(או פחות שונא לעשות מהשני) בלי קשר לגבר או לאישה. ממילא בדרך כלל יווצר מצב שהאישה תבשל, תנקה, והגבר יתקן, יסייד, וכו'. מובן שיתכן מצב של אישה שתסייד וגבר שיבשל.  אבל בדרך כלל זה לא כך.

הגבר עוזר לאישה בנקודות מסוימות.

והאישה עוזרת לגבר באחרות.

כל אחד "מושל" בתחום שלו.

הוא של שניהם,

לכן אין כזה דבר "עזרת הגבר בבית"-

אלא ישנה חלוקת תפקידים של שניהם,

שניהם מתחזקים את ביתם

אני אעשה הסכם עם אישתי בעז"ה

שאת כל המלאכות המתחילות באותיות א'-ש' אני אעשה

היא תעשה רק את המלאכות המתחילות באות ת':

תשטפי כלים

תשטפי רצפות

תעשי כביסה

תבשלי

תנקי

תחליפי חיתולים

וכו' וכו'

שווין אמיתי! לא??

בחור אחד ירד

ובנדא כפרה -

היכן כתר שתזרוק בך מרה,

על הודעה שערורייתית שכזו?

חוץ מזה מה זה לא נכון?

ואני בהחלט מסכים עם הגישה של אלירז

אני אגיד לך מה לא נכון אצלך:

שימוש זוועתי באותיות אית"ן

התפקידים כמו בישול,כביסה,שטיפה,

זה באמת קלאסי יותר לאישה.

לא מדברת על להפוך את היוצרות או משו....

אבל,מה הבחור אמור לעשות מבחינת עבודות בבית?

צריך לסכם דבר כזה מראש?

כלומר,יש דברים שקורים אוטומטית מן הסתם...

אני בטח לא אצבע קירות ויגיד לו ללכת לעשות נקיונות,

אבל...הוא אמור לעזור במידת הצורך...

אתם באמת חושבים שצריך לסכם את זה?

כי נראה לי שגם אם מישו מצהיר משו אחר

זה לא ממש יקרה,מן הסתם התפקידים יתחלקו בצורה הגיונית...

אם הבנתם משו מהבלאגן שלי

ושל התקנת רהיטים ולסדר ולהניח אותם במקום הנכון...

אני לא חושב שיש מה לסכם מראש.

בזמן אמת, אם את לא מרוצה, כדאי לפתוח את זה...

(ולפעמים יש ציפיה שגם הגבר ישטוף כלים/יכבס/ינקה

כשהאישה עמוסה, או בכלל...)

שקורים לבד לא?

זה די ברור שיש תפקידים מוצהרים לאישה

ותפקידים שהם מוצהרים לגבר...

כאילו,מן הסתם אם האישה אחרי לידה או לא מרגישה טוב או משו

הבעל יתרום את חלקו ויעזור בבית,

אבל...זה דבר ברור מאליו לא?

כאילו....זה דבר שצריך לדבר עליו...?

לא נראה לי שיכול להיות משו אחר!

כן דבר שחשוב לפתוח אם בפועל הוא לא מתרחש,

ולא מתוך תקיפות אלא מעדינות ואהבה ומודעות.

(קל לכתוב, לעתים קשה מאוד ליישם...)

כמו כל דבר,יותר קל להגיד

ולא לעשות...

גבר עלול לא לעזור לאשתו בבית כשהיא אחרי לידה וכדו' מאחת הסיבות הבאות -

א. אין לו מושג איך עושים את העבודות האלה.

ב. הוא טיפוס אנוכי, וכדומה.

ג. הוא לא מבין למה העבודה הזאת צריכה להעשות (בעיקר בתחום הניקיון)

לק"י

ושוטפים ביחד (עד כמה שזכור לי לגבי השטיפה)..

אבל לא לכולם זה כזה ברור- שהבית שייך גם לגבר וגם הוא צריך לטפל בו.

