מה זה פעילות ריאלית?

אממ. אולי חבילה עוברת עם משימות שקשורות לזכרונות משותפים, כמו: לספר פדיחה משותפת, לספר על הפעם הראשונה שהכרתם, לספר על מקרה שהחברה שעוזבת עזרה במשהו (אם זה יוצא אצלה, אז שאחת מאחרות), וכו'... |מנפיץ|

פתקים עם כל מיני מילים, וכל אחת שמוציאה פתק צריכה לספר משהו  (אירוע \ בדיחה פרטית וכו'...) שקשור לכל החבורה וקשור למילה שכתובה לה על הפתק

משהו פרקטי, לעניין, בוגר אבל מצחיק ומעלה זכרונות וקונוטציות שמחות...

ייאללה, תפציצו. (לא פצצה. רעיונות. יש לציין. /מחורפן/)

כל אחת כותבת מה היא חושבת שיהיה איתה בעוד עשרים שנה, מערבבים ומחלקים את הפתקים, וכל אחת מקריאה ומנחשת מי כתבה. אפשר עם שאלות מנחות כמו: מקום מגורים, מצב משפחתי, עבודה וכו'.

אני לא משהו בדברים האלו..  מקווה שעוד מעט הבנות שיותר בעניינים יציעו דברים יותר טובים, אבל כתבת שזה דחוף.. 

טנקס. יש לך אחלה רעיונות. לא יושעת עד כמה זה יעבוד בין הזו"ציות שמה, נראה..

מלשון זוג צעיר, בנקבה, או משהו כזה...כלומר, בחורות שהרגע נישאו, וגם אולי פלוס כמה קטנטנים,

בשמינית...

כל אחת כותבת, ואח"כ השאר מנחשות מה היא כתבה. אחרי זה היא מראה את הפתק ומשווים... זה גם נשמע לי יותר נחמד.

בס"ד

אז אולי כל אחת מקריאה פתק אחד והאחרות לא רואות - ואז מקסימום היא לא תנחש..

בס"ד

והאחרות יצטרכו לנחש על מי היא כתבה את זה..

תאמיני לי שלא הייתי מסייעת לעוברי עבירה, (במיוחד בנושא הרגיש הלזה. אהמ.) זו ברירת מחדל, איומה , ועצובה ולכולנו.

לק"י

ואם יעליבו את החברה ויפגעו בה- זה בטח לא מה שיגרום לה לחזור.

(גם אני לא אוהבת לתמוך בדברים שאני לא מסכימה איתם, אבל עדיין צריך לדעת מתי זה לא התפקיד שלנו לחנך את החברות. אני לא אתלהב אולי מזה שהיא טסה ואביע התפעלות, אבל אשתדל לא להגיב בצורה פוגעת).

וגם, לתמוך בה בשעת המעבר- זה קשה גם למי שרוצה את זה,

ולהגיב בצורה חברית-

זה מעשה בסיסי, בלי קשר אם יש הסכמה לעצם המעשה או לא...

יש מצבים שבהם ירידה מהארץ- היא לא עבריינות

החיים הם מורכבים יותר משחור לבן... את לא יכולה לדעת מה נסיבות החיים של אנשים

את רוצה שאני אהיה יצירתית כדי להמציא לך נסיבות חיים למה לרדת מהארץ לתק' ללא הגבלה- זו מצווה ולא "עבריינות"?

אני אחשוב.... אל תהיי מופתעת אם אני אחזור עם סיפורי סיפורים למיניהם...

במקומה, את תלכי ותטיחי בה בפנים מה את חושבת עליה,

ולא תשתתפי במסיבת-עבירה-פרידה שעושים לה?

ויצאת גדולה וצדיקה...

הפנאטיות הזאת לא תביא לך שום דבר.

את אל תשתקעי בחו"ל,

ותחנכי אחרת את ילדייך,

וכשחברתך מתכננת את זה תנסי להניא אותה מכך.

אבל אם היא החליטה שכך היא עושה, ומתכננים לה מסיבת פרידה- תדירי עצמך משם כי זה "עבריינות"?!

לא הגזמת?

הוריי שאלו רב, והוא אמר שכל עוד לא "נשלח אותם"- לא ניתן תחושה של... יאללה, זה הזמן ללכת, אלא זה יבוא מהם- לא אנחנו אלו שנגרום להם לנסוע (ואני מוסיפה: וגם ככה הם יסעו לאנשהו. אז שיבואו אלינו)

וכך אנחנו מארחים קבוע את משפחתי החילונית.

ובנוסף-

באופן כזה חזרו שניים בתשובה, דרך "נסיעה" אלינו בשבת.

