מה זה פעילות ריאלית?

אממ. אולי חבילה עוברת עם משימות שקשורות לזכרונות משותפים, כמו: לספר פדיחה משותפת, לספר על הפעם הראשונה שהכרתם, לספר על מקרה שהחברה שעוזבת עזרה במשהו (אם זה יוצא אצלה, אז שאחת מאחרות), וכו'... |מנפיץ|

פתקים עם כל מיני מילים, וכל אחת שמוציאה פתק צריכה לספר משהו  (אירוע \ בדיחה פרטית וכו'...) שקשור לכל החבורה וקשור למילה שכתובה לה על הפתק

משהו פרקטי, לעניין, בוגר אבל מצחיק ומעלה זכרונות וקונוטציות שמחות...

ייאללה, תפציצו. (לא פצצה. רעיונות. יש לציין. /מחורפן/)

כל אחת כותבת מה היא חושבת שיהיה איתה בעוד עשרים שנה, מערבבים ומחלקים את הפתקים, וכל אחת מקריאה ומנחשת מי כתבה. אפשר עם שאלות מנחות כמו: מקום מגורים, מצב משפחתי, עבודה וכו'.

אני לא משהו בדברים האלו..  מקווה שעוד מעט הבנות שיותר בעניינים יציעו דברים יותר טובים, אבל כתבת שזה דחוף.. 

טנקס. יש לך אחלה רעיונות. לא יושעת עד כמה זה יעבוד בין הזו"ציות שמה, נראה..

מלשון זוג צעיר, בנקבה, או משהו כזה...כלומר, בחורות שהרגע נישאו, וגם אולי פלוס כמה קטנטנים,

בשמינית...

כל אחת כותבת, ואח"כ השאר מנחשות מה היא כתבה. אחרי זה היא מראה את הפתק ומשווים... זה גם נשמע לי יותר נחמד.

בס"ד

אז אולי כל אחת מקריאה פתק אחד והאחרות לא רואות - ואז מקסימום היא לא תנחש..

בס"ד

והאחרות יצטרכו לנחש על מי היא כתבה את זה..

תאמיני לי שלא הייתי מסייעת לעוברי עבירה, (במיוחד בנושא הרגיש הלזה. אהמ.) זו ברירת מחדל, איומה , ועצובה ולכולנו.

לק"י

ואם יעליבו את החברה ויפגעו בה- זה בטח לא מה שיגרום לה לחזור.

(גם אני לא אוהבת לתמוך בדברים שאני לא מסכימה איתם, אבל עדיין צריך לדעת מתי זה לא התפקיד שלנו לחנך את החברות. אני לא אתלהב אולי מזה שהיא טסה ואביע התפעלות, אבל אשתדל לא להגיב בצורה פוגעת).

וגם, לתמוך בה בשעת המעבר- זה קשה גם למי שרוצה את זה,

ולהגיב בצורה חברית-

זה מעשה בסיסי, בלי קשר אם יש הסכמה לעצם המעשה או לא...

יש מצבים שבהם ירידה מהארץ- היא לא עבריינות

החיים הם מורכבים יותר משחור לבן... את לא יכולה לדעת מה נסיבות החיים של אנשים

את רוצה שאני אהיה יצירתית כדי להמציא לך נסיבות חיים למה לרדת מהארץ לתק' ללא הגבלה- זו מצווה ולא "עבריינות"?

אני אחשוב.... אל תהיי מופתעת אם אני אחזור עם סיפורי סיפורים למיניהם...

במקומה, את תלכי ותטיחי בה בפנים מה את חושבת עליה,

ולא תשתתפי במסיבת-עבירה-פרידה שעושים לה?

ויצאת גדולה וצדיקה...

הפנאטיות הזאת לא תביא לך שום דבר.

את אל תשתקעי בחו"ל,

ותחנכי אחרת את ילדייך,

וכשחברתך מתכננת את זה תנסי להניא אותה מכך.

אבל אם היא החליטה שכך היא עושה, ומתכננים לה מסיבת פרידה- תדירי עצמך משם כי זה "עבריינות"?!

לא הגזמת?

הוריי שאלו רב, והוא אמר שכל עוד לא "נשלח אותם"- לא ניתן תחושה של... יאללה, זה הזמן ללכת, אלא זה יבוא מהם- לא אנחנו אלו שנגרום להם לנסוע (ואני מוסיפה: וגם ככה הם יסעו לאנשהו. אז שיבואו אלינו)

וכך אנחנו מארחים קבוע את משפחתי החילונית.

