הסיפור התחיל כשהגענו לפתח השער במעיין ואת פנינו קידם שומר חמוש שאמר שאנחנו היהודים הראשונים שבאו אחרי כ250 פלסטינאים...
וואלה? זה ממש שימח אותנו הבשורה הזאת..הרי מה יותר טוב מלשחות עם עוד מאות ערבים בבריכה שהיא אולי 30 מטר מרובע...
אחי אמר לי בוא נתקדם ואכן כך עשינו,למזלנו היו שם ארבעה חיילים צדיקים שצפו ושמרו על המעיין מכל פלסטיני מחומם,מחבל,אני מניח.
קיצר היתה לנו שניה של התלבטות,האם להיכנס או לחכות לעוד מטיילים ישראלים.
לבסוף אחי חלץ את מנעליו והופפ נתן קפיצה למעיין כשעיני מאותתת פלסטינים מסתכלים עליו בתימהון,האיך העז היהוד להיכנס למעיין שלנו...
לא חשבתי הרבה ונכנסתי אחרי אחי,ועדיין הרבה פלסטינים מביטים בנו במבטים של חשדנות ואולי שנאה.
תכלס היינו שעה במעיין עם פלסטינאים בברכה אחת..אהבה לא היתה שם,מבטים של חשדנות עפו שם תמיד,אבל תמיד כששחיתי וקיפצתי ידעתי שאני נמצא במדינה שלי ואסור לי ולאף אחד למצמץ מול שוםםם פלסטיני,גם אם הם מרובים ואנחנו מעטים!
בקיצור,מי שמאמין לא מפחד!
שבוע טוב ומבורך לכל עמ''י.



..















