כי לא בשלים על ההחלטה, ולא בשלים עם האשיות העצמית בכללי

לא חושבים מספיק רחוק וברצינות מהם חיי נישואין

החתונה נעשת בד"כ מתוך דחף רגעי ולא מתוך החלטה שקולה ונבונה

עוד סיבה נראת לעין,

כשאנשים בוגרים מתחתנים, הם בד"כ גם יותר מיושבים בדעתם על החתונה

הם יודעים מהם חיי הרווקות, ומתוך בחירה הם מחליטים לעזוב אותם

לא כל מי שמתחתן בגיל צעיר, ובטוח שהמפלט של גירושין נוח וטוב

עניין של בשלות, מחשבה ונסיון.

הבעיה היסודית היא בחוסר גיבוש זהות עצמית.
תהליך גיבוש זהות אישית הוא ממאפייני גיל ההתבגרות.
אולם כיום, לפי מחקרים , גיל ההתבגרות התאחר עד מאוד..

כלומר, לפני שאנשים מחפשים מי הם בעצמם, הם מחפשים את ההיא/ההוא שישלים אותם.

מלבד ההיבט הפסיכולוגי, ישנו הפן ההלכתי בעניין, ואי ההליכה לפי תורתינו הקדושה.
״הפרעת דה פרסונליזציה״ מוכרת --- 
http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t460630#5382059

כשאדם מתחתן לפני שהוא מחובר ל"אני העצמי" שלו, זו בעיה...

למה לא, למשל, את זה שמה שמשפיע יותר מכל על מיעוט הגירושין הוא הדת היהודית, כנאמר שם במפורש?

או את זה שחיים שלא-בצניעות לפני נישואין הם סיכוי סטאטיסטי גבוה יחסית לגירושין?

וכעת: גם את הנתון שהזכרת, צריך לנתח נכון.

הנתון שם הוא של גירושין אחד מתוך שש בממוצע. מוזכר מפורש שאצל דתיים זה פחות.

כעת, חמישה אחוז פחות מתוך מי שכבר מתגרשים, זה אחוז קטן למדי..

כמו כן, לדוגמה - לא נכלל שם הנתון של כמה מהרווקות מתקשות יותר למצוא בן-זוג כי הן יותר מבוגרות..

על כן, לא צריך "להסיק" מזה יותר מידי..

הדבר העיקרי אולי הוא - להתחתן מתוך יראת שמיים ולשם שמיים, מתוך ישוב הדעת ורצינות; ולבחון כל אחד לגופו שהגיע זמנו/ה ומצא/ה את המתאים/ה לו/ה.

אני בחרתי גורם שעניין אותי, וצירפתי את הניתוח למי שרוצה לבחון עוד דברים.

ואני מקווה מאד שהנושא של לגור ביחד לפני החתונה כן או לא לא מעסיק את רוב החבר'ה פה..

נכון שבחברה הדתית יש פחות גירושין, אבל לצערנו זה לפעמים כי יש אוירה שעדיף "שלום בית" ולחיות ביחד זה-לצד-זה ולא להתגרש. ויש לצערנו לא מעט זוגות כאלו.

ולא, זה שבחברה החילונית רצים להתגרש בלי לנסות אפילו לגשר- לא נותן לזה לגיטימציה.. 

וגם בחברה הדתית- יש אחוז גבוהה יותר של גירושין מקרב אלו שמתחתנים צעירים.

והנתון של רווקים מבוגרים הוא דמגוגי ואינו סיבה להתחתן מוקדם.

תפסיקו להפחיד שאם לא יתחתנו בגיל 16 אז יישארו רווקים עד 30.. 

(ואת האמת, אני הייתי מעדיפה להשאר רווקה עד גיל 30, מאשר להיות בזוגיות כושלת ולא טובה, אבל זו דעתי.)

ואני מסכימה לחלוטין עם המשפט האחרון שלך.

שהכוונה שלי לא היתה שתפרסמי עניינים שלא שייכים כאן. אני גם נזהרתי בניסוח;

הכוונה היתה שבכולל, ממה שבחרת - יכולה לצאת הרתעה מלהתחתן צעירים (ולמה לכתוב "גיל 16"? הרי  הסטאטיסטיקה אינה מדברת על דבר זה, שאינו מצוי בארצנו) - ועל זה באתי לומר, שאם רואים את הנתונים שם, אז מבינים שיש עוד גורמים שמשפיעים על הנושא - והעיקר הוא להתמקד בהם. כמו כן, גם לקרוא נכון את הנתון הספציפי. באופן כזה - תישאר "נקודת האזהרה" רק מקלות דעת בנישואין - ולא כ"הרתעה" לבנות בגיל 20 פה, שגם ככה לא פעם "רועדות" מהנושא..

