ללפיד יש כנראה יותר מנדטים מלכל המפלגות החרדיות.

כן-כן הולך להיות לנו על הפנים ויש להתפלל שהוא לפחות לא ירכיב את הממשלה.

בס"ד

שונא דת רשע מרושע!

הרשימה של מפלגת העבודה הרבה יותר גרועה

והוא אביא איש נוסף אחרי הבחירות

ולא יסגירו אותו לצרפת שהוא היה מבוקש שם.

הוא קיבל 2 מנדטים-והכניס רק אחד כי לא היו איתו עוד אנשים

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%90%D7%9C_%D7%A4%D7%9C%D7%90%D7%98%D7%95-%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%9F

להתפלל שכל מה שיצא,

לטובה יהיה בעז"ה.

שיגלו פתאום שכל פתקי צפ שספרו יתגלו כטעות והם בעצם פתקי צף

לבחירות נוספות בעוד 40 יום כדי שהעם יחזור בתשובה

התפילה

הלב שלי כבר לא עומד בזה...

אני לוקחת את זה קשה מדי.

(זה שלילי או חיובי? שאלה.)

(ועוד לפני המדגמים.)

המצב כל כך קטסרופה מבחינת יחסי כוחות עד כדי כך שיהיו לנו בחירות נוספות בעוד משהו כמו חודשיים.

אל תבהלי, יש מישהו למעלה שיודע יותר טוב ממנו מה טוב בשבילנו.

ואני לא מתכוון לאובמה.

ובכל זאת - מאמין שגם עוצמה תהיה בכנסת.

אני לא בטוח שמפלגת הכלום ושום דבר של לפיד תהיה יותר הרסנית

להתיישבות מאשר ש"ס ואגודה (כשבנט בקואליציה). אני בהחלט מקווה

כך.

אם הבית היהודי ישבו ב"ממשלה כזו" - אז הממשלה תהיה תלויה בהםף ותהיה לעמדתם על ארץ ישראל השפעה.

זה לא "או הכל או לא כלום".

ואחרי שרואים שלדאבוננו "עוצמה לישראל" אכן "זרקו לפח" שני מנדטים של הימין (ור' אמנון יצחק והרב אמסתלם עוד שלושה כנראה), יש מקום קצת לחשבון. תירוצים יש תמיד, "והעיקר האמת המוחלטת" וכו'. בפוליטיקה - התוצאה המעשית ווהשתדלות לעשות את המיטב, חושבים מאד.

כי אם אותם 3-4 מנדטים של נץ-אמסלם-כוח להשפיע היה מגיע לבית היהודי- שולי מועלם היתה נכנסת, הרב הלל הורוביץ, וג'רמי גימפל.

ולגבי ההצהרות שלך, אין לי כוח להתווכח, אני רק אגיד שאני מעדיפה מפלגה מתונה עם יכולת השפעה ממפלגת קצה קטנה עם יכולת עשית פרובוקציות גבוהה ותו לא.

מה עשה בן ארי כשהיה את הגירוש ממגרון? ומגבעת האולפנה? כמה כוח היה לו להשפיע?

עכשיו כשיש פה 11 מנדטים, זה כוח הרבה יותר גדול אם הם יאיימו לצאת מהקואליציה.

צריך לקוות שלציפי יהיה אגו והיא לא תסכים להצטרף

ושיאיר לא יסכים בשום פנים ואופן להכניס ת'חרדים

ויש לנו אחלה של מקום מעולה בממשלה.

ואם היו לנו עוד 3 מנדטים- בכלל זה היה בכיס שלנו..

מה עשה בנט עם המסתננים?

מה עשה בנט עם ח"כ זועבי וטיבי שהיה יועצו של ערפאת?

מלבד מלהכריז בראש חוצות: אנחנו בעד אחדות איתכם?

חוץ מלהיות קשור לסיירת מטכ"ל ולהצטלם יפה

אין בעשייה שלו כלום.

נכון הוא עשה פרובוקציות.

אבל מי שבסופו של דבר טיפל במסתננים- זה אלי ישי.

ומי שבסופו של דבר פעל לחיזטור הגבול כדי שלא יכנסו עוד מסתננים- זה ביבי (כן, כן, זה שאתם מתעבים כ"כ)

ומי שבסופו של דבר שם מקלות בגלגלים- זאת התקשורת.

לגירוש אני לא מתיחסת, כי אנחנו מדברים פה על פוליטיקה ועל מי ראוי להיות ח"כ. ושניהם לא היו ח"כים אז.

ועד כה אף אחד לא הצליח להוציא את חנין וטיבי מהכנסת. כלומר- בן ארי ניסה, ונכשל. (ועוד כמה אחרים מהבית היהודי והליכוד..)

את ניזונה מהתקשורת או ממה שראית במו עיניך?

כי אני מכירה אישית

ואם זכור לי נכון הבית היהודי אמר שיפעל בכל המגזרים

גם הלא יהודים

והיה בעמדת בינייםפ לגבי זועבי

אני ניזונה מהרבה גורמים. ממש לא רק תקשורת.

תכנסי לאתרי הבית של שתי התנועות, ותבדקי מי עשה מה.

מה את מכירה אישית? את בן ארי? סבבה. אני לא מכירה אותו אישית, אני אוספת מידע עליו- מאתר הבית שלו. איפה שכותבים עליו את הדברים הכי טובים...

