הפרשנים והידענים בתקשורת תמימי דעים, שהסקרים משקפים רוב קבוע לעמדות השמאל. כנגד זה טוענים בחוגי הימין שהסקרים מוזמנים, מוטים, השאלות הן מגמתיות והתוצאות מסולפות. מה גם, שאין מציינים בדרך כלל שגם ערביי ישראל בנסקרים, והרי דעותיהם מונחות מראש בכיס הפלסטיני.

כל זה נכון, לפחות בחלקו, ועדיין זה אינו הכל. הרבה סקרי-אמת כן מתפרסמים, אך את המסר שלהם מצניעים, מחביאים,  משתיקים, מבטלים, מתעלמים. האוצר מונח ברחוב גלוי לעין ואיש אינו רואה.

Info.Add(17,'InContentAd')
 
הנה לקט של סקרים שנתפרסמו, אך לא נקלטו בתודעת הציבור ולא שינו את הדימוי, כאלו תוצאות הסקרים הן הפוכות בדיוק.
 
סקר שבוצע ע"י ערוץ 99, ערוץ הכנסת, פורסם ב- 21.8.08 התוצאות:
                              :
(תשובה ראשונה )- 67% ענו, שההתנתקות היתה כשלון. 25% אמרו שזו היתה הצלחה חלקית. הצלחה מלאה: 4%.

שימו לב: 67% השיבו "כישלון", למרות שבסקר השתתפו גם הערבים, והם מהווים כ-20% מן הנסקרים! 
 
(תשובה שנייה): 66% ענו שהם מתנגדים להתנתקות נוספת ביהודה ושומרון. תמכו – 29%.
 
ועתה, אימרו נא - איזה פרשן הזכיר אי פעם את התוצאה הזאת או הסיק ממנה מסקנה כלשהיא? היא לא נוחה למסוממי פלסטין? אזי היא "יוק", איננה, היתה כלא היתה!
 
סקר של ערוץ 2, טלוויזיה, פורסם ב–22 במאי, 2008:
 
70% מן הנשאלים מתנגדים לוויתור על רמת הגולן, גם במסגרת הסכם שלום כולל עם סוריה. רק 22% תומכים בנסיגה. גם הנתונים האלה כוללים את ערביי ישראל.
 
איך ייתכן הדבר, שנתון כבד-משקל כזה, 70% מתנגדים, אין לו זכר בדיון הפוליטי והציבורי? ברדיו, בטלוויזיה ובעיתונים מדברים על "סיכויים" להסכם עם סוריה (כלומר – לאובדן הגולן) ש"הוחמצו", וכן על  "פריצת דרך" שלא היתה. אמור מעתה, שמשהו טוב אבד לנו שחבל עליו, ורק על פרט קטן מדלגים באלגנטיות, ש-70% מן העם (אולי 80% מן היהודים) רואים את ה"מציאה" הזאת כאסון לאומי. ומובן שאיש בתקשורת העויינת לא ימלא אחר חובת הגילוי הנאות ויגלה, שהוא בעצמו שייך למיעוט, לאותם ה-22% התומכים בנסיגה. להיפך, מנצלים את המיקרופון הציבורי כדי ליצור רושם מוטעה שהרוב הוא מיעוט, והמיעוט – רוב.

כתב מדווח מן המו"מ עם סוריה והשדר שואל אותו: "אתה אופטימי"? אופטימיזם משמעו לצפות למשהו חיובי ומשמח וכך, במובלע, מגניבים לתודעתו של הצופה או המאזין את דעתם של אותם  22%, בעוד אשר דעת ציבור של 70-80% מושלכת לפח הזבל.
 
תארו לכם שיח הפוך: "אתה פסימי? יש סכנה שההסכם ייחתם ?"- הסיכוי לשמוע שיח כזה שווה לתקווה לבואו של המשיח.
 
ב-23.5.08 פורסם סקר רחב של דר. לבל ו"מאגר מוחות" שהקיף 1400 נשאלים.

בין היתר שאלו בנושא הסירוב לפקודות עקירה. והנה התוצאות: 48% השיבו שיסרבו להחלטת ירידה מן הגולן. 32% יסרבו לפקודה לפנות יישוב גדול ביו"ש. התנגדו לחלוקת ירושלים – 65%. (ושוב נוסיף: בקרב היהודים בלבד המספרים היו גבוהים יותר).
 
