מה זה פעילות ריאלית?

אממ. אולי חבילה עוברת עם משימות שקשורות לזכרונות משותפים, כמו: לספר פדיחה משותפת, לספר על הפעם הראשונה שהכרתם, לספר על מקרה שהחברה שעוזבת עזרה במשהו (אם זה יוצא אצלה, אז שאחת מאחרות), וכו'... |מנפיץ|

פתקים עם כל מיני מילים, וכל אחת שמוציאה פתק צריכה לספר משהו  (אירוע \ בדיחה פרטית וכו'...) שקשור לכל החבורה וקשור למילה שכתובה לה על הפתק

משהו פרקטי, לעניין, בוגר אבל מצחיק ומעלה זכרונות וקונוטציות שמחות...

ייאללה, תפציצו. (לא פצצה. רעיונות. יש לציין. /מחורפן/)

כל אחת כותבת מה היא חושבת שיהיה איתה בעוד עשרים שנה, מערבבים ומחלקים את הפתקים, וכל אחת מקריאה ומנחשת מי כתבה. אפשר עם שאלות מנחות כמו: מקום מגורים, מצב משפחתי, עבודה וכו'.

אני לא משהו בדברים האלו..  מקווה שעוד מעט הבנות שיותר בעניינים יציעו דברים יותר טובים, אבל כתבת שזה דחוף.. 

טנקס. יש לך אחלה רעיונות. לא יושעת עד כמה זה יעבוד בין הזו"ציות שמה, נראה..

מלשון זוג צעיר, בנקבה, או משהו כזה...כלומר, בחורות שהרגע נישאו, וגם אולי פלוס כמה קטנטנים,

בשמינית...

כל אחת כותבת, ואח"כ השאר מנחשות מה היא כתבה. אחרי זה היא מראה את הפתק ומשווים... זה גם נשמע לי יותר נחמד.

בס"ד

אז אולי כל אחת מקריאה פתק אחד והאחרות לא רואות - ואז מקסימום היא לא תנחש..

בס"ד

והאחרות יצטרכו לנחש על מי היא כתבה את זה..

תאמיני לי שלא הייתי מסייעת לעוברי עבירה, (במיוחד בנושא הרגיש הלזה. אהמ.) זו ברירת מחדל, איומה , ועצובה ולכולנו.

לק"י

ואם יעליבו את החברה ויפגעו בה- זה בטח לא מה שיגרום לה לחזור.

(גם אני לא אוהבת לתמוך בדברים שאני לא מסכימה איתם, אבל עדיין צריך לדעת מתי זה לא התפקיד שלנו לחנך את החברות. אני לא אתלהב אולי מזה שהיא טסה ואביע התפעלות, אבל אשתדל לא להגיב בצורה פוגעת).

וגם, לתמוך בה בשעת המעבר- זה קשה גם למי שרוצה את זה,

ולהגיב בצורה חברית-

זה מעשה בסיסי, בלי קשר אם יש הסכמה לעצם המעשה או לא...

יש מצבים שבהם ירידה מהארץ- היא לא עבריינות

החיים הם מורכבים יותר משחור לבן... את לא יכולה לדעת מה נסיבות החיים של אנשים

את רוצה שאני אהיה יצירתית כדי להמציא לך נסיבות חיים למה לרדת מהארץ לתק' ללא הגבלה- זו מצווה ולא "עבריינות"?

אני אחשוב.... אל תהיי מופתעת אם אני אחזור עם סיפורי סיפורים למיניהם...

במקומה, את תלכי ותטיחי בה בפנים מה את חושבת עליה,

ולא תשתתפי במסיבת-עבירה-פרידה שעושים לה?

ויצאת גדולה וצדיקה...

הפנאטיות הזאת לא תביא לך שום דבר.

את אל תשתקעי בחו"ל,

ותחנכי אחרת את ילדייך,

וכשחברתך מתכננת את זה תנסי להניא אותה מכך.

אבל אם היא החליטה שכך היא עושה, ומתכננים לה מסיבת פרידה- תדירי עצמך משם כי זה "עבריינות"?!

לא הגזמת?

הוריי שאלו רב, והוא אמר שכל עוד לא "נשלח אותם"- לא ניתן תחושה של... יאללה, זה הזמן ללכת, אלא זה יבוא מהם- לא אנחנו אלו שנגרום להם לנסוע (ואני מוסיפה: וגם ככה הם יסעו לאנשהו. אז שיבואו אלינו)

וכך אנחנו מארחים קבוע את משפחתי החילונית.

ובנוסף-

באופן כזה חזרו שניים בתשובה, דרך "נסיעה" אלינו בשבת.