תכנסי לאתר של עוצמה לישראל, ב"ה הם לא ממציאים דברים. יש שם המון מחמאות על בן ארי- אבל שום הצלחה פרלמנטרית.

כשבודקים הבישגים לא בודקים דווקא מה הושג בסוף אל מה הושג בזמן מאמץ ומרחק

אכן מיכאל בן ארי לא חיקק חקיקיה

אבל גרם לחקיקה...

אם הוא לא היה מעורר את המחאה זה לא היה מעניין את אלי ישי והמב בדרום ת"א היה גרוע הרבה יותר

את ביבי לא היה מעניין גדר בגבול הדרום- אם מיכאל בן ארי לא היה מקים את הלשכה הפרלמנטרית שלו בדרום ת"א ועושה קולות לבחירות הבאות

בגבעת האולפנה- מי שהיה אחראי לגירוש זה בדיוק אלה שנבחרו עכשו בבית היהודי.

בסיכום של מאמץ ומרחק- מיכאל בן ארי עשה המון הוא העלה למודעות נושאים שח"כ שיוןישבים 10,15 ו20 שנה בכנסת לא העלו...

אנשים חיים במודעות- וזה דבר חשוב ביותר- אז היו כמה חכמים שלקחו את הכח של הרעיונות שלו וירו מהם חקיקה

במושגים של מאמץ ומרחק הוא הגיע רחוק מאוד הרבה מעבר לכל נתון פתיחהה איתו התחיל ופה זה נמדדד

עכשו תהני מבנט שכבר מדבר על סטטוס קוו

בעוד שלפיד מראה את שנאתו לזועבי- אז נראה מי עדיף

ימים יגידו

למי שנלחם לזכויות לערבים? למי שרוצה לאזרח עשרות אלפי פלסטינים? בעיני זה נורא

לעולם חסדו- בנט רק נכנס לפוליטיקה. ואני ממש לא מתייחסת אליו. הוא לא היחיד במפלגה, את יודעת. ובזכות אורי אורבך- יש היום לשאר האנשים במפלגה כוח לא מבוטל.

אני מסתכלת על התמונה הכללית.

יש לי פה מפלגה עם ניסן סלומיאנסקי במקום ה3- אדם שבהחלט יש לו עבר של עשיה פרלמנטרית בהרבה מאד תחומים.

אורי אורבך- שהראה לכולם שאפשר להשפיע יותר מכנסת מאשר בתקשורת אם אתה עובד קשה, והצליח ב4 שנים להעביר הרבה הצעות חוק למען אוכלוסיות חלשות שבעיני הן יהודיות לא פחות מכל הצעת חוד נגד ערבים. 

אורית סטרוק- שאמנם גם לה אין עשיה פרלמנטרית עדיין, אבל היא גאון פוליטי לדעתי. היא למדה את חוקי המשחק ואני מאמינה שהיא תצליח מאד.

הרב אלי בן דהן- שהוכיח את עצמו בעבודה ציבורית, ואני מתפללת בכל לבי שהוא יקבל את משרד הדתות. (כי כרגע במלחמה הזאת- אנחנו כבר הפסדנו והוא היחיד שאולי יוכל לעשות החייאה)

ושולי מועלם, והרב אלי הורוביץ שלא יכנסו לכנסת, בגלל בן ארי.

לבן ארי היו 4 שנים להוכיח את עצמו, אותי הוא לא שכנע שיש סיבה להכניס אותו שוב לכנסת. פרובוקציות אפשר לעשות גם מבחוץ. אני מאד מעריכה אותו כבנ"א, אבל חושבת שכח"כ- הוא לא הוכיח את עצמו.

ואריה אלדד, שאני מאד מצטערת שלא הצטרף לבית היהודי- כי הוא היה יכול לעשות שם רק טוב. הוא הסיב היחידה שרציתי שנץ יעברו את אחוז החסימה.

ותלמדו לדבר גם על אנשים שהם לא 100% כמוכם. בנט הוא לא מפלצת. 

נכון. הם יצאו עם תוכנית מדינית שהיא לא טרנספר.

ושלא מזדהה עם שתי גדות לירדן.

התוכנית שלהם כוללת את כ------ל השטחים שיושבים בהם כרגע יהודים. (כלומר- לא כוללת גירוש של יהודים)

היא לא כוללת מדינה פלסטינית, אלא אוטונומיה- כלומר המצב כמו שהוא כיום פחות או יותר, רק בלי לבזבז כספי מדינה על הערבים.

לגבי זכויות ערבים- המדינה כיום פועלת בצורה הזויה של מצד אחד לעשות לכל הערבים ת'מותת, ומצד שני לא לטפל בטרור כמו שצריך. 

אז הרעיון הוא מצד אחד- שהערבים שחיים כאן יצליחו לחיות בצורה סבירה, מה שיפחית את רמת החיכוך, ומצד שני- מי שלא ירצה- טיפול הרבה יותר אגרסיבי בטרור.

אתה יכול להציג צד אחד של הדברים, אבל זה סילוף האמת. מה יהודי בלסלף את האמת? מה יהודי בלהכפיש ולהוציא דיבה? מה יהודי בלשנוא יהודים אחרים? הכי קל לשנוא את כולפ ולראות למה הם רעים וערב רב. הכי קשה זה לבדוק מה האמת, להכנס לאתרים של כל המפלגות ולבדוק מה יש שם באמת ולא רק להאמין לשקרים שאומרים לכם.

