בעקבות השרשור הזה
פתאום חשבתי לעצמי - מי אמר, בעצם?
כלומר - מי אמר שהקמת משפחה זו "תרומה חשובה"?
כשחושבים על זה לעומק - מה תרומה בזה?
זה כמו להגיד שזו תרומה חשובה לאכול, או לא יודעת מה - לישון.
בסופו של דבר אדם מתחתן בשביל עצמו - בשביל לא להיות לבד, בשביל להקים משפחה *לעצמו*, שושלת *לעצמו*. מה הקטע ב"תרומה" פה? ....
-לא התכוונתי שיצא חריף, אבל באמת, מה כ"כ תרומה לעולם בזה שהתחתנת??...-
אבל בשרשור אחר הבעתי את דעתי שהרצון להתחתן נובע מרצון ה' שנעשה זאת. כך שמדובר בקיום רצון ה', שבסופו של דבר הוא התכלית למענה אנחנו חיים. (גם ה"תרומות החשובות" בסופו של דבר נועדו גם כן להגשים את המטרה הזאת - לא?)
אנחנו לא מתחתנים כי ה' רוצה שנעשה זאת.
אנחנו מתחתנים כי אנחנו רוצים לעשות זאת - כלומר, אנחנו רוצים להביא ילדים לעולם ולקיים יחסים וכו', וה' - כלומר ההלכה הנהיגה לנו את הכללים והדרכים בה אנו אמורים לעשות זאת בצורה טובה.
אבל מכאן ועד להגיד שאנחנו מתחתנים כי ה' רוצה שנעשה זאת? זה כמו להגיד שאנחנו אוכלים כי ה' רוצה שנעשה זאת - זה לא נכון. אנחנו אוכלים כי אחרת נמות, ואם אנחנו כבר אוכלים - אז אנחנו אוכלים בדרך בה ה' - וההלכה - הנהיגו אותנו לעשות זאת בדרך טובה (כלומר, מברכים לפני ואחרי, לא אוכלים דברים מסוימים וכו').
אז גם בזה שאני אוכלת אני תורמת למישהו? ברור שלא.
להבנתי, רצון ה' משתקף גם בנתונים שאדם מקבל והנסיבות אליהם הוא מוכנס. אם אדם בעל חוש מוזיקלי נדיר, כנראה שה' רוצה שהוא ישתמש בכישרונו, ולא ידחיק אותה כדי לשבת כל היום בכולל. סתם דוגמה. אפשר לפתוח על זה דיון רחב כשלעצמו, אבל כמובן שכאן לא המקום.
באותה מידה, הקב"ה נטע בנו רצון להתחתן. ניסו כאן בעבר להעלות נימוקים רציונליים לרצון הזה, ולדעתי מי שיחשוב על זה יחוש שאין בנימוקים האלה די כדי להסביר את עוצמת הרצון של אדם להתחתן. לכן, אני חושב שהרצון הבלתי מוסבר הזה ניטע בנו מכיוון שרצון ה' הוא שנתחתן, וכך הוא משדר לנו את רצונו.
הנאות פיזיות כאכילה וכדומה הניתנים להסבר פיזיולוגי פשוט אינם קשורים כל כך לדעתי.
את מסכימה איתי ככלל שאדם שלם יותר ומודע לעצמו יותר ככה הוא יכול לתרום יותר?
אז הנישואים גורמים לאדם להיות שלם, ועל ידי כך לתרום יותר, כלומר הנישואים הם אמצעי (טהור וקדוש) למטרה גדולה יותר.
אפשר גם להמשיך עם הכיוון חשיבה הזה ולהגיע לכך שלנישואים יש ערך עצמי, בכך שהם משפרים אותנו עצמנו, וזאת בעצם המטרה לא? לגדול ולהשתלם, ובכך להשפיע על הכלל- וזה זה רצון ה'!
בשטח זה שאנחנו לא מביאים את רצון ה' בחשבון זאת בעיה, האידיאל הוא לראות בכול דבר את ה', ללמוד מכול מעשה קטן ולכוון את הרצון שלנו לרצון ה', ובאמת לרצות להתחתן כי ה' רוצה ולא כי "אמרו לי".
מעבר לכך שיש תרומה בנישואים- להביא ילדים צדיקים לעולם לא נחשב תרומה? תחשבי כמה הם יכולים לתרום!
תחשבי כמה זוג נשוי יכול להועיל לסביבה, לכלכלה ובעוד נושאים.
נ.ב- גם בדברים פיזיולוגיים כגון: כגון אכילה/שינה ועוד יש תרומה- בין עם בכך שאת מברכת את מורידה לעולם שפע או מתקדמת בעצמך, ואוספת כוחות כדי לתרום לבין שאת מקדמת את הכלכלה במדינה ונותנת עבודה להרבה אנשים.
מקווה שיצא ברור
אנחנו חיים כי כך ה' רצה.
מכיוון שהוא נטע בנו את הצורך לאכול אז כן, אנחנו אוכלים כי הוא רוצה בכך. וכמובן - צריכים לעשות זאת בצורה הנכונה.
אמנם אנחנו לא חושבים על זה בכל רגע ורגע (לפחות אני לא 
), אבל זה הכיוון.
בכלל, כל החיים צריכים להיות מכוונים לעשיית רצון ה'.
נכון, הקב"ה נטע בנו את הרצון הטבעי להנשא.
אבל ברגעים של חולשה (כמו למשל כשפתאום עולה השאלה "למה לי?") אפשר להגיד לעצמינו - זה רצון ה'.
אתה אוכל כדי שלא תמות? ברור שזה נכון, אבל>>
לפי התורה אתה צריך *לאכול* כדי שיהיה לך כח לעבוד את ה', ולעשות את רצון ה', ומכאן נובע>> אני אוכל כי זה רצון ה'- שנעבוד אותו.
בברכת המזון (חלקנו) אומרים: "ויהיו כל מעשינו לשם שמים". הכוונה- כל מעשינו.
עכשיו, מצד אחד צריך לחיות בתור עבד שעושה את רצון ה' וזהו. הכל הוא עושה כי זה רצון אדונו, וזו כמובן מעלה גדולה שכולנו חייבים להיות בה,
ומצד שני יש את מדרגת האהבה- שאנחנו עושים את זה מתוך רצון עצמי שלנו לעשות טוב ולהתקרב לה' ולחזק את עם ישראל ולעשות מצוות לא כי ציוו אותנו אלא כי אנחנו רוצים את זה.
