עבר עריכה על ידי שאלה בעלמא בתאריך י"ב בסיון תשע"ג 15:15
להגיד על יעקב אבינו הקדוש,שהיה מרכבה לשכינה, שבחר את אשתו רק על סמך מראה בלי התייחסות למידות ואישיות, זה הופך אותו ואת התורה לרדודה ושטחית כ"כ.
מה שמעניין הוא,
שחוץ מהמדרש שהבאת, עוד בתורה..מה שמוזכר על האימהות מתוך כל התכונות- הוא היופי:
"הנה נא ידעתי כי אישה יפת מראה את" (בראשית יב,יא)
"והנער טובת מראה מאוד" (בראשית כד, טז)
" ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה" (בראשית כט, יז)
רבי יהונתן אייבשיץ כותב ביערות דבש (ח"א,ד)
שבמציאות הקדושה של פעם, לא היה פער בין החיצוניות לפנימיות
ואם אדם מתואר כאדם יפה, זה מעיד על פנימיות יפה.
היופי היה ביטוי לתוכיות האדם.
כשרבי יוחנן ביקר את רבי אלעזר בן פדת שישב בבית חשוך,
על מה בוכה רבי אלעזר?
"על האי שופרא דבלי בארעא"
לא על הילדים שמתו לר' יוחנן,
לא על הגדלות בתורה..
על היופי?!
אלא- כנראה שהיופי הינו מעבר למבט השטחי שלנו.
"אבל ריו"ח ששופריה העידה על האור האלקי שהי' חופף גם כל גופו, שהי' גופו זך וטוב, ובו התעצמה הצורה השכלית בחמרו. ע"כ בכו על האי שופרא דבלי בעפרא..." (עין איה ברכות לז)
בע"ה אנחנו הולכים ומתקדמים לחזור למצב הבריא
שהיופי ישקף ויבטא את תוכיותנו.
"ודור יקום וחי
ישיר ליופי וחיים
ועדנה בלי די
יינק מטל שמים"
(לחשי ההויה, הרב זצ'ל)
"חכמת אדם תאיר פניו" (קהלת ח,א)
הרב כותב על העניין הזה באורות התחיה:
" כשכח ישראל גדול ונשמתו מאירה בקרבו בהופעה וענפיו המעשיים מתוקנים, בסדור מלא, בקדושה ביחוד ובברכה, במקדש וממשלה, בנבואה וחכמה, אז ההתרחבות לצד החול, לענוגי החושים הרוחניים והגשמיים, להצצה חדירית ופנימית לתוך חייהם של המון עמים ולאומים שונים, למפעליהם וספריותיהם, התגברות עז החיים הטבעיים, כל אלה טובים הם ומסוגלים להרחיב את אור הטוב, והתחום ארוך הוא: י"ב מיל כמחנה ישראל כולו, הכופל באמת את כל העולם באיכותו, "יצב גבולות עמים למספר בני ישראל". משחשך האור, משגלתה שכינה, משנעתקו רגלי האומה מבית חייה, החל הצמצום להיות נתבע. כל עז חילוני עלול להיות לרועץ, כל יופי טבעי וחשקו עלול להאפיל את אור הקדש ותם הטהרה והצניעות, כל מחשבה שלא נתגדלה כולה במחנה ישראל יכולה להרס את סדר האמונה והחיים הישראליים, כל שמינות קטנה מביאה לידי בעיטה. מכאן באו העוצב והסגוף, הקדרות והפחדנות, וביותר ממה שפעלו אלה על החיים הגשמיים פעלו על החיים הרוחניים, על רוחב המחשבה, על תעופת ההרגשה, עד אשר יקיץ הקץ, שקול קורא בכח : הרחיבי מקום אהלך, ויריעות משכנותיך יטו, אל תחשכי, האריכי מיתריך ויתדותיך חזקי, כי ימין ושמאל תפרוצי וזרעך גוים יירש, וערים נשמות יושיבו". והתחום של אלפים אמה הקצר הולך הוא ומתרחב, כמדת ישועתן של ישראל, שהולכת ואורה קמעא קמעא." (אורות התחיה, טו)