ואי אפשר לקחת מצד אחד "סטאטיסטיקה" ומצד שני לנתח לפי השערה למה בחברה הדתית מתגרשים פחות. למשל שם מובא - שההשפעה ה"דתית" היא לא רק על דתיים אלא על כל החברה בישראל, ברמות משתנות, בעיקר בגלל במקום הגבוהה שערך ה"משפחתיות" תופס, בהשפעת הדת היהודית. נו, אז זה לא רק "שלום בית" חיצוני, אלא מאמץ על המשפחה, תרבות אחרת ומושגים אחרים, על אף שיכולים להיות גם כדברייך.

וחבל להגיד "דמגוגי" - באופן שהוא עצמו דמגוגי...  וכי  מישהו דיבר על ברירה בין גיל 16 ל30?..  זו דמגוגיה.

אמרתי, שיש גם את הנתון של האחוז שלא נכנס בסטיסטיקה הזו, מהסיבה הפשוטה שמרוב "חשבונות וחששות" לא התחתנו, וממילא אינם בסטאטיסטיקה של גירושין...  יש צד שני למטבע.  אז כמובן, כמו שמובן ממה שכתבתי (כולל המשפט האחרון שהסכמת איתו - ואינו מנותק ממה שלפניו) - צריך אכן לשים לב לרצינות של הנישואין, אך גם לא להפריז בחששות ופחדים, שיכולים לגרום לתוצאה לא יותר טובה. הברירה אינה לחיות ב"זוגיות לא טובה" (שאף אחד לא דוגל בה) או להישאר  רווקה עד גיל מאוחר מאד.

ואחרי 20 הקב"ה אומר:תיפחנה עצמותיו,

כנראה שהוא לא קרא את הסקר.

ומה עם הירושלמים, חכמי ארץ ישראל שנישאו בגילאי 30 ומעלה?

אבל קודם - הקדמה: חכמי ארץ ישראל אימצו את ההשקפה ההלניסטית שהייתה רווחת אז, לפיה המיניות איננה הכרחית לאדם, והוא יכול להתקיים בלעדיה, זאת ע"י יישוב דעת ומשמעת עצמית וסופרוניסה (מתינות). לעומתם, חכמי בבל הושפעו מהתפיסה הבבלית לפיה פעילות מינית הכרחית לכל מתבגר. יתרה מזו – דברים אלו היו המניע העיקרי לנישואין. (ע"פ "הבשר שברוח", דניאל בויארין)

ועכשיו לתשובה: בן י"ח לחופה, אף שנכתב בא"י, אינו סותר את שטענתי. הכוונה היא לחוק הקובע גיל מינימלי לנישואין. אין זה אומר שזהו הגיל שנהגו להתחתן בו למעשה. ואכן בבבל: "אמר רב חסדא: האי דעדיפנא מחברי דנסיבנא בשיסתר..." כלומר, בגיל 16, היינו, לפני 18. ואילו בארץ ישראל ישנה המלצה לסדר חיים מומלץ, ובו אדם בונה בית, אח"כ דואג לפרנסה – ןלבסוף דואג לאישה. לא מסתבר שגיל הנישואין היה בשנות העשרים לפי זה. כמו כן ישנן עדויות שונות המוכיחות נישואין בגיל 30 – היינו אחרי 18. אם כך, "בן י"ח לחופה" מציין חוק הקובע גיל מינימלי, אך איננה מורה על גיל הנישואין למעשה כפי שאכן היה נהוג בא"י. כמו כן, המשנה מציגה גיל ממנו האדם מתחיל להיות כשיר לפעולות שונות, היא מעריכה כי מגיל 18 אדם כשיר לשאת אישה, אך ספק רב אם אכן הייתה ציפייה חברתית למימוש חוק זה. (ע"פ "זכר ונקבה בראם", עדיאל שרמר)

בנוסף, בבבל יש אידאל של "נזיר נשוי" (אדם המתחתן בסוף שנות העשרה כדי שהיצר לא יטריד אותו בעת לימוד התורה, ואח"כ עוזב את ביתו לתקופות כדי ללמוד "בנחת"), ואילו בארץ ישראל ניכרת ביקורת על דרך חיים זו. השווה למשל את הסיפור על רבי חנניא בן חכינאי כפי שהוא כתוב בגרסה הארץ ישראלית וכפי שהוא כתוב בגרסה הבבלית.  (בויארין, שם)

אני רואה לנכון לקשר לקצת דברים אודותיו, כדי להבין יותר את הקשרם של הדברים.

