כשאנחנו עושים דברים שאנחנו אוהבים, להנאתנו (תחביבים, טיולים, אוכל טוב...) איך אנחנו מקיימים בזה את רצון ה'?

כלומר:

המטרה שלנו בעולם זה לעשות את רצון ה'.

זאת ע"י עשיית טוב וקיום המצוות (שגם הן עשיית טוב, אבל לא תמיד בצורה שאנחנו מבינים).

עשיית טוב = תרומה לזולת מצד אחד, ותיקון המידות (בעצם לעשות אותנו אנשים טובים יותר שמשפיעים טוב על סביבתנו) מצד שני.

כל זה כדי לקדם את העולם ולעשות אותו טוב יותר, שלם יותר. (מה העניין בזה? לא יודעת. אבל זה כבר נושא אחר)

אם כך,

איפה נכנסת ההנאות הגשמיות? (לא אלו שבאות כשכר על מעשים טובים אלא עיסוק בדברים שנחמדים לנו.)

קיבלתי 2 תשובות:

{1.      1.יש בהן משהו מהתכלית.

      בסופו של דבר ההנאה שלנו היא התכלית.

      ה' ברא את העולם כדי להיטיב לברואיו. ההנאה בעולם הזה לא יכולה להיות שלימה ולכן אנחנו שואפים לעונג הנשמות בעולם      הבא. כדי לזכות בעונג רב יותר ניתנו לנו תורה ומצוות, שמעלים ומזככים את נפשותינו. (אלו גם, בתמצית, דברי הרמח"ל בהקדמה למסל"ש)

     בנוסף, התו"מ מביאים לכך שההנאה בעעולם הזה תהיה גבוהה ולא רדודה.

    2.ההנאה הגשמית היא כלי. מטרתה לתת לנו כוח להמשיך ולעבוד את ה' בשמחה. מעין הפוגה כזו.

כלומר, לא נעים להגיד זאת, אבל, לדעתי זה סחור סחור, סביב משהו שאת מאוד רוצה שיהיה אצלך- הצדקת ההנאות שלך-

אני מעתיקה לכאן משהו פשוט, שכל בר דעת מבין , גם בלי להאמין שזה נותן כוח לעבודת השם ובלה בלה בלה. 

***

אדם שלא אוהב את עצמו, ולא יודע איך לתת לעצמו, במובן העמוק, ובמובן הפשוט, וה"גשמי", לא יודע איך לתת לאחרים, כלל.

זה מציאת תכלית לכל חיינו, בצורה מקיפה.

בנוגע לשאר - ברור שאת צודקת,

רק שאם פינוק הוא פסול, אז באמת לא אתן אותו לאחרים!

מאיפה הסקת שהוא פסול?

לגבי 2.ההנאה הגשמית היא כלי. מטרתה לתת לנו כוח להמשיך ולעבוד את ה' בשמחה. מעין הפוגה כזו."

זה נכון שההנאות הן כלי לעבודת ה' ע"י זה שהן נותנות לנו כוח להמשיך..אבל מעבר לזה, יש עניין מיוחד לא רק בכוח להמשיך אלא  בלרומם את החומר.

להמשיך אפשר מאוכל פשוט..אבל יש עניין להנות..ולא רק באוכל- וכמו שאמרתי, לרומם את החומר.

לא רק הפוגה, גם אולי..אבל גם כעבודה בפני עצמה.

אולי ברובד מסויים אכן יש תכלית בהנאה, אבל זו לא התכלית הכללית.

והרי השכל הישר סותר אותה, אז איך יתכן שזו האמת?

יש תכלית, שזה קיום רצון השם, ובתוך התכלית הזאת, שמבטאת את מכלול החיים היהודי, יש הנאה.

אנחנו לא פה בשביל ליהנות הנאות גשמיות, אנחנו פה בשביל עבודת ה'..ולהביא את העולם לדרגה רוחנית גבוהה, (התחנה הסופית היא הנאה רוחנית)  וכחלק מזה יש עניין ליהנות בצורה מותרת ולש"ש.

זה 2 אבל עמוק יותר..

ההנאה היא עדיין כלי, אבל יש עניין בכלי הזה, יש עניין ליהנות..זה לא משהו "בדיעבד"..בשביל לשרוד, אלא להפך- תהנה כמה שאתה יכול..לש"ש. בצורה כזו החומר מתקדש.

{1.1.נניח שאני עוזרת למישהו.

לצורך העניין – ראיתי מישהי שנפלו לה דברים מהתיק ואני באה לעזור לה.

למה אני עושה את זה?

    1. היא צריכה עזרה.

    2. כי לי יעשה טוב אם אעזור לה, ולא נעים אם אתעלם.

אם 1 נכון – זה סותר את ההשקפה לפיה ה' רוצה שנהנה, כי אז מה שאנחנו מחפשים זה את ההרגשה הטובה שלנו, שבכך נעשה רצונו יתברך.

אם 2 נכון – זהו? כל כך קטנים אנחנו, שעושים רק בשביל עצמינו?

והלא חינכו אותנו לעשות טוב, לעזור לאחרים (כשברקע זה עושה טוב גם לנו, אבל לא זו המטרה), להיות אנשים תורמים.