ובקשר לחתונה- אותו דבר- גם לעשות מהבחינה של- 'זהו רצון ה'', וגם - אנחנו רוצים ושמחים לעשות זאת לשם שמים מתוך הרצון הפנימי של עצמנו.
כמובן שכשאנחנו לא במדרגות האלו אפשר לומר ש- וואלה, בא לי להתחתן,ואני אעשה את זה על-פי הנחיות ההלכה. זה טוב, אבל לדעתי זאת לא הגישה הנכונה.
ובקשר לשאלה- מה תרומה בזה-
פעם הבנתי את זה ממש טוב- בהופעות של מוצ"ש ארגון בסניף שלנו היתה משפחה שכמעט בכל שבט היה להם ילד, וילדים, ב"ה, איכותיים כאלה.. ואמרתי לעצמי בשיא הטבעיות- איזה יופי שיש להורים האלה הרבה ילדים! כי הילדים האלה משפיעים הרבה טוב בעולם.
ובימינו במיוחד- כל ילד של משפחה כזאת (וכמו שיהיו בעז"ה לכל אנשי הפורום הזה), שגדל בצורה בריאה, טבעית, תורנית וכולי, מוסיף הרבה בעולם!
ה' רוצה שיהיה לנו טוב ושהעולם יתפתח, אז בחסדו הגדול נתן לנו רעב לאוכל, רצון לבן זוג,כך שלא נכריח את עצמנו לקיים את רצונו אלא זה יהיה מתאים לנו ודרך זה נקיים רצונו. עבודת ה' זה גם באכילה, שינה, וזוגיות.ה' לא רוצה מלאכים אלא בני אדם שחיים חיי קדושה.
שככה "ה' רצה שהם יהיו". באו הנה סתם? בלי יכולת לתקן את העולם?
ובאופן כללי - להגיד שאנחנו כאן בשביל שיהיה מישהו אחרינו זה נראה לי קצת אבסורד.
מעשית פרקטית - העולם מתקדם, העולם צריך יציבות כדי להתפתח כלכלית, וגם, כן, לגדול מבחינת כמות אנשים, וזה ייעשה רק במצב שכל 2 אנשים יביאו יחד לפחות 2 ילדים ומעלה.
יציבות משפחתית גורמת לאושר אצל שני בני הזוג ובאופן אוטומטי להעלאת כושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג, מיצוי היכולות שלו ופתיתוח העולם בכל הרבדים שלו.
בנוסף, אנשים שיש להם אושר, יציבות ויכולת להתנהל כלכלית נכון, יכולים גם להעניק מכספם לאחרים, להעניק מזמנם, מחוכמת חייהם, ומזווית הראייה שלהם.
נישואין עוזרים רבות ליצבות התא המשפחתי, ולכל ההשלכות שהוא גורר.
אין זה סוד שאושר ושלמות מובילים לדברים טובים כל כך, כולל כלכליים, ואפילו פוליטיים, וכמובן שחברתיים.
במובן הרוחני - כל תא נוסף שנבנה ומשריש עצמו כתא שלם, מוסיף קדושה ושלמות לעולם, ובאופן שאיננו יכולים להבין לגמרי, מסייע ליציבות הרוחנית של העולם.
בואי נגיד, שאם בעולם לא היו כל כך הרבה בגידות, אונסים, פגיעות מיניות וכאב, ובמקום זה היה תא משפחתי חם ואוהב, ילדים צוחקים, הורים מאושרים ואוהבים באמת - העולם שלנו היה נראה אחרת לגמרי.
מה לעשות שבארצות הברית יש 50 אחוז גירושין, ובישראל "רק" 30 אחוז, והתוצאות נראות.
וזו התחברות לשרשרת הנצח של עם ישראל. בנוסף, הקמת בית שמתנהל ומתחנך לאורה של תורה זה בהחלט דבר רציני..
אפשר פשוט להסתכל על ההבדל בין העולם המערבי האגוצנטרי
פיתוח ה'אני' - קריירה, מעמד, הנאות והמשפחה היא חלק מזה. איך היא נראית? קטנה.
להקים משפחה גדולה זאת מסירות יומיומית ומחיר אישי. לתת למשהו שהוא קצת חוץ ממך על חשבונך.
נכון, זה לא כמו ללכת לעיירת פיתוח או לעזור למישהו זר שבמצוקה, אך זו בהחלט התחלה טובה.
מה גם שמשפחה היא על בסיס של כל הזמן והמשאבים ככה שאתה אף פעם לא עם האגו בלבד.
ההבדל כמובן הוא לא בגודל המשפחה (זה בהחלט יכול לשקף) אלא בגישה.
בשנותיה הראשונות של המדינה בן גוריון נתן פרס לכל אם שילדה 10 ילדים. כנראה שזה מצריך עידוד וכנראה שהעם היהודי זקוק לזה מאד במיוחד אחרי השואה
יותר לעומק - משפחה גדולה זה ללת אמון ביצור הזה שנקרא אדם ולהבין את המשמעות העצומה שבו מעל לחשבונות של מה יהיה לי לתת לו ואם אצליח לממן לו תואר ודירה
נ.ב זה לא קשור לפורום, אבל הייתי חייב לדבר, כמאמר החתימה שלי...
ובישראל?
בישראל כיום כ-8 מיליון בני אדם. בהנחה שקצב הגידול הנוכחי של האוכלוסייה יישמר, יהיו בשנת 2020 10 מיליון בני אדם בישראל. מחצית מאוכלוסיית המדינה היא מתחת לגיל 25 - יהיה צורך לבנות בתים לעוד 4 מיליון איש. המשמעות היא היעלמות השטחים הפתוחים מהמדינה. בנוסף, אין כעת דרך לספק מים לכמות אנשים כזו, וישראל אינה ערוכה כיום לייצר מזון בכמות מתאימה.
לא יפה לצנזר: "יחד עם זאת יש הטוענים שבשנת 2020 יהיו בישראל מפעלים רבים להתפלת מי ים, דבר שיפתור את בעיות המים של ישראל. כמו כן הם טוענים שבשנת 2020 יהיו שיטות חקלאיות חדשות אשר יגדילו את התפוקה מהיבולים, ועל כן יהיה מספיק מזון לכל האוכלוסייה".
כבר התחילו לבנות את המפעלים דנן, ותסתכל בנתונים של משרד חלקאות, וגם במשרד התעשייה המסחר והתעסוקה ותראה את כמויות המזון שמיוצאים מהארץ לחו"ל, וממש לא חסר מקום לגור בו בנגב ובגליל שמתחננים שיבואו ויתיישבו שם וגם הולכים להכניס את כול מאגרי הגז שמצאו(וממשיכים למצוא) לתוך חברת חשמל כך שגם פה לא תהיה בעיה.