(בלי הבעת עמדה - אינני מכירו מספיק)

מה זה תיפחנה עצמותיו? מה זה "בואי הרוח ופחי בעצמות האלה"??!

עד 20 שנה הקב"ה יושב ומצפה לאדם מתי ישא אשה?

מה זה בית דין כופים אותו? זה כתוב בשולחן ערוך.

נכון לא נהגו לכפות ע"י בית דין, אבל זוהי הגישה של היהדות והיא ברורה.

אולי תביאי מקור יהדותי אחד לטענה שלך?

על "הסדר המומלץ" שהבאת?

נושאים שממש לא נהוגים כיום? 

זו לא הלכה - אלא הדרכה במקרה הטוב. 

כשאנשים מתו בגיל 40 ממלריה, היה הגיוני ונורמלי שיתחתנו בגיל 18. 

היום, כשאנשים חיים עד גיל 70-80 בממוצע, זה כבר לא המצב. 

אני בספק אם הקב"ה אמר על אברהם אבינו או על יצחק אבינו שתיפח רוחם - והם חרגו "קצת" מגיל 20... 

בוא נביא את כל המקור, מה אתה אומר? בבקשה: 

"מצוה על כל אדם שישא אשה בן י"ח, והמקדים לישא בן י"ג, מצוה מן המובחר, אבל קודם י"ג לא ישא דהוי כזנות. ובשום ענין לא יעבור מעשרים שנה בלא אשה. ומי שעברו עליו כ' שנה ואינו רוצה לישא, ב"ד כופין אותו לישא כדי לקיים מצות פריה ורביה. מיהו אם עוסק בתורה וטרוד בה, ומתירא לישא אשה כדי שלא יטרח במזונו ויתבטל מן התורה, מותר להתאחר" -

האם אתה סבור שהיום זוהי מצווה מן המובחר לעלם בגיל 13 להתחתן??? 

רמב"ם הלכות דעות פרק ה' הלכה יא:

דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה, ואחר כך יקנה בית דירה, ואחר כך ישא אשה, שנאמר מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו, מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו, מי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה, אבל הטפשין מתחילין לישא אשה ואחר כך אם תמצא ידו יקנה בית ואחר כך בסוף ימיו יחזור לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה, וכן הוא אומר בקללות אשה תארש בית תבנה כרם תטע, כלומר יהיו מעשיך הפוכין כדי שלא תצליח את דרכיך, ובברכה הוא אומר ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו.

ולכן סמכו שלא לכוף לפני שיש לאדם פרנסה.

"דרך בעלי דעה... אבל הטפשין...".

פסק הלכה היכן? אתמהה

בכותרת. איפה שכתובה המילה "הלכה". 

תגיד, בעיניך זו מצווה מן המובחר להתחתן בגיל 13? 

למקומות שהיא בעצמה לא ידעה שהיא כזו...

ההלכה היא "ולכן סמכו" וגו'.

הייתי אומר משהו אחר. (אגב, שתבין, אני מסכים איתך שגם כאן לא מדובר בפסיקה, אלא בהדרכה - אבל זו רק קונטרה לכל "פוסקי ההלכות" שהתרבו בפורום...). 

אבל לא ענית לי - האם לדעתך, כיום, זוהי מצווה מן המובחר להתחתן בגיל 13? 

השאר הוא הקדמה רעיונית...

באשר לפוסקי ההלכות - אני מסכים איתך.

כי אם נתפסים לקטע בשולחן ערוך וקובעים שזוהי אמת ואין בילתה - אז לא נכון לקחת רק חלקים מסוימים מהקטע ולהשמיט את החלקים האחרים. 

מי שסבור שזוהי חובה להתחתן עד גיל 20, גם חייב לסבור שמצווה מן המובחר להתחתן בגיל 13. 

זו היתה הנקודה שניסיתי לבטא. 