התשקורת היא מעוותת, לשני הכיוונים. אל תאמין לה בעיניים עצומות.

משום שהם נמנעו מאיחוד?

אז אספר לך משהו, ששמעתי מפיו של בן ארי אישית:

כשנשאל מדוע לא התאחד עם הבית היהודי (עוד הרבה לפני הבחירות..)

הוא אמר: תשאלו את בנט.

הבית היהודי לא היה מעוניין בו.

הפתעה

(איני יודעת איך בפועל היו מסתדרים

אך ברמת המעשה: הבית היהודי לא היה מעוניין באיחוד!)

והעיקר הוא שהבית היהודי בעד אחדות עם ערבים שלוקחים את מקומות העבודה שלנו

שבונים בנייה בלתי חוקית, שיוצאים עם בנות יהודיות

עם בדואים

עם דרוזים..

כנראה שזו לא באמת אחדות להתערבב עם מי שלא מתאים

ולהתרחק ממי שמתאים

ועוד דבר------ עם שני המנדטים הללו היו הולכים לטב, לא היה שווין בין הגושים

כך שההליכה אחרי חישובים כאלה או אחרים ואי הליכה אחר "האמת המוחלטת"

הביאה לעליית השמאל.

1. זה כל הקטע במדגמים, שהם אמורים לשקף את האולכוסיה, הסוקרים האלה לא טיפשים, היו קלפים גם ביו"ש, גם אצל חיילים, וגם אצל ערבים.

2. אכן, אחוז הסטיה במדגמים הוא גדול משני מנדטים (בערך 3 מנדטים) אבל זה רלוונטי בעיקר למפלגות הגדולות, כמעט ולא יתכן שפתאום מפלגה שלא עברה את אחוז החסימה על פי המדגם תקבל 4-5 מנדטים.

3. לא סותר, צריך לבטוח בה'!

אבל צריך לעשות השדלות גם מלמטה!

4. זה שאומרים שיש לעוצמה לישראל 0 זה לא אומר שבאמת יש להם 0.

זה אומר שיש להם 1.8 או משהו כזה.

כך שיש סיכוי טוב שיהיה בסוף 2

5. רבות מחשבות בלב איש, ועצת ה' היא תקום

נבטח בה' שישפיע עלינו טוב בלי שום קשר לתוצאות הבחירות.

מכיון שסטיית המדגם גדולה

מכמות המנדטים שהמפלגות האלו יכולות לקבל,

בהחלט יכולות להיטת הפתעות גם בתחום המפלגות הקטנות.

נגיד, שקדימה יקבלו 2- מנדטים....

לא יזיק בכלל אם לקדימה יהיו 2-3 מנדטים

(מפלגת שמאל שהיא לא העבודה ולא ליבני)

בין תוצאות המדגמים לתוצאות האמת?

עם סטיה של מנדט 2 לטובת הימין

אבל כבר מחר בבוקר יהיה את רוב הספירות

והם רוצים שאני אהיה טרוד במשהו אחר!

מישהו פה תכנן את זה....

שכחנו איזה זיגזוגים בין ימין ושמאל הוא עשה בחודשים האחרונים (ולפעמים באותו המשפט )- תסתכלו על הרשימה שלו

- ממש ימין שמאל ימין שמאל

אופרטוניסט - זו מילהשנולדה בשבילו. אני בספק אם הוא אפילו מאמין למה שהוא מוציא מהפה. הוא יעשה כל מה שהוא צריך לעשות בשביל לקבל ג'וב טוב, והאמת שזה מה שמפחיד אותי, אבל.. לא עד כדי כך.

אעאעאעאע. יהיה טוב.

בעז"ה מחר

ויהיה לנו מלך ולא תהיה שום קואלציה ואופוזיציה

אם כל השנאה הרבה שאני רוחש לשלי,

היא תעמוד במילתה לא להיכנס לממשלת נתניהו,

לפיד הוא כמובן פלסטלינה

מתנחלים פשוט ממש טובים בלספר שכל מה שמעניין אותם זה אידיאולוגיה ולהתעלם מכל מה שהם מרוויחים ממנה

אמר שבשביל לגור ביו"ש אסור להנות ובגליל מותר להנות? יו"ש זה כמו כל מקום אחר בארץ וכל אחד יכול לגור שם גם אם עושה זאת בשביל תאוות בצע. דין קדומים כדין כפר שמריהו. גם תושבי פריפריה מקבלים מענקים גם אם הם עשו כסף מההתישבות שלהם בפריפריה

אני מתנחלת, גרה במקום בורגני ומעולם לא התיימרתי לחשוב או להציג את עצמי כאילו שרק ארץ ישראל בראש שלי. זה שהיה לך משהו בראש… זה שלך.

אני חושבת שבלי איכות חיים, מפעל ההתנחלויות היה מצליח פחות וזה דוקא היה בעוכרינו.

עבר עריכה על ידי נקדימון בתאריך ד' באייר תשפ"ו 11:53

בעבר בכל מקום זה היה אידיאולוגיה צרופה, כי המחיר היה אדיר (בטחונית, חברתית, גאוגרפית, תקשורתית, איכות חיים וכו).

