זה לגמרי יכול להספיק, למעט מקרים שאדם יכול להיגעל ממראה מסויים, ואם יפגישו אותו או אותה עם אדם כזה יכולה להיגרם עוגמת נפש רבה לשני הצדדים..

לשאול את השדכן אם האף שלה אכן נמצא באמצע הפרצוף כנהוג,ולהפגש בשמחה. אם הוא יאהב אותה הוא יאהב גם את המראה שלה. 

אם זה מישהו שחשוב לו מראה חיצוני (גם של עצמו, גם של הבית, גם של כל הסביבה..) אז הוא לא יתחבר למישהי שהמראה שלו לא משו..

גם כי הוא לא יתן לזה הזדמנות לקרות..

וגם בגלל שזה האופי שלו..

כדי לדעת לקראת מה אתה בא אבל עם כל ההסברים שתתנו על חשיבות היופי מהתורה וכו'.. 

תנסו לחשוב רגע עם עצמכם, אם אתם לא הכי יפים, איזו הרגשה זאת שפוסלים אותך בגלל זה. איזה תסכול. אני הייתי נעלב. במה אני אשם (או אשמה) באיך שאני נראה?! זה ממש לא "פייר" בשפה קצת ילדותית..

אז יש מקום לזה אבל זה שולי וצריך לשים בפרופרוציה. סוף כל סוף שקר החן והבל היופי, התמונה תשתנה אחרי 20 שנה או 30  וכמה ילדים סביר שהיופי יחלוף. ואז על סמך מה תמשיך את הקשר?!  

כל הזמן, מה יקרה אחרי ההריונות, שאחריהם אולי היא כבר לא תהיה דוגמנית על? תזרוק אותה?

מה יקרה בגיל 40 כשהיא תתחיל להתקמט, תחפש משהי אחרת?

אם למישהו מפריע מאוד משהו מסויים כמו שיער ג'ינג'י/שחור או גובה נמוך מאוד/גבוה מאוד או משהו אחר שהוא סובייקטיבי, בתור הבחורה, היית רוצה לצאת איתו בידיעה שהוא נרתע ממך כי יש לך שיער שחור? או שהיית מעדיפה שלא יבזבז לך את הזמן?

*אני לא מביעה עמדה האם זה טוב או לא לראות תמונה לפני, יש לזה יתרונות וחסרונות ועוד לא גיבשתי דעה מוצקה בעניין...

יבין שזה לא בשבילו,

במקרה הטוב ישאר איתך שם שעתיים-שלוש רק כדי לא לפגוע

במקרה הפחות טוב ימציא סיבה למה הוא נוטש אותך

אני אישית לא מבקש תמונה

כי אני מצליח לראות יופי כמעט בכל אדם בישראל, ואני יודע שרוב הסיכויים שזה לא יפול אצלי על מראה

אבל יש כאלה שעדיין לא במדרגה הזאת

וצריכים יופי חיצוני כדי לקדם את הקשר, וזה מובן

אני באמת לא מבין מה ההתנגדות הגדולה שיש לבנות בעיקר בקשר התמונה

אומרים לכן לבחור את התמונה

תבחרו את התמונה הטובה

לכל אחד יש תמונה טובה (ואם אין, כנראה שזהו המראה שלו והגיע הזמן שיעבוד על זה שיקבל את עצמו כמו שהוא)

הרי גם ככה בדייט הוא יראה אותך

אז למה לא לחסוך עוגמת נפש

אני מתקשה להבין

בד"כ זו לא נקודה ספציפית (צבע, סוג שיער), אלא מראה כללי.

ואת זה א"א להעביר במילים.

לק"י

חוץ מזה, שאם המראה מעניין את הבנאדם יותר מידי לדעתי- אני מוותרת עליו..

לק"י

לא יודעת, ככה אני מרגישה.

למען האמת, שנושא הצניעות די בוער אצלי (אני לא מתכוונת להלכות צניעות).

ואל תגידו לי שגם בפגישה עצמה מסתכלים על האשה- כי אז זה לא רק להסתכל, זה כל השיחה וכו'.

לא יודעת, אבל זאת ההרגשה שלי.

אני ממש לא מסכים עם מה שכתבת.

אם היית טוענת שתמונה אינה משקפת את המראה במלואו, מכיוון שהתמונה נותנת תמונת מצב קפואה, ויותר מכך, מפני ששפת גופו ואופיו של אדם הם בעלי השפעה של ממש על מראהו, וזה לא משתקף בתמונה (אני אישית מאד מחזיק מהטיעונים האלו) - הייתי מסכים.

