מה זה פעילות ריאלית?

אממ. אולי חבילה עוברת עם משימות שקשורות לזכרונות משותפים, כמו: לספר פדיחה משותפת, לספר על הפעם הראשונה שהכרתם, לספר על מקרה שהחברה שעוזבת עזרה במשהו (אם זה יוצא אצלה, אז שאחת מאחרות), וכו'... |מנפיץ|

פתקים עם כל מיני מילים, וכל אחת שמוציאה פתק צריכה לספר משהו  (אירוע \ בדיחה פרטית וכו'...) שקשור לכל החבורה וקשור למילה שכתובה לה על הפתק

משהו פרקטי, לעניין, בוגר אבל מצחיק ומעלה זכרונות וקונוטציות שמחות...

ייאללה, תפציצו. (לא פצצה. רעיונות. יש לציין. /מחורפן/)

כל אחת כותבת מה היא חושבת שיהיה איתה בעוד עשרים שנה, מערבבים ומחלקים את הפתקים, וכל אחת מקריאה ומנחשת מי כתבה. אפשר עם שאלות מנחות כמו: מקום מגורים, מצב משפחתי, עבודה וכו'.

אני לא משהו בדברים האלו..  מקווה שעוד מעט הבנות שיותר בעניינים יציעו דברים יותר טובים, אבל כתבת שזה דחוף.. 

טנקס. יש לך אחלה רעיונות. לא יושעת עד כמה זה יעבוד בין הזו"ציות שמה, נראה..

מלשון זוג צעיר, בנקבה, או משהו כזה...כלומר, בחורות שהרגע נישאו, וגם אולי פלוס כמה קטנטנים,

בשמינית...

כל אחת כותבת, ואח"כ השאר מנחשות מה היא כתבה. אחרי זה היא מראה את הפתק ומשווים... זה גם נשמע לי יותר נחמד.

בס"ד

אז אולי כל אחת מקריאה פתק אחד והאחרות לא רואות - ואז מקסימום היא לא תנחש..

בס"ד

והאחרות יצטרכו לנחש על מי היא כתבה את זה..

תאמיני לי שלא הייתי מסייעת לעוברי עבירה, (במיוחד בנושא הרגיש הלזה. אהמ.) זו ברירת מחדל, איומה , ועצובה ולכולנו.

לק"י

ואם יעליבו את החברה ויפגעו בה- זה בטח לא מה שיגרום לה לחזור.

(גם אני לא אוהבת לתמוך בדברים שאני לא מסכימה איתם, אבל עדיין צריך לדעת מתי זה לא התפקיד שלנו לחנך את החברות. אני לא אתלהב אולי מזה שהיא טסה ואביע התפעלות, אבל אשתדל לא להגיב בצורה פוגעת).

וגם, לתמוך בה בשעת המעבר- זה קשה גם למי שרוצה את זה,

ולהגיב בצורה חברית-

זה מעשה בסיסי, בלי קשר אם יש הסכמה לעצם המעשה או לא...

יש מצבים שבהם ירידה מהארץ- היא לא עבריינות

החיים הם מורכבים יותר משחור לבן... את לא יכולה לדעת מה נסיבות החיים של אנשים

את רוצה שאני אהיה יצירתית כדי להמציא לך נסיבות חיים למה לרדת מהארץ לתק' ללא הגבלה- זו מצווה ולא "עבריינות"?

אני אחשוב.... אל תהיי מופתעת אם אני אחזור עם סיפורי סיפורים למיניהם...

במקומה, את תלכי ותטיחי בה בפנים מה את חושבת עליה,

ולא תשתתפי במסיבת-עבירה-פרידה שעושים לה?

ויצאת גדולה וצדיקה...

הפנאטיות הזאת לא תביא לך שום דבר.

את אל תשתקעי בחו"ל,

ותחנכי אחרת את ילדייך,

וכשחברתך מתכננת את זה תנסי להניא אותה מכך.

אבל אם היא החליטה שכך היא עושה, ומתכננים לה מסיבת פרידה- תדירי עצמך משם כי זה "עבריינות"?!

לא הגזמת?

הוריי שאלו רב, והוא אמר שכל עוד לא "נשלח אותם"- לא ניתן תחושה של... יאללה, זה הזמן ללכת, אלא זה יבוא מהם- לא אנחנו אלו שנגרום להם לנסוע (ואני מוסיפה: וגם ככה הם יסעו לאנשהו. אז שיבואו אלינו)

וכך אנחנו מארחים קבוע את משפחתי החילונית.

ובנוסף-

באופן כזה חזרו שניים בתשובה, דרך "נסיעה" אלינו בשבת.

פרופורציה והיגיון.

זה הכלל בחיים.

היא טסה.

עוברת על הלכה (לדעתך)

חברותיה נפרדות ממנה בידידות וברוח טובה.

מה יוצא לך מזה שאת מנדה את האירוע?

התחושה של הבאסה שאת מעניקה לה (ולשאר) עושה משהו טוב?

זה שתשתתפי- יש לך איזשהו חלק ב"עברה" שלה?

[[[ואין לי כוונה להכנס לדיון כן-לא חו"ל. בואי נישאר בשאלה הראשונה]]]

להיפרד מעורר רגשות ורצון לחזור...