פרופורציה והיגיון.

זה הכלל בחיים.

היא טסה.

עוברת על הלכה (לדעתך)

חברותיה נפרדות ממנה בידידות וברוח טובה.

מה יוצא לך מזה שאת מנדה את האירוע?

התחושה של הבאסה שאת מעניקה לה (ולשאר) עושה משהו טוב?

זה שתשתתפי- יש לך איזשהו חלק ב"עברה" שלה?

[[[ואין לי כוונה להכנס לדיון כן-לא חו"ל. בואי נישאר בשאלה הראשונה]]]

להיפרד מעורר רגשות ורצון לחזור...

לגרום לה לנסוע עם זיכרונות טובים - יעורר אצלה את התשוקה לארץ... ולה להיפך ח"ו.

(ואני מבינה את הצד שלך - אני פנאטית בקטע הזה, מי שמכיר אותי...)

כיהודיה בשנות האלפיים אין לך כמה כאלה באמתחתך?

ומה את עושה איתם, מענין לשמוע.

מתכחשת אל בן דוד שלא עשו לו ברית מילה?

מנדה חתונות מעורבות שלהם, כי זה לא צנוע?

לא באה אליהם הביתה כי הטלויזיה דלוקה נון-סטופ ולא הכל שמה ערב לעין דתית?

איפה את חיה?

אין בעיה,

אם את מרגישה צדקת, תסתגרי לך באמותייך הטהורות ותנדי את כל העולם.

כי כולם חוטאים איכשהו, והרי עלינו למחות...

ובזמן שאת מחרימה מסיבות פרידה של טסים בחו"ל,

דרכי נעם ו"הכלה" מביאות הרבה יותר טוב לעולם, וחזרה בתשובה, מאשר קוצניות והתנשאות דתית.

ככה אמי חזרה בתשובה,

ככה משפחתה רואה מה זה שולחן שבת נעים, זמירות שבת, או סעודת ר"ה כדת וכדין, מה זה חנוכה.

וכך חזרו בתשובה שניים. הם נסעו, נכון, "הכלנו" את זה. ויצרו ביתים שומרי תורה מזה.

אז באמת תודה על ה"כוכב". שתזכי גם את...

ולגבי אותה יורדת מן הארץ,

הרבה יותר קל לדמיין איך האהבה ו"ההכלה" של אותן חברות שבאות למסיבת-עוון , שבה את מואסת מחממות את לבה, ואולי יום יבוא והיא תשוב לארץ, אל אותם לבבות חמים וסבלניים,

ואיך הקור שאת, או ההולכים בדרכך, משדרים, החרם והריחוק מדרכה, דווקא מדכאים ולא בדיוק מושכים לשוב.

השאלה מה את עושה איתה.

עיוורת לסביבה,

ומשתקת את ההיגיון,

או משקללת את המצב ובהתאם את פעולותיך.

פאנאטיות זאת אמונה בוערת, שהאדם לא תמיד עושה טוב עם האמת-בכל-מחיר שלו.

אם נחזור לדוגמא הפותחת:

החברה יורדת מן הארץ-

אצלך זה לא עובר בשום פנים ואופן.

לכן לפי הספר שלך- עליך להחרים את ה"מסיבה" לכבוד המאורע, ואולי להכנס בחברה, אולי לנדות אותה...

לא יודעת.

המשפחה החילונית-

הם מחללים שבת! אוכלים טרף ביו"כ!

תגובה הגיונית היא לנתק קשרים. שחלילה לא יקלקלו את הילדים או יסעו אלי הביתה בשבת ואני אשתתף בעוון הזה...

אך כאדם בוגר ומבין קצת לעומק אפשר לראות שהחיים הם לא שחור או לבן,

האמת שלי או השקר הארור של השאר.

וצריך לכלכל את הצעדים בהתאם,

כך שהאמת הצרופה שלי תפיק טוב בעולם. ולא שרק אלך אחריה בעיורון, ובדרך אעשה טעויות ונזקים.

ע"י טינה וקוצניות ויהירות,

והחרמה של מה ששונה-

טוב לא יוצא. האדם רק חי את חייו ואת האמת שלו- ולעזאזל השאר.

כ"כ נכון

אנחנו לעצמנו צריכים להיות פאנטים ועל אחרים ללמד זכות

אין שום טעם לנתק ולהתנתק- ההיפק קרוב יביא קרוב ואהבה תביא לאהבה וזה מה שיוביל בסוף לכך שהיא אולי אפילו תעבור לעמדתך....

