: "יפיפותו של יפת תהי באהלי שם". ואֵלו הדוגמאות שהבאת - דברים חיצוניים שהשתמשו בהם (וצורות החשיבה שהזכרת, אינן השפעת יוון. משלים נמצאים עוד בתנ"ך). וגם כלי החשיבה המהותיים שלהם, לא נצרכו להשפעת-חוץ. והיו המשך מגודל הרוח של הנבואה ששרתה בישראל מקדם.

והרב קוק זצ"ל מסביר את הדברים בספרו אורות ישראל, שה"מקבלוּת" היא בחיצוניות - אבל ברוח הפנימית לא.

ולכן, זה באמת לא קשור לנושא השירשור, כי פה דובר על עניינים שבמהות - כאילו, חלילה, גישתם המהותית בדברים שבערכים ובמצוות "הושפעה" מהם.

וואין בגמרא אגדתות שמקורם מיתולוגיה יוונית חלילה. זו בדיוק הגישה של ה"חוקרים" הללו. אתה היית מביא דברים שמקורם עבודה זרה (והמיתולגיה היא עבודה זרה - שפע של אלילים...)? למה תחשוד בחז"ל בכך?..

שחז"ל לא ראו פסול בלהכניס תכנים זרים אך הגונים לתוך בית המדרש.

את החלקים הטובים לא הייתה בעיה להשאיר בתור סיפורים או מסורות.

זה לא ה"תכנים" המהותיים. כלים חיצוניים לפעמים, מתוך הבחנה ברורה.

ואם למישהו יש פחות כח כשהוא בן 30 מאשר כשהוא בן 20? 

בן 40 לבינה? ואם מישהו מטומטם להחריד? 

בן חמישים לעצה? ואם מישהו לא ממש יודע לייעץ לאנשים? 

אני חושב שבמקרה הטוב מדובר בהדרכה. במקרה הפשוט שאותו ניתן להבין מהכתב, מדובר בתיאור כוללני של המציאות ואפילו לא בהדרכה. 

אני לא יודע אם כל אדם בן מאה כאילו "מת ועבר ובטל מן העולם". אם אתה מכיר מישהו בגיל הזה, אפשר לשאול אותו מה הוא חושב...

ובתור תיאור של המציאות ולא הלכה ולא הדרכה - המציאות משתנה. פעם אנשים חיו עד גיל 40 במקרה הטוב ומתו משחפת. 70 היה נחשב זקן.

היום, יש אנשים בני 70 ויותר שעדיין עובדים.

אברהם נשא את שרה בגיל 75. יצחק נשא את רבקה כשהיה בין 60. 

שניהם אגב, לא התגרשו... 

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.