לגרום לה לנסוע עם זיכרונות טובים - יעורר אצלה את התשוקה לארץ... ולה להיפך ח"ו.

(ואני מבינה את הצד שלך - אני פנאטית בקטע הזה, מי שמכיר אותי...)

כיהודיה בשנות האלפיים אין לך כמה כאלה באמתחתך?

ומה את עושה איתם, מענין לשמוע.

מתכחשת אל בן דוד שלא עשו לו ברית מילה?

מנדה חתונות מעורבות שלהם, כי זה לא צנוע?

לא באה אליהם הביתה כי הטלויזיה דלוקה נון-סטופ ולא הכל שמה ערב לעין דתית?

איפה את חיה?

אין בעיה,

אם את מרגישה צדקת, תסתגרי לך באמותייך הטהורות ותנדי את כל העולם.

כי כולם חוטאים איכשהו, והרי עלינו למחות...

ובזמן שאת מחרימה מסיבות פרידה של טסים בחו"ל,

דרכי נעם ו"הכלה" מביאות הרבה יותר טוב לעולם, וחזרה בתשובה, מאשר קוצניות והתנשאות דתית.

ככה אמי חזרה בתשובה,

ככה משפחתה רואה מה זה שולחן שבת נעים, זמירות שבת, או סעודת ר"ה כדת וכדין, מה זה חנוכה.

וכך חזרו בתשובה שניים. הם נסעו, נכון, "הכלנו" את זה. ויצרו ביתים שומרי תורה מזה.

אז באמת תודה על ה"כוכב". שתזכי גם את...

ולגבי אותה יורדת מן הארץ,

הרבה יותר קל לדמיין איך האהבה ו"ההכלה" של אותן חברות שבאות למסיבת-עוון , שבה את מואסת מחממות את לבה, ואולי יום יבוא והיא תשוב לארץ, אל אותם לבבות חמים וסבלניים,

ואיך הקור שאת, או ההולכים בדרכך, משדרים, החרם והריחוק מדרכה, דווקא מדכאים ולא בדיוק מושכים לשוב.

השאלה מה את עושה איתה.

עיוורת לסביבה,

ומשתקת את ההיגיון,

או משקללת את המצב ובהתאם את פעולותיך.

פאנאטיות זאת אמונה בוערת, שהאדם לא תמיד עושה טוב עם האמת-בכל-מחיר שלו.

אם נחזור לדוגמא הפותחת:

החברה יורדת מן הארץ-

אצלך זה לא עובר בשום פנים ואופן.

לכן לפי הספר שלך- עליך להחרים את ה"מסיבה" לכבוד המאורע, ואולי להכנס בחברה, אולי לנדות אותה...

לא יודעת.

המשפחה החילונית-

הם מחללים שבת! אוכלים טרף ביו"כ!

תגובה הגיונית היא לנתק קשרים. שחלילה לא יקלקלו את הילדים או יסעו אלי הביתה בשבת ואני אשתתף בעוון הזה...

אך כאדם בוגר ומבין קצת לעומק אפשר לראות שהחיים הם לא שחור או לבן,

האמת שלי או השקר הארור של השאר.

וצריך לכלכל את הצעדים בהתאם,

כך שהאמת הצרופה שלי תפיק טוב בעולם. ולא שרק אלך אחריה בעיורון, ובדרך אעשה טעויות ונזקים.

ע"י טינה וקוצניות ויהירות,

והחרמה של מה ששונה-

טוב לא יוצא. האדם רק חי את חייו ואת האמת שלו- ולעזאזל השאר.

כ"כ נכון

אנחנו לעצמנו צריכים להיות פאנטים ועל אחרים ללמד זכות

אין שום טעם לנתק ולהתנתק- ההיפק קרוב יביא קרוב ואהבה תביא לאהבה וזה מה שיוביל בסוף לכך שהיא אולי אפילו תעבור לעמדתך....

ובאמת אי אפשר לדעת למה היא טסה- יש המון סיבות שאפשר לפרט אבל עם קצת יצירתיות כל אחד יכול להגיע למקום הזה של הלימוד זכות

במיוחד בחודש בו אנחנו נמצאים

ואגב את מכירה את הסיפור של האב שהבטיח לבנו שאם יסיים לימודיו בהצלחה הוא יקנה לו רכב??

ואז כשהבן סיים את לימודיו האב הביא לו קופסא מהודרת הבן פתח והנה ספר תנך- הוא התעצבן נורא ורגז על אביו, אביו שניסה להסביר לו את העניין- לא זכה לאוזן קשבת, הבן עזב את אביו ולא דיבר איתו יותר,

אחרי שנים כאשר הבו גדל והיה עם כסף משפחה וכל מה שצריך הוא נזכר באביו הזקן והחלט ללכת לבקרו ולפייסו,

הוא נסע לעיר בה גר אביו- וניסה לאתר את ביתו אך כל הסביבה השתנתה ע"כ שאל את העוברים והשבים האם הם מכירים את אביו??-

אחד האנשים המבוגרים הביט בו ברצינות- ושאל אותו איך הוא קשור לאיש?

זהו אבי -ענה הבן

האיש התמלא בדמעות ולקח את הבן לבית אביו, בכניסה היתה תלויה מודעה שבה רשום:

פלוני בן אלמוני נפטר בשיבה טובה...

