כשאנחנו עושים דברים שאנחנו אוהבים, להנאתנו (תחביבים, טיולים, אוכל טוב...) איך אנחנו מקיימים בזה את רצון ה'?

כלומר:

המטרה שלנו בעולם זה לעשות את רצון ה'.

זאת ע"י עשיית טוב וקיום המצוות (שגם הן עשיית טוב, אבל לא תמיד בצורה שאנחנו מבינים).

עשיית טוב = תרומה לזולת מצד אחד, ותיקון המידות (בעצם לעשות אותנו אנשים טובים יותר שמשפיעים טוב על סביבתנו) מצד שני.

כל זה כדי לקדם את העולם ולעשות אותו טוב יותר, שלם יותר. (מה העניין בזה? לא יודעת. אבל זה כבר נושא אחר)

אם כך,

איפה נכנסת ההנאות הגשמיות? (לא אלו שבאות כשכר על מעשים טובים אלא עיסוק בדברים שנחמדים לנו.)

קיבלתי 2 תשובות:

{1.      1.יש בהן משהו מהתכלית.

      בסופו של דבר ההנאה שלנו היא התכלית.

      ה' ברא את העולם כדי להיטיב לברואיו. ההנאה בעולם הזה לא יכולה להיות שלימה ולכן אנחנו שואפים לעונג הנשמות בעולם      הבא. כדי לזכות בעונג רב יותר ניתנו לנו תורה ומצוות, שמעלים ומזככים את נפשותינו. (אלו גם, בתמצית, דברי הרמח"ל בהקדמה למסל"ש)

     בנוסף, התו"מ מביאים לכך שההנאה בעעולם הזה תהיה גבוהה ולא רדודה.

    2.ההנאה הגשמית היא כלי. מטרתה לתת לנו כוח להמשיך ולעבוד את ה' בשמחה. מעין הפוגה כזו.

כלומר, לא נעים להגיד זאת, אבל, לדעתי זה סחור סחור, סביב משהו שאת מאוד רוצה שיהיה אצלך- הצדקת ההנאות שלך-

אני מעתיקה לכאן משהו פשוט, שכל בר דעת מבין , גם בלי להאמין שזה נותן כוח לעבודת השם ובלה בלה בלה. 

***

אדם שלא אוהב את עצמו, ולא יודע איך לתת לעצמו, במובן העמוק, ובמובן הפשוט, וה"גשמי", לא יודע איך לתת לאחרים, כלל.

זה מציאת תכלית לכל חיינו, בצורה מקיפה.

בנוגע לשאר - ברור שאת צודקת,

רק שאם פינוק הוא פסול, אז באמת לא אתן אותו לאחרים!

מאיפה הסקת שהוא פסול?

לגבי 2.ההנאה הגשמית היא כלי. מטרתה לתת לנו כוח להמשיך ולעבוד את ה' בשמחה. מעין הפוגה כזו."

זה נכון שההנאות הן כלי לעבודת ה' ע"י זה שהן נותנות לנו כוח להמשיך..אבל מעבר לזה, יש עניין מיוחד לא רק בכוח להמשיך אלא  בלרומם את החומר.

להמשיך אפשר מאוכל פשוט..אבל יש עניין להנות..ולא רק באוכל- וכמו שאמרתי, לרומם את החומר.

לא רק הפוגה, גם אולי..אבל גם כעבודה בפני עצמה.

אולי ברובד מסויים אכן יש תכלית בהנאה, אבל זו לא התכלית הכללית.

והרי השכל הישר סותר אותה, אז איך יתכן שזו האמת?

יש תכלית, שזה קיום רצון השם, ובתוך התכלית הזאת, שמבטאת את מכלול החיים היהודי, יש הנאה.

אנחנו לא פה בשביל ליהנות הנאות גשמיות, אנחנו פה בשביל עבודת ה'..ולהביא את העולם לדרגה רוחנית גבוהה, (התחנה הסופית היא הנאה רוחנית)  וכחלק מזה יש עניין ליהנות בצורה מותרת ולש"ש.

