הגיטרה זרוקה לידי. לצידה כמה דפים מכווצ'צ'ים.
חלקי התחפושת שלי מפוזרים בחדר בלי שום ידיעה מצד גורם כלשהו מה יעלה בגורלם.
בארגז הכביסה ליד הדלת יש בגדים מלוכלכים שמחכים לחברים שלהם שיצטרפו ויקובצו מרחבי הקומה.
בגדים נקיים ויבשים ממתינים שלוש קומות למטה שאביא אותם ואסדר במקומם אחר כבוד.
הפלאפון בוכה שהוא מתגעגע למטען.
התופים מעלים אבק מחוסר יחס נאות.
התרופות שלי נמצאות כל אחת לסוגיה השונים בתיקים הרבים שהשתמשתי בהם בשבוע האחרון ולא רוקנתי מאז.
אני לא מצליחה לנגן או לשיר כדי להתעודד.
אין לי כח לרדת שלוש קומות ולסדר את הבגדים שלי.
המקלחת מתחננת שאבלה בה ואתפנק.
המיגרנה לא עוברת.
אין לי עבודה השבוע ותשובה ממקום העבודה שהתראיינתי אליו תתקבל רק ביום שישי.
אני מקיאה נון סטופ, וזה מתיש..
לא מצליחה להתרכז בכלום!!!
סליחה על כל הפירוט, אבל אם למישהו יש מצבורי עידוד כלשהם וזה יהיה בסדר להעניק לי כמה, זה יהיה נהדר!
אני יושבת מול השיחה אישית כמו טמבלית ואפילו לא מתחילה שיחה..
מה עובר עליי??
שמישהו יאפס אותי דחווף!
תודה מראש, רוני
