יאיר לפיד נבחר ע"י אנשים שמושפעים מחיצוניות ומתקשורת שהלכו שבי אחרי ההגה המוצלחת שהוא עשה.

כיהודים שומרי תורה ומצוות אנו יודעים שה' מנהל את העולם וכל מה שקורה זה לטובה.

כולל זה שהם לא נכנסו לכנסת הפעם

נכנסתי למשבר מהבחירות.

אבל בע"ה נמשיך בעוצמה קדימה ליעד הבא בניין בית המקדש.

הנסיון מראה שרשימות של "עבמ"ים" נוטות להתפרק ולהסתבך. שינוי היא דוגמא, הגמלאים הם דוגמא, ואחרים...

(אעפ"י שלא הסכמתי איתך לגבי למי כדאי להצביע..)

  www.votes-19.gov.il/nationalresults

בס"ד

 

 

 

 

 

אנ"ש צריכים להיות גאים בתמיכתם בעוצמה לישראל

הם יצרו את האוירה המורעלת, הם בפעילותם הנלוזה גרמו לכשלון, ועתה הם מייבבים שאוי וויי, "נשרפו קולות" ? זה שההסתה עשתה את שלה, זה שאחים שלנו תפקדו כ'גייס חמישי', זה שהם עשו ככל שביכולתם שנבואת הזעם שלהם תגשים את עצמה - כל זה אך מחדד את התחושה שה'עקבתא דמשיחא' הגיעה רח"ל לשיאים חדשים, וזה אך דוחק בנו, להתחנן ולתבוע יותר: משיח, משיח! ? הרב דוד מאיר דרוקמן כותב בעקבות תוצאות הבחירות ? לקריאה

הרב דוד מאיר דרוקמן

יב שבט התשע"ג (23.01.2013)

השמאל בישראל יש לו טקטיקה שטנית ידועה. הוא מהלך ומוציא דיבתנו רעה בעולם הגדול, הוא מסית נגדנו קבל אומות העולם, ולאחר שמשיג את מטרותיו, הוא מגלגל עיניים מתחסדות כלפי שמיא ומתבכיין: "צריך לחלץ את ישראל מהבדידות העולמית".
 
בעצם כבר חז"ל גילו את התחמנות הזו של הסטרא אחרא. רבי שמעון בן לקיש אומר בגמרא: "הוא שטן, הוא יצר הרע, הוא מלאך המות. תנא: יורד ומתעה, עולה ומשטין, נוטל רשות ונוטל נשמה".
 
היצר הרע-השטן (ש' וס' הרי מתחלפות) בשלב ראשון - מסית את האדם, בשלב שני - משטין-מסטין-מקטרג כנגדו, בשלב שלישי – דואג להענשתו.
 
בעקבתא דמשיחא "אויבי איש אנשי ביתו" למדונו רבותינו; כאשר בשבועות האחרונים העריכו רוב מוחלט של הסקרים ש'עוצמה לישראל' עוברת את אחוז החסימה ומגיעה אפילו עד 3 מנדטים – הדיר הדבר את מנוחתם של כמה וכמה נשמות טובות. חלקם, לא רק מתוככי ה'בית היהודי' אלא אף מתוככי הבית שלנו. הם דאגו בצורה אובססיבית, ליצור אוירה בציבור ש"לא כדאי להצביע עבורם, כיון שלא יעברו את אחוז החסימה" (אגב, חלק מהם, בבחירות קודמות כלל לא חששו מ'אובדן קולות'. אלא שאז זה היה "לפני פטרבורג" ואילו עתה זה "לאחר פטרבורג" – אחרי הכסף. וד"ל). ובכן, הם יצרו את האוירה המורעלת, הם בפעילותם הנלוזה גרמו לכשלון (וחבר להם 'חובב החרדים והימניים' המושבע חה"כ א.א.) ועתה, הם מייבבים שאוי וויי, "נשרפו קולות".

כן, גם השטן, הוא היצה"ר, מעמיד פני מתחסד ומבקש להעניש את היהודי על עבירה שעבר, אלא שהוא רק מנסה לטשטש – מי גרם זאת ליהודי. עסקן מסויים אשר טביעות אצבעותיו ניכרות באתרים במעגל השנה כולה - גם הפעם עשה ככל שלאל ידו למלאת רצון אדונו נותן לחמו, כולל כתבות שלו, בסגנונו הידוע והמסגיר, באתר "מכובד" ידוע (אשר מוריד 'חיים שאולה' גדולים וטובים) – ואכן, כבוד גדול; הוא הצליח' במזימתו. אוי לאותה הצלחה שטנית.
 
אף אחד מאנ"ש היקרים לא מתחרט על כך שלחם כארי בשעתו את מלחמת הרבי בענין 'מיהו יהודי', זאת, למרות שהמערכה לצערנו נכשלה. איש מאיתנו לא מצטער שלחמנו נגד מזימת החרבת גוש קטיף, למרות שגם כאן הסטרא דשמאלא גברה. אנחנו לא קבלנים של הצלחות. עניינו ושליחותינו לעשות את רצון הבורא ית' כפי שציוונו רבנו נשיא דורנו. במערכה זו, בחנו את הנתונים בשטח, ואלה סימנו ושידרו שיש על מה להילחם. זה שההסתה עשתה את שלה, זה שאחים שלנו תפקדו כ'גייס חמישי', זה שהם עשו ככל שביכולתם שנבואת הזעם שלהם תגשים את עצמה – כל זה אך מחדד את התחושה שה'עקבתא דמשיחא' הגיעה רח"ל לשיאים חדשים, וזה אך דוחק בנו, להתחנן ולתבוע יותר; משיח, משיח!
 
"אזכרה אלוקים ואהמיה בראותי כל עיר בנויה על תילה, ועיר האלוקים מושפלת עד שאול תחתיה"; זה למעלה מ-‏1900 שנה שכוחה ועזותה של הקליפה מתגברים ואילו 'חלקת האלוקים שלנו' – מושפלת עד שאול תחתיה. האם זה גורם לנו לתהיות? לספקות? חלילה! אנו יודעם שפוסעים אנו בדרך האמת.

כל אנ"ש שי' שהתגייסו למערכה על שלימות התורה העם והארץ – גאים צריכים להיות בצדקת דרכם, ובודאי אין להם להתפעל מאלה שתמכו באותו חוג 'דתי-לייט' אותו חוג שאישים דומיננטיים בתוכו מאד חפצים, למשל, שבמועצת הרבנות הראשית יכהנו בקודש גם... נשים (אינני מגזים).
 