זה 2 אבל עמוק יותר..

ההנאה היא עדיין כלי, אבל יש עניין בכלי הזה, יש עניין ליהנות..זה לא משהו "בדיעבד"..בשביל לשרוד, אלא להפך- תהנה כמה שאתה יכול..לש"ש. בצורה כזו החומר מתקדש.

{1.1.נניח שאני עוזרת למישהו.

לצורך העניין – ראיתי מישהי שנפלו לה דברים מהתיק ואני באה לעזור לה.

למה אני עושה את זה?

    1. היא צריכה עזרה.

    2. כי לי יעשה טוב אם אעזור לה, ולא נעים אם אתעלם.

אם 1 נכון – זה סותר את ההשקפה לפיה ה' רוצה שנהנה, כי אז מה שאנחנו מחפשים זה את ההרגשה הטובה שלנו, שבכך נעשה רצונו יתברך.

אם 2 נכון – זהו? כל כך קטנים אנחנו, שעושים רק בשביל עצמינו?

והלא חינכו אותנו לעשות טוב, לעזור לאחרים (כשברקע זה עושה טוב גם לנו, אבל לא זו המטרה), להיות אנשים תורמים.

חוץ מזה, יש הרבה דברים שאנחנו מאמינים שהם חשובים למרות שהם לא גורמים לנו הנאה. לא שטחית ולא גבוהה (צבא, לדוגמה, עזרה בבית...)

אפשר לנסח את הדעה הזו גם אחרת:

מה שצריך להוביל אותנו זו השאלה מה עושה לי טוב.

הסיבה: ה' ברא את העולם כדי להיטיב ולכן מטרתנו להנות בו. קיום מצוות זה מעין כלי שנועד לגרום לכך שההנאות שלנו תהיינה גבוהות ולא רדודות ושטחיות.

בזה נקיים את רצון ה' – שברואיו יהנו ויתענגו, אבל לא בצורה נמוכה.

חוץ מזה, האדם הוא יצור חברתי. לכן יש לכולנו אינטרסים משותפים, שביניהם הרצון שלכל האנושות יהיה טוב. כך גם ההנאה הפרטית תהיה שלמה יותר.

מכיוון שכך נטע בנו הקב"ה אכפתיות, רגישות ועוד כמה דברים.

***

אז בסופו של דבר, כך או כך,

ה'אני' האנוכי והאגואיסטי הוא המטרה.

לא יודעת. זה לא כל ך נראה לי.

איפה כלליות?

ראיית האחר?

כל זה בשביל שבסופו של דבר ההנאה האישית, הפרטית שלי תהיה שלמה יותר?

אני יודעת שזה מה שכתב הרמח"ל,

אבל זה כל כך מקטין ומצמצם!

עם מישהי חולה, ומנגנת לה, ובמקביל זה גם כיף ומהנה לי, (אני לא מגיעה לגיטרה בקושי, וזו הזדמנות לאימון וריענון!)

לא פוסל במאומה מהחסד שלי. אני לא מבינה. משהו כאן לא נראה לי. זו התחרבשות מתחת לפני הקרקע.

ושוב- אדם שלא יודע לתת לעצמו, לא ידע לתת לאחרים, וזה גם כשאתה נותן למישהו, מבצע חסד, זה לא דווקא, שלא תהנה, ותסטגף עם הנתינה הזאת עד שתסבול ממנה כליל.

(ענית לפני שקראת עד הסוף, נכון? כך לפחות זה נראה)

לא מדובר על הנאה שנגרמת כתוצאה של משהו חיובי. זה בסדר גמור.

השאלה היא על דברים שהם אך ורק בשביל עצמך-

פרנסה, אוכל טוב, טיולים וכדו'.

כמו כן, לא אמרתי שצריך לסבול.

ודאי שלא.

אבל לדעת מה המשמעות - זו חובה, לדעתי.

וכתבת בצורה ממש בוטה ומתנשאת. לפחות זו הרגשתי. לא מתאים בכלל.

יש מצב שכתבתי בצורה מתנשאת. סליחה. לגמרי.

