בס"ד ובהשתדלותי

זה סתם שמאלנות בולשביקית שמטרתה לסתום פיות ולהשיג כוח ושליטה.

מי שמגדיר את עצמו ליברל/פלורליסט -

אומר בעצם שהוא מוכן לשמוע את כל מגוון הדעות גם אם הוא לא מקבל אותם..

דעות של פאנאטים בד"כ גורמות לו פתאום לצאת מההגדרה הראשונית ומגדרו בכלל.

לק"י

ממש לא מסכימה, עם ליברליות בכל מחיר!

לפעמים זה גובל בפגיעה באנשים..

(זה בהשראה מהשירשור עם "מלחמת חצאי ציטוטים" שהיה פה אתמול...)

(על גמ' שבת לא )

עין איה שבת ב, קיד

"אותו היום ע"ש היה והלל חפף את ראשו".

הסיבות שמישבות את הדעת, שלא יהיה האדם מתרגש ובא לידי הקפדה, תהיינה ברוב:

או במצב המנוחה השלמה, -שאז דעתו של אדם מיושבת ולבו רחב ולא ירגיזוהו כ"כ בנקל דברים שהם למורת רוחו, אע"פ שמצד אחד עלול מצב המנוחה ביותר להיות האדם נח להתרגש, מפני שהוא מוצא את עצמו מופרע ממנוחה והשקט, ע"י אותו הדבר המעירו להיות נקנט, מ"מ יש בזה ג"כ צד יתרון, שכח המנוחה מישב את הנפש עד שיוכל לסבול בשלות לב גם מה שהוא ההיפוך מתכונתו.

ולאידך גיסא, מצב ההטרדה ורוב העבודה לפעמים יכשירו את האדם להיות נח וסבלן, -אע"פ שמנוחת הנפש השלמה תחסר לו אז, אבל ההכנה הנמצאת בהיות האדם מסור לעול של טרדות הנפש היא בעצמה תכשירהו לסבול ג"כ דברים שהם שינויים במצב רוחו, ויוכל לסבול ג"כ מצד זה ענין הראוי להיות מקניט, אע"פ שהרחבת הלב ותכונת הנפש הנדרשת להשקט הראוי להמצא מצד המנוחה, חסרה אז.

אמנם בהיות האדם מכשיר עצמו לצאת ממצב של עול והטרדה למצב של מנוחה ושלות הנפש, אז מתקבצות שתי הסיבות ביחד, שכ"א מהנה גורמת שלילת כח הסבלנות ועלילות הנטיה להתרגשות ורוגז.

כי מצב המנוחה עוד לא בא, שיעזור להרחיב את הדעת, וההסכמה הפנימית הנמצאת באותם הזמנים, שהאדם מסור בהם לעול השינויים המזדמנים במשך המון המיית החיים המעשיים גם היא חסרה, ע"כ האדם אז עלול להתרגשות משני הצדדים.

יש אמנם עוד דבר שמשקיט את כח ההקפדה, והוא בהיות האדם מוכן להיות מתערב עם בנ"א, -באותה שעה כבר הדעה הפנימית שבו מתעתדת לקבל רשמים שונים מאנשים שונים מרוחו ולסובלם.

אבל בעת שהאדם מכין עצמו למצב המחייבו להיות נפרש מבנ"א מצד הצניעות, וביותר בהיותו עסוק בעסק גופני נמוך ומוכרח, אז עלילות ההקפדה נכונה יותר לבא לדבר הבא מן הצד שלא כרוחו, מפני מיעוט הכנתו לשינוי דיעות.

ובשימנו על לב את אלה, כמה נפלא הוא ההכשר להתרגש דוקא ביום ערב שבת, שהאיש הישראלי מוכן בו להיות מעתיק עצמו ממצב ההטרדה למצב המנוחה, וההסכמה של ההכנה לטרדא כבר עברה ושלות המנוחה עוד לא באה. ואם נוסף לזה הוא עסוק אז בענין המבדילו בטבע נימוסו מבנ"א אחרים, יהיה ההכשר להתרגש מדבר המרגיז, הבא בלא סדר והכשר קדום, יותר עלול. ע"כ כמה היתה השעה מכוונת להתרגשות מצד החוצפה הבלתי משוערת, שהעיז הממרה הזה נגד נשיא ישראל, בהיות אותו היום ע"ש, וגם הלל היה חופף את ראשו, מלתא דצניעותא, המפרידה הכנתו מבנ"א צדדיים ושינוי רוחותיהם,