ובמדינות לא מתקדמות אחוז התמותה גבוהה יותר.
עריכה: נ.ב את המשך הדיון כדי שנעשה בשיחה אישית או משהו כי זה סתם ניצול שירשור.
בעזהי"ת.
לי, ולעוד רבים ורבות כמוני יש עניין גדול מאוד להצליח. שיישאר פה רוב יהודי בארץ.
הייתי מעדיפה פשוט למנוע את הגידול הפלסטיני\הערבי, אבל מאחר וזה לא אפשרי- חשוב בעיני להגדיל את העם היהודי כאן בארץ.
ולא כ"כ מעניין אותי הפיצוץ אוכלוסין, כי זה רק בסין 
אין כזה דבר שאין מספיק משאבים.בורא עולם נותן שפע, רק שאנחנו לא פועלים נכון לחלק את המשאבים.
יש לנו אחריות.
ובורא עולם ברא את העולם עם משאבים מוגבלים, וקיבולת מוגבלת.
שום דבר לא אינסופי כאן וצריך לקחת את זה בחשבון
[כמו שאמרו מעלי, זה נושא אחר לשרשור אחר]
מזעזע שהיא אומרת שמשפחות גדולות זה אסון אקולוגי. פשוט מצמרר!
האמת שכשראיתי את השאלה הופתעתי. נראה שגם דברים שכלכך ברורים ופשוטים לי, הם לא טריוויאליים בשביל אחרים.
אם מסתכלים על העולם בראייה שטחית וחומרית - באמת, לעת כזו, לא נראה שחסר בו בני אדם. אדרבא - איפכא מסתברא! במאת השנים האחרונות אוכלוסיית העולם גדלה בקצב מסחרר, עד שנראה שבעוד שנים לא רבות נגיע למצב של פיצוץ אוכלוסין כשלא יהיו מספיק אדמות לגדל בהן מזון עבור כולם. זו בעיה אמיתית שמוכרת בעולם כולו, ונעשים מאמצים במקומות שונים, בעיקר בעולם השלישי, להקטנת הילודה.
לעומת זאת, אם נסתכלים על עם ישראל המצב הפוך לגמרי. השואה כילתה שישה מליון יהודים, וההתבוללות כילתה ומכלה הרבה יותר. הילודה בקרב הציבור הציבור היהודי החילוני נמוכה באופן מחריד, ולולא הדתיים והחרדיים - עם ישראל היה עלול להיות בסכנת הכחדה!
כל זה לגבי כל העולם. אם נתמקד בארץ ישראל, לולא שיעור הילודה הגבוהה בציבור הדתי והחרדי, היינו יכולים להפוך כבר מזמן למדינה מוסלמית. לא בעתיד הקרוב - בעבר! אלו היו התחזיות בעבר לגבי שנת 2000! (אם זכרוני אינו מטעני).
אז מה התרומה בלהתחתן ולהוליד ילדים? אז "מעלה" יהודים חדשים לארץ, "מקימה לתחייה" יהודים שנרצחו בשואה ויולדת "במקום" אחותך שנטמעה בגויים. אבל דמוגרפיה זה לא הכל. כיהודים מאמינים, אנחנו יודעים מה הערך של יהודים שומר מצוות. כשאת מביאה יהודי חדש לעם ישראל, לזכותך נזקפות כל המצוות שהוא או היא יעשו בחייהם: התפילות שלו, לימוד התורה שלו, גמילות החסדים שלו, מצוות יישוב הארץ שלו, הכל!
זה לגבי תרומה לעם היהודי. ומה לגבי תרומה לשאר העולם? כיהודי מאמין, אני מאמין שעם ישראל מקיים את העולם. "אם לא בריתי יום ולילה - חוקות שמיים וארץ לא שמתי" (ירמיהו לג כה). לא רק תתרמי לעולם - העולם יתקיים בזכות הבל פיו של בנך הקטן שילמד תורה, ובזכות התהילים(/הפרשת חלה/גמילות החסדים וכו') של בתך!
אז מה תרומה גדולה יותר? להוליד ילד או ליישב גבעה נידחת? להוליד ילדה או לחתום על הוראת קבע לארגון צדקה? תחליטי לבד.
אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,
אז ברור שזה עדיף 
תודה
הצורה היא משפחה, כל צורה אחרת היא מעוותת ומזיקה.
כך שגם מבחינת ילדים זה מועיל.
בנוסף.. ברור שהאדם שצריך את זה לעצמו תורם לעולם, אדם שמתקדם מקדם את העולם.
אם זה לא כך - באמת אין הרבה ערך לפרות ולרבות, לעת כזו. כמו שכתבתי.
אם אנחנו יוצאים מנקודת מוצא יהודית - קודם כל - אסור להביא ילדים בלי חתונה! לכל הדעות! אין כאן שום מחלוקת.
דבר שני, מנקודת מוצא יהודית - זה לא חכמה להוליד ילדים. צריך גם לחנך אותם. איך את רוצה לחנך ילד בלי אבא? במידה מסוימת זה אפשרי, אבל הילד יגדל עם חסך נפשי וחינוכי! ילד צריך אבא!
לגבי השאלה האם יש טעם להתחתן אם שני בני הזוג הם עקרים - באמת כאן התרומה היא פחותה, אבל עדיין יש תרומה. בן אדם שחי לבד הוא עצוב (בדרך כלל). אי אפשר לעבוד את ה' מתוך עצבות. הוא גם עלול להגיע לידי עבירה, ואין כאן המקום להאריך.
לא צריך להסתבך- כפי שכתבת שמי שמתחתן שמח ועובד את ה' בשמחה. זה נכון אבל עקיף מדי. עצם החתונה היא הצטרפות לכלל ישראל, ותרומה. אני לא מספיק מבינה אבל מאמינה.
את ממשיכה את החיים על פני הכדור הזה.. לא כל כך הבנתי למה זה לא נראה לך תרומה.
ואת יכולה לחנך את הילדים בדרך הנכונה, ולהוסיף עוד אמת בעולם, ולהוסיף טוב..
איך זאת לא תרומה?
ומי אמר שאנשים מתחתנים כדי לתרום?
אני שואלת באמת. לא הבנתי את הענין.לא הבנתי למה זו ההנחה הבסיסית.
נראה לי שרובנו מתחתנים ויולדים ילדים כי זו דרך העולם, וכך ה' ברא אותנו, עם הרצון להתחתן והרצון להוליד ילדים.
