אז לא כל מגוון זה מקסים לאהוב ולכבד.
יש אנשים שצריך לתעב.
נניח שאת לא מסוגלת לתעב אותם בזמן אמת,
כי את מנומסת, אוהבת אדם ושאר דברים טובים.
גם אני לא מסוגל לירוק לבנאדם בפרצוף.
אבל אני לא גאה בזה בכלל.
איזה סיבה יש להתפאר בזה?
אני באמת לא מבין.
ובענין הדמגוגיה:
לא למדתי הרבה, אבל למדתי שיש
3 עברות חמורות ביהדות,
שצריך למות ולא לעבור עליהן.
ואלה, דרך אגב, הדוגמאות שהבאתי.
בענין האוכל הלא כשר את דוקא השתמשת בדמגוגיה
כי ביהדות זה הרבה פחות חמור, מה לעשות.
אז נכון שבציבור החילוני מה שקדוש זה רק החיים,
אבל אצל יהודים יש דברים יותר קדושים מהחיים.
ובכלל, מי שאין לו על מה למות, אין לו סיבה לחיות.
ואגב, בציבור שגילוי עריות אצלו חשוב כקליפת השום,
גם שפיכות דמים לא נחשבת מי יודע מה,
ואם את עוקבת אחרי פרשיית ברנוער את יודעת למה אני מתכוון.
ובאותו ענין,
הבדלה בין טוב לרע היא דבר מאוד בסיסי בחיים.
מי שאין אצלו רע, צריך לבדוק טוב עד כמה הטוב שלו הוא באמת טוב.
ולא הייתי נתפס לזה, אלמלא את נופפת בזה
שהם תורמים לך דוקא מתוקף זה שהם כאלו.
לא בזה שהם טובים מצד עצמם, או נדיבים,
או צנועים או מוכשרים, אלא שהם גורמים לך להיות יותר טובה
בגלל העברות שהם עושים.
אני לא מצליח להבין את זה.
ולא סתם העתקתי את החתימה שלך, ואם נפגעת מזה אני מתנצל.
אבל... את לא רואה בזה סתירה?