אבל את יוצאת נגד מבקשי התמונה באשר הם, ונשמעת גם נימה של זלזול במייחסים חשיבות רבה מדי למראה חיצוני. אז אני אבהיר משהו: בנים שונים מבנות. יצרם של בנים חזק בהרבה משל בנות. נדמה לי שזה לא סוד. מי שיצרו חזק יותר, זקוק למשיכה פיזית חזקה יותר. לא סתם נבראו הבנות יפות מהבנים. כי בלי זה, הבנים לא היו רוצים להתחתן אתן. חד וחלק.

ולכן, בנים שמים דגש יותר גדול מבנות על המראה החיצוני. ובצדק. זוהי לא רדידות. זהו טבע אנושי בסיסי ובריא. ואני חושש שזה דבר שאין לנו דרך להסביר לכן. הדבר דומה לנסיון להסביר את טעמו של יין הונגרי למי שלא טעם אותו מעולם...

אז הבנים שמבקשים תמונה הם לא רדודים. הם סבורים שניתן להסיק מסקנות החלטיות לגבי המראה מתמונה. ולשיטתם, הם צודקים שהם מבקשים תמונה. אם יש מראה מסוים שברור להם שהם לא יוכלו להסתדר איתו, לטובת שני הצדדים עדיף שזה יחסך מראש.

ולחשוב שתיאור מילולי יכול לסנן מקרים של מראה בעייתי, או שיש מקום להשוואה בעניין הזה בין תמונות של בנות לשל בנים, מוזר ומופרך לדעתי.

וברצינות: מז'תומרת ש"הבנים צריכים להתגבר על זה"?

להפעיל את השכל.

כבר התווכחתי פעמים רבות על העניין הזה ואין לי הרבה מה להוסיף. אני רק מופתע שבשרשור הזה דווקא כמעט לא תקפו אותי.

בהקשרים שונים.

ואני לא בטוח שיש פה חוסר איזון גדול בין גברים לנשים

פשוט בנות עושות יותר רעש חחח

ואני חולק.

ה"דפקה" הזאת היא חלק מיצירתו המושלמת של הקב"ה. גם אם אנו נדרשים לרסנו, יש סיבה שקיבלנו אותו.

כדאי לראות מי עוד בחר את אשתו רק על סמך מראה:

" אין לך נאה מן רחל, ובשביל נויה בקש יעקב לישא אותה". (מדרש תנחומא, פרשת ויצא)

לא מידות, לא אופי, לא דוסית אבל פתוחה, לא שנתיים שירות בנופי עזרא. נויה ותו לא.

אפילו אני לא מקצין עד שם. ובכל זאת, יש כאן אינדיקציה מאד ברורה לגבי היחס הנכון למשיכה חיצונית.

שתצליח באמת לרסן את זה כמו שאמרת.
אל תביא ראיה ממדרשים, זה לא תופס מים.
היחס הנכון למשיכה חיצונית הוא שיהיה משני מאוד למשיכה הפנימית ואנחנו לא חפרנו על זה כאן אלא דיברנו על בקשת תמונה לפני הדייט הראשון- אקט טכני למדי שבעיני פסול.

שהוא יחס אחד שלם...

להגיד על יעקב אבינו הקדוש,שהיה מרכבה לשכינה, שבחר את אשתו רק על סמך מראה בלי התייחסות למידות ואישיות, זה הופך אותו ואת התורה לרדודה ושטחית כ"כ. 

מה שמעניין הוא,

שחוץ מהמדרש שהבאת, עוד בתורה..מה שמוזכר על האימהות מתוך כל התכונות- הוא היופי:

"הנה נא ידעתי כי אישה יפת מראה את" (בראשית יב,יא)

"והנער טובת מראה מאוד" (בראשית כד, טז)

" ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה" (בראשית כט, יז)

רבי יהונתן אייבשיץ כותב ביערות דבש (ח"א,ד)

שבמציאות הקדושה של פעם, לא היה פער בין החיצוניות לפנימיות

ואם אדם מתואר כאדם יפה, זה מעיד על פנימיות יפה.

היופי היה ביטוי לתוכיות האדם.

כשרבי יוחנן ביקר את רבי אלעזר בן פדת שישב בבית חשוך,

על מה בוכה רבי אלעזר?