יכול להיות שמתוך זה יש תרומה לעולם- עוד יהודים כשרים, עוד אנשים שעושים עבודה אמיתית על המידות והנפש.
אבל לא נראה לי שמתחתנים כדי לתרום.
ובקשר למה שנכתב פה- לא צריך להיות נשוי כדי להיות יציב כלכלית ולתרום כסף.
הטענה שמי שנשוי מאושר יותר ולכן משתכר יותר וכו'- על מה היא מבוססת? יש הרבה שחיים חיי נישואין לא שמחים ומנגד יש רווקים ששמחים בחלקם ואולי באמת לא רוצים להתחתן. (בלי להיכנס לדיון אם זה טוב או לא).
ויש הרבה שנשואים באושר ובקושי גומרים את החודש, אז מה הקשר בין אושר לבין מצב כלכלי??
בתחילת תוכן התגובה.
לא בכוונות עסקינן, אלא בגופו של דבר: האם יש בחתונה "תרומה חשובה", או שמא לא?
לא לבלבל בין תוצאות לכוונות.
בגדול,כשאדם מתחתן הוא מוציא לפועל אידיאל גדול וכללי.
הוא גם בדרגה גבוהה יותר ולכן לא רק עצם החתונה היא כללית אלא מעכשיו כל מה שהוא יעשה הוא שלם יותר ולכן האפשרות שלו לתרום התעצמה...
וואי,כמה מילים גדולות ומפוצצות....
בכל זאת אם זו מצווה אז אתה עושה רצון ה' וזו תרומה לאומה
מתי ננעלה הדלת שלכם?
הדלת לאהבה, נישואין, זוגיות
מה הייתם עושים אחרת?
הכל בר תיקון בכל שלב.
חוץ ממה המעורבות בו בעיות נפשיות שלא ניתנות לטיפול.
מה שכן, לפעמים הדרך לתיקון כרוכה בעבודה גדולה, אמיתית, כואבת, מורכבת, מאמצת, דורשת...
השאלה אם יש מספיק אומץ
מתמודדי נפש עם בעיות שלא ניתנות לטיפול נשואים.
אמרתי שהדלת עלולה להיסגר כשהתמודדות נפשית מעיבה על זוגיות בצורה אלימה ורעילה.
לא אמרתי שמתמודדי-נפש לא יכולים לחיות חיי נישואין אוהבים, מיטיבים ונעימין.
אם דלת ננעלה
לא משנה אם אתה נעלת או מישהו אחר
תמיד ישארו דלתות נוספות
בכל נושא ובפרט באהבה
עם עבודה נכונה
הדלת הבאה יכולה להוביל למקום טוב יותר
שנה של בשורות טובות, לכלל ולפרט.
תתברכו בשנה החדשה באמונה ובשמחה, לעשות את ההשתדלות ולתת לקב"ה להוביל את הדרך.
שנה של הצעות טובות ומדויקות, שמכבדות אתכם ואת מי שאתם!
שתזכו להיכנס לקשרים בלב פתוח ובאומץ, לתת מקום למה שיכול לצמוח וגם לקבל בהירות כשצריך.
ובעזרת ה', שתזכו לראות השנה קשרים טובים הופכים לבתים נאמנים בישראל.
ולקראת השנה החדשה, אם במהלך השנה מחקנו, ערכנו, לא נתנו מענה או שבדרך פגענו במי מכם - מבקשים סליחה ומחילה. הכול נעשה מתוך רצון לשמור על הפורום כמקום טוב, מכבד ומיטיב לכולנו באמונה ובתקווה להוות עוגן בדרך לבית.
מצוות הפורום
מצטרפת מכל הלב ❤️
שנה טובה ומתוקה, גמר חתימה טובה לחיים טובים, לשלום ולכל הישועות.
ב"ה גאולה שלמה פרטית וכללית לכולכם 🙏🌷🏠
שיתגשמו כל משאלות ליבכם לטובה,
גמר חתימה טובה
לפסול בחורה רק בגלל שהיא טסה לחו"ל.
זה לא אומר כלום חוץ מזה שהיא סקרנית ואוהבת להנות מהחיים.
אני בחורה דוסית מבית דוס, ההלכה היא נר לרגלי, ובכל זאת כל כך הרבה בחורים פוסלים אותי עוד בשלב ההצעה רק בגלל ששמעו שאני טסה לחול. ביקשתי מחברות שלי להפסיק להגיד את זה בבירורים, אך אחרי דייט אחד, אחרי שביררו את העניין הם חותכים בגלל הנקודה הזאת. מבחינתי זה אחלה סינון לאיזה בחור יש שכל ישר והגיוני ולמי אין. אבל עדיין זה מחרפן אותי.
מה אתם חושבים, לגיטימי שבחורים יפסלו על זה בלי לברר מאיפה זה נובע ולמה, או לא?
עדיף להגיד בבירורים ולהסתכן שזה יגרום לבחור מראש לדחות את ההצעה, או לא להגיד ואם הוא שואל בדייט אז לספר ולקוות שהדייט לא היה לשוא כי גם ככה יחתוך על זה.
מה אומרים?
יש הרבה אנשים שתופסים את הדת כעניין טכני.
עשית א' ב' ג' - אתה דתי.
לא עשית - אתה לא.
עשית ד' ה' ו' - אתה זוכה גם לטייטל "תורני"
לא עשית - אתה לא.
אממ יש בזה צדק מסויים וברור שאיפשהו עובר הגבול.
מזדהה מאוד עם הלך הרוח שאת מביאה - המוטיבציה לעשיית פעולות היא לא פחות חשובה מהעשייה עצמה. היא ה"נשמה" שנותנת משמעות לעשייה.
בכל מקרה, לגופו של עניין
אם ככה אדם מגדיר את הדת מבחינתו - זכותו המליאה. מי יגיד לו לא לעשות את זה? יש בחירה חופשית בעולם.
ובאותה מידה - זכותך לבקש מאנשים להציג אותך כפי שאת חושבת. יש לך עולם ערכים ואת רוצה שיציגו אותך לפי עולם הערכים שלך, בדגש על להגיד את מה שנראה לך עיקרי ולא את מה שנראה לך טפל. יש יותר פשוט מזה?
יש מן אשליה כזאת שאנחנו צריכים להתאים את עצמנו לאיזה מילון מושגים דמיוני ביחס לאיך רמה דתית נשקפת אבל כל זה עורבא פרח
יצא לי בזמן האחרון להתקל בכמה בנות תורניות בגילאי 30+ שמשתמשות בכל מיני כלי ai כמין חבר\ אוזן קשבת\מטפל או שילוב כלשהו של הנ"ל.
שופכות לפני הai את ליבן, מקבלות ממנו חיזוקים ויוצאות מעודדות.
נתקלתם בתופעה כזו? אני היחיד שנתקל וזה מפריע לו?
( סוג וגילאי הבנות שכתבתי הוא כי איתן בעיקר יש לי ממשק, מעריך שקורה בשאר הגילאים והמגזרים)
אבל מה הקשר לבדידות
ולמה שזה יפריע
ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...
בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.
הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.
להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.
נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).
GPT הציע להמשיך
ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.
גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.
ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.
מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.
GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.
זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.
אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...
הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".
אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.
אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו
נסה גם את ג'מיני.
התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.
לא תקין, לא בריא, לא בעד
אבל כן...
לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.
למה זה רע?
וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם
תלוי איזה שימוש עושים בו
אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו
ובAI זה בריבוע
כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה
ובשימוש גרוע להיפך
קשרים פרונטליים...
העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...
והוא לא משאיר את הנעליים בסלון
בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?
בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.
כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.
אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.
*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.
אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו
צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.
על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.
הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם
הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות
הוא נכשל בתור גבר או אישה
שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.
זה שהAI עושה את זה זה לא הבעיה, הבעיה אם יש עוד מעגלי תמיכה או אין.
לא נתקלתי בזה
אחרי דיון עם חבר
הייתם יוצאים עם בחורה שחזרה בתשובה, וככל הנראה גם לא בתולה? או שזה יפריע לכם?
יש כאן כמה שיקולים:
לאיזה כיוון היא חזרה בתשובה? מה עולם הערכים שלה? האם המנטליות שלה קרובה לשלי?
זה שהיא הייתה בקשרים עם בחורים לפניי החזרה בתשובה זו גם שאלה. ברור שהלכתית יש כאן בעיה האם אחרי שהיא חזרה בתשובה אני צריך להתייחס לזה?
אני אישית חושב שרק אחרי הבירור הזה יהיה ניתן לענות ואם ז מתאים לא אשלול (בתנאי שזה באמת מתאים למנטליות ולעולם הערכים שלי
ההתאמה - שתי הנקודות הללו לא יפריעו.
השאלה הזו נשאלה בפורום הזה במהלך השנים עשרות פעמים על בנים ובנות רק ברגישות יתר, בדיסקרטיות ובצנעה בלי להכניס את הבעיה שכולם מבינים לתוכן ההודעה ובניסיון לא לפגוע באף אחד מהמשתמשים.
מכל המעלות שהתורה יכלה לספר על רבקה, הדבר היחיד שהתורה כתבה הוא שהיא הייתה בתולה.
לא צריך להגזים, יש אנשים שמפריע להם להיפגש עם חוזרים בתשובה בגלל המשפחה, יש כאלה בגלל תרבות, אז הוא דייק לנושא שמפריע לו.
אם היא חזרה בתשובה לכיוון של פולחן צדיקים (וד"ל) אז התשובה היא לא. אבל אם היא פשוט החליטה לשמור מצוות - למה לא? בגלל שזה פורום דתי אני נמנע מלהשתמש בשפה גסה, אז הניסוח הכי מעודן שאני יכול לומר זה שלא משנה לי עם מי היא הייתה כל עוד היא לא החליפה בני זוג כל שני וחמישי.
ושבת גם איתה לא הייתה יוצא?
היא כנראה הייתה דוסית מדי בשבילי 😅
ושום דבר אחר, חחחחחחחח
באופן טבעי, אישה מסוג זה ואורח חיים כזה, תמצא חתן מתאים.
או אלו שנוהרות אחרי הצדיקות שמפעילות אירועי הפרשת חלה עם משפיעניות רשת - גם הן מוצאות חתנים מתאימים. ושם די בוודאות יש הרבה מאוד חוזרות בתשובה.
אך אני לא הייתי לוקח אותן
אם יש יכולת לגשר על הפערים השמיים הם הגבול. אני כן אומר שהאתגר הוא השפה שיש מנטליות שיש בה שפה מסוימת זה מאתגר לגשר בה על הפער אם הצד השני לא מכיר ונמצא שם זה אפשרי אבל מאתגר
הארה מול האפלה: חזון הנצח וייעוד האדם מול תפיסה חומרית חולפת
יש המתבוננים במשפחה ברוכת ילדים ורואים בה "דלות" או "כניעה", אך מבטם נעצר במעטפת החומרית בלבד. השאלה המהותית היא: מהי מטרת הבריאה ומהו תפקיד האדם עלי אדמות בשנותיו הספורות? אם התכלית היא נוחות רגעית ומיצוי עצמי אנוכי, הרי שדבריך "מתאימים" לך. אך אם נרכיב את משקפי התורה והמצוות, נגלה עולם אחר לגמרי.
המצווה הראשונה בתורה, "פרו ורבו ומלאו את הארץ", אינה רק ציווי ביולוגי, אלא היסוד להמשכיות האלוקית. ההשקעה במשפחה היא השקעה נצחית, המביאה להתעלות הנשמה ללא הפסק בנצחיות של הבורא. המטרה העליונה היא חיבור לבורא יתברך וגילוי אלוהות בעולם הזה התחתון. דווקא מתוך הריבוי והעמל, נבנה בניין עדי עד שמתקן את השלילה שנגרמה מחטא עץ הדעת, כפי שמבארת תורת הקבלה.
כל ילד הוא נשמה נצחית וחלק מהתוכנית להפוך את היקום למשכן לו יתברך. מי שחי בתפיסת "אכול ושתו כי מחר נמות", מחמיץ את המהות האמיתית של הקיום ובוחר בחיי שעה על פני חיי עולם. אנו לא משועבדים לערכים עבשים, אלא מחוברים למקור החיים ולחוקים שמובילים לשינוי מהותי וחיובי בנפש, עד להשגת חיים נצחיים ושונים בתכלית. כפי שנאמר: וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים (ישעיהו נח). וכן: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם (דברים ח). וגם: ונגלה כבוד יהוה וראו כל בשר יחדו כי פי יהוה דבר (ישעיהו מ). האמת אינה נמדדת במטרים רבועים של מגורים, אלא בגודל השליחות ובנצחיות הנשמה.
גם גרושה לא בתולה, וגם לא אלמנה. ר' עקיבא נשא את אשתו של טורנוס רופוס הרשע. לא הייתה בתולה. אם אתה כהן גדול הסיפור שונה.