חוץ מזה, יש הרבה דברים שאנחנו מאמינים שהם חשובים למרות שהם לא גורמים לנו הנאה. לא שטחית ולא גבוהה (צבא, לדוגמה, עזרה בבית...)

אפשר לנסח את הדעה הזו גם אחרת:

מה שצריך להוביל אותנו זו השאלה מה עושה לי טוב.

הסיבה: ה' ברא את העולם כדי להיטיב ולכן מטרתנו להנות בו. קיום מצוות זה מעין כלי שנועד לגרום לכך שההנאות שלנו תהיינה גבוהות ולא רדודות ושטחיות.

בזה נקיים את רצון ה' – שברואיו יהנו ויתענגו, אבל לא בצורה נמוכה.

חוץ מזה, האדם הוא יצור חברתי. לכן יש לכולנו אינטרסים משותפים, שביניהם הרצון שלכל האנושות יהיה טוב. כך גם ההנאה הפרטית תהיה שלמה יותר.

מכיוון שכך נטע בנו הקב"ה אכפתיות, רגישות ועוד כמה דברים.

***

אז בסופו של דבר, כך או כך,

ה'אני' האנוכי והאגואיסטי הוא המטרה.

לא יודעת. זה לא כל ך נראה לי.

איפה כלליות?

ראיית האחר?

כל זה בשביל שבסופו של דבר ההנאה האישית, הפרטית שלי תהיה שלמה יותר?

אני יודעת שזה מה שכתב הרמח"ל,

אבל זה כל כך מקטין ומצמצם!

עם מישהי חולה, ומנגנת לה, ובמקביל זה גם כיף ומהנה לי, (אני לא מגיעה לגיטרה בקושי, וזו הזדמנות לאימון וריענון!)

לא פוסל במאומה מהחסד שלי. אני לא מבינה. משהו כאן לא נראה לי. זו התחרבשות מתחת לפני הקרקע.

ושוב- אדם שלא יודע לתת לעצמו, לא ידע לתת לאחרים, וזה גם כשאתה נותן למישהו, מבצע חסד, זה לא דווקא, שלא תהנה, ותסטגף עם הנתינה הזאת עד שתסבול ממנה כליל.

(ענית לפני שקראת עד הסוף, נכון? כך לפחות זה נראה)

לא מדובר על הנאה שנגרמת כתוצאה של משהו חיובי. זה בסדר גמור.

השאלה היא על דברים שהם אך ורק בשביל עצמך-

פרנסה, אוכל טוב, טיולים וכדו'.

כמו כן, לא אמרתי שצריך לסבול.

ודאי שלא.

אבל לדעת מה המשמעות - זו חובה, לדעתי.

וכתבת בצורה ממש בוטה ומתנשאת. לפחות זו הרגשתי. לא מתאים בכלל.

יש מצב שכתבתי בצורה מתנשאת. סליחה. לגמרי.

"אך ורק בשביל עצמך"- כן. שוב!!!

גם אני לא דיברתי על הנאה שנגרמת ממשהו חיובי. (כומר, ברור ש-גם) 

גם הנאות, קטנות, גדולות, לא משנה מה, הנאה נתו, זה סימן של אהבה, לא? 

אם אדם לא יודע לתת לעצמו, לפנק את עצמו, כשהוא מרגיש שנכון לעשות כך- הוא לא ידע לפנק אחרים. 

אם אדם לא ייתן לעצמו דברים שעושים לו טוב, במובן הגשמי, (פרנסה, טיולים, אוכל טוב, כמו שכתבת), זה מראה משהו עליו. על האהבה העצמית שלו, על האהבה הקיומית שלו. כלומר, זה שאנחנו אוהבים את עצמינו ויודעים לפנק את עצמינו, בכך אנחנו בעצם אוהבים את השם---ומאמינים בו שהוא אוהב אותנו. 

ושוב, שוב, שוב: אם לא נאהב את עצמינו, גם במישור הזה, של הנאות גשמיות "רק בשביל עצמי", לא נדע לתת לאחרים, לא נדע לאהוב את עצמינו, ולאחר מכן גם לא את הקדוש ברוך הוא, שאוהב אותנו... (מעגל שלם, כן.)

2. אם אכן מטרת העיסוק בדברים שגורמים לנו להרגשה טובה (מפגשים משפחתיים, טיולים, ציור, תפירה, בישול...) לתת לנו כוחות להמשיך בעבודת ה', שלא נישבר חלילה – אז הם צריכים לתפוס חלק קטן מחיינו. בפועל נראה כי עיסוק בדברי חול הם עיקר חיינו – 6 ימי מעשה ורק שבת אחת.

בנוסף, בעשייה למען הזולת אנחנו בעצם מנסים לגרות לו הנאה.

אז?

זה נראה קצת מוזר, בהתחשב בזה שעונג גשמי הוא דבר שאין לו משמעות כשלעצמו.

הפרדת ה"חיים" מה"דת".

את חושבת שקודש, בחיי היומיום, מתבטא רק בשבת?!

ואני הולכת קצת קדימה- כתבת:"כמו שלימוד תורה זה עבודת ה', כמו שקיום מצוות זה עבודת ה', גם עשיית חסד זה עבודת ה'. "

יותר מזה, לימוד תןרה, קיום מצוות, עשיית חסד- זה יפה מאוד, אבל לא רק דברים אלה הם עבודת השם.

