לדרוס ערבי?

או שאנחנו עדינים (מדי)?

הרבה פעמים יש התבטאויות כמו: "בא לי להרוג את הערבי הזה, ימ"ש."

תהיתי עד כמה זה אמתי בפועל.

(בהמשך אולי נביא עוד 'שלב'...)

כמה פעמים חבר שלי אמר לי: "עוגי, הפעם אני באמת אהרוג אותך..." (ח"ו)

ו...הנה אני כאן

אפילו שהייתי שמחה שהוא ימות,

לא הייתי מסוגלת לעשות את זה בעצמי...

ה"שאלה" הזאת היא שאלה של השב"כ במטרה להפיל בפח צעירים מן הימין. הם יתנו רעיונות לכאלה שבכלל לא חשבו בכיוון ואחר כך הצעירים הללו "יבלו" את כל החיים שלהם בבית הסוהר -- רק כדי שאנשי השב"כ מהמחלקה ה"יהודית" יוכלו להצדיק את קיומם ואולי אפילו לעלות בדרגה.

אין לי שמץ של מושג מיהי, אבל לחלוטין ברור לי שהיא לא קשורה אליהם.

זה לא ייתכן.

צר לי...

חס וחלילה.

רק ראינו שעם ישראל הוא עם כזה עדין ולא באמת מסוגל להרוג.

אך יש לחיילנו אומץ כשצריך.

ברור שאין כאן מקום להסית, ואנו פועלים במסגרת החוק, אלא לברר לעצמנו אם יש לנו רצון להרג או לא.

ואין לנו.

הלואי וזה היה נכון...

עריכה: טעות הקלדה.

זה יכול להיות בדיקה מעניינת של המוסריות שלנו, האם בעצבים אני אהרוג אדם, האם אהרוג גם חבר?

או שגם בעצבים אני במוסריות תבדיל בין אדם שראוי להרג לאדם שראוי לסטירה...

זה רק כאימרה לפרוק עצבים.

א.חבל לבזבז את זה על סתם ערבי, וגם זה לא נכון ע"פ תורה - כל אחד הוא יציר כפיו שלהקב"ה.

ב.ערבי שמאיים להרוג כבר כתוב הבא להורגך וכו'.

ג.לפעמים לא שווה להרוג לצערנו בגלל הכניסה לכלא, אבל יש מספיק דרכים לפצוע בשביל להשבית אותו.(היתה תקופה ברבוע המוסלמי שהסתובבו שומרים עם לבוש אזרחי וכל ערבי שזרק אבנים וכו', שברו לו את כף היד והמשיכו הלאה)

אבל לפעמים נחמד לדמיין את עצמי מעיפה איזה אבן בפרצוף לערבי...

יש ציווי להרוג את עמלק.

נגיד שאומרים לכם על אדם (רע/טוב) שהוא עמלקי וצריך להרוג אותו.

אנו מסוגלים לעשות זאת?

או: ברור שאדם מסוים הוא בגדר "הבא להרגך השכם להרגו".

אנו מסוגלים להרוג אותו?

עוד משהו:

האם נעשינו עדינים ויפי נפש מדי?

וכל דבר שנראה בעיני העולם כאכזרי - אנו כבר לא מסוגלים לעשות אותו?

או שאנו באמת מסוגלים לקום ולומר: כן! אהרוג אותו!

(לצערנו... אילולא הלינץ שיעשו פה לאותו אדם.)

ושאלה טובה מאוד!

שאלה שאין לי תשובה טובה אליה.

השאלה השניה היא גם שאלה אחרת לגמרי...

אותו הסברא הפשוטה והאנושיות ואף אינסטינקטים בריאים מחייבים.

בהחלט כן, משונה יהיה לשמוע שיש מישהו שלא.

ממש כמו דין "רודף", זה לא איזה מין גדר הלכתי מסויים, פסק הלכתי של מוות.

זה הגיון פשוט שכל אדם צריך להבין.

דין רודף הוא חוק שחייב להיות בכל מדינה נאורה ומתוקנת.

ושאלה שלישית: בהחלט כן.

יותר מדוייק: נעשינו מטושטשים.

פחות ביקורתיים, יותר מקבלים מאליהם הרבה מוסכמות שנהוגות בתרבות האנושית הכללית.

רובן נכונות וטובות, מיעוטן קשה וארור ומר כלענה.

זה אומר שגם היכן שעלינו להיות עדינים, לא בהכרח נהיה כאלה.

נגיד שברור לך שהוא מחבל.

"הבא להרגך השכם להרגו."

ייתנו לך את הזכות להרוג אותו.

תעשי את זה?

ולשאלתך - הסיבה: אויב בשעת מלחמה!