אם מישו גדל בבית שבו האבא הוא שייח סעודי (הגדרה שנלקחה מהמחנכת לשעבר של אחותי..)- לא בטוח שיהיה לו ברור שחלק מתפקידו זה לעבוד בבית.

ונכון, שהרבה פעמים האשה היא זאת שלוקחת אחריות, אבל לי באופן אישי חשוב שמי שאני אתחתן איתו יהיה בחור עם ראש גדול גם בתחום הבית.

ב' אני אשמח לצבוע את הבית ביחד עם אישתי

בואו נעשה את זה יותר ברור...

מישי אומרת לך-אני רוצה חלוקה.

אני אעשה אממ....כביסה וניקיון,

אתה אחראי על....בישול ו....לא יודעת חלונות.

איך אתה מגיב?

אנשים לא לחשוד בי בסדר?

וברצינות, זה נשמע מאוד קר וטכני.

כמו איזה הסכם קואליציוני.

איך כל אחד רואה את חלוקת העבודה בבית. ומה הוא רגיל לעשות, מבית הוריו או מכל מסגרת אחרת.

(אני מנחש שההרגלים משמעותיים לתוצאה הסופית הרבה יותר מההשקפה התיאורטית...)

הכול מגיע מתוך הסכמה הדדית.

ומעל הכול - 

להיות מודעים לציפיות של השני,

ולהיות נכונים לתת מעצמנו יותר, באם יש בכך צורך.

הבחור אמור לעזור בעבודות הבית

כן או לא?!

שטיפה,כביסות,בישול??

אומרים לכם פיקוח נפש מה אתם מסתלבטים

אבל חוץ ממך ענו רק בנות ברצינות

אני חושבת שראוי שכל זוג יעשה מה שנכון לו ומתאים לאופי של הבעל והאישה באותו הבית.

רק בל ישכח, שהקב"ה לא סתם נתן לאישה רחם... ולאיש - תכונות טבע משלו.

נראה לי ידוע שאני חושבת כי מקומה של האישה -

במטבח.

|מפשיל שרוולים ומזמין מכות..|

סתם כי דיברתי על זה עם מישו...

ורוצה לראות את דעתכם

והמציאות (בבתים בהם יש חיכוכים על רקע זה לאורך עשרות שנים)

מורה שיש שאלה גדולה מאוד...

ואם השאלה מתבקשת, מה רע שיתפח ויתעשר?

יש זמן עד פסח

ה999,999 שרשורים הקודמים שאת כן קראת...

גם אני למשל לא קראתי את כולם...

את אומרת, האשה באה עם מטען הציפיות שהיא ראתה בבית

האיש בא עם מטען הציפיות שלו מהבית

ואז לומדים כל אחד את הרצונות של השני ומתארגנים על יצירה חדשה משלהם.

זה גם מאוד תלוי בנסיבות

אם האיש נמצא הרבה בבית, אז ברור שהוא יעזור בבית

אם הוא עובד ולומד מבוקר עד ערב, אז פחות

אם יש ילדים אז צריך עזרה

אם אין, לאשה יותר קל לעשות את זה לבד.

רק לאחרונה (אחרי 8 שנות נישואים) גיליתי שיש לי תפישה של הבית כמו של אבא שלי,

למרות שזה ממש לא מה שהייתי רוצה (לא שזה רע, אבל זה לא מה שמתאים לי)

בקיצור, מתוך החיים, עם הקשבה ואהבה, צומחת לאט לאט שיטת התנהלות

שמתאימה לשני בני הזוג.

יכול להיות שבפגישות אפשר לזהות תפישה  שונה מאוד ובלתי ניתנת לגישור.