מי יודע אם מה שאני מצטט לקמן, ידיעה טריה מהיום, איננה אלא סנונית ראשונה לחששותינו הכבדים. וזה לשון הידיעה:
 
"יו"ר הבית היהודי, נפתלי בנט, הפתיע היום (רביעי) בישיבת סיעת הבית היהודי בתל אביב וקרא לפתוח את הסטטוס קוו בנושאי דת ומדינה שונים. לדבריו, "הגיע הזמן לפתוח את כל הסוגיות של דת ומדינה כמכלול, מכיוון שהמציאות השתנתה. הגיע הזמן שנשב יחד כל הגורמים וכל הקבוצות במדינה בהידברות ובכבוד הדדי ונדון יחד ביצירת מכלול חדש במדינת ישראל בתחום דת ומדינה. הבית היהודי הוא הגשר בין חלקי החברה". בין שאר הנושאים שבנט מתכוון לקדם לדבריו - הפיכת יום ראשון ליום חופש והאפשרות להפוך את יום השבת ליום בעל "צביון מיוחד", כהגדרתו, בקריצה למפלגתו של יו"ר יש עתיד, יאיר לפיד".
 
הנה זה בא. וזה לכאורה מחזיר אותנו לימי המפד"ל העליזים, עידן "העבדים הכנעניים" כלשון רבנו.
 
אך, למרות הכל, ואעפ"כ "אנו לי-ה ועינינו לי-ה", ועל כך צריך להתקיים בנו: "ויגבה ליבו בדרכי ה'"!
 
ואסיים אך בציטוט קטע ממכתב הרבי (מיום כ"ב אלול ה'תשח"י), וכל מילה נוספת כמובן מיותרת:
 
"...הרי ברור הדבר שמה שהודיעתנו תורתנו תורת חיים, אשר עולם הזה ומילואו נקרא עולם הקליפות וסיטרא אחרא ומעשיו קשים ורעים והרשעים גוברים בו (תניא סוף פרק ו ופכ"ד) הוא לא בשביל לגרום ליאוש או להחליש המרץ....שלא יפול לב האדם עליו בהפגשו בהעלמות והסתרים, ולפעמים גם במלחמה עצומה ולא רק מצד אלו שתפקידם לנגד אלא גם מאלו שלכאורה צריכים היו לסייע ביותר. כי סוף סוף הרי תכלית בריאת האדם היא לשמש את קונו ועליו לעשות המוטל עליו וה' הטוב בעיניו יעשה (אלא שהובטחנו שסו"ס מנצחים במלחמה זו שהרי לא ידח ממנו נדח, ויגעת ומצאת תאמין)".

 

בס"ד

שבוע ניווט, תוך כדי בחירות. הניווט נמשך גם יום למחרת, אחר היוודע התוצאות הכואבות.
ואני ממשיך ללכת בשביל. מנווט. בדד. זה הכיוון וזה המסלול. אני יודע זאת משום שאילו לא זה, אזי אבדתי במורדות ההר ובחורבות נטושות. אך אינני טועה. דרכי היא ברורה אך קשה. עצרתי רגע. יצחק? הכל בסדר? אין עם מי לדבר. התפוצצתי. נשברתי. בכיתי. פרקתי הכל. האמת נסוגה אחור. אני בדרכי ובדד הלכתי בה. חומות של תקווה נופצו בזה אחר זה כשלוחי רסן לחנוק את גרוני, בדמעותיי. ואז נעמדתי על שתי רגליי השבורות. הדרך הייתה קשה מנשוא. הן, דרך אחת יש לה ליעד. קשה, סבוכה, קוצנית ותלולה. מאידך, בשביל ליד, מובטח לי מקום יפה להפליא, מקום ורוד וגדול. אך אינו מוביל לשום מקום אמיתי והחלטי. 

האם אוכל להילך בה? שכרון החושים שאחוש, יגליד את ויתורי? 

המציאות:

חבריי, ביקשתם שאגיב על תוצאות ההצבעה.
כ67 אלף איש נתנו את קולם למשהו שהוא אינו חדש כלל. ואפילו ישן. אבל אותם אלה האנשים החליטו להצביע לנו. למרות שהיה טרנדים יפים יותר, ורודים יותר, נוצצים יותר. אותם טרנדיסטים שהפכו חזון למציאות בהצלחה הגדולה שלהם לומר שוב ושוב את המנטרה "אמרנו לכם". האלה שליוו אותנו לאורך כל הדרך עם טענה משכנעת להפליא על אחוז חסימה. הם הצליחו. בהחלט. 
הם הצליחו למנוע מ9 אלף איש שמאמינים בדרך הזאת, אך חששו לממש זאת. הם הלכו לקלפי כשהד אחוז החסימה עדין הצתלצל להם באוזן אך לא יצא לצערי מהאוזן השניה.

משום שזאת הייתה הטענה היחידה של מתנגדינו. הם ידעו שהדרך שלנו נכונה ואינה מתפשרת. הם לא הצליחו למצוא סיבה למה לא להצביע לנו, מלבד אחוז החסימה. לאחר שירו לנו בנגמ"ש, מעיזים לומר "אמרנו לכם שיפגע".

אנחנו לא הפסדנו. נכון, לא נכנסנו לכנסת. אבל אצלנו זה לא התחיל בכנסת ובטח ובטח גם לא הולך להסתיים שם. 
בעוד פעילי המפלגות השונות מתרוצצים לקחת את משכורתם, אצלינו מנסים לעזור מכספינו בהחזרת החובות.
מי שהצביע לנו, הצביע מתוך אמונה בצדקת דרכינו.

לו לא היינו קיימים יש שהיו כופים עצמם להצביע לרע במיעוטו, ויש שכלל לא היו מצביעים. אך דבר אחד ברור: אנחנו נמשיך להגיד את האמת. אצלנו אין רע במיעוטו. יש טוב בכולו. ולכן נרוץ שוב ושוב. לא נבזבז קולות אל דאגה. נמנע את הקולות שהיו עלולים להגיע למפלגות שמשנות את אמירתם לפי הלך הסקרים ודעת קהל. 