היום יש מקומות שבהם ברוך השם המטרה הושגה ויכולים לגור בהם גם מטעמים נוספים, כי המקום כבר מוסדר ומפותח ויציב ובטוח.

ויש אנשים שגם בחינם לא יסכימו לבוא לגור ביהודה ושומרון, אז מה אכפת לי אם מי שבא יש לו גם אידיאולוגיה וגם מחשבות נוספות?

אם אתה מכבד את ההורים גם כי אתה אוהב אותם וגם כי זה מצווה, אז יש בזה בעיה?

אם אתה לומד תורה גם כי אתה מקיים מצווה וגם כי אתה נהנה מהלימוד, אז יש בזה בעיה? האגלי טל דן על זה בתחילת ספרו כידוע, והמסקנה ברורה: אשריו.

כמובן שיש ערך בדברים שכתבת. אבל זה חייב להיות משולב באידאל של ישוב הארץ.

אז אין בתים פרטיים/צמודי קרקע במחיר כזה.

(מי שגר בהתנחלות בחור רציני כנראה באמת הגיע לשם מתוך אידיאולוגיה)

והישובים הדתיים שהם לא ביו"ש מלאים עד אפס מקום.

לצורך העניין גם מודיעין עילית מעבר לקו הירוק.

בגדול רוב האנשים לא מסוגלים לחיות רק על אידיאלים, זה מאד מאד קשה. זו מסירות נפש גדולה מאד מכל הכיוונים. כל שבכל ציבור יש קבוצה יחסית קטנה של אנשים כאלו. גם בציבור הדתי לאומי יש קבוצה כזאת והיא אילו שגרים בחוות ובגבעות מתחילות (רובם). אנשים שחיים צמוד לערבים, בסיכון תמידי עם כל רעיית צאן, השב"כ, הצבא והמשטרה רודפים אותם בין אם הם עשו משהו ובין אם לא ויכוחים להתעלל בהם בלי שאף אחד יעשה משהו ובלי זכויות בסיסיות. אנשים כאלו באמת מוסרים את הנפש בצורה יוצאת דופן על ארץ ישראל.

ב"ה שהגענו למצב שאנשים רגילים ופשוטים שלא יכולים רק למסור את הנפש, וצריכים פרנסה כמו כולם ומקום לגור בו מגיעים לגור בישובים. בעבר היה מסירות נפש לגור במקומות כאלו, זה נהדר שהיום זה גם נוח. יש פה הקרבה מסויימת עדיין לרוב, הרבה יותר נוח לגור ליד קופת חולים ובתי חולים, ליד סופרים זולים, בתי ספר וישיבות/אולפנות, במקומות שיש בהם תחבורה ציבורית טובה ולא חייבים להחזיק רכב ובעיקר להיות קרוב לעבודה ולא לנסוע שעה או שעתיים כדי לעבוד בעבודה מכניסה. זה עדין לא קל לגור במקומות כאלו ורוב הישובים כאלו. ואין ספק שמי שגר במקומות כאלו מקריב בשביל ארץ ישראל. אבל טוב מאד שזה כבר לא מסירות נפש כמו שהיה פעם וכמו שיש בגבעות ובחוות, זה הדבר שמחזיק את ההתיישבות שתהיה ברת- קיימא ולא תהיה מעורערת מכל דבר.

כדי שארץ ישראל תהיה מיושבת חשוב שיהיו גם אידיאליסטים מאד וגם אנשים רגילים שמוכנים להתאמץ קצת אבל קשה להם להקריב מאד.

(אגב, גם בצפון ובנגב יש חשיבות מאד גדולה לגור)

נ.ב.

כשכותבים אומרים\ות כדאי לכתוב קו נטוי ולא נקודה. מאחורי הנקודה עומדת אידיאולוגיה פרוגרסיבית שלא לפי רוח היהדות.. 

כל מי שגר מעבר לקו הירוק?

ברור שיש עוד שיקולים כשאנשים בוחרים מקום מגורים

כמו יוקר הדיור הארץ.

קיץ 2005 גירוש מגוש קטיף, יכלת לקנות בית ביו"ש בכלום כסף, דיברו אז על תוכנית ההתכנסות של אולמרט מיו"ש.

2006 החלה העליה המטאורית בנדלן

קיץ 2011 עם ישראל כולו יוצא לרחובות כי דירה ממוצעת בישראל חוצה את המליון שקל

2026 דירה ממוצעת 2.4 מליון שקל, חצי מליון יהודים ביו"ש ניכרת התמתנות במחירי הדיור.

זה לא כאילו הם ידעו שזה מה שיקרה

הקרבה מסוימת. סתם נעים לחשוב שהכל מתוך אידיאליזם טהור.

הכי בריא זה שלא חייבים לגור רק בגלל אידאליזם, זה הופך את זה לנורמלי ורגיל מוחזק את האחיזה בארץ. זה כמו שבעליות הראשונות היה צריך מסירות נפש רק כדי להגיע לארץ והיום זה אולי לא קל אבל ממש לא אותה מסירות נפש. ככה בונים עוד שלב ועוד שלב.