"על האי שופרא דבלי בארעא"

לא על הילדים שמתו לר' יוחנן,

לא על הגדלות בתורה..

על היופי?!

אלא- כנראה שהיופי הינו מעבר למבט השטחי שלנו.

"אבל ריו"ח ששופריה העידה על האור האלקי שהי' חופף גם כל גופו, שהי' גופו זך וטוב, ובו התעצמה הצורה השכלית בחמרו. ע"כ בכו על האי שופרא דבלי בעפרא..." (עין איה ברכות לז)

בע"ה אנחנו הולכים ומתקדמים לחזור למצב הבריא

שהיופי ישקף ויבטא את תוכיותנו.

"ודור יקום וחי

ישיר ליופי וחיים

ועדנה בלי די

יינק מטל שמים"

(לחשי ההויה, הרב זצ'ל)

"חכמת אדם תאיר פניו" (קהלת ח,א)

הרב כותב על העניין הזה באורות התחיה:

" כשכח ישראל גדול ונשמתו מאירה בקרבו בהופעה וענפיו המעשיים מתוקנים, בסדור מלא, בקדושה ביחוד ובברכה, במקדש וממשלה, בנבואה וחכמה, אז ההתרחבות לצד החול, לענוגי החושים הרוחניים והגשמיים, להצצה חדירית ופנימית לתוך חייהם של המון עמים ולאומים שונים, למפעליהם וספריותיהם, התגברות עז החיים הטבעיים, כל אלה טובים הם ומסוגלים להרחיב את אור הטוב, והתחום ארוך הוא: י"ב מיל כמחנה ישראל כולו, הכופל באמת את כל העולם באיכותו, "יצב גבולות עמים למספר בני ישראל". משחשך האור, משגלתה שכינה, משנעתקו רגלי האומה מבית חייה, החל הצמצום להיות נתבע. כל עז חילוני עלול להיות לרועץ, כל יופי טבעי וחשקו עלול להאפיל את אור הקדש ותם הטהרה והצניעות, כל מחשבה שלא נתגדלה כולה במחנה ישראל יכולה להרס את סדר האמונה והחיים הישראליים, כל שמינות קטנה מביאה לידי בעיטה. מכאן באו העוצב והסגוף, הקדרות והפחדנות, וביותר ממה שפעלו אלה על החיים הגשמיים פעלו על החיים הרוחניים, על רוחב המחשבה, על תעופת ההרגשה, עד אשר יקיץ הקץ, שקול קורא בכח : הרחיבי מקום אהלך, ויריעות משכנותיך יטו, אל תחשכי, האריכי מיתריך ויתדותיך חזקי, כי ימין ושמאל תפרוצי וזרעך גוים יירש, וערים נשמות יושיבו". והתחום של אלפים אמה הקצר הולך הוא ומתרחב, כמדת ישועתן של ישראל, שהולכת ואורה קמעא קמעא." (אורות התחיה, טו)

אז אני לא יכול לקבל את דבריך. הן במקורות והן בעינינו החומריות רואים שאין קורלציה בין מעלה רוחנית לנוי חיצוני. בקצרה ממש אציין מחד את אבשלום, עליו העיד הנביא שהוא היה יפה תואר, "אשת יפת תואר" המוזכרת בתורה שהיא גויה עובדת עבודה זרה, הכתוב "נזם זהב באף חזיר, אשה יפה וסרת טעם" שמכחיש במפורש את הרעיון הזה, ומאידך את רבי יהושע בן חנניא שהתלמוד העיד על כיעורו (תענית דף ו עמוד ב), וכן אסתר "ירקרוקת היתה" (מגילה דף יג עמוד א). כל זה ללא בדיקה מעמיקה, שמן הסתם תעלה עוד הרבה דוגמאות סותרות.

על פניו הגישה של חז"ל לנוי חיצוני כשלעצמו הוא יחס חיובי. הם תקנו ברכות מיוחדות לברך על הנוי ("שככה לו בעולמו" - עבודה זרה דף כ עמוד א, וראה בתוספות שם שהביאו מהירושלמי שמברכים אפילו על "חמור וגמל נאה", אשר מעלתם הרוחנית ידועה...), דרשו מהכתוב "זה אלי ואנוהו" להתנאות במצוות (שופר, לולב וספר תורה נאים - שבת דף קלג עמוד ב), המליצו על דירה נאה, אשה נאה וכלים נאים המרחיבים את דעתו של אדם (ברכות דף נז עמוד ב) ואמרו עוד ש"אשה יפה - אשרי בעלה, מספר ימיו כפליים" (סנהדרין דף ק עמוד ב).