נשאלת השאלה: האם מספרים כ"כ גבוהים של נכונות מוצהרת לסרבנות (ולא כל מי שמתכוון לסרב יגלה זאת לסוקר! ) – אין להם משקל פוליטי ומדיני? האם מקבלי ההחלטות אינם מכניסים זאת לשיקוליהם? כמובן שכן, הם הרי חיים מסקרים משבוע לשבוע! אם כן, מדוע הציבור איננו שומע על כך?

על מה מבוססת דמוקרטיה – על ציבור עירני ומעורה בעובדות, המחליט עפ"י הכרעת דעתו החופשית, או על עדר שסיממו וטמטמו אותו, שהסתירו ממנו את המידע, אפילו בנושא – מה היא דעתו שלו?
 
בסקר של מכון "דחף" שפורסם  ב-22.6.08 השיבו 78% מן הנשאלים, שאת הסכם הרגיעה עם החמאס היה צריך להתנות בשיחרורו של גלעד שליט. שוב רוב מוחץ, ובלי הערבים הוא היה מוחץ עוד יותר! הידעתם, שיש רוב כזה נגד "התהדייה"? מישהו בתקשורת התייחס לזה?
 
מרכז תמי שטיינמץ באוניברסיטת ת"א ערך ב-1.4.08 סקר ופירסם את מימצאיו. עיתון "הצופה" מ-18.4.08 חושף, שנתונים חשובים ביותר "הוצנעו" ע"י עורכי הסקר בהודעתם לאמצעי התקשורת. העיתון מוסיף:

"התבוננות בנתונים הגולמיים נותנת את התמונה האמיתית.. המימצא המפתיע ביותר מעיד על כשלון מוחלט של שטיפת המוח רבת השנים בנושא יהודה ושומרון. עורכי הסקר, המזוהים עם השמאל, הודו: הופתענו לגלות, כי למרות שבמשך שנים גבר השימוש במושג "כיבוש" בכלי התקשורת, רוב הציבור היהודי מגדיר את הגדה המערבית כ"שטח משוחרר" ולא כ"שטח כבוש"."
 
המימצאים: 55% מן הציבור היהודי מדברים על "שטח משוחרר" ורק 32% על "שטחים כבושים".
וגם: 73% מהציבור היהודי סבורים שמדינה פלסטינית לא תפתור את הסכסוך, ורק 20% חושבים, שכן.
 
הסוקרים שאלו עוד, אם הגבול צ"ל בקו הירוק או ש"רוב ההתנחלויות יהיה בצד הישראלי". 63% השיבו לטובת ההתנחלויות ורק 23% צידדו בקו הירוק. השאלה, אולי לא צריך לסגת בכלל – כנראה לא נשאלה.
 
איך פועלת במדינת ישראל מה שג'ורג' אורוול בספרו "1984" כינה "משטרת המחשבה"?

בעניין הזה ישראל היא מקורית. מצד אחד זו אינה רוסיה הסובייטית שבה סקרים כאלה לא היו יכולים להיערך בכלל.
אך מהצד השני אנחנו גם איננו דמוקרטיה, כל עוד כל תקשורת ההמונים מגוייסת לעניין הערבי והפלסטיני תוך צפצוף בוטה גם על עקרונות הדמוקרטיה וגם על כללי האתיקה המקצועית.

אם כן, היכן בדיוק אנחנו תקועים? אצלנו פיתחו שיטה מתוחכמת, שבה נושאים  שאינם נוחים לשמאל מתפרסמים ואינם מתפרסמים: לכאורה הדפיסו או שידרו, אבל בצורה, במקום, בהטעמה, בהצנעה ובעירפול כאלה, שהתוצאה היא כאלו לא הדפיסו או שידרו כלל. אצל סטלין היתה דיקטטורה וגם היה כתוב עליה שהיא דיקטטורה. פה, לעומת זאת, יש דיקטטורה בתקשורת, אך כתוב עליה – "דמוקרטיה". סטלין בעצמו, לו בא הנה, היה לומד משהו!
 
המניפולציה של הסקרים היא דוגמא טובה. השמאל מנופף בסקרים, מפני שהמומחים והפרשנים טוענים שהם תומכים בעמדות שלו.
זו אמנות ההונאה הגדולה.
 
ושוב חוזרת השאלה: איך זה עובד, שהתקשורת – כ"כ הרבה עיתונים שונים, תחנות רדיו, ערוצי טלוויזיה, הכל משדרים, מדווחים, מפרשנים ומדבררים אותו מסר ומדכאים באותן השיטות את המסר השונה, האמיתי?
הלא אין כאן איזו התארגנות קונספירטיבית, בה מישהו מוציא סיסמה סודית וכולם מסתדרים בשורה! אם כן, איך זה עובד?
 
על הבעייה הזאת – בהמשך.