כל סרט טעון באיזשהו רגש חזק.
אחד מאוד עצוב.
השני מאוד כואב.
השלישי בכלל במעמקי היאוש והדיכאון.
או מאוד גסים, או אלימים.
לא טוב לי 
לאחרונה התחלתי לראות כמה סרטים,
את כולם הפסקתי מיד.
עכשיו התעליתי על עצמי וראיתי עד הסוף, ויש לי בחילה ("הדקדוק הפנימי")
אז זהו, נראה לי שאתנזר מסרטים.
[הסרט היחיד שעשה לי נחת זה הסרטות משפחתיות עתיקות שהמרנו לא מזמן מקלטות וידאו לדיסקים. מסתבר שהייתי מתוקה פעם
)
מתוקה גם היום. ותקראי ספרים!