אני חושש שהניסיון להפוך את היופי הטבעי לדבר שלילי שאין לו חשיבות אלא אם כן הוא תוצר לוואי של מעלה רוחנית יסודו בגישות נוצריות ידועות. בקצרה תוכל לראות את הגישה הזאת אצל הרב עמיטל, כאן (ושים לב שהוא מצטט ומבין את המדרש שציטטתי בהתחלה כמוני):

http://www.etzion.org.il/dk/5766/1031mamar1.html

לגופו של עניין, אדם צריך להרגיש חיבה פיזית כלפי אשתו. ולכל אחד יש מראה שהוא לא יכול להסתדר איתו. אני אישית סבור שתמונה לא משקפת נכונה את המציאות. אבל מי שבטוח שכן, מה רע בזה שהוא חוסך מעצמו וממישהי אחרת דייט מיותר? האם כל המתחסדים כאן באמת לא פוסלים לעולם על מראה? למה להפוך את האנשים האלה ל"פגומים רוחנית"? איפה הפגם ההגיוני בהלך המחשבה שציינתי? לא ראיתי טענה רצינית אחת עד עכשיו.

ושוב, בנות הן לא ראייה לבנים. יש שוני שאי אפשר להסביר במילים. ובן שאומר שהמראה לא יפריע לו אם מכל בחינה אחרת היא מדהימה, אין לי ספק שהוא משקר.

מראה מורכב מהרבה יותר מצבע עיניים/עור וכו'. לכן זה גם לא ניתן לתיאור. לתמונה עדיפות ברורה על תיאור מילולי, ולא כל מה שאי אפשר לברר בעל פה הוא דבר שקטנוני לפסול עליו.

הייתי סותר את עצמי. הרי אמרתי שמדובר בדברים שאין דרך לתאר במילים...

השאלה היא למה האלה שחולקים עלינו וחושבים שאפשר לראות בתמונה הם פחות טובים, למה את "מורידה להם נקודות"...

שכתבת:

"כדאי לראות מי עוד בחר את אשתו רק על סמך מראה:

" אין לך נאה מן רחל, ובשביל נויה בקש יעקב לישא אותה". (מדרש תנחומא, פרשת ויצא)

לא מידות, לא אופי, לא דוסית אבל פתוחה, לא שנתיים שירות בנופי עזרא. נויה ותו לא."

זו בלבד הייתה כוונתי,ותו לא.

כאב לי(באמת) שלקחת את יעקב אבינו הקדוש, 

והפכת אותו לאדם שבוחר אישה רק בגלל שהיא הייתה יפה.

וניסיתי להסביר למה כשיעקב אבינו בוחר אישה ע"פ נויה זה לא כמו שאנחנו מבינים.

מכיוון שהראייה של יעקב היא לא ראייה שלנו, והיופי של אז,במהותו, הוא לא כמו היופי של היום.

 מקווה שהובנתי..

ולדעתי אין שום בעיה לומר שהמראה החיצוני שיחק תפקיד משמעותי ומרכזי ברצונו של יעקב לשאת את רחל. מההבנה שזה היה שיקול יחיד ממש גם אני הסתייגתי, כפי שכתבתי במפורש. אבל "כשיעקב אבינו בוחר אישה ע"פ נויה זה לא כמו שאנחנו מבינים" - לא מסכים. הבהלה מאמירה כזו נובעת מרתיעה בהכרה בערך החיובי של היופי, ולדעתי יסודו בהשפעות חיצוניות. ובדיוק לנקודה הזאת הרב עמיטל התנגד במאמרו הנ"ל.

כי ברגע שאנחנו באים ומייחסים ליעקב אבינו כזו שטחיות, 

אז מה כבר יעקב אבינו הופך להיות בשבילנו?!

אדם שכ-ל מ-ה שאכפת לו, וכל מה שהוא מצא ברחל זה היופי החיצוני?

ולא הצלחתי להבין למה הסתגיית מכזה פירוש,

הרי אם אתה כבר מפרש את המדרש כפשוטו,אז לך על זה עד הסוף- "בגלל נויה",לא?

יעקב בחר את רחל, כי מה שהוא מצא בה זה יופי.

לא היה אכפת לו המידות, ולא שום דבר אחר.

