פסיקתו של הרב יעקב יוסף שליט"א
שליח שלא שילח
)יהודים מביתם(
למי מותר להיות שליח ציבור, והאם מותר לסייע לנבחרי הציבור שהיו שותפים לגירוש
יהודים?
הרמ"א )בשו"ע או"ח סימן תקפ"א; על פי הגמרא במסכת תענית( מסביר איזה
שליח ציבור ראוי לעבור לפני התיבה בימים הנוראים. בזמן שבית המקדש היה
קיים, היה הכהן הגדול משמש בקודש. לצערנו, בזמן הזה עדיין אין לנו בית מקדש,
ואנו עובדים את ה' בתפילה בבתי הכנסת, שנחשבים לבתי מקדש מעט. הזוהר
הקדוש אומר ששליח הציבור הוא מעין הכהן הגדול, עליו אמרה התורה: "אם הכהן
המשיח יחטא לאשמת העם" )ויקרא ד'(; דהיינו, שכשהכהן הגדול חוטא, "אשמת
העם הוא" )רש"י(. לכן "ידקדקו לחזור אחר שליח ציבור היותר הגון" )רמ"א(
והאחריות לבחירתו מוטלת על הציבור.
שליח הציבור צריך להיות אדם שיראתו קודמת לחוכמתו. אם לאותו אדם אין
יראת שמיים, עליו הכתוב אומר: "נתנה עליי בקולה על כן שנאתיה". לדוגמה: אם
יש זמר שמרקיד ציבור מעורב, נשים וגברים, אסור לתת לו להיות חזן.
בשולחן ערוך או"ח בסימן נ"ג סעיף ד' והלאה, כתב מרן כעשרים סעיפים על דיני
החזנים. "צריך שיהיה הגון... ריקן מעבירות, ושלא יצא עליו שם רע אפילו בילדותו,
ושיהיה עניו ומרוצה לעם ". גם כשבוחרים נבחרי ציבור צריכים למנות אנשים
יראי שמיים. שליח ציבור אחראי על עשרות או מאות אנשים, ואילו חברי הכנסת
אחראים על אלפים ועל רבבות. מי שעוזר לחברי כנסת ולמפלגות הרודפים את
הדת נחשב למסייע ביד עוברי עבירה, והוא שותף מלא בכל הפשעים שנעשו
באמצעות ח"כים ומפלגות אלו, כגון גירוש היהודים מחבל עזה וצפון השומרון