מפריע לי שאנשים פה סומכים על בורות של אחרים ועל זה שהם לא יטרחו לבדוק את הנושא בעצמם - ופשוט מוצאים קטע כלשהו, מצטטים אותו כאמת ואין בילתה וכהלכה פסוקה גם לימינו - אבל מקווים בסתר ליבם שאף אחד לא יטרח לחפש את המקור בשלמותו... 

(אם להאמין לויקיפדיה בערך על בויארין) כמובן שזה ביקורתיות שכלתנית ללא רבב.

(גן נעול - ההערה שלי לא כלפייך, אלא כלפי "היושב".)

לא הזכרתי אותו ואין לי שמץ של מושג מיהו. 

בעיני, אין דבר כזה "מדעי" בלימודי רוח או דת ואין בתחומים הללו חוקרים - רק מביעי דיעה. 

תהיתי מדוע הזכרת דבריו בצורה פסקנית לא פחות - לא צרמה באוזניך.

(אני מבין שלא עיינת בהודעה ההיא)

אם כך - הכל טוב ויפה.

לא כתבתי זאת על כך שחכמי בבל פסקו בגלל השפעה הלניסטית או משהו בסגנון...

כתבתי על המשפט הבא: "רק להבהיר: מובן שלא חשבתי שחכמינו "הושפעו" במובן זה שכתבת, אלא שהייתה מציאות מסוימת - ולפיה היה צריך להנהיג בחכמה את הציבור, ולכן פסקו מה שפסקו. אך כנראה טעיתי". 

במקרה הזה, זו לא טעות. 

וברגע שמי שכתבה מלכתחילה את הדברים כתבה ש"היא לא חשבה שחכמינו הושפעו במובן הזה" - אז לא ראיתי טעם לכתוב שום דבר בנושא. (והיא כן צרמה באזני)

ברור שדעתו של "חוקר" מסוג זה היא לא אמת או פסיקת הלכה. 

הבעיה בעיניי היתה בעיקר סבלנות לכאורה כלפי ציטוט בשם חוקרים ששאבו

ממקור שעל פניו הוא בעייתי.

אני לא חשוד בקווניקיות יתירה, אבל גם חש לא בנוח כאשר ידיהם של טיפוסים

מהז'אנר עסקניות במקומות לא להן.

שמח שהבהרת את דבריך.

אין לי טיפת סבלנות לדבריהם של "חוקרים" מתחום "מדעי הרוח" או דברי בסגנון. אני אפילו לא מוצא הצדקה להתייחס למה שהם כותבים כמקור בעל סמכות, כיוון שכל אדם יכול להיות "חוקר" בתחומים הללו ולהביע את דעתו. 

בשם איזה מישהו וכן שאר הדברים שהוא כותב כאן, הם ממש דברי הבל. וחבל עלייך שנתפסת, בתמימותך כנראה, לצורה שטותית זו של הבנת דברי חז"ל עד כדי כך שכתבת כ"קודם כל - הקדמה", את השטויות שלו, כאילו זה איזה משהו מובן מאליו ש"חכמי ארץ ישראל אימצו לעצמם גישה הלניסטית"... ורק צריך להודיע את ה"עובדה" הזו כ"הקדמה" למי שאינו יודע אותך.

תורה לא לומדים ממקורות כאלה - ולא בעקמומיות כזו שמציינת אותם תדיר:

קודם כל - חכמי ארץ ישראל לא אימצו גישה הלניסטית, וחכמי בבל לא "הושפעו מהתפיסה הבבלית".  מי שכותב דברים כאלו (דהיינו: אלה שהבאת אותם), "הושפעו" מה"גישה האפיקורסית" שכבר כמה דורות מנסה בתחבולות שונות פסאודו-מדעיות לצייר את חכמי ישראל כאילו דבריהם אינם מקוריים, אלא "השפעה" של הגויים. סוג של תסביך נחיתות כזה, שלא מסוגל לראות בחכמי ישראל את המקוריות, וחייב לחפש אצל הגויים-הנאורים את מה ש"השפיע" עליהם....

"המניע העיקרי לנישואין" אצל כל חכמי ישראל, היה ציווי התורה לישא אשה ולפרות ולרבות, שמתאים לטבע הבריא והנורמלי של האדם. ולא "התפיסה הבבלית על פעילות מינית" או תפיסה הלניסטית הפוכה...  זה פחות מבדיחה. מיש כותב כך - אינו מבין כלל מהי תושבע"פ ומאיזה עוצמה פנימית של עם ישראל וקישורו לה', היא שואבת.