השיער היפה,העיניים,הגובה,וצבע העור של רחל אימנו הקדושה-

זה מה שגרם ליעקב לרצות את רחל.

מיותר להוסיף כאן <צ>

[אגב- זה אחלה מסר להעביר לילדים בפ"ש הזו-

איך וע"פ מה לבחור אישה]

והבהלה מהאמירה הזו לא נובעת משום השפעות חיצוניות אצלי,

אלא מהערכה והערצה לאבות הקדושים,והצנועים, והבנה שהם היו גדולי עולם

ומרכבה לשכינה,

ולא אנשים רדודים שמה שאכפת להם זה יופי.

ומכאן הדרך להפיכת שיקול המראה לעיקרי אך לא בלבדי לא קשה.

ואתה מתעקש לקרוא לזה שטחיות. אם תראה ביופי משהו חשוב ובעל ערך, תהייתך תעלם.

תסביר לילדים שבניגוד לנצרות שראו בטבע האנושי אם כל חטאת והטיפו להתנזרות ממנו, היהדות גורסת שהטבע הוא דבר קדוש שהקב"ה נטע בנו ושעלינו להשתמש בו לקדושה ולא להיבהל ממנו. לדעתי, אחלה מסר.

יעקב אבינו בחר את רחל,בגלל המראה?

זאת אומרת שיוצא מדבריך:

היו ברחל אימנו מידות טובות והיא הייתה צדיקה, והיא גם הייתה יפה.

למה יעקב בוחר אותה?

לא בגלל המידות הטובות ולא בגלל הצדיקות, אלא בגלל יופיה.

יוצא מכך, ש- מה בעל ערך יקר יותר,

המידות/היופי?

היופי, שהרי זה מה שגורם ליעקב להכריע,לא?

שהמידות (האופי, לדעתי יותר מדויק) יותר חשובות. אני לא חושב שהמדרש מתייחס לשאלה הזאת. אולי היופי היה רק מניע ראשוני, שגרם לו לברר יותר לעומק אצל לבן (כל מה שהוא אומר, אז הפוך...). ויתכן שמה שהניע אותו לבחור אותה מבין בעלות מידות אחרות (לאה?) היה נויה. הכל אפשרי. לא נראה שאפשר להוציא משהו מהמדרש בהקשר הזה.

אבל נקודה אחת ברורה לדעתי: היופי שיחק תפקיד מכריע, ואין בזה רע. זה גם הדבר היחיד החשוב שרציתי להוציא מהמדרש, ולדעתי בכל מקרה הוא נובע ממנו.

כשלעצמי אני חושב שההגדרה הכי מדויקת לשיקול של המראה הוא שהוא השיקול האחרון מבין השיקולים החשובים. ונובע מכך שכרונולוגית, הוא צריך להיות אחרון. לכן אני חושב שגם מי שרוצה תמונה, צריך לבקש אותה לאחר הבירור. אבל דעתי לא חשובה כאן.

שונה מהותית מהיופי היום?

ובכללי, זה בכלל לא עובד בצורה של חשבונות, יופי על פני אופי וכו'... 

אלא כך לדעתי...>>>http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t538731#6041920

כל הדיון ב"מה יותר ממה" נשמע לי לא מציאותי, אלא אולי אצל אדם רדוד ביותר, שמחשבן את זה שיופי עדיף לו על פני אופי... שטחיות נדירה.

אצל אדם נורמלי אין חשבון של "יש לה כך וכך חסרונות אבל היא יפה אז שווה לי ואתחתן איתה".

שבזמן האבות הק' היופי היה השתקפות וביטוי של תוכיות הנפש, והיום לצערינו לא, ובע"ה אנחנו מתקדמים למצב הזה שיחזור.. ולכן אם האמהות מתוארות כנשים יפות, התורה לא באה להגיד לנו שהם היו מלכות היופי, אלא שהאימהות הק' היו יפות בתוכיותן ובמידותיהן. כך נראה לענ'ד.

"אך זהו מפני הטבעי, שהוא מחמת המזל, אבל מי שהוא למעלה מהמזל ואין עניינו תלוי במזל, פשיטא שאין בכל זה ראיה, ואדרבא ודאי שגופו יותר בהיר בשחקים, ועל זה נאמר "חכמת אדם תאיר פניו" ולכן הראשונים שהיו למעלה מהמזל, היו בעלי תואר ויפי למאד, אומנם כאשר גלינו בעוונתינו הרבים...ולכך הראשונים היו כפני חמה, ולא רבי יהושע בן חנניה שהיה אחרי החורבן." [המשפט המודגש מתרץ את מה שפסימי ריאלי שאל על כך ש שר"י בן חנניה תואר בגמ' כאדם לא יפה..] (יערות דבש, ח"א דרוש ד)

את יכולה לומר רעיונות יפים ונכונים, ועדיין, פשוטו של מקרא היה..

כן, יופי רגיל, מה לא מוסרי או לא נעלה בזה? לא ברור...

ב. אם לא שמת לב, לא אני אמרתי את הרעיון הזה, אלא רבי יהונתן אייבשיץ.

ג. גם אין מקרא יוצא מידי פשוטו בפס'  "ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים" (זכריה יד,ד)? הפסוק מוסב על הקב"'ה.

ועוד הרבה דוגמאות לפסוקים שאם אנחנו נבין אותם כפשוטם, ייצא שאנחנו מגשימים את הקב"ה, (יד ה, עיני ה', רגלי ה' וכו') ומוציאים את האבות,האימהות, השבטים,וכו' בצורה תמוהה, שטחית ורדודה. כשכולם היו ענקי עולם קדושי עליון.

גם בשיר השירים אין מקרא יוצא מידי פשוטו?

אז הנה מתחיל דיון על לימוד התנ'ך, באיזה גובה ולמי ומה מותר לפרש, ואני לא מתכוון להיכנס לדיון הזה

ושיר השירים זה רשמית משל..

אז אולי ר' יונתן אייבשיץ אמר את מה שאמרת - אבל הגמרא אמרה את "אין מקרא יוצא מידי פשוטו.."

וכוונתה בהחלט לומר שבכל הנוגע לדמויות אותן אנו מסוגלים לתפוס - המקרא לא יוצא מידי פשוטו.

את אלוקים אי אפשר לתפוס בכל מקרה, אז גם הפסוק - בהכרח לא התכוון לרגליים ולזיתים ממש..

הצורה ממש לא תמוהה ולא שטחית ולא רדודה, ממש לא רדוד בעיני שמראה חיצוני, יופי - יהיה בעל משמעות, שהרי הוא קיים.

תענה על "אין מקרא יוצא...", זה דיבר בדיוק על מה שאתה אומר כעת על האבות.

(אוקיי, בן, אזכור את זה)

רק אגיב לך בקצרה ממש-

השאלה היא מי מוציא את הפשוטו מהמקרא. אתה,אני, פרופסרית לתלמוד שעשתה כמה קורסים,ויהודי לא שומר תורה ומצוות מהרחוב? 

בכדי להנגיש את התורה לציבור, היא נכתבה בעברית.

וכשכתוב יופי הכוונה יופי.

למה שטחיות? לאכול זאת שטחיות?? ליהנות מנוף יפה זאת שטחיות???

סביר להניח ש"מידות" ואופי רעים הורסים את הרושם היפה, ובסופו של דבר - היא לא תיראה יפה אם אין בה "יופי פנימי". אבל שום דבר לא שטחי בלהתחתן עם אשה, שבין השאר - יפה, ושזה היה חלק ממה שגרם לקירבה והמשיכה.

לק"י

ולא את היופי..

למרות שזה נשמע לי יותר סביר מאשר רק לראות את המראה החיצוני (שביננו אפשר להתרגל אליו הרבה פעמים)- עדיין אני לא אוהבת את הרעיון.

ובאופן אישי- אני רוצה בחור צנוע שהמראה פחות חשוב לו.

וכשאוהבים מישו- לפעמים גם אוהבים את הצד החיצוני שלו, או לפחות מתרגלים.

בשיחות פנימיות של המין הזכרי עולה תמונה קצת שונה..

מינון נכון זה תמיד חשוב. אבל יש לכל אחד יש את המראה שהוא לא מתחבר אליו. למה מישהו שיבדוק תמונה כדי לבדוק אם אכן מדובר במראה כזה יאבד נקודות בעינייך?

לק"י

כנראה שנותרו בעולמינו עוד כמה אנשים נורמלים שהפנימיות חשובה להם יותר, עובדה שאני קיבלתי כמה הצעות שלא ביקשו תמונה ב"ה.

אני רוצה מישהו כזה..

ויוצא לי לפסול על מראה חיצוני.

ואני מניח - לא מניח, יודע - שאותו דבר אצל האחרים שלא מבקשים. בתוך חברת הבנים אנכי יושב.

