" תניא ר' יהודה אומר דור שבן דוד בא בו בית הוועד יהיה לזנות והגליל יחרב והגבלן יאשם ואנשי גבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו וחכמת הסופרים תסרח ויראי חטא ימאסו ופני הדור כפני כלב והאמת נעדרת"
אם פעם היה ויכוח אם אנחנו בימות המשיח היום זה וודאי.
אין חבלי משיח של ימי בין דוד שלא באים עלינו. כל דבר שחז"ל הצליחו לתאר בעיני רוחם קורה לנו ואפילו יותר גרוע.
והנה הגיע המכה הכואבת, הקשה שבכולם, למי שזוכר לפני 10 שנים כבר בימי הרב מצגר זה התחיל אבל הפעם, רחמנא ליצלן, אוי איזה חילול ה'.
מה יאמרו הגויים?
מה יאומרו החילונים?
איפה קידוש השם?
"נעריםנפני זקנים ילבינו"
יושבים להם עיתונאים, אנשי חצר וסתם עסקנים מבישים ומלבים מחלוקת, שנאה בין תלמידי חכמים.
עד מתי ה'?
עד מתי רשעים יעלוזו?!
איפה כבודך?
עשה למען שמך הגדול והקדוש!
עשה למענך אם לא למענינו!
לפעמים אפילו מגיעים ליאוש, ח"ו.
שואלים, למה שנרצה לחיות בכזה דור?
למה שנרצה לראות כזה בזיון תורה, תלמידי חכמים, כבודל הרמוס.
ואז נזכרים בדברי רב יוסף, שהיה נראה עיור אבל באמת היה הרואה הגדול, סגי נאור,
כן, אני רוצה להיות שם, ואפילו מתחת לגללים של הבאמה הכי שפלה, החמור. העיקר להיות שם.
העיקר להיות שם.
אלו חבלי משיח ונקבל אותם בכאב גדול,
כאב גדול שמגיע עם שמחה אמיתית.
אנו זוכים להיות בזמן שבו לא זכה להיות משה ולא אהרון, לא דוד ולא שלמה, לא עזרא ולא נחמיה, לא רבי עקיבא ולא רבי ישמעל, לא אביי ולא רבא, לא הרמבם ולא הרמבן, לא ר'יוסף קראו ולא הרמ"א, לא החזון איש ולא הרב קוק.
אנחנו זכינו, אנחנו הקטנים.
"ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי"
נראה שועל יוצא מקודש הקודשים, מבית המדרש, וכולנו נבכה, נבכה אבל נשמח שזכינו לחיות בדור הזה,
דור שבן דוד בא.
באהבה כאב אבל גם שמחה, שלומי.
נ.ב. לא ממש שייך לפורום אבל נכתב בכאב אחרי הימים האחרונים בפורום.