"אך ורק בשביל עצמך"- כן. שוב!!!

גם אני לא דיברתי על הנאה שנגרמת ממשהו חיובי. (כומר, ברור ש-גם) 

גם הנאות, קטנות, גדולות, לא משנה מה, הנאה נתו, זה סימן של אהבה, לא? 

אם אדם לא יודע לתת לעצמו, לפנק את עצמו, כשהוא מרגיש שנכון לעשות כך- הוא לא ידע לפנק אחרים. 

אם אדם לא ייתן לעצמו דברים שעושים לו טוב, במובן הגשמי, (פרנסה, טיולים, אוכל טוב, כמו שכתבת), זה מראה משהו עליו. על האהבה העצמית שלו, על האהבה הקיומית שלו. כלומר, זה שאנחנו אוהבים את עצמינו ויודעים לפנק את עצמינו, בכך אנחנו בעצם אוהבים את השם---ומאמינים בו שהוא אוהב אותנו. 

ושוב, שוב, שוב: אם לא נאהב את עצמינו, גם במישור הזה, של הנאות גשמיות "רק בשביל עצמי", לא נדע לתת לאחרים, לא נדע לאהוב את עצמינו, ולאחר מכן גם לא את הקדוש ברוך הוא, שאוהב אותנו... (מעגל שלם, כן.)

2. אם אכן מטרת העיסוק בדברים שגורמים לנו להרגשה טובה (מפגשים משפחתיים, טיולים, ציור, תפירה, בישול...) לתת לנו כוחות להמשיך בעבודת ה', שלא נישבר חלילה – אז הם צריכים לתפוס חלק קטן מחיינו. בפועל נראה כי עיסוק בדברי חול הם עיקר חיינו – 6 ימי מעשה ורק שבת אחת.

בנוסף, בעשייה למען הזולת אנחנו בעצם מנסים לגרות לו הנאה.

אז?

זה נראה קצת מוזר, בהתחשב בזה שעונג גשמי הוא דבר שאין לו משמעות כשלעצמו.

הפרדת ה"חיים" מה"דת".

את חושבת שקודש, בחיי היומיום, מתבטא רק בשבת?!

ואני הולכת קצת קדימה- כתבת:"כמו שלימוד תורה זה עבודת ה', כמו שקיום מצוות זה עבודת ה', גם עשיית חסד זה עבודת ה'. "

יותר מזה, לימוד תןרה, קיום מצוות, עשיית חסד- זה יפה מאוד, אבל לא רק דברים אלה הם עבודת השם.

כל עיקרון היהדות הוא קידוש החול. התורה לא מצטמצמת בבית המדרש, או בעשיית חסד ומצוות. התורה היא מכלול חיים שלם.

בתוכו גם תרבות! (וזה כולל את ההנאות, כמובן.) 

התורה היא לא הסתגפות בעצמה כמו הנצרות, (ראה ערך- הכומר, ובהיסטוריה, האפיפיור) התורה (היהדות)  היא ערך עליון שאנחנו משלבים אותו, בחיי היומיום. בקימה בבוקר, בתפילה, בהנאות, אוכל. בלמידה לשם שמים, בלמידה למען הקמת בית, ("...ואל יזדקק לבריות"..) בהוראה, הוראת דרך החיים היהודית. ושוב, בהנאה, באוכל. וחוזר חלילה, ואז מגיע גם כיף, טיולים, הנאות גשמיות וכולי.

אבל הפרדת ההנאה מהיהדות, כמשהו שהוא כביכול "אגואיסטי", היא לא שייכת בכלל לכאן, הנוצרים מעולים בזה.

זה בדיוק מה שכתבתי!!!!

ולכן אני שואלת - איך ההנאה משתלבת ביהדות?

איזו מכנה משותף יש להכל?

יהדות. 

"ההנאה משתלבת ביהדות?"

מה זאת אומרת, משתלבת. היא-היא. ההנאה היא בתוך היהדות. זה לא שני דברים שונים, או סותרים.

