מאמר שפורסם בשם ר"מ באחת הישיבות החרדיות.

אשמח לשמוע דעתכם.

עוגי

נוכל להמשיך ולקיים את עולם התורה

רק אם נצליח לשנות את ההתנהלות הציבורית שהורגלנו בה עד היום.

אם לא נשכיל להתנהל נכון, מסתכנים אנו חלילה בקריסתו של עולם מפואר זה.

עדיין ניתן לבצע את השינויים הדרושים מבלי לפגוע כמלוא הנימה בעקרונות המקודשים לנו.

אסור לנו להשליך את יהבינו על ניסים.

הפעם המצב שונה

הלצה עתיקה מספרת על חזן העיר שהגיע לביתו שפוף מעלבון. לרעייתו סיפר: הגבאי עלב בי  וטען שקולי כבר אינו ערב ונוסח התפילה שלי יבש. אל תשים לב לדבריו, ניחמה אותו רעייתו, הוא לא באמת חושב כך, הוא רק אומר את מה שכולם אומרים.

העובדה שכל המפלגות החילוניות מעמידות את "החרדים" [גיוס – תעסוקה] כנושא מרכזי בתעמולת הבחירות שלהן, מלמדת שנושאים אלו עלו על סדר היום הציבורי בעוצמה רבה. הציבור הכללי דורש שינוי!!

לכאורה אין לנו סיבה לדאוג, למדנו לחיות עם גלי השנאה הרוגשים עלינו מעת לעת, גלים הנושאים עמם תביעה לגיוס ולהשתלבות במעגל העבודה. וכגלי הים הם מתפוגגים מבלי להשאיר עקבות. ישנם רבים הסמוכים ובטוחים שכך יקרה גם הפעם. לא נפגע גם הפעם בשום הישג שהישגנו עד היום. נוכל לנצח לסמוך על עובדת היותן של המפלגות החרדיות לשון מאזניים בין הגושים. לכן דוחקים בנו מנהיגי הציבור לפעול במרץ וללא לאות, בכדי להגדיל את כמות המנדטים במפלגות החרדיות, באומרם, כל מנדט חרדי נוסף, יחדד וישחיז את הסכין שנצמיד לאחר הבחירות לצווארי מפלגות השלטון. כך נוכל להמשיך גם הלאה ולצלוח ללא פגע גם את התביעות הציבוריות והפוליטיות לגיוס בני תורה ולכניסה למעגל העבודה, תביעות סוערות ותקיפות ככל שיהיו.

הפעם אנו בסיטואציה שונה לחלוטין מכמה סיבות, הן מסיבות חיצוניות והן מסיבות פנימיות. הדבר מחייב חשיבה מחודשת, והתנהלות שונה לגמרי מזו שהורגלנו בה עד היום. התנהלות שלא תפגע כמלוא הנימה בעקרונות התורניים שהנחילו לנו גדולי הדור!!!

שתי משוכות חיצוניות עומדות בפנינו: משפטית, וציבורית ושתיהן משליכות זו על זו.

המשוכה הראשונה: משוכת בג"ץ

מבחינה משפטית בג"ץ ביטל את "חוק טל"! נזכיר שחוק זה שאושר בזמנו בבג"ץ היה מבוסס על ההנחה, שכבר התחיל  תהליך שונה ומשמעותי בחברה החרדית. תהליך שבסופו יתגייסו חרדים רבים לצבא או לשירות אזרחי, ובסיום השירות רובם יצטרפו למעגל העבודה. בג"ץ קיבל את בקשת המדינה לתת לתהליכים אלו להבשיל, ולא לזרז אותם בחוק ובכפייה. חוק וכפייה יסכנו מגמות אלו. בג"ץ אומנם קיבל טענה זו, אך קבע שלאחר 5 שנים יבדוק שוב האם אכן כך קורה. [אגב, מה ששכנע את בג"ץ על תחילתו של ה"תהליך" ובעקבותיו קיבלנו עשר השנים שקטות מאיומי בג"ץ, הייתה עובדת הקמת ה"נח"ל החרדי" זמן קצר קודם לכן!! לתשומת לב ה'קנאים' שמתגעגעים כיום ל"חוק טל"]  