ליכולת/למעשה להרוג אותו?

טוב, לדעתי השאלה הזאת לא תקנית.

אני יכול עכשיו לומר לך אם אני מסוגל?? איך?

לא חויתי לא מלחמה  ולא הרג... איך אני יכול לדעת אם אני מסוגל להרוג?

אני יכול לומר לך שאני בחור עדין ושמראה של אדם נרצח יזעזע אותי.. (מן הסתם את הרוב זה יזעזע)

אבל זה לא קשור, אני מקווה (ודי מאמין) שיש בי כוח להרוג אויב.

מצחיק לשאול את זה, כי במצב מלחמה הכל משתנה.

אז נכון שאני מניח שאת לא מתכוונת לשדה קרב ממש, ושלדעתך אנחנו כל הזמן - כלפי כל ערבי - במצב מלחמה.

(ואני לא מתווכח עם זה כעת)

אז... אם יווצר מצב שבו יפול האסימון ואבין שבעצם אנחנו כל הזמן בשדה קרב - יתכן מאד שבאותו רגע אכן יהיה בי אומץ להרוג.

אני הולך ומתבלבל פה מרגע לרגע

אדם אמור לסלוד מהרג,אבל במצב מלחמה לכאורה הכל שונה. זו מציאות אחרת.

אז... קודם תשאלי אם מסכימים פה עם ההנחה שלך שאנחנו במצב מלחמה תמידי, עם כל ערבי.

השאלה לא ברורה.

לדעתי חל פה איזשהו עיוות, ואני אסביר. ברור שלא צריך שיהיה רצון להרג, אבל...

כמו שהתורה ציוותה "לא תרצח" היא גם אמרה "הקם להרגך השכם להרגו".

יש לנו סלידה מהרג, ברור.

אבל האם אנו סולדים ממנו בגלל שהתורה ציוותה, או מכיוון שזה נעשה לא מוסרי במוסר כללי?

אם כמו שהתורה ציוותה - אז ברור שאנו צריכים להיות מסוגלים* להרוג כשהתורה מצווה אותנו לעשות כך, לא?

נראה לי שכל כך הושפענו מהמוסר הכללי, שקשה לנו כאשר התורה מצווה אותנו אחרת.

[דוגמה אחרת: אנו כל כך נגד גזענות, אך אם נחשוב לרגע, היהדות היא די גזענית. אמנם ממקום אחר, אבל גזענית.]

*מסוגלים - קושי עם ההרג יכול להיות, אבל להיות מסוגלים להרוג כשצריך!

האם נעשינו יפי נפש עד כדי כך שאנו לא מסוגלים לעשות מעשה הנוגד לו כאשר יש צורך בכך??

וזה גם מזכיר לי את העניין של: "כל המרחם על אכזרים סופו שהתאכזר לרחמנים".

אנו עם רחמן!!! אך צריך לדעת לאן להפנות את הרחמים הללו!!

קשר למוסר כללי. זה מזעזע.

וזה אמור להיות כך.

טוב, קשה לי לכתוב כעת... אכתוב מחר. (עייפות)

מוות זה עיוות.

ביחס לחיים מוות הוא תמיד עיוות בלתי נתפס.

מה שהופך גם את הרצח לעיוות, בכל מצב, מעשה הרג הוא תמיד עיוות.

אני כמובן לא אומר שאדם שהורג במלחמה או בציווי התורה הוא אדם מעוות, משום שיש דברים מעוותים עוד יותר ממוות.

ובמצבים כאלה - אין דרך אחרת מאשר להשתמש במעשה מעוות ולהרוג. כשאני אומר "אין דרך אחרת.." אני לא מתכוון לומר שזה "בדיעבד". זה המעשה הטוב ביותר - אבל הוא עדיין עיוות.

אותו הדבר במלחמה, כשאדם רוצה להרוג אותך - העיוות כבר קיים, אין לך ברירה אלא לרדת לרמה שלו ולהרוג.

וכך זה תמיד, מאחורי כל הרג מוצדק יש מצב שהוא בעצמו מעוות עוד יותר. או שאנחנו מרגישים את העיוות בעצמנו - או שהתורה מלמדת אותנו שישנו עיוות.

את הרי מתכוונת לדבר על ערבי, כל ערבי כאן בארץ, שאלת אם אנחנו מסוגלים להרוג. אז כך, הנושא הוא לא אומץ, הגיוני שזה ירתיע אותי וטוב שזה מרתיע אותי, כי זה מעוות. שכנעי אותי שמדובר כאן במצב מעוות עד כדי כך ואני מקווה שאתנהג כמצופה מאדם שנתקל במציאות מעוותת, ואעשה מעשה מעוות.

