ללכת לבד בעולם, לשרוק ולהרגיש טוב עם עצמי...

אבל אני מניח שגם זה דוקא יהיה בסדר..

קיצור, הכל יהיה מושלם.

לק"י

יהיה לי הכי קשה להתרגל לפחות חופשיות וליותר מחוייבות..

יהיה לי כיף להסתגל לזה שזה הבית שלי! ואני מחליטה מה יקרה בו..

^^^זה לפחות מה שנראה לי נכון לעכשיו

לק"י

אבל מצד שני- אני גם בטוחה שיהיה לי כיף עם המטפחות, כי יש מטפחות כאלה יפות (ואני ממש נהנית לקנות מטפחות..).

אז יש מטפחות מ-ה-מ-מ-ו-ת!!!

מעוצבות, מקסימות,, צבעוניות יוקרתיות, פשוטות, מחמיאות... מה שבא לך!!!

אבל את קולטת שמהחתונה- ז---ה---ו ????

אין יותר חמצן לשיער שלך??

כל משהו שנשמע כמו המעלית ליד הדלת גורם לך להעיף את היד לראש, לוודא שהכל במקום.....

וכמובן שזה שילוב של הכל ביחד... לא באמת ר-ק הכיסו"ש מציק... זה השינוי החד והמוזר הזה....

(לא מנסיוני, כמובן..)

בבית מותר בלי כיסוי ראש!!!!

>>>>|רווק סקרן| - נשואים טריים

היה איזה רווק (סקרן) מכאן שחיפש תעסוקה מעניינת..

נכנס לפורום השכן,

עשה בלאגן - 

וחזר הנה מרוצה....

[כבר אמרתי שעם כישרון כזה, צריך למצוא לו איזו מישהי ראויה למעלתו שתעביר אותו לשם בקביעות..]

http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=1831&cat=506

בסעיף:"האם אשה צריכה לכסות את ראשה בבית"

טוב, לא בכל המובנים, אבל יש לזה צד ממש דומה, לי לפחות:

בפעם הראשונה ששמתי משקפיים בתור ילדה חשבתי לעצמי שזה לא נוח ולא יפה, ונהניתי מכל רגע שהייתי בלעדיהם (יענו, בשינה...), וגם חיכיתי שירשו לי ושאצליח לשים עדשות. אבל באיזשהו שלב לומדים למצוא את היופי והחן שזה נותן לפנים, לומדים איזו מסגרת ובאיזה צבע יחמיאו לך, ולא תמיד מחפשים להוריד או להחליף לעדשות, ואפילו...לפעמים שוכחים שהם שם מרוב שרגילים להרגשה הזו על האף.

מטפחת זה מאוד דומה אצלי. נכון, אני לא מסתובבת איתה כל היום(ואפילו לא רוב היום, תלוי מתי אני מחוץ לבית. ואני ל-א נכנסת לשרשורפלצת!!!) אבל לומדים לאהוב אותה בצורה כלשהי, קצת להתרגל אליה והרבה לאהוב את הסיבה שבגללה אני איתה על ראשי. (גילוי נאות: קרה לי לא פעם ולא פעמיים שבאמצע הרחוב שמתי יד הראש הראש בבהלה כי חשבתי שאני בלי מטפחת)

וג'נדס, תאמיני לי שאני הראשונה שאוהבת את השיער שלה, וזה כן קשה, אבל זה ממש לא סוף העולם. לפעמים אפילו להיפך.

(והלוואי שיש לך משקפיים ותזדהי איתי)

לק"י

וברור שקשה לי המחשבה על זה..

אבל, אני אשים כיסוי ראש בכל מקרה, ולכן אני חושבת על הדברים הטובים שבזה (כי מה יעזור לי לחשוב על הצד המבעס?! זה רק מוריד ממני עוד את החשק להתחתן).

ובמאמר מוסגר: יש לי דודה שהתחתנה בסביבות גיל 45, והיא אמרה לי שהיא כבר מיצתה את השיער שלה, ולכן כנראה לא מפריע לה הכיסוי ראש (והיא איתו רוב רובו של היום). והיא ממש אוהבת לקנות מטפחות..יש לה מליון!

^^^

לא שאני מאחלת לנו להנות מהכיסוי ראש בגלל הסיבה הזאת..

לק"י

לי כנראה טוב ככה, כי אני יודעת שאין לי בכלל ספק בעניין..

אולי כשזה יהיה רלוונטי, אני ארגיש את הצורך ללמוד יותר את הנושא.

כל שיערה מיותרת שמבצבצת הופכת למלחמת קיום של היצר הרע.....

מצטרפת, קשה לכסות ראש !

כיף להרגיש שלמה...

אה, וגם כיף לא להנדס שעה את הקוקו שמא יהיו כרבולות 

תודה

בעזהי"ת.

