אפילו ארוכה, מאוד, בזמן האחרון אפילו הגבתי בו די הרבה.
ויש נק' שמאוד מפריעה לי. אני רואה פה דיונים חוזרים ונשנים בנושאים של שמאל-ימין. בכל הדיונים האלה, אין התיחסות ישירה לשאלה האם תורת ישראל מחייבת אותנו או לא. בהנחה שהתורה היא אכן מחייבת, הויכוח פשוט לא שייך.
בסופו של דבר, אני יכול להעיד על עצמי, שאילולא היתה לי תורה, הייתי דוגל בלתת לכל אחד לחיות את חייו כפי שהוא רוצה, לא הייתי נותן מקום למלחמות על בסיס לאומי בכלל. אילולא הייתי יודע את חוקי האמת של התורה ודאי שהייתי דוגל בחופש מוחלט, בליברליזם, ובשויון כלפי הערבים. הייתי טוען גם שהם לא זוכים ליחס המגיע להם, ועוד הרבה טענות של שמאלנים.
איני יודע אם זה שלא מתייחסים בדיונים פה לתורה זה כי זה כ"כ ברור לכם שאינכם חושבים לדון על זה, או בגלל שהתרגלתם לדון במישורים אחרים, או כי אתם חושבים שהתורה היא טיעון קצת פחות פופולרי ולכן אתם נמנעים במכוון מלהשתמש בה, או אולי אפילו ח"ו כי התורה לא מעניינת אתכם. אם הטענה האחרונה היא הנכונה, אז לימנים שבינינו-אתם צבועים, ואם שאר הטענות נכונות, אז אתם לא יודעים לרדת לשורש הויכוח, או לא מבינים שהתורה, אע"פ שאינה כ"כ פופולרית, ולא רגילים להשתמש בה כטיעון, היא האמת היחידה.
המצווה השביעית במצוות עשה שמונה הרמב"ם, שכידוע מנה את המצוות לפי סדר חשיבותן, היא המצווה להשבע בשם ה', ולא בשם שום דבר אחר (אגב, אסור לאדם גם להשבע באמו, או בחייו וכדו'), הסיבה היא שעלינו לחלוק כבוד לה', בזה שאנחנו מראים שזה שעל ידי הצהרת אמונים לו אנו מאמתים את דברינו-הוא אלוקים. מן הראוי שגם בויכוחים ודיונים, זה שע"י הזכרתו אנחנו מאמתים את דברינו יהיה אלוקים, ולא הדמוקרטיה, או כל רעיון אחר של הבל. לעניות דעתי זה ביזיון לה' כאשר כשאדם דתי רוצה להוכיח את צדקתו, ויכל להוכיח את צדקתו מהתורה, הוא מעדיף להשתמש בטיעונים על "מוסר הדמוקרטיה", באחיו או בבני דודיו.
(מלבד זה, שמבחינת יעילות, התורה היא טיעון הרבה יותר יציב וחזק מכל מיני טיעונים אחרים.)
אם נמאס לכם מהפוליטיקה המושחתת -הדרך היחידה להפוך את זה היא להראות לכולם אמת ברורה בלי פחד.