לאחר 5 שנים, ישב בג"ץ שוב כדי לבדוק את העובדות בשטח, ושוב הצליחו החרדים לשכנע את השופטים שאכן קיים תהליך, אלא שהוא מתקדם לאט מהצפוי, וצריך לתת עוד זמן. בקיץ האחרון ישב שוב בג"ץ לבדוק את מצב הדברים והפעם קבע שאין תהליך משמעותי בהקשר לגיוס. המספרים עדיין קטנים מדי וביטל את החוק! [מבחינה עובדתית צדק בג"ץ, רובם המוחלט של ה"חרדים העובדים" גם אלה שעברו הכשרה מקצועית, לא שרתו ולו יום אחד בצבא או בשירות אזרחי].

שום לחץ קואליציוני לא יעזור אם החוק החדש לא יעמוד במבחן בג"ץ!!!

ברור א"כ, שכדי לשכנע את בג"ץ לאשר חוק חדש שיפטור את לומדי התורה מגיוס, ויאפשר את המשך זרימת התקציבים לישיבות ולמשפחות האברכים, זקוקה המנהיגות החרדית להוכיח שהפעם אכן מתחיל תהליך אמיתי ושחרדים שאינם עונים לקריטריון של "תורתו אומנותו" אכן מתגייסים. הגענו למצב שממנו פחדו גדולי הדור הקודם ולא נותרה לנו ברירה אלא לקיים את מה שהם ציוו אותנו וחזרו על כך פעמים רבות. דהיינו לדאוג לכך שכל האלפים שאינם מוגדרים "בני תורה", יתגייסו לצה"ל [למחנות צבא שיתאימו לקהל חרדי] או ישרתו שירות אזרחי משמעותי.

משוכה שניה: דעת הקהל החילוני.  

שנאת החרדים נובעת בעיקר מסיבה אחת שהיא, אי גיוסם ואי כניסתם המסיבית של החרדים למעגל העבודה! [לא זכינו שגם החילונים יבינו את החשיבות הקריטית לקיומנו כעם ה', בקיום "עולם תורה" גדול ומבוסס] גחלי שנאה אלו רחשו בשקט כל השנים. מתקופה לתקופה, פוליטיקאים ואנשי תקשורת דאגו ללבות את הגחלים ללהבות קטנות ששקעו במהירות. כאמור למדנו לחיות עם זה.

לא עוד! בתקופה האחרונה, משתוללת לה שריפה ציבורית גדולה המאיימת לכלות את כל ההסכמים וההישגים שהישגנו עד היום. כמי שעסק בשנים האחרונות ב"הסברה חרדית" נפגשתי בעשרות מפגשים עם קהל חילוני שביקש לשמוע ולהכיר אותנו מקרוב יותר, ללא הפילטרים המרושעים של התקשורת החילונית.  אנסה להציג בפניכם את תחושותיהם, ללא הפילטרים המטעים של התקשורת החרדית.

פחד ודאגה!

הציבור החרדי גדל מאוד ב"ה, ובשנים הקרובות בעז"ה נגדל הרבה יותר. עובדה זו מדאיגה מאוד את הציבור החילוני. כך ניסח זאת יאיר לפיד בהרצאתו במכללה החרדית בקריית אונו. "חרדים ניצחתם! אתם כבר לא מגזר קטן ושולי, אתם מהווים נתח מספרי גדול מאזרחי המדינה. לא נוכל יותר גם אם נרצה בכך, לשאת יותר את נטל הביטחון ועול הכלכלה לבדנו. אם לא תטו כתף במאמץ קיומי זה, כבר בעתיד הלא רחוק, נקרוס כולנו". האם לא הגיע הזמן שדוברינו הרהוטים יתייחסו לכך? האם אין צורך בהסברה מושכלת ומשכנעת, שתפיג חשש קיומי זה? הדאגה לא ריאלית? האם היא מונעת רק מ"שנאת עמי ארצות לתלמידי חכמים"?

עד היום לא קם שום מנהיג או בעל דעה מהמגזר החרדי שהתייחס לכך. האם אנו סומכים על נס? האם הובטח לנו בנבואה שאם יהיו יותר לומדי תורה כשהמגזר יגדל, האויבים ייכנעו מיד ויפוצו לכל עבר? האם רוה"ק התגלתה למי ממנהיגינו בהבטחה נאמנה, שכאשר החרדים יתרבו אי"ה יגיעו לשלטון או קרוב לכך, "רגלי זהב" מגן העדן ימלאו את הקופה הציבורית? האם אנו נוהגים כבנות יענה?

זעם, עלבון, ותחושת אי צדק חריפה.

לצערנו, הציבור הכללי רואה בנו החרדים, קבוצה מתבדלת ומתנשאת. הוא רואה בנו מגזר המתייחס לציבור הכללי כעם אחר, שגורלם לא גורלנו, שמחתם אינה שמחתנו ויגונם לא מעציב גם אותנו. הם לא חשים שעול לימוד התורה שלקחנו על עצמנו נועד גם עבורם, כשייכים לאותה אומה. הם תופסים את החרדים כדואגים ופועלים הן בגשמיות והן ברוחניות רק לעצמם ולא למען "כלל ישראל". לתחושתם, אנו תופסים את המדינה "שלהם" רק ככספומט לתקציבים, ובצבא "שלהם" אנו משתמשים כ"לגיון זרים" להגן על עצמנו מסכנת השמדה.

ההימנעות המוקפדת שלנו מלאזכר את החיילים בבתי הכנסת לברכה והצלחה בשום נוסח שיתאים לנו. העובדה, שגם ב"יזכור" כשמזכירים את נשמות התורמים לישיבה או לכוללים, לא מוסיפים ולו במשפט אחד את נשמות החיילים שתרמו  את נפשם גם למעננו. עובדה שלא נמצא ולו מאמר אחד בעיתונות החרדית של "הכרת טובה" לחיילים העומדים על משמרתם בקור המקפיא ובשמש הלוהטת, כמו גם העובדה שבשיחות מוסר והשקפה בחובת "הכרת הטוב" בישיבות ובכוללים לא יציינו כדוגמא, את חובת "הכרת הטוב" לחיילים המחרפים נפשם. עובדות אלו מעצימות ומקבעות את התחושה החילונית שאנו מתייחסים רגשית לחיילי צה"ל, כאילו היו חיילי צבא ארה"ב.

זאת ועוד! מקוממת ומעליבה אותם ההתנשאות בנאומים ובמאמרי הדעה של דוברי הציבור החרדי בשנים האחרונות. כאילו אנו החרדים רואים עצמנו כחברה ערכית, מושלמת, שאין בה מתום ואילו הם "העם האחר" "עגלה ריקה" מערכים, עם הלום סמים, עם שכולו רווי באלימות ופשע. אין פלא א"כ, מדוע הם לא מוכנים יותר להיות ספקי כלכלה ובטחון, לחברה החרדית שכך מתייחסת אליהם.

נודה על האמת, יש לתחושות עלבון אלו בסיס איתן. אמירות פוגעות, גידופים והטחת אשמות הזויות כלפי הציבור החילוני מתויגות אצלנו "כהסברה חרדית". הן נשמעות חדשות לבקרים מח"כים ועיתונאים המייצגים אותנו. אצטט מספר קטן של דוגמאות: "החילונים דומים לפרעה שעינו הייתה צרה בריבוי ילדי ישראל" / החילונים "מתייוונים" / "עוד יגיעו ימים שהחילונים יקימו מחנות השמדה לחרדים" / "החילונים דומים ל"יוונים" שגזרו גזרות שמד רוחני על היהודים" / "אתם החילונים לא זקוקים לנו באמת בצבא ובמעגלי העבודה, זו רק מזימה שטנית שמטרתה  להפוך אותנו כולנו לחילונים".

