בס"ד
משהו חדש מתחיל?
בעוד מספר ימים כולנו נעמוד יחד בתור מצויידים בתעודה הכחולה. אל לנו לזלזל בהחלטה אודות הפתק שנכניס במעטפה, מדובר בהכרעה גורלית לעם ישראל. לרובו של הציבור הדתי הלאומי משום מה די ברור שבמעטפה שלהם יוכנס הפתק עם שתי האותיות "טב". בהתבוננות פשוטה אכן נראה שהחלטה זו פשוטה והגיונית ביותר, שכן למה לא לסייע למשהו החדש שהולך להתחיל? להצלחה המפתיעה? למפלגה השלישית בגודלה? אולם, ננסה במאמר זה להראות כיוון שונה, ולשם כך נפתח בהקדמה קצרה אך עקרונית:
משקפיים של מעלה ומשקפיים של מטה
יש כאן נקודה מהותית ביותר. רבים סבורים, כי כאשר מדברים על מערכות ציבוריות, לפעמים מערכת השיקולים משתנה. "בבית המדרש תלמד בבא קמא, תלמד הרב קוק, אך בצד המעשי תרגע, תניח את התורות שלך בצד ותן למציאות להתמודד עם עצמה בכלים החילוניים המצויים". לפי אותם דעות, אמנם אנחנו פועלים על פי אידיאלים מסויימים, אך לפעמים יש לכופף חלק מן האמת עבור רווח גדול בחלק אחר של המערכה.
אולם אנחנו, בבית מדרשו של מרן הרב זצ"ל, חונכנו אחרת. חונכנו, שכאשר מדברים על תורה – אין חצי, אין פשרות, אין בושה, אין הסכמים, אין וויתורים – אלו משקפיים של מעלה. אולי באושוויץ או בקזבלנקה היה ניתן לדבר במושגים של שלום עם השלטון, עם הפריץ וכד', אך בתורה שבאה לגאול את עם ישראל, הולכים על כל הקופה. ברור שלפעמים יש מקום להכניס שיקולים מעשיים, אך רק מתוך ראש יהודי מורם ומתוך אמירה ברורה שאנו לא זזים מהתורה מילימטר. אמירה זו, חייבת להיאמר בריש גלי, מעל כל בימה ציבורית, ללא התחמקויות וללא מורא. אם יסוד דברינו ותשתית עמידתנו אינם בנויים על הליכה עד הסוף – הרי שהקרקע נשמטה מתחת לרגלינו. בטלה יכולת עמידתנו, בטלה ראשיתנו. תורה אומרים! תורה לא משאירים בצד לבית המדרש. רק עמידה איתנה וחזקה על עקרונותיה של התורה וההלכה תביא גאולה לעולם.
לא תמיד הפרקטיקה היא הנכונה. הארץ הזו בידנו ממש באופן הזוי. לכו, תשאלו את לוחמי המחתרות, את מייבשי הביצות, את אנשי חומה ומגדל ואת יוצאי החומות שסיכנו את נפשם – כולם יאמרו לכם: היינו החלשים, ההזויים והמטורפים, אך בסוף הם אלו שניצחו! גם הרב צבי יהודה זצ"ל, הקים את יהודה ושומרון באופן "הזוי". תלמידיו הלכו להקים מקומות ללא אישור משום גורם. הם נאבקו על אף הסיכוי הנמוך שהמאבק הזה יניב פירות. החזון העיקש, הוא זה ששינה את המפה: כיום, 350,000 יהודים יושבים ביו"ש...
לשם המחשת עיקרון זה, אני רוצה להביא דוגמה מחרידה. תכנית החלוקה שענינה היה לחלוק את שטח המנדט הבריטי על ארץ ישראל ממערב לנהר הירדן לשתי מדינות, יהודית וערבית, ולשטח בינלאומי. בתוכנית נקבע כי עם תום המנדט הבריטי יחולק שטח הארץ בין מדינה יהודית לבין מדינה ערבית. תוכנית החלוקה הייתה תוכנית אופרטיבית (מעין "השלב הבא") שכללה מועד ברור להקמת מדינה יהודית ונתנה לגיטימציה בינלאומית לעליית הפליטים היהודים לארץ ישראל. בעם היהודי היה וויכוח גדול על קבלת התכנית. בעולם הרבני היה דיון בוועידה העולמית של 'אגודת ישראל', בה השתתף גם אחד מגאוני פולניה, הרב מנחם זמבה הי"ד.