פרופורציה והיגיון.

זה הכלל בחיים.

היא טסה.

עוברת על הלכה (לדעתך)

חברותיה נפרדות ממנה בידידות וברוח טובה.

מה יוצא לך מזה שאת מנדה את האירוע?

התחושה של הבאסה שאת מעניקה לה (ולשאר) עושה משהו טוב?

זה שתשתתפי- יש לך איזשהו חלק ב"עברה" שלה?

[[[ואין לי כוונה להכנס לדיון כן-לא חו"ל. בואי נישאר בשאלה הראשונה]]]

להיפרד מעורר רגשות ורצון לחזור...

לגרום לה לנסוע עם זיכרונות טובים - יעורר אצלה את התשוקה לארץ... ולה להיפך ח"ו.

(ואני מבינה את הצד שלך - אני פנאטית בקטע הזה, מי שמכיר אותי...)

כיהודיה בשנות האלפיים אין לך כמה כאלה באמתחתך?

ומה את עושה איתם, מענין לשמוע.

מתכחשת אל בן דוד שלא עשו לו ברית מילה?

מנדה חתונות מעורבות שלהם, כי זה לא צנוע?

לא באה אליהם הביתה כי הטלויזיה דלוקה נון-סטופ ולא הכל שמה ערב לעין דתית?

איפה את חיה?

אין בעיה,

אם את מרגישה צדקת, תסתגרי לך באמותייך הטהורות ותנדי את כל העולם.

כי כולם חוטאים איכשהו, והרי עלינו למחות...

ובזמן שאת מחרימה מסיבות פרידה של טסים בחו"ל,

דרכי נעם ו"הכלה" מביאות הרבה יותר טוב לעולם, וחזרה בתשובה, מאשר קוצניות והתנשאות דתית.

ככה אמי חזרה בתשובה,

ככה משפחתה רואה מה זה שולחן שבת נעים, זמירות שבת, או סעודת ר"ה כדת וכדין, מה זה חנוכה.

וכך חזרו בתשובה שניים. הם נסעו, נכון, "הכלנו" את זה. ויצרו ביתים שומרי תורה מזה.

אז באמת תודה על ה"כוכב". שתזכי גם את...

ולגבי אותה יורדת מן הארץ,

הרבה יותר קל לדמיין איך האהבה ו"ההכלה" של אותן חברות שבאות למסיבת-עוון , שבה את מואסת מחממות את לבה, ואולי יום יבוא והיא תשוב לארץ, אל אותם לבבות חמים וסבלניים,

ואיך הקור שאת, או ההולכים בדרכך, משדרים, החרם והריחוק מדרכה, דווקא מדכאים ולא בדיוק מושכים לשוב.

השאלה מה את עושה איתה.

עיוורת לסביבה,

ומשתקת את ההיגיון,

או משקללת את המצב ובהתאם את פעולותיך.

פאנאטיות זאת אמונה בוערת, שהאדם לא תמיד עושה טוב עם האמת-בכל-מחיר שלו.

אם נחזור לדוגמא הפותחת:

החברה יורדת מן הארץ-

אצלך זה לא עובר בשום פנים ואופן.

לכן לפי הספר שלך- עליך להחרים את ה"מסיבה" לכבוד המאורע, ואולי להכנס בחברה, אולי לנדות אותה...

לא יודעת.

המשפחה החילונית-

הם מחללים שבת! אוכלים טרף ביו"כ!

תגובה הגיונית היא לנתק קשרים. שחלילה לא יקלקלו את הילדים או יסעו אלי הביתה בשבת ואני אשתתף בעוון הזה...

אך כאדם בוגר ומבין קצת לעומק אפשר לראות שהחיים הם לא שחור או לבן,

האמת שלי או השקר הארור של השאר.

וצריך לכלכל את הצעדים בהתאם,

כך שהאמת הצרופה שלי תפיק טוב בעולם. ולא שרק אלך אחריה בעיורון, ובדרך אעשה טעויות ונזקים.

ע"י טינה וקוצניות ויהירות,

והחרמה של מה ששונה-

טוב לא יוצא. האדם רק חי את חייו ואת האמת שלו- ולעזאזל השאר.

כ"כ נכון

אנחנו לעצמנו צריכים להיות פאנטים ועל אחרים ללמד זכות

אין שום טעם לנתק ולהתנתק- ההיפק קרוב יביא קרוב ואהבה תביא לאהבה וזה מה שיוביל בסוף לכך שהיא אולי אפילו תעבור לעמדתך....