ולהיכנס לחברה של נשואות.

האחריות של טהרת המשפחה מאוד לא פשוטה.

ואפילו סתם הדברים הקטנים- ניהול בית, לעשות כביסה, לשטוף, לדאוג לדואר.. וואק.

וגם (ובעיקר)- החופשיות לישון איפה שאני רוצה!!! ואיפה שמסתדר לי!!!

[זה נשמע כאילו אני סובלת... אבל בתכלס זה באמת שווה את זה!!!

לדוגמא: משהו מבאס- אי אפשר לישון מתי שרוצים, צריך לחכות לאיש שגם יבוא לישון... אבל מצד שני- ב"ה יש לי בעל

קיצר, זה תלוי איך מסתכלים על זה...]

יהיה לי קשה מאוד לוותר על החדר שלי ועל השטויות שאספתי שם(אשתי לא תרצה בבית את השטויות האלו)

יהיה קשה לא להגיע הביתה לחברים כול סוף שבוע ולעשות איתם דברים בחמישי/מוצ"ש.

לנהל בית יהיה פשוט(גם ככה אני אחראי לחדר שלי במעונות סטודנטים ומנהל לחברי חדר העצלנים את סדר היום והנקיונות..)

יהיה כיף לישון במיטה זוגית!!!

אבל לא משנה הקשיים האחת שלי תהיה שווה את זה, ואת כול הזמן שאני מחכה לה (רק שתגיע, אמן)

וזה ממש לא כמו מעונות... צריך ממש להיות אחראיים על הכל- כל התחזוקה וכמובן כל התשלומים. לחיות בצמצום מבחינה כלכלית...

כשבבית של ההורים חיים כמו נסיכים...

הכי כיף- כמובן, להיות עם החצי השני ולהיות אמא בעז"ה... (גם קשה... אבל שווה את הכל! )

לחשוב בשניים

כמו שאחותי הגדירה את זה.

הכי קשה!

אבל הכי כיף!

וזה ממש אידנבדואלי זה משתנה בין האנשים

הכי קשה לוותר:

על זה שהיום אני לא צריך לפרנס ולדאוג לאף אחד חוץ ממני.

הכי קל להסתגל:

לזה שאני מקווה שתהיה לי שותפה אמיתית לחיים.

אני יכולה להגיד למה אני מתגעגעת ברווקות ולמה לא-

אז ככה:

מגעגעת לחופשיות ולספונטניות, שהיתי יכולה פתאום להחליט לנסוע לטיול/להשאר לישון בלי שהתכוננתי מראש, לצאת פתאום בערב לבד לטייל בנחלאות, לזמן הרב שהיה לי לעשות הרבה דברים שאני אוהבת סתם בשביל עצמי, ולשקט הזה שאפשר למצוא אותו גם עכשיו אבל זה כל כך שונה... 

לא מתגעגת לדייטים, וגם לא למחשבות המייאשות ש-מי ומתי יהיה בעלי, ובאופן חיובי: הכי כיף לי שיש מי שאוהב אותי ואני אוהבת אותו, הכי כיף לי עם הילדים המתוקים שאין כמוהם בעולם, הכי כיף לי לשבת בגינה עם השכנות ולדבר על טיטולים, מטרנה, מבצעים של בגדי ילדים ובעיות חינוכיות- כי זה העיקר בעולם שלי עכשיו... 

לעשות את ההפרדה בין להיות עם הבעל לבין החברות,

שזה כבר לא אותו דבר

(אני כן רוצה שזה כבר יקרה אבל אני יודעת שיהיה לי קשה).

גם לא לעשות מה שאני רוצה כמו להיות בפורומים שעות או לצפות בכל סרט שבא לי.

אבל ב"ה זה בטוח יהיה טוב יותר

ומה נראלי הכי קל?

לשים כיסוי ראש- אני כבר מחכה לזה...

(ויש לי שיער מדהים זה לא שיש לי מה להחביא)

זה כמו כתר בעייני ובא לי כבר לחבוש אותו

אם פעם אחרי פעם את פוסלת דייטים רק על סמך מראה, תעשי להם ולך טובה ותבקשי תמונה.

מראש אין להם סיכוי .

וזה לא להעלות סטנדרטים, זה לשנות/לדייק סטנדרטים.

כל אחד ומה שחשוב לו.

אין את הבחור המושלם, חיצונית אולי כן, אבל אין שלמות אצל אף אחד.

ופוסלת עוד לפני הדייט, 

בדייטים עצמם פחות מפריע לי אם משהו לא 100%

ותודה על התשובה🙏

יש מראה שהוא גבולי מבחינתך? אז תנסי?

אבל נשארת עם גזרה מצומצמת...

בסוף אם חשוב לי גובה מסוים אז 50% יורדים רק על זה...