בוועידה דנו בין היתר על תכנית החלוקה ואז אמר הרב זמבה זצ"ל את הדברים הבאים:
"יש לנו ספר תורה קדוש אשר נאמר עליו תורת ד' תמימה, ואם חסרה אות אחת הרי זה פסול מקדושתו. יש לנו גם ארץ אשר גם עליה נאמר כי קדושתה היא כשכל ישראל עליה. רק אנשים אשר להם העוז המר לקרוע גזרים מתורתנו התמימה והקדושה – הם-הם אשר ירהיבו בנפשם לקרוע גם את ארצנו לגזרים. אבל אנחנו, המוסרים נפשנו על כל אות ואות ועל כל מנהג שבישראל - לא נוכל בשום אופן להסכים לוותר אפילו על צעד ושעל אחד מארצנו הקדושה". (חידושי הגרמ"ז סי' נד).
מדובר היה בדיון אודות קבלה לידיים באופן מובטח של חלק גדול מארץ ישראל, כמו כן, עלייה המונית של מאות אלפים ומליונים של יהודים מאירופה, צפון אפריקה ועוד! כאשר האופציה השנייה הייתה... כלום! פשוט כלום! הרב מנחם זמבה הי"ד והרב חרל"פ זצ"ל, בחרו בכל תוקף בדרך השניה. נצייר לעצמנו שאנחנו עומדים בסיטואציה זו, מה היינו בוחרים? נראה, שאין שאלה כלל – גם הקיצוניים ביותר מבינינו היו בוחרים בדרך הראשונה. מבחינה פרקטית, אין שאלה. ברור כביכול, שמה שיעזור יותר לעם ישראל זה חתימה על תכנית החלוקה. אולם, לתורה יש כנראה אמירה אחרת. אמירה קצת "פנאטית": באמת, אין חצי!
דווקא "הצודק" הוא בסופו של דבר "החכם"
יתכן, שדווקא הפוקח את עיניו בימים טרופים אלו, יכול להגיע למסקנה לעיל גם מבחינה רציונאלית: הערבים, עוד מלפני קום המדינה, אומרים באופן נחרץ ולא מתפשר: אתם הכובשים! ארץ ישראל, ירושלים והר הבית, שייכים לנו. אמירה זו השפיעה על העולם כולו, אך יותר מזה – עלינו עם ישראל. עשרות אחוזים מיהודי ארץ הקודש, מוכנים להקים מדינה פלסטינית בשטחה של מדינת היהודים. למעט אולי פעם אחת, הערבים מעולם לא היו בקואליציה, אין להם כלים משפטיים, אין להם כמעט שום כח בשלטון, אבל יש להם אמירה ברורה. האמירה הזו חזקה הרבה יותר מכל הכלים שמנינו לעיל. גם עלינו לדעת: ככל שעמדתנו תהיה חזקה יותר, השפעתנו תגדל. היום כולם מבינים שאמירה ברורה מכריעה מאבקים, גם אם צריך להתאזר בסבלנות של עשרות שנים.
מסתבר, שלוקח זמן כדי להוציא עם שלם מראש של גלות שארכה אלפיים שנה. להרים את הראש מול אויב, זה לא מושג ברור. המושג המושפל של "טוהר נשק" מקובל עלינו. "חפים מפשע" מצלצל טוב באוזנינו.
