עצם השימוש באות P שאיננה קיימת בשפה הערבית, ויש קושי בהגייתה, מצביעה על כך שהמילה הומצאה על ידם. ומכיוון שכך, הרי אין עם ומדינה שכזו, ולכן, בכדי לשייך אתנית על מי אני רוצה בדיוק לדבר, אשתמש במינוח הזה, המקובל כיום בעולם. עם זאת, אני זוכר שזו איננה יישות של מדינה, אלא כפי שאני אומר הרוסים/האתיופים/האשכנזים/התימנים.

זה שהם מוגדרים אקדמאית כפלסטינים, לא נותן שום לגיטימציה לכך שיש "מדינת פלסטין". כאשר אני מדבר על ערביי הגדה ועזה אני אכתוב פלסטינים, כי אני רוצה לשייך אותם למגדר עליו אני רוצה לדבר, ולא על ערביי ישראל.

מצד שני, חורה לי שאנשים כותבים פלסטינים בשלל שגיאות תעתיק, שהם אלו הנותנים שמץ של שיוך לפלשתינא המנדטורית, שאגב, סבי מחזיק עד היום ת.ז שלה, ומגדיר עצמו כפלשתינאי מלידה, וכלוחם לח"י, לא ניתן לחשוד בו שהוא נותן לגיטימציה לתקומת מדינה ערבית בארץ ישראל.

תפסיקו לפחד מהאוייב הערבי, ולהגיד "זה שאין לומר את שמו". הגדרתם האקדמית היא כפלסטינים, ואם תדע מי עומד מולך, תוכל להילחם נגדו.

מוזמן לקרוא עוד במאמרו של פרופסור שמעון שמיר:

http://www.the7eye.org.il/27274

ממליץ לך לקרוא יותר היסטוריה. הם אינם פליטי מדינות ערב, מכיוון שרובם הגיעו כמהגרים ממדינות מסלמיות שאינם בחצי האי ערב. זה שאנשים בורים, ומשתמשים במונחי רחוב כאשר יש אקדמיה ברורה לנושא, לא אשמתי.

עם זאת, אינני רואה אותם כעם, אלא כקבוצה אתנית.

וכמה שידוע לי אין להם עבר וכל עוד זה תלוי בנו גם אין להם עתיד. 

הערבים שחיים בגדה ובעזה הם בדיוק כמו אותו אחד שהתפרסם לאחרונה בתור הפלסטיני הראשון שהגיע לפסגת האוורסט. הוא נולד בכווית להורים שגרו בישראל לאחר שהגיעו מתוניסיה ובסוף הוא היגר לארה"ב. "פלסטיני"

עם צריך 3 דברים. היסטוריה משותפת, שפה משותפת, וארץ.

הם משוייכים אתנית אחד לשני?! בגלל שיש להם שפה משותפת?? בגלל זה קוראים להם ערבים! כי הם דוברי ערבית.. 

הם קבוצה, אבל לא קבוצה אתנית.

הם חלק מקבוצה הרבה יותר גדולה שנקראת פליטי מדינות ערב. דוברי ערבית מטוניס שחיים כמו פליטים בסוריה, דוברי ערבית מכווית שגרים במצרים, דוברי ערבית מעירק שחיים בערב הסעודית ודוברי ערבית מכל מקום בעולם שחיים בארץ ישראל. ועוד דבר חשוב, הם משוייכים דתית אחד לשני.

(אני לא מצטט סיסמאות ומשתדל ללמוד את ההיסטוריה, בכ"מ אני אומר את דעתי בידיעה שלא תמיד אני צודק)

הוא לומד מזרח תיכון ואיסלם, לא בטוח שכדאי להיכנס איתו לפינות הללו.

אם יש משהו שלא מאחד את הערבים פה, זה השיוך הדתי

כשאתה אומר שאתה מעוניין "לסכל את בורותכם" ומשפט אחר כך "תדעו מי האוייב העומד מולכם"

אני תוהה לאיזה אוייב התכוונת

ומצאתי!