שרק עם תכונת מצב הנפש שראויה להמצא בזמן כזה תציין לנו עד כמה היתה מדת הענוה והסבלנות מוטבעת בעומק קדושת נפשו של הלל, עד שלמרות כל ההכנות ההפכיות הראויות להיות גורמות התרגזות, לא הי' עם זה אפשר בכל ההשתדלות היותר נמרצה להביאו לידי קפידא.

שמזה למדנו שהענוה האמיתית מונחת היא בלב העניו ונפשו באין צורך לשום הכשר מעשי ועיוני, ובלא שום אפשרות הסרה משום מאורע שיהיה. זאת היא הענוה האמיתית העמוקה, שציינו לנו בתואר ענותנותו של הלל.

איזה קטע!!!

גם חלוק מגבת- גם דיון על  השאלות הודעות ההזויות של בני אדם!

ממש בשבילך- מוטי. אישית

מה ההבדל בין ענוותנו לליברליזם?

נראה לי שבפסקא הזו יש חומר מחשבה בנושא---

· עין איה על שבת · ב · קכח ·

 "נתעטף וישב לפניו, א"ל כל שאלות שיש לך לשאול שאל".

היסוד של הענוה היא להביע כבוד זולתו, מפני שיקרה נפשו בעיניו וכל כשרון הנמצא ברעהו יוחש אליו במדה הגונה.

 ......

והנה הכבוד הראוי לכל מחקר תלוי בשני דברים,

האחד הוא בערך הכבוד של הנושא, כמו העיון בדברים מופשטים ורוחניים הוא יותר מכובד מהעיון בדברים מוחשיים וכאלה. והשני, בענין עומק הדעת שצריך לעיון, שישנן שאלות שהן קלות להפתר אע"פ שהנושא הוא רם בערכו, וישנן שאלות מסובכות שצריכות עיון מרובה אע"פ שעצם הנושא הוא קל וקטן.

.....

 קריאת "בני" שהיתה מרגלא בפומיה, השמיטה, רק כחוקר קר א"ל כל שאלות שיש לך לשאול שאל, כדי להורות כמה נכבד ערך חקירות שאלותיו בעיניו וגדולת נפשו אצלו, עד שעם כל רגשותיו העדינים המלאים אהבה וידידות לכל אדם, מצא להעמיד בנפשו אז תכונה בלתי מתפעלת לשם התגברות הכח השכלי הדרוש להכשרת עיון של שאלות רבות שהציע.

(עכלה"ק)

לגבי התובנה שלך על ליבלאליות-

אני שמחה שהגעת לתובנה הזו. חשוב בהחלט

כרגע לא עולה לי שמות של הוגים מודרניים שעסקו בזה..... כדי להמשיך לחפור לך בצורהמ קצועית ויסודית

נראה לי ההודעה הזו ארוכה דיה

|הולכת להדליק את הבוילער|

"הקריטריון לאמת והקריטריון למוסר" של הרב יוסף קלנר. (או "פלורליזם, פנאטיזם, כלליות" בהוצאה הישנה)

זה ספר חשוב מאוד שמסביר את הפרדוקס והסכנה ב"פלורליזם" (שאליו נראה לי שהתכוונת במילה "ליברליות"), ואח"כ את גישת היהדות לעניין.

רק ראה הוזהרת- צריך להתרגל לסגנון של הרב קלנר.

השפה גבוהה והרעיונות מאוד מופשטים.

לי אישית היה קשה להבין אותו ואני לא בטוח שבאמת הבנתי אותו עד הסוף

איך היא נקראת? ומי כתב אותה?

הקיטריון לאמת הקריטריון למוסר, אני לא זוכר מי כתב אותה. כבר שנתיים וחצי אני כבר לא עובד בראש יהודי ולא ראיתי אותה.

שותפות שלי פעם-פעם היו עושות על זה חברותא...

לקח להן.. שנה? לגמור לקרוא אותו

אולי אני אניח את ידי עליו יום אחד?