הזיקית עם החוטים הסרוגים
אלא מה, ופה הכאב האדיר: שדווקא הציבור שעל כתפיו היה ראוי להטיל את ההנהגה הציבורית, את הובלת הדרך, את הוספת רוח הגבורה באומה, דווקא הוא, הציבור הדתי לאומי, יוצאי בית מדרשו של הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, הם הם המראים חלישות והתרפסות בכל מאבק ובכל מערכה. מעדיפים הם לשנות את צבעם, את עקרונותיהם, לפי מה שנוח ל... כזיקית המשנה את צבעיה, כדי לא להבליט את הימצאותה. בפינוי יישובים – הם מחבקים כדי לשמור על אחדות העם. בסוגיה הלכתית מובהקת של שמיעת קול באישה – הם מעדיפים לשתוק. כשעצרו באופן מבזה ומשפיל את אחד מגדולי הדור על נתינת הסכמה לספר תורני, ישבנו כולנו בחיבוק ידים (חישבו איך הייתה המדינה נראית כאשר הסצנה הזו היתה קורה בציבור החרדי... אלא, שפשוט היא לא היתה קורה, כי הם לא חלשים כמונו). כל העקרונות זקוקים לאישור המדינה, וכשאלה לא ימצאו חן בעינה, יהיו לנו עקרונות אחרים... כל זה בשם אחדות האומה, הבולדוזר הגדול ההורס כל עקרון אחר. במערכת המעוותת הזו, הצד החילוני פטור מדאגה לאחדות האומה, ורק אנחנו חייבים בדאגה זו.
יש חשש סביר שהדורסנות לא תעצור כאן. למשל, חינוך דתי עולה ביוקר, לא משתלם וגם קצת מסוכן. ילמדו נא ביחד עם ילדים חילוניים למען אחדות האומה, שאין לך קירוב לבבות גדול יותר משהות משותפת בבתי-הספר ולימוד תכנים משותפים. את לימודי היהדות יעשו בביתם, או בשבתות. לחילופין יכולים הם לעבור למגזר החרדי, אצלו העקרונות אינם זקוקים לאישור של אף אחד, אלא של הקב"ה בלבד. ישיבות הסדר ופלוגות נפרדות יסגרו, בשם "אחדות העם" כדי שישרתו יחד עם אחיהם ואחיותיהם החילוניים, ואם יש בעיות צניעות חמורות – על כל פשעים תכסה אחדות האומה.
אם מצות ישוב הארץ השקולה כנגד כל התורה כולה, ועקרונות מוסר אנושים אלמנטאריים נדחו כבר מפני "אחדות האומה", מדוע גדרי-צניעות לא ידחו מפניה?
היו גם זמנים אחרים...
כחודשיים בלבד לאחר קום המדינה, שני חיילים דתיים סרבו לבשל בשבת ונידונו לשלשה חדשי מאסר. הרב מימון וחבריו הודיעו על פרישה מממשלת בן-גוריון. רק לאחר פניה של בן-גוריון לבל יפרשו, והבטחה להסדיר את ענייני הכשרות והשבת, וכמובן שחרור העצורים – ניאותו להישאר בממשלתו! ("חמושים לפני המחנה", אלתר ולנר, עמ' 299)
עם הקמתו של צה"ל דרשו השרים הדתיים מימון שפירא ולוין, הקמת פלוגות נפרדות לדתיים כפי שהיה בהגנה. תמכו בגישתם שרי השמאל שרצו לנקות את הצבא מכל סממן דתי.
בכל מקרה, ברור שאם היה מדובר בעקרונות דתיים של דרוזים לדוגמה, ברור שלצבא לא הייתה שום מחשבה לערער על שמירת דתם. אוי, מה היה לנו. הציבור הכי נרמס במדינה, הציבור היחיד שצריך לחבק, לוותר, לשתוק (או לגנות), הציבור היחיד במדינה, שכפי שנוכיח לקמן, מצביע למפלגה שהוא לא באמת מאמין בעקרונותיה!
שני קצוות החבל: הארי והבנט
לשאלה מי יהיו נציגנו בכנסת ה-19 יש השלכה על הקמת מדינה פלסטינית, פינוי יישובים, דאגה לחינוך, העפת עשרות (ועוד מעט מאות) אלפי הסודאנים ואריתראים מארץ הקודש ועוד. אך השאלה העיקרית היא, האם נוכל סוף סוף להתחיל לומר את עמדתנו הברורה בכל חלקי התורה, באופן נחרץ, או באופן מתפתל ומתחנף. הציבור בישראל רוצה חזון, רוצה אמירה. דבר ברור ופשוט הוא, שהמנסה לצבוע עצמו בוורוד מול ממשלה הרסנית, להתקפל ולהימנע מכל עימות וויכוח עם העומדים בראשות הממשלה – לא יחזיק יותר מקדנציה שתיים.