ועדין יש הרבה מאד אידיאליסטים שפועלים רק מתוך אידיאליסטיות, לכי לבקר בחוות ובגבעות החדשות ותראי (אגב, היום מאד יקר לגור בישובים וקשה מאד למצוא דירת קרקע, למרות המרחק מהמרכז, זה לא שהיתרון כל כך מובהק)

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שמישהו מגיב לתגובה שלי. 

העיגולים האלה, באלכסון או ישר...משהו כזה.

תודה!

התקדמתי הרבה וגם עשיתי הרבה הפסקות.

בגדול כבר הגשמתי את כל החלומות שלי, אין לי עוד משהו מיוחד שאני שואף אליו/רוצה אותו.

הגעתי לשיא של מה שהייתי רוצה מבחינה מקצועית.

חוויתי את כל מה שרציתי להספיק לחוות בחיים, אין לי רעיונות נוספים חוץ מזה. זה קצת כמו פיצוחים, לכל גרעין יש אותו טעם, אז אין הבדל בין לאכול אחד לבין לאכול 30.

היו זמנים כשהייתי יותר צעיר שהרגשתי די חסר אונים, אבל השקעתי ביצירת דלתות טובות ובשמירה עליהן. כרגע אני בתחושה שגם אם יקרו כל־מיני דברים, אוכל להתרומם מזה.

אני בהחלט מרגיש ככה. אם היו מודיעים לי שמחר הגיע הזמן לקפל את הבסטה, לא נראה לי שזה היה מזיז לי.

מצד שני, נכון לעכשיו גם לא רע לי, אז אני פשוט זורם עם החיים.

בקיצור: חתול זמני.

זה לא ממש דיכאון כי אני לא סובל או משהו. זה לא שאין לי כוחות, או שאני לא נהנה מהדברים שאני בדרך־כלל נהנה מהם (מבחר מאוד מצומצם, אבל לא נורא).

פשוט אני מרגיש שכבר הספקתי את כל מה שרציתי ומעבר לזה, כך שכל השאר בונוס.

אנחנו חיים בעולם מאוד מהיר שבו אפשר לחוות אינספור חוויות תוך זמן מאוד קצר, יחסית.

בעבר, בן־אדם היה חי בשטייטעל, מתחתן בגיל 18 עם רוח'לע, מוליד 50 ילדים, מדי פעם נוסע ללייפציג ליריד כדי לגרד כמה זהובים או אדומים, לומד גמרא, וזהו בערך. אולי מכיר קצת אנשים מהשטייטעל או מהעיירות הקרובות ומדבר איתם פעם באף־פעם. מקבל מכתב "גיה"ק הגיעני לאחר כמה חודשים..."

לא יודע, סיימתי לימודים, טיילתי כמעט בכל מקום בארץ, הייתי בחו"ל, קראתי הרבה ספרים, סיימתי את כל מה שרציתי ב"bucket list" שלי (באופי שלי אני מסתפק במועט)

אין לי עוד משהו מיוחד שאני משתוקק אליו

"נער הייתי גם זקנתי"

"הסכנה הגדולה ביותר עבור רובנו היא לא שהמטרה שלנו גבוהה מדי ונעצור לפני שנגיע אליה, אלא שהיא נמוכה מדי ואנחנו אכן משיגים אותה."

בקיצור, השמיים הם הגבול ואפשר לחלום בגדול ולהגשים בגדול, ככה לפחות עם בני האנוש, לא יודעת איך זה עובד עם חתולים זמניים(:

ומה ההבדל בין להגשים בגדול לבין להגשים בקטן?

אפשר ורצוי ומומלץ לחיות כל יום בפני עצמו אבל לחיות אותו טוב. למצות אותו היטב ונכון.

מה בדבר התנדבות? יודעת שלא נשמע אטרקטיבי , במיוחד לאנשים צעירים, אבל זה

כן נותן סיפוק; להעניק משהו למישהו. ויש המון תחומים; כל אחד ומה שמתאים לוץ

עשית המון דברים אמנם. להנאתך. אולי הנפש שלך משתוקקת להעביר ידע/נסיון

כל כישור שיש לך - לאחרים?

סיזיפי, אבל נותן תחושה נחמדה (לאו דווקא עצם ההתנדבות, אלא התוצאה שלה)

ונראה לי שאני יחסית עוזר לאחרים, לא יודע? במה שאני יכול?

איני מרגיש "ריק" או משהו, פשוט אדיש ושָלֵו.

הרי כתוב: כל מי שיש לו מנה רוצה מאתיים....נכון?

אין כזה דבר, עד כמה שאני מבינה, להספיק הכל; אולי במבט לאחור בגיל

119. החיים זורמים. כל נשימה. כל דקה. 

שיעמום מתמשך ....אי סבל....יש אולי סוג של אדישות-דיכאון

כזה במעמקים. 

אם יש שמחת חיים, ציפייה לעוד, תקווה - ואת זה מכנים בונוס, זה נשמע

בסדר. 

אגב, אולי הגיע הזמן להסיר את הזמני מהחתול?

אולי לא הספקתי את כל מה שיש לחוות בעולם, אבל זה לא שאני רוצה לחוות את כל מה שיש בעולם. מה שרציתי, הספקתי. מה שאיני רוצה, איני רוצה.

אין לי ממש ציפייה לעוד כי זה לא משנה לי. אפשר כך ואפשר כך.