נמנע את קולות הרע במיעוטו. ונמשיך לקוות ולהאמין שהדרך שלנו תמשיך הלאה, לא חדלנו לרגע. למעשה רק התחלנו עכשיו. חברי למפלגה הם בני ברית, זאת משפחה שתלחם, אני סומך עליהם שיעמדו בראש כל מאבק כדי שיעשה טוב יותר ליהודים. אף אחד מאיתנו לא שב למקומו. כי בנפשינו הדבר וזר לא יבין זאת.

בהערכה גדולה לאנשים שהלכו אחר האמת ונגד הזרם, בתנאים לא תנאים.
וסרלאוף

אני מאוד מעריך את האמונה בצדקת הדרך ואת ההקרבה למענה.

אני באמת מקווה שבבחירות הבאות יהיו איתנו גם מיכאל בן ארי ואריה אלדד.

אבל לפעמים כדאי לחשוב על מה שמעבר למדגמים הראשונים.

כשבבית היהודי יציבו תנאים על מנת להיכנס לממשלה,

לא הרבה ישימו לב לעוצמה לישראל, הם קטנים מידי, ואין שום צורך בהם בתוך הממשלה.

ואפילו לא הגעתם לזה.

אם היו טרנדים במערכת הבחירות הזאת, אחד מהם היה הקמת מפלגות נפרדות.

טרנד ישן. 

למרות שאני לא מסכים עם כל דעותיך.

ולכן אני רוצה להעיר כמה הערות.

א. אני לא חושב שפעיל עוצמה לישראל צריך להתבייש בעבודתו, זו לא מפלגה שלא היה לה סיכוי שאפשר להגיד שהלכו מראש עם הראש בקיר, היה המון סיכוי עובדה שהם המפלגה הכי גדולה בין אלו שלא עברו בפער משמעותי 66 אלף, הבאה אחריהם לשם השוואה זו הרשימה של הרב אמסלם עם 45 אלף.

ב. צריך לזכור שהמושג כפיות טובה בהקשר הפוליטי הוא בעייתי(זה לאו דווקא כלפיך אלא כלפי כל טועני הטענה הזאת) השושג כפיות טובה טוען שאני חייב לך משהו כי אתה נתת לי משהו, נכון שאני מרגיש חייב מאוד לאריה אלדד ולכן אני ארגיש כפוי טובה אם אני ידבר אליו לא יפה, יתנהג לא יפה, ולחילופין אני כן ידבר בזכותו, אם היתה לי דרך לעזור לו(בהנחה שהוא צריך עזרה) הייתי עוזר לו.

חברות בכנסת זו לו החזרת טובה זו משימה חשובה שבה אני רוצה שיעסוק רק מי שעושה אותה בדרך הכי טובה, אני לא יתן למנקה שלי בבית בשם הכפיות טובה לנהל את המשק בית שלי, אם הוא מתאים לתפקיד אני ימנה אותו בלי קשר למה שהוא עשה(אולי אם יהיו שניים מתאימים באותה רמה בדיוק אני יעדיף את מי שאני חייב לו טובה.

פוליטקה זה לא סידור עבודה לחברים!!

ג. בנימה אישית ביחס לסייפא של המאמר שלך אני לא יודע מי זוכר אתזה פה. בשנת תש"ס בבחירות בין ביבי לברק הייתי יחסית צעיר ולכן לא יכלתי לפעול באופן אקטיבי ולכן במשך כל היום הלכנו אני ואחי הקטן ואמרנו תהילים וכלכך התפללנו שביבי ינצח.. כמו שחלקכם זוכרים ברק ניצח.

אני הייתי מאופק אבל אחי הקטן לא הבין והלך לאבא שלי ושאל אותו בצורה הכי אמיתית שיש לאיפה הלכה התפילה שלנו? זה היה  קשה, אפילו מאוד(דיברו על זה שהוא יתן לסורים את הגולן ויחלק את ירושלים).

אבל דווקא בפוליטקה זה נראה לי הכי קל לראות איך בסוף הכל מסתדר לפי רצונו(מי שחשבנו שייטיב לנו בכלל תכנן לפגוע וכן להיפך) גם במקרה שלנו הרבה פעמים אחרי מספר שנים שהם לא יהיו בכנסת יש סיכוי שאנשים ירגישו את החוסר בהם ויחליטו להצביע להם בפעם הבאה..

בברכת "אמר רבי ירמיה ב"ר אלעזר: עתידה בת קול להיות מפוצצת בראש ההרים ואומר "כל מי שפעל עם אל - יבוא ויטול שכרו""

אנחנו מצווים להשתדל ולפעול, לא מצווים לתוצאות. 

המכתב בעיקרון יועד לחברי מפלגת התקווה בראשותו של אריה אלדד.

שלום לכולם:

תמה מערכת הבחירות – ולצערנו לא עמדנו במשימה. חסרו לנו כעשרת אלפים קולות כדי לעבור את אחוז החסימה.בימים הקרובים נתחיל לנתח את התוצאות על פי אזורים ומגזרים, כדי ללמוד ולהבין ולהפיק לקחים לעתיד. לדעת מדוע והיכן לא הצלחנו, היכן נמצאים מוקדי התמיכה העיקריים שלנו ומהיכן נוכל לצמוח ולהתחזק בעתיד. כי גם אם תם הקרב – לא תמה המערכה. ואין שחרורים מהמשך המאבק.