אכן, משהו חדש הולך להתחיל. בנט, בניגוד לקודמיו, מנסה להתחיל דרך חדשה. אלא, וכאן הבעייה: בנט כלל לא בא עם חזון. בנט משתמש באותן טרמינולוגיות ציבוריות. הוא לא מנסה לשבור שום מוסכמה בתפיסה החילונית המעוותת. כן, נעשה כמה תיקונים: "שלא יפנו בשבת" (וביום ראשון?...), אולי אפילו הוא יפליג ויאמר שהמצפון שלו לא יתן לו לפנות יישובים לא יהודים ולא ערבים – שכויח! [אגב, במפלגתו נשמעת דעה מוצהרת נגד סירוב פקודה]. תפיסת עולם זו, בנויה על הנחה שאנו משתלבים עם הכוחות הקיימים במציאות, אבל אנחנו לא משנים את המציאות (גם אם זה נראה קצת הזוי, כדלעיל). לטענתנו, מי שלא מתקדם – הולך אחורה.
לעומתו, עומד בן ארי. בן ארי משנה את סדר היום הציבורי. מיכאל לא מוכן שאלפי עובדי זרים יסתובבו ברחובות אילת ודרום תל אביב ויטרידו אנשים, נשים וטף. בן ארי יחד עם עוזרו בן גביר היקר, שיגעו לכל המדינה את המוח, הם הם שהעלו את הנושא לסדר היום הציבורי מול כמעט מדינה שלמה, כשעל שיא המאבק התנופף הסרט שזכה לצפיה של חצי מדינה בהכנסת הסודאנים לבריכה בתל אביב (גם השמאלנים הודו שהם נפלו בפח!). ואכן, אט אט הפכו הם מחאה זו לבעייה המוכרת בחברה הישראלית ומדוברת בתקשורת שהיום כמעט כולם מכירים בה. בן ארי לא מוכן שיהיה יישוב ערבי שבו דגל ישראל לא יונף. הוא ילך לכל מקום וירים את הראש הישראלי.
אם מדובר בעכו, אם מדובר במשחק של ביתר מול סכנין. חברת כנסת כזועבי, תקבל פצצה תקשורתית, היא לא תעשה מה שהיא רוצה! – בן גביר הוא שהדליק את העניין של פסילתה מלהיות חברת כנסת [אגב, בהצבעה של ועדת הבחירות בנושא הנ"ל, רוב נציגי המפלגות כולל ליכוד, ש"ס וכד' הצביעו בעד פסילתה של זועבי, לבד מהנציג היקר של הבית היהודי]. אריה, מיכאל, ברוך, קינג ואיתמר – לא ישבו לצד ממשלה מקפיאה ומסוכנת שמובילה להחרבת ההתיישבות ולהקמת מדינת מחבלים שתחסל את מדינת ישראל. על הצד שביבי ירצה אותם – הם יציבו תנאים ברורים מאוד, בניגוד לבנט שכבר הספיק להכריז שהם ימליצו לנשיא על נתניהו להיות ראש הממשלה.
לשני החברים שלנו, בן ארי ובן גביר. מצטרף האריה השלישי: אריה אלדד, בנו של ישראל אלדד לוחם הלח"י. אלדד יזם הקמת ועדת חקירה שתחקור את השחיתות במוסדות השלטון ועל אף התנגדויות של חברי הכנסת בסיעות שונות, הוועדה הוקמה אך פעולתה נקטעה בשל מערכת הבחירות. אלדד היה אחד מהפצועים באירועים בעמונה, הוא נפגע בידו הימנית (קרע ברצועות) ואיבד את הכרתו עקב הכאתו על ידי שוטרים במקום (תלונתו ודרישת פיצויים נדחתה). בכנסת האחרונה, למרות ישיבתו באופוזיציה, השפיע אלדד רבות: הוא כיהן בועדת החוץ והביטחון, ועדת העבודה הרווחה והבריאות וועדת האתיקה.