הבית שהגבר מקים עם האישה הוא של שניהם ושניהם אמורים לתחזק אותו. כל אחד תורם את חלקו כמה שהוא יכול, בלי לחשוב שזה לא לכבודו או שהוא לא מוכשר מספיק לזה. אם הם מגלים שאחד קצת יותר טוב בדבר מסויים והשנייה בדבר אחר, באופן טבעי תהיה חלוקת תפקידים אפילו אם היא לא כתובה, למשל - הגבר יתקין מנורות, יעשה קניות, יפתח סתימות ויהרוג ג'וקים, והאישה תבשל (כי הוא גרוע בזה...) תכבס, אבל הוא זה שיתלה ויוריד, ותרכז את הטיפול בילדים. כמובן זה לא חייב ככה אלא יכול להיות חלוקה מעט שונה - נניח שהגבר מבשל יותר טוב מהאישה ויותר אוהב את זה, ומצד שני האישה היא חשמלאית (הזוי, אבל נניח...) ותדע לטפל יותר טוב ממנו במנורות ובמכשירים חשמליים...

העיקר, לא להתחשבן. בכל דבר שאפשר וצריך, לעזור אחד לשני פשוט כ אתם זוג וזה המשמעות של 2 שהם 1.

מי בעד שיווין בנטל שירים את ידו!! 

סתם כ״א עושה ועוזר כמה שיכול והכי חשוב, באהבה!!

כי אם חומוס עושים באהבה או לא עושים בכלל אז ק״ו ב״ב של ק״ו וד״ל עיין שם

כי זה נשמע שהוא כביכול נותן מעצמו, למרות שמצד האמת, אין בכך צורך..

הבעל מסייע בחלק מענייני הבית, מכיוון שגם הוא נוכח בו, וגם הוא מסתייע בקיים בו. זה טבעי לחלוטין..

גם אם היה קורה שלמשל האישה הייתה עובדת מחוץ לבית, והבעל בבית, אז האישה הייתה מסייעת מכיוון שגם היא מסתייעת

כמובן שהדברים לא נוקשים. כל אחד נותן כפי יכולתו, וכך גם צריך להסתכל על הדברים: שהשני נותן כמה שיכול ועל כן טוב הוא עושה

מה בדיוק החלוקה- זה כבר אישי ומשתנה מאוד מזוג לזוג, אבל על עצם קיום החלוקה נראה לי שאף אחד לא חולק.

איזה מין בעל זה שלא עוזר לאשתו רק כי הוא גבר והיא אשה?!

וכמובן שלא מוכרח בכלל, ואולי אף רצוי, שהחלוקה לא תהיה מרובעת ומקובעת בתקנון זוגי. פשוט עוזרים אחד לשניה. זה היופי בזוגיות. כל אחד נותן מה שהוא יכול ולוקח (כלומר מקבל) מה שהוא צריך (מקור המשפט הוא בתנועה הקיבוצית למי שלא יודע, אבל הוא מתאים מאוד לזוגיות).

<ר> (הוספתי ליתר ביטחון עקב המוניטין השוביניסטי שיצרתי לעצמי פה עם הבדיחות וחימודי הלצון שלי)

אומרים שבמקום שמתחילים החישובים איפה השני מעניק לי שמה נגמרת האהבה והעבודה הזוגית.

לדעתי ההתמקדות צריכה להיות באיפה אני מעניקה לבית ולא איפה הוא,ומה נדרש ממנו.אלא מה אני דורשת מעצמי!וברגע שהוא ירגיש שזו הגישה ממילא הוא יעניק בלי סוף.הכול מתחיל מלהעמיד את הבן זוג במרכז ולא את עצמי.

הגברים - לא רוצים לעשות כלום בבית, אבל חוששים להודות בזה, שלא יתפסו כשוביניסטים/חסרי רגישות.

הנשים - מצפות שהבעל יטול חלק שווה בנטל, אבל לא רוצות להיתפס כמפונקות/פמיניסטיות.

אז כולם כותבים - ויכתבו - שזה 'גמיש' ו'תלוי' וכו'!

וזה לא נעצר בפורומים של רווקים נואשים, אלא ממשיך גם אחרי החתונה. ולכן, התוצאה בפועל היא שזה 'גמיש' ו'תלוי'!

אז מה שכולם כתבו - הוא גם נכון!

וואו, חפרתי...

אני ממש לא מפונקת וממש שוביניסטית (כלפי עצמי)

ואני מוכנה לעשות את כל ״תפקידי האשה״ בבית..

אבל טיפול בילדים זה חייב אבל חייב להיות גם על הבעל בצורה משמעותית!!!

ולא רק לבוא בערב לפני השכבת הילדים!!

לק"י

<צ>

חושבני שכדאי ומומלץ שעבודות הבית יתחלקו בין שני הזוג בצורה שמתאימה להם, ככה שהעול לא יפול על צד אחד.

במיוחד אם שניהם עובדים מחוץ לבית..

וגבר לא אמור "לעזור", הוא אמור לעבוד!

בדיוק כמו שלא אומרים שהאשה עוזרת לגבר בעבודות הבית..

יש למעלה שרשור נעוץ בשם "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו", תפתחי אותי ותלחצי על "רשימת שדכנים מתעדכנת"

קישור לשרשור עליה דיברה הרמוניה:

מדריך עדכני לפורום שלנ"ו - לקראת נישואין וזוגיות

אקרא, תודה !

לא, מעכשיו אתה חבר שלה ולכן כבר לא שייך לשאול 'האם את עדין רוצה להיות חברה שלי'. זהו נגמר אחי אתם חברים...

כלומר סיימתם פגישה ב"ה!

 למחרת שיחת טלפון 'מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה המבחן?'

תספר מה איתך לאן אתה הולך היום, ואיך היה לחזור אתמול אחרי הפגישה וכו'. 

אם תוכל להשתדל שהשיחה תהיה כמה שיותר ארוכה זה עוד יותר טוב (פשוט תקשקש איתה). 

ממש יש לך חברה בהיתר, תשתף ותספר.

זה שינוי עמוק בתפיסה אבל הוא מאד נכון ומשמעותי.

לדעתי לא נכון לצאת לפגישה בראש "ניגפש נראה איך זה האם יתאים או לא".

אלא יוצאים להיפגש עם החברה שלי.

אם חלילה חלילה לאחד מכם בשלב מסוים לא יתאים, אז אפשר וצריך לסיים את הקשר. 

אני אומר לך מנסיון תנסה כמה שיותר להיכנס לראש הזה.

בהצלחה רבה!! 

נכון, מסכים מאד.

תודה על הדיוק

זה נכון ולא נכון זאת אומרת זאת הגישה בהחלט של חברים ולא עוד זרים, אבל לגבי השאלה האם ממשיכים זה די משתנה יצאתי עם מישהי שגם אחרי רביעי ביקשה שאשאל...

נכון, זה טיפ שמקדם משמעותית. אבל- כשיוצאים בגישה כזאת אז אם מחליטים להיפרד צריך לעשות את זה עוד יותר ברגישות כי זה הרבה פחות צפוי ויותר כואב. זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום. לי עשו את זה ואני חושבת שאם זו ההתנהגות עדיף כבר את הגישה הראשונה. 

אכן מבין את העניין אבל לדעתי אם יוצאים בגישה הראשונה של הולכים לראות איך זה.. 

פשוט הרבה פחות מתקדמים כך וכל הזמן חושבים האם מתאים או לא, 

 וכתוצאה מכך מסיימים את הקשר על דברים קטנים שלא נכון לסיים את הקשר בגללם.

מסכים שזה קצת בום כזה, אבל כך זה סיום קשר, תמיד זה לא נעים ולא כיף לצד השני.

אם אני אחשוב לעצמי שאני בודק וגם זה מה שאשדר לה שאנחנו מנסים כזה, הרבה פחות סיכוי שנתקדם, והקשר יסתיים על דברים לא מהותיים.

אשמח לשמוע עוד דעות בנושא.

כן, קשה. נכון. אבל עדיף להתאמץ מלדפדף אנשים.

אם מה שאתה אומר זה: "אנשים יפגעו בדרך אבל זה המחיר לקשרים טובים", אז לא בהכרח... קשר טוב צריך להיות קשר טוב מהתחלה ועד הסוף. הוא לא צריך להסתיים בלא נעים, הוא צריך להסתיים באיחולי הצלחה כנים אחד לשני. אם עשית הכל ואין ברירה אז אין ברירה, אבל למה לא מלכתחילה לנסות לא לפגוע?

לא סתם אצל גויים כשזוג נפרד שואלים "מי זרק את מי?" כי זאת ההרגשה, כאילו בדקת אם טוב לך ואם לא אתה זורק ומתקדם הלאה. אצל יהודים זה לא עובד ככה. גם אם לא מתאים למישהו הוא משתדל לשמור על הכבוד של הצד השני..

גם בכל ההתנהלות של הקשר- לא למרוח, להיות גלוי. זה ואהבת לרעך כמוך.

ברור שיש לסיים ברגישות ובצורה הכי הכי מכובדת שיש!!

ובאיחולי הצלחה אחד לשני! 

אני אומר שמנסים להיות חבר אחד של השני כמה שאפשר, 

ואם בסוף לאחד זה לא מתאים אז לסיים בצורה יפה ומכובדת. 

אלא שאינני מסכים עם מה שכתבת "זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום."

 אני אומר כן נתנהג כמו חברים ובע"ה אם יתאים נתחתן, ואם חלילה לא אז לסיים בצורה מכובדת ביותר!

מסכים להיות גלוי במידת מה, אבל אם אני מספר ומשדר לעצמי ולה שאני מתלבט וחוזר על זה מידי פעם לדעתי הקשר יורד המון, 

אכן מסכים צריך הרבה חכמה ורגש. 

מסכימה שלא להביא לקשר את כל ההתלבטויות והספקות ולהתמקד בזה... לא לזה היתה הכוונה.

כשאמרתי "בבום" התכוונתי לאיך שהפרידה נעשית. וגם זה משתנה בהתאם לאורך הקשר. 

טוב שמחה שהבהרת

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

גם קראתי פעם שעשיית חסד (התנדבויות וכד') מסייעים לזה. זה הצד השני של חסד = מים. אם אני לא טועה. כדאי ל ברר.

יש ספר שאולי יכול להועיל: על חטא ותשובה - מאיר גרוזמן.

מאמינה שהרב ארז דורון, הרב פנגר ורבנים ברסלבים 

ועוד, מדברים על כך. אתה לא היחיד.

ולבקש על זה מהשם. קודם כל. אלא מה?!

"כל עוד האדם חי, אפשר לתקן!"

הכלב שבך לא שב על קיאו. יש שם חוסר וזו הדרך למלא אותו. במקום מלחמה ריקה כדאי לחפש מה מביא אותך לשם.

מה הצורך שלא מתמלא?

איפה בלו''ז?

לך תעשה ספורט בגינת כושר, לך לעשות יוגה (יתן לך זמן גוף חיובי!). אל תתעסק בכלל בדבר הזה. גם לא כשאתה נחשף אליו. פשוט לעסוק בחיובי.

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

ויופי יכול להיות סימן לטיפוח גם קומה זקופה סימן לביטחון

גוף מחוטב סימן לאחריות והערכת הגוף שהקב"ה נתן לנו

ולבוש נאה סימן לנימוס ואצילות אם נובע ממקורות טהורים

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי

אבל גם אני רואה שהייתי צריכה את הנסיונות כדי להגיע לנישואין ממקום בריא...

אז לא יודעת.

אבל אני עדיין מנסה להבין האם היא מתנה או רק המתנה