אני בהחלט אדם אדיש מאוד. יש בזה גם יתרונות מסוימים.

לא יודע, זה פשוט כמו להרגיש שבע. כשנכנסים שבעים לסופרמרקט, רוצים לקנות פחות דברים. אם יש לי כל מה שאני צריך בבית, אני לא קונה כלום.

החתול הוא זמני לנצח.

א. עד כמה כל הדברים הנחמדים שהעולם מציע לנו, מתמצים לנו. במוקדם או במאוחר. דווקא

במחשבה שניה, אפשר לראות בכך דבר חיובי.

ייתכן שבגלל שלך הם התמצו מהר, יש לך תפקיד אחר, או משהו אחר שעשוי למלא אותך.

משהו רוחני אולי? הדבר היחיד שלא מתמצה זו התורה וקיום המצוות - איזו מצווה חביבה

במיוחד. לא?

אולי ללמוד יותר? אולי ללמוד אפילו כדי לקבל תפקיד רוחני איזה שהוא, משרה רוחנית

ששכרה הרוחני, הסיפוק שתביא - בצידה?

אולי לחלק את היום כך שיהיה מגוון לך - ללמוד (כל אחד עד כמה שהוא מסוגל)

היכן שליבו חפץ, מה שליבו חפץ  וחלק עזרה איזו שהיא לזולת?

ואולי, או בנוסף (או בינתיים במקום ולפני), כן לנסות לתהות על הרגשת האדישות?

אולי זה יושב על משהו מטריד או כואב שקשה ל התמודד איתו, אז עושים כל מיני

דברים כדי להבליע? או חוסמים את הרגש המטריד ובכך חוסמים גם את ההרגשות

הרעננות, סקרניות, חיוניות יותר?

אמרת שהיית "דלוק" על מישהי; ז ה  לא אדישות!

ואולי אתה עדיין איתה במחשבה, בלב, מתאבל ולא מוכן ולא רוצה

להתנער, לשכוח ולהמשיך הלאה?

 אנו לא הכי אובייקטיבים לגבי עצמנו, כידוע. תמיד עדיף חברותא

שישקף לנו, שיסייע לנו להבין את עצמנו....אפילו אם זה בשכר.

סליחה על הפסיכולוגיה בגרוש. כסבתא, יש לי מעט נסיון עם

כאלה (זה לא אומר שזה פתור ואני מתמודדת עם זה טוב, אבל מהצד -

ובאופן שכלי, יותר קל לראות את זה), וגם כאשה;

נשים יותר פותחות זו בפני זו קשיים, התלבטויות, כאבים,

אכזבות, תקוות נסתרות....במיוחד חברות כנות וטובות.

גברים פחות עושים זאת, אני חושבת. לא?

,

סתם מעניין, אם הקשר עם ההורים, המשפחה, חי יותר?

משמח יותר?

תמיד זה מגיע לסוף, לכל הרוחות - מה עם לבקש

ולהתחנן להשם? שיראה לך כיצד לפתוח חודה

של מחט בתוך שוויון הנפש הזה?

וכמובן כמובן, אולי אני טועה ומשליכה עליך

משהו....

שבוע טוב וחג שמח!

ב"ה אני עושה חיל בחלקה הקטנה שלי, וגם היום שלי נכון לעתה ב"ה מחולק מצוין בין הדברים האלה.

משרה רוחנית אינה מתאימה לי הייתי שם והרגשתי שזה לא בשבילי בכלל.

לגבי המקור לכך אני מניח שחלק מזה טמון בחוויות מהעבר, חלק בפילוסופיה, וחלק מזה פשוט באופן שהמוח שלי פועל מבחינת דופמין או משהו כזה. לא יודע, אני לא ממש סקרן. זאת אומרת, אני כן לומד הרבה דברים חדשים, אבל אני יכול גם בלעדיהם, זה לא שזה ממש משנה לי כך או כך.

לגבי ידידתנו, נע, זה לא ממש ככה. מזמן כבר המשכתי הלאה. הפוך: דווקא התחושה שלי היא תחושה של מיצוי (לא ש"נמאס" => אלא שכבר "מיציתי" ונהניתי מהידידות הזאת כפי שרק אפשר).

הייתי הרבה אצל אנשי מקצוע, התחושה שלי הייתה שאני די שונה ממה שהם רגילים אליו... אבל המסקנה הכללית היא שכל־עוד לא רע לי עם מי שאני, אין טעם לחשוב שאני חולה יותר ממה שאני.

לגבי המשפחה, לא ממש, אני חי לבד ולא נוטה ליזום שיחות או להתעניין באחרים, נחמד לי מאוד בשקט של עצמי.

איני יכול להתפלל על משהו שאיני רוצה... אני מתפלל על דברים שאני צריך, כמו פרנסה, שלווה, שמירה וכן הלאה. איני יכול להתפלל "ריבונו של עולם, עזור לי שתהיינה לי המון תאוות ורצונות ותחושות חוסר, ביחס לדברים שלא רציתי עד עתה"...

לא יודע לגבי גברים ונשים, הכרתי כאלה וכאלה...

וגם אם הם לא- משתדלת לראות אותם תותים

לא הספקתי להגשים את כל החלומות שלי, אבל אני בהחלט בדרך...