כשראה הבן את המודעה החל לבכות,

כשנכנס הביתה ראה על המזנון את הקופסא שהכין לו אביו בתום לימודי, הוא פתח אותה הוציא את התנך כדי לדפדף בין דפיו ולשאוב קצת כח והנה מתוך התנךנפל צרור מפתחות- עם מחזיק שעליו כתוב לבני באהבה,

הבן שרק עתה קלט את הנעשה בכה עוד ועוד-

אמר לו מלווהו- " הבן, אביך כל חייו חיפש אחריך, רצה שתיהיה בקרבתו ביקש שתרד לסוף דעתו, אבל אתה שם האמת הצדק והיושר החלטת לאטום אוזניך,"הבטחה זו הבטחה \" כך שיננת..."

ואינך יודע כמה מיוסר נפטר כאשר לא זכה לראותך...

והנמשל בנידון זה ידוע- אין לנו מושג מה היא המטרה של הנסיעה- העיקר זה להקשיב לקרב להבין ללב השני, וככה בוודאי נזכה להמון זכויות,

ולגאולה של כל אחד ואחת.

זה לא שאת לא יכולה להעיר ולהאיר

אבל יש דרך לעשות זאת

וכן אם היא טסה- אז אפשר לאחל בהצלחה

היתה לי חברה שנסעה לטיול לכאורה- עם גבר, חבר שלה או אנערף- בסוף הסתבר שהיא נסע לריפוי- היתה חולה מאוד חולה, "והחבר שלה" - פשוט דובר את השפה ועזר לה מאוד עם כל ב\הבירוקטיה,

ידענו על זה אחרי כמה שנים- היא ידעה שהרבה דיברו מאחרוי הגב שלה,(או שבפניה)- וזה פגע בה מאוד !

אבל היא העדיפה לשתוק- זה שיקול שלה,

ואנחנו זה תלוי בנו אם ללמד זכות או לא.

ואשרי מי שזוכה ללמד זכות תמיד

שנזכה

ולא חסר כאלה שחזרו בתשובה דווקא בניכר

בלתי מוגבלת... (כלומר, היא תגמור כאן, תמשיך שם, ותעבור לשם... עד שהשם יקבץ גלויות אל ירכתי הארץ)

אשריה- שתזכה לזכות את כולנו

ולהכירע את העולם כולו לכף זכות

ובזכות זה תבוא הגאולה

הגברת טסה למצווה,

לא סתם כך אפילו...

אני שמחה מאוד לשמוע שזה כך

מאוד...

היה יכול להיות מעניין, אילו המסיבה הייתה מחר ולא היום בבוקר

אתה יכול להתחיל לכתוב בינתיים

הוא מיועד לנשים בנות 30+ מהמגזר "הרוחניקי -מחוברת -לעצמי" שרוצות חומר קריאה קליל ומבדר בצהרי שבת.

לשפוט אותו לפי אמות מידה של עומק או דיוק מחשבתי או דתי ברור שהוא לא שווה הרבה.

אם הכוונה לעניינים רפואיים או מדעיים, אולי יש מקום לתקן טעיות והטעיות של הציבור.

אבל ברוב העניינים הרצינים, וגם לא בענייני עיצוב ואופנה, אני לא חושבת שיש מה לקחת אותו ברצינות.

אולי אני פשוט רציני מדי😏

אז מעניין על מה הוא מדבר

(אני מודה שלא קראתי לעומק, או כמעט בכלל כי אני לא זוכרת כלום ממה שהיה שם. אבל זוכרת דברים הרבה יותר גרועים)

ועוד אתה מתפלא שאתה לא מתחבר

מכיר דרך אחרת לפתור את הבעיה הזו?

ויש עוד עשרות עלוני שבת.

והקריאה שלי כלולה במחיר של המנוי

תראה מה זה עושה לנפש שלך.

זה עלון נשי שמיועד לנפש והרגש הנשי.

אתה קורא. אתה נפגע.

כן. נשמע מוזר

אבל עובדה שאישתך שמחה במנוי (אני מניח שעשיתם את המנוי בשבילה)

ולך זה עולה על העצבים.

לא סתם זה עלון לנשים ולא לכל הקהל

ואם תגיד שזה מטעמי צניעות (שגבר יקרא דברי אישה וכו'… )

תראה גם בציבור החילוני יש עלונים שמיועדים לגברים וכאלה שמיועדים לנשים.

אני הסובל,

לאשתי לא חסר (אני קורא רק אחרי שהיא מסיימת...)

בדיוק.

אתה נפגע מזה שאתה קורא.

יש הבדל לא להסכים עם משהו ולחשוב שהוא עושה נזק, לבין להיפגע רגשית.

כמובן שיש מושג כזה שנקרא כתיבה לקהל יעד מסוים, אבל דווקא בגלל שהעצות האלו פונות אל הקהל שיש להן הכי הרבה סיכוי להתקבל עליו, זה הופך אותן ליותר מזיקות.

וגם אי אפשר להפוך כל דעה ורעיון לפילוח לפי קבוצות שיוך של מין, עדה או צבע שיער. ביקרת עניינית כלפי רעיון מסוים היא קבילה גם אם מי שאמר אותה הוא לא מ"הקבוצה הנכונה".

