שוב כמו טיפשה את מערבבת את המושגים- "חרדי" ו"יהודי" כאילו חד הם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
ועכשיו אני אסביר לך על התרבות, כי אני לא כל כך עייפה, ונראה לי שלהשתגע קצת יותר רחוק ממני, ביחס לאתמול.
שנינו יהודיות. יונקות מאותה התורה. אני אנסה להביא, או לנסות להביא את הדעה שלך ביחס לתורה, ולתרבות, ואח"כ, אביא את שלי. תראי בעצמך מה מתקבל על הדעת ומה לא.
מבחינתך, כבת לעם הנבחר, לעם היהודי, את נדרשת לקיים את התורה- שהיא סוד קיומך (?). את גם טוענת, שהתורה היא "קרדום לחפור בו" ותו לא. את מאמינה שהתורה היא קובץ חוקים, מובנים, או לא מובנים, ועלייך מוטל הביצוע. את יונקת את המוסר שלך מכל מיני גויים מגויים שונים, ומייחסת לתורה חשיבות של אך הלכה פרקטית.
"ולנו את משמר", את מקפידה לחשוב שמה ששומר עלינו ומגן עלינו זו אך התורה.
***
אני מאוד לא אוהבת את האימרה של ההוא: "מעטים ממנו חיים באמת, רובינו פשוט קיימים", ומסיבות שונות, ויש לי על כך מאמר שלם. אבל כאן, כשאת מציגה את הציטוט הזה,ומאמינה שפוטה שלו-
אל תוך תוכנו חודרת, לטעת חיים לעד.
ובאמת מענין אותי אם את חושבת שהתפישה שלך המטורללת בתורה היא זו שנוטעת בך חיים, או שמא משהו עמוק יותר, בסיסי יותר, כמו הא-לוקים שלך, שבו את וודאי לא מפקפקת (?).
"התורה כוללת כל הטובות שבעולם"(מקור? לא משנה, כי יש אלפי ציטוטים זהים לכך בכתוב)
לשיטתך אין בה טוב, כלומר, אולי לפעמים תוכלי למצוא בה טוב, אבל תכלס, היא מדירת נשים (לא קשור לכאן;)
היא ימנית קיצונית (את לא יודעת את זה עדיין) לפעמים היא חסרת מוסר בסיסי, חסרת דרך- ארץ (במובן העמוק)
ואת אוחזת בה אך משום חובתך כיהודית.
"התורה" היא שם רחב מאוד לאלפי כתבים עתיקים אין נמצא בעולם כמשמעותם, וכעומקם הרב, כתבים של "דאורייתא" ושל "דרבנן", אלפי ספרים וכרכים מיליוני דפים ומילים. דמייני.
דמייני את עצמך אוחזת בה, כמו חוט קטן שנתפש על איזה חתך בציפורן שלך, הוא תכף הולך להיקרע.
ריאליות. התפישה היחידה שלך התורה, זה שאת יהודית. או חרדית, כפי בלבול המושגים אצלך. אין לך בה אהבה ולא מוסר לא דרך ארץ ולא תרבות. היא אך קובץ חוקים לא מובן המחייב אותך. תחכי לרגע שהחוט יקרע הציפורן תיתלש בכאב ואת תצנחי מטה מטה רחוקה כל כך מ"התורה".
ועכשיו לשיטתי, לאחיזה *שלי* ב"תורה" שאת כה מרבה לדבר בשמה.
שוב.
"התורה" היא שם רחב מאוד לאלפי כתבים עתיקים אין נמצא בעולם כמשמעותם, וכעומקם הרב, כתבים של "דאורייתא" ושל "דרבנן", אלפי ספרים וכרכים מיליוני דפים ומילים.
היא כוללת צדק חוק ומשפט. היא כוללת התמודדות עם טוב ורע. היא כוללת אלפי התבטאויות של מוסר ודרך ארץ. היא כוללת פרקטיות, הלכה למעשה. היא כוללת סיפורים אגדות ומדרשים, היא אוצרת בתוכה אלפי שנות "היסטוריה" מפוארות ומטלטלות, היא כוללת תיעוד חד משמעי של כל אבות אבותיך, והתנהלותם, כן. גם במלחמות. היא כוללת התיחסות לפורקי העול. היא כוללת התיחסות לכלכלה, היא כוללת במה גדולה , שמאירה אותה באור האמיתי והיסודי שלה: חירות.
ואני אומרת לעצמי: דמייני. **** יקרה. דמייני את עצמך, אוחזת בתורה. ואני מדמיינת. המחזה שעולה לי רחוק מאוד משלך. אחיזה בלתי ניתנת לעירעור, פיזית!
אני בת לעם היהודי, ואני אצטרך להתאפק מלא להעתיק לך לכאן ציטוט יפהפה של ד"ר זאב מגן, ועל כן, הרי הוא לפנייך.
."..אם תתחבר באופן פעיל ועמוק לכל זה -"(כאן הוא מתאר את השיתלשלות עם ישראל במשך כל הדורות ואת יופיה הזך והאין סופי של היהדות בעבר הווה ועתיד) .." כשאתה שומר בו בזמן בעקשנות תקיפה על האינדיבידואליות שלך - אתה אכן תצא נשכר. בדרך זו, תוסיף ממדים שכליים ורגשיים לאין שיעור לחייך, כשאתה סופג, מתיך ויוצק בצלמך את הפירות של אלפי שנות מחשבה יהודית מתפתחת ורוח יהודית גועשת; אתה תלמד את עצמך את התחביר ואת אוצר המילים של שפה קדומה וקיימת לעד, שבעזרתה תוכל לתקשר עם כל מה שיצר אותך ועם כל מה שאתה בסופו של דבר תיצור; ותשתתף במסע בן ארבעת אלפים שנה של מאבק פרוע והתעלות אדירה, של הקרבה שלא תתואר ויופי שלא יסולא, הרפתקה שלא מזמן לובתה וקמה מן העפר במפץ יפעה וזוהר שלא היה כמותו בתולדות האנושות כולה: תקומת ישראל בארצו.