ובאמת אי אפשר לדעת למה היא טסה- יש המון סיבות שאפשר לפרט אבל עם קצת יצירתיות כל אחד יכול להגיע למקום הזה של הלימוד זכות

במיוחד בחודש בו אנחנו נמצאים

ואגב את מכירה את הסיפור של האב שהבטיח לבנו שאם יסיים לימודיו בהצלחה הוא יקנה לו רכב??

ואז כשהבן סיים את לימודיו האב הביא לו קופסא מהודרת הבן פתח והנה ספר תנך- הוא התעצבן נורא ורגז על אביו, אביו שניסה להסביר לו את העניין- לא זכה לאוזן קשבת, הבן עזב את אביו ולא דיבר איתו יותר,

אחרי שנים כאשר הבו גדל והיה עם כסף משפחה וכל מה שצריך הוא נזכר באביו הזקן והחלט ללכת לבקרו ולפייסו,

הוא נסע לעיר בה גר אביו- וניסה לאתר את ביתו אך כל הסביבה השתנתה ע"כ שאל את העוברים והשבים האם הם מכירים את אביו??-

אחד האנשים המבוגרים הביט בו ברצינות- ושאל אותו איך הוא קשור לאיש?

זהו אבי -ענה הבן

האיש התמלא בדמעות ולקח את הבן לבית אביו, בכניסה היתה תלויה מודעה שבה רשום:

פלוני בן אלמוני נפטר בשיבה טובה...

כשראה הבן את המודעה החל לבכות,

כשנכנס הביתה ראה על המזנון את הקופסא שהכין לו אביו בתום לימודי, הוא פתח אותה הוציא את התנך כדי לדפדף בין דפיו ולשאוב קצת כח והנה מתוך התנךנפל צרור מפתחות- עם מחזיק שעליו כתוב לבני באהבה,

הבן שרק עתה קלט את הנעשה בכה עוד ועוד-

אמר לו מלווהו- " הבן, אביך כל חייו חיפש אחריך, רצה שתיהיה בקרבתו ביקש שתרד לסוף דעתו, אבל אתה שם האמת הצדק והיושר החלטת לאטום אוזניך,"הבטחה זו הבטחה \" כך שיננת..."

ואינך יודע כמה מיוסר נפטר כאשר לא זכה לראותך...

והנמשל בנידון זה ידוע- אין לנו מושג מה היא המטרה של הנסיעה- העיקר זה להקשיב לקרב להבין ללב השני, וככה בוודאי נזכה להמון זכויות,

ולגאולה של כל אחד ואחת.

זה לא שאת לא יכולה להעיר ולהאיר

אבל יש דרך לעשות זאת

וכן אם היא טסה- אז אפשר לאחל בהצלחה

היתה לי חברה שנסעה לטיול לכאורה- עם גבר, חבר שלה או אנערף- בסוף הסתבר שהיא נסע לריפוי- היתה חולה מאוד חולה, "והחבר שלה" - פשוט דובר את השפה ועזר לה מאוד עם כל ב\הבירוקטיה,

ידענו על זה אחרי כמה שנים- היא ידעה שהרבה דיברו מאחרוי הגב שלה,(או שבפניה)- וזה פגע בה מאוד !

אבל היא העדיפה לשתוק- זה שיקול שלה,

ואנחנו זה תלוי בנו אם ללמד זכות או לא.

ואשרי מי שזוכה ללמד זכות תמיד

שנזכה

ולא חסר כאלה שחזרו בתשובה דווקא בניכר

בלתי מוגבלת... (כלומר, היא תגמור כאן, תמשיך שם, ותעבור לשם... עד שהשם יקבץ גלויות אל ירכתי הארץ)

אשריה- שתזכה לזכות את כולנו

ולהכירע את העולם כולו לכף זכות

ובזכות זה תבוא הגאולה

הגברת טסה למצווה,

לא סתם כך אפילו...

אני שמחה מאוד לשמוע שזה כך

מאוד...

היה יכול להיות מעניין, אילו המסיבה הייתה מחר ולא היום בבוקר

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

כה "רענן" כה כן כה אמיתי?

החילוניות שאני מכיר אינה נוגעת אלה בקצה השטחי ביותר של הדברים

וכל נגיעה שלה במשהו עמוק מכך נובעת מנטייה דתית, גם אם לא ממש מפורשת.

אצלנו הכל מודרך ברחל בתך הקטנה.

כל אחד מחליט יפה מאוד מה לעשות לכל אדם ניתנה הבחירה במלוא מובן המילה.