אם היא "נורמלית" כפשוטו, ולא מתוסבכת, זה מצוין. היא תרים אותך ואת הבית כלפי מעלה.
המנטליות כן
אני מניחה שאם הייתי רווקה, אז התשובה שלי כרגע היתה לא. ואם זה היה עוד כמה שנים, הייתי עלולה להתפשר על כן.
אבל אין לי בעיה עם חוזר בתשובה, בכלל. הדבר היחיד שהיה מפריע לי, זה הפחד שהוא יחשוב על הקודמת (קודמות?) וישווה. לא בגלל ההתנהגות והמצב שלו אלא בגלל שאני לא רוצה להרגיש בתחרות סמויה עם מישהי. ולכן אני גם קוראת לזה להתפשר- כי זו סיטואציה שלא הייתי מוכנה להכניס את עצמי לתוכה.
הייתי ממליצה לחוזרת בתשובה לא לצאת איתך או עם כל בחור שמתכנן לשאול שאלה כזרת חסרת טאקט ופוגעת.
מרגיש לי כ"כ מתנשא להיות "הדתי השמור מבית", מדובר בנשמה שיצאה מהמקומות שהייתה בהם ובחרה בדרכי תורה, שרוצה להקים בית של קדושה.
עם כל הכבוד כאשר אלה הדברים שאתה מסתכל עליהם עוד לפני שהכרת בחורה כזאת, אז גם אם תצא עם חוזרת בתשובה לא באמת תכיר אותה כי תגיע מהמקום המתנשא והשיפוטי, שלא יהיה מפגש חוץ מהמחשבות האלה.
צריך להגיע עם הרבה אומץ והכלה לפגוש משהו שיש בו גודל, עוצמה ואנושיות.
ואחת כמה חוסר מושלמות. בטוחה שגם אתה לא בבחינת מושלם.
זאת זכות, לא פחות ולא "ברירת מחדל" או "סוג ב'." וכל הדברים האלה.
עשתה תשובה, בחרה וחיה דרכי תורה- אז מה יש להזכיר לה את החטאים שלה?
אף אחד לא מגיע עם פנקס לפגישה ומזכיר לך על מה אתה עברת ומה אתה לא שמרת.
בראש ובראשונה, הפז"ם הדתי שלה. מן הסתם, במשפחה שלכם אימא לימדה אתכם קריאת שעל המיטה, אולי שרה את "מודה אני", קראה ספרים של סופרי ילדים דתיים וכו'. השאלה היא אם חוזרת בתשובה הספיקה להכיר את התכנים הללו ותאורטית, בכוחה להעביר אותם לילדיכם המשותפים.
נקודה נוספת: כיצד ההורים שלה מתייחסים לדת, ומה תהיה מידת ההשפעה שלהם על הנכדים.
בעלות תשובה, שבחרו (בעצם, שהשם גרם להן לבחור..), הן, לענ"ד, משכמן ומעלה.
לעזוב הכל, ולהתחיל לקיים חיים שיש בהם עול. כן. עול מצוות. זה לא פשוט בכלל.
הן לא גדלו כך. האין זה אומר הרבה לזכותן?
אבל לא באנו כאן לדבר על מעלתן ומעלתם של החוזרים בתשובה, אלא:
מה חשוב לך.
אם הדברים שציינת חשובים לך, ועלולים ללוות אותך אם יווצר ביניכם קשר
רציני - אתה צריך לחשוב על זה שוב. לא לכל אחד זה מתאים.
מכל מקום, חושבת שבעלי תשובה מתאימים...זה לזו. בדרך כלל, אותה מנטליות,
אותם שלבים בחיים, אותה התמודדות.....
אלא אם כן, הדתי מאוד מכיל, עם "ראש גדול"......
אנקדוטה:
לרב אהרן שטיינמן זצק"ל, הגיע בחור חרדי כדי להתייעץ איתו על הצעה
שהוצעה לו:
בחורה חרדית ש"ירדה" מהדרך ושבה בתשובה שלמה.
על השולחן ניצב בקבוק יין. הרב שטיינמן דפק על השולחן
והוא, שהיה שיא העדינות והשלמות בין אדם לחבירו,
אמר בקול קשה: אני אוסר עליך לגעת בבקבוק הזה;
אתה כופר!......
אם אתה לא מאמין באפשרות של החזרה בתשובה,
אתה כופר!
עם כל הכבוד לכל מי שמייעץ כאן. נראה לי לחפש תשובות אצל מי שנמצא בעניין.
מכירה זוגות שאחד חזר בתשובה והכל נפלא, ויש כאלה שעוברים משבר (קוראים לזה משבר 15 השנים) ופתאום מתגעגעים להמון דברים שהיו בילדות/נערות/בית אבא.
ואז פורקים עול בצורה קטנה או
בצורה גורפת.לצערי מכירה מקרה שאישה עם 4 ילדים שחזרה בתשובה אחרי כעשור החליטה שזה לא מתאים לה ועזבה הכל.
מאוד מורכב.
אבל לא יודעת מה היחס ביניהם לבין החוזרים בתשובה שחוזרים שוב בשאלה...
מכל מקום, רוב בעלי התשובה המוכרים לי, יציבים, מאוזנים וגם....סוג של צדיקים. וגיבורים. באמת.
תלוי אולי לפני כמה זמן היא חזרה בתשובה, אם היא לא קיצונית מדי, אם היא מאוזנת כבר, בריאת
נפש.... איך הקשרים שלה עם משפחתה (כמובן שצריך להיות מודע לעובדה שסבא וסבתא הם
לא שומרי מצוות ואיך לשמור על הילדים מצד אחד ולשמור על יחסים טובים מצד שני - אבל זה
לפי דעתי, לא אקוטי. אבל שוב, זה מאוד תלוי בך: כמה אתה גמיש, רחב אופקים, יודע להכיל,
מאוזן, יכול להציב גבולות בצורה נעימה, לא היסטרי.....)
יש אגב בעלי תשובה שנכנסו ממש לעולם הדתי, כל כולם והתנתקו ממש מכל העבר ויש
כאלה שלא; שמתגעגעים לפעמים לספרים שאהבו, מוסיקה שאהבו, לבטן גב בחוף
גדול, רחב, נדיב לעומת פיסת חוף צרה, חנוקה, צפופה, חורקת זיפזיף מתחת לכפות הרגליים
הנרתעות..., וכו'. רוצים באמת להיות על טהרת הקודש, אבל לא מצליחים באמת להיות
שם. אולי זה סוג של נשמה, או מבנה נפשי, או עד כמה החילוניות השפיעה עליהם....