אין ספק "הסברה" במיטבה!

תחושה זאת מתעצמת כשהם נוכחים לדעת שלא רק בני תורה אינם מתגייסים, ולא נכנסים למעגל העבודה, אלא גם אלה שלא ראויים לתואר נעלה זה, נוהגים כך.  כאילו יש פטור מגיוס ומעבודה מפרנסת, לכל מי שאמו חרדית. 

[ישנו ח"כ שבעיניו הוא "מסביר דגול" ויש לו "זכות יוצרים" על חלק מהציטוטים הנ"ל. הוא טוען פעם אחר פעם בתקשורת ש"אנו בגלות הכי קשה בהיסטוריה!! גלות אצל יהודים הוא טוען, קשה יותר מכל הגלויות אצל הגויים". לשיטתך ח"כ נכבד, האם כך נוהגים בגלות? הרי אל מול שלטון רשע נהגו כל הדורות באימה, בכפיפת ראש, בהכנעה ובחנופה. רק בשל כך שרדנו אלפי שנים. האם טחו עיניך מראות את הזעם שאתה מגולל עלינו כולנו, באמירותיך המתלהמות? מי כמוך כח"כ יודע, עד כמה אנו תלויים בהם כלכלית עד צוואר.

 הקופה הציבורית הוגדרה ע"י אחד מגדולי הדור "הזבולון של עולם התורה". איזו כפיות טובה קיימת ב"יששכר" המבזה כל העת את ה"זבולון" שמחזיקו בפרנסתו, הגם שנעשה זבולון בע"כ. מי שמך לסכן  את פרנסת האברכים? "הסברה" אינה פריקת תסכולים ועלבון! אנא תתאפק! נהג בזהירות הראויה בתקופה רגישה זו!]

מי שעדיין שבוי בתפיסה שרק הפוליטיקאים מסיתים את דעת הקהל כנגדנו, ולולא הסתה זו, הציבור הכללי היה רגוע ולא היה דורש בתוקף שינוי רדיקאלי במצב הקיים, טועה! מי שנדמה לו שנוכל ע"י לחצים קואליציוניים לכבות את השריפה המשתוללת, אינו מבין דבר וחצי דבר בעוצמתה של מחאה ציבורית. וכשם שבשנה שעברה התפרצה לה "מחאה חברתית" ואילצה את הממשלה לפעול נגד תפיסתה הכלכלית, כך חלילה יקרה אם לא נשכיל לשנות את התנהלותנו אל מול הציבור החילוני. אנו יושבים על חבית חומר נפץ ציבורית והיא תתפוצץ לנו בפרצוף במוקדם או במאוחר, ותמחק באחת את כל ההישגים שהשגנו עד היום. אם לא נשכיל להנמיך את להבות השנאה והעוינות כלפינו, הסכנה קרובה מתמיד.

לכן, בכדי לשמר את ההישגים שהישגנו עד היום, את עיקר המאמץ צריך להפנות להסברה מושכלת ויעילה, אל מול  דעת הקהל שאינה חרדית. "לא בשמים היא"! אפשר ואפשר להסביר, לשכנע, ולהטות את דעת הקהל לראות אותנו באור חיובי.

 עוד לא הכול אבוד! אם נדע להחליף את הטרמינולוגיה המתלהמת והלוחמנית, באמירות פייסניות. אם נדע לתת לציבור הכללי את ההרגשה שאנו "עם אחד". אם נשדר להם שאנו לא מתייחסים אליהם רק כחברה בזויה ונטולת ערכים, אלא בד בבד עם המחלוקות האידאולוגיות החריפות שבינינו, אנו יודעים גם להעריך את הדברים הראויים להערכה, [את אותם אלה המתאימים לערכי התורה] כגון: "הכרת הטוב" והערכה לאותם חיילים קרביים המחרפים נפשם להגן גם עלינו, וכן נדע לשבח את תקציבי הענק של משרד הרווחה המיועדים לטובת עניים ואומללים, וממומנים מכספי המיסים של כלל האזרחים. אם את כל זה נעשה, נכבה את להבות השנאה והכעס, "וכמים הפנים לפנים" נקבל גם אנו הארת פנים ובעיקר אוזן שומעת.

כמו כן, רק אם נישמע להוראות גדולי הדור שעבר, שהזהירו חזור והזהר, שכל מי שמשתמש במעמד "תורתו אומנותו" שלא כדין והוא אינו מתגייס לצבא [במסגרות המתאימות לאורחות חיינו] יש לו דין "רודף" של עולם התורה. כמו כן פסקו גדולי הדור, שמי שאינו ראוי לתואר "בן תורה" ולמרות זאת נהנה מתקציבים המיועדים להחזקת התורה במקום לפרנס את עצמו, יש לו דין "גזלן" ומחלל שם שמיים. רק בהקפדה יתירה בנושאים אלו, נוכל אי"ה להמשיך ו"לקיים בנו חכמי ישראל" בישיבות ובכוללים, שבלעדיהם אין לנו זכות קיום.

הסכנה האמיתית

אם חלילה לא נדע להתנהל נכון, ולא נזכה לנס, אומנם המדינה לא תגייס את המוני החרדים לצבא בכפייה, אך היא תפגע בנו פגיעה ממונית קשה. רבים מיראי ה' ייקלעו למצב המחייב "מסירות נפש". שהרי אמרו חז"ל "עני חשוב כמת". האם אנו בטוחים  שכולם יעמדו בניסיון זה של קידוש ה'? האם לא למדנו מההיסטוריה הלא רחוקה, עד כמה ניסיון העוני גרם לאלפים ורבבות מבני ישראל לצאת לגמרי מקהל ה'יראים', ולהצטרף לחברה השבעה והכופרת? הרי אם חלילה יופסקו התקציבים לאברכים, או יתייגו כ"עריק" כל בחור שיחויב בגיוס ולא יתגייס, וע"י כך ימנעו ממנו בעתיד תקציבי ממשלה כביטוח לאומי, הבטחת הכנסה, משכנתאות ועוד, מאות ואלפים של אברכים חלילה יגיעו ל"פת לחם" ובעיניים כבויות יעמדו אז אל מול משפחותיהם חסרות הכל, וליבם יתכווץ מצער וייסורי נפש. הבנים והבנות ייאנקו בחרפת עוני. האם אין חשש שרבים מהם יחפשו דרכים [מתוך לחץ נפשי בלתי נסבל] להצטרף לחברה חילונית או דתית למחצה, חברה שתציע להם חיי רווחה? מי יתקע לידינו שכולם אכן יעמדו בניסיון קשה זה?

ישנן שתי קבוצות שיחלקו בעוז על הדברים ויבטלו אותם כעפרא דארעא. קבוצה אחת הטוענת: אין לחילונים סיבה הגיונית לפעול לשוויון בנטל, ואין להם סיבה אמתית לדאוג את דאגת המחר. הכול נובע  מאנטישמיות, ושנאת שומרי מצוות, המפעפעת בהם. ולכן לדעתם אין טעם להשקיע מאמץ בכל "הסברה", תהא מוצלחת ככל שתהיה, ואין תועלת בשינוי כלשהו בהתנהלותנו כלפי החילונים! חלקם של הטוענים כך, אכן סוברים זאת בכנות, טבעי לקהל שמכיר את החברה החילונית רק מקריאת עיתונות חרדית. אך אי אפשר להימלט מהתחושה שחלקם של הדוברים המכיר את החילונים מתוך מגע ישיר אתם, לא מאמינים בזה באמת, אלא שטיעונים אלו משמשים להם "כאליבי מצפוני" או כטיעון שאמור להדוף את הטענות כלפיהם, מדוע בתת המגזר שאותם הם מייצגים קיימת קבוצה משמעותית העובדת למחייתה מבלי שעשו שירות כלשהו בצבא או בשירות האזרחי.  עובדה המעמידה  את רוממות ההגנה על "עולם התורה" כסיבה היחידה לפטור מגיוס ומעבודה, כאמירות לא אמינות.

קבוצה נוספת שתדחה בבוז את הדברים לעיל סוברת שאסור לבוא בדברים עם "הציונים הרשעים", ועוברים באיסור "לא תחנם" בכל מילה חיובית כלפיהם. "קנאים" אלו יתפללו לנס, יזעקו זעקות מחאה בעצרות המונים, יכריזו הכרזות מלחמה ב"מרשיעי הברית", ויקראו לכולם למסור את הנפש עד לביטול הגזירה. השבוע קראתי סיפור שמספר בנו של הגה"צ ר' ישראל גרוסמן זצ"ל. אביו עמד בפני משפט על חלקו במאבק נגד שירות לאומי לבנות בשנת תשי"ג. לפני המשפט פנו אליו חוגי ה"קנאים" וביקשו ממנו שלפני תחילת המשפט יכריז "שאינו מכיר בזכות המדינה לשופטו" ולחצו עליו מאוד לעשות כן. כשפנה ושאל את הרב מבריסק, קפץ מרן ממקומו כאחוז נחש ואמר "חלילה וחס!! אם זה מה שהקנאים רוצים, שישבו הם במקומך בבית הסוהר, תגיד להם בשמי שעל חשבונם יכולים הם לשבת בבית סוהר כמה שנים שירצו. אבל אין להם לתבוע ממך לומר בבית המשפט שאינך מכיר בו חלילה. עליך לבקש בלשון תחנונים ופיוס, כמו שמבקשים מגזלנים שיש להינצל מהם". לתשומת לבם של כל הקוראים לאחרים "למסור את הנפש"!!! אגב, משום מה רובם המוחלט של המתלהמים וקוראים לאחרים "למסור את הנפש" הם עצמם לא יזדקקו למסור את הנפש, הם מסודרים היטב בפרנסתם!!

 אדגיש! מאמר זה לא דן בכל הנושאים הנ"ל מבחינת ה"השקפה הטהורה". מניעיו אינטרסים חרדיים בלבד. אסור לנו לסמוך על ניסים, חייבים אנו בחוכמת ה"השתדלות" בכדי לשמר את עולם התורה היפה והמפואר שקם לנו ב"ה. וזאת כאמור, מבלי לפגוע כחוט השערה בשום עיקרון מקודש לנו.

....העולם קיבל בשוויון נפש את ההתיישבות היהודית בעמק הירדן ויהודה.

מרגע שמתיישבים החלו לרקוד בסבסטיה ולשיר "עוצו עיצה ותופר" בניגוד למדיניות הממשלה דאז,

ובהמשך, חילופי שלטון ותגבור ההתיישבות בגב ההר, עם חיכוך מתגבר עם האוכלוסיה הערבית

העולם מתעורר לחרמות ונידויים. מעניין מה חושבים תושבי עמק הירדן, ישובים כמו פצאל, על המצב.

בפייסבוק.
 

סתמו ת'פה!

כרגע סמוטריץ מנסה להלך בין הטיפות ולבחור ברע במיעוטו . הוא לא תמך בחוק לימוד תורה מרצונו אלא כי לא היתה לו ברירה כי החרדים הכניסו אותו בכוח לברוך הזה.

אז סתמו ת'פה ותנו לו לעבוד פוליטית כמו שהוא יודע!

אלא אם כן אתם רוצים להיות אידיוטים שימושיים מכשירים בידי בנט וחבריו לפיד וגולן כדי להפיל את הימין

(לא מדבר על מילואימניקים עייפים שאין דנים את האדם בכעסו. רק שידעו שבממשלת בנט לא יגייסו אף חרדי)

אירן בתגובה: מי סופר אותך? ג'יננ'י טיפש, וגס רוח. 

עוד מאירן: צוחק מי שצוחק אחרון.