אחריי אף־אחד לא רודף אני מחליט בדיוק איך להתייחש לכל סוגיה ועניין

צר לי אמנם שאיני מתחבר לאווירת המנגל ולהתעטף בדגלים

אבל זה לא מוריד מהאותנטיות של הלל בכוונה למי שאומרו בכוונה

או מהחיוך של הרב החרדי־ספרדי שלי בדברו על מעלת ארץ ישראל ביום העצמאות

או מהפסים הכחולים של הטלית שלי.

וגם לא יודע איזו קדושה מיוחדת יש בעמית לעבודה החילוני שבחר להכין פלאפל שני צבעים ביום העצמאות הזה. שכוייח, בטח טעים נורא. קדוש? אולי. לא מרגיש רגשות נחיתות ביחס לזה.

אני לא מתפלל כי אני חייב אני מתפלל כי אני רוצה.

לגבי תפילות החובה הרש"ר הירש כבר דן בשאלה הזאת בכמה מקומות והמסקנה הברורה היא שמטרת תפילות החובה אינה ביטוי רגשות אישיים (לשם כך צריך להתאסף במניין, לומר את אותה תפילה, בזמנים קבועים ביום?) אלא למקד אותנו סביב הרעיונות החשובים של החיים.

אותנטי זה לא רק מה שפרוע וחסר רסן.

ללבוש חולצה עם משבצות זה גם אותנטי.

מעולם לא הרגשתי איזו קדושה ביום העצמאות. אולי אתם מתכוונים לריגוש?

@כְּקֶדֶם 

https://www.inn.co.il/news/695303

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

תמיד האמת עדיפה

אז זהו אם שמת לב יש מילכוד בשאלה

א) כי הוא לא _אמר_ לאפחד שהו בן 25 הוא רמז על זה לא חשוב בדיוק איך 

ב) למה? אפשר להבין את זה לא? זה בולט בשטח ומעלה שאלות.. ואנשים לא אוהבים לבלוט בשטח

א. אז שיתקן את הטעות, קצת פדיחה, לא נורא

ב.לא צריך לפחד מלבלוט בשטח, אנשים בסוף מתרגלים להכל ,עדיף לא לתת לזה להשפיע על החלטות בחיים שלנו.

אני חושבת שזה לא בריא לנפש, בין היתר, להציג מצג שווא, הגיל שלו יכול להיות אפילו יתרון, חבל.

תהיה אותנטי אתה עם הנתונים שלך ומי שאתה

אני בן 25 לא ממני להיות האדם המגניב בעולם מבלי לשנות שום פרט לגבי עצמי

תהנה, זה פורום ציבורי.

מה הכוונה להיות נשוי למלבנים דיגיטלים?

זה נורא ואיום

לא שורד ככה

[12 הצעדים... אחי, תהיה חזק אתה בכיוון]

כמובן הכל ברוח טובה

ומוגבים..

אני חושב שמה שגורם לאנשים הרבה לכתוב (אא"כ זה ברו"מ או אנשים מיוחדים) זה שאנשים מגיבים ועונים לך, ואז אתה לא מרגיש שאתה משתף לאוויר..

ההצעה שלי: לא לעבור אליו ישר בבלעדיות

אלא להחזיק גם וגם

לשימוש השוטף תשתמש במוגן (במיוחד אם אתה נוסע לאנשהו וכיו"ב) ואם אתה צריך משהו תשתמש בראשון

בסוף גם לא תצטרך את הראשון

ומניסיון הוא יצטרך לסמן שהוא לא רובוט ולסמן ריבועים עם רמזור.

לא בטוחה שיהיה לו ככ קל להסכים לחתונה. 

ניקח את ג'פטו ונבקש ממנו להציג טענות בעד ונציב מולו ג'פטו נוסף שיציג טענות שכנגד

כך הם יוכלו ללעוס את אותם טיעונים שחוזרים על עצמם כל הזמן

ובינתיים אנחנו נהיה פנויים ללכת ללמוד תורה

ואז היא תעשה את הדיונים האלה במקומנו

בלי חרדיות מבוהלות שחייבות לצופף שורות,

או לחילופין פשןו עם חרדיות לא מבוהלות, זה גם יהיה בסדר

ממש מרתק אותי לחקור את התופעה הזו..

לא שנאה. כעס. - צעירים מעל עשרים

כי כשאתה התחלת שם את הדיון אני הייתי יסודי והתייחסתי לעצם הטיעונים, ואף טרחתי להביא ציטוטים של ממש ונימוקים של תורה.
 

אגב, אם כבר מורשה לי להעיר, פוסט הפתיחה שלך בעצמו היה רעיל ולעגני: "מישהו יודע אם הנופלים עומדים בשעת הצפירה ומצדיעים.. האם הם צופים בזרי פרחים לרוב?".