תזכירו לי בפעם הבאה לא להביא ציטוטים משום מקום...

 שתביאי כמה שיותר ציטוטים

ותיעזרי במקורות הנהדרים שאפשר למצוא דרך גוגל- כדי למצוא ולהדביק לפה את הציטוט המקורי, במלוא אורכו, כמה שיותר לחפור לנו- כן ייטב

לעשות לי חשק להעתיק לכאן ציטוטים - לא הצלחת.

ולגבי הבאת הציטוטים- בסה"כ פעם אחת העתקתי מויקיטקסט, בפעמיים הנוספות דווקא טרחתי לפתוח את הספר עצמו ולהעתיק מילה במילה. לא לזלזל.

("תתפנק על האנטר" צדיקה שם, שם)

חזק ביותר, מאיפה הקטע הראשון?

תתפלא לגלות- אבל זה יחסית פינוק על האנטרים!

אחרת זה היה נראה כמו גוש רציץ של אותיות כלי רווח לנשימה

כתבתי את המקורות!

הקטע הראשון הוא --

(על גמ' שבת לא )

עין איה שבת ב, קיד

עכשיו תן איזו תובנה

זה עושה לך טוב

יפה ...

עוד משהו מהדברים החכמים שלך...

איזה עומק ואמת

שכוייח....

שבליברליזם אין אמת אחת,

לכל אחד יש את האמת שלו,

וכאשר אתה נתון במסגרת של דת- תהיה אשר תהיה,

לא תוכל להיות ליברליסט עד הסוף-

כי בסופו של דבר-

אתה תאמין באמת אחת ברורה.

[גם אם יש כמה זרמים בדת- השורש שלהם הוא אחיד בסוף..]

אני עוד לא יודעת להגדיר לך מה זה בדיוק- אני באמצע של הטקסט הראשון- (האמת שהדעות חלוקות מה זה בדיוק, וזו אחת המטרות של העבודה הזו- לגבש את ההגדרה של הליברליזם כמו שאני תופסת אותה), אך בכל מקרה- מה שאתה כותב עליו זה פלורליזם, לא ליברליזם. בלבלת לגמרי בין שני המושגים.

מתוך הערך "ליברליזם"

 4.  סובלנות: הוגים ליברלים הדגישו את חשיבותה של הסובלנות לקיומן של אמונות ודרכי חיים שונות. גישה סובלנית הנה למעשה תנאי סף לאימוץ הליברליזם מלכתחילה.

כך שבהחלט יש קשר בין ליברליזם ובין פלורליזם.

אבל יכול להיות שהייתי צריך לכתוב פלורליזם.

כי בערך פלורליזם בויקיפדיה כתוב: מימוש הפלורליזם-סובלנות.

תנאי למימוש הפלורליזם הוא היכולת ללמוד לסבול דעות והשקפות שונות משלך, להכיר בזכות קיומן של דעות אלה, גם אם אינני מסכים איתן. "אני שולל את מה שאתה אומר, אבל אגן עד מוות על זכותך לומר את הדבר"

ואכן לזה התכוונתי, למשפט הזה:"אני שולל את מה שאתה אומר, אבל אגן עד מוות על זכותך לומר את הדבר"

אז יכול להיות שהייתי צריך לכתוב פלורליזם, אבל יש קשר הדוק ביניהם בכל אופן.

זה עדיין לא אותו דבר. סובלנות ופלורליזם הם שני דברים שכשהם באים לידי ביטוי בפועל הם כמעט חופפים. אבל סובלנות היא רק חלק מליברליזם. 

[מוזר, אני לא ממש רואה התאמה בין מה שאני קוראת עכשיו למה שהבאת מוויקיפדיה. אולי כשאסיים את העבודה אהיה חכמה יותר.]

20121121173433.png

(מתוך גרזון, גל. ליברליזם: קשרים, הקשרים וביקורות, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, 2002, עמ' 18)

[זה אמור להיות באיכות טובה יותר]

(את בטוחה שלא הבאת בטעות את הגירסה האקדמית? אני צריך את הגרסה למקלחת...) 

אז שמישהו יעזור, מה הקטע אומר בסופו של דבר, הוא מעלה בעיה?

הוא פורך משהו?    (רק כדי להיות בטוח...)

