בס"ד הקטע שלפניכם נכתב בעלון עולם קטן של השבת האחרונה, והקטע הזה מאוד נגע ללבי אשמח לשמוע מה דעתכם על המקרה הזה? שנשמע ונתבשר בשורות טובות ישועות ונחמות רק טוב וחודש טוב לכולנו!
עליתי על האוטובוס בדרך לירושלים. עוד פגישה ראשונה בדרך לחופה, קבענו להיפגש בסנטר, ומשם ללכת לטייל קצת. נפגשנו, חיוך הדדי והתחלנו לנוע... התקדמנו לאטנו לכיוון הגן הקרוב. האווירה הייתה נעימה... דיברנו על המשפחה, חברות, חברים, טיולים, לימודים, לא על דברים ברומו של עולם, אבל סבבה.. בכל זאת פגישה ראשונה. כך עברו להם כמעט שעתיים ואפילו לא שמנו לב.. טוב נדבר מחר בטלפון? שאלתי, כן, בשמחה, עליתי על הקו האחרון. היה טוב, חשבתי לעצמי למרות שמשהו קצת מפריע לי... אהה... זאת רק פגישה ראשונה,זה לא באמת נורא. חוץ מזה אני עוד לא נכיר אותה - אולי ההבחנה שלי לא מדויקת. בכל זו זה לא סיבה לסיים קשר... למחרת התקשרתי שאלתי- מה נשמע, איך היה היום במדרשה? ואיך הייתה אתמול הפגישה? "לא יודעת... לא נראה לי" היא ענתה. ...אבל זאת רק פגישה ראשונה... אני לא מושלם, אני מבין. אבל מה שאני לא מבין זה איך אפשר להכיר לעומק בפגישה כל כך קצרה? רציתי שתדעי, ישנם יותר שאמרו "לא" לאחר פגישה ראשונה - ונשארו לבד מאשר מי שנתן עוד צ'אנס... והתחתן.