השאלה שלך, עצמה- היא בעייתית. היא מפרידה כליל את ההנאות מהתורה, מא-לוקים, מהיהדות, ואחרי זה- היא מנסה לחבר אותם.

זה תהליך מיותר.

ההנאות, הגשמיות, וה"אנוכיות" "רק בשביל עצמי", הן הן היהדות. הם לא דברים מנוגדים כלל.

והיה ואת יוצאת מתוך נקודת הנחה שהם כן דברים מנוגדים- קשה לי לענות. אני לא מבינה את הגישה הזאת. 

|ואגב, מדומני שכן קראתי עד הסוף|

גם אני יודעת שהיהדות היא תורת חיים וכל זה.

אבל זה כי התורה מאפשרת את החיים ונוגעת בהם ולא שוללת אותם.

איך מזה הגעת ל "ההנאות, הגשמיות, וה"אנוכיות" "רק בשביל עצמי", הן הן היהדות."?

(אני לא שואלת בניסיון לסתור אותך ח"ו,

אלא באמת מתוך רצון להבין)

את צודקת. אבל אני חושבת שאין כאן כל כך מה להבין. זה לא מצדיק את ההתפלפלות הבלתי פוסקת הזאת'י.. 

כתבתי בכוונה בתור ציטוט. מה ש-את, (ואני, כמובן הבשר ודם, תופס בתור הנאה, גשמיות, "בשביל עצמי", "אנוכיות"---

כלומר, פינוק,- הנאה, - זה זה, היהדות. כן. זה חלק גדול מהיהדות.

אני לא מבינה מה השאלה שלך, בפעם האלף. יש מכלול חיים, ובתוכו יש גם הנאות, כי אנחנו אוהבים את עצמינו, וחלק גדול מהאהבה הנכונה והמהותית הזו, ששורשה באהבת השם- אלה הן ההנאות הגשמיות, מה'לשות. 

אז למישור הפרקטי. אנחנו בני אדם, ויש לנו גם הנאות רוחניות. מדרש יפה, הסתכלות מענינת. אמונה שפועמת. ויש גם הנאות גשמיות, וזה לא סותר. זה ביחד. שתיהם חלק גדול ממכלול החיים.

מקווה שהבנת.  אני עייפה, ולכן יש מצב שכתבתי בתורה לא מובנת. אפילו שנראה לי שכן......

ברור שהחול הוא לא המטרה.

גם לימוד תורה וקיום מצוות הם לא המטרה.

המטרה היא לעשות רצון ה'.

אבל

בשונה ממה שכתבתי למעלה (ב-2) –

החול, לדעתי, הוא לא רק כלי לעשיית דברים אחרים שהם עשיית רצון ה'.

הוא לא רק 'הפוגה'.

לכל דבר בעולם יש משמעות. שום דבר הוא לא סתם. אם כך, החול גם הוא חלק מעבודת ה' כשלעצמו.

כמו שלימוד תורה זה עבודת ה', כמו שקיום מצוות זה עבודת ה', גם עשיית חסד זה עבודת ה'. וכן, גם ללכת לעבודה זה עבודת ה' וגם עיסוק בתחביבים ובדברים נחמדים בכלל זה עבודת ה'.

(כמובן שיש רמות, ולא משתווה לימוד תורה להנאה מאוכל טוב!)

השאלה היא: איך בדיוק?

איך עבודת ה' כוללת בתוכה את כל הדברים הללו?

מה שכן-

אם התקדמות העולם ובנייתו, הן בצד הגשמי והן בצד הרוחני, היא המטרה, אז ניתנת משמעות גם לחולין. בתוך החול : לעבודה (התפתחות העולם) ולחלק מהתחביבים. היצרניים שביניהם. אבל זו עדיין לא תשובה לגבי השאר –

אוכל – נניח שזה בשביל שנוכל להמשיך. אז למה דווקא אוכל טוב?

ציור – מוסיף לנויו של עולם. אבל ציור למגירה? פסול?

ריקוד - ?

קריאה - ?

וכו'.