ועכשיו אקרה שוב...

רק את הסיום לא קלטתי,

"...עד שהיו מי שהחלו לערער על עצם קיומו של "האדם" כתופעה בעלת קיום ממשי..."

ובכלל, מה מסקנת הקטע? מה זה אומר בעצם על פלורליזם? אומר משהו?

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אוי, עלית עלינו🙈

@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

אבל לצערי מהצד השני, כעסתי על מישהו ולא רציתי להסביר...

כשמישהו מכעיס אותי כל כך ואח"כ עוד שואל למה אני כועסת, זה עוד יותר מרגיז ומתסכל וגומר את הסבלנות. כאילו... אתה עושה דבר כל כך מציק ולא ברור לך על מה אני כועסת?? זה מעלה את התחושה שמדובר בהיתממות ולא באמת ברצון כנה להבין למה כעסתי..

אני חושבת שהפתרון במצב כזה הוא פשוט להתרחק ממי שכועס עליך, אם אתה חשוב לו, כשהוא ירגע הוא יפנה אליך בעצמו...

ומה עשית כשזה קרה לך? פשוט חיכית?

לא חשבתי על האופציה הזו למרות שחז"ל אמרו "אל תרצה את חברך בשעת כעסו".. כי שם בסוף מדובר בחברך שבסוף ישקף לך את המצב.

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

שם קוד,

אליאס,

דיקסיט,

עידן האבן,

טיקט טו רייד,

Robo rally,

The crew,

Avalon,

Shadows over Camelot,

Nefarious,

Colloretto,

סושי גו,

אזול,

Draftasorus

מה זה השמות האלה אתה בטוח שזה בישראל?😂

ממש תודה!

מה ה3 הכי מומלצים בעיניך? (חוץ משם קוד ואליאס)

ולא יודע אם תרגמו אותם, בכל מקרה, בכלל המשחקים שפירטתי אין מלל כמעט.

תלוי מה הסגנון שאת מחפשת?

האורך? מספר השחקנים?

טוב אז יש לי שיעורי בית לחקור.

לא משנה הסגנון והאורך העיקר שיהיה אפשר גם בשני שחקנים ומעלה ולא מ-4

שם קוד (יש לו גרסה לזוג),

אליאס,

דיקסיט (אפשר לבצע התאמות שיעבוד לזוג),

Avalon,

Shadows over Camelot

סושי גו,

ולא בטוח לגבי Draftasorus 

כלומר שנאה עצמית היא לא הפרעה בפני עצמה, אלא תסמין של הפרעות ומחלות שונות, בעיקר דיכאון מג'ורי והפרעות חרדה למיניהן.

מכמה היבטים לגבי קנאה וכעס שמבלבלים את הדעת.

מקומות מהיבטים שונים.

בכללי הוא כותב עמוק עם המון מקורות והסברים קצרים, וכדי להבין את השפה שלו ואת הרעיונות שהוא מנסה להעביר, צריך הרבה יגיעה. גם צריך להשוות בין כמה וכמה מקומות.

אתן לך דוגמית מהפרשה שהייתה:

"שענין הפגם שהוצרך לתקן הוא בחינת חטא עץ הדעת כמבואר אצלינו בהרבה מקומות, ופגם עץ הדעת הוא בג' בחינות קנאה ותאוה וכבוד המוציאין את האדם מן העולם [אבות פ"ד מכ"א], והוא נתקן ע"י ג' אבות שהם בבחינת אהבת ה' ויראתו ותפארתו כמש"ה [ישעיהו מט, ג] ישראל אשר בך אתפאר שהוא תיקון ג' בחינות אלו, והרמז לזה כי ג' אבות עם הכולל כמספר עץ הדעת".

כלל וכלל ושצריך להתגבר על זה, רק הוא מציין תופעה. הוא אומר בלשונו שדווקא צריך להפוך את המחשבות עלמא דחירות.

הרבה פעמים (לרוב) לאדם יש דימוי עצמי נמוך

זה גורם לו לשנאה עצמית, תיעוב עצמי מוסתר או יותר גלוי.

וזה הרבה ממה שהורס לאדם בחיים, זה התעללות עצמית.

בלי מודע האדם בעצמו מחבל לעצמו בחיים.