ועדיין, מנסים לשמור בכל כוחם, ככל שביכולתם, על המצוות, אוהבים שיעורי תורה
רוצים להשתפר במצוות שבינם לבין המקום ובינם לבין הזולת....
לא יודעת מי יותר נחשב אצל השם.... מי יכול לדעת?
אז, תלוי איזה סוג היא ותלוי.....איזה סוג אתה!
בהצלחה!
זה מאד תלוי באיזה אופן היא מתנהגת עכשיו.
לעיתים לחוזרים בתשובה אין אפור. רק שחור או לבן.
וזה עניין הרבה יותר מהותי ממה שציינת.
בשבילי אם היא יפיפייה, עדינה ומאוהבת בי -
אז כן.
אם ההפך,
לא הכי יפה, מחוספסת ואין לה ניצוץ בעיניים -
ועוד היה לה גברים לפניי?!?!?
אני בורחחח!!!!
שלום, (אני פצלשלי מהשרשור קשר צעיר… פתחתי חדש כי איבדתי תסיסמה)
חשבתי הרבה והתייעצתי בנוגע לקשר ובסוף החלטתי שאמנם יש אי אילו פערים בנושא הדת אבל בסוף אני מעוניין לגשר עליהם ולהתגבר עליהם
אז רציתי להתייעץ בנושא, איך מכילים ומתגברים על פערים?
אני אתן דוגמא קיצונית שאני לא ממש יודע לנסח טוב (זה ממש יישמע נורא ואני מבין את כל אלה שיגידו שזה לא ענייני ואני לא צריך להיכנס לזה, מצד שני בסוף זה כן רלוונטי לביתי שאבנה, אז לעזור ליהודי לקראת חתונה אולי עדיף מאשר להוציא עליו עצבים) אבל למשל קשה לי כשאני הולך ברחוב ו(חס ושלום) אני רואה בת אחרת שדווקא כן לבושה באופן צנוע יותר, ואני שואל את עצמי אם אני בוחר נכון. ברור לי שזה עניין של איזהו העשיר השמח בחלקו, אבל יש גם עניין זוגי פה בנושא. בקיצור הניסוח שלי גרוע וזה ממש לא נוגע רק לצניעות פשוט זה יחסית קיצוני.
אני בבלאגן פה. אשמח לחכמת ההמונים!
(נא לא לכעוס עליי)
וזו בדיוק תובנה #1 שלי:
תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות
זה הבסיס, וצריך ללמוד על זוגיות.
אבל נראה לי יותר עקרוני מזה:
אם אני מבינה נכון, שניכם עוד בשלבים ראשוניים של גיבוש זהות עצמית. אלו השנים של עיצוב האישיות הרוחנית. כשאנחנו במסגרת של תיכון, יש פחות מקום של בחירה ועצמאות, וזה מתבטא בשנים שאחר כך - מהן הבחירות שאני עושה? ממי אני בוחר ללמוד?
המקום שבו גדלנו, אותו ההורים שלנו בחרו, זה לא בהכרח מה שאנחנו נבחר - ובטח שלא אחרי שינוי משמעותי של שירות צבאי (או לאומי). איך שאתם היום, כפרטים וכזוג, יכול להשתנות בצורה דרסטית בשנים הקרובות, לכל כיוון.
מעבר לזה, כמה עניינים נוספים:
כבני זוג, אנחנו לא אחראים על עבודת השם של השני. נכון, יש כיוון, יש דרך, יש שאיפות משותפות לבית - אבל בפרקטיקה, אני מאמינה שאין לי מקום להתערב.
במילים אחרות: אנחנו מתחתנים עם האדם, לא עם קיום המצוות שלו. נכון, זה צד מסוים של האישיות - אבל יש עוד הרבה.
אני מניחה שלא כולם יסכימו איתי, וזה בסדר, אבל מה יקרה אם בת הזוג שלך תחליט יום אחד להיות חרדית? חב"דניקית? גוראית? חילונית? מסורתית?
אני חושבת שלעמדה הרוחנית יש השפעה גדולה על הקשר, ואנחנו רואים זוגות שנפרדים על רקע זה - אבל גם כאלו שמחליטים להישאר יחד, בגלל האדם שאיתו התחתנו. (אאלט כך קרה למנהלת כאן).
[וגם צריך לשאול מה יקרה לחינוך הילדים - בהנחה שהיא לא משתנה, האם זה קו אדום מבחינתך?
זוגיות זה מקור של אור וחום, התעצמות וגדילה - אבל לא של טיפול. לטיפול הולכים לאנשי מקצוע. לברוח מבעיות בבית לתוך קשר זה רחוק מאוד מפתרון, ועלול גם להזיק לקשר.
האם בחרת נכון? עוד לא באמת בחרת, אבל שים לב - תמיד יהיו בנות צנועות יותר, וכל X אחר שתרצה. מה שהופך בחירה להיות נכונה זה המחויבות ההדדית שלכם. אם כל הזמן תפקפק בבחירה, אז זה לא יאפשר לקשר שלכם להתרומם. פזילה לצדדים לא תקדם אותך למטרה.
זה בסדר גמור שאתה רואה משהו ורוצה אותו, ולאף אחד אין זכות לכעוס עלייך בשל זה.
צריך לזכור כמה דברים-
פער דתי יכול להתרחב ולהצטמצם בלי קשר למה שהיה לפני החתונה. החיים קורים, דברים משתנים, לאנשים מוצאים את עצמם במקום אחר ממה שהתחתנו.
תחפש מידות ולא מעשים. כשיש בסיס מוצק וטוב של התנהלות נכונה ומידות טובות, השאר כבר יבוא מעצמו. ז"א אם האשה שלך מחוברת לעצמה ולאמת שלה, שואפת לבית של תורה פשוט עדיין קשה להם זה כיוון טוב.
לעניות דעתי זה עדיף מישהי שמתלבשת צנוע אבל מסוכסכת עם עצמה, חסרת ביטחון ועושה דברים כי צריך ולא כי היא רוצה ומחוברת..
תסתכל על המכלול. לכל אחד יש חיסרון. האם הפערים האלה מהותיים ההתנהלות החיים או פשוט לא מתכתבים עם מה שדמיינת לעצמך?
משהאתה צריך לבנות לברר עם עצמך מה חשוב לך, לבנות סולם ערכי, ללמוד תורה, להתחבר לישיבה ולרבנים, ומתוך כך להחליט.