ולראייה, בפעם האחרונה שבדקתי, אני אישה ואני לא אוהבת כל הדברים הרוחניקים הטיפוליים של "איך זה גורם לך להרגיש". זה יותר עניין של אופי מאשר שייכות לקבוצה מסוימת. נכון שהאופי הזה נפוץ יותר בקרב נשים, אבל זה לא אומר שזה עניין "מהותי- נשי" או איך שלא קוראים לזה היום.

אז אין סיבה שתתחבר בכל מקרה

חחח אני תמיד צחקתי מהעלון הזה

טור שנכתב על ידי אשת מקצוע בתחום הטיפול.

לא גורו מטעם עצמה, לא בוגרת קורס NLP זריז, אלא באמת אשת מקצוע מוערכת (וזה נושא אחר לכשעצמו - רוב הפרסומות והטורים בנושא הזה קשורים למומחים מטעם עצמם חסרי כל הכשרה רצינית).

היא סיפרה על זוג שהגיע אליה לקליניקה, הם נשואים מעט שנים וכבר יש מספר ילדים, ועכשיו האשה שוב בהריון.

הזוג היה מדוכא, הם סיפרו שהם אמנם רצו משפחה גדולה, אבל הקצב מהיר מדי עבורם, הם לא מספיקים כלום, מרגישים שהם לא עומדים בקצב, שהם לא משקיעים מספיק בילדים וכיוצ"ב.

ההריון החדש (לא נכתב שם במפורש אבל אפשר להבין מבין השורות שהוא לא היה מתוכנן) מכניס אותם ללחץ וחרדה ועצבות גדולה.

ומה היא ענתה להם?

אולי ה' מנסה ללמד אתכם לבקש עזרה מאחרים.

זאת תשובה נוראית בעייני כשהיא מגיעה מאשת מקצוע בתחום הטיפול.

אסור, פשוט אסור, להכניס את ה' לחדר הטיפול - אלא אם כן המטופל בעצמו עושה זאת.

את רוצה להכווין את הזוג למשהו מסוים? מעולה, תגידי זאת בצורה ישירה. אבל אל תיעזרי באלוקים בשביל לשכנע את הזוג שאת צודקת, כי את לא נביאה ואין לך מושג מה הוא מנסה ללמד אותם.

אולי הוא מנסה ללמד אותם להשתמש באמצעי מניעה? אולי הוא מנסה ללמד אותם שיעור בסבלנות? בביטחון ב-ה'? אולי הוא רוצה ללמד אותם לחיות בעוני כדי שיעריכו את המעט שיש להם?

אין לך שום דרך לדעת מה הוא מנסה ללמד אותם, והניסיון להכניס אותו לחדר הטיפול כדי לקבל חיזוק לדברים שאת אומרת להם - לא הוגן ומאוד בעייתי.

מטפל לא יכול לנכס לעצמו את תפקיד הדובר של אלוקים, זה מפעיל על הזוג מכבש לחצים - הנה לא רק המטפלת חושבת כך וכך, זה גם רצון ה'! זה מה שהוא מנסה ללמד אותנו!

במקום שהם יעבדו את הרגשות שלהם מול המטפלת, אולי אפילו יתווכחו עם המסקנה שלה, היא מציבה מולם גורם שלישי שאי אפשר להתווכח איתו ועם הסמכות שלו.

אני מדגיש שהעצה עצמה לא גרועה, לגיטימי להגיד לזוג במצב הזה שהוא צריך לבדוק אם יש אפשרות לבקש עזרה מההורים או שכנים וכו'.

הבעיה שלי הייתה עם הניסיון להציג את העצה הזאת כ"רצון השם".

זה חשוב מכל מיני סיבות. הראשית שבהן זה שלפעמים הכח שמפעיל את המטופל מנוגד לאמונה שלו. ואם המטפל מחזיק באותה אמונה בחיים האישיים שלו אי אפשר בעצם לעבוד עם הכח הזה. אי אפשר להציף אותו למעלה כדי להיות איתו בקשר ולעבוד איתו וכמובן לא תהיה דרך להתקדם משם לשום מקום.

בחדר הטיפולים שלי ה' נכנס מלאאאא פעמים.

לא רואה סיבה שהמטפל עצמו לא יכניס אותו בעצמו ואני גם לא זוכר אם אני הכנסתי אותו או לא.

בכלל לא רואה בעיה.

לא קראתי את כל הכתבה אבל ממה שכתבת לא ראיתי כל פגם.

אבל אז הוא דווקא היה מפחיד קצת לילדים

ישב כמה שנים בכלא, שוחרר כמיטב המסורת של מערכת המשפט הישראלית המלאת חמלה והגנה על אלו שהרסו חיים.

מסתבר שתוך כמה שנים יחזר להסתובב עם פמליה וחסידים שוטים, בדיוק כמו מוטי אלון...

היו מחאות, דיבורים, ואז השתקה.

אולי צריך להציף את הנושא הזה שוב.

צריך לעקוב, לבדוק מה הסטטוס של הרוע הזה

מי מסוגל לחזור לכזה איש? להאמין בו?

מדובר על אנשים אינטלקטואלים... לא לבושי שחורים שנוהרים אחרי כל כת מזדמנת וכל איש אשר בשם רב יכונה, אשר כל רדיפה שבעולם וכל פיצוץ פרשייה לא תרחיק אתם ממנו אלא תוסיף ותעצים את אהבת והערכתם אליו..

איך יש עדיין אלפי חסידים לברלנד?!

אם אתה מכיר שמישהו שמתפתה לשם, תציל אותו. זהו.

שהיכולות שהביאו אותו למקומו הקודם עדיין שם. ספויילר: זה אכן דבר שלא מסובך מדי ללמוד. אבל רוב האנשים המערביים לא מאמינים בזה ואז כשזה עובד להם זה שוק חייהם.

כל חברה מחשבת אחרת את הסיכון שלה, בהתאם לנתוני הרכב ובהתאם לנתוני הנהג.

יכול להיות שאתה צעיר ואני לא, שאין לך עבר ביטוחי נקי ולאחרים יש, שהג'יפון שלך שונה משל אחרים...

אם הייתה חברת ביטוח אחת שהיא הייתה הכי זולה לכולם, האחרות היו פושטות רגל.

מניסיון אישי:

תבדוק בכל החברות הישירות, שזה ליברה, ביטוח ישיר, AIG, wesure. בנוסף תנסה באתר וובי שמכסה בעצם כמעט את כל שאר החברות.

לפעמים ההבדלים באמת מגיעים לאלפי שקלים, אבל אם אין לך עבר ביטוחי נקי 3 שנים לפחות אז באמת לא תקבל הצעות זולות...

תבדוק אם זה צד ג' שכולל גניבה. יכול להסביר את המחיר

ותעשה השוואת מחירים

במהלך פעילות זיהה אחד החיילים דמויות חמושות ללא קסדה, שלפי כל הסבר הגיוני אינם מכוחותינו.

ביקש אישור ירי מהסמל. לפי ההוראות באותה הפעילות הוא היה צריך לאשר בעצמו. משום מה חשש והעלה למ"מ. גם הוא יכל לאשר משום מה העלה למ"פ, והוא העלה למ"ד. שמענו בקשר את המג"ד מורה למ"פ לירות, המ"פ מורה למ"מ, המ"מ מורה לסמל והסמל נותן פקודת 'אש' לחייל. בשבריר השנייה בין פקודת האש' ללחיצה על ההדק, החייל מזהה שאחד המזוהים שם קסדה. הוא ממתין רגע עם הירי ומעלה לסמל את הדיווח, כי הוא חושש שזה בכל זאת כוחותינו. זה עולה לבירור למעלה ומתברר שאלו חיילים שבאמצע פעילות עלו על גג של בית שהם לא צריכים להיות בו בכלל, שהוא שטח השמדה, כנראה כדי לחפש קליטה.

קוראים לזה נס.

טנק מהכח שלנו היה תקולוהגיע למגרש טיפולים אחורי באיזה מוצב בעזה. זה היה אחרי ימים מתישים מאד לצוות, ואיכשהו שכחו לפרוק את כלי הנשק בטנק. הטק הגיע לשם בערב יום כיפור. בליל יום כיפור עבד אחד הטכנאים בתוך הטנק, ובטעות לחץ וירה צרור מהמאג. הטנק היה מכוון ממרחק של עשרות מטרים בלבד, לתוך מניין של תפילת ליל יום כיפור, עם עשרות רבות של מתפללים. הטכנאי ידע את זה, והוציא את הראש מהטנק, מוכן לראות את התמונה שהולכת להיצרב לו בראש לכל החיים. הוא רואה מולו טנק. בלי שום הסבר הגיוני, כשיש מקומות חנייה פנויים בצורה מסודרת, הגיע כמה דקות קודם מפקד טנק והחליט לחנות את הכלי שלו כך שיחסום את הטנק המטופל, והלך. הטנק שלו ספג את כל הצרור, והנזק היחיד מהאירוע היה מפקד שקיבל ריתוק 28 על חשבון חופשת השחרור שלו😬

ניסים.

פעילות בלבנון. כוח החי"ר צריך לכבוש ווילה ענקית, 3 קומות. לא רוצים להיכנס דרך הדלת מחשש שהיא מחוברת למטען. טנק יורה כדי לפתוח פתח כניסה, ובמקום חדר שיתפוצץ, פיצוץ ענק, הגג עף וכל הוילה נדלקת בבעירה מטורפת תוך שנייה. הבית היה ממולכד.

לברך כשמסיים תקופת לחימה. שיצא מכלל סכנה.

1.שני בני דודים שלי רבו והיו בנתק חצי שנה.

בשבת חלמתי שבני דודים שלי מתחבקים, וקמתי בוכה. ממש דמעות זולגות וזולגות, נדיר מאד.

ביום ראשון התקשרתי לבן דוד והוא אמר שבשבוע שעבר הם השלימו...!

2.בסעודת פסח התווכחנו ולא הסכמתי על דבר תורה, ואז אמרתי משפט גאוותי 'למדתי הרבה תורה, לא נראית לי דעתך'. ובביס הבא המצה דקרה ופצעה אותי בחיק. ממש ננעצה לי בחיך, זה ממש כאב (אף פעם לי קרה לי ככה). ואז אמרתי שזה קרה זה היא לחם ענוה ואמונה, ולא הייתי בענוה ואמונה...

3. הוצאתי מהפה משפט קשה לה', 'אין סיכוי שאני אעמוד בניסיון'. ואחרי שנייה השפרצתי דאורדוראנט והוא עף לי כמעט לפה (אף פעם לא קרה לי). כאילו לומר לי אל תגיד דבר כזה...

4. למדתי תורה, והיתה אזעקה ולא היה לי כח ללכת לממ''ד, ובשנייה הבאה הגעתי לקטע בגמ': "שאם היה קורא ובא, פוסק. (רמז שאני צריך להפסיק...) לא פסק מאי? אמר ר' מיאשה בר בריה דריב''ל עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" (כלומר בגלל שאני לומד את המשפטים - לא יחיו = סכנה)

סימנים מחפשים בשבת.

כלומר: סימנים מחפשים בדברים הטובים שקורים לנו.

אחרת אנחנו הופכים את הבריאה כולה למשהו מיסטי, שכל היום מרמז לנו כמה אנחנו לא טובים

"אם תלכו איתי בקרי אלך איתכם בחמת קרי"

פירוש שלמדתי שאומר אם אדם אומר מקרה כשה' מסמן לו דברים אזהוא מגיע למצב שצריך ללכת איתו בחמת קרי (לא ברמזים קטנים)

אנחנו יהודים מאמינים בהשגחה ומאמינים בקב"ה

לא אומרת להפוך עכשיו כל דבר אב ל לעיתים מסמנים לנו משמים

נסעתי באזור שעה וחצי למקום ואחרי 2 שניות שהיינו שם היה לי תחושה עזה של לרצות לחזור בחזרה .. ברמה ש רגליים לקחו אותי משם

ואני אומרת לחברה בואי בואי נחזור עכשיו והיא אומרת לי למה? ואני לא יודעת להגיד לה

חזרנו נגד ההגיון איך שעלינו ויצאנו משם באוטובוס מכיוון השני מלא משטרות ...והבנו שאין דבר כזה סתם תחושה היה פיגוע מאוד קשוח שם וניצלנו ב" ה

עוד אירוע ..

בחור מאוד מוזר פנה אלי ואיך שהוא פנה ברחתי ממנו חשבתי שזהו נגמר אבל אז קלטתי ש

שחברות שלי מדברות איתו אני התעצבנתי שהן מדברות איתו ידעתי שיש לו כוונות לא טובות .

בדיעבד הבחור הזה מטריד סידרתי ..

וזהו לא באלי להמשיך את הסיפור

אבל ה' שומר

עוד סיפור אבל מטורף

ממש דאגתי שלא אספיק לעשות משהו חשוב לחברה שלי שהיתה כלה ואז נזכרתי בשיעור ששמעתי שמי שרוצה לעשות מצווה ה' יעזור לו אז מדאגה וחרדה ובכי לרוגע מטורף .. גם לא היו אוטובוסים ולא היה כלום

וה' באמת עזר משהו מפחיד נגד ההגיון ברמה שאנשים שהיו שם אמרו מה לעזאזל.. קיצר סיפור אישי מטורף ועד היום אני מזכירה לעצמי את הסיפור הזה שאם אתה מאמין במאה אחוז ה' לא שוכח והוא מייצר לך באותו רגע ישועה מטורפת

לפני שנים רבות הייתי צריך להגיע לצפת לאירוע מסוים.

חברים שלי יצאו עם רכב מהמרכז, ואני חיכיתי להם בכביש 4 בתחנות האוטובוס שליד אוניברסיטת בר אילן.

בזמן שחיכיתי שיבואו עם הרכב, ניגשה אלי צעירה יהודיה שאינה ישראלית, ושאלה אותי באנגלית אם אני יודע איזה אוטובוס מגיע לצפת.

כמובן שהיא לא הייתה צריכה לעלות על אף אוטובוס 😏

ובפינה של החדרון ישבו שני חב'רה, היתה לי איזה תחושה לא טובה בבטן, אמרתי להם - לכו. אחרי חצי דקה הארון נפל על איפה שהם ישבו...

כאילו חצי דקה ממש הם שמעו את ה"בום" של הנפילה...

שהייתי נערה התנפץ לי על הראש דלת זכוכית ענקית ויצאתי רק עם פצע ביד..אין הסבר הגיוני

לדעתי כל הרעיון של ללעוג ל"תרבות יוון" ו"אנשים שמסתכלים על אנשים אחרים רצים אחרי כדור ומוחאים כפיים" קצת נדוש עד־כדי... קיטש. אפשר ברגע אחד לקנות "עליונות" מוסרית או סוג־של אליטיזם חברתי באמירת הכביכול מובן מאליו.

מה אני אגיד לך:

מעולם לא עניין אותי ממש כדורגל כהוא זה, אבל כן ראיתי כמה משחקים, כי ראיתי שממש התלהבו מזה במקום העבודה. ובסך־הכל יש בזה משהו כיפי ומשחרר, וזה די מגניב לראות כדורגל ממש מקצועי. לרוב אני מעדיף כדורסל, אבל גם זה היה מעניין. וזה מצחיק וכיפי "לפרשן" ו"להמר" כאילו אני או העמיתים לעבודה מבינים בזה איזה משהו. אני רואה בזה הנאה ילדותית ותמימה, שאינה סותרת את האופי שלי כאדם מוזר ומתבונן.

לעיני המתבונן כן זה נראה כמו "נהירה" ו"תרבות המערב" אבל חוץ מכאלה שהם באמת "חולי כדורגל" בסך־הכל זה סתם משהו חמוד ומרגיע. לרוב האנשים העובדים אין פנאי או כוחות פיזיים או חברים כדי לארגן משחק כדורגל בערב כדי לפרוק קצת עצבים, אבל כן מתאפשר לשבת על בירה ולצחוק קצת סביב משהו קליל וכיפי.

ככה אני רואה את זה.

כשקוראים את התנ"ך, רואים שעברי מצוי ובינוני היה יותר קרוב לישראלי מסורתי מודרני מאשר לרב דב לנדו.

גם דוסים, תתפלא.

ויש אנשים שזה מעניין אותם, ויש אנשים שלא.

אני אגב ראיתי כמה משחקים במונדיאל השנה. למה? הבנתי שמכל המדינות, ארגנטינה הכי אוהבת ישראל. אז אני בצד שלה. ואיתי הרבה אנשים שזה השיקול שלהם. אני לא מבינה כלום בכדורגל (טוב, עכשיו קצת יותר) וזה לא מעניין אותי. מבחינתי זה היה עניין פוליטי.

אבל זה נכון שזה סוג של המקום האחרון שבו במערב מותר להיות עם חוויה לאומית בריאה. כן גם פוליטית.

הוא לא מעודד אותי. לא מפריע לו אבל זה לא מעניין אותו בכלל... אני רואה לבד וצועקת על השחקנים מה לעשות. אהה, ותוך כדי צוחקת על השדרנים שאומרים על השחקנים מה הם אמורים לעשות כאילו זה עוזר

אז זה לא האשם הצפוי. אז מי הדביק אותך בזה? תמיד היה לך חיבה לזה ?

ואין מי שיכניס אותי לזה. סתם עלה לי לראש. בנות הן משוגעות, אתה יודע

בעיני זה חילול השם שדוסים ממרכז מתלהבים מהדברים האלה ברחוב כאילו מינימום מדובר ביום העצמאות

ובמה זה שונה מפעילות פנאי כמו דמקה?

פעילות פנאי סתמית. בצפייה במשחקי ספורט - מלבד ביטול התורה ומשוב הלצים שבעניין - מתחברים לעולם הערכים הזר של תרבות המערב. זו פסיחה על שתי הסעיפּים. ומי שההבלים הללו תופסים אצלו מקום נכבד בנפש - ממקום זה שבנפשו נדחקת הקדושה.

לגבי ביטול תורה כאילו באמת שישבו וילמדו במקום לצפות

מי שצופה בין כה לא היה פותח גמרא בזמן הזה. ואם היה לו כח ללמוד הוא לא היה רואה.

וגם לגבי תרבות המערב מה כל־כך תרבות המערב בזה?

אם באמת זה משהו שתופש הרבה מהזמן ומהמקום בנפש אז אפשר לראות בזה בעיה

אם זה סתם עיסוק סתמי אני באמת לא רואה מה ההבדל בין לקרוא חדשות (הרבה יותר משחית את הנפש, מלא איסורים ולשון הרע), לבהות בקיר ולגרד את הבטן (מביא לידי שעמום), לקרוא ספר קריאה (מלא ברעיונות זרים ולפעמים גם בעייתיים), לבין לצפות בכדורגל שחוץ מאנשים שיודעים לרוץ יפה לא קורה שם כלום.

• תרבות גוף חיצונית, נכרית, ושטותית שעומדת בסתירה לערכי תורת ישראל.

• לקרוא חדשות (לא בהגזמה) זה חשוב, להאמין ללשון הרע שלצערנו לעתים מופיעה בחדשות - אסור, ובאמת חמור.

• קריאת ספר יכולה להיות נפלאה/ סתמית/ לא ראוייה/ אסורה בהתאם לאופי הספר, אופי הקורא, והמקום הנפשי אותו חפצים למלא על ידי הקריאה. אך צפייה במשחקי ספורט זה שלילי באופן גורף.

ולא למדת.

אפשר לומר את זה על כל שנייה בחיים, אבל בסוף זה מונח רחב.

• עדיין לא הסברת למה, רק קבעת שזה ככה. בסך־הכל מדובר במשחק. מי שלוקח את המשחקים האלה קשה, כן, זאת בעיה של תרבות יוון. אחרת זה סתם כמו להסתכל על ריקוד או אומנות, שגם הם תרבות יפת. מה ההבדל בין זה לבין להסתכל במשחק שחמט? או לשחק בעצמך דמקה, כשאינך יכול ללמוד תורה?

• למה זה חשוב? ועדיף להסתכן באיסורי דאורייתא מאשר משהו שאין בו איסור קונקרטי?

• כל ספרי הקריאה שאינם סיפורי צדיקים בסוף מלאים בכל־מיני השקפות שאינן בהכרח תורניות, דמויות שאינן בהכרח תורניות, קריאה מעוררת רגשות והזדהות ומחשבה. בניגוד לזה ספורט זה סתם להסתכל איך אנשים רצים יפה. מה כל־כך שלילי בזה? איך בדיוק זה משפיע שלילית על הנפש? אחרי שראיתי ספורט, מה קרה לי? במה השתניתי לרעה?

ב-2018 יצא מחקר של איזה שמאלנית, שטוען שבארועי מדיה גדולים בעולם מדינת ישראל מנצלת את זה שאין מקום בחדשות כדי להפציץ בעזה/בלבנון.

הקו הצהוב התקדם מאוד יפה בחסות המודניאל.

ורק רומז לכך שההבלים הללו נועדו רק עבור גויים. ועם ישראל צריך לנצל את זמנו לתורה ומעשים טובים, (כמו השמדת אויבים).

Attack When the World Is Not Watching? US News and the Israeli-Palestinian Conflict | Journal of Political Economy: Vol 126, No 3

או תשומת הלב המוקפדת על הבלורית, או המחמאות השקריות חסרות הפרופורציה בחוברות שמוציאים לכבוד הבחור החשוב החתן דנן (ולא הזכרתי בכלל את הכלה החסודה שהיא באמת באמת בעלת חסד ומידות טובות וכולה תפילת צדיקים ויראים ויראת שמיים ויחידה בדור, ואם היא עובדת בהייטק אז גם זכה החתן "ושלל לא יחסר" ואכמ"ל)...

ולא מן המותר להזכיר את דברי בית שמאי שאוסרים לשקר גם בזה, במיוחד אם לא נשאלו על הכלה. ועדיין התורה אמרה "מדבר שקר תרחק".

וכך או כך, גם לשקר יש גבולות.

אבל יפה שנתפסת דווקא למה שאפשר להשתמש בו ולהגדילו כדי להסתיר את יתר הדברים. כהרגלך בקודש לצופף שורות.

לא עלה על דעתי. רק אחרי התגובה שלך הבנתי. שוב, אתה עם הלצופף שורות....באמת נקדימון, זה כבר מעייף.

ואוו היה מדהים ועוצמתי... ממליצה

ובבוקר פחות יש מה לעשות😒 אממ ללמוד קצת.. אולי ללכת שוב לכותל לסוף הצום 

לפעמים שיעורים על אגדות החורבן

לפעמים מגילת איכה וספר איוב עם פרשנים

לפעמים שנ"צ ארוך

לפעמים שיטוט בפורומים וברשתות

אשתדל לנסוע לכותל בל"נ.

בזמנו היו כמו מעגלי למידה מאולתרים באגדות החורבן וכו'. כך עד הבוקר. ותיקין

ואז חוזרים הביתה לשינה עד כמה שעות לפני הסוף הצום.

כיום יש ילדים קטנים על הראש. זה ממלא את היום

מגילת איכה, קינות.

קוראת ספרים על חורבן הבית

ספרים על השואה/ גירוש גם באים בטוב

אפשר עם התרגום גם, או עם מפרשים.

קוראים את החצי הראשון של ספר ירמיה מלבד נבואות הנחמה, ונבואות פורענות ביחזקאל ותרי עשר.

קוראים בלופים א. מזמורים עד, עט, פח, ו- קלז בתהלים.

עושים חשבון נפש, מנסים לבכות, אם מצליחים - נהדר, לא מצליחים - בוכים בלב על כך שאנחנו כל כך רחוקים ממקדש, נבואה, והשראת שכינה שאפילו לבכות על היעדרם לא מסוגלים.

ובסוף היום, מתבטסים על כך שלא עמדנו במצופה מאיתנו מבחינת עבודת ה' המיוחדת של יום מרומם ונורא זה.

סליחה על הרוח הקודר של הדברים.

שבת מלאה בשמחה לכולם!

סיבוב שערים אחרי שחרית,

ואז שינה עד מנחה וצאת הצום.

הייתי מעלה לפה כמו כל שנה אוסף של סרטים מתקופת גירוש גוש קטיף.

קראנו לזה פה בערוץ 'ספיישל תשעה באב'.

רשימת שינדלר

ספר ירמיהו

לא לצאת מהדירה ולבכות תחיים על החורבן ועל החורבן הפרטי שלי

גמרת לבכות?

German concentration camps factual survey

חד־משמעית הדבר הכי מזוויע ומטורף שראיתי בחיים. היו לי סיוטים.

ראיתי את "האזור האפור" שהוא מטורף דיו, אבל זה פשוט... משהו. כאילו, יש לי לב חזק והכל, אבל וואו.

אם כן, למה המזוכיזם הזה.

אם לא, סרטים מבויימים על השואה, בעיני הם כלעג לרש;

אין סרט שיכול לחקות את זה.

זה סרט שהכינו מיד לאחר שחרור המחנות אך לא סיימו לערוך אותו, ובגלל כל־מיני סיבות גנזו את הפילם, ורק אחרי 70 שנה קבוצה של אוצרים ומומחים ערכו אותו וסידרו אותו לסרט.

לא מזוכיזם, פשוט להבין מה בדיוק היה.

או להתחיל בעלייה להר הבית\תפילה בכותל ואני ממליץ להגיע גם לקידוש לבנה מאוחר בכותל להיות בקרבת כמה אדמו"רים. (האדמו"רים מפינסק קרלין לעלוב וספינקא- ירושלים תמיד מקדשים את הלבנה בכותל במוצאי ט' באב)

באמת ככה מכנים את זה?