כל עיקרון היהדות הוא קידוש החול. התורה לא מצטמצמת בבית המדרש, או בעשיית חסד ומצוות. התורה היא מכלול חיים שלם.

בתוכו גם תרבות! (וזה כולל את ההנאות, כמובן.) 

התורה היא לא הסתגפות בעצמה כמו הנצרות, (ראה ערך- הכומר, ובהיסטוריה, האפיפיור) התורה (היהדות)  היא ערך עליון שאנחנו משלבים אותו, בחיי היומיום. בקימה בבוקר, בתפילה, בהנאות, אוכל. בלמידה לשם שמים, בלמידה למען הקמת בית, ("...ואל יזדקק לבריות"..) בהוראה, הוראת דרך החיים היהודית. ושוב, בהנאה, באוכל. וחוזר חלילה, ואז מגיע גם כיף, טיולים, הנאות גשמיות וכולי.

אבל הפרדת ההנאה מהיהדות, כמשהו שהוא כביכול "אגואיסטי", היא לא שייכת בכלל לכאן, הנוצרים מעולים בזה.

זה בדיוק מה שכתבתי!!!!

ולכן אני שואלת - איך ההנאה משתלבת ביהדות?

איזו מכנה משותף יש להכל?

יהדות. 

"ההנאה משתלבת ביהדות?"

מה זאת אומרת, משתלבת. היא-היא. ההנאה היא בתוך היהדות. זה לא שני דברים שונים, או סותרים.

השאלה שלך, עצמה- היא בעייתית. היא מפרידה כליל את ההנאות מהתורה, מא-לוקים, מהיהדות, ואחרי זה- היא מנסה לחבר אותם.

זה תהליך מיותר.

ההנאות, הגשמיות, וה"אנוכיות" "רק בשביל עצמי", הן הן היהדות. הם לא דברים מנוגדים כלל.

והיה ואת יוצאת מתוך נקודת הנחה שהם כן דברים מנוגדים- קשה לי לענות. אני לא מבינה את הגישה הזאת. 

|ואגב, מדומני שכן קראתי עד הסוף|

גם אני יודעת שהיהדות היא תורת חיים וכל זה.

אבל זה כי התורה מאפשרת את החיים ונוגעת בהם ולא שוללת אותם.

איך מזה הגעת ל "ההנאות, הגשמיות, וה"אנוכיות" "רק בשביל עצמי", הן הן היהדות."?

(אני לא שואלת בניסיון לסתור אותך ח"ו,

אלא באמת מתוך רצון להבין)

את צודקת. אבל אני חושבת שאין כאן כל כך מה להבין. זה לא מצדיק את ההתפלפלות הבלתי פוסקת הזאת'י.. 

כתבתי בכוונה בתור ציטוט. מה ש-את, (ואני, כמובן הבשר ודם, תופס בתור הנאה, גשמיות, "בשביל עצמי", "אנוכיות"---

כלומר, פינוק,- הנאה, - זה זה, היהדות. כן. זה חלק גדול מהיהדות.

אני לא מבינה מה השאלה שלך, בפעם האלף. יש מכלול חיים, ובתוכו יש גם הנאות, כי אנחנו אוהבים את עצמינו, וחלק גדול מהאהבה הנכונה והמהותית הזו, ששורשה באהבת השם- אלה הן ההנאות הגשמיות, מה'לשות. 

אז למישור הפרקטי. אנחנו בני אדם, ויש לנו גם הנאות רוחניות. מדרש יפה, הסתכלות מענינת. אמונה שפועמת. ויש גם הנאות גשמיות, וזה לא סותר. זה ביחד. שתיהם חלק גדול ממכלול החיים.

מקווה שהבנת.  אני עייפה, ולכן יש מצב שכתבתי בתורה לא מובנת. אפילו שנראה לי שכן......

ברור שהחול הוא לא המטרה.

גם לימוד תורה וקיום מצוות הם לא המטרה.

המטרה היא לעשות רצון ה'.

אבל

בשונה ממה שכתבתי למעלה (ב-2) –

החול, לדעתי, הוא לא רק כלי לעשיית דברים אחרים שהם עשיית רצון ה'.

הוא לא רק 'הפוגה'.

לכל דבר בעולם יש משמעות. שום דבר הוא לא סתם. אם כך, החול גם הוא חלק מעבודת ה' כשלעצמו.

כמו שלימוד תורה זה עבודת ה', כמו שקיום מצוות זה עבודת ה', גם עשיית חסד זה עבודת ה'. וכן, גם ללכת לעבודה זה עבודת ה' וגם עיסוק בתחביבים ובדברים נחמדים בכלל זה עבודת ה'.

(כמובן שיש רמות, ולא משתווה לימוד תורה להנאה מאוכל טוב!)

השאלה היא: איך בדיוק?

איך עבודת ה' כוללת בתוכה את כל הדברים הללו?

מה שכן-

אם התקדמות העולם ובנייתו, הן בצד הגשמי והן בצד הרוחני, היא המטרה, אז ניתנת משמעות גם לחולין. בתוך החול : לעבודה (התפתחות העולם) ולחלק מהתחביבים. היצרניים שביניהם. אבל זו עדיין לא תשובה לגבי השאר –

אוכל – נניח שזה בשביל שנוכל להמשיך. אז למה דווקא אוכל טוב?

ציור – מוסיף לנויו של עולם. אבל ציור למגירה? פסול?

ריקוד - ?

קריאה - ?

וכו'.

לעניות דעתי מוכרח להיות שכל תחומי החולין בחיינו יוכלו להיות טובים מצד עצמם. להיות חלק מעבודת ה' מצד עצמם. שהרי אם שאיפתנו היא שכל החיים יהיו מכוונים להשי"ת, אזי כל דבר שאנו עושים בחיים צריך להיות למען הקב"ה. אם דבר כלשהו הוא רק כלי עזר לדבר אחר שהוא רצון ה', יוצא שכשמתעסקים בו אנו לא פועלים למען ה'.

אולם אנחנו צריכים להגיע ל"בכל דרכיך דעהו". אז איך משתמשים בחול כך שיהיה למען ה' מצד עצמו?

לסיכום

מה שאני מנסה לברר זה מהו המכנה המשותף שכולל בתוכו את כל תחומי החיים. החל מקיום מצוות וכלה בחיי הפרט על כל חלקיהם – עבודה, תחביבים, עבודת המידות, עזרה לזולת, משפחה...

כשהכל זה לכתחילה. לא שחיי החול הם נספח, ואז צריך להפחית בהם כמה שיותר (ברור שיש דברים חשובים יותר ופחות, אבל זה לא סותר את המשמעות של החשוב פחות).

אני מאמינה שחייב להיות מכנה משותף כזה,

שהוא בסופו של דבר המשמעות של 'עבודת ה'.

מהו?

מקווה שעכשיו הובנתי.

המכנה המשותף של הכל זה - אלוקים.

או.. קרבה לאלוקים.

מה זה אלוקים? אין לנו מושג..

האם אנחנו חסרי אונים? לא, כי אנחנו יודעים בדיוק מה לעשות. (תורה, דרכיו של הקב"ה, להקשיב לצד היפה של הלב שלנו)

אכן, הכל חשוב, גם אם לכל דבר יש מינון נכון, שיכול להשתנות מאדם לאדם ומזמן לזמן...

אין, את בסה"כ בן אדם, לא תביני יותר מאת דרכיו של אלוקים, לא תביני מהו אלוקים.

את בעצם שואלת על המציאות כולה מהי, המציאות היא כולה אלוקים.

לא מסכימה?

(סתם סקרנות: קראת הכל? )

אם משהו מקרב אותי לה' - הוא טוב וחיובי.

אחרת - שלילי.

הבנתי נכון?

אז אבן הבוחן זה הרגש?

זה דבר קצת רעוע להישען עליו, לא?

חוץ מזה, איך בדיוק העבודה,למשל, מקרבת אותך לקב"ה?

אז בגדול, אתה צודק.

אבל בפרטים - ההסבר שלך חסר. מאוד. פספסת בדיוק את הנקודה שעליה שאלתי

אבל למה הסקת מזה שאבן הבוחן היא הרגש?

איך? קודם כל - אני חי, והוא הכי חי שבעולם.

חוצמיזה - אני מתדבק בדרכיו, מנסה להידמות לו במעשי.

אני לא חושב שפספסתי את הנקודה, מקסימום טענתי שאת עצם הנקודה אי אפשר להבין ממש, ושזה לא חסר לנו כדי להתקדם או להרגיש בנוח עם מה שאנחנו עושים...

(די קראתי הכל, נראה לי חוץ מקטעים שכבר כתבת בשרשור הקודם, שבהם רק רפרפתי..)

למה רגש?

כי כתבת שמה שמקרב לה' חיובי.

מה נקרא אצלך דבר שמקרב לה'?

(חוץ ממה שכתוב במפורש בתורה ובחז"ל)

יוצא שאבן הבוחן תלויה בהרגשה שלנו.

זה בקשר לנקודה הראשונה.

ובקשר לשאר:

איך בדיוק אתה מתדבק בדרכיו בזה שאתה הולך לעבודה?

לא חושבת שה' צריך להתפרנס.

וזו רק דוגמה.

שוב, זו תשובה מאוד כללית.

כי היא מכירה בכך שמה שאנו מסוגלים להבין זה רק בקוים "כלליים".

כן, ללכת לעבודה זה לחיות, כשהכל במינון הנכון ובצורה הנכונה  - הכל חלק מהחוויה המוזרה הזו של החיים, של הנאות ושטיפות כלים.

ולחיות זה שיא הלהידבק לדעתי...

לא קראתי את השירשור הקודם  (http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t542554#6078633)

(תמיד טוב בשירשור תגובה לשירשור אחר- לתת לינק ביניהם)

אבל מה שכתבת פה- עמוק ויפה

שתדעי שנאי מכירה עוד אנשים שכבר כמה שנים מבררים לעצמם את הנק' של השאלה שלך...

אולי אני יכולה לתרום לך כיוון קטן שכנראה לא נאמר קודם

בראשית -

ואז נברא אדם

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ:  זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם. 

ואז אלוקים בירך אותו- נתן לו יכולת, ונתן לו ייעוד בעולם

כח וַיְבָרֶךְ אֹתָם, אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ.

כט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כָּל-עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ, וְאֶת-כָּל-הָעֵץ אֲשֶׁר-בּוֹ פְרִי-עֵץ, זֹרֵעַ זָרַע:  לָכֶם יִהְיֶה, לְאָכְלָה.

לכבוש את העולם

ולאכול את פירותיה

שימי לב- האדם מעולם לא קיבל ציווי שנוגד את הציווי לאכול

חלק מהייעוד של האדם- להינות מהעולם. שיהיה מי שיעריך את הבריאה שיש פה

"

אם משהו מקרב אותי לה' - הוא טוב וחיובי.

אחרת - שלילי.

"

אם את לא מרגישה, ספציפית, התקרבות להשם במשהו מסוים, כגון הנאה- לא הופך אותו לשלילי.

עם זאת, מה שאת מרגישה ששלילי, ולא נכון, ומרחיק אותך מאמונה בהשם (כגון הנאות פסולות. סרטים למינהם, וגם רחוק יותר- סמים.) כלומר, מה שהוא פסול, הוא פסול. אבל אין שום ערך לפסילת כל ה"טוב", בטענה שהם לא בהכרח מביאים אותי להרגשת רוממות בעבודת השם. (מקווה שהבנתי את הנקודה הזאת)

כי לפי מה שענו לי (תשובות 1,2 אם בא לך להסתכל)

זה כן פסול.

אבל לי זה לא נראה הגיוני לפסול חלק כל כך גדול מהחיים שלנו (שהרי ההנאות הפרטיות הן רק דוגמה. מה עם פרנסה? חברה?), ולכן אני מנסה לברר מה המשמעות שלו.

ברוך השם, יש חשיבה יהודית אוטנטית ונורמאלית. 

את מנסה להצדיק את עצמך?! אני לא מבינה כל כך... מה שורש השאלה שלך...

לגבי תשובות אחד ושתיים- אני לא מבינה למה הן סותרות... "אלו ואלו דברי א-לוהים חיים"

זו גישה ידועה, תשובות אחד ושתיים, והן לא סותרות את מה שאת מאמינה בו, שהנאה זה חלק מהיהדות, לגמרי!

בכל אחת מהגישות יש משהו מהאמת, אבל הן לא התכלית.

והסברתי את זה בחלקים 3-4.

שכל ישר.

בזה לא אוכל לעזור לך

אפשר להתווכח ולהתפלסף בזה עד הבוקר. כן. וודאי. ברור. 

אני עייפה, ונראה לי שאת לא קולטת על מה אני מדברת. 

ולא משנה כמה פעמים אומר את זה תמיד תמצאי פתח, ואז אגיד את זה שוב.. (וכנראה זה נובע מחכמה ורצון לדעת)

ליל"ט. אני חושבת שהתשובה של מכלול החיים, יחד עם עשיית רצון השם, והאהבה העצמית, מספקות בהחלט.

אולי פשוט צריך לתת לזה זמן להתבשל, עד שפתאום זה נעשה ברור כשמש. יכול להיות.

(למשל: הדוג' הראשונה, שהבאתי לך, על אהבת עצמי, ומזה יש אהבת השם, זה רעיון ישן, שאני זוכרת שלראשונה כשאמרה לי אותו חברה, לא כל כך הבנתי מה הקשר, ואיך זה מסתדר. לאט לאט, עד שפתאום זה ברור כל כך) וגם מבריק!

את כתבת : "חלק מהייעוד של האדם- להינות מהעולם."

ואני כתבתי: "

לכל דבר בעולם יש משמעות. שום דבר הוא לא סתם. אם כך, החול גם הוא חלק מעבודת ה' כשלעצמו.

כמו שלימוד תורה זה עבודת ה', כמו שקיום מצוות זה עבודת ה', גם עשיית חסד זה עבודת ה'. וכן, גם ללכת לעבודה זה עבודת ה' וגם עיסוק בתחביבים ובדברים נחמדים בכלל זה עבודת ה'."

אז בעצם מה ששאלתי זה - כיצד?

מה כיצד?!

כמו שלימוד תורה זה עבודת ה', כמו שקיום מצוות זה עבודת ה', גם עשיית חסד זה עבודת ה'. וכן, גם ללכת לעבודה זה עבודת ה' וגם עיסוק בתחביבים ובדברים נחמדים בכלל זה עבודת ה'."

נכון, נכון במדויק. כל עשיית המצוות, וקיום התורה, זה לא רק בגלל "עשיית מצוות וקיום תורה" זה חלק ממכלול חיים שלום, שכולל בתוכו גם מצוות, ותורה, אבל הוא גם כולל בתוכו תרבות,ועוד כל מיני דברים...כל המכלול הזה הוא עבודת השם.

בזה מתבטאת היהדות שלנו, שהיא משהו בלתי-מוגבל, הנוגע לכל פרט בחיים, כל מהלך, ו...כל הנאה.

אבל מז'תומרת- "כיצד". אני לא מבינה אותך. מה את רוצה בשאלה "כיצד"?! כיצד מה, כיצד לקיים את זה?

לא'ידעת... פשוט לקיים, זה כמו ללמד אדם הלכות ייחוד (דוגמא סתמית בהחלט) ואחרי זה, הוא שואל אותך "אבל כיצד?"...

ואפילו רצויה אם היא עוזרת לך לחיות, להיות נינוחה, להיות מאושרת..-הרי הדברים האלה עוזרים לך לעבוד את ה', ולכן גם הם עצמם מהווים עבודת ה'. (כמובן הכל תלוי בכוונה..גם מצווה יכולה להיות עבירה..וגם ניגון בגיטרה בשביל עצמך בחדר יכול להיות עבודת ה'..)

אבל את לא דיברת על זה..נכון? כי את יודעת שאפשר להנות הנאות גשמיות כחלק מעבודת ה', וכשהן חלק מהעבודה..ככלי, הן עבודה בפני עצמה.

אולי את שואלת גם לא לשם עבודת ה', אלא רק לשם הנאה..מה אז, האם זה ראוי או לא..

עד כמה שידוע לי רוב הדעות ביהדות אוחזות את הנאות העוה"ז כמו את העוה"ז כולו ככלי בלבד.., אבל אמרתי לך על רעיון ששמעתי מכמה אנשים שונים על זה שהאדם ייתבע על מה שיכל להנות ולא נהנה.  זה בעצם אומר שכן להנאה לשם הנאה יש ג"כ עניין..אז..אם זה אכן כך, זה מספק אותך? (או שלא זו השאלה שלך ואני חפרתי המון אבל רק מסביב?  )

ושחייתי בטעות..חח

כי כמה אנשים אמרו לי אתזה..שהאדם ייתבע על מה שלא נהנה.

מה שהם לא אמרו זה מה התכלית של אותה הנאה, למה האדם ייתבע על זה..

אז בהנחה שמה שמצאתי זה המקור לעניין כולו..ואין עוד אחר מלבדו..ככל הנראה ההנאות הן אכן כלי . (ושוב..ברגע שעושים שימוש נכון בכלי זה גם מטרה..וזו עבודת ה'..אבל אין ההנאה מטרה בפני עצמה..כך נראה.):

מכתב מאליהו:

הטהור אינו מעז להשתדל לחפש את ההנאה כדי להופכה לכלי לעבודת ה', כי ירא ובורח ממנה, ובכל זאת בדין שמים לעתיד, נתבע האדם גם על שלא נהנה מעולם הזה,

והנה ההמשך שלא מספיק מפורסם... :

כדי לעבוד את ה' בשלמות, שלא התרומם לדרגת הקדושה, בה היה הופך את יצר הרע לטוב... (חלק ג שלמות העבודה, עמוד קנג)

אז לשאלתך-

לא, ההנאה היא לא רק בריחה..הסחת דעת..הנאה כדי שנוכל להתחזק ולעבוד את ה'..

יש עניין בהנאה בשביל להשתמש בה עצמה כעבודה..ז"א, לא לאכול רק בשביל שיהיה לי כוח לקיים מצוות, אלא לאכול אוכל טעים וליהנות , ז"א יש דגש על ההנאה, ליהנות ולכוון לעבודת ה', ואז בעצם הופכים את החול לרוחני, את הרע לטוב.

הטהור יאכל מה שהוא חייב..האידאל זה לאכול אוכל טוב וליהנות..לשם שמים. 

אל תברח מההנאה..אתה תיתבע על מה שלא נהנית...אתה צריך ליהנות אבל להשתמש בזה לטוב. זו הנקודה כפי שאני מבינה אותה כעת.

עונה לך על משהו?

והעלנו לתוכה

ושמחנו בבנינה

ונאכל מפריה 

ונשבע מטובה....

מעלין בקודש

גם אני מאמינה שזה טוב.

חייב להיות. ("לעניות דעתי מוכרח להיות שכל תחומי החולין בחיינו יוכלו להיות טובים מצד עצמם.")

אבל על השאלה לא ענית - למה?

מה המכנה המשותף שמקיף את כל תחומי החיים?

ולמה עם מה.

הטוב הוא לא בפני עצמו..בלי תלות בנהנה ,במטרה= בשימוש.

עדיין החול הוא כלי, אבל הנאה חולית- יש בה עניין מיוחד כחלק מעבודת ה' והיא לא בדיעבד.

נזיר מביא קרבן חטאת..למה? 

(אז שאלתי את עצמי..ובשביל למצוא תשובה מדוייקת חיפשתי חלקיק שניה בגוגל והנה לנו 2 ציפורים במכה..כי כתוב פה גם על עניין התביעה שהזכרתי כמה פעמים..):

גמרא מביאה הסבר אפשרי לכך: "רבי אלעזר הקפר ברבי אומר "וכפר עליו מאשר חטא על הנפש" וכי באיזו נפש חטא זה? אלא שציער עצמו מן היין". במקומות רבים בחז"ל ניתן למצוא התנגדות לסיגוף עצמי. כך נאמר בירושלמי: "לא דייך במה שאסרתך תורה?" (נדרים פ"ט ע"א) ו"עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל שראתה עינו ולא אכל" (קידושין פ"ד הי"ב בסוף)

יש עניין ליהנות. רות סוף..

(עוד משהו..בברכת האילנות- מברכים..שברא.."ליהנות בהם בני אדם" ..ה' רוצה שנהנה בעולם..)

יש להם מעסיק, והוא האחראי הבלעדי על השכר שלהם. 

כמו כן אני לא נותן טיפים לרופא, לקופאית, למוסכניק, לרואה החשבון, לחשמלאי... מה שהם אומרים לי שאני צריך לשלם על השירות/מוצר, זה מה שאני משלם.

כמובן שבתור מלצר הכי נחמד זזה לקבל טיפ.

אבל אם נחשוב בהיגיון, לא מספיק שאני משלם על האירוע\מסעדה שגם ככה כיום לא מאוד זולים, אני עוד צריך להוסיף כסף לבחור הנחמד שזו העבודה שלו? 

לא בקטע מזלזל ש"העבודה שלו זה לשרת אותי" אלא אשכרה, זו העבודה, לבוא-לקחת-להביא, על מה להוסיף כסף? שהוא גם מחייך? מצידי שלא יחייך חחח

אז כן

בשליחים לא יצא לי להיעזר אז לא בדקתי 

זה בפירוש לא המצב הרגיל, בטח לא במקומות גדולים ומסודרים. לפני הרבה שנים זה היה המצב, אבל מאז עברו חוקים שהסדירו את הנושא. 

רק אם יכפו עלי, או יגרמו לסיטואציה שבה אעדיף לרחם על האומללים ולתת להם קבצנות טיפים.

רק כי זה עניין של מקובלות, לא שבאמת בא לי לשלם מעבר לעלות הגבוהה גם ככה באופן יחסי

מפרגנת להם

עבודה קשה

אבל זה לא קורה אצלי הרבה מסעדות/ שליחויות של אוכל 

כשזה מתאים

למטפלת פרטית הייתי מוסיפה לפני חגים

מעדיפה לקנות בחנות קרובה לבית גם אם זה יותר יקר

כדי לפרנס מקומיים

מפרגנת לנהגי מוניות את הסכום בלי מיקוח (לא קורה הרבה מוניות)

אפילו תוך גדי

 הספונג'ה.......וכי קלות כל אלו בעיניך?!

לולאי השיעור שלו הקשבתי היום, לא הייתי עושה כל זאת. או שהייתי עושה

זאת באיטיות, בחוסר חשק, בלשוטט מחשבתית בכל מיני מקומות , העיקר לא

כאן, ליד הכיור, השיש....

השיעורים שלו עוזרים לי לעשות מה (מה לעשות, אני מודה ומתוודה) - שאיני

אוהבת... זה לא נשמע מכובד כל כך,  לערבב צלחות ותרסיס לניקוי חלונות

עם דעת  וחכמה כל כך נפלאות, אבל זמני לא כל כך פנוי,  Young man.......

א

אני לא טיפוס שלומד ללא הרף, הלוואי. אבל, כשלא נמצאים

במסגרת תורנית איזושהי,  אז בלי לשמוע משהו תורני, אני

מרגישה שהופכת יותר ויותר לבורה ועמת הארץ. 

הלוואי והייתי מקשיבה לרב לוי

ודומיו - יותר.  הרבה יותר. וחוצמזה...זה כיף!!

ברור עם זאת, שיש אנשים הרבה יותר עסוקים

ממני. עובדים המון שעות, לומדים, פעילים....

אגב, השיעורים של הרב לוי נמסרים

לציבור של בעלי תשובה, או אנשים

שמתעניינים....ובכל זאת, הם עמוקים,

מלאי מחשבה, משהו!!

א גיט ווך!

לילמנוחה!

הייתי שומע הרבה, מתישהו הגעתי למחסום השיעורים בתשלום... 

אין לי את האפשרות.   אבל נהנתי מאד 

גם את הצד המוזיקלי של הרב, בנוסף לכל שיעורי התורה המדהימים שלו ופרשה ב4 שהפכה מזמן ל10, 20 ויותר חחח

למי שלא מכיר, אני מדבר על זה: קישור

שלא אכשיל מישהו חס ושלום

בהחלט היתה משכיחה לי את האבל. 

אני מתארת לעצמי שהכל זה שירי אמונה וכד'. נכון?

זה כל כך לא הולך עם הרב לוי השכלתן כל כך....

הוא ממש נפלא. וגם צדיק אני חושבת. לפי התשובות שלו כששואלים אותו.

שאלתי אותו על משהו מזעזע שהזכיר בשיעוריו על הכוזרי, והוא ענה:

אנחנו לא שופטים אף אחד.

מדהים. תודה!

תודה!!!

אבל השיעורים הארוכים שלו (הכוזרי, הרמח"ל ) - זה לא "נחמד", כלומר, זה לא

מוגש כסיפור, כדיאלוג בינו לבין מישהו שמתנגד או לא מבין, זה על טהרת הקודש

ממש. כך זה מרגיש לי. כל כך בהיר, מסודר, חכם, עמוק, לא "עממי" בשום אופן!

לא יודעת אם הצלחתי להסביר את הכוונה שלי.

את מרגישה את הכובד של האחריות שיש בתוכן הזה. זה באמת מרגיש לפעמים כמו "קומה שנייה" של אמונה - כזו שלא מסתפקת רק ברגש, אלא דורשת מאיתנו מבנה שכלי ורוחני מאוד חזק כדי לעמוד מול סערות העולם. הסברת את עצמך מצוין! (בתקוה שהבנתי ;)

באמת קומה שניה, כי השיעורים

הארוכים והעמוקים האלה, פחות קלילים, יש להם (אני חושבת)

פחות מגמה להשפיע. ומבחינה אינטלקטואלית, הם באמת

מלאכת מחשבת. מעניקים סיפוק שכלי . הרגשה של איזה

מופלא, כמה עמוק.....

מבחינת להרגיש את כובד האחריות....הלוואי.

אולי מבחינה זו, דווקא השיעורים הקצרים

המחדדים נקודה מסויימת, יכולים (זמנית?)

להשפיע יותר.

עולים בזכרוני הסיפורים מזמן גירוש ספרד למשל, שדווקא

פשוטי העם, שעבדו את השם בתמימות ופשטות, החזיקו

מעמד מבחינה יהודית, יותר מהמשכילים למינהם (שגם

שמרו מצוות).

ואולי אני טועה.

זה כן משפיע. או מוטב לאמר, זה עוזר לאהוב את השם, לעשות אולי פחות מלומדה, יותר ברצינות, אולי...

מזכיר את זה כבדרך אגב. מאוד ממליצה להקשיב לו. 

הרב אורי שרקי

הרב מיכאל אברהם

הרב אליהו זיני

הרב שמואל אליהו

הרב גיא אלאלוף

יש הרבה על מי להמליץ אך מה שהלב חושק הזמן עושק.

הרב יגאל לוינשטיין

הרב שניאור אשכנזי

הרב צבי בן פורת

הרב אליהו מויאל (אם אני לא טועה)

כשיהיה זמן סוף סוף....

שיעורים על מצבי נפש  - הרב ד"ר הררי באתר "התבוננות"

הרב פנגר - על ירידות, נפילות וכו' וכו' בקול חי (מחשבים מסלול מחדש יום חמישי בלילה משעה 12 ועד 2 בלילה

וגם שיעורים קצרים מאוד וטיפים גם בקול חי וביוטיוב.

ממליץ עליהם חח
 

כדאי לשמוע

אם צרכי הילד מסופקים לו, בעיקר רגשית, הוא יהיה מאושר.

אז אני לא חושב שיש סטטיסטיקה קבועה.
 

אם הייתי צריך לנחש בכוח אז הייתי אומר או שזה דינמי ומשתנה כל הזמן בין המגזרים או שזה פחות או יותר אותו יחס של מאושרים/לא מאושרים אצל כל המגזרים (היהודים כמובן...)

השאלה הגדולה היא לאיפה הילד הזה הלך ברגע שהתבגרנו.

האם יש סביבה שמשמרת כמה שיותר את הילד בתוכנו גם כשהתבגרנו?

אבל לדעתי יש 2 מגזרים שעל פניו הרוב נשארים בהם: חילוני וחרדי

החילוני- כי זה לא באמת מגזר, זה פשוט חופש מוחלט אז הכל נכנס בקטגוריה, גם להיות חילוני ולשמור שבת, נניח.

והחרדי- כי זה חינוך נוקשה וקהילתיות חזקה שקשה לצאת ממנו. ולכן יש רוב שנשאר.

כמו תמיד, הדשא של השכן ירוק יותר ונראה לי שמכיוון שהמגזר הדתי תמיד באמצע והמינון של החופש והתורה משתנה מאדם לאדם, ממשפחה למשפחה וממקום למקום, קל לצאת ממנו לכל כיוון..

לילדים, אני חושבת שילדות מאושרת תלויה בהורים ובסביבה האנושית, לא קשור לרמה דתית או למגזר כלשהו. הדרך שההורים והסביבה מתווכים לילד את העולם וגם את המחויבויות שלו, היא זו שמשפיעה הכי הרבה על השמחה הפנימית.

לדוגמה, ילדה בגן משחקים. אפשר להיות הורה קשוח שלא מרשה לעלות על מתקנים גבוהים יותר, ואפשר להיות הורה קשוח שלא מאפשר מבחינת צניעות לנסות כל מיני פעלולים, ואפשר להיות הורה מאפשר שפשוט מוודא שהילדה בטוחה ושטוב לה, ושמתאפשר לה לנסות כל מה שהיא רוצה בגן משחקים. זה הכל

זה תחום אומנותי

אימון/ טיפול זה תחום פסיכולוגי

יש לא מעט תחומים/ משרות שאפשר להתחיל בקטן ולצמוח

ותכלס קריירה נבנת כמעט תמיד ככה

מקטן (בסוג משרה/ כמות השקעה/ ידע/ משכורת) למשהו שיכול לגדול 

עולם האימון והטיפול - מין משהו כזה שלומדים בקטן מהצד.

זוועה.

הלוואי שאחד כזה ייתבע פעם, והפיצויים שהוא יצטרך לשלם ילמדו את כל השרלטנים שיש אחריות למעשים שלהם.

שכמו שאי אפשר ללמוד בזום בקורס של חודשיים איך לבנות בניין כך שהוא לא ייפול ברעידת אדמה, כך אי אפשר ללמוד באיזה קורס קקמייקה איך לטפל בנפשות של בני אדם. 

אבל זה רווח לצערי

א. אדם שבוחר להיות מטופל או מאומן ע"י בוגר קורס ללא ניסיון הרי שהבחירה בידו ועליו לשאת בתוצאות.

ב. אינני רואה בהכרח אינדיקציה לטיב הטיפול ומספר השנים שהמטפל בילה באקדמיה, או במוסד שבו הוא למד.