במערכת הבחירות הזו שיתפנו פעולה בשלמות עם חברינו מ"חזית יהודית", מיכאל בן ארי, ברוך מרזל איתמר בן גביר , בנצי גופשטיין שעל מטה הארגון שאנשיו שילטו את כל הארץ, יעקב מיוחס מאי גולן המופלאה בשכונות תל אביב מנחם ולדמן מהצפון, ומושיקו וקנין מקרית גת, שאלתיאל זכריה, אליהו ניסים בשרון,ורבים רבים אחרים. מסירותם ללא גבול ראויה להערכה רבה. הוקרה מיוחדת שמורה ליו"ר ההנהלה נילי שיריון שהופיעה בהצלחה מרשימה בעשרות כנסים ופאנלים, באוניברסיטאות ובבתי ספר, כמוה עשו אריה קינג אלעד כהן, ועמנואל בנימין. ובכל אשר הופיעו – השפיעו , ואני בטוח כי כל מי ששמע אותם – ימשיך איתנו גם בעתיד. אלעד נלחם עבורנו גם בכל הזירות המשפטיות, באולמות בג"צ ( שם זכה להצלחה מרשימה) ובועדת הבחירות המרכזית, העוזרת הפרלמנטרית שלי, גילה לוין שארגנה את הכנסים בהם השתתפתי והפעילה את המתנדבים הרבים יצרה מכפלת כוח חשובה ביותר ואיפשרה לי להיפגש עם אלפים רבים ולהשמיע בפניהם את התכנית המדינית שלנו ולפרוש בפניהם את המצע. נעמה כהן יחזקאלי – שליוותה אותי בכנסת בעשר השנים האחרונות וכל החכי"ם קינאו בי בגללה -הייתה אתי בכל עת והצליחה להכניס אותנו לכל ערוצי התקשורת , שגם אם לא תמיד הייתה אוהדת – העניקה לנו למעט חריגים אחדים - סיקור נאות. מיכל מלב מרכזת מטה הסברה פעלה ללא לאות ושמורה לה תודה מיוחדת. כך גם ליוסי כהן שהיה אחראי על מטה יום הבחירות. והוקרה לאור לוי לאבירם פוליטי, לעתידי המופלא, לאדי ותנה להבי מהצפון שהביאו מאות קולות בשתי ידיים ואלפי מכתבים ומעל לכל בלב מאמין וחם. בשומרון וביהודה פעלו ר' שמעון ובועז ודוידי בניו בכל דרך אפשרית , בכל יישוב ובכל בית במסירות אין קץ. אין די מילים בפי לתאר את התגייסותם המלאה ופעולתם השלמה.

ועל כולם – הוקרה והערכה עצומים לאורי אטון, מזכ"ל התקווה, שעמד בראש מטה ההסברה שלנו, עיצב ניסח והפיק את המודעות הכרזות העלונים תשדירי הרדיו והטלויזיה, הסרטונים והמודעות באינטרנט ועלוני השבת- אך במהירה נחלץ לעסוק בכל – בארגון ובלוגיסטיקה, בפיקוח ובתאום בין המערכות השונות. במטה ובשטח, בתקציבים ובתשלומים, ביום ובלילה. באמת ובתמים אינני יודע איך הצליח לעשות את כל אלו. ותמיד היה מוכן ליטול על עצמו עוד ועוד מטלות.

ואני אסיר תודה לכל חברינו, המתפקדים, הפעילים והמצביעים. אלו שעמדו בצמתים בימות הקרה ואלו שתלו שלטים בלילות. כל אלו שבאו לבתי הספר והאוניברסיטאות, אל בתי הכנסת ואל הכיכרות, אלו שארגנו כנסים וחוגי בית ושכנעו חברים ושכנים, ואלו ששמחו עמנו עם פרסום כל סקר חיובי ואלו שהצטערו עמנו כשהתפרסמו התוצאות במוצאי הבחירות. אל תיפול רוחכם. נמשיך במאבק על עם ישראל וארץ ישראל גם מחוץ לכנסת. זה יהיה קשה יותר, מאתגר יותר, אך גם חיוני יותר – כי האמת שלנו חייבת להישמע, עד שייפתחו אליה כל הלבבות.

אריה אלדד

בס"ד

יכול להיות שלא הובנו דבריי:

לגבי כפיות טובה - אני כן חושב שיש פה איזה אמירה של "כפיות טובה" כלפיו לאחר והוא עשה למעננו כל כך הרבה, וכמעט כולם מסכימים עם זה, אבל רבים אמרו שלמרות כל הטובה שהוא עשה להם, הוא לא ראוי לקול שלהם.

לצערי באתר של וועדת הבחירות המרכזית לא ניתן לראות את הצבעתם של תושבי מגרון (מכיוון שזה יישוב קטן והם הצביעו במקום אחר) אבל אני בטוח ב- 90% (ושאשמח לדעת שאני טועה) שרוב מוחלט מתושבי מגרון הצביעו לבית היהודי ולא לעוצמה לישראל. שם שכחו כנראה מי הח"כ היחידי שהיה שם איתם בזמן שזרקו אותם מהבית. 

לגבי החברות - התכוונתי למה שהלך בתוך עוצמה לישראל. איך הם ויתרו אחד לשני. בן ארי אמר ללא הפסקה שהוא מכבד את אלדד להיות היו"ר ומספר 1 במפלגה. ואיך בן ארי לא הסכים לרכב על גבו של אלדד במקרים אחרים. ואיך אלדד נתן לבן ארי לעשות דברים אחרים. זאת בעניי חברות אמיתית וכך אני רוצה שהפוליטיקה תתנהל.

אני לא חושב שזה קשור לכפיות טובה.

 כדרכי בדברים כאלו אני יקצין, אדם בן 90 שכבר לא יוכל לפעול ולעשות את עבודתו כראוי, תצביע לו כי הוא הקים את המדינה? אני מניח שתגיד לי שזה לא דומה כי בעוצמה ברוך ה' כוחם במותנם, ולכן גם אתה מסכים איתי שאתה מצביע להם כי הם ישרתו את דרכך ולא בגלל הכרת הטוב(כמובן שהם ראויים לה אבל לא במשכן שבו יש מקום ל120 איש ולא יותר).

אכן במקום של חברות אני מסכים איתך שבין אריה למיכאל שוררים יחסי חיבה מאוד גדולים מה שעזר להם לגשר על פערי אגו ואידאלים.

כל אחד יכל להגיד את הדעה שלו ולהשמיעה אותה.

בעוצמה לישראל ראיתי את אהבה והכבוד שיש להם לכל אחד ואחת.

הם נתנו לי את הכח להבין שצריך אותם וצריך לעזור להם.

המערכת הבחירות הזאת התישה אותי אבל אני ימשיך הלאה כדי להגשים את החלום.

בהצלחה לכולנו בכל!

גם אם כל ילד חרדי, גדל על השקרים הללו.

1. הכסף לא היה מוכן,

2. הישוב היהודי בארץ היה כפוף לשלטון הבריטי, שהיה תולה את כל מי שמסיע לאויב בשעת מלחמה, כך שלא היתה שום אפשרות שהם יסכימו להעבאת כספים או משאיות לחיזוק הלוחמה הגרמנית

3. ובזמן שכל מיני השיגו עיכוב אצלהם (בצ'כיה/הונגריה) הנאצים ימ"ש הפנו את הכוחות והמשאבים לסיים את הפתרון הסופי במקומות אחרים. הם לא היו באמת מוותרים על רצח מאות אלפי יהודים, אחרי שהיו מקבלים את הכסף - היו גם רוצחים את היהודים. הדבר היחיד שהם באמת הסכימו זה לאפשר יציאה של כמה מאות ממשפחות המנהיגים (לדוגמא: האדמו"ר מסאטמער), תמורת שקט תעשיתי של שאר היהודים.