וזה כן סותר לגמרי את ש"טענת", כי בגלל ה"חוכמות הכאילו-מדעיות" של אלו שציטטת, אמרת שזה גישת ה"בבלים".. אבל המשנה נאמרה בארץ ישראל ולא בבל. ואי אפשר "לעקם" שהכוונה היא בהכרח רק לגיל מינימלי שהוא "כשיר" בו..  רק בשביל לתרץ את התזה העקומה של הנ"ל על ה"השפעה ההלניסטית". זו דרכם - ממציאים "תזה" בגובה עיניהם הקטנות, ואח"כ "מסדרים" לפיה את המקורות...  גם בן 13 למצוות זה לא ממש 13?.. גם בן 5 למקרא זה גיל מינמלי שאפשר לחכות עד 30?..  וזה לא משנה אם אפשר בכל זאת להסביר כגיל מינימאלי, בוודאי שזה לא מוכרח, ובוודאי שזה לא תואם את התיאוריה האווילית שלהם על גישת חכמי ארץ ישראל לנישואין כמושפעת ממקורות זרים.

ואם היה מנהג לשאת מאוחר יותר - אין לכך כל שייכות לתפיסות יווניות.  וסתירה מפורשת בדברים: בהתחלה, "פעילות מינית הכרחית" (מגעילים - את הגמדות שלהם, מוציאים על מצוות ה'..), ואח"כ לפתע - המנהג בבבל לצאת לשנים רבות אחרי הנישואין ללמוד תורה.. הרי הם היו יוצאים מיד אחרי שהתחתנו - אז מה עם ה"פעילות"?....  

ואם ה"סדר המומלץ" לבנין בית, פרנסה ונישואין - שייך רק לארץ ישראל, למה הביאו רב אשי שערך את התלמוד הבבלי, בתלמודו (מסכת סוטה מד.)?...

והכינוי "נזיר נשוי" זו המצאה שלו, לא צריך ללכת שולל. אנשים שהיו הולכים לשנים רבות ללמוד תורה (הדוגמה הכי מפורסמת היא כמובן של רבי עקיבא, בארץ ישראל אגב). וכבר אמרתי, שזה בדיוק ההיפך מה"תזה" האוילית שלו שהוצגה קודם לכן, בדבר התפיסה הבבלית והארץ-ישראלית.

כללו של דבר - מוטב ללמוד את השקפת התורה מחכמי התורה, ההמשך הישיר דור אחרי דור לחכמים הנ"ל, ולא מאנשים שאינם מבינים כנראה כלל את הכלים שבהם לומדים תורה ומי הם חכמיה.

אתה גורם לי לחשוב שנית על המקום שבחרתי ללמוד (אף שבררתי לעצמי מרצים). אפילו הקורס הזה, שהועבר בידי אישה דתיה הנחשבת "דוסית" ומוכרת לי ולמשפחתי, אפילו אליו הגיעו דברי ההבל. והכי גרוע, שלא שמתי לב לכך. אוף.

תודה שהארת את עיניי ואת עיני הגולשים. עכשיו כשאתה מציג את זה ככה, זה נשמע פחות "תמים" ו"בסדר" ממה שחשבתי.

רק להבהיר: מובן שלא חשבתי שחכמינו "הושפעו" במובן זה שכתבת, אלא שהייתה מציאות מסוימת - ולפיה היה צריך להנהיג בחכמה את הציבור, ולכן פסקו מה שפסקו. אך כנראה טעיתי.

אבקש מן המנהלים למחוק את דברי ההבל שכתבתי.

נתת לי  חומר כבד ורב לחשבון הנפש שלי הערב. תודה. (בלי שמץ של ציניות)

ועוד אגב, מה שאת "לא התכוונת" לומר על המושפעוּת, של חכמי ישראל - אבל אלו שציטטת, התכוונו גם התכוונו. זו הדרך הקבועה של האסכולות הללו, בבורותם המתיימרת ב"מדענות" מזויפת, ללא חדירה לפנימיות הדברים.

זה בדיוק מה שהיה. היתה מציאות מסוימת ולפיה היה צורך להנהיג את הציבור בחכמה. 

הדבר היחיד שכתבת לא נכון היה שבגלל זה הם "פסקו מה שפסקו" - כי הם לא פסקו, הם הדריכו. 

די ברור שחז"ל הושפעו משמעותית מהתרבות ההלניסטית.

מספיק להסתכל בכמות המילים היווניות ובשמות התנאים במשנה ובגמרא.