יחד עם ח"כ זאב אלקין הוא מכהן כיו"ר שדולת ארץ ישראל בכנסת, השדולה הגדולה ביותר בכנסת המונה 42 חכי"ם ושרים. שדולה זו הובילה את המאבק הפרלמנטרי להפסקת הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון. במהלך כהונתו בכנסת, יזם אלדד את חקיקתם של מספר חוקים, ובהם: הרחבת תחולתו של חוק התשלומים לפדויי שבי, כך שיחול גם על פעילי מחתרות שנאסרו לפני 1947 (יחד עם חברי כנסת נוספים), חוק האוסר על יציאה שלא כדין לאיראן, חוק להנצחת זכרו של רחבעם זאבי, תיקונים בחוק יישום תוכנית ההתנתקות לשיפור מצבם של המגורשים מגוש קטיף, תיקון לפקודת הרופאים הקובע את ידיעת השפה העברית כתנאי לקבלת רישיון לעיסוק ברפואה, תיקון לחוק הנוער (טיפול והשגחה) המרחיב את האיסורים על חשיפת פרטיו של קטין (יחד עם זבולון אורלב, אלי אפללו ואורי אריאל), ועוד המון.
לעומתם עומד נפתלי היקר. שימו לב, שבע הנקודות המדהימות של נפתלי, לניסיון לפתרון הסכסוך הערבי ישראלי. אנחנו יודעים ש"עשיו שונא ליעקב". הערבים, במיוחד ביו"ש, היו שמחים לזרוק את כולנו לים כשהדבר היה מתאפשר להם. מה תאמרו על הנקודה השביעית שאותה כותב בנט:
"השקעה כלכלית מסיבית לדו-קיום בפועל של ישראלים וערבים בשטח (שמעתם? דו קיום בלי שהערבים יורידו ת'אף, מעניין...): בניית מחלפים, שיפור תשתיות, אזורי תעשייה משותפים (כאילו שחסר ל"יד לאחים" מקרים...). שלום צומח מלמטה – דרך התושבים, האנשים בשטח וחיי היום יום (אכן, שלום צומח מלמטה! מילים מקסימות! נפתלי, סידרנו לך קראוון בגבעה ליד איתמר, עזוב את רעננה ולך תגור שם עם הערבים, ותצמיח את השלום מלמטה...). במקום לבלות לריק בקוקטיילים דיפלומטיים באוסלו, ז'נבה וקמפ דיוויד, צריך לייצר שיפור ממשי בשטח, אצל האנשים האמתיים. למשל: מזמן היה צריך לבנות מחלף באזור חיזמה שבחבל בנימין. כל בוקר אלפי ישראלים וערבים עומדים בפקק משותף ומיותר, וכבישים אלו גם הם מקור לתאונות דרכים".
הא! לא שמעתם! הערבים שזורקים עליכם בקבוקי תבערה בדרך לעופרה, או אבנים בדרך לחומש, יקבלו תעודות כחולות, קיצבאות ילדים, שכר אבטלה וכד': (נקודה 2 בשבע הנקודות):
"אזרוח מלא של 50,000 הערבים החיים בשטחים הישראלים המסופחים: כך נשמוט לחלוטין את הקרקע מתחת לטיעון האפרטהייד. בשטחי C חיים 350,000 יהודים, ורק 50,000 ערבים. הם יהפכו לאזרחים ישראלים לכל דבר. על פי מתווה זה אף ערבי ואף יהודי לא מגורש מביתו" (עד היום אף ערבי לא גורש מביתו, רק יהודים, דקדק בלשונך!).
ובאמת, נפתלי, גם אם אתה לא רוצה שהקמפיין שלך יהיה "אין חובות אין זכויות", לפחות תכניס את זה איכשהו במצע שלך! תכתוב שאם הם לא יתחייבו לשלם מס הכנסה, לבנות לא חוקי, לעשות שנות שירות – הם לא יקבלו כלום! בחייאת.
כן, תמיד חונכנו לארץ ישראל השלמה. אוהבים אנו לצטט את כאבו של הרצ"י "איפה חברון שלנו, איפה ירושלים שלנו וכו'". שמעו מה יש לחברנו לומר על מיני מדינה פלסטינית בשטחיA וB (נקודה 3, שם):
"אוטונומיה מלאה עם רצף תחבורתי בשטחים שבשליטת הרשות הפלסטינית: ערבי יוכל להגיע מכל נקודה לכל נקודה ביו"ש ללא מחסומים וחיילים (למה באמת צריך לבדוק אותם?...). כמו שאנו לא אוהבים לעמוד בפקקים ארוכים, כך גם הערבים (באמת, השוואה מענינת, איזה מסכנים הם). יצירת רצף כזה אינה דבר פשוט, אך בהשקעה חד-פעמית של מאות מיליוני דולרים ניתן להגיע לכך. נדגיש: אין הכוונה ליצור מערכות כבישים נפרדות, אלא רק פתיחת חסמים בנקודות קריטיות. היום הערבים והיהודים נוסעים על אותה מערכת כבישים וכך זה צריך להימשך. נשפר את חייהם של הערבים, ונסיר מאתנו לחץ בינלאומי והומניטארי מיותר".
