לפורום מעורב?

בחיים האמיתיים...פורום הוא עדיין וירטואלי,עם כל הכבוד...

ואגב,לא שאלתי מתוך עמדה מתקיפה...באמת רציתי לשמוע את דעתכם.

היו כמה וכמה דיוני-ענק-מגה-סופר-דינזאור-לגמרי בנושא

לי אישית זה נמאס

יש כאלו שחושבים שכן

יש כאלו שחושבים שלא

יש כאלו שחושבים...

יש כאלו שצריכים עוד לחשוב

בד"כ דיונים כאלו יוצאים בתור אישזהוא וויכוח לא ברור עם הרבה "מסעות צלב" נגד הכופרים...

למה?

השאלה כשלעצמה לגיטימית... הלא כן?...

גם מי שלא דוס לאללה (או דוס לעילא) יש לו תפיסה רוחנית והלכתית מסויימת- ככה שזה עונה לשאלת הייסוד

(בוא נראה כמה אני אצליח להסיט מהנושא את השירשור הזה במקום להתעצבן עליו... לקלקל לאחרים )

אז זה אומר שאת לא סגורה על עצמך ועל המחשבות שלך

גם אני חושבת שלהיות בפורום במקום לסכם מאמר ללימודים זה בעייתי, אבל בכל זאת אני פה

זה מעיד משהוא על הדוסיות שלי?

(כן!)

סתם כמפגש פורום זה בעייתי

בלי להכנס לויכוח ההלכתי- אם זה למטרת נישואין- אני אישית מעדיף דרכים אחרות להכיר בחורות, סתם ככה.

כלומר, אפשר בהחלט לעשות שבת עם שמירה על גבולות ההלכה ועל אווירה טובה. למרות שזה מאוד מוזר בעיני..

אם זו הכוונה צריך להשתדל שהדיון היה כמה שיתר במקום המתאים על מנת שיהיה ברור.

הלכתית מפגש סתמי של בני העשרה הוא בעייתי ביותר.

בלי להכנס לתאורים הנוראיים שההלכה קוראת לזה.

זה גיל שאפשר להתעלות גבוה מאוד או ליפול למטה מאוד

אם מישהו יודע על חריגה -

נא לדווח במיידי!

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t443601#5211843

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t418806#4988848

אני לא חושבת שזה עניין של-

"יש כאלו שחושבים שכן

יש כאלו שחושבים שלא

יש כאלו שחושבים...

יש כאלו שצריכים עוד לחשוב"

^^ זה לא משנה כ"כ מה אתם חושבים, לפני שיש היתר הכי פשוט של העניין הזה מבחינת ההלכה! 

אני לא מדברת על דוסים או לא דוסים, אני מדברת על הלכה נטו- יבשה, פשוטה. 

שמישו יראה לי היתר של רב  מוסמך אחד לקיים כזה מפגש! בלי להתחמק! חשבתי שזה אתר שמוגדר  של אנשים שומרי תורה

ומצוות. ביאסתם אותי!

* אני בכל מקרה לא יבוא, אבל הייתי חייבת להעיר את זה.

הרב בני לאו

הרב רפי פרץ (מתיר גם לשיר ביחד)

הרב יובל שרלו

בטח שכחתי כמה...

אבל כולם בגילאים הנכונים  ולכן כמעט אין מי שיאסור לדעתי

אם את מדברת על "הלכה יבשה", קודם כל תגידי איפה היא אוסרת דבר כזה....

תחפשי בשו"ת בני בנים

לא זוכרת איזה חלק

הרב הנקין כותב שם שצריך לכתחילא בחתונות לשבת במעורב בחורים ובחורות

כדי שיכירו ויצאו מזה זוגות

(ובגלל שזה חתונה- יש שם אווירה מתאימה ו"מבוגר משגיח" ולא יגלשו לשטויות...)

לא שאלתי את הרב (או את הרבנית שאיתו) לגבי מפגשי פורום

האתגר פה- שתצליחי תקורא שו"ת רציני מסוגת ספרות תורנית מעמיקה

וזה לא באמת תשובה- בגלל שהוא הרב שלי, לא שלך -אז לך זה לא באמת עונה

ובישיבות חשובות בהן הוא מוכר, מחזיקים ממנו מאוד.

(עיין בלשון ההסכמות ובמחבריהן, על כרך א' למשל)

בישיבה בה למדתי (שאיננה ליברלית משום בחינה), והסמוכה למקום מגוריו,

היה מגיע לסדרים והתלמידים נהרו לדבר עמו בלימוד.

על מי שיסמוך - והשאר לו את ההחלטה...

(מתבייש שאני נאלץ לדבר בכלל על הרב הנקין...)

מי שיתעלם מהמציאות יהיה לא רלוונטי

כשזה למטרה הזו, לא הכרתי מישהו שאוסר. כששאלתי את הרב בשכונה (שהוא מרכזניק ודיין) הוא אמר שזה מעולה

זה היה ניצלו"ש קטן שנסיים אותו עכשיו.

הנה שמענו שיש רבנים שאומרים כך ויש שאומרים כך.

(מי שלא ידע את זה קודם...)

ואת הדיבור על רבנים מסוימים נסיים מוקדם.

אבל אם מדובר ברווקים אני חושב שזה בסדר

אני באמת לא רוצה לרדת יותר להתקטננויות על מה נכתב או לא נכתב

מה נאמר או לא

נראה לי הייתי די ברורה

נראה לי הייתה די בוטה באיזה פיסקא מויקי בחרת לצטט פה

(למשל לא בחרת לצטט את המשפט שמדבר על "הרב הנקין הוא תלמידו וממשיך דרכו של הסבא הרב הנקין גדול פוסקי אמריקה בדור הקודם" .... )

התלבטתי מאוד אם לכתוב ולשתף, ואם כן- אז איפה..

בכ"מ- הנושא הועלה ונראה שיש אנשים שזה נוגע בהם.

נתחיל עם כמה הבהרות:

א. מפגש בין החבר'ה כאן- הוא לא סתם.

יש את הסקרנות (הרבה הרבה חתולים!!), יש את הרצון לדעת איך החבר'ה נראים ומתנהגים במציאות (כי מה לעשות, גם אם נקרא הודעות של הכותבים- זה לעולם, אבל לעולם, לא יהיה אותו דבר).

אף אחד כאן לא מחליט להיפגש עם חבר'ה מהמין השני כדי להעביר את הזמן שלו בנעימים...

ב. מכאן המסקנה היא שבוודאי מפגש, לפחות ל*רוב* האנשים כאן, הוא גם כדי לראות אנשים מסויימים.. אם למטרת בחינה לעניין רציני (ר"ל, ממש עניין לנ"ויי), ואם כדי ליישב במוחנו דעות שהצטברו על אנשים מסויימים...

(כי אם לא- לא יודעת מה כן יכול להצדיק מפגש.. מסקרנים אותי עוד הרבה דברים בחיים... אז?)

אז אני לא שופטת אף אחד, ולא אומרת מה נכון ומה מותר.

אני יודעת על עצמי. אני אישית, באה מרקע לא הכי דתי.

אני יודעת שחברה דתית זה שונה מאוד מהחילונית, שאצלהם זה כ"כ לגיטימי ונורמלי להסתובב ולהנות ביחד.

ולא. זה לא חס עלינו. גם אנחנו נהנים מהחברה המעורבת.. רק שאנחנו מנסים רוב חיינו לנתב את הנטיות הטבעיות, אם נקרא לזה כך, למקום הנכון והטוב יותר, לפי הדרכת התורה.

אז כמובן שלכל אחד יש את הבחינה שלו למצב, ועפ"י שיקוליו ורצונותיו יחליט כיצד לפעול.

אני לא באה לומר אם זה בסדר המפגש. ולא אם זה לא בסדר...

ההיפך- אני יכולה למצוא מלא יתרונות ומלא חסרונות לכאן ולכאן.

מה ש*אני* הולכת לעשות, בל"נ, ע"מ להכריע זה דבר ראשון:

לחכות שהמבחנים יגמרו (זה פשוט לא ריאלי בתקופה הנוכחית!!)

ודבר שני:

לשאול דעה רבנית. (כמובן שאת הרב שלי, כי אני סומכת עליו בעינים עצומות).

בכלל- אני חושבת שכל אחד יכול להפיק מזה רק טוב אם ישתף אדם שסומך עליו בעניין הפורום:

גם לפרסם את זה שיש כאן עולם שלם שאנשים נמצאים כאן ה-מ-ו-ן

וגם לקבל חוות דעת על ההימצאות כאן. כי זה לא כזה עניים פעוט כמו לעמוד בתור לסופר....

**הערת אגב, אני מאוד מאוד מעריכה את הערוץ, ובמיוחד את לנ"ו- שיש לו מקום מאוד גדול במצב שלי היום לגבי "תקופת החיפוש".. וצמ"ע נועד כדי להסיח את דעתי מזה.

לכן, מוזר להחליט להעלות מחדש את ענין המפגש פה, כמעין בריחה מהשירשורים הנוקבים בלנ"ו..

השאלה הזאת רצינית, ולכן- אין להתעלם ממנה, אלא לחפור בה.

הצלחות לכולם.

הרבנים הנ"ל אמרו לך במפורש שאין שום בעיה להיפגש קבוצת בנים עם קבוצת בנות (חלקם נשואים וחלקם רווקים) בלי שום

סיבה ומטרה- סתם, בשביל שיהיה נחמד, מצחיק, מגניב וסופסוף להפסיק להסתקרן מי עומד מאחורי הניקים??! 

זה באמת תמוה בעיני. אשמח לתגובות!

על מה ששאלתי אותך בהודעה שלך...

שהספרדים פוסקים מהשולחן ערוך, והאשכנזים מהמשנה ברורה.

לא כ"כ הבנתי מה את שואלת. אם הרב שלך מתיר לך, אז לבריאות לך נשמה! 

(לפחות ע"פ תוכן התגובה)

ובגלל שאני רואה שלא מובן מי מדבר אל מי, אני מדבר על "ילדה טובה..."

ויש כמה וכמה ילדים חמודים ויראי שמים שבטח מודים לה' בכל יום

על שבזכות מפגשי פורום כאלו ההורים שלהם זכו להפגש.

הנה, מתוך הספר "שובי נפשי", ספר הלכתי שנערך ע"י דוד בן לא"מ חיים הי"ו אברהם. אני מצטטת: "ב. אסור, חלילה, לשבת בצוותא ישיבה מעורבת, בנים ובנות ביחד. וכן, חובה מצד הדין להפריד בבתי הספר בין הבנים לבנות, הן בלימודים והן במשחקים.

קיצוש"ע של הרב גאנצפריד סימן קנ"ב סעיף ח'.  "צריך האדם להתרחק מן הנשים מאד מאד. אסור לקרוץ בידיו או ברגליו ולרמוז בעיניו לאשה. ואסור לשחוק עמה להקל ראשו כנגדה או להביט ביפיה, ואסר להריח בבשמים המיוחדים לאשה וכל שכן כשהיא אוחזתן בידה או שהן תלוין עליה. אסור להסתכל בבגדי צבעונין של אשה שהוא מכיר אותה, אפילו הבגדים אינם עליה שמא יבא להרהר בה. פגע אשה בשוק אסור להלוך אחריה אלא רץ שתשאר לצדדין או לאחריו, ולא יעבור בפתח זונה אפילו ברחוק ארבע אמות. והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוין ליהנות ממנה עונו גדול מאד, ואסור לשמוע קול אשה או להסתכל בשערה. "

וכמובן שיש את כל העניין של "לא תרבה שיחה עם האישה" ומושב ליצים..

אני לא תלמידת חכם ולא בייני"ש ולכן זה לא פייר שאני לא יודעת בדיוק מאיפה מצוטטים. תעשו עם זה מה שנראה לכם. ותהיו בריאים.

?

אם המטרה המוצהרת של מפגשי פורום היא פו"פ

אז יוצא לנו דבר אחד-

פאדיחה

מי ירצה לבוא לדבר כזה? מי יישב בדבר כזה בנינוחות? ידבר? יהיה פתוח להכיר אנשים?

אני בטוח שלא הייתי!

אבל אם המטרה המוצהרת היא- להיות נחמדים, לתרגל שרירים באהבת ישראל ופתיחות לכל אדם, להכיר במציאות את הפנים שמעבר לפורום

וגם ברקע מאחורי הכל יש מטרה שאסור להזכיר חלילה-

להכיר לעצמיכם או לחברים שלכם את מי שהכרתם במפגש

אזי יש למיזם סיכוי כלשהוא

לפעמים השיטה החכמה ביותר היא לא להיות ממוקד מטרה

עוד דבר-

כשרוצים להיר מישהוא\היא מהפורום כמסגרת אחד על אחת

ובאים לברר אצל כינויים אחרים על הכינוי הזה-

"תגידי, צאדיקה, את מכירה את הכינוי ההוא? מה את אומרת עליו?"

מאוד מעלה את המניות של בעל הכינוי- להיות מישהוא שראו אותו פעם במפגש פורום, שיודעים קצת מי הוא....

מפגשי פורום לגילאים מסויימים,עם אנשים רציניים שמארגנים את העסק,

שבהגדרה מיועדים למטרת לנ"ו-יש להם מקום.

מפגשים שלא עומדים באחד הקריטריונים הנ"ל-אין להם מקום.

(ולא להפוך את עצמינו לחברה מעורבת-רק בגלל שיכול לצאת ממפגש/שבת כזו זוגות.)

אולי כדאי לפתוח שרשור בפורום המתאים באמת.

כך או כך, אני לא רואה בשבתות פו״פ דבר יעיל במיוחד ויפתיע אותי באמת אם אגיע בסוף.

אולי, תלוי מאד במצב רוח.

להתמקצע, לצבור ניסיון מועיל, ללמוד

את זה ש"אפשר לתקן" אני צריך להזכיר עצמי ולשכנע את עצמי כל פעם 

לקלקל יותר קל

לקלקל לא צריך להאמין/ לחשוב/ להתאמץ

זה קל

אנשים עושים את זה כל הזמן

כדי לתקן צריך לא רק להאמין אלא לרצות

להיות במודעות

ללמוד

ליישם

להתמיד

להתאמץ

לא רק באמונה אלא גם בתחושה

אני בוחרת 2.

במשמעות 2: "האיש שבחדר ישב ברישול, בוהה ניכחו, וניכר שמחשבותיו בל עמנו"

במשמעות שונה: "האיש היה לבוש באופן כל-כך משונה! לא הצלחתי שלא לבהות בו, על אף חוסר הנימוס"

כלומר, זה לא בדיוק להסתכל בדבקות ובעניין, זה להסתכל בהשתוממות \ בפליאה \ בהערצה (תלוי בהקשר, יכול להיות גם רגש שלילי של דחיה), הרבה פעמים בניגוד לשיקול הדעת שלא מופעל באותם רגעים.

אבל היא בשימוש)

שהתכוונתי להכניס את המשמעות שהצגת באפשרות 1.

כלומר, החלוקה בעיני היתה בין יחס פעיל למראה, לבין מעבר שלו על פני התודעה.

תוכלי לחדד את ההבחנה הנוספת שאת מציגה? אשמח.

(באתי להצביע 2, אבל בעקבות ההודעה שלך חשבתי שאולי לבהות זה בעצם 'להסתכל בנקודה מסויימת בקיפאון, בלי לזוז או להזיז את המבט'. ככה זה תופס את שתי המשמעויות - גם לבהות באוויר, וגם לבהות במישהו מפתיע או מטיל אימה וכדומה)

מה שמתאים למילה 1 שתיארת זה "התבוננות".

"לבהות" זה להסתכל מבלי להתמקד מנטלית בשום נקודה באופן ספציפי. שים לב, העיניים לא מתרוצצות אלא כן "נמצאות" באיזו נקודה אבל המוח לא ממש מסתכל על הנקודה עליה העיניים נחות. מה שאתה עושה עם עיני הבשר שלך בזמן כשאתה חולם בהקיץ זה נקרא "לבהות".

התקדמתי הרבה וגם עשיתי הרבה הפסקות.

בגדול כבר הגשמתי את כל החלומות שלי, אין לי עוד משהו מיוחד שאני שואף אליו/רוצה אותו.

הגעתי לשיא של מה שהייתי רוצה מבחינה מקצועית.

חוויתי את כל מה שרציתי להספיק לחוות בחיים, אין לי רעיונות נוספים חוץ מזה. זה קצת כמו פיצוחים, לכל גרעין יש אותו טעם, אז אין הבדל בין לאכול אחד לבין לאכול 30.

היו זמנים כשהייתי יותר צעיר שהרגשתי די חסר אונים, אבל השקעתי ביצירת דלתות טובות ובשמירה עליהן. כרגע אני בתחושה שגם אם יקרו כל־מיני דברים, אוכל להתרומם מזה.

אני בהחלט מרגיש ככה. אם היו מודיעים לי שמחר הגיע הזמן לקפל את הבסטה, לא נראה לי שזה היה מזיז לי.

מצד שני, נכון לעכשיו גם לא רע לי, אז אני פשוט זורם עם החיים.

בקיצור: חתול זמני.

זה לא ממש דיכאון כי אני לא סובל או משהו. זה לא שאין לי כוחות, או שאני לא נהנה מהדברים שאני בדרך־כלל נהנה מהם (מבחר מאוד מצומצם, אבל לא נורא).

פשוט אני מרגיש שכבר הספקתי את כל מה שרציתי ומעבר לזה, כך שכל השאר בונוס.

אנחנו חיים בעולם מאוד מהיר שבו אפשר לחוות אינספור חוויות תוך זמן מאוד קצר, יחסית.

בעבר, בן־אדם היה חי בשטייטעל, מתחתן בגיל 18 עם רוח'לע, מוליד 50 ילדים, מדי פעם נוסע ללייפציג ליריד כדי לגרד כמה זהובים או אדומים, לומד גמרא, וזהו בערך. אולי מכיר קצת אנשים מהשטייטעל או מהעיירות הקרובות ומדבר איתם פעם באף־פעם. מקבל מכתב "גיה"ק הגיעני לאחר כמה חודשים..."

לא יודע, סיימתי לימודים, טיילתי כמעט בכל מקום בארץ, הייתי בחו"ל, קראתי הרבה ספרים, סיימתי את כל מה שרציתי ב"bucket list" שלי (באופי שלי אני מסתפק במועט)

אין לי עוד משהו מיוחד שאני משתוקק אליו

וגם אם הם לא- משתדלת לראות אותם תותים

לא הספקתי להגשים את כל החלומות שלי, אבל אני בהחלט בדרך...

ואם הרגשתי שהכל נסגר בפניי- פשוט בכיתי והתפללתי לה'. (כמה קלאס)

ובכנות, הדבר שהכי עזר לי ברגעים קשים יותר זה האמונה. שהכל נגזר עלי ושאני צועדת במסלול שנקבע לי לפני שנולדתי ועליי רק לבחור בטוב.

הייתי קוראת הרבה משפטי חיזוק, הרצאות של אמונה וביטחון בה', ומוציאה את עצמי לדברים חיוביים שנותנים לי כוח.

והבנתי שהיחידה שיכולה לעשות אותי מאושרת, זאת אני בעצמי...

מאחלת לך למצוא את האושר הפנימי שלך, כי מה ששלך יגיע עד אלייך 💖

-אני מאמינה שהחיים שלי מתקדמים למרות שזה לא ניכר כרגע בפועל. לא רואים צמח באמצע גדילה, רק במבט לאחור.

-ממש לא, אני מרגישה רחוקה מהם... החלומות הישנים שלי מרגישים כמו חלומות של מישהי אחרת כי אני כבר לא חולמת אותם, ובכל זאת צובט לי בלב כל פעם שאני רואה מישהי אחרת שהגשימה אותם.

-למה את מרגישה שכל הדלתות נסגרו?

 כשנדחקתי לקיר, הקיר נשבר. זה מה שקרה. היה כואב. אח"כ רווחה.

לא יזיק לשוחח עם מישהו מקצועי או לא, אבל מבין ויכול לעזור לחלץ את החוט מהפקעת

ולנער את תחושת הסנדול (?).

אולי חשוב להיות מסוכרנים עם כל נשימה; להיות בתיקו איתה. להתקדם באותו

קצב. לעבור רק את היום הזה בשלום (את זה שמעתי מאדם  גדול). קראי

את הספר "אל דאגה" - יש לו שם רשימה של: רק היום....

לכתוב לעצמך מה היית באמת רוצה. על מה אתה/את מתאבל. מה מפריע.

למה העצבות.  לא פשוט. אבל השם תמיד מחלץ. עוזר. מאיר פתאום נקודה

קנקנה של אור שנחבאת מתחת לשמיכות החושך הכבדות. נושמת בכבדות,

כמעט לא מורגשת עכשיו, אבל חיה וקיימת.

יהיה טוב. זה לא יימשך לנצח. הנפש שלנו גמישה - "בערב ילין בכי ובבוקר...רינה".

יכולה לגרש חושך גדול.

פעילות איזושהי. לא לחשוב באותו רגע על משמעות החיים שלי. פשוט לעשות.

חושבת שזה עוזר להבהיר את הבאלאגן במוח ולהשקיט אותו. 

מטרות/ חלומות שהגשמתי

ויש שעדיין לפני

אם דלת אחת נסגרת

אני מחפשת את דלת אחרת

ובאופן כללי לא תלויה באחרים או בגורמים חיצוניים כדי להגשים חלומות 

מצידך צריך לעשות השתדלות לנהוג רגוע וטוב, ולהיות דרוך על הכביש.

וכמובן זה הרבה סיעתא דישמיא כי באמת קורים דברים לא צפויים וה' עוזר.

להתמקד בנהיגה עצמה

לבוא עירני

לזכור שיש חיים מעבר לטסט, לפעמים הנפש מצירת שהטסט והלחץ וההצלחה הם חזות הכל, לנשום ולהזכר שיש אותך מעבר לטסט

ותהנה מהדרך, בעזרת השם תעבור אבל גם אם לא- אתה לומד ומתפתח יחד עם הדרך.

ממש בהצלחה!!

היום ב"ה המסלול של הטסט נקבע על ידי מחשב, וגם יש הקלטה של הנסיעה שלך (לצרכי עירעור), מה שמנטרל את היכולת של הטסטרים להכניס חוסר מקצועיות להחלטות שלהם (מה שפעם היה נפוץ מאוד לצערינו).

אם תיגש כאשר אתה מוכן, לפי המלצת המורה כמובן, אז יהיה בסדר. קצת נשימות לפני כן להרגעת המחשבות והלחץ, וזהו. ואם לא עוברים בטסט אחד, אז עוברים בטסט אחר. וגם זה בסדר.

תצליח.

1. תשובה- לזכור את הטעויות בטסטים הקודמים, הכרת החטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד לא לחזור על הטעויות האלה-זה העיקר.

2. תפילה, יש באינטרנט תפילה לפני טסט, חפש בגוגל.

3. צדקה, לתרום לאור ירוק או לעמותות מהסוג הזה יש באינטרנט גם.

בהצלחה.

הרבה בהצלחה לך!

אבל הבעיות שלי נשארו שלי. זכיתי בחמלה של השומע, חמלה אמיתית ואוהבת וכזו שבאמת רוצה לסייע, אבל בסופו של דבר "אם אין אני לי, מי לי". לאנשים קשה לפתור את הבעיות של עצמם, כל שכן של אחרים.

לא הייתי אומר ממש שהתאכזבתי, כי ציפיות יש רק לכריות.

הייתי דלוק עליה אבל מבחינתה זה היה ידידותי בלבד. אבל הבנתי את זה, ולא ממש הרגשתי שזה ביאס אותי.

עד עצם היום הזה, היא ה־suicide hotline שלי אם אני צריך משהו.

אף אחד כמעט לא התקרב ללהבין אותי ברמה שהם מבינים .

אולי ניקים ספציפיים בפורום

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

קוראים לזה "צידוק הדין". אתה לא מבין, אתה לא מסכים, אתה לא מקבל - אבל אתה מאמין. במה? בכך שאם אלוהים אומר לך שזה רע, אז זה רע. הוא קבע שאסור, אז אני מקבל את פסק הדין שלו. אני מאמין לו, לאלוהים.
 

ייתכן וזה יוביל אותך לשאלות אחרות על עצמותה של האמונה, ואז במצב כזה צריך ללכת ללמוד על זה. אם זה המצב, הייתי ממליץ בחום לא נורמלי על הספר "המצוי הראשון" של הרב מיכאל אברהם. ואפשר לשלב עם למידה מתוך האתר של מכון ידעיה.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?