ואם הרגשתי שהכל נסגר בפניי- פשוט בכיתי והתפללתי לה'. (כמה קלאס)

ובכנות, הדבר שהכי עזר לי ברגעים קשים יותר זה האמונה. שהכל נגזר עלי ושאני צועדת במסלול שנקבע לי לפני שנולדתי ועליי רק לבחור בטוב.

הייתי קוראת הרבה משפטי חיזוק, הרצאות של אמונה וביטחון בה', ומוציאה את עצמי לדברים חיוביים שנותנים לי כוח.

והבנתי שהיחידה שיכולה לעשות אותי מאושרת, זאת אני בעצמי...

מאחלת לך למצוא את האושר הפנימי שלך, כי מה ששלך יגיע עד אלייך 💖

-אני מאמינה שהחיים שלי מתקדמים למרות שזה לא ניכר כרגע בפועל. לא רואים צמח באמצע גדילה, רק במבט לאחור.

-ממש לא, אני מרגישה רחוקה מהם... החלומות הישנים שלי מרגישים כמו חלומות של מישהי אחרת כי אני כבר לא חולמת אותם, ובכל זאת צובט לי בלב כל פעם שאני רואה מישהי אחרת שהגשימה אותם.

-למה את מרגישה שכל הדלתות נסגרו?

 כשנדחקתי לקיר, הקיר נשבר. זה מה שקרה. היה כואב. אח"כ רווחה.

לא יזיק לשוחח עם מישהו מקצועי או לא, אבל מבין ויכול לעזור לחלץ את החוט מהפקעת

ולנער את תחושת הסנדול (?).

אולי חשוב להיות מסוכרנים עם כל נשימה; להיות בתיקו איתה. להתקדם באותו

קצב. לעבור רק את היום הזה בשלום (את זה שמעתי מאדם  גדול). קראי

את הספר "אל דאגה" - יש לו שם רשימה של: רק היום....

לכתוב לעצמך מה היית באמת רוצה. על מה אתה/את מתאבל. מה מפריע.

למה העצבות.  לא פשוט. אבל השם תמיד מחלץ. עוזר. מאיר פתאום נקודה

קנקנה של אור שנחבאת מתחת לשמיכות החושך הכבדות. נושמת בכבדות,

כמעט לא מורגשת עכשיו, אבל חיה וקיימת.

יהיה טוב. זה לא יימשך לנצח. הנפש שלנו גמישה - "בערב ילין בכי ובבוקר...רינה".

יכולה לגרש חושך גדול.

פעילות איזושהי. לא לחשוב באותו רגע על משמעות החיים שלי. פשוט לעשות.

חושבת שזה עוזר להבהיר את הבאלאגן במוח ולהשקיט אותו. 

התנדבות. למרות שזה לא נשמע מושך. זה נותן הרגשה של

אני שווה. עושה משהו נכון וטוב.

מטרות/ חלומות שהגשמתי

ויש שעדיין לפני

אם דלת אחת נסגרת

אני מחפשת את דלת אחרת

ובאופן כללי לא תלויה באחרים או בגורמים חיצוניים כדי להגשים חלומות 

להרגיש שחלק מהמטרות שלך זה שיהיה טוב לאחרים, ולצערנו לא חסר צער וכאב בעולם.

כמובן שרצוי גם במעשה, אבל לפחות לחיות בתודעה כזו.

לא להישאר בעולם הפרטי המצומצם מטבעו, אצל מי פחות ואצל מי יותר.

ברוח היום הקשה הזה, המטרות והחלומות לא יכולים להתגשם כל עוד לא הגענו ליום בו מלכות ישראל תהיה שלמה, ננצח את אויבינו, נבנה את מקדשנו, ויגיע יום תחיית המתים בו כל הכואבים יפגשו שוב את אהוביהם.

ת'אמת אני רוצה להזכיר את צאלה ורביד חיים גז הי"ד.

זה נגע לי בלב כמו לכל יהודי. כשהודיעו שגם התינוק נפטר [אחרי כמה ימים, מי שזוכר] הרגשתי שאני חייב להיות בלוויה.

להפתעתי היו שם לא יותר מ50 איש סה"כ. הרגשתי שנותנים לי רגע אינטימי להתייחד עם התינוק הקדוש הזה.

היה מצמרר.

רק לראות חבילה לבנה קטנה, עטופה. סבתות, דודות, מחבקות. חיבוק אחרון. ובוכות...

התפרקתי.

זה היה למעלה מיכולת ההכלה שלי. ולא הייתי היחיד.

אבל היה רגע שבו כמעט לא נשמתי. כשפתחו את הקבר הטרי של צאלה, כשאילו קיבלה בזרועות פתוחות את בנה, ממנו נפרדה במותה לפני כמה ימים.

והנה שוב הם מחובקים ביחד. בשמים.

גם עכשיו אני בוכה.

איזה נשמות קדושות.

הנחמה היחידה היא שאנחנו לא מסוגלים להבין בכלל מה הסיפור של הנשמות הקדושות האלו.

סיפורו המרגש של דוד יהודה יצחק ז"ל - והמחברות שנמצאו בחדרו - ערוץ 14 | C14

אתר יזכור כותב עליו יותר טוב ממה שאני יכול לכתוב.

