הדמוקרטיה מאמינה במלכים ואלים, רק שהיא לא קוראת להם ככה. כשאתה אומר שאתה עושה מה שאתה רוצה-אז אתה המלך. כשאתה עושה מה שחברך רוצה-אז הוא המלך. אם אתה עושה את זה כי יש לך מאינטרס-אז אתה המלך. (ז"א-אתה המלך של עצמך, מצד זה שאתה ממליך את עצמך על עצמך).
אם אתה עושה מה שאלוקים רוצה-אז הוא המלך. אם אתה עושה מה שאתה רוצה, כי לאלוקים יש בזה אינטרס-אז הוא המלך. אם אתה רוצה שלום בעולם, כי יש לאלוקים אינטרס בזה-אז הוא המלך. אבל אם אתה עושה את זה כי לך יש אינטרס בזה, או כי לעולם יש אינטרס בזה-אז אתה, או העולם-המלך.
כשאני מדבר על מלך, אני מדבר על רעיון מסוים, רעיון של נאמנות, של מחויבות. כנ"ל כשאני מדבר על אמונה באלים, אני מדבר על אמונה בסמכות של מישהו למלוך.
היהדות מאמינה בסמכותו הבלעדית של אלוקים למלוך. כל מה שאתה עושה צריך להיות בשבילו, כי אתה שייך לו, וכי אבות אבותיך כרתו איתו ברית ואתה לא יכול להפר אותה.
גם בדת יש סיבה להיות נחמד לערבי, אבל בתנאים מסוימים וע"פ חוקי האלוקים. וכבר הזכרתי מה היתה דרכו של יהושוע בעניין, ואפשר לראות בהלכה שככל הנראה זוהי באמת הדרך הנכונה לעבוד. (לפחות לפי הדת היהודית!)
ה"זרמים ביהדות" מחולקים ככה-זרמים שצודקים, שמחולקים לתפיסות שונות של העולם, אבל הכל ע"פ חוקים של האלוקים, רק השאלה היא איך בדיוק לפרש מתי כל חוק גובר על איזה חוק. (כמו שגם בדמוקרטיה, יש מקום לדון לפעמים מה גובר על מה, כך גם ביהדות, ואלוקים נתן לחכמי התורה סמכות לדון בדברים האלה ולהורות לעם מה לעשות), וישנם זרמים שטועים-מכיון שהם לא עסוקים בלהבין את התורה ע"פ מה שהיא צריכה להיות, אלא ע"פ מה שהם רוצים שהיא תהיה. העיקרון של הרפורמים ושות' זה לנסות לעשות פשרה בין החוקים הנחמדים והיפים של התורה לבין מה שמתחשק להם לעשות. במילים אחרות-הם לא מקבלים על עצמם מחויבות מוחלטת לאלוקים. הוא לא המלך היחיד שלהם.
לא דיברתי על חלש וחזק כדי לעשות פוזות, אלא כדי להסביר לך למה אני לא צריך את הדמוקרטיה בניגוד למה שאמרת שהדמוקרטיה טובה גם לדתיים. הדמוקרטיה טובה בעיניהם של שלוש קבוצות-
1)הקבוצות החלשות. 2)קבוצות שמפחדות שיהיו חלשות ביום מן הימים, ויתערבו להן בעניינים. 3)מי שמאמין בדמוקרטיה כשיטה עקרונית נכונה.
אני לא נמנה על אף אחת מהן. אלוקים לצידי, לכן איני בצד החלש, ואין לי ממי לפחד. ואיני מאמין בדמוקרטיה, מכיון שאני בדקתי וראיתי שה' הוא המלך היחיד. אחד ויחיד.
זאת הסיבה שאני יכול להחליט גם איך תחיה את חייך. מכיון שאיני מנסה לכפות עליך את מלכותי, אני אכן איני שווה יותר ממך, שנינו לא שווים כלום. אבל אני יכול לכפות עליך את מלכות ה'. כי הוא ראוי למלכות יותר ממך, או מאלה שלמענם אתה חי ועושה מה שאתה עושה.
הדת אולי לא שולטת בגלוי. אבל מאחורי הקלעים אלוקים רואה ומשגיח. כוחו של אלוקים לא תלוי בכוחם של המאמינים שלו. אינני החזק, אני בצד החזק. אלוקים עושה כרצונו, והוא ביקש רק שנעבוד אותו, ושנמליך אותו, ואותו בלבד, על כל מי או מה שנוכל. אני יכול לכפות X אם אני מאמין שX זו אמת מוחלטת. אם אני מאמין שX היא אמונתי האישית, אכן איני רשאי ללכת ולעשות דברים בשם X.
מכיון שאני יודע שX זו אמת גמורה, ובדקתי היטב, אני אדרוש אותה, אדרוש אותה כלפי כולם.
אמנם נכון שלא תמיד אלוקים רוצה שנכפה אותו, אבל בד"כ כן.
יש סוג מסוים של כפיה שאין בה כבוד או תועלת. אבל סוג אחד בלבד. אבל זאת סוגיה מסובכת שבשבילה צריך להבין קודם את מהות היהדות ועוד כמה סוגיות ביהדות, שבהם היא תלויה (כי זה תלוי בהכרעה בי מצוות ואידאלים שונים ביהדות, שנתונים מחלוקות ולפרשנות).
בכל מקרה, גם במקרה שבו לא כדאי לכפות עליך, עדין אתה מחויב לאלוקים, ואם אינך ממליך אותו אתה פושע, אבל פשוט אין זאת אחריותי לדאוג שתקיים את רצונו... זה הכל, זה לא שכשאיני אמור לכפות-אז אתה יוצא נקי. במילים אחרות-גם אם לי אסור לכפות, זה לא מפני שמגיע לך חופש.