במקום פעם אחת ולתמיד לגמור את הסיפור (להפציץ את כל מה שקשור לחשמל, מים והתשתיות הכי בסיסיות ככה שפשוט טכנית

לא יהיה אפשר לגור שם), עוד פעם כמה טילים לפה, כמה טילים לשם. הכל מטומטם לחלוטין.

הפרעות שנעשו אתמול בביתו וברכושו של השופט סולברג, שמצטרפות לאלו שנעשו לאחרונה בביתם של קצין משטרה צבאית ראשי ושל ראש אגף התנועה, הם תופעה חדשה במלחמה החרדית נגד מדינת ישראל ואזרחיה. החברה החרדית עברה מלהפגין ולמחות נגד מוסדות, רעיונות וארגונים, למחאות אישיות נגד שופטים וקצינים. בכל המקרים לא מדובר בקומץ או ביוזמה מקומית, אלא בארגון מערכתי - הסעות מאורגנות, ממוסדות עם כסף והיררכיה. לא אפול מהכסא אם יתגלה מחר שאת האוטובוס שהביא את הפורעים לביתו של סולברג, שילם באופן זה או אחר משלם המסים הישראלי.

החברה החרדית היא החברה האלימה ביותר בישראל. אלימות היא לא רק מכות והתעללות, אונס או ונדליזם (שגם מכל אלה יש בה בשפע). אלימות היא כתיבת התסריט לחייו של הזולת. אדם שאינו יכול לכתוב את מהלך חייו בעצמו, ואחרים שולטים בו, כופים עליו ושוללים את חירותו, הוא אדם שחי תחת אלימות. ובישראל אין אף קבוצה שמפעילה באופן כל כך אגרסיבי, כפייה אלימה על הפרטים החיים בתוכה. מוסדות וארגונים ששוללים את חירותם של חבריהם ובעלי כוח שמחליטים בשביל אחרים, איך ייראו החיים שלהם. הסיבה שרובנו לא מודעים לכך היא שרוב האלימות החרדית הופנתה עד היום רק כלפי חרדים. רק לאחרונה היא החלה לזלוג גם לשאר החברה הישראלית.

האדם החרדי הממוצע בישראל אינו אדון לעצמו. הוא אינו רשאי לבחור היכן יגור והיכן יעבוד, איפה ילמדו ילדיו, עם מי יתחתן או כמה ילדים יוולדו לו. הוא לא יכול לבחור האם לשמור מצוות, וגם לא באמת יכול להחליט אם להתגייס לצבא. המחירים האישיים שתגבה ממנו החברה החרדית ומוסדותיה אם יחליט איזושהי החלטה על דעת עצמו, הם בלתי נתפסים. הוא יהיה חשוף לחרם ונידוי, ילדיו יסולקו ממוסדות הלימודים, משפחתו עלולה לנתק איתו קשר, וכל הקרובים לו עשויים שלא להצליח להשתדך. הוא תלוי במוסדות הקהילתיים כדי לשרוד, פיזית וכלכלית, שכן הוא חסר השכלה ויכולת לרכוש מקצוע, להתפרנס או לקבל הלוואה, ויש לו בדרך כלל ב"ה הרבה ילדים שעליו לדאוג להם.

כמו כל ראש ארגון פשע, גם דרעי וגולדקנופף, או הרבנים לנדו והירש, לא צריכים לאיים הרבה. הם פשוט "יודעים איפה אתה גר" ו"איפה לומדים הילדים שלך". המנגנון כל כך אלים, והתלות כל כך גדולה, שהפרט החרדי חי בתודעה (הדי מוצדקת) שרק הם יכולים להציל אותו. והם צודקים - במשך שנים רבות זה היה הדיל - אתם תשלטו בחיי, אבל גם תדאגו לכל מחסורי.

