שומעים כל הזמן, "אויייי... גלות... עולם התורה.... צרות... חולי... מיתות משונות... עניים... תינוקות שנשבו..."...

חבר'ה, מה עם העובדה הפשוטה והתמימה, שלהשם אין בית?

מה עם העובדה הפשוטה והתמימה ששועלים מהלכים בו, טמאים!!!

מה עם העובדה הפשוטה הזו, שלא נאמרה? שלא נותנים לה מימד?

ביתו של השם חרב, ואנחנו בוכים על הצרות שלנו, הקטנות פי כמה וכמה מהצרה הענקית הזו, שכשהיא תפתר- הכל יפתר... 

אשרייך שאת שם,

יש כל כך הרבה שלא שם ולא בדרך להיות. וחוצמזה שהצער הגדול המטלטל הכואב והקשה שלנו, קשור בקשר ישיר לצערו שלו.

כל אחד לפי חיבורו..

מה מצמרר יותר מזה?

באמת, גם כשחושבים על, "אוקי, תכלס. מה יהיה אחרי תשעה באב?... שהשידוך (אם יש, כמובן;) ימשיך, שכל מה שדחיתי לאחרי תשעה באב יהיה כרגיל... תכלס ממש לא בא לי עכשיו משיח וכל זה, זה משבש לי את התוכניות... מה שאני רוצה זה פשוט ישועה, לכל הצרות, ישועה לבני הישיבות, ישועה לחולים, ישועה לתינוקות שנשבו, ישועה לכל הצרות..."

לא. זה לא מה שחינכו אותנו, ישועה משמעה אך ורק ביתו של השם. ישועה היא רצון ששועלים לא יהלכו בו. ישועה היא לבנות את בית המקדש...

זה לא הבנה עמוקה או משהו, להיפך. זה פשוט פי כמה.

עכשיו אני בוכה על החורבן שלנו. על מה שהיה יכול להיות ואיננו.

אני בוכה, ומתייסרת, וכואבת, ומרשה לעצמי סוף סוף להתמסכן.

על עצמי. על הכאב של אחרים. על זה שהכל נגזר מזה שאין לנו אותו. על צער השכינה שתופס ונדבק בכל אחד ואחד מאתנו..

אני רוצה גאולה, כי אני בגלות. מיוסרת וכואבת.
הישועה זו הגאולה. ולא, ממש לא לבא לי להמשיך את השגרה (וכאן אני אצנזר) שלי.
הישועה היא הבניין. מה אני רוצה תכל'ס? לבנות.
לבנות בעצמי עוד נקודות. כי אני הרבה מחריבה.
להשתדל לעזור גם בבניין של אחרים. בתפקיד שלי.
לבנות לי ראיה אחרת נכונה וטהורה יותר לחיים, שהיא ממש בחינת בית המקדש.

וכן, אני מרשה לומר את זה כאן גם. לבנות לי בית. של אמת ואהבה. ושהוא יהיה בנין עדי עד, משהו קטן מהבנין הגדול הזה, הנצחי, השלם.. שאנחנו בתוך תוכנו מתגעגעים אליו כל כך אבל לא תופסים למה..

אכן גישה ידועה.

תראי את זה: 

ועכשיו לנקודה. שימי לב. מה מניע אותך? הצרות שלך... הבקשות והתפילות...

אני לא מדברת ספציפי אליך, אלא נגד התופעה שדי השתרשה, בשיחות של מחנכים כאלו ואחרים, כביכול מוחקים את מהות היום הזה, שהיא... שועלים הילכו בו. מהות היום הזה, שהיא, שלהשם אין בית. ולא אכפת לנו.

וכאן יגידו: 'טוב.. וודאי שאכפת לנו, אבל הצרות שלנו מבטאות את החורבן, והחורבן הוא על ביתו של השם'

-כלומר, במילים אחרות, במקום להצטער בראש ובראשונה על זה שלהשם אין בית, ושועלים הלכו בו, אנחנו מצטערים על עצמינו, ועל ה"גלות" שלנו...

זה הרי נורא. כל המהות של הגאולה השלמה היא בית המקדש, בית הבחירה, בנין אריאל...

בית. בנין. המהות הזו תופשת מישורים רחבים, שפרוסים על כל התנך, והתורה בכלל...

כמה משמעות נתנו לכך (בית המקדש) גדולי ישראל, וכמה משמעות נותנים לכך, אנחנו.

ושל הרבנית ימימה, הנשמה הזאת.. 

שמביאה הכל הכל, מהגדולים ביותר..

בכל אופן, ב"ה על הנקודה הזו. גם היא לא ברורה מאליו

את לא יכולה לבוא ולומר לי, כמו לכפות: תצטערי על חורבן בית המקדש, כשאני לא שם. את מבינה?

מהכאב שלנו נתחבר לכאב הגדול יותר. 

בעז"ה ישועות וגאולה!