לק"י

סתם..קצת הגזמתי

אבל בכל זאת..

יש בעולם מלא בנות שהן לא הכי מדהימות ביופיין והן נשואות.

מסתבר שגם בין הגברים יש כאלה שהמראה החיצוני פחות מעניין אותם וגם אם כן- אז הם גילו שכשאוהבים מישהי מצליחים להתחבר גם למראה!

וחוץ מזה, בסדר- יש מראה שבנאדם לא יכול לסבול- מקבלת.

אבל לפסול אחרי תמונה/ פעם אחת, רק בגלל המראה?!

אין שום סיכוי שתתרגל??

מזל שטבע ההורים זה לאהוב את הילדים שלהם בכל מקרה, אחרת מה היו עושים אם הילד לא היה נראה מבחינה חיצונית?? <צ>

הוא שמציאת חן היא סובייקטיבית.

ואולי מכאן יצא עידוד לאלה שחושבות שהמראה שלהן בעוכריהן - אני חושב שאין דבר כזה מכוערת אובייקטיבית. יש שמוצאות חן בעיני אלה, ויש שבעיני אחרים. זה הכל.

ואגב, חתונה ללא מציאת חן חיצונית יכולה להיות מתכון לבעיות בהמשך, ודי לחכימא...

בשום מצב?

לק"י

אני מניחה שיש דברים שממש ירתיעו אותי, אבל בגדול אני לא שואלת על בחורים שמציעים לי איך הם נראים..

ועקרונית אני פחות מייחסת חשיבות למראה החיצוני (למרות שחיוך זה אחד הדברים שאני ממש אוהבת, שאני אשמח שיהיה לבעלי, אבל אני לא אפסול אם לא יהיה לו חיוך כזה..).

ועוד משו, אין לי הרבה ניסיון בתחום הדייטים, אבל אני יודעת שאם יש משהו שאני ממש אוהבת בפרצוף זה עיניים, ולרוב האנשים יש עיניים יפות, הכוונה להבעה שלהן.

שבסה"כ כתב שיצא לו לפסול על מראה חיצוני, וגם לאחרים, נזעקת מאוד.

והיה נשמע מזה שמבחינתך זה לא לגיטימי (כמעט) בשום אופן לפסול על מראה חיצוני...

לא רק בנים פוסלים על מראה. גם לי כבת יצא לפסול על מראה, וזה לגיטימי בעיניי. (מצד שני, יצא לי יותר פעמים להמשיך (או להחליט להביע נכונות להמשיך...) גם עם מראה שמלכתחילא לא היה נראה לי כל-כך).

שווום הצעה שקיבלתי לא ביקשו תמונה!!!

ואין לי בעיה שיפסלו אותי על מראה.. בחור שפוסל אותי על מראה אוטומאטית אני פוסלת אותו על זה שהוא פסל על מראה חחח

כתבתי לך המון המון, ואז מחקתי..

אני מסכימה איתך.

אבל באמת. באמת...

נסי לחשוב למה זה כה פסול בעינייך.

מה מפריע לך בעצם?

זה שהקפיאו אדם לתמונה חצי מחוייכת ולא מתייחסים לשום קריטריון נוסף?

או ההתעמקות בנושא, שנראה בעינייך כרדוד, במקום בעיקר?

לק"י

מסיבה אישית- שלא נעים לי שגבר זר יבהה בתמונה שלי, וגם זה נראה לי קצת לא צנוע..ואני רוצה בחור צנוע.

וחוץ מזה, אני מאמינה שאם אוהבים מישו ומתחברים לפנימיות שלו- גם את המראה שלו מתחילים לאהוב (ואם לא לאהוב, אז לפחות להתרגל..).

ות'כלס המראה פחות חשוב מהאופי (ובסה"כ כשאני מסתכלת מסביבי רוב האנשים נראים "בסדר" והם לא בעלי מראה חריג שעלול להפריע).

אז אני לא אוהבת את הרעיון גם בגלל זה שמתייחסים למראה ולא לקריטריונים אחרים, וגם בגלל שזה רדוד בעיני.

אם הייתי יודעת בודאות- שמישו רוצה תמונה רק כדי לראות בכללי במי מדובר, ולא כדי להחליט על פיה אם להפגש או לא- אולי הייתי נותנת.

וג'נדס- הייתי ממש תקיפה, שנטפלת דוקא אלי מכולם?!

ממש, לא ביחס למין הנשי ולא ביחס למין הגברי, כך שההצהרה שלך על כך שגברים לא היו מתחתנים לו הנשים לא היו יפות - פשוט לא נכונה. ובכלל.. אני ממש לא חושב שמי שיצרו גדול זקוק למשיכה פיזית גדולה יותר, לכאורה בדיוק להיפך, וגם ממש לא ברור לי שיצרם של גברים גדול יותר.

מעניין מאיפה כל הידיעות האלה..

זה הכל עניין של מה החלום שעומד בראש, כל הדיון הזה לא אמיתי.

ומה שבעיניך מכוער לא מחייב אף אחד אחר.

ב. ככל שצורך גדל, כך סיפוקו דורש יותר. לוגיקה פשוטה.

ג. "וגם ממש לא ברור לי שיצרם של גברים גדול יותר". פסדר..

להם בכלל.

ב. זאת ממש לא לוגיקה, להיפך. ככל שהוא גדול ודוחק יותר - קל לו "להתפרץ".

ג. כע

ב. קל לו להתפרץ, וקשה לו לבוא על סיפוקו

ב. ולא המראה החיצוני מביא אותו על סיפוקו.

ברגע שאתה אוהב - אתה אוהב.

וזה מרתיח אותי העיוות הזה....

[לא לקחת אישית, אלא אם אתה מקור העיוות]

שבתמונה אפשר לבדוק שאין משהו יוצא דופן ממש שלא מתאים במראה.

וזה במקום לצאת לעוד דייט שבו אחרי עשר דקות יתברר שזה ממש לא זה.

ואז סתם טרחו ושילמו והתעייפו..

אז יש בתמונה הגיון מסויים, השאלה למה היא מיועדת.

אם היא מיועדת כדי לראות אם מדובר בדוגמנית אותה הוא רוצה - לא לעניין קצת, אם כי - זכותו הלגיטימית בסופו של דבר..

ואם זה רק כדי לראות שהיא "נראית כמו אחת שיכולה להיות הטיפוס שלי" - לא רואה בעיה.

כמו לפסול על צבע עיניים וכדו'..

אבל היא בעצם שוללת לגמרי את הרעיון של תמונה לפני דייט, ואני אומר, זה לא נכון, השאלה היא למה התמונה.

אחרים שהם שונים ממך בהרבה דברים, ואת מסוגלת להבין שאולי מה שאצלך נתפס כלא חשוב - אצלם דוקא כן..

אם הוא רוצה לראות תמונה כי נמאס לו מדייטים, ובא לו שתהיה לו דרך לסנן דברים שיראו לו ממש לא מתאימים, גם אם זה מבחינת מראה - זה אחלה. אין, נמאס לו מדייטים בלי סוף...

ובאמת שאין לי בעיה עקרונית נגד תמונה כשההכרות היא הכרות שלא "בנורמה".

אבל יש הגיון בלתת הזדמנות לאדם שמולך.

תמונה לא תהפוך את מצב הפגישות למזהיר יותר, ולא תצמצם את מספר הפגישות בהכרח.

לפעמים תמונה נראית מצוין- והמציאות אחרת

ולפעמים התמונה נראית לא טוב- והמציאות גם אחרת,

ולפעמים התמונה די דומה.

אז בשביל הסיכוי הקלוש הזה כל כך מתעקשים על תמונה?

ועוד מתרצים זו בצידוקים של חסכון בעוגמת נפש וכו'?

נשמע כל כך תלוש מהמציאות..

מה גם, שמה לעשות- מציאת חן: הוא מושג רחב הרבה יותר מסתם צבע עיניים, ושיער

כפי שמשתקף בתמונה.

וזה לא קשור לחיבור ליופי.. כולנו מתחברים ליופי, אך במובנו הכולל..

אדם שבכ"ז מרגיש שתמונה תתן לו אינדיקציה. למרות היותה ממוסכת, ולא תמיד מקישה למציאות

הוא אדם שלא משמח במיוחד ומעודד להפגש איתו,

הוא לא נותן הזמנות אמיתית לצד השני,

אז מדוע לתת לו?

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

אין קשר לדעתי.

יש זוגות שלא שומרים צניעות ואהבה משגשגת שם

ויש הפוך לגמרי

אני כן חושב שיש קשר בין צניעות ושמירת ההלכה לבגידות וכו'

לדעתי זה מפחית משמעותית את זה

ובסוף.

לא בגלל זה ולא בגלל זה שומרים צניעות

אלא בגלל שזאת ההלכה.