לעניות דעתי מוכרח להיות שכל תחומי החולין בחיינו יוכלו להיות טובים מצד עצמם. להיות חלק מעבודת ה' מצד עצמם. שהרי אם שאיפתנו היא שכל החיים יהיו מכוונים להשי"ת, אזי כל דבר שאנו עושים בחיים צריך להיות למען הקב"ה. אם דבר כלשהו הוא רק כלי עזר לדבר אחר שהוא רצון ה', יוצא שכשמתעסקים בו אנו לא פועלים למען ה'.

אולם אנחנו צריכים להגיע ל"בכל דרכיך דעהו". אז איך משתמשים בחול כך שיהיה למען ה' מצד עצמו?

לסיכום

מה שאני מנסה לברר זה מהו המכנה המשותף שכולל בתוכו את כל תחומי החיים. החל מקיום מצוות וכלה בחיי הפרט על כל חלקיהם – עבודה, תחביבים, עבודת המידות, עזרה לזולת, משפחה...

כשהכל זה לכתחילה. לא שחיי החול הם נספח, ואז צריך להפחית בהם כמה שיותר (ברור שיש דברים חשובים יותר ופחות, אבל זה לא סותר את המשמעות של החשוב פחות).

אני מאמינה שחייב להיות מכנה משותף כזה,

שהוא בסופו של דבר המשמעות של 'עבודת ה'.

מהו?

מקווה שעכשיו הובנתי.

המכנה המשותף של הכל זה - אלוקים.

או.. קרבה לאלוקים.

מה זה אלוקים? אין לנו מושג..

האם אנחנו חסרי אונים? לא, כי אנחנו יודעים בדיוק מה לעשות. (תורה, דרכיו של הקב"ה, להקשיב לצד היפה של הלב שלנו)

אכן, הכל חשוב, גם אם לכל דבר יש מינון נכון, שיכול להשתנות מאדם לאדם ומזמן לזמן...

אין, את בסה"כ בן אדם, לא תביני יותר מאת דרכיו של אלוקים, לא תביני מהו אלוקים.

את בעצם שואלת על המציאות כולה מהי, המציאות היא כולה אלוקים.

לא מסכימה?

(סתם סקרנות: קראת הכל? )

אם משהו מקרב אותי לה' - הוא טוב וחיובי.

אחרת - שלילי.

הבנתי נכון?

אז אבן הבוחן זה הרגש?

זה דבר קצת רעוע להישען עליו, לא?

חוץ מזה, איך בדיוק העבודה,למשל, מקרבת אותך לקב"ה?

אז בגדול, אתה צודק.

אבל בפרטים - ההסבר שלך חסר. מאוד. פספסת בדיוק את הנקודה שעליה שאלתי

אבל למה הסקת מזה שאבן הבוחן היא הרגש?

איך? קודם כל - אני חי, והוא הכי חי שבעולם.

חוצמיזה - אני מתדבק בדרכיו, מנסה להידמות לו במעשי.

אני לא חושב שפספסתי את הנקודה, מקסימום טענתי שאת עצם הנקודה אי אפשר להבין ממש, ושזה לא חסר לנו כדי להתקדם או להרגיש בנוח עם מה שאנחנו עושים...

(די קראתי הכל, נראה לי חוץ מקטעים שכבר כתבת בשרשור הקודם, שבהם רק רפרפתי..)

למה רגש?

כי כתבת שמה שמקרב לה' חיובי.

מה נקרא אצלך דבר שמקרב לה'?

(חוץ ממה שכתוב במפורש בתורה ובחז"ל)

יוצא שאבן הבוחן תלויה בהרגשה שלנו.

זה בקשר לנקודה הראשונה.

ובקשר לשאר:

איך בדיוק אתה מתדבק בדרכיו בזה שאתה הולך לעבודה?

לא חושבת שה' צריך להתפרנס.

וזו רק דוגמה.

שוב, זו תשובה מאוד כללית.

כי היא מכירה בכך שמה שאנו מסוגלים להבין זה רק בקוים "כלליים".