בנוסף קיבלנו מהיוונים צורות חשיבה כמו הלוגיקה והמטאפורה,

שלא נמצאים במקורות לפני תקופת יוון. ('משל למה הדבר דומה')

חשוב להדגיש שחכמים בכל דור קיבלו את כלי החשיבה ודברים אחרים מתרבויות הגויים.

יש לכך הרבה דוגמאות. למשל: שמות החודשים בפרסית (מישהו אמר תאריך עברי?)

או אגדתות בגמרא שמקורם ככל הנראה לא יהודי אלא במיתולוגיה היוונית.

חכמים בזמנם לא דחו מכל וכל את חכמת הגויים, אלא בררו מתוכה את הדברים הראויים והתמודדו עניינית עם כל דבר.

והערכים התרבותיים.

אני זוכר שהרב גורן כתב משהו ב"תורת הפילוסופיה" בנושא, לא זוכר בדיוק מה.

אבל למיטב הבנתי, היא לא השפיעה על פסיקת הלכה. 

ל"תורת הפילוסופיה" (הרב גורן; עמ' 191) שכותב (לגבי האסכולה הפותאגורית):

"...אבל ישנם נתונים לפיהם יש יסוד להניח שהם הושפעו מהשקפת עולמה של

היהדות, וסיגלו לעצמם ערכים, דעות והשקפות וכן חיים מוסריים, דומים במקצת

לנו."

מעניין, יתכן שגם לכיוון ההפוך היתה הפריה...

למי שמעוניין אני מצרף מאמר שעוסק בנ"ל.

מעניין.

קיימת זרימה כלשהי של מידע ביניהם. השפעה הדדית. 

לא "הושפעו".

אלא כמו שכתבת יפה בסוף דבריך, ידעו לברור גם מ"חוכמה בגויים". כמו שנאמר: "יפיפותו של יפת תהי באהלי שם". ואֵלו הדוגמאות שהבאת - דברים חיצוניים שהשתמשו בהם (וצורות החשיבה שהזכרת, אינן השפעת יוון. משלים נמצאים עוד בתנ"ך). וגם כלי החשיבה המהותיים שלהם, לא נצרכו להשפעת-חוץ. והיו המשך מגודל הרוח של הנבואה ששרתה בישראל מקדם.

והרב קוק זצ"ל מסביר את הדברים בספרו אורות ישראל, שה"מקבלוּת" היא בחיצוניות - אבל ברוח הפנימית לא.

ולכן, זה באמת לא קשור לנושא השירשור, כי פה דובר על עניינים שבמהות - כאילו, חלילה, גישתם המהותית בדברים שבערכים ובמצוות "הושפעה" מהם.

וואין בגמרא אגדתות שמקורם מיתולוגיה יוונית חלילה. זו בדיוק הגישה של ה"חוקרים" הללו. אתה היית מביא דברים שמקורם עבודה זרה (והמיתולגיה היא עבודה זרה - שפע של אלילים...)? למה תחשוד בחז"ל בכך?..

שחז"ל לא ראו פסול בלהכניס תכנים זרים אך הגונים לתוך בית המדרש.

את החלקים הטובים לא הייתה בעיה להשאיר בתור סיפורים או מסורות.

זה לא ה"תכנים" המהותיים. כלים חיצוניים לפעמים, מתוך הבחנה ברורה.

ואם למישהו יש פחות כח כשהוא בן 30 מאשר כשהוא בן 20? 

בן 40 לבינה? ואם מישהו מטומטם להחריד? 

בן חמישים לעצה? ואם מישהו לא ממש יודע לייעץ לאנשים? 

אני חושב שבמקרה הטוב מדובר בהדרכה. במקרה הפשוט שאותו ניתן להבין מהכתב, מדובר בתיאור כוללני של המציאות ואפילו לא בהדרכה. 

אני לא יודע אם כל אדם בן מאה כאילו "מת ועבר ובטל מן העולם". אם אתה מכיר מישהו בגיל הזה, אפשר לשאול אותו מה הוא חושב...

ובתור תיאור של המציאות ולא הלכה ולא הדרכה - המציאות משתנה. פעם אנשים חיו עד גיל 40 במקרה הטוב ומתו משחפת. 70 היה נחשב זקן.

היום, יש אנשים בני 70 ויותר שעדיין עובדים.

אברהם נשא את שרה בגיל 75. יצחק נשא את רבקה כשהיה בין 60. 

שניהם אגב, לא התגרשו... 

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.