אני מתכוון כמובן למקורות אמינים ולא לתעמולה חרדית שממחזרת עלילות שווא.

לגופם של דברים - בעבר היו כאן בפורום שרשורים על זה.  מקשר לאחד מהם:

כן, הנה - צעירים מעל עשרים

קישרתי שם לשרשור קודם, שהביאו בו מחקר שעסק בזה. משום מה הקישור לא עובד (@משה, יש דרך להגיע לשרשור שמקושר שם? לא הצלחתי הקישור לא תקין)

ערפאת ימח שמו עשה את העבודת דוקטורט שלו שכנראה היתה מלאה בשקרים על הקשרים בין ההסתדרות הציונית לנאצים יכול להיות שהיה לו על מה להתבסס

זה אמור להיות קישור לשרשור קודם בנושא. אני זוכר אותו אבל לא הצלחתי למצוא אותו.

(לא מדוייק, אבל זה רוח הדברים הכללית) גם המגזר החרדי היה יכול לקדם את הלעסקה הזו. אבל העדיפו הרבה אנשים שם במקום זה להעביר את הכסף לישיבת מיר שברחה לשנחאי. הבחורים שם נשארו ללמוד ולא יצאו לעבודה כדי לממן את עצמם (ואפילו שמרו 2 שבתות אם אני זוכר נכון מאחר ולא ידעו מתי שבת).

התשקורת, שצריכה להתפרנס ממשהו, יוצרת אוירה כביכול הפוליטיקאים כולם מושחתים. הגורמים הלא נבחרים, מנצלים את האווירה הזאת - כדי 'להציל' עוד ועוד מוקדי כח מידי 'נבחרי הציבור המושחתים' ולהעביר אותם ל'אנשי המקצוע שלעולם אין להם שיקולים אישיים'.

ואת זה צריך לתקן מתי שהוא.

סמוטריץ' שאינו ספל התה שלי ביטל את הפריימריס, ולא בכדי. גם שעון מקולקל מראה פעמיים ביום שעה נכונה.

הציבור בוחר במה שהוא בוחר. אני מקווה שהוא לא בוחר במודע בנוכלים. בגדול - מפלגה מייצגת את בוחריה,  אם לא, שיבחרו במישהו אחר.

אתה חוזר על מנטרה, שאתה יודע שהיא שקרית. בניגוד למה שאתה חוזר עליו, סמוטריץ' לא *ביטל* את הפריימריז. במפלגת תקומה/האיחוד הלאומי/הציונות הדתית אף פעם לא היה פריימריז. סמוטריץ' יזם לפני הבחירות הקודמות פריימריז, באופן חד פעמי, עם הבהרה שזה חד פעמי - ככה שלטעון שהוא *ביטל*, זו טעות. במקרה שלך זו לא טעות, כי כבר העמידו אותך על טעותך כמה פעמים. אתה פשוט משקר במודע, כדי לבנות נרטיב.

נ.ב.

אני בעד פריימריז ולענ"ד חבל שאין. אבל האמת חייבת להאמר.

אתה מביך.

אישית - אני מאוד בעד פריימריז, לענ"ד יש חשיבות רבה לזה שציבור מרגיש שהרשימה 'שלו'. אבל סמוטריץ' התנגד בעבר לפריימריז וגם כשבאופן חד פעמי עשה, טרח להבהיר שזה חד פעמי. אז השימוש בפועל *ביטל* הוא שקרי.

אם הוא לא ביטל- כשיטתך, הוא לא שיכפל...

ואם הוא התנגד בהתחלה, למה התקפל בהמשך.

איך שלא יהיה, אתה והוא יוצאים לא טוב (=לא יוצאים טוב)

הוא הסביר למה באופן חד פעמי, מול העלמות גורמים אחרים הוא עושה פריימריז ובאותה נשימה הסביר שזה חד פעמי.

שום דבר לא 'לשיטתי', לענ"ד היתרונות בפריימריז, גדולים מהחסרונות.

כי לפעמים הביניים האלה נכנסים אלינו ועושים בלגן.

אם ליבני והתנועה היו שמאל מובהק, אולי ביבי היה מוצא פרטנרים אחרים וכל הסחרור ההוא לא היה (כזכור, הטיפשה הרגישה על הגובה וקידמה את חוק ישראל היום, ביבי היה חייב לצאת לבחירות כדי להיפתר מהבעיה הזו ונכנסנו לסחרחורת בחירות).

אותו דבר לפיד האבא וגם הבן, אף פעם לא נתפסו כשמאל מוחלט. אז קיבלנו אותם ואת בנט עם הרבה בלגן (שאיכשהו סלל בזמנו את הדרך להתנתקות).

אפילו מגנץ הוא לא יקח, כי מי שיתאכזב מגנץ ילך יותר שמאלה ולא למרכז הנוכלות.

אפילו חברתו הקרובה איילת שקד, כבר לא כל כך מתאימה לו.

בגבעת שמואל הוא עשוי לגרוף כמה עשרות קולות.

לא עוברים את אחוז החסימה

קוסמטיקה קוריאנית המלצות

השמאל שנים השתמש בכל מיני פרסים וטקסים לקדם את האנשים שלו. הפעם קידמו את חבייר מיליי ואת דולנד טראמפ. גם לאנשי ימין מגיע פרס.

צריך להיות הראשון לתת לו להשיא משואה..

אדם שנחשב (לפחות מבחינת המעמד של דיין, לא נכנס לעובדה שיש ענקי עולם גדולים ממנו שהם לא דיינים) לעומד בפסגה של לימוד תורה ומוסר נפשו לשירות מילואים ..

מעבר לכך לא ממש אכפת לי זה טקס משעמם והרבה מדליקי משואות בעבר היו ראויים יותר או פחות, אינני יודע מה הקריטריון ומה בדיוק התנאים להיות ראוי להשיא משואה, לא יודע מה פתאום בשנים האחרונות התחילו לערער על הכבוד הזה, אסף גרניט, חנה לאסלו והרב זרביב מצטרפים לבן שפירו ודנה אינטרנשיונל ועוד, מה פתאום התחילו לערער על ההחלטות האלו, למען האמת זה לא מי יודע מה מעסיק אותי.

הם הראשונים שהיו צריכים לשאת על כפיים, תלמיד חכם מובהק, שלמרות שיכל לקבל פטור מזמן - עושה מאות ימי מילואים ומעודד את המוטיבציה.

בין להיות בעד או נגד גיוס חרדים ובין להיות בעד או נגד הרב זרביב שישיא משואה, מי שמתנגד לרב זרביב שישיא משואה לא עושה זאת בגלל שיש לו כובע וחליפה או אין לו וכן מי שבעד פשוט שני דברים שלא קשורים זה לזה בשום צורה ואנשים מתעקשים לקשר ביניהם למרות שאין שום רסיס של תחילת קשר.

באופן אישי אני בעד גיוס חרדים אבל במבט ראלי לא רואה את זה קורה אף פעם.

ולא אכפת לי בכלל מי משיא משואה, אני תוהה מתי זה התחיל להיות אכפת לאנשים העניין הזה של הטקס המשעמם בשנה, כנראה כשהתחילו הרשתות החברתיות להיות מזהומות, אני לא זוכר אי פעם דיונים על השטות הזאת רק בשנים האחרונות.

על פרס ישראל אנשים רבו אבבל משואות? למי אכפת?

כל מי שרוצה לגייס חרדים בכמויות צריך להבין שזה גם ישפיע על הצבא ורוחו באופן כללי. בייחוד ככל שיתקדמו בסולם הדרגות.

וזו כל הבעיה של אותם שמתנגדים לרב זרביב - אין להם בעיה שהציונות הדתית תתגייס כל עוד היא לא משפיעה מרוחה ומהאידיאולוגיה שלה, בניגוד אליו שאומר בכל את מה שהוא מאמין בו.

זה הכל עסקת חבילה

אם הוא ראוי או לא ראוי ומי קובע את הקריטריונים להיות ראוח ומה הם הקריטריונים ולמי בכלל אכפת מהדלקת משואה זה עניין כשלעצמו, אישית אם היו נותנים לרב זרביב או לעופר כסיף להדליק משואה זה היה מעניין אותי בדיוק באותה מידה.

פרס ישראל אתה מקבל על שמצאת תרופה לסרטן, שהקדשת 60 שנה מחייך לאומנות הישראלית על מחקר טוב במדעי הרוח, על אפליקציה שמליארדים משתמשים על משהו שאשכרה חשוב שעשית בחייך, הדלקת משואה זה כמו תואר דוקטור לשם כבוד שקיבלת בשם מכללה בפריפריה, למה לריב? למה יש דם רע על הקשקוש בלבוש הזה? אתה אפילו לא מצרף את זה לקורות החיים שלך.

סתם, אפשר לסכם עם ממשלת לבנון כל דבר, היא ממשלה חסרת משמעות ולכן כל סיכום איתה הוא חסר משמעות. אני מבין לגמרי, שכדי לטשטש את הביקורת הבין לאומית, רה"מ צריך להסכים לשיחות סרק הללו. כל עוד שבמקביל צה"ל ממשיך לכתוש אותם - זה בסדר 

מהווה הכרה דה פאקטו במדינת ישראל, וזה הישג בפני עצמו.

יתכן שהצרפתים דחפו אותם למהלך זה בגלל מעמדם הבינלאומי שהולך ונשחק.

היה לנו פעם הסכם שלום עם הלבנונים שהופר בטרם יבשה בו הדיו. אולי יוציאו אותו מהגניזה כבסיס להסכם חדש ורציני יותר.

כך או כך, בניגוד לטראמפ החדש שיש לי עליו ביקורת עקבית, על הנוצרי הלבנוני אני סומך יותר.

הלבנוני יכול מאוד לרצות - הרצונות שלו חסרי משמעות. הוא לא באמת שולט במדינה שלו. מקסימום התועלת שהוא יכול להביא, זה אם הוא לא יפריע לנו במנגנונים הבין לאומיים.
 

לא מסוגל להבין את כפיות הטובה שלך (כמו כל תשקורת השמאל) לטראמפ. אני אומנם כופר בהתרברבות שלו שבלעדיו מדינת ישראל לא היתה קיימת, כי נצח ישראל לא ישקר - אבל בדרך הטבע, לולי העזרה חסרת התקדים שלו, היינו ח"ו עומדים היום מול אירן  עם רצון, החלטה ויכולת להשמיד אותנו.

אין יותר אבסורד, מלהתלהב מהלבנוני המגוחך ולרדת על טראמפ.

מי שאמר שערי גהינום בעזה והתקפל, ורילוקיישן ושוב התקפל, יתקפל גם באיום שלו על מיצרי הורמוז, וכך היה.

במקום הספינות האירניות הטבועות אפשר לבנות או לרכוש חדשות.

כאן המקום לקרדיט לנתניהו שחיסל את הרוצח האירני, ואת סביבתו הקרובה. הם כבר לא יתכננו פעולות נגד ישראל, וגם המחליף שלו לכאורה לא נראה בציבור כי חושש לחיו. כן יאבדו כל אויבך השם.

פעם אחר פעם הוא מרדים אותם עם 'משא ומתן', ובדיוק כשהם משוכנעים שסיבבו אותו, הם חוטפים את המכה. אין לי מושג איך הם קנו את ההצגה פעם שניה, עד שחמינאי וכל צוותו היו מספיק מטומטמים להתכנס באותו חדר.

אני מאוד מעריך את נתניהו על ההנהגה של הפעולה נגד אירן, אבל מי שחושב שהוא וטראמפ לא מתואמים עד הכדור האחרון, כולל כשהם מציגים לתקשורת 'חילוקי דעות' ו'פערים' - עיוור לחלוטין ולא רואה מה הולך כאן בשנה וחצי מאז טראמפ נבחר.

היה להדליף לברק רביד שהוא מסוכסך עם ביבי.

האידיוט פרסם את זה כמובן וזה שימש להרדמת האוייב.

לעצם ההתנהלות של טראמפ, את הכסף סופרים במדרגות. במשא ומתן בפקיסטן- ישראל לא מיוצגת. טראמפ אוהב את ישראל (לכאורה) אבל לפני זה הוא אוהב את עצמו. האירנים כאמור מבינים טראמפית, שלא מעוניין בהמשך המלחמה.

כל כך השתכנעת מההדהוד של עצמך, עד שגם כאשר כבר ברור שזו היתה הצגה ונתניהו וטראמפ היו מתואמים ונשארו מתואמים, עד הפסיק האחרון - אתה משכנע את עצמך שטראמפ עובד עלינו.

כפי שציינתי, אם האירנים היו מבינים טראמפית, אחרי שפעם אחת הוא עשה להם תרגיל של כביכול מו"מ, כשברגע שהם משוכנעים שהם מורחים אותו - אנחנו מכים בהם - חמינאי וכל מקורביו, לא היו מתכנסים בחדר אחד, רגע אחרי 'פגישת מו"מ'.

טראמפ לא רוצה בחירות אמצע ברקע של מלחמה פעילה, ואולי חיילים אמריקאים נופלים. אמת, הוא אוהב את ישראל אבל האינטרסים האישיים והפוליטיים שלו גוברים כאמור.

הוא עשה לאירנים תרגיל הטעיה ראשון שהצליח, ושוב עשה תרגיל שהצליח, ועכשו עליו להוציא שפן נוסף, ונראה על פניו שאין לו. הביקור המתוכנן בסין מעסיק אותו יותר.

לגבי אירן, כל הצמרת שלה חוסלה, ועכשו יש הנהגה חדשה שגם היא על הכוונת. אם תתכופף- זה הסוף הפנימי שלה, ואם לא תתכופף- גם זה הסוף שלה. לכן היא מושכת זמן, ובינתיים זה עובד. בינתיים!

עכשיו אתה מודה, שבפעמיים הקודמות שדנת אותו לחובה, הוא ידע בדיוק מה הוא עושה. היה מצופה ממך לתת לו יותר קרדיט, אחרי שהזחיחות שלך וחוות הדעת שלך לגביו התנפצו פעם אחר פעם.

אבל לא רק

החוצה.

ולא הסכים לטרנספר את ישמעאלי צפון הרצועה דרומה.

על מה אתה מדבר.

מי שלא הסכימו, בשום שלב, שמעבר רפיח יפתח - זה המצרים שבגין באיוולתו מסר להם אותו.

בשלב שטראמפ דיבר על טרנספר - יכלנו מבחינתו לעשות מה שאנחנו רוצים, הבעיה, בדיוק כמו עם שערי הגיהנום - שלא רצינו.

נתניהו הבהיר לטראמפ, שיותר דחוף לו להחזיר את החטופים, אמנם לא בכל מחיר, אבל כן בכל מחיר שלא יאפשר להם לעשות טבח נוסף. אמר טראמפ - ביקשת, קיבלת!

טראמפ, לבקשת נתניהו, הצליח להביא הסכם שהחזיר את כל החטופים, במחיר יחסית לדרישות חמאס העקביות, מאוד נמוך - חצי מהרצועה בידינו, רשמית יש החלטה על פירוק - אבל עדיין להסכם הזה יש מחירים, אחד המחירים, ש(לצערי) ממשלת ישראל הסכימה לו - זה השארות העזתים.

מגוחך אחרי שקיבלנו מה שביקשנו, להאשים את טראמפ.

ולכן פנה לישראל, לבקשת עזרה תמורת שלום בר קיימא.

אני מאמין לו ב- 70 אחוז, ולטראמפ ב- 40 אחוז.

אבל במדינה רב לאומית שהוא עומד בראשה זה באמת לא פשוט.

כך או כך, יותר משאני מודאג מחילוקי דעות פנימיים שיצופו בלבנון, אני צופה התפרצות מחודשת של פרעות קפלן, והאשמת ישראל בהצגת "עמדות קשוחות", ולא ירפו לפני פיצוץ השיחות.

בימין שותקים, במקום להזהיר את הציבור מפני תבשילי קפלן, והאברמוביצ'ים למיניהם.

מנהיג זר שעוזר לנו כמוהו - אתה דן לחובה בכח, תוך האשמתו בכל מה שנתניהו לא רצה
 

ואת נשיא לבנון, ראש מדינת אויב, שחיזבאלה יושבים בממשלה שלו - אתה דן לכף זכות בכח. הוא חתום מלפני שנה וחצי ולא בפעם הראשונה, על מחוייבות לפירוק חיזבאלה ולא ניסה אפילו לבצע.

1. היחלשות אירן מייתרת את חיזבאללה בלבנון, מה שלא היה לפני שנה וחצי.

2. צריך להיות נאיבי על סטרואידים כדי להאמין שמיליציה חמושה בתוך לבנון משרתת את השלטון (עלאק) המרכזי.

טרי מהיום.

הוא שאמרנו, טראמפ החדש נכנס למערכה מול אירן כדי לחמוד את הנפט שלה, ולא בגלל אהבתו היתרה לנתניהו.

הוייב הלבנוני הכללי (כולל נוצרים דרוזים סונים מי שלא תרצה) הוא מאוד, מאוד, מאוד אנטי־ציוני בלשון המעטה.

הנוצרים הלבנונים פחדנים וחלשים, אף־אחד לא יילחם מלחמת אזרחים בשביל ישראל.

היינו כבר בסיפור הזה בעבר עם קלפי פתיחה הרבה יותר טובים. אם היו לבנונים אוהבי ישראל, הם התחפפו מלבנון כשנסוגונו משם. אם היו לבנונים משכילים, שוחרי שלום, עם מנטליות "צרפתית־אירופאית" (סליחה על הגזענות), הם כבר התחפפו לארה"ב אירופה וכל מדינה אחרת שיש לה עתיד.

הנשיא (או שזה ראש הממשלה, תמיד אני מתבלבל ביניהם) נוואף סלם אמנם פרגמטי ומתמרן יפה אבל בסוף הוא מבלבל במוח. הצבא הלבנוני LAF עשה מלא סיבובים וחרקות בסוף לא עשה כלום. אם LAF יתחילו לחורר חיזבלונים אני אוריד את הכובע, זה יהיה הישג.

איך לקלוע צמות פחות חשוב מלקלוע כדורים?

למה המשפחה, הילדים, הבית, נחשבים כתפקיד כזה מזולזל?

עד־כדי־כך הילדים שלנו לא שווים כלום?

על־מה אנחנו בכלל נלחמים, אם לא כדי לשמור על האוצרות האלה?

וול, אולי באמת, כשילדים הם תוצר לוואי בקושי רצוי של מערכת זוגיות, נותנים להם איזה סמרטפון בגיל שנה רק שיסתמו את הפה, זורקים את החינוך לגנים לבתי הספר הבקושי־עובדים, ושיהיה בהצלחה מה שנקרא, והדברים נראים כפי שהם נראים.

כי גבר שהיה מתנהג כמו שהן לא מרשות לאישה - גבר שמנקה, נסדר, מכין סנדוויצים - כל הפמיניסטיות היו מוחאות לו כפיים.

אז למה לאישה אסור לעשות את זה?!

אלה בעיניהן עבודות נחותות ובכך הן נוקמות בגברים.

או משהו.

מדמיין -

מה שחשוב כרגע לדעת ולהחזיק איתו, זה שהכנו את האירנים שוק על ירח. צה"ל (וגם צבא ארה"ב) פעל בשמי אירן, כבמגרש הבית. הגענו למרחקים הרבה יותר גדולים ממה שהגענו ב'עם כלביא' מהים הכספי ועד האוקינוס ההודי. אירן איבדה את כמעט כל ההנהגה הרוחנית, הפוליטית והצבאית ואלפים מכוחותיה. חטפה מכות קריטיות לתשתיות, לתעשיה שמיועדת ליצור טילים ובכלל - לכלכלה שלה.

את כל זה עשינו בלי אף נפגע מכחות האוויר והקרקע שפעלו באירן ו(כל אחד עולם מלא ובכל זאת )מעט מאוד נפגעים בעורף.

לגבי ההמשך יש כמה אפשריות, מיידית -

*קריסה של הפסקת האש, מה שאומר שנמשיך לכתוש אותם

*האירנים מבינים כמה הם איבדו ושומרים על הפסקת האש באדיקות ואנחנו פנויים לטפל בלבנון ועזה.

לטווח יותר ארוך, האפשרויות -

*שרידי השלטון הנוכחי (אלו שטראמפ הכריז עליהם כ'מתונים שהשארנו בכוונה') מחזיקים מעמד וכדי לשמור על ראשם מחובר לגופם, מתחילים לשתף פעולה במידה זו או אחרת. (בדומה לוונצואלה כיום)

*הם מנסים להשתקם צבאית ואז בעוד שעתיים/יומיים/שנתיים נעשה עוד סבב כמו שהיה.

*החלשנו את השלטון כל כך, שהתהליך הפנימי יביא להחלפתו. כמעט קרה לפני שלושה חודשים, רק שעדיין היה להם כח לטבוח באזרחים.

נ.ב.

למי שכבר מתכנן ליום העצמאות להשלים את כל מה שלא עשה בפורים/פסח, רק מציין שזה בדיוק המועד הרשמי של סיום הפסקת האש...

איראן פשוט נכנסה לסבבים

ותכלס

חיזבאללה חי ובועט

כנ"ל איראן

(כן פגעו בהם

מסתבר שהם עדיין חיים כרגיל)

מקווה ששומרים טוב שחמאס לא יחזרו לחיים

ואנחנו נמשיך לחיות על החרב

כי לעצום עיניים זו כבר לא אופציה

הם אמנם עדיין מצליחים לבעוט, אבל חלשים מאי-פעם.

כמה הפחידו שנים מאיך תראה המלחמה עם חיזבאלה (זוכרים את הבהלה לגנרטורים?) ושלא לדבר על כמה שבועות מתחת לאדמה. אז פעלנו חופשי בשמי אירן מצפון לדרום וממזרח למערב וכל כחותינו שבו בשלום מהאוויר וכן, גם מהקרקע. הישג עצום שאיש לא חזה.

אז כן, הדרך לגאולה השלמה מורכבת וארוכה. בניגוד לאיך שהדברים מצטיירים ממרחק של שנים - אף מלחמה לא הסתיימה בניצחון מוחלט. יתכן שכעת כשההנהגה האירנית חלשה מאוד - השלטון שם ישתנה בתהליך פנימי ויתכן שאכן נצטרך עוד סבב. עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. מסבב לסבב אנחנו חזקים יותר והם מצליחים פחות ופחות. אם לפני ארבע שנים חיסול של בכיר אחד בעזה, הריץ את גוש דן לשבוע במקלטים, היום חיסלנו את כמעט כל ההנהגה הדתית, הפוליטית והצבאית של אירן והחיים המשיכו קרוב לכרגיל.

צה"ל יושב היום על כל קו הנ.ט. בלבנון, והולך ומחליש את חיזבאלה. גם מול חמאס, עדיין הנצחון לא מוחלט - אבל צה"ל חוצץ בין הישובים לבינם ממשיך לחסל בהם והם לא מגיבים.

בעז"ה עוד לא נאמרה המילה האחרונה.

כדי לתקוע את תושבי הצפון מעל חודש בממד/ כדי לשתק מדינה שלמה כנ"ל

מנטרות של גאולה שלמה לא יעזרו לתושבי הצפון במערכה הבאה כפי שלא עזרו להם במערכה הזו או בקודמות

חיים.
 

תושבי מטולה, נאחזו בקרקע במציאויות קשות מאלו ובזכותם יש לנו מדינה וצבא ואנחנו יכולים לשבת כאן ולדון בזה...

(רק נזכיר, הריצה לקנות גנרטורים מחשש מחיזבאלה, היתה בתל אביב, לא במעלות).

כולל תוכנית ב' להטעין אותה מהרכב (ז''ל)

אגב. היה בה שימוש נרחב. לא בגלל נסראללה. בגלל חברת חשמל.

כל פעם שיש בניין חדש פה בשכונה הם מנתקים אותנו ליום כדי לחבר אותו.

נכון, לא סיימנו. אף מערכה מתחילת תהליך השיבה לציון לא סיימנו באמת עד הסוף. זה לא מצדיק את אווירת הנכאים באופוזיציה התקשורתית והפוליטית.

מוכרי הוודאות: הפרשנים לא מספקים מידע אלא ממלאים צורך פסיכולוגי

אני ממש ממליץ להשתחרר מחיפוש הוודאות. זה מובן, זה צורך אנושי, אבל זה רק משבש אותנו.

מציע, כמו שפעם שרו בשמאל: "אל תגידו יום יבוא - הביאו את היום!", במקום להתבחבש בתחזיות מתבדות, שכל אחד ישאל את עצמו, מה הוא עושה כדי להביא את עם ישראל למקום יותר טוב מעשית, תודעתית ורוחנית.