אלא שבחודשים האחרונים משהו השתנה. זה לא חובת הגיוס (הלא חדשה) וגם לא הסנקציות (הבאמת אפסיות ושוליות). גם מעצר העריקים הוא לא סיפור דרמטי - מדובר במעצר של בודדי בודדים לשעות או ימים ספורים. לא במאסר עולם בצינוק באלקטרז. הסיפור הוא שלראשונה אי פעם, מדינת ישראל הפסיקה להתייחס לחברה החרדית כקבוצה והתחילה להתייחס לאזרחים החרדים כפרטים. עד היום מי שהתנהל מול הצבא היה הישיבות, העסקנים, הפוליטיקאים וה"רבנים". הבחור החרדי היה תלוי לגמרי בכל אלו, אבל חופשי לחלוטין ממוסדות המדינה.

כשהמדינה מתחילה להתייחס אל האדם החרדי כפרט בודד - הן בזכויות ובמענקים שהיא מרעיפה עליו והן בחובות או בסנקציות שהיא מטילה עליו, היא משחררת אותו במידה רבה מהלפיתה של העסקנים והפוליטיקאים החרדים. אם הם לא יכולים להגן עליו ממאסר, ולא יכולים לשלוט בכסף שהוא יקבל, אז מי צריך אותם? למה לו להישמע להם?

הסנקציות המדוברות לא פוגעות ב"לומדי תורה" (שחלקם כזכור בכלל נופשים בתאילנד), הן פוגעות בארגון הפשע החרדי שמדינת ישראל טיפחה פה במשך שנים. קצפם של הפוליטיקאים והרבנים החרדים לא יוצא על שלילת החירות של האברכים החרדים. הוא יוצא על כך שהמדינה מעזה להתייחס לחרדים כפרטים ולא כקבוצה מאורגנת, וכך לפרק את השליטה של הפוליטיקאים החרדים וראשי הישיבות באנשיהם.

המאבק האישי בשופטים ובקצינים, נובע בדיוק מכך - אתם מתייחסים אלינו כפרטים ולא כמוסד, גם אנחנו נתייחס אליכם כפרטים ולא כמוסדות. לא עוד איומים על פירוק הממשלה או על הפרת המשמעת הקואליציונית, אלא איומים על חייה של אשת השופט, או הטלת אימה על בניו של הקצין.

לכן גם ברור לי כשמש בחצי השמים שלא מדובר ביוזמה פרטית של כמה בחורים חרדים אלא במערך מאורגן וממוסד, שמגיע בהכוונה ברורה מלמעלה. למרות הגינויים הרפים של הפוליטיקאים החרדים, האלימות הזו היא לגמרי בצלמם ובדמותם. הם לא יכולים להרשות לעצמם שלאדם החרדי תהיה זהות פרטית. "הפסקת האש" שהם שואפים לה היא כזו שתחזיר את הדיון לרמת המוסדות - אנחנו נחזור להפגין מול בית המשפט ולא מול בתי השופטים, ואתם תחזרו להטיל סנקציות על הישיבות אבל לא על המשתמטים.

בדיוק בגלל זה אסור להיכנע לטרור. לא רק למען מדינת ישראל, בטחונה וכלכלתה. לא רק למען תורת ישראל שהייתה לביזה ולמרמס. אלא גם למען אחינו החרדים - לא הקהילות והמפלגות המתועבות, אלא האנשים והנשים, שחיים תחת הדיכוי המחריד הזה, שטיפחנו ויצרנו פה בעשרות שנים של הזנחה. מדינה מתוקנת מתנהלת מול כל אזרח בנפרד, לא מול אוטונומיות, חמולות או חסידויות. גם אם אזרח מסכים או אפילו מבקש שתדבר עם השכן שלו עליו או שהרב שלו יחליט במקומו, במדינה מתוקנת פשוט אין אופציה כזו.

משפחת סולברג הגיבורה ושכניה היקרים בגוש עציון, ספגו אמש את הנזק האגבי של פיצוץ שחייב היה להתפוצץ. למרות הקושי - אסור להתבלבל ואסור להרפות. אם נמשיך להזניח, המחיר בעוד שנה או שנתיים יהיה גבוה הרבה יותר.