ואתה לא מתבייש להגיד לי "קשוט עצמך"? יקח אדוני מראה גדולה כדי שיוכל ליטול קיסם מבין שיניו וקורה מבין עיניו.

רבים כמו שתי תרנגולי הודו מרוטי נוצות

אני נהנה

תמשיכו

אמנם לא אני היא שהתחילה ראשונה את הויכוח כאן (אלא מישהו שרמז על חרדים אגואיסטים, באותו הקשר)

אבל אני קפצתי...וכל השאר, ידוע.

באמת נקדימון לא אשם כי אפשר לאמר שהתגרינו בו, בהשקפה שלו, ובבית שלו.  סליחה!

וצריכה באמת לבקש סליחה מהשם; כל יום אני מבקשת "אל תביאנו לידי מחלוקת", וכמתחילה כזו

אני מייד מוצאת את עצמי שם....

בטוחה שלקב"ה לא משנה, ואף אחד לא יתבע אם עמד או לא בצפירה, אם הניף או לא דגל, ואפילו אולי

אם אמר (או לא) הלל ביום העצמאות.

העיקר שכולם משתדלים לשמור מצוות, בין אדם למקום ובין אדם לחברו (שזה יותר קשה, לי , בכל אופן)..

אולי, חס וחלילה, אתבע על הונאת דברים, ליבון מחלוקת, לגלוג, חוצפה...

כל היתר ממש לא חשוב.

כל טוב.

אפשר לדון אם אותו הדבר

"והשיר יהיה לכם כליל התקדש חג"

כך שלא רואה איך כאן זה נתון לפרשנות אחרת

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

זהו.

מיליי מתלהב מיהודים ומיהדות, מי שטפסו טרמפ ראשונים, זכו בביקור.

באותה מידה יכולת להגיד שלכולן יש שיער בצבע מסוים או משקל מסוים או מידת נעליים מסוימת או עדה מסוימת או גננת גן חובה עם אותו השם.

כל דבר מקרי הוא מקרי, גם אם זה נראה וואו ממבט ראשון.

כמו לנסות להסביר למה אוכלים צ'ולנט בשבת, ואז לחפש איך צ'ולנט בגימטריא מזכיר משהו שקשור לשבת.

הזכות שעמדה להן היא לא של מקים האולפנה אלא של המאמץ האדיר שלהן, הזיכרון שלהן, החוכמה שלהן וכיוצ''ב.

וזה שכולן בנות כהן - מקרי לחלוטין.

קראתי על הרב בהר"ן עכשיו בויק', נשמע דמות מיוחדת

על רקע פרישה מטעמים אידיאולוגיים.

יודע מאמא שלי שלמדה באולפנת כפר פינס, בתקופת הרב בהר"ן שם.

פרש מראשות האולפנה על רקע חילוקי דעות אידאולוגים מול מרכז ישיבות בני עקיבא על אופי האולפנה.

(אולפנת כפר פינס היא אם האולפנות)  

ת'אמת אני רוצה להזכיר את צאלה ורביד חיים גז הי"ד.

זה נגע לי בלב כמו לכל יהודי. כשהודיעו שגם התינוק נפטר [אחרי כמה ימים, מי שזוכר] הרגשתי שאני חייב להיות בלוויה.

להפתעתי היו שם לא יותר מ50 איש סה"כ. הרגשתי שנותנים לי רגע אינטימי להתייחד עם התינוק הקדוש הזה.

היה מצמרר.

רק לראות חבילה לבנה קטנה, עטופה. סבתות, דודות, מחבקות. חיבוק אחרון. ובוכות...

התפרקתי.

זה היה למעלה מיכולת ההכלה שלי. ולא הייתי היחיד.

אבל היה רגע שבו כמעט לא נשמתי. כשפתחו את הקבר הטרי של צאלה, כשאילו קיבלה בזרועות פתוחות את בנה, ממנו נפרדה במותה לפני כמה ימים.

והנה שוב הם מחובקים ביחד. בשמים.

גם עכשיו אני בוכה.

איזה נשמות קדושות.

הנחמה היחידה היא שאנחנו לא מסוגלים להבין בכלל מה הסיפור של הנשמות הקדושות האלו.

סיפורו המרגש של דוד יהודה יצחק ז"ל - והמחברות שנמצאו בחדרו - ערוץ 14 | C14

אתר יזכור כותב עליו יותר טוב ממה שאני יכול לכתוב.

מרגיש אצל החרדים..