השראתו של עם שמעולם לא נכנע תמלא את ריאותיך, ותדחף אותך לגדולות. באורו תראה אור, מכוחו תשאב אמונה, מענותו תלמד לכאוב באמת, מהצלחותיו ומכישלונותיו תשכיל, על כנפיו תמריא למרחבי עולם, בנצחיותו תחיה חיי נצח. ולבסוף תבער, תבער בלהט ובקדחת ובעוצמה ובתשוקה של עמנו ישראל החי וקיים, הסנה הבוער ואיננו אוכּל.
****
אני חושבת שהציטוט הזה מתאר בדיוק נמרץ את תחושותי כיהודית, את תפישתי לתורה, וגם להלכות, ולתרבות.
כל הציטוט הזה, כולו רק נגיסה קטנה בדבר הענק הזה, התרבות של היהדות. זו פיסה קטנטנה שהוא מתאר אותה יפהפה: ואני לא מתאפקת, ולכן אעתיק שוב:
..."אם רק תרצה, תוכל לנצל את מינוי הקבע שלך כדי לשלוח את זרועותיך ולגעת במקומות ובמאורעות, בעידנים ובזמנים. אין זו יכולת הנקנית בלימוד או בקריאה בלבד (למרות שזהו מרכיב חיוני, אני ממהר להדגיש), אלא בראש ובראשונה היא תוצאה של קשר, של השתייכות, של אהבה עזה. אם תקשור גורלך בגורל עמך - אזי אתה היית שם. רבת את ריביו, דנת את דיניו, כאבת את כאביו, שמחת את שמחותיו, בכל דורותיו ובכל מושבותיו.
רעית צאן עם רחל, והושלכת לבור עם יוסף; יגעת בפרך תחת שלטון פרעה, ויצאת לאור גדול עם משה; שרת במדבר עם מרים, והפלת חומות עם יהושע; הבאת ביכורים והנפת תנופה בהר המוריה, ושתית את דברי אליהו בהר הכרמל; מוטטת את הבית על הפלשתים עם שמשון, וביכית את בתולייך עם בת יפתח; לחמת נגד פרשי חצור בהנהגתה של דבורה, ורקדת לפני הארון העולה ירושלימה עם דוד; הוגלית לנכר עם ירמיהו, ותלית את כינורך ובכית על נהרות בבל; התרסת נגד נבוכדנצר עם דניאל, והבסת את האימפריה הפרסית עם אסתר; ביקשת לגעת באינסוף עם שמעון בר יוחאי, והתעמקת בהלכה בכרמי יבנה עם אלעזר בן ערך; היית עם יהודה המכבי במודיעין, עם הקנאים במצדה, עם עקיבא במרתף העינויים, ועם בר כוכבא בביתר; התמסרת לתורה בסורא ובפומבדיתא, והתפלספת ליד שפת הנילוס עם חוגו של בן מימון; נצלבת במסעות הצלב על הצלב שלא נישקת, ונשרפת על עקשנותך באוטו-דה-פה בספרד; יצאת לשדות צפת לקראת כלה עם האר"י, ונכנסת לצריפי גליציה לחפש את שלהבת הבעל-שם-טוב; רדפת רזים בפאס עם "אור החיים", ונרדפת בידי ההמון בפרהוד בעירק; נסת מפני "המאות השחורות" בערבות אוקראינה, והתקוממת עם אנילביץ' בגטו ורשה; נורית עם משפחתך ביערות פולין, וחפרת את קברך ונרצחת בבאבי יאר; החיית את שפתך שמתה, אזרת עוז ודלית כוחות מחודשים, חזרת לעצמך וחידשת את הברית, קמת כלביא וחצבת את חירותך על ההרים והגבעות של ארצך הישנה-חדשה.
במשך כל הזמן הזה והרבה יותר, אתה היית שם איתם - והם נמצאים כאן איתך. זוהי כוונת ההגדה של פסח כשהיא מצווה: "בכל דוד ודור, חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". זהו המניע של התלמוד כשהוא לוחש - בהתבססו על פסוק האומר דרשני - שהיינו כולנו נוכחים בתחתית הר סיני, לפני יותר משלושת אלפים שנה. וזוהי, בעיניי, המשמעות העמוקה והמניע הרגשי היסודי העומדים מאחורי המושג - שהונהג בעולם על ידינו - של תחיית המתים באחרית הימים. נראה לי, שמבחינות מסוימות אהבנו זה את זה כל כך, עד שלא יכולנו להשלים עם הרעיון שלא תהיה לנו - לכולנו, בכל הדורות ובכל המקומות לאורך כל תולדות ישראל - ההזדמנות והתענוג להיפגש כולנו מתישהו ופשוט לבלות קצת "זמן איכות". אל דאגה, פיזמו חז"ל (עם דיאנה רוס): יבוא היום, ונהיה ביחד...
************************
זוהי תפישתי ביהדות. חד משמעית. האם היא תואמת את מה שאת ניסית לייצג?
תציבי את 2 התפישות אחת למול השנייה. התפישה שזאב מגן כה הרבה לכתוב בשבחה ובמשמעותה, והתפישה שלך שלפתע קיבלה מימד כה חסר משמעות, תפישה של אך "הלכה פרקטית".
...
מה יותר מתקבל על הדעת?
...