הדגשת את מה שנוח לך - תראה איך זה נראה כשמדגישים את מה שפחות נוח:
"כל אחד ואחד בישראל בכלל רעך ,
מפני שהם אחיך בתורה ובמצוות."
ומכאן קל להבין: אחי בתורה ובמצוות, אף אם עבר עברה - בגדר אחי הוא. אבל מי שאינו מקבל על עצמו עול תורה ומצוות כלל - אינו בגד אחי הוא. וכך אומרת הגמ': נשיא בעמך לא תאור - בעושה מעשה עמך.
על המינים ועל העוברים על יסודי התורה אין דין של עושה מעשה עמך.
הרמב"ם מסביר את זה בצורה יפה ופשוטה (הל רוצח ד, י-יב):
המינים, והם עובדי עבודה זרה מישראל, או העושה עבירות להכעיס אפילו אכל נבילה או לבש שעטנז להכעיס הרי זה מין, והאפיקורוסין, והן שכופרין בתורה ובנבואה, מישראל, מצוה להרגן, אם יש בידו כח להרגן בסייף בפרהסיא הורג , ואם לאו יבוא עליהן בעלילות עד שיסבב הריגתן.
...
במה דברים אמורים בישראל בעל עבירות העומד ברשעו ושונה בו תמיד כגון הרועים בהמה דקה שפקרו בגזל והם הולכים באולתן, אבל ישראל בעל עבירות שאינו עומד ברשעו תמיד אלא עושה עבירות להניית עצמו כגון אוכל נבילות לתיאבון מצוה להצילו ואסור לעמוד על דמו
ועוד על "אהבה" לרשעים מישראל:
(אבל, א)
כל הפורשין מדרכי צבור והם האנשים שפרקו עול המצות מעל צוארן ואין נכללין בכלל ישראל בעשיית המצות ובכבוד המועדות וישיבת בתי כנסיות ובתי מדרשות אלא הרי הן כבני חורין לעצמן [כשאר האומות] וכן האפיקורוסין [והמומרים] והמוסרין כל אלו אין מתאבלין עליהן, אלא אחיהם ושאר קרוביהם לובשין לבנים ומתעטפים לבנים ואוכלים ושותים ושמחים שהרי אבדו שונאיו של הקב"ה, ועליהם הכתוב אומר הלא משנאיך ה' אשנא.
(גזל ואבדה, יא)
אבל אוכל נבילה להכעיס הרי הוא מין והמינין מישראל והאפיקורוסים ועובדי עבודה זרה ומחללי שבת בפרהסיא אסור להחזיר להן אבדה כגוי.
(שבת, ל)
השבת ועבודה זרה כל אחת משתיהן שקולה כנגד שאר כל מצות התורה, והשבת היא האות שבין הקב"ה ובינינו לעולם, לפיכך כל העובר על שאר המצות הרי הוא בכלל רשעי ישראל, אבל מחלל שבת בפרהסיא הרי הוא כעובד עבודה זרה ושניהם כגוים לכל דבריהם.