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t396828#4744815

שאדם מנסה להגדיר את עצמו או את עמו, במילה/כינוי, ואתה בא וזורם איתו, אתה בעצם נותן לו לגיטימציה, הרי, אין שום עם פלסטיני וכמו שאמרת זאת המצאה, ברגע שאני מתחיל לכנות אותם ככה, ואתה ועוד אנשים, בעצם אנחנו נותנים ביסוס למושג שלא קיים ולא היה קיים אף פעם..

(קפצתי לראות מה התגובות שלי להודעתי האחרונה כאן, וראיתי את השירשור הזה... אגב, נא למחוק את כל דברי אחר כך בבקשה).

זו אינה לגיטימציה, אלא ידיעה מי עומד מולך.

להבדיל, כפי שרק מי שמסוגל להגיד וולדמורט היה יכול להילחם מולו.

אני לומד על כך כבר 4 שנים באוניברסיטה, דברי נכתבו מתוך ידיעה ומחקר גדול של העניין.

עד כאן דברי להערב, בפורום הזה.

עין מבוע, אגב

בקצה של נחל פרת, לא רחוק מהיישוב אלון

מעיין פועם- אם אני זוכרת נכון את מקום

אחלה מים

שם מדובר בפחד ופה מדובר סתם במן עקרון.. אין שום קשר בין הדברים.

יכול להיות שהעניין הגדול שלא לומר פלסטינים הוא מוגזם וחסר טעם, אבל העניין הגדול שאתה עושה מזה לכיוון השני - הרבה יותר ("בורותכם.."). ולחשוב שאת כל הזכויות המיוחדות לדבר את כל הדברים הלא קשורים האלה יש לך רק בגלל שאתה לומד באוניברסיטה(!!!)..

לא נראה לי.

בעזהי"ת.

אז אהוד הוא לא האדם הנכון

כל דבר שמשאירים בצורה אמורפית- תופח למימדים, ואי אפשר להתמודד איתו

כשידועים דבר על אמיתו- מדייקים בו, קוראים לו בשם שלו- לא פחות ולא יותר- אז יש לנו התמודדות מדוייקת מולו

לכן הערבים היושבים בהרי יהודה ושומרון-

אינם פלסטינים מהגדה, ולא יכולים להיות

שכל הג'וקים ידעו מי הבעל הבית.

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.

אני? לכתחילה? הייתי מוותר.

אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!

אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים,  מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח

(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)

עם כמויות הספאם שם באמת צריך ניהול 

ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם,

וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן

ונהנה לריב עם עצמו בפינה שכוחת "אל" כדי לפרוק עצבים 😂😂😂

אבל בטח זה דוגמא קלאסית למה שנקרא להאכיל את הטרולים

משתעממים מספרים סיפורים זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו

אולי הכוונה שלך לפורומים אחרים? 

אין כאן בערוץ 7 כאלו ניקים.

- הנני כאינני

- הים נסוג

תשאל את משה

כי למשל @בין הבור למים פעיל בפורום מסויים מאוד ולא מוכר בכלל כאן.  

כל פורום הוא עולם ומלואו ואין קשר בין רבים מהפורומים במרחב העצום של הפורומים בערוץ 7.  

ויש את @אני הנני כאינני, אולי הוא מדבר עליו

וזו היא, @נחלת, לא הוא, שהזכירה ניקים פופולריים

התכוונתי למגיבה שכתבה שירים מאוד יפים שאחד מהמגיבים (צדיק יסוד עולם (?) ניתח אותם).

נכון. נזכרתי שלא קוראים לה כך, השורה האחרונה שחזרה בתגובה שלה היתה: והים נסוג...

אני הנני כאינני  - הכל בסדר איתו.

העיקר שהכל בסדר

צדיק יסוד עלום אמר שיש כזה אחד.

היא התכוונה ל@בין הבור למים - צעירים מעל עשרים