בנט הכריז מספר פעמים:
"יש לפנות מאחזים שנבנו על קרקע פרטית פלסטינית כמו שהיו מפנים בית שנבנה על קרקע פרטית ברעננה" (כיפה, ערוץ 7)
אגב, שיטוט קל באינטרנט ובעיתונות מעלים כמה ממצאים מפתיעים:
העומדת מאחורי בנט, איילת שקד, הצהירה:
"כי מפלגתה תפעל לקידומם של נישואים אזרחיים על מנת לאפשר למי שאינו רשאי להינשא באמצעות הרבנות הראשית לישראל, לעשות זאת באופן אזרחי - ולא בחו“ל" שקד אמרה כי היא קיימה בנושא שיג ושיח עם ח“כ דוד רותם ממפלגת "הליכוד ביתנו" וכי בכוונתם לקדם את הנושא במשותף.
"יש לי חברה שמתחנת בהוואי מפני שהיא יהודייה ובן זוגה לא - אביו יהודי ואמו התגיירה בגיור רפורמי", סיפרה שקד במפגש, ”אנחנו רוצים לאפשר נישואין אזרחיים גם למקרים כאלה. אבל נישואין אזרחיים באופן גורף אנחנו לא יכולים לאשר באופן גורף מתוקף היותנו מפלגה דתית. אבל למי שלא יתחתן ברבנות - ניתן לו אפשרות להתחתן באופן אזרחי, במקרים מסויימים". (כיפה, מאקו)
במקום אחר איילת שקד אמרה:
שקד, שהתייחסה לעמדות ”הבית היהודי“ במגוון סוגיות העומדות על סדר היום החברתי והמדיני של ישראל, ענתה גם לשאלות הקהל ביחס לעמדת המפלגה באשר לפינוי אפשרי של יישובים. שקד טענה בכנס כי ”אנחנו לא נאבד את ההשפעה שלנו על מדינה בגלל הריסה של בית. נקח משככי כאבים ונחיה עם זה“. (כיפה, ערוץ 7)
בנט הבהיר במספר כנסים וראיונות שונים:
"...אנחנו לא רואים עצמנו כמפלגת ימין, בטח לא ימין קיצוני, אלא כמפלגת מרכז".
חשוב להדגיש, בנט הוא לא אדם שקט. בתור יו"ר הוא לא מוותר על האמירות הברורות שלו ועל כך שה"טון" שלו יקבע. שבענו מהמחשבות שהכל במדינה הוא כה דמוקרטי, יכאב ליבנו בהזכירנו את מרצנו ועבודתנו למען ניצחוננו במשאל מתפקדי הליכוד. על אף הבטחתו של שרון להתכופף מול ההכרעה בקרב מתפקדי הליכוד, הוא שם פס עבה על התוצאות שסטרו את לחיו.
ישנם אמירות מזעזעות נוספות באתרי האינטרנט, אך קצרה היריעה מלהביאם כאן.
ומה עם אחוז החסימה?
לפי מרבית מהסקרים, בן ארי עובר ובגדול! [בחלק גדול הוא מקבל גם שלושה – ארבעה מנדטים]. בכל מקרה סיכוי גדול שמדובר בהבדלים של כמה אלפי קולות – לטוב ולרע. ויתכן שזה תלוי רק בקוראי המאמר בלבד!!! נוסיף כאן, שמה שניסינו להראות במאמר, שהאמירה הגאולית, להיכנס למים גם כשהם מגיעים כבר לאף, גם אם אין שום הבטחה שהים יבקע, אמירה זאת קשורה בקשר ישיר ליכולת לקחת סיכונים – כך נשנה ונשפיע.
שנזכה להרים על נס את האמת האלוקית ללא בושה וללא פחד ומתוך כך לגאול את העולם כולו משקריו.
*כמה פסקאות לקוחות ממאמר של רב מפורסם במחננו.