להתמקצע, לצבור ניסיון מועיל, ללמוד

את זה ש"אפשר לתקן" אני צריך להזכיר עצמי ולשכנע את עצמי כל פעם 

לקלקל יותר קל

לקלקל לא צריך להאמין/ לחשוב/ להתאמץ

זה קל

אנשים עושים את זה כל הזמן

כדי לתקן צריך לא רק להאמין אלא לרצות

להיות במודעות

ללמוד

ליישם

להתמיד

להתאמץ

לא רק באמונה אלא גם בתחושה

בסוף המקור הרוחני לקלקול הוא המקור הרוחני לתיקון.

מעניין למה הקלקול תפס יותר מהתיקון

אבל הבעיות שלי נשארו שלי. זכיתי בחמלה של השומע, חמלה אמיתית ואוהבת וכזו שבאמת רוצה לסייע, אבל בסופו של דבר "אם אין אני לי, מי לי". לאנשים קשה לפתור את הבעיות של עצמם, כל שכן של אחרים.

לא הייתי אומר ממש שהתאכזבתי, כי ציפיות יש רק לכריות.

הייתי דלוק עליה אבל מבחינתה זה היה ידידותי בלבד. אבל הבנתי את זה, ולא ממש הרגשתי שזה ביאס אותי.

עד עצם היום הזה, היא ה־suicide hotline שלי אם אני צריך משהו.

אף אחד כמעט לא התקרב ללהבין אותי ברמה שהם מבינים .

אולי ניקים ספציפיים בפורום

"המקום" - לחרדים עובדים.

כלומר, זה נכון לגמרי.

אבל כשזה הופך להתמכרות זה כבר לא הבנה אלא תהליך בעייתי שמסכן את שני הצדדים.

הרבה דברים יפים וטובים ואלטרואיסטים כביכול, הובילו לנזקים ולתסבוכות הכי גדולות...

אבל גם ספונטני זה לא מדוייק.

כן אני חושב שהגעתי לאיזו נקודת סבל שחייבה אותי באופן קיומי לעבור תהליך בדבר הזה, תהליך מתמשך וארוך.

חלק ממנו גם היה בטיפול מסויים

וחלק ממחשבות ותהליכים שעברתי עם עצמי

יש משהו בהכרח, שעושה אותנו גם מאוד גיבורים ואמיצים (ללא קשר לכמה אנחנו חזקים) וגם מאוד מדויקים.

זו חוויה מדהימה וחשובה מאוד!!

אם מתאכזבים קצת, זה לא לגמרי וצריך להתנער ולחשוב שגם לצד השני

יש את הקשיים שלו, או מצבי הרוח....

היחד שמבין באמת זה השם. אבל כדי להרגיש זאת, צריך כנראה

המון עבודה. ולדבר איתו תוך כדי עשיית דברים, במיוחד כשלא

מסתדרים, אבל עדיף, תמיד. ממש לקשקש איתו. הוא אף פעם

לא אומר: די, די, אני עסוק עכשיו, או: רדי ממני כבר, או:

את עושה לי כאב ראש, או: לא מבין מה את רוצה...

העניין הוא שהעולם הזה, תפקידו כנראה, לחסום את ההידברות

הזו. להשכיח את מי ששלח אותנו הנה. ולצערנו הרב, הוא עושה

זאת לא רע בכלל...

להיות במצב של עוררות רוחנית. כמה שאפשר במשך היום.

בדברים הכי קטנטנים ולא משמעותיים.....

(לו רק הייתי מיישמת את מה שאני כותבת....אבל זה נכון.

אני בטוחה. ואני לא ברסלבית).

מצידך צריך לעשות השתדלות לנהוג רגוע וטוב, ולהיות דרוך על הכביש.

וכמובן זה הרבה סיעתא דישמיא כי באמת קורים דברים לא צפויים וה' עוזר.

להתמקד בנהיגה עצמה

לבוא עירני

לזכור שיש חיים מעבר לטסט, לפעמים הנפש מצירת שהטסט והלחץ וההצלחה הם חזות הכל, לנשום ולהזכר שיש אותך מעבר לטסט

ותהנה מהדרך, בעזרת השם תעבור אבל גם אם לא- אתה לומד ומתפתח יחד עם הדרך.

ממש בהצלחה!!

היום ב"ה המסלול של הטסט נקבע על ידי מחשב, וגם יש הקלטה של הנסיעה שלך (לצרכי עירעור), מה שמנטרל את היכולת של הטסטרים להכניס חוסר מקצועיות להחלטות שלהם (מה שפעם היה נפוץ מאוד לצערינו).

אם תיגש כאשר אתה מוכן, לפי המלצת המורה כמובן, אז יהיה בסדר. קצת נשימות לפני כן להרגעת המחשבות והלחץ, וזהו. ואם לא עוברים בטסט אחד, אז עוברים בטסט אחר. וגם זה בסדר.

תצליח.

1. תשובה- לזכור את הטעויות בטסטים הקודמים, הכרת החטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד לא לחזור על הטעויות האלה-זה העיקר.

2. תפילה, יש באינטרנט תפילה לפני טסט, חפש בגוגל.

3. צדקה, לתרום לאור ירוק או לעמותות מהסוג הזה יש באינטרנט גם.

בהצלחה.

הרבה בהצלחה לך!

ואיך כתוב בסליחות:

"שואגים בתפילה ומבקשים רישיון"

שנזכה