ובאמת אי אפשר לדעת למה היא טסה- יש המון סיבות שאפשר לפרט אבל עם קצת יצירתיות כל אחד יכול להגיע למקום הזה של הלימוד זכות

במיוחד בחודש בו אנחנו נמצאים

ואגב את מכירה את הסיפור של האב שהבטיח לבנו שאם יסיים לימודיו בהצלחה הוא יקנה לו רכב??

ואז כשהבן סיים את לימודיו האב הביא לו קופסא מהודרת הבן פתח והנה ספר תנך- הוא התעצבן נורא ורגז על אביו, אביו שניסה להסביר לו את העניין- לא זכה לאוזן קשבת, הבן עזב את אביו ולא דיבר איתו יותר,

אחרי שנים כאשר הבו גדל והיה עם כסף משפחה וכל מה שצריך הוא נזכר באביו הזקן והחלט ללכת לבקרו ולפייסו,

הוא נסע לעיר בה גר אביו- וניסה לאתר את ביתו אך כל הסביבה השתנתה ע"כ שאל את העוברים והשבים האם הם מכירים את אביו??-

אחד האנשים המבוגרים הביט בו ברצינות- ושאל אותו איך הוא קשור לאיש?

זהו אבי -ענה הבן

האיש התמלא בדמעות ולקח את הבן לבית אביו, בכניסה היתה תלויה מודעה שבה רשום:

פלוני בן אלמוני נפטר בשיבה טובה...

כשראה הבן את המודעה החל לבכות,

כשנכנס הביתה ראה על המזנון את הקופסא שהכין לו אביו בתום לימודי, הוא פתח אותה הוציא את התנך כדי לדפדף בין דפיו ולשאוב קצת כח והנה מתוך התנךנפל צרור מפתחות- עם מחזיק שעליו כתוב לבני באהבה,

הבן שרק עתה קלט את הנעשה בכה עוד ועוד-

אמר לו מלווהו- " הבן, אביך כל חייו חיפש אחריך, רצה שתיהיה בקרבתו ביקש שתרד לסוף דעתו, אבל אתה שם האמת הצדק והיושר החלטת לאטום אוזניך,"הבטחה זו הבטחה \" כך שיננת..."

ואינך יודע כמה מיוסר נפטר כאשר לא זכה לראותך...

והנמשל בנידון זה ידוע- אין לנו מושג מה היא המטרה של הנסיעה- העיקר זה להקשיב לקרב להבין ללב השני, וככה בוודאי נזכה להמון זכויות,

ולגאולה של כל אחד ואחת.

זה לא שאת לא יכולה להעיר ולהאיר

אבל יש דרך לעשות זאת

וכן אם היא טסה- אז אפשר לאחל בהצלחה

היתה לי חברה שנסעה לטיול לכאורה- עם גבר, חבר שלה או אנערף- בסוף הסתבר שהיא נסע לריפוי- היתה חולה מאוד חולה, "והחבר שלה" - פשוט דובר את השפה ועזר לה מאוד עם כל ב\הבירוקטיה,

ידענו על זה אחרי כמה שנים- היא ידעה שהרבה דיברו מאחרוי הגב שלה,(או שבפניה)- וזה פגע בה מאוד !

אבל היא העדיפה לשתוק- זה שיקול שלה,

ואנחנו זה תלוי בנו אם ללמד זכות או לא.

ואשרי מי שזוכה ללמד זכות תמיד

שנזכה

ולא חסר כאלה שחזרו בתשובה דווקא בניכר

בלתי מוגבלת... (כלומר, היא תגמור כאן, תמשיך שם, ותעבור לשם... עד שהשם יקבץ גלויות אל ירכתי הארץ)

אשריה- שתזכה לזכות את כולנו

ולהכירע את העולם כולו לכף זכות

ובזכות זה תבוא הגאולה

הגברת טסה למצווה,

לא סתם כך אפילו...

אני שמחה מאוד לשמוע שזה כך

מאוד...

היה יכול להיות מעניין, אילו המסיבה הייתה מחר ולא היום בבוקר

ששילמת מחיר גבוה על זה.

אין מה לעשות, ככה נפש האדם עובדת (למרות שיש מקרים שבהם אפילו אדם יודע שזה פלצבו זה משפיע עליו, במיוחד אם יש כבר התניה פבלובית לפני)

במחקרים רפואיים, הנסיינים לא צריכים לשלם על לקיחת התכשיר, ובכל זאת גם חברי קבוצת הביקורת מגיבים לפלצבו.

כך גם ילד שמקבל תכשיר מהוריו, בלי שהוא שילם עליו דבר. או יולדת שמקבלת דיקור בבית החולים בחינם, והדוגמאות עוד רבות.