כן, ללכת לעבודה זה לחיות, כשהכל במינון הנכון ובצורה הנכונה  - הכל חלק מהחוויה המוזרה הזו של החיים, של הנאות ושטיפות כלים.

ולחיות זה שיא הלהידבק לדעתי...

לא קראתי את השירשור הקודם  (http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t542554#6078633)

(תמיד טוב בשירשור תגובה לשירשור אחר- לתת לינק ביניהם)

אבל מה שכתבת פה- עמוק ויפה

שתדעי שנאי מכירה עוד אנשים שכבר כמה שנים מבררים לעצמם את הנק' של השאלה שלך...

אולי אני יכולה לתרום לך כיוון קטן שכנראה לא נאמר קודם

בראשית -

ואז נברא אדם

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ:  זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם. 

ואז אלוקים בירך אותו- נתן לו יכולת, ונתן לו ייעוד בעולם

כח וַיְבָרֶךְ אֹתָם, אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ.

כט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כָּל-עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ, וְאֶת-כָּל-הָעֵץ אֲשֶׁר-בּוֹ פְרִי-עֵץ, זֹרֵעַ זָרַע:  לָכֶם יִהְיֶה, לְאָכְלָה.

לכבוש את העולם

ולאכול את פירותיה

שימי לב- האדם מעולם לא קיבל ציווי שנוגד את הציווי לאכול

חלק מהייעוד של האדם- להינות מהעולם. שיהיה מי שיעריך את הבריאה שיש פה

"

אם משהו מקרב אותי לה' - הוא טוב וחיובי.

אחרת - שלילי.

"

אם את לא מרגישה, ספציפית, התקרבות להשם במשהו מסוים, כגון הנאה- לא הופך אותו לשלילי.

עם זאת, מה שאת מרגישה ששלילי, ולא נכון, ומרחיק אותך מאמונה בהשם (כגון הנאות פסולות. סרטים למינהם, וגם רחוק יותר- סמים.) כלומר, מה שהוא פסול, הוא פסול. אבל אין שום ערך לפסילת כל ה"טוב", בטענה שהם לא בהכרח מביאים אותי להרגשת רוממות בעבודת השם. (מקווה שהבנתי את הנקודה הזאת)

כי לפי מה שענו לי (תשובות 1,2 אם בא לך להסתכל)

זה כן פסול.

אבל לי זה לא נראה הגיוני לפסול חלק כל כך גדול מהחיים שלנו (שהרי ההנאות הפרטיות הן רק דוגמה. מה עם פרנסה? חברה?), ולכן אני מנסה לברר מה המשמעות שלו.

ברוך השם, יש חשיבה יהודית אוטנטית ונורמאלית. 

את מנסה להצדיק את עצמך?! אני לא מבינה כל כך... מה שורש השאלה שלך...

לגבי תשובות אחד ושתיים- אני לא מבינה למה הן סותרות... "אלו ואלו דברי א-לוהים חיים"

זו גישה ידועה, תשובות אחד ושתיים, והן לא סותרות את מה שאת מאמינה בו, שהנאה זה חלק מהיהדות, לגמרי!

בכל אחת מהגישות יש משהו מהאמת, אבל הן לא התכלית.

והסברתי את זה בחלקים 3-4.

שכל ישר.

בזה לא אוכל לעזור לך

אפשר להתווכח ולהתפלסף בזה עד הבוקר. כן. וודאי. ברור. 

אני עייפה, ונראה לי שאת לא קולטת על מה אני מדברת. 

ולא משנה כמה פעמים אומר את זה תמיד תמצאי פתח, ואז אגיד את זה שוב.. (וכנראה זה נובע מחכמה ורצון לדעת)

ליל"ט. אני חושבת שהתשובה של מכלול החיים, יחד עם עשיית רצון השם, והאהבה העצמית, מספקות בהחלט.

אולי פשוט צריך לתת לזה זמן להתבשל, עד שפתאום זה נעשה ברור כשמש. יכול להיות.

(למשל: הדוג' הראשונה, שהבאתי לך, על אהבת עצמי, ומזה יש אהבת השם, זה רעיון ישן, שאני זוכרת שלראשונה כשאמרה לי אותו חברה, לא כל כך הבנתי מה הקשר, ואיך זה מסתדר. לאט לאט, עד שפתאום זה ברור כל כך) וגם מבריק!

את כתבת : "חלק מהייעוד של האדם- להינות מהעולם."

ואני כתבתי: "

לכל דבר בעולם יש משמעות. שום דבר הוא לא סתם. אם כך, החול גם הוא חלק מעבודת ה' כשלעצמו.

כמו שלימוד תורה זה עבודת ה', כמו שקיום מצוות זה עבודת ה', גם עשיית חסד זה עבודת ה'. וכן, גם ללכת לעבודה זה עבודת ה' וגם עיסוק בתחביבים ובדברים נחמדים בכלל זה עבודת ה'."

אז בעצם מה ששאלתי זה - כיצד?

מה כיצד?!

כמו שלימוד תורה זה עבודת ה', כמו שקיום מצוות זה עבודת ה', גם עשיית חסד זה עבודת ה'. וכן, גם ללכת לעבודה זה עבודת ה' וגם עיסוק בתחביבים ובדברים נחמדים בכלל זה עבודת ה'."

נכון, נכון במדויק. כל עשיית המצוות, וקיום התורה, זה לא רק בגלל "עשיית מצוות וקיום תורה" זה חלק ממכלול חיים שלום, שכולל בתוכו גם מצוות, ותורה, אבל הוא גם כולל בתוכו תרבות,ועוד כל מיני דברים...כל המכלול הזה הוא עבודת השם.

בזה מתבטאת היהדות שלנו, שהיא משהו בלתי-מוגבל, הנוגע לכל פרט בחיים, כל מהלך, ו...כל הנאה.

אבל מז'תומרת- "כיצד". אני לא מבינה אותך. מה את רוצה בשאלה "כיצד"?! כיצד מה, כיצד לקיים את זה?

לא'ידעת... פשוט לקיים, זה כמו ללמד אדם הלכות ייחוד (דוגמא סתמית בהחלט) ואחרי זה, הוא שואל אותך "אבל כיצד?"...

ואפילו רצויה אם היא עוזרת לך לחיות, להיות נינוחה, להיות מאושרת..-הרי הדברים האלה עוזרים לך לעבוד את ה', ולכן גם הם עצמם מהווים עבודת ה'. (כמובן הכל תלוי בכוונה..גם מצווה יכולה להיות עבירה..וגם ניגון בגיטרה בשביל עצמך בחדר יכול להיות עבודת ה'..)

אבל את לא דיברת על זה..נכון? כי את יודעת שאפשר להנות הנאות גשמיות כחלק מעבודת ה', וכשהן חלק מהעבודה..ככלי, הן עבודה בפני עצמה.

אולי את שואלת גם לא לשם עבודת ה', אלא רק לשם הנאה..מה אז, האם זה ראוי או לא..

עד כמה שידוע לי רוב הדעות ביהדות אוחזות את הנאות העוה"ז כמו את העוה"ז כולו ככלי בלבד.., אבל אמרתי לך על רעיון ששמעתי מכמה אנשים שונים על זה שהאדם ייתבע על מה שיכל להנות ולא נהנה.  זה בעצם אומר שכן להנאה לשם הנאה יש ג"כ עניין..אז..אם זה אכן כך, זה מספק אותך? (או שלא זו השאלה שלך ואני חפרתי המון אבל רק מסביב?  )

ושחייתי בטעות..חח

כי כמה אנשים אמרו לי אתזה..שהאדם ייתבע על מה שלא נהנה.

מה שהם לא אמרו זה מה התכלית של אותה הנאה, למה האדם ייתבע על זה..

אז בהנחה שמה שמצאתי זה המקור לעניין כולו..ואין עוד אחר מלבדו..ככל הנראה ההנאות הן אכן כלי . (ושוב..ברגע שעושים שימוש נכון בכלי זה גם מטרה..וזו עבודת ה'..אבל אין ההנאה מטרה בפני עצמה..כך נראה.):

מכתב מאליהו:

הטהור אינו מעז להשתדל לחפש את ההנאה כדי להופכה לכלי לעבודת ה', כי ירא ובורח ממנה, ובכל זאת בדין שמים לעתיד, נתבע האדם גם על שלא נהנה מעולם הזה,

והנה ההמשך שלא מספיק מפורסם... :

כדי לעבוד את ה' בשלמות, שלא התרומם לדרגת הקדושה, בה היה הופך את יצר הרע לטוב... (חלק ג שלמות העבודה, עמוד קנג)

אז לשאלתך-

לא, ההנאה היא לא רק בריחה..הסחת דעת..הנאה כדי שנוכל להתחזק ולעבוד את ה'..

יש עניין בהנאה בשביל להשתמש בה עצמה כעבודה..ז"א, לא לאכול רק בשביל שיהיה לי כוח לקיים מצוות, אלא לאכול אוכל טעים וליהנות , ז"א יש דגש על ההנאה, ליהנות ולכוון לעבודת ה', ואז בעצם הופכים את החול לרוחני, את הרע לטוב.

הטהור יאכל מה שהוא חייב..האידאל זה לאכול אוכל טוב וליהנות..לשם שמים. 

אל תברח מההנאה..אתה תיתבע על מה שלא נהנית...אתה צריך ליהנות אבל להשתמש בזה לטוב. זו הנקודה כפי שאני מבינה אותה כעת.

עונה לך על משהו?

והעלנו לתוכה

ושמחנו בבנינה

ונאכל מפריה 

ונשבע מטובה....

מעלין בקודש

גם אני מאמינה שזה טוב.

חייב להיות. ("לעניות דעתי מוכרח להיות שכל תחומי החולין בחיינו יוכלו להיות טובים מצד עצמם.")

אבל על השאלה לא ענית - למה?

מה המכנה המשותף שמקיף את כל תחומי החיים?

ולמה עם מה.

הטוב הוא לא בפני עצמו..בלי תלות בנהנה ,במטרה= בשימוש.

עדיין החול הוא כלי, אבל הנאה חולית- יש בה עניין מיוחד כחלק מעבודת ה' והיא לא בדיעבד.

נזיר מביא קרבן חטאת..למה? 

(אז שאלתי את עצמי..ובשביל למצוא תשובה מדוייקת חיפשתי חלקיק שניה בגוגל והנה לנו 2 ציפורים במכה..כי כתוב פה גם על עניין התביעה שהזכרתי כמה פעמים..):

גמרא מביאה הסבר אפשרי לכך: "רבי אלעזר הקפר ברבי אומר "וכפר עליו מאשר חטא על הנפש" וכי באיזו נפש חטא זה? אלא שציער עצמו מן היין". במקומות רבים בחז"ל ניתן למצוא התנגדות לסיגוף עצמי. כך נאמר בירושלמי: "לא דייך במה שאסרתך תורה?" (נדרים פ"ט ע"א) ו"עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל שראתה עינו ולא אכל" (קידושין פ"ד הי"ב בסוף)

יש עניין ליהנות. רות סוף..

(עוד משהו..בברכת האילנות- מברכים..שברא.."ליהנות בהם בני אדם" ..ה' רוצה שנהנה בעולם..)

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?

זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים. 

סטף

עין לימון

מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים

אם צריך עוד פרטים בשמחה

נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.

לק"י

אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.

(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).

קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.

אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.

עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.

שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.

טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.

אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.

אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.

האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).

אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.

הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.

יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.

אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים

כנראה אתה פשוט גולש על רשת לא חסומה.

לכן חשוב לשים חסימה על המכשיר עצמו, כי אחרת זה מאבד את התועלת.

מוזר מאוד, גם לי לא קרה מעולם.

לגבי יוטיוב- דוקא זכור לי שהם לא מאפשרים תכניים בוטים (כמובן מה שלשיטתם מוגדר ככה😏)