ובנוסף-

באופן כזה חזרו שניים בתשובה, דרך "נסיעה" אלינו בשבת.

פרופורציה והיגיון.

זה הכלל בחיים.

היא טסה.

עוברת על הלכה (לדעתך)

חברותיה נפרדות ממנה בידידות וברוח טובה.

מה יוצא לך מזה שאת מנדה את האירוע?

התחושה של הבאסה שאת מעניקה לה (ולשאר) עושה משהו טוב?

זה שתשתתפי- יש לך איזשהו חלק ב"עברה" שלה?

[[[ואין לי כוונה להכנס לדיון כן-לא חו"ל. בואי נישאר בשאלה הראשונה]]]

להיפרד מעורר רגשות ורצון לחזור...

לגרום לה לנסוע עם זיכרונות טובים - יעורר אצלה את התשוקה לארץ... ולה להיפך ח"ו.

(ואני מבינה את הצד שלך - אני פנאטית בקטע הזה, מי שמכיר אותי...)

כיהודיה בשנות האלפיים אין לך כמה כאלה באמתחתך?

ומה את עושה איתם, מענין לשמוע.

מתכחשת אל בן דוד שלא עשו לו ברית מילה?

מנדה חתונות מעורבות שלהם, כי זה לא צנוע?

לא באה אליהם הביתה כי הטלויזיה דלוקה נון-סטופ ולא הכל שמה ערב לעין דתית?

איפה את חיה?

אין בעיה,

אם את מרגישה צדקת, תסתגרי לך באמותייך הטהורות ותנדי את כל העולם.

כי כולם חוטאים איכשהו, והרי עלינו למחות...

ובזמן שאת מחרימה מסיבות פרידה של טסים בחו"ל,

דרכי נעם ו"הכלה" מביאות הרבה יותר טוב לעולם, וחזרה בתשובה, מאשר קוצניות והתנשאות דתית.

ככה אמי חזרה בתשובה,

ככה משפחתה רואה מה זה שולחן שבת נעים, זמירות שבת, או סעודת ר"ה כדת וכדין, מה זה חנוכה.

וכך חזרו בתשובה שניים. הם נסעו, נכון, "הכלנו" את זה. ויצרו ביתים שומרי תורה מזה.

אז באמת תודה על ה"כוכב". שתזכי גם את...

ולגבי אותה יורדת מן הארץ,

הרבה יותר קל לדמיין איך האהבה ו"ההכלה" של אותן חברות שבאות למסיבת-עוון , שבה את מואסת מחממות את לבה, ואולי יום יבוא והיא תשוב לארץ, אל אותם לבבות חמים וסבלניים,

ואיך הקור שאת, או ההולכים בדרכך, משדרים, החרם והריחוק מדרכה, דווקא מדכאים ולא בדיוק מושכים לשוב.

השאלה מה את עושה איתה.

עיוורת לסביבה,

ומשתקת את ההיגיון,

או משקללת את המצב ובהתאם את פעולותיך.

פאנאטיות זאת אמונה בוערת, שהאדם לא תמיד עושה טוב עם האמת-בכל-מחיר שלו.

אם נחזור לדוגמא הפותחת:

החברה יורדת מן הארץ-

אצלך זה לא עובר בשום פנים ואופן.

לכן לפי הספר שלך- עליך להחרים את ה"מסיבה" לכבוד המאורע, ואולי להכנס בחברה, אולי לנדות אותה...

לא יודעת.

המשפחה החילונית-

הם מחללים שבת! אוכלים טרף ביו"כ!

תגובה הגיונית היא לנתק קשרים. שחלילה לא יקלקלו את הילדים או יסעו אלי הביתה בשבת ואני אשתתף בעוון הזה...

אך כאדם בוגר ומבין קצת לעומק אפשר לראות שהחיים הם לא שחור או לבן,

האמת שלי או השקר הארור של השאר.

וצריך לכלכל את הצעדים בהתאם,

כך שהאמת הצרופה שלי תפיק טוב בעולם. ולא שרק אלך אחריה בעיורון, ובדרך אעשה טעויות ונזקים.

ע"י טינה וקוצניות ויהירות,

והחרמה של מה ששונה-

טוב לא יוצא. האדם רק חי את חייו ואת האמת שלו- ולעזאזל השאר.