ואני תוהה עם עצמי אם לא כדאי להתפשר על כאלו נמוכים יותר, למרות שרואה שבדייטים עצמם זה מפריע לי... (אני גבוהה יחסית)

מה שהחברות אומרות זה שטויות. איפה כתוב שאשה וגבר צריכים להיות באותה רמת יופי? 

זה תלוי בך. 

תחשבי טוב מה מתאים לך, מה חשוב לך, מי את.

יש הרבה זוגות שאחד נאה ביותר והשני ההיפך הגמור והם מסתדרים מצוין ואוהבים מאד. ונשואים מספרים שמתרגלים למראה בסוף כי זה כ"כ מתגמד לעומת האישיות.

הבעיה שאת מתארת היא של בעיה של רבים מאיתנו בדייטים.

אני חושבת שאפשר לחלק את זה לשניים- מראה חיצוני בדייטים ומראה חיצוני בתמונות. 

עם תמונות רצוי באמת לתת יותר צ'אנס כמו שההורים שלך אומרים... 

בדייטים זה כבר יותר תלוי עד כמה יש בעינייך פוטנציאל ששווה להמתין ולראות אם גם המראה יתחבב בסוף.

רק שואלת, כמה זמן לתת צ'אנס לראות שאני מתרגלת למראה החיצוני בדייטים?

ומפחדת שאראה שהבחור מתאים לי רק לא אוהבת איך שהוא נראה ואכנס לקונפליקט ולא אדע מה להחליט😏

בסוף זה משהו שמוטבע בי עמוק, לא רק רצון להרשים ו"מה יגידו" האנשים...

ותסתכלי פנימה מה באמת מפריע לך.

האמת שמאז שאני ילדה ממש קטנה הפריע לי מראה חיצוני, אמא שלי אמרה לי שכבר שהייתי ילדה בת 4 לא הסכמתי להיות חברה של ילדה שיש לה "פנים לא יפות"

כמובן זה עבר לי עם השנים, אבל עדיין בעל זה לכל החיים בעז"ה.

פשוט חושבת שזה שריטה/ טבע בסיסי שלי.

ואני רוצה להיות נשואה למישהו שאני נמשכת אליו, ומפחדת שאם אתחתן עם מישהו שלא אהיה שלימה ב100% איתו יהיה לי קשה להשלים עם זה אחרי הנישואין...

מקווה שאני מצליחה להתנסח ברור בכאלו שעות😅

ועדיף מוקדם מאשר מאוחר. נניח שתמצאי את הבחור המושלם מבחינתך, מה תעשי עוד 10 שנים? 20? המראה משתנה. גם המראה שלך ישתנה אחרי לידות.

אף אחד לא אומר לך לסבול, אבל כן לדייק מה מפריע לך ולמצוא דרך להתגבר על זה.

מכיר אישית מישהי שעד היום לא מסוגל לצאת עם מישהו שהוא לא "חתיך" כלשונה. כבר מתקרבת היום ל40

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

לא חסיד של המונח אבל באמת מרגיש כמו detox

בשלושה

אם אתה כן נהנה מלהיות במצב "שבת" יותר מיום אחד, אתה נראה לי מוזר…

דווקא כשאני במצב שבת יש לי הרבה יותר יישוב הדעת לשבת לקרוא ספרים

אפשר לשתות יין בחופשיות לשיר לישון

תפילות עם ניגונים

לעניות דעתי והבנתי הפונקציה של יו"ט שני היא מעין תיקון למצב פגום של שהיה בגלות

אם מצד עצם הגלות שמצריכה תוספת של התקדשות בגלל הטומאה שלה

אם מצד תיקון ביזוי המועדות

כך שאין בזה שכר בפנ"ע אלא רק להשלים מדרגה חסרה (וגם אז לא מגיע למדרגה של ארץ ישראל)

ואינה מקבלת שכר אלא אחת. משום דבא זה לה בסיבת חטאה לא יהא חוטא נשכר (יפה מראה)

לק"י

אם יש לי חברה שאני נהנית בה, גם שלושה ימים זה כיף.

קצת מנוחה...

חוסר בקבוצת שווים הוא דבר שיכול להיות מאוד מורגש

יש בהם שקט נחמד כזה ובחלקם יש אפילו עגלות קפה, ובכל מושב יש מקלט ציבורי די נגיש

לא בטוחה שאגוצנטריות היא מה שצריך...

גם בלי לשייך את זה לאגוצנטריות.

רק ברגע שאתה שלם עם עצמך וגאה במי שאתה ולא מחביא את מי שאתה אתה באמת מוכן להכניס עוד מישהו לחיים שלך

כל עוד אתה לא שם אתה רק תתעסק בהתגוננות על מי שאתה כצורך הישרדותי ולא תוכל באמת להיפתח ולבנות משהו יציב

זו גם תובנה שלי מהתקופה הארונה