בנוגע לתורה,

אני לא בטוח שאת כל המצוות בתורה אנו אמורים לקיים מתוך התלהבות ושמחה.. ציווי שנוגע למצבים מעוותים הוא

ציווי מאד לא נעים שמדבר על מצבים מאד לא נעימים שבהם לא נראה לי שאפשר לחוש התלהבות...

אדרבה, כתוב משהו לגבי עיר הנידחת, להיזהר שההרג לא יכהה אצלנו תחושות.. לא זוכר.

את גם מערבת שני דברים, את מדברת על הריגת אויב במלחמה, שזה בכלל לא קשור דוקא לתורה, ואז מביאה את "הבא להורגך השכם להורגו.." ושואלת על מוסר כללי מול מוסר התורה...

אני ממש לא חושב שהסלידה הגדולה שלי מרצח ואלימות היא כתוצאה מ"מוסר כללי",  זאת עדינות טבעית, שאכן לעיתים צריך להתגבר עליה.

לסיכומו של עניין, לדעתי את לא צודקת בנקודה הספציפית הזאת, הסיבה שאנשים נרתעים מלהרוג כל ערבי שהם מקללים היא לא בגלל איזשהו מוסר עולמי, הסיבה היא קודם כל משום שהם לא רואים בכל ערבי אויב, שכנעי אותם שמדובר באויב.

את יוצאת מנקודת הנחה שלך - ומקשה ממנה על כולם. רובם לא רואים בכל ערבי אויב.

(לגבי אני לא יודע לומר... זה משתנה. ברגע זה מושיקו פתח שרשור שגורם לי להבין עד כמה זה כך)

אני דוקא כן חושב שיש צדק בדברייך לגבי ערכים ונושאים אחרים, אם כי ... לא הייתי אומר "מוסר כללי"... אלא "ערכי המערב".

ועכשיו שאני חושב על זה.. אני לא בטוח שגם לו נוכחנו בכך שכל ערבי הוא אויב - היינו צריכים לצאת החוצה ולרסס..

כבר נוצר פה מצב שבו אויב יושב איתנו, בתוכנו, והוא דוקא שקט ברובו, רוב הזמן. אני לא בטוח שיהיה חכם לצאת ולרסס, ב"הבא להורגך.." אני רואה מצווה מאד מובנת וטבעית, שהגיוני מאד לשקול בה שיקולי רווח והפסד, ז"א... מממ..   לא נראה לי שצריך למסור את הנפש על "מצוות הבא להורגך..."

מקווה שכתבתי ברור, ושהוספתי משהו שאחרים לא כתבו, באהלן - מוטי.

(סתם מעניין.. למה החלטת שהתורה גזענית? את מתכוונת לעניין עמלק?

ו... רק אעיר ששמעתי בשם המנחת חינוך,

שבמצוות ישוב ארץ ישראל מצד ההגדרה פק"נ לא דוחה אותה.

נראה לי פשוט שהוא הדין לגבי "הבא להורגך".

אם הוא בא להורגך, כמובן שמצד ההגדרה כל קיום של ה"השכם להורגו"

כרוך בסיכון נפש ממשי.

זה דבר שאסור להזניח!

זה דבר שמי שאין לו אותו - הוא לא מוכן עדיין לקבל תורה!

(לא שהוא פטור מתורה ח"ו - אלא שהוא נמצא במצב חולני)

[גזענות שנובעת מהתנשאות וביטול הזולת היא מתועבת מאין כמותה, בצדק.

גזענות יהודית, שנובעת מאחריות כלפי כלל הבריאה, "תן דעתך שלא תחריב את עולמי",

אחריות שנגזרת ממעמדם הרם של ישראל - זה דבר עליון!]

זו לא בעיה של יפי נפש - אלא של חוסר חיבור לתורה.

לכן, כאשר עולה החשש לפגם במידת הרחמנות כשניגשים לקיים מצוות שדורשות אכזריות,

הקב"ה מבטיח לנו "ונתן לך רחמים ורחמך" (דברים יג יח).

כך מפרש אור החיים הקדוש:

"לפי שציווה על עיר הנדחת שיהרגו כל העיר לפי חרב, ואפילו בהמתם,

מעשה זה יוליד טבע האכזריות בלב האדם, כמו שסיפרו לנו הישמעאלים, כת הרוצחים במאמר המלך,

כי יש להם חשק גדול בשעה שהורגים אדם, ונכרתה מהם שורש הרחמים והיו לאכזר.

והבחינה הזאת עצמה תהיה נשרשת ברוצחי עיר הנדחת.

לזה אמר להם הבטחה שיתן להם ה' רחמים.

הגם שהטבע יוליד בהם האכזריות, מקור הרחמים ישפיע בהם כח הרחמים מחדש,

לבטל כח האכזריות שנולד בהם מכח המעשה.

ואומר 'ורחמך' -

שכל זמן שהאדם הוא בגדר טבע אכזרי, כמו כן יתנהג ה' עמו, שאין ה' מרחם אלא לרחמן."

השאלה היא אם אנו מסוגלים לעשות את זה.

(אגב, היה מישהו שהרג מחבל וישב על זה כמה שנים טובות בכלא...

ולא, זה לא 'חינך' אותו.)

אין להרוג אף ערבי ולא לקחת החוק בידיים סתם כך

חבר'ה היזהרו בדבריכם המנהלים הקודמים תמיד אמרו שהשב"כ נמצא פה(אולי הם עזבו עם המנהלים???

מה גם שבהודעה הפותחת, כתר הרימון כתבה שהשאלה נשאלת במידה ולא היה על זה מאסר וכו'..

בעיקרון - 

סתם ככה להרוג ערבי - אין עניין.

כשמדובר בהתנכלות מצידו או כמובן כוונה שלו להרוג -

ברור שהייתי עושה זאת (במידה והיה כמובן מתאפשר על פי חוק)

[ובניגוד להגדרות החוק, "כוונה להרוג" בעיני היא גם אבן קטנטונת מושלכת-

ואז הם צריכים לחטוף ביג-טיים. כולל אבידות בנפש]

וגם מחבל לא הייתי מסוגלת לעשות בעצמי. אולי רק אם זה היה הגנה עצמית.

אני מתלבטת אם אתה אדם משוגע גמור או מטומטם גמור או אם נחבר אותם ביחד (שרות בטחון כללי)

אני מציעה לך בתור אחד מההנהלה למחוק את השירשור הזה מהר !!!

לא ראוי לדיון ובמיוחד לא באינטרנט ...

אומנם אני לא מכירה אותך אבל עשיתי קצת הרבה יותר דברים ממך לארץ ישראל בחיים (בלי גאווה) וזה לא גאווה להעלות שירשור כזה...

הרבה פעמים אנשים אומרים על מחבל שצריך להרוג אותו.

אז פשוט עניין אותי מה עומד מאחורי זה.

(+עוד כמה דברים שלא ממש הבנתם, לא נורא.)

כל טוב סלה.

מסתובבת עכשיו חבורה של טרולים בפורומים השונים..

חבורת ע'מות!

את בסדר גמור ואת מותק!

פשוט הפעם החלטתי לנצל את ההזדמנות.

את מכירה אותי, פשוט לא באינטרנט ואני באמת חושבת שמה שכבוד כתר רשמה הוא בעייתי ונראה כיוצר פרובוקציות... אני ממש לא טרולית פשוט נראה לי נכון לומר "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" וקל וחומר מצרות המדינה!!! 

לכן רשמתי את דעתי...

אז נא להרגיע!!!!

ד"א- אם את רוצה שיכבדו את דעתך תכתבי בצורה מכובדת, למה התגובה הדוחה שלך  לא ראוייה ליחס!!

ואם את לא מכירה אנשים פה מוטב שלא תחווי עליהם דעה, איך משהי אמרה פעם? קודם תכתבי קצת בפורום תכירי את הכותבים ורק אח"כ תביעי דעה עליהם, עד אז, תשתקי!!

ולא באמת נוציא רובה\סכין ונהרוג אותו. הרחמנות טבועה בדמנו, כידוע.

אף פעם לא חשבתי שיהודים לא נוסעים משם.

אשמח למידע

אחרי החתימה - גלנט בשיא החוצפה סירב לבצע את מה שנחתם, בטענות שאי אפשר לפגוע בשיקול הדעת של המפקד והושגה פשרה שאם הפינוי משיקולים בטחוניים - זה נשאר בסמכות אלוף הפיקוד. לכן בצו ההרס של בית ענות, הוא כתב את הטענה האבסורדית ש: "המקום פוגע בשלום תושבי האזור".

אם כל הטפשים בהתיישבות האידיאולוגית שמצביעים ליכוד, היו מצביעים לצה"ד, היתה ממשלת ימין בראשות נתניהו אותו דבר- אבל ההתישבות היתה באמת בידי סמוטריץ'.

לכתובת: chalaphagvaot@gmail.com

והעשבים גדלים. זה אחד הדברים היפים בחורף.

אפילו הטחב הירוק שגדל בין המדרכות אחרי הגשמים יפה בחורף.  (אגב רואים שהנבטים בתמונה העליונה הם דו פסיגיים)