כ"כ נכון

אנחנו לעצמנו צריכים להיות פאנטים ועל אחרים ללמד זכות

אין שום טעם לנתק ולהתנתק- ההיפק קרוב יביא קרוב ואהבה תביא לאהבה וזה מה שיוביל בסוף לכך שהיא אולי אפילו תעבור לעמדתך....

ובאמת אי אפשר לדעת למה היא טסה- יש המון סיבות שאפשר לפרט אבל עם קצת יצירתיות כל אחד יכול להגיע למקום הזה של הלימוד זכות

במיוחד בחודש בו אנחנו נמצאים

ואגב את מכירה את הסיפור של האב שהבטיח לבנו שאם יסיים לימודיו בהצלחה הוא יקנה לו רכב??

ואז כשהבן סיים את לימודיו האב הביא לו קופסא מהודרת הבן פתח והנה ספר תנך- הוא התעצבן נורא ורגז על אביו, אביו שניסה להסביר לו את העניין- לא זכה לאוזן קשבת, הבן עזב את אביו ולא דיבר איתו יותר,

אחרי שנים כאשר הבו גדל והיה עם כסף משפחה וכל מה שצריך הוא נזכר באביו הזקן והחלט ללכת לבקרו ולפייסו,

הוא נסע לעיר בה גר אביו- וניסה לאתר את ביתו אך כל הסביבה השתנתה ע"כ שאל את העוברים והשבים האם הם מכירים את אביו??-

אחד האנשים המבוגרים הביט בו ברצינות- ושאל אותו איך הוא קשור לאיש?

זהו אבי -ענה הבן

האיש התמלא בדמעות ולקח את הבן לבית אביו, בכניסה היתה תלויה מודעה שבה רשום:

פלוני בן אלמוני נפטר בשיבה טובה...

כשראה הבן את המודעה החל לבכות,

כשנכנס הביתה ראה על המזנון את הקופסא שהכין לו אביו בתום לימודי, הוא פתח אותה הוציא את התנך כדי לדפדף בין דפיו ולשאוב קצת כח והנה מתוך התנךנפל צרור מפתחות- עם מחזיק שעליו כתוב לבני באהבה,

הבן שרק עתה קלט את הנעשה בכה עוד ועוד-

אמר לו מלווהו- " הבן, אביך כל חייו חיפש אחריך, רצה שתיהיה בקרבתו ביקש שתרד לסוף דעתו, אבל אתה שם האמת הצדק והיושר החלטת לאטום אוזניך,"הבטחה זו הבטחה \" כך שיננת..."

ואינך יודע כמה מיוסר נפטר כאשר לא זכה לראותך...

והנמשל בנידון זה ידוע- אין לנו מושג מה היא המטרה של הנסיעה- העיקר זה להקשיב לקרב להבין ללב השני, וככה בוודאי נזכה להמון זכויות,

ולגאולה של כל אחד ואחת.

זה לא שאת לא יכולה להעיר ולהאיר

אבל יש דרך לעשות זאת

וכן אם היא טסה- אז אפשר לאחל בהצלחה

היתה לי חברה שנסעה לטיול לכאורה- עם גבר, חבר שלה או אנערף- בסוף הסתבר שהיא נסע לריפוי- היתה חולה מאוד חולה, "והחבר שלה" - פשוט דובר את השפה ועזר לה מאוד עם כל ב\הבירוקטיה,

ידענו על זה אחרי כמה שנים- היא ידעה שהרבה דיברו מאחרוי הגב שלה,(או שבפניה)- וזה פגע בה מאוד !

אבל היא העדיפה לשתוק- זה שיקול שלה,

ואנחנו זה תלוי בנו אם ללמד זכות או לא.

ואשרי מי שזוכה ללמד זכות תמיד

שנזכה

ולא חסר כאלה שחזרו בתשובה דווקא בניכר

בלתי מוגבלת... (כלומר, היא תגמור כאן, תמשיך שם, ותעבור לשם... עד שהשם יקבץ גלויות אל ירכתי הארץ)

אשריה- שתזכה לזכות את כולנו

ולהכירע את העולם כולו לכף זכות

ובזכות זה תבוא הגאולה

הגברת טסה למצווה,

לא סתם כך אפילו...

אני שמחה מאוד לשמוע שזה כך

מאוד...

היה יכול להיות מעניין, אילו המסיבה הייתה מחר ולא היום בבוקר

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

אבל בסוף מה יקרה איתי בפועל זה רק ה' יודע ומוביל

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים