שמתמעט והולך - חכה לו, שנאמר (שמואל ב כב:כח
'ואת עם עני תושיע' וגו'.יבוא כנהר צר רוח ה' נוססה בו', וסמיך ליה: 'ובא לציון גואל'". וכן (פסיקתא רבתי טו
"דורשבן דוד בא, תלמידי חכמים מתים, והנשארים כלות עיניהם ביגון ואנחה, וצרות רעות באות
על הצבור, וגזירות קשות מתחדשות, עד שהראשונות קיימות באה אחרת ונסמכה לה" )כעין
זה נמצא גם בסנהדרין צז., עיי"ש(. עוד אמרו )סנהדרין שם(: "ת"ר: 'כי ידין ה' עמו... כי
יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב' )דברים לב:לו( - אין בן דוד בא עד שירבו המסורות. ד"א:
עד שיתמעטו התלמידים. ד"א: עד שתכלה פרוטה מן הכיס. ד"א: עד שיתייאשו מן הגאולה,
שנאמר 'ואפס עצור ועזוב', כביכול אין סומך ועוזר לישראל". וכן אמרו בילקוט שמעוני
(הושע, תקלג, בשם מדרש תהלים מה:ג
"אמרו ישראל לפני הקב"ה: רבש"ע, אימתי אתהגואלנו? אמר הקב"ה, לכשתרדו במדרגה התחתונה, אותה שעה אני גואל אתכם, דכתיב...
(תהלים מד:כו) 'כי שחה לעפר נפשנו', מה כתיב בתריה (שם:כז
'קומה עזרתה לנו'. אמרהקב"ה, הכל מכם. כשושנה זו מפורחת ולבה למעלה, כך אתם כשתעשו תשובה ויהי לבבכם
למעלה מכוון כשושנה הזו למעלה, אני גואל אתכם...". פירוש: אם לא יחזרו ישראל בתשובה,
והגאולה תבוא רק "בעתה", לא תבוא הגאולה הסופית עד לאחר יסורים נוראים ועד שיהיו
ישראל למטה, במדרגה הנוראה ביותר של שפלות.










החברה לפיתוח גבעות ארץ ישראל