מיד הקפיצו לי את זה:

""האין זה קטנוני לבכות בכי אישי על צרותיי הפרטיות, כשהאנושות כולה במצוקה ועם ישראל במצב כל כך קשה?
יש לנו גילוי עבורך. אינך צריכה לבכות על עם ישראל, כי את ועם ישראל – זהים!
ה' גרם לך לשבר בזוגיות, כדי שתרגישי את צערו שלו על חורבן הזוגיות שלו עִם עַם ישראל; ביתך אינו מתאים לך
ואינך מצליחה לעבור לבית אחר, כדי שתרגישי את צער השכינה שגורשה מביתה. ילדייך מרדנים ומאותגרי
קשב וריכוז, כי כך הם ילדיו של הקב"ה.
אישה בצער היא אוניברסאלית כל כך. צער נשי הוא עניין קוסמי.  

אינך בורג קטן בבריאה, במחילה. את בת ישראל.
כמה ה' אוהב את בנות ישראל. "בת" – אישון בת עין. כל הזמן ה' מביט בך: עיניים שלי,
עיניים שלי! שבי ובכי את שברי חייך. שִׁפכְיִ כַמַּיִם לִבֵּךְ נֹכַח פְּנֵי ה' "

ופייגליניזית- נכון שמהות היום הזה היא אבל לאומי,חורבן לאומי- ובכיה על השכינה, ונכון שגאולה ובית לה' ממילא יביאו גאולה לפרטים, בכ"ז כל אדם במצב שונה..וכל אחד יתאבל וינצל את היום הזה בדרכו שלו.

יש כאלו שקוראים על החורבן ויש כאלו שהולכים לשבת עם יהודים מכל הסוגים, ולהתחבר איתם. יש כאלו שבוכים שלה' אין בית ויש כאלו שבוכים שלהם אין בית. מי אנחנו שנגיד למישהו אתה לא בסדר..? כל אחד והדרך שלו להתאבל ולבכות את החורבן.

העיקר שהבכיות של כולנו , הבכי הפרטי והבכי הלאומי- יביאו כבר לגאולה. פרטית ולאומית. (אני אולי אוסיף, ואף גאולה כלל אנושית, גאולה של העולם.. )

כי אני באמצע משהו.

"כל אדם במצב שונה", זה אכן נכון. ובסדר גמור. אני לא שופטת כאן אנשים פרטיים.

אני טוענת כנגד השיטה שהשתרשה, שבוכים על הצרות ועל הגלות, ולא בוכים על ביתו של השם.

לא קולטים, שכשתהיה המציאות הזו, שבית הבחירה יעמוד על תילו, והשם ישכון שם, לא יהיו את כל הצרות והסבל והגלות...

לא קולטים את זה, שזה שורש נשמתו של עם ישראל, משם יוצאת הבשורה, 'ומלאה הארץ דעה את השם'.

יש אותו לכולנו, זה בסדר....

הגיע הזמן- למקד מחדש את האבל הזה

פעם ליהודים היה באמת קשה ביומיום- בא הפריץ ודרש את הכסף ואם לא אז זרק לבור

היום ליהודים יש רווחה פיזית- יש לנו מדינה, וצבא משלנו, ואנחנו לא רעבים, ויש לנו חירות וזכויות אזרחיות, וכל יהודי שבעולם שקשה לו- יכול לבוא לפה...

אז הגיע הזמן שנעמיק באמת- מה חסר לנו? מה חסר לעולם כולו?

מה זה אומר שיש עולם שאין בו השראת שכינה?

מה זה אומר שעמ"י מלא כולו בשנאת חינם? (נא לעיין בשירשורים מלפני יום ויומיים- רק על זה ראוי לקרוא צום)

מה זה אומר שיש יותר מחצי מעמ"י שלא שומרים מצוות?

בית המקדש הוא לא חתיכת נדלן או מבנה פיזי- הוא סמל לתופעה שלמה- שאין אותה פה בעולם- האם יש לנו קצה מוזג מה אנחנו חסרים?

תקרא את הקינות שאשכנזים אומרים במוסף של יו"כ

ז-ה מה שאנחנו צמים עליו

התחושה הזו מלווה אותי כל השנה.

אני לא יכול להגיד את אותן קינות על העיר החרבה כמו שאמרו אבותיי..

זה פשוט שקר.

כל שנה מדברים על זה, לצערי אני זוכרת רק את השנה הזאת.

אבל זה ארוך מדי לכתוב...

אז נעביר לך את המסר בהזדמנות.

תזכיר לי

צורבת לי בבשר.

מתרחשת היום בפועל!!

מדינת ישראל נותנת שליטה כמעט מוחלטת לאומות העולם במקומות האלו, מבניה ועד התנהגות...

ובאמת היו מספר רבנים (הרב דוד חיים דוד הלוי, הרב גורן וכ'ו) שתיקנו שינויים בתפילת נחם

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.