כמו שאמרתי בתגובה הקודמת, אפשר לעשות את התהליך הזה עם הבחורה. אבל תברר איתה קודם מה היא חושבת. אמרת שהיא הולכת למדרשה, דבר איתה על ערכים, על השאיפות…
ולומר לך שהכי לגיטימי בעולם הרצון שלך שאשתך תתלבש צנוע!!
ירגמו אותי כל הפמיניסטיות הפרוגרסיביות אבל חוסר צניעות של האישה חד משמעית פוגם משהו בקשר האינטימי שלהם. הוא הופך משהו שאמור להיות רק שלהם כזוג, מקום של "סוד", מקום שהוא אינטימי ומיוחד להם- לנחלת הכלל. ברור שזה פוגע בזוגיות!! ברור!
אני לא יודעת אם בהכרח רואים את זה תמיד על פני השטח, אבל ברור שבפנים- זה משפיע. מותר לך לרצות שאשתך תשמור על צניעות ובכך תשמור על האינטימיות שלכם. מעבר לזה, ברור שחוסר צניעות חיצונית זו אמירה, וסופר לגיטימי שלא יתאים לך מבחינה תורנית האמירה הזאת.
האם בגלל זה נכון שתיכנס לה לעבודת ה'? לא. אבל מותר לך לחפש ולרצות אישה שמתלבשת בצניעות.
ביחס לשאלה המרכזית שלך- אני לא מומחית גדולה באיך מגשרים על פערים דתיים ותורניים, כי אחד מכללי הברזל שלי כשחיפשתי בעל זה שיהיה לנו שיח תורני משותף, שנסתכל על התורה מאותה נקודת מבט. וב"ה זכיתי וזאת אכן המציאות ואין ברכה כזאת! תענוג עצום!
הדבר היחיד שכן עולה לי זה שלפני שאתה ניגש לגשר על פערים אני חושבת שלפני הכל אתה צריך להחליט עד כמה זה חשוב לך. ואל תוותר על משהו מכוח האנרציה, כי זה יכול להתהפך עליך יום אחד ותהיה מתוסכל שויתרת על עצמך ועל משהו שחשוב לך.
זה לא אומר שאם תחליט שזה מאוד חשוב לך אז אוטומטית שווה להיפרד, אבל כן כשדברים יותר מבוררים לך באופן אישי, אז יותר קל לנהל שיח של גישור על פערים.
אגב זה לא סותר את מה שאמרתי מקודם לגבי לא להיכנס לעבודת ה' שלה, כי מראש שיח של גישור על פערים הוא לא שיח של "תשתני" אלא של "וואי אני מרגיש שהעקרון הזה נורא חשוב לי כי.... ומצד שני..... מה את מרגישה כלפי זה? איפה זה פוגש אותך?" ומשם מתגלגלים ומנסים להבין איך מגשרים על הפער ובמקרה של לפני נישואין- האם זה שווה לנו לגשר על הפער.
רובד הלכתי - לבוש מסויים לא עונה על הקריטריונים ההלכתיים. סעיף בשו"ע, שצריך לקיים כמו כל הסעיפים שבשו"ע.
רובד הברית בין איש לאישה - לבוש לא צנוע פוגם בברית מההיבט האינטימי בין האיש לאישה.
רובד חברתי - לבוש מסויים מציין השתייכות חברתית.
דווקא אני מבין שבדרך כלל מה שמעסיק אנשים זה בעיקר הרובד החברתי, ואני אומר את זה בלי לזלזל בו כהוא זה, זה רובד מאוד משמעותי.
בעיני, הרובד של הברית הוא לא תלוי רק בקריטריונים ההלכתיים, הרי גם בהלכה יש מגוון *מסויים* של דעות. וחלילה אם נגיד על דעה מסויימת שמתירה טיפה יותר שהיא חס ושלום גורמת לפגם בין הברית לאיש והאישה. לכן, עניין זה גורם לי לתהות ביחס לכך האם הקריטריונים ההלכתיים הם הפרמטר המרכזי לעניין של הברית. בודאי שהם מעצבים את הברית, אך לא נראה לי שבצורה בלעדית.
העניין שלהכנס לעבודת ה', נראה לי שבהחלט הוא נכנס לה לעבודת ה' וזה לגיטימי מאוד. בפועל, עבודת ה' של האישה משפיעה על הבית כמו עבודת ה' של האיש.
הפתרון שהצעת בתור החלפת רגשות הוא בהחלט נשמע נכון לכל דבר שקשור לזוגיות. ליצור תקשורת מיטיבה ולהגיע להבנה הדדית והזדהות זה מדהים. ההתעסקות בפן הריגשי והתקשורתי יכולה להפרות את השיח וליצור מחשבות ורגשות חדשים של כל אחד מהצדדים ביחס לאיך שהוא תופס את הנושא. שיח זה גם יכול להגיע לקרבה שמאפשרת ויתורים והליכה לקראת אחד לשנייה. אמנם כמו שכתבת, ברגעי ההחלטה לפני נישואין, ההחלטה היא מאוד אישית - לשחרר או לא. מכיר חבר ששם תנאי לכיסוי ראש מלא אחרי החתונה והאישה החליטה לזרום. זה באמת עניין מאוד אישי.
בגלל שהוא עסוק בהשוואות נשמע שהעניין יותר חברתי.
אם עניין הברית היה פה המרכזי, ההשוואה בין נשים שונות לא היתה מתחילה. מה שפוגם בברית, בודאי לא ראוי לזוגיות.
זה מתחיל בקטן וממשיך בגדול.
סליחה שתוקפנית.
מכירה יותר מדי מקרוב את ההשוואות הבלתי פוסקות האלה.
אם אתה רוצה דוסית תתחתן עם דוסית.
ואל תצפה ממישהי שכרגע לא דוסית להפוך לכזו.
אתה מתחתן עם אישה שאתה אוהב?
או עם שמלה?
הייתי מתייחסת לפזילות שלך החוצה.
אבל כתבת שאתה צעיר לקשר (תיכון?) + נכנסת לזוגיות ממקום של קושי נפשי + פערים + פזילות החוצה לחיפוש יותר טוב.
אולי פשוט קחו הפסקה אחד מהשני.
אתה עדין צעיר, תבנה את עצמך, תבין מה חשוב לך, כל אחד יפנה לחייו ולהתפתחות שלו ותדברו בעוד תקופה אם מתאים.
אני לא חושבת שבשלב כל כך מוקדם בחיים צריך להיות במקום של "להילחם על הקשר"
מישהו כאן נרשם למיזם מפה לחופה וחזרו אליו משם? או מישהו קצת מבין איך המיזם עובד?
לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר
ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.
אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?