אתה צודק שאם נגיד לאדם שהכדור יקר יותר, תהיה לו ציפייה גדולה יותר ולכן האפקט יכול להיות משמעותי יותר.

יקרה רק מקבלים בחינם. אבל עצם המחשבה שתרופה יקרה, בין אם שילמתי או לא, יוצרת אפקט פסיכולוגי שהתרופה שווה מבחינה רפואית

Fasting can be challenging, especially when someone is experiencing weakness or other symptoms. I think it’s important to be careful with advice involving pills or medication and to rely on safe, medically appropriate guidance rather than unverified instructions.

אז לא חסכתי כלום 😂

כאילו שאסור לי לחיות בלי שאני עושה משהו?

לא הלכתי אגב

(פעם היה לי פה שרשור של התמודדות עם אתגרי שינה, אבל היום אני כבר לא עומד מאחוריו עד הסוף)

מעניין, חוששני אבל שפה זה לא העניין, אין לי שום בעיה ללכת לישון או להרדם..

בכל מקרה, אני מאוד אוהבת את הלילה, אז אם לא צריכה לקום מוקדם למחרת לא ממהרת לישון.

מה בעצם את אוהבת בלילה מאוחר?

אני יודע להגיד קצת על הרקע שלי מתי אהבתי לילות ומתי בקרים. וזה היה מאוד קשור למסגרות שפעלתי בהן.

אוהבת את השקט, את העולם הרדום, הרוגע שיש.

אבל מסכימה שהלילה שייך למביני עניין בלבד.

אני פשוט סידרתי את הלוז שלי כך שיתאים לי לאופי הזה. אפילו העבודה שלי היא בין היתר בלילה.

אני יכול להגיד שמתישהו הגוף התהפך ואהב את הבקרים. אבל זה בעיקר בגלל סיפורי עבודה וזה שנגמרו המסגרות שתופסות את הבוקר.

כשיש שגרה שלא מאפשרת אז אין ברירה. השאלה מהי ברירת המחדל של ההעדפות.

איזה עבודה עם נוער יש שהשיא שלה בלילה?

(שמחתי לראות אותך)

אנשים היו כותבים פסוקים וציטוטים אהובים על הבוקסות שלהם.

אני כתבתי על הבוקסה שלי "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".

המשפט הזה משפיע עלי עד היום.

מתוך הפיוט סוכה ולולב לעם סגולה

את השלט הראשון תלוי בסוכה. דיסוננס לא קטן

סוכת חירות, מהבחירות

איזה כיף שהשנה סוכות בשבת

אני חושב שאם זה אפשרי אז לעשות המחשות יותר מעביר את המסר.

נניח לעשות משהו יפה של עננים ושמיים ואופק בצבע מתאים ולכתוב באמצע "שכינה".

אפשר גם לעשות שני כלים שבורים בהתאמה (או אולי לא שבורים), ולכתוב על אחד "ויהי בשלם סוכו" ועל השני "ומעונתו בציון" (ככה זה ממחיש את החיבור ביניהם)

ועל אחד השברים כתוב: הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

ויש עננים - לענני הכבוד

ויש לויתן גדול

ויש עוד מלאאא קישוטים מיוחדים ב''ה😊

אבל אני אף פעם לא שבעה...

חשבתי עכשיו על לעשות אותיות גדולות כאלו בנפרד ולכתוב "בשעה שמלך המשיח בא", אבל לא יודע אם זה ישים.

אולי אפשר לשים אותם על מסגרת עם רקע של צהוב ואור (ראו באורי שזורח)

(המדרש הקצר הזה הוא תמצית העבודה שלנו בדור הזה של טרום המקדש: שעובדים בשביל המקדש ולא מחכים שיצנח, ומאידך מבינים שהשלמות שלו - הגג- השראת השכינה בו, לא תלויה בנו, וזו ענווה אמיתית ושלמה ולכן אנחנו נקראים "ענווים ענווים". ויש רצון כל כך גדול עד שקשה להאמין שהדבר העצום הזה, תכלית כל הבריאה, מתממש, ואז ההארה שזורחת)

אך אם כבר כותבים, אפשר

יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ־אָרֶב - עם של אריות!

(הפסוק הקודם הוא "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא")

איוב לח, לט - מ

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

זה הרמז שנתן הרבי ר' ישראל מויז'ניץ שליט"א

או שזה נוטריקון של "תתאשפז"

לא, לא כמו שחשבתם 😁

הכוונה שהקב"ה יחזור להתארח (מלשון אושפיזין) אצלנו בבית המקדש

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.

זה הנושא

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד